1. התובעים עותרים לחיוב הנתבעים בתשלום תמורת עבודות קבלניות שביצעו לטענתם עבור הנתבעת מספר 1 (להלן: "המועצה המקומית"), זאת בסך 987,146 ₪. טענות הצדדים בתמצית: טענות התובעים 2. לטענת התובעים, התובע מספר 1 ו/או התובעות 2 ו 3 שהן חברות בשליטתו, ביצעו, הם או מי מהם, עבודות שונות עבור המועצה המקומית. העבודות בוצעו על פי הזמנת המועצה המקומית תל מונד (להלן: "המועצה" או "המועצה המקומית") באמצעות הנתבע מספר 2, שכיהן במועדים הרלבנטיים לתביעה כסגן ראש המועצה המקומית תל מונד, ובאמצעות הנתבע מספר 3, שכיהן במועדים הרלבנטיים לתביעה כמזכיר המועצה. 3. התובעים טוענים כי הפרקטיקה של הזמנת העבודות נעשתה שלא באמצעות מכרזים ואף לא בהסכמים מראש ובכתב , אלא בדרכי עקלתון שונות. התובעים טוענים כי דרכי התקשרות המועצה עמו חרגו מהדין החל על המועצה המקומית ומנהליה. על פי טענת התובעים התקשרה המועצה המקומית עמם באופנים שיפורטו להלן: הזמנת עבודות על פי התחייבות בעל פה; עריכת הזמנות עבודה כתובות באופן רטרואקטיבי לאחר סיום ביצוע העבודה; פיצול הזמנת עבודה גדולה למספר הזמנות עבודה קטנות על מנת להימנע מהליכי מכרז; יצירת מצג כוזב לפיו העבודה בוצעה על ידי קבלן אחר עמו קשורה המועצה המקומית בחוזה בכתב (אוליניק); הזמנת עבודות נוספות מעבר לעבודות שהוסכמו בחוזה שנחתם כדין עם התובעים לאחר זכיית התובעים או מי מהם במכרז; הזמנת עבודות על ידי גורם בלתי מוסמך: בהקשר זה טוענים התובעים כי ביצעו עבור המועצה עבודות בבית הספר אור התורה על פי הזמנת אב בית הספר מר ויקטור סרוסי. בנוסף טוענים התובעים כי הנתבעים התחייבו שהמועצה תתקשר איתם בחוזים לביצוע עבודות פינוי גזם ואיסוף גריסה למשך עשר שנים לפחות ללא מכרז, ראשית למשך שנתיים ובהמשך למשך שמונה שנים נוספות. לצורך ביצוע עבודות אלה רכש התובע לפי טענתו מכונה לריסוק גזם, טרקטור מחפר מאסף, ועגלת איסוף, אותם מכר לאחר שנים ארוכות בהפסד. 4. התובעים טוענים כי עד לסירוב המועצה המקומית לשלם עבור העבודות נשוא התביעה, שילמה להם המועצה המקומית עבור עבודות אחרות שביצעו עבורה על יסוד פרקטיקות התקשרות אלה ללא כל טענה מצידה. 5. לטענת התובעים עקב סירוב המועצה המקומית לשלם בגין העבודות נגרמו להם הוצאות ונמנע מהם הרווח שציפו לו, ובנוסף נגרמה לתובע עוגמת נפש רבה בגינה הוא עותר לפיצוי נוסף בגין נזק בלתי ממוני. התובע טוען בהקשר זה כי סמך על כך כי עומד מולו גוף ציבורי וסבר בתמימותו, כך כהגדרתו, כי הגוף הציבורי ינהג כלפיו ביושר, אך לא כך היה. 6. כתב התביעה הוגש ביום 8.6.2005 כנגד המועצה המקומית בלבד. ביום 10.11.2008 הוגש על ידי התובעים כתב התביעה המתוקן בגדרו נתבעו לראשונה גם הנתבעים 2 ו 3. במסגרת כתב התביעה המתוקן הוספה לראשונה גם תביעת התובעות 2 ו 3 לראשונה כנגד כל הנתבעים. 7. בכתב התביעה המתוקן טוענים התובעים כי אם יקבע שהמועצה אינה חבה בגין ההזמנות שבוצעו על ידי הנתבעים 2 ו 3, כי אז יש לחייבם בפיצויו באופן אישי משהטעו אותו, רימו אותו, קיבלו ממנו דבר במרמה, ופעלו בניגוד לחוק. טענות הנתבעים 8. הנתבעים טוענים כי כל התחייבות כספית של המועצה המקומית מחייבת חתימה של ראש המועצה ושל גזבר המועצה בצירוף חותמת המועצה, וזאת רק על פי חוזה או הזמנת עבודה, כקבוע בצו המועצות המקומיות. 