.1בפני תביעת חברה קבלנית לעבודות עפר ותשתית נגד המועצה המקומית רמת-ישי (להלן: "המועצה") לתשלום עבור עבודות שבוצעו ע"י התובעת בתחומי המועצה. המועצה טענה בהגנתה כי אין יריבות בינה לבין התובעת. לפי בקשת באי כוח הצדדים החלטתי לפצל הדיון בתביעה באופן שתחילה תוכרע שאלת היריבות, שכן אם זו תוכרע לשיבטה של התובעת, שוב לא יהיה מקום וצורך לברר את יתר הנושאים השנויים במחלוקת לפי כתבי הטענות. .2להבנת המחלוקת בשאלת היריבות והכרעתי בה, להלן טענות הצדדים לענין זה כפי שהן עולות מכתבי הטענות: טענות התובעת: א. המועצה פירסמה ביולי 1995מכרז לביצוע עבודות תשתית באחד מרחובותיה. חברה בשם ""מור" ג.ט. התק"ש", (להלן: ""מור"") זכתה במכרז וחתמה ביום 15.8.95עם המועצה על הסכם ביצוע. ב. למחרת, היינו: ב-16.8.95, נחתם הסכם בין התובעת לבין ""מור"" לפיו התובעת תבצע את כל העבודה כקבלן משנה ולפי ס' 12להסכם זה הימחתה ""מור"" את כל זכויותיה לפי ההסכם מיום: 15.8.95לבנק דיסקונט שם מתנהל חשבון הבנק של התובעת. המחאה זו לטובת הבנק נעשתה במסגרת הסכם ליווי של הבנק את ביצוע העבודות. ג. לטענת התובעת, המועצה הסכימה להמחאה זו. ד. לפי ס' 3להסכם שבין "מור" למועצה, חייבת היתה "מור" להודיע למועצה אם תעסיק קבלן משנה לביצוע העבודות והיא אכן הודיעה זאת למועצה ב .11.9.95המועצה בתגובה ביקשה פרטים נוספים לגבי התובעת וקיבלה אותם בו ביום כעולה מנספחים ו' ו-ז' לכתב התביעה. לפי אותו ס' 3(סעיף משנה (2)) המועצה יכולה היתה להביע התנגדות לזהות קבלן המשנה תוך 10ימים. המועצה לא עשתה כן ולכן נחשבת היא כמסכימה להסבת הסכם הביצוע לזכות התובעת. ה. ואכן, בפועל המועצה התיחסה מכאן ואילך אל התובעת כאל מי שזכויות "מור" על פי ההסכם הועברו אליה כעולה מנוסח מכתבי ראש המועצה אל הבנק להעביר תשלומים למנהל התובעת: "בגין עבודות סלילה אותן הוא מבצע בישוב" שצורפו כנספח ח-ט לתביעה. ו. התובעת היא שגם ביצעה בפועל את העבודות החל מ- 15.10.95, כאשר כל העבודות שבוצעו אושרו ע"י המפקח מטעם המועצה בחתימת ידו ביומן העבודה של התובעת. ז. בעקבות כל האמור הגישה התובעת נגד המועצה תביעה על סך 424,761,1 ש"ח כשסכום זה מורכב מ"הראשים" הבאים: [א] סך 454, 643ש"ח - יתרת תשלום עבור העבודות שהוזמנו על פי המכרז. [ב] סך 217.969ש"ח - יתרה בגין עבודות חריגות שביצוען אושר ע"י המפקח מטעם המועצה. [ג] 600.000ש"ח - דמי נזק שנגרם לתובעת בשל אי התשלום ומכך שלא יכלה, בהעדר מימון, להשתתף במכרזים אחרים. [ד] 300.000ש"ח - דמי נזק בגין פגיעה במוניטין שלה שנגרמה ע"י אי תשלום המגיע. ח. בסיפא של ס' 24לכתב התביעה מבססת התובעת את תביעתה לא רק על המחאת זכות התביעה מ"מור" אליה אלא גם על עילת "עשית עושר ולא במשפט". טענות המועצה: א. לפי סעיף 3(ד') להסכם שבינה לבין "מור" גם אם תיתן המועצה את אישורה להעסקת קבלן משנה אין בכך כדי לפטור את "מור" מאחריותו והתחייבותו כלפי המועצה לפי ההסכם. ב. המועצה מודה שהיא נתנה אישורה לכך שהתובעת תבצע העבודה כקבלן משנה של "מור", אך אין בהסכמתה זו