כתב תביעה ליקויים ברכב

1. לפני תביעתו הכספית של התובע כנגד הנתבעת, ממנה רכש מכונית פיז'ו 306, ששנת ייצורה 1988 (נרכשה בשלהי 1997), ואשר מספר לוחית הרישוי שלה הוא 41-535-16 (להלן: "הרכב").   2. בכתב התביעה (הוגש כתב תביעה מתוקן) נטען כי התובע זכאי לביטול עסקת רכישת הרכב, ונטען כי הוא זכאי לפיצויים, הכוללים דמי השבת מחיר רכישת הרכב, דמי עגמת נפש, הפסד כ - 30 ימי עבודה, שכר השמאי שאת שירותיו שכר, עלות בדיקת הרכב במכון בדיקה, וכן החזרי הוצאות ששילם עבור מכוניתו הישנה הקודמת, מסוג סיטרואן, בעלת מספר לוחית רישוי 74-983-88 (להלן: "הסיטרואן"), אותה לא מכר, לטענתו, עקב הליקויים ברכב ועקב הצורך להיזקק לסיטרואן תחתיו, ואשר הוצאות אלה כללו דמי תיקונים בסיטרואן, דמי רישוי, דמי ביטוח חובה ומקיף, ודמי הוצאות שוטפות להחזקתה ולשימוש בה.   'לוח הזמנים' של אירועים חיוניים לבחינת העובדות והטענות: 3. מועדים רלוונטיים לענייננו, לגירסת התובע, הם: 8.12.97 - חתימת הסכם הרכישה של הרכב; 15.12.97 - מסירת הרכב לתובע; 18.12.97 - הבאת הרכב ע"י התובע אל הנתבעת, לאור בעיה במנעול תא הכפפות ולאור כתמי חלודה נטענים ברכב (שנפתרה בשיגור הרכב ע"י איש המכירות של הנתבעת לשטיפה, שהסירה את הליקוי הנטען); 19.12.97 - מועד בו טוען התובע כי התגלה לראשונה רעש 'מכיוון המנוע'; 21.12.97 - מועד בו הביא התובע את הרכב לפתרון בעיית הרעש האמור למוסך "המהנדסים" בעכו, שם טופל - רק לאחר הבאתו החוזרת ע"י התובע מספר ימים נוספים לאחר מכן - תוך הותרת הרכב במוסך בלילה וטיפולו למחרת כשהמנוע קר, עת נתגלה כי מקור התקלה המרעישה הוא בצורך להחליף את מכסה הפלסטיק של קופסת חגורת הזימון, כפי שבוצע בפועל; ינואר 1998 - התגלתה חלודה בדלת הנהג (וזו נצבעה), היה קלקול במנעול תא הכפפות (וזה תוקן בשימונו), התגלתה חלודה בגג, הרכב לא "סחב" וחזר להישמע רעש מהמנוע, עם 'צלצולים'; 17.3.98 - בעיה במערכת האזעקה והאימובילייזר; 19.3.98 - עקב אי יכולת התובע להפעיל פתיחה וסגירה של דלתות הרכב באמצעות השלט, תוקנו מנעולי הדלתות בסוכנות 'שטראוס', הוחלפו מערכת האזעקה והשלט, והוסף כפתור לחץ למערכת האזעקה מתחת למכסה המנוע; 20.3.98 - הרכב במוסך 'המהנדסים'. לא מאותרת הבעיה במנוע. החלפת כפתור תאורה בדלת שמאל; 7.4.98 - הכנסת הרכב ל'לינת לילה' לשם איתור הרעש במנוע. מתגלה קרע בוילון האחורי; 8.4.98 - הרכב במוסך 'המהנדסים'. מגן מערכת הזימון התגלה כמקור רעש המנוע; 12.4.98 - עקב בעיות 'סחיבה' ו'צלצולים' עובר הרכב ניסוי דרך, כיוון מנוע וכיוון ממוחשב וטיפול במגן מערכת הזימון שהוחלף; 14.4.98 - מוחלף חיישן חמצן. מוחלפים 4 פלגים. ניסוי דרך לרכב והמחשב מגלה תקלה נוספת. פירוק מעטפת ההגה והמושבים