9. לטענת הנתבעים התקשרות המועצה המקומית על פי חוזה נוצרת לאחר שהמועצה המקומית מפרסמת מכרז, וועדת המכרזים של המועצה מכריזה על הזוכה במכרז, ראש המועצה המקומית מאשר את המלצת הוועדה, ונחתם החוזה. כל מסמכי המכרז מהווים חלק בלתי נפרד ממנו, וכל שינוי ובעיקר בהיבטים הכספיים, צריך להיעשות בכתב. נטען על ידי הנתבעים כי בכל חוזה או הזמנת עבודה ממונה מנהל או מפקח האחראי מטעם המועצה המקומית אשר בכל שלב מאשר חשבונות, לאחר בדיקת מידות, כמויות ושינויים. לאחר אישורו עובר החשבון לגזברות המועצה לאישור, וממנה להנהלת החשבונות לביצוע התשלום. בהזמנת עבודה מתחיל הטיפול לטענת הנתבעים בהכנת טופס הזמנה לספק, שהינו מסמך סטנדרטי שבו נעשה שימוש על ידי המועצה המקומית. את פרטי הזמנת העבודה מזינים למחשב מנהל המחלקה הרלבנטי במועצה ובגדרם: תיאור כמויות, מועדים וסכומים. 10. לטענת הנתבעים אין לחייב את המועצה המקומית לשלם כספים בניגוד להוראות החוק ולנהלים אלה שהיו מוכרים גם לתובעים. 11. הנתבעים טוענים כי התביעה האישית כנגד הנתבעים 2 ו 3 כולה או רובה התיישנה. כך בכל הנוגע לעילות תביעה שנוצרו לאחר יום 10.11.2001. 12. לטענת הנתבעים התובענה נסמכת על עדות יחידה של התובע, נעדרת כל תימוכין בכתב, וללא חיזוק בעדויות חיצוניות. הנתבעים טוענים כי אף לגוף העניין לא הוכיחו התובעים או מי מהם את תביעתם כנגדם כנדרש. דיון היעדר תוקף מחייב להתקשרויות עם המועצה המקומית : 13. בצו המועצות המקומיות (מועצות אזוריות), תשי"ח-1958 נקבע: "(ג)   חוזה או מסמך אחר שלא הוטבעה עליו חותמת המועצה, לא יחייב את המועצה פרט למקרים שלגביהם נקבעה בצו זה הוראה אחרת. (ד)   אין להטביע את חותמת המועצה על כל חוזה או מסמך מחייב אחר של המועצה אלא בפני ראש המועצה ואחד מאלה: חבר מועצה או המזכיר או עובד אחר שהורשה על ידי המועצה; וכל אחד משניהם יחתום את שמו על החוזה או על המסמך האחר לראיה שבפניו נחתם. " בהתאם לקבוע בצו ובפסיקה אין לאכוף ההסכמים וההזמנות הנטענים משאין להם תוקף מחייב על פי הדין כלפי המועצה. בע"א 739/86 ארי שם - אור נ' עירית קרית גת, פ"ד מד (2) .562 (1990) נפסק על ידי כבוד השופט בך האמור להלן, זאת ביחס לסעיף 203 (א) לפקודת העיריות (נ"ח), מקבילתו של סעיף 232 (ג) לצו המועצות המקומיות: "מאחר שלא עמדו הצדדים בדרישות הצורה שהציב המחוקק, כאילו לא נעשה דבר. לא בכדי השתמש המחוקק במילים "לא יחייבוה" שמשמעותן, כי חוזה שאין עליו החתימות הדרושות מטעם העיריה חסר נפקות משפטית. (ראה: ע"א 485/75 500 עזרה וביצרון בע"מ נ' גליק, פ"ד ל(2) 621,626). הדרישות הללו נועדו להבטיח שימוש זהיר ומבוקר בכספי ציבור ולכן חשיבות רבה יש בשמירה עליהן. לפיכך הקפיד בית משפט זה שלא לתת תוקף להסכם שאינו עומד בדרישות סעיף 203 הנ"ל, גם במקרים בהם נוצר לכאורה עיוות דין בשל כך." ראה בנוסף : ע"א 11/71 עירית רחובות נ' פיני גולדמן, פ"ד כה (2)381. (1971). ע"א 487/75, 500/75 עזרה ובצרון חברה לשיכון בע"מ נ' משה ושרה גליק, וערעור שכנגד, פ"ד ל (2),621. (1976). ע"א 449/73 המועצה המקומית "יסוד המעלה" נ' אורי מילוסלבסקי, פ"ד כח (1), 421. (1974). נראה כי מעת שנפסקו פסקי דין אלה ועד היום רק גבר הצורך בשמירה על הוראות אלה ובהבטחת שימוש מבוקר בכספי הציבור שביסודן. 