כדי ליצור כל קשר חוזי בינה לבין התובעת, שכן בהסכם שבין התובעת ל"מור" נאמר מפורשות שהתובעת תבצע העבודה "בתור קבלן משנה של "מור"". עוד אישרה התובעת באותו סעיף (ס"ק 2ו-3) להסכם שבינה לבין "מור" כי היא מאשרת שהיא "מכירה את החוזה לתניותיו ולפרטיו" שבין "מור" למועצה. ג. על פי ס' 11להסכם שבין "מור" והתובעת, "מור" שומרת לעצמה הזכות לתפוס את האתר ולסלק את הנתבעת ממנו אם תחליט לבטל את ההסכם שבינה לבין התובעת. ד. מכאן שהיריבות היא בין התובעת ל"מור" ולא נוצרו כל יחסים חוזיים בין המועצה לתובעת. .3כעולה מהסיכומים שהגישו הצדדים, עיקר טענת התובעת ליריבות בינה לבין המועצה אינה מתבססת רק על הסכמתה של המועצה לכך שהיא, התובעת, תהיה קבלן משנה של "מור" לבצוע העבודה, אלא על כך ש"מור" המחתה לה את כל זכויותיה על פי ההסכם. המחאה כזו, כך טוען ב"כ התובעת בסיכומיה יוצרת זכות תביעה ישירה בין הנימחה לחייב. .4הואיל וזו עיקר הטענה, אביא להלן את חלקיו הרלוונטיים של סעיף 12של ההסכם בין התובעת ל"מור" שהוא סעיף ההמחאה הנטען ע"י התובעת (נספח ד' לתצהיר ליאורה אלירז): ""מור" תמחה את זכויותיה על פי החוזה לקבלן ("הקבלן הוא התובעת לפי ההגדרות שבחוזה זה, מ.נ.) לפי ההמחאה הנ"ל יקבל הקבלן מאת המזמין (המזמין היא המועצה, מ.נ.) את כל הכספים שיגיעו ל"מור" מחמת המזמין בשל ביצוע העבודה. ההמחאה תהיה מהמזמין לבנק עליו יורה הקבלן... "מור" תיתן למזמין הוראה בלתי חוזרת להעביר כל תשלום בגין ההסכמים הנ"ל לקבלן, לבנק עליו יורה הקבלן... ". .5סעיף 1לחוק המחאת חיובים תשכ"ט - 1969קובע לאמור: "זכותו של נושה, לרבות זכות מותנית או עתידה לבוא ניתנת להמחאה ללא הסכמת החייב זולת אם נשללה או הוגבלה עבירותה לפי דין לפי מהות הזכות או לפי ההסכם בין החייב לבין הנושה". הצירוף של שני סעיפים אלו, סעיף 12מההסכם שבין "מור" ("הנושה") לבין התובעת וס' 1לחוק המחאת חיובים, הוא שיוצר לטענת התובעת את היריבות שבין התובעת שהיא הנימחה כלפי המועצה שהיא החייבת. .6בעניננו, כך התובעת, הרי בנוסף על ההמחאה, התנהגות הצדדים במהלך ביצוע העבודה, מראה שהמועצה ראתה בתובעת את מי שבאה בנעלי "מור" לענין החוזה ולכן גם הצד שזכאי לתשלומים על פי החוזה. בענין זה הוגש תצהיר של גב' ליאורה אלירז, מנהלת התובעת, אליו צורפו מסמכים ומהם עולה שהחשבונות החלקיים שהגישה התובעת למועצה היוו את בסיס ההתחשבנות לתשלום. כמו כן צורפו התכתבויות ישירות בין המועצה לתובעת בקשר לאיכות הביצוע וכמויות (נספחים יב,יג,יד,יט לתצהיר זה). יתר על כן, כאשר נדרשה השלמת ערבות בגין ביצוע ההסכם, ההשלמה נעשתה ע"י התובעת ולפי נספח כ' לתצהיר המועצה כותבת לתובעת שהיא מאשרת את קבלת הערבות וכותבת בסוף: "מבקש להעיר שסוכם בינינו (הדגשה שלי מ.