האחוריים. עדיין יש חלודה בדלת שמאל ובגג הרכב; 22.4.98 - חלודה מתחת למכסה המנוע ובאלטרנטור. חסרה יחידת גומי לטלסקופ השמאלי בתא המטען. פין חיבור זרוע דלת ימין אינו במקומו; 24.4.98 - דלת ימין לא נסגרת. הרכב אינו 'סוחב' ונעצר בעליות. בעיות המנוע מחריפות. קלקול פתאומי של הבלמים. בעקבותיו הרכב מוכנס למוסך, ומושאר שם ע"י התובע למשך תקופה ארוכה מאד. 12.7.98 - הגשת התביעה.   4. התובע אינו מומחה לרכב, למכונאות רכב, לשמאות רכב, לקביעת טיבן ומקורן של תקלות ברכב, לאיכות רכב ולמידת תקינותו. אין הוא מתיימר להיות מומחה לאלה. על כן ברור כי אין בהכללת הפירוט האמור בתביעתו ובתצהירו כדי להוות תחליף לראיות קבילות, האמורות להתבטא בתיעוד קביל ובחוות דעת מוסמכת של מומחה, פרי ידיעתו האישית ופרי בדיקתו האישית והמקצועית. לשם כך שכר התובע את שירותיו של שמאי הרכב בעז מוגילבקין (להלן: "מוגילבקין"). בהמשך יובהר כי ראיות התובע אינן מגיעות כדי הוכחת הרכיבים שהנטל להוכיחם מוטל עליו, לרבות אלה שמוגילבקין התיימר לסייע לו בהוכחתם הלכאורית.נ    טיב הליקויים ברכב, מועד גילוים הנטען, ולשאלת היותם בגדר הפרה יסודית של הסכם המכר, ולשאלת היותם בגדר אי התאמה המגעת כדי זכאות התובע לבטלו:   5. עיון בסעיף 5 לתביעת התובע ובסעיף 5 לתצהיר עדותו הראשית, המכילים רשימה ארוכה וקודרת לכאורה של פגמים וליקויים נטענים ברכב (כפי שנמנו לעיל, כרונולוגית), מעלה את התהייה: הכצעקתו (של התובע)?; האמנם לפנינו ליקויים ותקלות שהוכחו כקיימים בפועל ברכב? ובמועד המיוחס לגילוים?; האמנם אלה ליקויים ותקלות שנבעו ממצב הרכב הנמכר, ללא אשם של התובע?; האמנם הליקויים והפגמים, שהוכחו כקיימים בפועל ברכב, מגיעים כדי 'אי התאמה' יסודית ומהותית (כמובנה בסעיף 11 חוק המכר, תשכ"ח - 1968), שבגינה זכאי התובע, כרוכש הרכב, לבטל את עסקת המכר, להחזיר את הרכב ולדרוש השבת כספי התמורה ששולמה בגינו, ובמועד בו התיימר לעשות זאת בפועל?; האמנם פעל התובע בתום לב ובדרך מקובלת, בכל הנוגע להודעה מיידית ובזמן סביר לנתבעת אודות הליקויים הנטענים עם גילוים הנטען, ובכל הנוגע למתן אפשרות לנתבעת לתקן ליקויים בני תיקון, ובכל הנוגע לאופן החזרתו הנטענת של הרכב לידי הנתבעת?; האמנם לפנינו תובע תם לב?;   ולא היא: מסתבר שהמענה המוכח והמוסק, המתבקש לשאלות ולקושיות אלה, הינו בשלילה ובאופן המלמד כי לפנינו הצבר של תקלות וליקויים מסוימים, שגם לגבי אלה שהוכחו כקיימים בפועל - אין הצברם עולה כדי אי התאמה יסודית ומהותית וכדי הפרה יסודית של עסקת המכר של הרכב, שיש בהן כדי להצדיק ולאפשר ביטול הסכם המכר והחזרת הרכב ודרישת השבת תמורתו, בכלל, ובמועד בו התיימר התובע לעשות כן, בפרט, וכי מדובר בשורה של ליקויים שחלקם