14. גם מהתנהגות התובע וטענותיו בהן טען בריש גלי כי סמך למעשה על המשכה של ההפקרות, עולה הצורך בשמירה על הוראות החוק כפשוטן וכלשונן, ולפיהן בהיעדר הסכמים חתומים כדין עם המועצה המקומית לא ניתן לחייבה לשלם תובעים או מי מהם. אם פעל התובע כפי שפעל לפי טענתו, אין לו להלין אלא על עצמו, לבטח לא תשמע ממנו טענת הסתמכות על המשך הפקרות זו. כיצד יוכל התובע לטעון עתה, לאחר ששיתף עצמו לטענתו בכריתת חוזים בדיעבד, פיצול הזמנות לצורך הימנעות מחובת מכרז ועוד דרכים וצורות שונות שתכליתן לעקוף את הדין ואת נהלי המועצה, כי לא ידע דבר על נהלי המועצה המקומית והדין. איני סבורה כי יש לקבל טענתו זו. המדובר בטענה מיתממת ושגויה. אפנה לעדות התובע כדלקמן: "ש. אתה מודע לכך שהמועצה המקומית היא גוף ציבורי שעובדת לפי נהלים, זה כסף ציבורי שבשביל להוציא אותו צריך לעבור בנהלים. זה כסף שלך בתור תושב. אומרים שכל חוזה צריך להיות במכרז או בהזמנת עבודה חתומה כדין? ת. אני יודע את הדברים האלה. אני יודע עוד דבר במקרה בקשר למועצה המקומית תל מונד, שנינו יודעים כמה חקירות יש על כל מני "מונקי ביזנסז" שנערכו במועצה ... " (עדות התובע בעמוד 17 לפרוטוקול הדיון בשורות 21 ואילך). מעילה בת עוולה לא תצמח זכות תביעה בהקשר זה אפנה בנוסף לדוקטרינה "מעילה בת עוולה לא תצמח זכות תביעה" שבבסיסה העיקרון על פיו "אין אדם נהנה מפרי עולתו". לרציונל לדוקטרינה ראה דברי המלומדים ג' טדסקי, י' אנגלרד, א' ברק, מ' חשין בספרם דיני הנזיקין - תורת הנזיקין הכללית מהדורה שנייה. תשל"ז, בעמ' 340. ראה בנוסף ע"א 373/54 אהרונסט נ' נוימן . פ"ד י' בעמ' 1121. פסק דין כב' השופט זוסמן. החלת העיקרון מובילה בנסיבות מסוימות לשלילת זכות התובע. זאת על יסוד החשש שמא במתן הסעד יהיה משום עידוד לפעולה בלתי מוסרית או בלתי חוקית. ראה בנוסף: בש"א (ת"א) 21191/07 מדינת ישראל נ' אבי אוסקי ואח' (2008) החלטת כב' השופטת גנות ובה ניתוח וסקירת הדין החל בכל הנוגע לדוקטרינה. 15. דין התביעה כנגד המועצה המקומית לפיכך להידחות, ולו רק מטעמים אלה כשלעצמם. הנימוקים הנוספים לדחיית התביעה הנם למעשה מעבר לצורך. 16. להתנהגות התובעים ולפרקטיקה בה נקטו על פי טענותיהם בהתקשרויותיהם עם המועצה המקומית, זאת ללא חוזים והזמנות בכתב, ללא פירוט כמויות, מחירים, ומועדים במסמכים, השלכות ראיתיות משמעותיות. מי שנטל ההוכחה עליו מתקשה, מטבע הדברים, בהוכחת תביעתו, כמודגם בתביעה שבפני. זאת אפרט בהמשך הדברים. התיישנות התביעה כנגד הנתבעים 2 ו 3 בגין העבודות בבית הספר אור התורה 17. כתב התביעה המתוקן ובו התובעות הנוספות והנתבעים הנוספים הוגש ביום 10.11.2008. בקשת התובע לתיקון כתב התביעה להוספת התובעות הנוספות והנתבעים הנוספים הוגשה ביום 14.4.2008. (ראה: בש"א 1379/08 ממועד זה). כל העבודות שנטען כי בוצעו מעבר לחוזה שנכרת בין המועצה המקומית ובין התובע ביום 23.7.200 לשיפוץ מבנים בבית הספר אור התורה, בוצעו על פי הנטען על ידי התובעים בשנת 2000. אפנה לחוזה שנכרת בין התובע למועצה המקומית (ראה: נספח ה' לתצהירו), לחשבונית שהנפיק בגין העבודות הנוספות נשוא התביעה מיום 1.8.2000 (ראה: נספח ו' לתצהירו), לפניותיו בכתב לנתבעים אף הן מחודש אוגוסט 2000 (ראה: נספחים ז' ו ח' לתצהירו) וכן לתצהיר התובע בסעיפים 39 - 49 ). תביעת התובעים או מי מהם כנגד הנתבעים 2 ו 3 בגין העבודות שבוצעו לטענתם בבית הספר אור התורה ותמורתן לא שולמה, הוגשה לפיכך לאחר חלוף תקופת ההתיישנות ואין לחייבם מכוחה. כך גם ביחס לתביעת התובעות 2 ו 3 כנגד כל הנתבעים. למעלה מן הצורך, ובאשר הטענה כלל לא הועלתה, אציין כי דברים אלה יפים אף אם תקופת ההתיישנות תיספר עד מועד הגשת הבקשה לתיקון כתב התביעה כקבוע בע"א 748/89 שלומית שפירא ואח' נ' שמחה