נ.) שתוך מספר ימים תושלם הערבות". בענין זה יש להוסיף שראש המועצה, מר שוורץ כאשר נחקר על תצהירו (ע' 7) מאשר שהערבות היא של מי שזוכה במכרז וכך הוא אומר: "עד כמה שזכור לי אנו לא דורשים ערבות מקבלן מבצע". .7זאת ועוד, לתצהיר צורפו הנספחים "כא" ו"כג", שהם מכתביו של ראש המועצה לבנק דיסקונט שהוא הבנק שליווה את הפרויקט עבור התובעת שבהם מציין הוא שהתובעת זכאית לתשלומים מהמועצה. הנה למשל הרישא של נספח כ"א שהוא מכתב ראש המועצה על בלנק של המועצה: "הריני להודיע כי מר ז'אן אלירז זכאי לתשלום בסך 160אלף ש"ח מהמועצה המקומית רמת ישי בגין עבודות סלילה בישוב". (הדגשות שלי מ.נ.) .8תשובת המועצה לטענות אלו היא: א. ס' 3להסכם שבין המועצה ל"מור" אוסר את המחאת הזכות על פי ההסכם לאחר אלא בהסכמת המועצה בכתב וזה לשון הסעיף: "אין הקבלן רשאי להסב לאחר את החוזה או כל חלק ממנו וכן אין הוא רשאי להעביר או למסור לאחר כל זכות על פי החוזה אלא בהסכמת המועצה בכתב". ב. הסעיפים בהסכם שבין המועצה ל"מור", עליהם מסתמכת התובעת מתיחסים להסכמת המועצה לכך ש"מור" יעסיק את התובעת כקבלן משנה שלה לביצוע העבודות על פי המכרז. אין בסעיפים אלו ובכל מה שארע לאחר החתימות על ההסכמים הן זה שבין המועצה ל"מור" והן זה שבין "מור" לתובעת, משום הסכמה להסבת ההסכם והמחאת הזכויות על פיו. ג. גם סעיף 12מההסכם שבין התובעת ל"מור" עליו סומכת התובעת יתדותיה בטוענה להמחאה, לא המחה לתובעת את הזכויות על פי החוזה, אלא הוא המחה לה את הכספים שיגיעו ל"מור". "המחאת כספים" משמעה מתן הוראה למועצה לשלם במקום לה ל"מור", לתובעת. לעומת זאת, המחאת זכויות מתיחסת לכלל הזכויות על פי ההסכם והמחאה כזו כלל לא היתה. ד. ההמחאה כלל לא היתה מ"מור" לתובעת אלא לזכות בנק דיסקונט שקיבל על עצמו את הליווי עבור התובעת ולכן התובעת אינה בגדר נימחה כלל, כך עולה ממכתבו של עו"ד רם אורן ב"כ "מור" מיום: 29.8.95, עליו מסתמכת גם התובעת. לכן אם המחאה היתה כאן, הרי הנימחה הוא בנק דיסקונט. ה. אין לפרש את התנהגות המועצה שהתובעת טוענת לה כהסכמה להמחאה אלא כהכרה בתובעת כקבלן המשנה של "מור", שכן אין כל אפשרות חוקית לכך שזוכה במכרז ימחה את זכיתו לאחר. לפי צו המועצות המקומיות (ג) תשי"א 1950, תוספת רביעית יש חובה לערוך מכרז לכל עבודה ששוויה (נכון להיום) 60.000ש"ח. אם מותרת המחאת הזכיה במכרז, התוצאה היא למעשה שזוכה במכרז מי שכלל לא השתתף בו וגם לא הוכיח שהוא עומד בתנאים המוקדמים להשתתפות במכרז. האפשרות להסב זכיה במכרז, לו היתה קיימת, היתה מרוקנת את דיני המכרזים מכל תוכן. ו. במקרה שלפנינו אין המדובר בטעון תיאורטי בלבד, שכן לפי דברי מנהלת התובעת, גב' ליאורה רז (ע' 3לפרוטוקול), התובעת היא בעלת סיווג 200 7, סיווג שכלל אינו מקנה לתובעת זכות להשתתף במכרז 95/3נשוא התביעה. ז. העובדה שהיה קשר ישיר למועצה גם עם התובעת מתישבת עם הסכמתה של המועצה כי התובעת תהיה קבלן משנה של "מור" לביצוע העבודה, אך אין היא מלמדת על הסכמה בהתנהגות להסבת הזכויות על פי החוזה שבין המועצה ל"מור", לתובעת. .9לאחר עיון בטענות הצדדים הגעתי לתוצאה שאינה התוצאה לה טוענת התובעת, אך גם לא זו לה טוענת הנתבעת, הכל כפי שיוסבר וינומק להלן. .10לגבי הטענה המבססת את היריבות על עילת המחאת הזכות הדין עם המועצה, אך לגבי העילה המבססת את היריבות על "עשית עושר ולא