בני תיקון (גם לגבי אלה שבאחריות לכאורית של הנתבעת), ושיתרתם זניחה ובלתי מהותית, וכשליקוי משמעותי וחמור לכאורה (זה הנוגע למנוע ולרעשיו, לכשל הנטען בו ולממצאים מוכחים בקופסת חגורת הזימון) - מקורם המוכח המסתבר (ובהסתברות גרסאות לעומתיות, של משפט אזרחי, עסקינן) הוא דווקא במעשה מוסתר מצד התובע, שאיפשר למוסך לא מורשה או למאן דהוא לא מורשה לבצע עבורו החלפת חגורת זימון (חגורת "טיימינג") במנוע הרכב, ללא יידוע הנתבעת על כך ובניסיון מגמתי להטיל על הנתבעת את תוצאותיו ההרסניות (תרתי משמע) של תיקון פרטיזני ובלתי מורשה שכזה (בין אם נעשה בתום לב ובין שלא בתום לב, כפי שמנסה התובע להטיל חוסר תום לב שכזה דווקא על הנתבעת).   6. אין ספק כי ברשימת הליקויים נשוא סעיף 5 בתצהיר התובע, וזו אליה מתייחס גם מוגילבקין, נכללים ליקויים שאין בהם או בהצברם כדי לעלות כדי הצדקת ביטול מכר הרכב וכדי השבתו לנתבעת, וכאלה הם הליקויים הנטענים הבאים (גם אם קרו, ובמועד בו קרו): קלקול במנעול תא הכפפות (שנפתר בשימונו!), כתמי חלודה (שהוסרו בשטיפת הרכב!), כתם חלודה (שנצבע והוסר), מנעולי הדלתות, מערכת האזעקה והשלט (שהוחלפו, ושאינם חלק מהרכב המקורי), כפתור תאורה בדלת שמאל, קרע בוילון אחורי, החלפת פלגים, כתמי חלודה נוספים, גומייה לטלסקופ שמאלי בתא המטען, פין חיבור זרוע דלת ימין, סגירת דלת ימין, קלקול בלמים (אחרי חודשים של שימוש התובע ברכב).   יוצא, כי הליקויים הנטענים הדורשים התייחסות ובחינה הם אלה הנוגעים לרעשי המנוע, 'צלצוליו' ומידת 'סחיבתו', מגן מערכת הזימון ורעש שנגרם ממערכת זו.   חוות דעת מומחה בית המשפט: 7. לאור גרסאותיהם המנוגדות של הצדדים, ולאור העובדה שהנתבעת חלקה נמרצות על טענות התובע וחוות דעתו הזמנית של מוגילבקין (על משמעותה וערכה, תשתיתה ומשקלה - תהא התייחסות נפרדת בהמשך), מינתה קודמתי כמומחה מטעם בית המשפט את אינג' יצחק סמו (להלן: "סמו"), מהנדס מכונות, שמאי הנדסי ושמאי רכב, שנתן חוות דעת מיום 5.12.99.   העד, אובייקטיבי ונטול עניין אישי בתביעה, ואשר מונה ע"י בית המשפט ולא נשכר ע"י מי מן הצדדים, מפרט בחוות דעתו, לאחר ציון פרטי השכלתו, הסמכותיו וניסיונו המקצועי, את המסמכים שהועברו לעיונו, את המהלכים שקדמו לבדיקתו את הרכב ביום 6.9.99, את מהלך בדיקתו את הרכב במוסך ובנסיעה (בה השתתפו גם התובע, מוגילבקין, ומנהל המוסך), את רשימת הליקויים שמונה התובע ברכב בתביעתו ובתצהירו, את ממצאי חוות דעת מוגילבקין, את הטיפולים והתיקונים שביצעה הנתבעת ברכב על פי רישומיה שהוצגו לעיונו, את ממצאי בדיקתו האישית את הרכב הן במוסך והן בנסיעה, ואת תוצאות חוות דעתו.   