חייט, עו"ד פ"ד מח (2) 365 (1994). כך או כך חלפו למעלה מ 7 שנים ממועד קום עילת התביעה. הסכום בו מבוקש לחייב את הנתבעים 2 ו 3 בגין העבודות שתמורתן לא שולמה בבית הספר אור התורה הוא 211,459 ₪. דין עתירה זו להידחות מטעמי התיישנות. למעלה מן הצורך אציין בהקשר זה כי התובעים כלל לא הגישו כתב תשובה מטעמם ולא טענו במסגרת כתבי הטענות כל טענה ביחס לנטען על ידי הנתבעים בנוגע להתיישנות התביעה. טענותיהם במסגרת הסיכומים בהקשר זה הינן בחזקת הרחבת חזית אסורה. למעלה מן הצורך אציין כי גם לגוף הטענה הנטענת בסיכומי התובעים לפיה רק בשנת 2005 נודע להם כי התשלומים המגיעים להם לא ישולמו, ממילא אין בה כדי להדוף טענת ההתיישנות הנטענת. התביעה הקיבוצית של התובעים 18. מכשלה כבדת משקל נוספת המסכלת את הוכחת התביעה כנדרש כנגד כל אחד מן הנתבעים עולה מהאמור בסעיף 50 לתצהיר התובע ומסיכומיו. בתצהירו ציין התובע את האמור להלן: "מטעמי נוחות הנני מדבר בגוף ראשון, למרות שחלק מהעבודות בוצעו על ידי החברות שבשליטתי, החובה לשלם את תמורת העבודות הינה לי או לחברות שבשליטתי, בהתאם לחשבונות המצורפים לתצהירי זה, לעיל ולהלן." בסעיף 1 לסיכומים מטעם התובעים נאמר: "מר ציון כמיסה, (להלן - "התובע" או "כמיסה"), הינו קבלן עבודות עפר, ביוב, תשתיות ניקוז ומים, והוא ביצע עבודות רבות עבור הנתבעת, (להלן "המועצה"), בין בעצמו, ובין באמצעות התובעות 2 ו 3 שהן חברות בשליטתו ובניהולו." לאחר שנשמעו בפני מלוא ראיות הצדדים והוגשו סיכומי הצדדים איני סבורה כי הוכח על ידי התובעים כנדרש,מי מהם ביצע על פי טענתם איזו מן העבודות בגינן מוגשת תביעתם. למעשה על פי העולה מהתצהיר ומהסיכומים כמפורט לעיל, כלל לא נעשה ניסיון ייחוס ממשי שכזה. איני סבורה כי עקרון האישיות המשפטית הנפרדת של התאגיד מאפשר חיוב כוללני על יסוד תשתית מעורפלת זו ביחס למרכיב יסודי ממרכיבי עילת התביעה אותה צריך להוכיח. אציין כי ליקוי זה ליווה את התובענה עוד מראשיתה והיווה בסיס, בין היתר להגשת הבקשה לתיקון כתב התביעה. אפנה בהקשר זה להחלטת כב' השופטת בלטמן קדראי מיום 18.11.2007 בה נקבע: "זו כבר ישיבת קדם משפט שלישית ורק בה גילו הכל שהתביעה אינה מובנית דיה וכי ראוי, לאחר שהליכי גישור ונסיונות הידברות לא צלחו, לבאר את מרכיביה העובדתיים והמשפטיים על מנת לאפשר גיבוש מוסכמות ומחלוקות וקידום עניינה אם להסכמים ואם למיצוי ההליכים." אפנה בנוסף לבקשה לתיקון כתב התביעה שם ציין התובע בסעיף 1 לבקשתו כי הבקשה מוגשת לאחר שבהחלטת כב' בית המשפט המפורטת לעיל נקבע כי כתב התביעה אינו מובן וכי ראוי לבאר את מרכיביו העובדתיים והמשפטיים. (ראה בש"א 1379/08). סבורתני כי למרות שבקשת התובע נעתרה לא עמד התובע בנטל לטעון ולהוכיח דבר דבור על אופניו את רכיבי עילת התביעה ביחס לכל אחד מן התובעים. ובכלל זה החובה להוכיח מי מהם ביצע כל עבודה לפי הנטען, עם מי מהם נכרת על פי הנטען הסכם בעל פה לביצוע עבודות הכולל מסוימות וגמירות דעת כדין, ולמי קמה הזכות לקבלת התשלום הנטען. טענות התובעים ביחס להסדרים עם רשויות המס אינם מעלים ואינם מורידים לעניין זה. הזמנת עבודה מספר 136 מיום 23.3.2004 לאספקת 2,000 קוב אדמת מילוי והזמנת 11,000 קוב אדמת מילוי לפי דרישת בני כרמי על פי חשבונית מספר 1295 לקבלן אוליניק 19. נטען על ידי התובעים כי לצורך הקמת שכונה חדשה בתל מונד הזמינה המועצה המקומית מהתובעים אדמת מילוי בשנת 2002. ההזמנה פוצלה על פי הנטען למספר הזמנות קטנות לשם הימנעות מחובת מכרז. התובעים טוענים כי בגין שתי ההזמנות הראשונות שילמה המועצה אם כי בדיעבד, אך בגין שתי ההזמנות הנוספות נשוא הזמנת עבודה 136 וחשבונית מספר 1295 כמפורט בכותרת לעיל לא שילמה המועצה המקומית. בגין אספקת אדמת מילוי זו עותרים התובעים לחיוב הנתבעים בתשלום 58,532 ₪. 