במשפט", הדין עם התובעת. .11התובעת מבססת כאמור את טענת המחאת הזכות על ס' 12מההסכם שבינה לבין "מור" אך היא מתעלמת מכך שזכות ההמחאה לפי ס' 1לחוק המחאת חיובים ללא הסכמת החייב מסויגת באותו סעיף במילים: "זולת אם נשללה או הוגבלה עבירותה לפי דין לפי מהות הזכות או לפי ההסכם בין החייב לבין הנושה". .12בעניננו, כך נראה לי, חל כל אחד מסייגים אלו. אתחיל בסייג "בין החייב לבין הנושה". כבר ציטטתי לעיל את סעיף 3(1) של ההסכם בין המועצה ל"מור" האומר: אין הקבלן רשאי להסב לאחר את החוזה או חלק ממנו וכן אין הוא רשאי להעביר או למסור לאחר כל זכות לפי החוזה אלא בהסכמת המועצה בכתב". דוק: לפי האמור בסעיף זה אין הקבלן רשאי להסב לאחר (א) את כל החוזה (ב) כל חלק ממנו (ג) כל זכות לפי החוזה. להלן בס' 3ס"ק (2) נאמר גם שאין הקבלן רשאי למסור לאחר את הביצוע כולו או חלקו אלא בהסכמת המועצה בכתב. פרוט יתר זה מחייב לבדוק כל הסכמה בכתב שניתנה ע"י המועצה למה בדיוק היא מתיחסת, להסבת כל החוזה, להסבת חלק ממנו, להסבת זכות על פיו, או להעברת הבצוע בלבד. .13עיון בסעיף 12להסכם בין "מור" לתובעת מראה כי הרישא שלו מדברת על: "הסבת הזכויות על פי החוזה". הסיפא מדברת על הסבת הזכות לקבלת הכספים. ב"כ המועצה מפרש את הסעיף על דרך הכלל הפרשני הידוע מהבריתא המפורסמת של ר' ישמעאל כי כאשר הרישא מנוסחת בלשון "כלל" והסיפא בלשון "פרט" אזי "אין בכלל אלא מה שבפרט". ולכן סבור הוא שאת המילים: "מור תמחה את זכויותיה על פי החוזה לקבלן" יש לפרש כמכוונות רק לאמור בסיפא, היינו: ל"כספים". .14אינני סבור שזו אכן הפרשנות היחידה של סעיף 12ולדעתי קריאת כל הסעיף מאפשרת אכן לקרוא בו התחייבות של "מור" להמחות לתובעת את כל זכויותיה על פי החוזה שבינה לבין המועצה. כבר ראינו שבהמחאת "מור" לתובעת אין די וצריך שתהיה גם הסכמה בכתב להמחאה זו מצד המועצה. כל הטענות והמסמכים עליהם סומכת התובעת, אינם מלמדים בהכרח שהיתה מצד המועצה הסכמה להמחאה כזו וניתן בהחלט לפרש את כל הראיות שהובאו לענין זה ע"י התובעת כפי שהזכרתים לעיל בפרוט כמכוונת להסכמת התובעת להעברת ביצוע העבודה לתובעת כקבלן משנה, וכן לכך שהכספים שתשלם המועצה לא יועברו ל"מור" אלא לתובעת לחשבונה בבנק דיסקונט. מכאן אין ללמוד שהמועצה גם הסכימה להמחאת הזכויות על פי החוזה מ"מור" לתובעת באופן היוצר זכות של התובעת לתבוע את המועצה לקיום חובותיה על פי החוזה עם "מור". כדי שתיווצר יריבות כזו, צריכה היתה להיות המחאת זכות התביעה על פי החוזה מ"מור" לתובעת והמחאה כזו יכלה להיווצר, לאור האמור בס' 3של ההסכם בין המועצה ל"מור", רק אם היתה הסכמה בכתב מהמועצה להמחאת זכות התביעה מ"מור" לתובעת. .15גם הסייגים האחרים שבס' 1לחוק המחאת חיובים חלים כאן. לדעתי אכן מוגבלת ונשללת בדין עבירות חוזה בעקבות זכיה במכרז מהטעמים שטען להם ב"כ המועצה. לו ניתן היה להעביר חוזה שנחתם בעקבות זכיה במכרז מהזוכה לאחר, הרי שהיה בכך כדי לפגוע קשות בכל המשתתפים האחרים במכרז ודיני המכרזים היו מתרוקנים מכל תוכן. זוכה במכרז יכול להעביר