לפיהן, נכון ליום בדיקתו את הרכב ונסיעתו בו בנסיעת מבחן, בה היה הרכב עמוס ב-4 נוסעים, "נוכחתי כי הרכב תקין ונוסע כראוי. לא נשמעו מהמנוע רעשים או צלצולים, לא אובחנו במנוע בעיות סחיבה, ולא אובחנו בעיות כלשהן בתיבת ההילוכים ובמערכת הבלמים" (הרישא לעמ' 8 לחוות דעתו).   הוא מוסיף ומסכם, כי "בהתאם לבדיקותיי, הרכב נשוא התביעה הינו רכב תקין לחלוטין, למעט מספר ליקויים אסתטיים ברי תיקון הקיימים בו" (כיוון דלתות הרכב, כך שהמרווחים בינן לבין גג הרכב יהיו מקבילים ושווים; כיוון מכסה תא המטען, כך שחלקו הקדמי יהיה מקביל לבסיס השמשה האחורית; הסרת סרטי ההדבקה הלא מקוריים שהותקנו במרזבי גג הרכב, ניקוי המרזבים וצביעתם, והתקנת הגומיות).   על התקלות עליהן התלונן התובע אצל הנתבעת (לפי רישומיה) הוא קובע כי אלה "תקלות רגילות שעלולות להופיע בכל רכב חדש מסוג כלשהו", וכי "אינן חמורות, ניתנות לתיקון במהירות וללא בעיות, ועקב התרחשותן לא ניתן לקבוע כי מדובר ברכב פגום ביסודו". אשר לתקלה במערכת הזימון מיום 4.8.99 - הוא קובע כי סיבתה אינה ידועה, וכי "עקב תקלות ואירועים כגון אלה ניתנת אחריות לרכב חדש", וגם תקלה זו, כמו כל התקלות שאובחנו ברכב, תוקנה ע"י הנתבעת במסגרת האחריות.   ולסיכום, מפיו: "לא מצאתי בבדיקותיי סימוכין לטענות התובע, בדבר בעיות סחיבה של המנוע, בעיות במערכת הבלמים, ובעיות בהחלפת ההילוכים. נהפוך הוא, נוכחתי כי המנוע, תיבת ההילוכים ומערכת הבלמים, מתפקדים כראוי וכי הרכב נוסע כהלכה" (הסיפא לחוות דעתו).   8. סמו נחקר בבית המשפט על חוות דעתו, שלא נסדקה ולא הופרכה כלל.   תיעוד כתוב על היסטוריית הרכב, טיפוליו ותיקוניו, ביקש (עמ' 21 ש' 14) משני הצדדים כאחד, ומה שקיבל נמנה בפתח חוות דעתו. מה שלא קיבל, לרבות אודות מוסך 'המהנדסים' (עמ' 22 ש' 2) - לא יכול היה להתייחס אליו, וממילא הסביר כי לא יכול היה לנחש כי גם קודם לטיפול 1500 ק"מ (אליו לא הגיע התובע) וגם קודם לטיפול 2500 ק"מ (אליו הגיע התובע לראשונה, כמתועד) (עמ' 21 ש' 8-11) הגיע הרכב למוסך 'המהנדסים', והואיל והתובע הוא שהכניסו אז לשם כטענתו (עמ' 22 ש' 12) - היה על התובע לספק את התיעוד המדובר, שהיה אל נכון בידו (לפחות חשבונית עם פירוט עבודות וחלפים), ולא עשה כן, גם חרף דרישה אישית שהפנה סמו אל התובע, באופן אישי, לשם כך (עמ' 22 ש' 11). אם ידע התובע כי ספר הרכב נמצא בתוך תא ברכב - היה עליו להודיע זאת לסמו או למסרו לו, ובצדק תמה סמו: "וכי עלי לחפש מסמכים במכונית?" (עמ' 28 ש' 1-2).   יתרה מזאת: לא נסתרה חוות דעת סמו בממצאיה העיקריים ובמסקנותיה המרכזיות.   לא הופרכה עדותו על כך שצירוף התקלות הנטענות, גם אם אינו שיגרתי, אינו בלתי סביר (עמ' 26 ש' 12-14), למעט עניין מערכת הזימון.   