20. התביעה בעניין זה נסמכת על הזמנת עבודה מספר 136 מיום 23.3.2004 שצורפה כנספח ג' לתצהיר התובע. המדובר בהעתק מסמך ללא חתימות ובו נכתב מפורשות ובאופן מודגש האמור להלן: "החשבון ישולם רק בצרוף הזמנה זו כשהיא חתומה על ע"י ראש המועצה גזבר המועצה. הערה: לא יהיה להזמנה תוקף ללא חתימת ראש המועצה, גזבר המועצה וחותמת המועצה" בתחתית ההזמנה פרטים למילוי ולחתימות תאריך, מנהל המחלקה, גזבר המועצה, ראש המועצה. פרטים אלה לא מולאו ואף החתימות הנדרשות חסרות. 21. המדובר בדרישת צורה מהותית לקיום החוזה שלא קוימה. בעניין תוצאות דרישת צורה מהותית שלא קוימה בואר האמור להלן: "כאשר לא מתקיימת דרישת הצורה המהותית, בין אם מקורה של דרישה זו בחוק או בהסכם בין הצדדים, אין לחוזה תוקף. חוזה חסר צורה, מקום שהחוק או ההסכם דורשים צורה מהותית, הוא איפה חוזה בטל." (ראה: דיני חוזים . גבריאלה שלו. דין. הוצאה לאור בע"מ. מהדורה שניה. בעמ' 284 ) . 22. בנוסף איני סבורה כי התובעים בעדותו היחידה של התובע הוכיחו כנדרש את עצם אספקת אדמת המילוי בגינה נדרש התשלום הנוסף מעבר לשתי ההזמנות ששולמו גם לטענת התובעים. לאספקת אדמה לאתר עבודה תעודות משלוח ועדים. אלה לא הובאו על ידי התובעים. המפורט בסעיפים 15, 16, ו 20 לתצהיר התובע אינו מתיישב מבחינה כרונולוגית, לא ניתן להבין כמה קוב סופקו באיזה מועד ומתי הוזמנו. אם ערפול זה נוצר על ידי הצדדים במכוון כטענת התובעים, על מנת לאפשר פעולת המועצה המקומית בניגוד לחוק ולנהליה, כי אז התובע הכשיל עצמו כששיתף פעולה עם המועצה המקומית והפועלים מכוחה, משמנע מעצמו ראיות, מסמכים, ופירוט בהיר של מועדים וכמויות שהוזמנו וסופקו על פי טענת התובעים. 23. המפקח אינג' בני כרמי העיד בתצהירו כי לא דרש ביצוע עבודה זו, וכי כמפקח על העבודה היה מי אשר אישר את העבודות שבוצעו. הזמנת עבודה זו כלל לא הועברה לאישורו ולא הוזמנו עבודות נוספות. (ראה תצהיר המפקח סעיף א'). המפקח הוא צד זר למחלוקת. לבטח יחסית לתובע שלו אינטרס כספי ברור בתובענה. ראיתי לנכון להעדיף עדותו על עדות התובע. לעדות התובע אין סיוע כנדרש על פי סעיף 54 לפקודת הראיות. מעדות התובע בנוגע לנספח ג' לתצהירו עולים בלבול רב ואי הבנה מצידו כמצוין על ידו. (ראה עדותו בעמוד 17 לפרוטוקול בשורות 1 - 13) איני סבורה כי ניתן לבסס גרסה עובדתית מוצקה על יסוד עדות זו, זאת ביחס לכל רכיבי התביעה. בנוסף, לאור כפירת המפקח ועדותו והכשלים בהוכחת התביעה איני סבורה כי התובעים עמדו בנטל ההוכחה המוטל עליהם להטות את כפות המאזניים לטובתם. 24. לצד תיאור הטענות הנוגעות לחשבונית שצורפה כנספח ד' לתצהיר התובע לאוליניק בע"מ אין דרישה לחיוב כספי נוסף מעבר לאמור לעיל. מצופה היה מהתובעים כי יביאו לעדות עדים מחברת אוליניק להוכחת טענתם. איני סבורה כי הוכיחו כנדרש הקשר בין החשבונית ובין העבודות וההזמנות שבוצעו עבור המועצה מקומית בעדותו היחידה של התובע, בניגוד למסמך בכתב ממנו עולה לכאורה כי המדובר בעבודות שבוצעו עבור חברה אחרת. 25. העבודות בבית הספר אור התורה בעקבות זכיית התובע במכרז התקשרה עמו המועצה המקומית ביום 23.7.2000 בחוזה לביצוע "עבודות שיפוצים במבנים מינהלה, טכנולוגיה ושירותים בביה"ס אור התורה". (ראה נספח ה' לתצהיר התובע). החוזה נחתם כדין על ידי המועצה המקומית. נספחי החוזה ובכללם המפרט, התוכניות לביצוע, ורשימת הכמויות ומחירי היחידות כמפורט בסעיף 3 לחוזה לא צורפו כראיה מטעם התובעים. 