לאחר את הביצוע של העבודה כל עוד הוא והוא בלבד אחראי לקיום ההתחייבויות על פי החוזה כלפי המזמין. זוכה יכול גם להורות למזמין לשלם את הכספים במקום לו, לצד שלישי, אך העברת זכות התביעה לאחר מבלי שהמזמין הסכים להעברה כזו, פרושה העברת הזכיה במכרז לאחר וזה נוגד את דיני המכרזים. .16אשר על כן, מקבל אני את טענת המועצה כי אין יריבות בינה לבין המועצה על פי העילה של המחאת הזכות. .17לא כך הוא לגבי העילה השניה, והיא עילת "עשית עושר ולא במשפט". סעיף 1(א) לחוק "עשית עושר ולא במשפט" תשל"ט 1979אומר: "מי שקיבל שלא על פי זכות שבדין נכס שירות או טובת הנאה אחרת (להלן: "הזוכה) שבאו לו מאדם אחר (להלן: "המזכה" חייב להשיב למזכה את הזכיה ואם השבה בעין בלתי אפשרית או בלתי סבירה - לשלם לו את שוויה". .18התובעת טוענת כי ביצעה עבור המועצה עבודות שעבורן היתה צריכה המועצה לשלם ל"מור" סכום פלוני. התובעת טוענת כי הסכום לא שולם ל"מור" מפני ש"מור" העבירה אליה, אל התובעת, את הזכות לקבלת הכספים. התוצאה היא שהמועצה קיבלה מהתובעת טובת הנאה בשווי הסכומים האלו. השבת טובת ההנאה בעין אינה אפשרית ולכן יש לחייב את המועצה לשלם לתובעת את שווי טובת ההנאה. .19עילה זו עצמאית היא והחוק הוא שיוצר את היריבות על פיה בין התובעת למועצה. .20התוצאה אליה הגעתי מחייבת אותי לקבוע שיש יריבות בין התובעת למועצה לגבי הסכומים שנזכרים בסעיף 2-ז' (א) ו (ב) לפס"ד זה. ( 643.454ש"ח ועוד 217.969ש"ח בגין ביצוע העבודות). לעומת זאת אין יריבות לגבי הסכומים האחרים ( 900.000ש"ח דמי נזק), שכן סכומים אלו לא ניתן לתובעם בעילת "עשית עושר ולא במשפט". אין אדם נחשב כעושה עושר מכך שגרם נזק לאחר, שכן הוא לא קיבל ואינו מחזיק בדמי הנזק. .21לפיכך אין מנוס ממחיקת כל הסעיפים בכתב התביעה המתיחסים לתביעה על סך 900.000ש"ח,שכן לגביהם אין יריבות בין התובעת למועצה. .22כדי להפיס את דעתה של התובעת, אוסיף ואומר כי ספק גדול בעיני אם יש בכלל עילת תביעה לתבוע סכומים אלו. מי שחייב כסף לאחר, עילתו של האחר היא לתבוע את הכסף עם הפרשי הצמדה, ריבית והוצאות שהיו לו בגין תביעתו. אך אין האחר יכול לתבוע דמי נזק בגין אי התשלום. לא מצאתי בפקודת הנזיקין עילה כזו הואיל וכך צריך היה לדחות את התביעה ככל שהיא מתיחסת לנזק זה גם לולי מצאתי שהיריבות בין התובעת למועצה יכולה להתבסס רק על עילת "עשית עושר ולא במשפט" וזאת על פי תקנה 101(3) לתקנות סדר הדין האזרחי ("כל נימוק אחר שעל פיו סבור ביהמ"ש שניתן לדחות מלכתחילה את התובענה"). .23השתא דאתיתי להכי הרי שהתביעה שאותה לא דחיתי על הסף היא לסך 861.423ש"ח בלבד שמצויה בסמכות בית משפט השלום. .24הסמכות המקומית היא לבית משפט השלום בנצרת. לא מצאתי בכתב התביעה כל נימוק מדוע הוגשה התביעה מלכתחילה לבימ"ש המחוזי בחיפה ולא לנצרת ולכן מעביר אני את יתרת התביעה שלא דחיתי לבימ"ש השלום בנצרת. .25נוכח התוצאה לא יהיה צו להוצאות בהליך שבפני. על המזכירות לשלוח פסק דין זה לצדדים בדואר. ניתנה היום בהעדר: א' באב תשנ"ט - 14/07/.99המחאת חיובים