26. בהיעדרם קשה הוכחת ביצוע עבודות נוספות מעבר לחוזה משלא הוכח כנדרש ובמסמכי ההתקשרות הקיימים כי אמנם מדובר בעבודות נוספות מעבר לחוזה. 27. בסעיף 2 לנספח א' לחוזה נקבע: "הקבלן יבצע את העבודות לשביעות רצון מהנדס המועצה. חשבונות הקבלן מהווים אסמכתא לתשלום לאחר אישור המהנדס." 28. בתצהירו ציין המהנדס אינג' כרמי כי שימש כמהנדס מפקח לביצוע העבודות בבית הספר אור התורה, אך לא אישר מי מהעבודות בגינן הוגשה התביעה. המפקח העיד כי התשלום הנוסף הנדרש על ידי התובעים בגין איטום וזיפות המקלט הינו עקב ביצוע לקוי של העבודות שנדרש לבצע, לתקן, ולקבל אישור המפקח בדבר תיקונן כראוי, דבר שלא נעשה על ידי התובעים. לטענת המפקח אינג' כרמי עקב העבודות הלקויות שבוצעו על ידי התובע לאחר רדת הגשמים בשנת 2000 הקרקע סביב המקלט התמוטטה ושקעה ומים חדרו למקלט. מומחים חיצוניים אף הם חיוו דעתם בעניין זה. עדות אינג' כרמי מגובה במסמכים. ראיתי לנכון לקבלה כנכונה וכעדיפה על עדותו היחידה של בעל הדין. 29. כך גם ביחס לתשלומים הנתבעים בגין תיקון מגרש החניה, ביוב, ריצוף תעלות, ניקוז וגידור. הצדדים קבעו בהסכם ביניהם מנגנון מוסכם לאישור התשלומים. התובע מנוע מלטעון בניגוד למנגנון מוסכם זה, המחייב אישור המפקח אינג' כרמי, כי הוא זכאי לתשלומים, זאת בניגוד לחוזה עליו חתם. 30. לטענת התובעים אישור העבודות הנוספות והזמנתן נעשו על ידי אב בית הספר מר ויקטור סרוסי. אב בית הספר אינו בעל סמכות כנדרש על פי החוזה לאישור התשלומים והעבודות. אב בית הספר נעדר הכשרה בתחום המתאים לפקח על העבודות ונעדר הסמכה על פי החוק לאישור ביצוע תשלומים על ידי המועצה מקומית. בנוסף אציין כי עד זה כלל לא הובא לעדות מטעם התובעים. בנסיבות אלה קמה חזקה הנובעת מניסיון החיים לפיה לו היה מר סרוסי מעיד, היה בעדותו כדי לפגוע בגרסת התובעים. ראה בעניין אי הבאת ראיה: ע"א 50/89 קופל נהיגה עצמית בע"מ נ' טלקאר חברה בע"מ ואח' פ"ד מד (4) 595. לבטח לא ניתן לקבוע בנסיבות אלה כי התובעים הוכיחו תביעתם כנדרש על יסוד עדותו החסרה של בעל הדין עצמו המעוניין בתוצאות התובענה. איני סבורה כי באישור תשלום בסך 75,336 ₪ על ידי המפקח מר כרמי לתובע בגין העבודות בבית הספר אור התורה, על פי המנגנון שנקבע לאישור תשלומים הקבוע בחוזה בין הצדדים, יש כדי להוכיח, כטענת התובעים את תביעתם לתוספת תשלום מעבר לסכום שאושר על ידי המפקח ושולם על ידי המועצה. עבודות מצעים,פינוי פסולת, וישור ברחוב הנורית 31. לטענת התובעים הם או מי מהם ביצעו עבודות אלה על פי העתקי החשבון שצורף כנספחי יא' לתצהיר התובע. הנתבעים מכחישים ההתקשרות וכן את ביצוע העבודות על ידי התובע. כל שנאמר במסמך זה שכותרתו "חשבון" בנוגע לעבודות הנטענות ולהתקשרות הוא כדלקמן: "לפי סיכום עבודה עם דדה, עבודות נקיון ופינוי פסולת משטח הביוב ופיזור מצע, וישור ופינוי פסולת בשטח של זקנה ברחוב הנורית. מחיר לפי סיכום על דדה 18,800 לפני מע"מ. דדה המתין לאישור של אריה דוכן אך לטענתו אריה היה בחופש ולא מוכן לחתום". אין בתצהיר התובע כל התייחסות לתאריכי ביצוע העבודות הנטענות, כמויות, מחירים פר כמות. אין הזמנות עבודה חתומות כדין על ידי המועצה. אין פרטים על מועדי ההבטחות הנטענות, נסיבותיהן. לא הובאו עדים לביצוע העבודות ולהתקשרויות הנטענות. לא הובאו מסמכים המעידים על רכישות של חומרי גלם שבוצעו לצורך ביצוע העבודות. גם פניות התובע בכתב שצורפו לתצהירו נעדרות פרטים מהותיים המתייחסים אל העבודות הנטענות ומועדי ביצוען הנטען. בפניית עורך דינו של התובע אל המועצה המקומית מיום 3.5.2005 אשר קדמה להגשת התביעה צוין בנוגע לתשתית העובדתית לדרישת התשלום האמור להלן: "מרשי ביצע עבורכם עבודות שונות ובתקופות שונות." זאת ותו לאו. (ראה נספח טז' לתצהיר התובע). עיקר טענות התובעים בכל הנוגע לביצוע העבודות נסמך על דרישת התשלום מצד התובע ועל ההבטחה הנטענת ולא על ראיות ממשיות. איני סבורה לאור כל זאת כי הוכחה על ידי התובעים תשתית עובדתית מספקת לחיוב מאן דהוא בתשלום איזה שהוא לגורם כלשהו. דברים אלה יפים אף בכל הנוגע לעתירות התובעים לחיוב הנתבעים בתשלום בגין פינוי פסולת מחצר המועצה, פינוי ופירוק במכון הביוב, וההסכם הנטען ביחס לגריסת ופינוי גזם. פינוי פסולת מחצר המועצה 32. התובעים טוענים כי פינו 56 משאיות פסולת מחצר המועצה ולפיכך זכאים הם לטענתם לתשלום על פי החשבון שצורף כנספח יב' לתצהיר התובע. חשבון זה אף הוא לקוני ביותר ונעדר פרטים כנדרש ביחס למועד ביצוע העבודה ולמהותה. כל שצוין בו בעניין זה הוא: "פינוי 56 משאיות פסולת מחצר המועצה ליד משה כהן, אישרו העבודה לנ"ל והכמות נעשתה בפגישה בשטח עם דדה, משה כהן, וציון כמיסה". קשה להבין על מה מדובר על פי הנטען. גם הסברי התובע כמפורט בחקירתו אינם מספקים הסבר מניח את הדעת לשאלה מדוע בוצעה העבודה הנטענת אם בכלל בחצרי המועצה עבור המועצה. המדובר בכמות אדירה של פסולת. בעדותו הסביר התובע את האמור להלן: "חצר המועצה בסמוך לחצר המועצה ליד הגדר עבדו קבלנים והביאו את כל הפסולת באישור של משה כהן ודדי כהן, וסיכמנו על הכמות, הסכמנו על הכל, ואמרו תפנה את זה. פיניתי". (ראה עדותו בעמוד 26 לפרוטוקול שורות 9 - 13). מעדות זו עולה כי אין מדובר בפסולת בחצר המועצה כמפורט בחשבון, וכי מדובר בפסולת בנייה שהינה מחוץ לחצר המועצה ושלא באחריותה אלא באחריות קבלנים איזה שהם. לא ברורה ההתנדבות המיוחסת למועצה לעסוק בפינוי ולשאת בתשלום. עבודה כגון זו מטבע הדברים אורכת זמן, מעורבים בה אחרים, נהגים, משאיות היא נעשית לאור יום ויש לה עדים. אף על פי כן מבוססת התביעה בעניין זה על דברי התובע ועל עצם דרישת התשלום הנטענת. אין די בכך. פינוי ופירוק במכון הביוב 33. בעניין זה מבוססת התביעה על החשבון נספח יג' לתצהיר התובע. העבודות הנטענות כוללות פירוק גדר, פירוק עמודי בטון ופינוי הגדר והעמודים באתר שעל יד מכון הביוב של המועצה המקומית, וכן התקנת גדר חדשה. החשבון נספח יג' לתצהיר התובע יחסית מפורט מצוינים בו מחירים למטר, מחירים לעמוד, הכמות המוזמנת והסכומים . הדרישה היא לתשלום 8,284 ₪ עבור עבודה זו. ביצוע העבודות הללו אינו מוכחש על ידי הנתבעים. מכרטיס הנהלת החשבונות שצורף לתצהירי העדים מטעם הנתבעים עולה כי המועצה המקומית זיכתה את חשבון חברת ניקוזי עד בע"מ בסך 8,213 ₪ ביום 1.4.2005. חוב המועצה המקומית לפי כרטיס הנהלת חשבונות נפרע במלואו. אין טענה מצד התובעים כי לא כך הוא. בעדותו אישר התובע כי קיבל אמנם תמורה זו, אך לטענתו אותה העלה לראשונה אך בחקירתו הנגדית, הגדר הונחה במקום שגוי ולפיכך נדרש לבצע בשנית את העבודה תמורת סכום זהה. גרסה מושהית וכבושה זו לא הוכחה בכל ראיה חיצונית, אף כי לפי הנטען היו עדים לכך. איני סבורה כי ניתן לקבלה. פינוי פסולת מרחוב התאנה 34. בעניין זה לא הגישו התובעים כלל חשבון למועצה המקומית. אין כל חשבון המצורף לתצהיר התובע בעניין זה, והוא למעשה אף אינו כופר בכך בחקירתו, זאת בניגוד לאמור בסעיף 61 לתצהירו. (ראה עדותו בעמוד 27 לפרוטוקול שורה 18 ואילך) על פי האמור בסעיף 17 לתצהיר מר בני כרמי בוצעה אמנם עבודה זו אך זאת עבור הקבלן אוליניק ולא עבור המועצה המקומית. המפקח הצהיר כי פיקח עבור המועצה המקומית על עבודות הקבלן אוליניק ואף אישר את החשבון שהגיש הקבלן אוליניק בגין עבודה זו. החשבון נפרע על ידי המועצה המקומית בתשלום לקבלן אוליניק. אפנה בנוסף לנספח יד' לתצהיר התובע ממנו עולה כי העבודה בוצעה עבור הקבלן אוליניק. המדובר באישור המפקח מיום 27.10.2003 לתובע על פיו פינה 28 משאיות פסולת מרחוב התאנה עבור הקבלן הראשי אוליניק. בנסיבות אלה איני סבורה כי הוכחה על ידי התובעים זכותם לתשלום על ידי מי מהנתבעים. הפרת חוזה גריסת ופינוי גזם 35. לטענת התובע המועצה המקומית באמצעות הנתבע דוד דהן התחייבה לשלם לו 1,000 ₪ ומע"מ בגין כל יום עבודה לפינוי גזם, פעם בשבוע למשך 10 שנים. על פי ההסכם הנטען הוסכם כי תחילה תבוצע העבודה ללא מכרז, ובהמשך תכין המועצה מכרז למשך שמונה שנים. התובע טוען כי על יסוד זה נרכש על ידו ציוד וכלים שנמכר בהפסד הנאמד על ידי התובע בסך 260,000 ₪. על יסוד טענות אלה עותר התובע לחלופין להורות לנתבעים לשלם לו פיצוי בגין הפסד הרווח הצפוי לשנתיים בסך 124,800 ₪. אלה מלוא הפרטים ביחס להסכם הנטען שפורטו בתצהיר התובע והראיה היחידה שהובאה מטעמו להוכחת ההסכם. לא הובאו כל פרטים ביחס לתאריך כריתת ההסכם, מקום כריתת ההסכם, נסיבות כריתת ההסכם. אין עדים לעריכת ההסכם. אין התייחסות לזהות הצדדים להסכם מבחינת התובעים. אין ביטוי בכתב למוסכם. אין גם אישורים כחוק להתקשרות המועצה בהסכם, ולפיכך כמפורט לעיל אין תוקף מחייב להסכם ביחס למועצה המקומית, אפילו נכרת, ואיני סבורה כי הדבר הוכח במידה הנדרשת. גם מגרסת התובע כשלעצמה עולה כי לא היה יסוד סביר להסתמכות התובעים על התקשרות למשך 10 שנים עם המועצה המקומית, לאור הבנתו כי יהיה צורך במכרז. מסעיף 71 לתצהיר התובע עולה כי לטענתו החזיק בציוד משנת 1999, ומכאן שהתביעה בעניין זה ביחס לתובעות 2 ו 3 וכנגד הנתבעים 2 ו 3 התיישנה. למעלה מן הצורך אציין כי גם יסוד הנזק לא הוכח כנדרש, אלא בטענות בעלמא ללא תימוכין וללא ראיות חיצוניות. הוצאות בגין הפסד ימי עבודה ופיצוי בגין עוגמת נפש 36. לבד מציון העתירה לתשלום הוצאות בגין הפסד ימי עבודה בסך 50,000 ₪ בתוספת הפרשי ריבית והצמדה, בסעיף 71 לכתב התביעה המתוקן, בסעיף 82 לתצהיר התובע, ובסיכומיו, לא הובאה כל ראיה ולא נטענה על ידי התובע כל טענה בהקשר זה. גם עתירה זו לתשלום נדחית לפיכך מחוסר הוכחה. לאור כל האמור לעיל איני סבורה כי התובע זכאי לפיצוי בגין נזק בלתי ממוני. אם פעל כפי שפעל כנטען על ידו, עשה זאת על סיכונו ובאופן פסול. לאור כל האמור לעיל התביעה נדחית. איני סבורה כי בנסיבות העולות מהאמור לעיל הנתבעים זכאים לשיפוי בגין הוצאותיהם. ולפיכך ראיתי לנכון להורות כי כל צד יישא בהוצאותיו. המזכירות מתבקשת להמציא פסק הדין לב"כ הצדדים ניתן היום, יח' אדר א תשע"א, 22 פברואר 2011, בהעדר הצדדים. הזמנת עבודהבעל פה