ולעניין התקלה במערכת הזימון שבמנוע: 9. לעניין מערכת הזימון מאשר סמו, בדרך שרק מוסיפה מהימנות לעדותו ולחוות דעתו, לאובייקטיביות ולמקצועיות שלו, כי על פני הדברים קשה היה לקבוע אם מדובר בתקלת ייצור, אם לאו (עמ' 27 ש' 12), וכי "בהחלט לא סביר שמנוע עם 7,300 קילומטר יכיל תקלה כזו ברצועת זימון" (עמ' 27 ש' 17); אלא שלשאלות ב"כ התובע, והוא דווקא, מאשר סמו בעדותו את שהתברר והוכח מעבר לכל אפשרות אחרת, במאזן ההסתברויות והאפשרויות, קרי - שבתיקון או בטיפול מטעם התובע שלא במוסך מורשה של הנתבעת הושארה חתיכת רצועת זימון בקופסת הזימון, והיא שגרמה לתופעות ולנזקים שהתובע מייחס לנתבעת ולאחריותה, ללא הצדקה;   סמו מעיד כי: "יכול להיות ששארית רצועת הזימון הקודמת, שנשארה בקופסת הזימון, ושהיא חפץ זר, גרמה לתקלה במערכת הזימון. מבין שתי האפשרויות - שחפץ זר זה היה ברכב מלכתחילה או שהיה ברכב לאחר שטופלה רצועת הזימון - האפשרות השניה היא הסבירה יותר. אני שומע על חפץ זר במערכת הזימון בפעם הראשונה עתה. באף מסמך לא היה איזכור של שארית רצועת תזמון כזו, כחפץ זר. יכול להיות שהיא שארית הרצועה שהוחלפה עתה, בתיקון האחרון. ... כל אירועי המנוע, לרבות החלפת ראש מנוע ושסתומים - הם תקלה אחת שנגרמה עקב קריעת רצועת התזמון או עקב קפיצתה ממקומה, ואן לי מושג מדוע נקרעה או קפצה" (עמ' 29 ש' 7-20).   10. בחקירתו ע"י ב"כ הנתבעת, לאחר מכן, בצד חזרת סמו, בהגינות ובכנות, על כך שלא היה מודע אישית (עמ' 30 ש' 3-5, ועמ' 31 ש' 13) למציאת חתיכה ישנה של רצועת זימון קודמת בקופסת הזימון, שהוצבה כעובדה בפניו ע"י ב"כ התובע עצמו (!) כאמור - הוא קובע אכן "כי לא סביר שהרכב יצא מפס הייצור עם חתיכת רצועת תזמון ישנה דבוקה כאמור" (עמ' 30 ש' 8-9), וייחוס הותרתה למוסך 'המהנדסים' - לא סביר, שכן שם הוחלף רק מכסה חיצוני של קופסת הזימון, ולאכן "לא סביר שבתיקון כזה תכנס או תישאר רצועת תזמון ישנה לתוך קופסת התזמון" (עמ' 31 ש' 1-3).   וכסיכומו, הנראה משכנע וסביר בעיני בית המשפט, גם על דרך האלימינציה של כל אפשרות מוכחת או מסתברת אחרת : "לגבי תביעת התובע על כך שקיבל רכב במצב כזה עוד מפס הייצור, ולטענת הנתבעת כי אין זה סביר שכך יקרה ולטענתה כי התובע או מי מטעמו חיבל ברכב או ביצע בו טיפול רשלני, אני משיב שהאפשרות שכך יצא רכב מבית החרושת היא אפשרות לא סביר, ומה שסביר הוא אחת משתי האפשרויות האחרות שמנית - חבלה או טיפול רשלני" (עמ' 31 ש' 4-8).   11. באה עדות עד הנתבעת, ישראל הלפרין (להלן: "הלפרין"), מנהל י.ש. מוסכי הגליל בע"מ, שהינה גם בעלת מוסך מורשה מטעם הנתבעת, ושהתובע הותיר את הרכב במוסכו למשך זמן רב, לאחר שהובא אליו בגרירה ביום 12.6.98 (סעיף 3 לתצהירו), ושימשה תשתית עובדתית חותכת לביסוס מסקנה זו.   הוא מעיד כי לאחר שהתובע מנע תיקון הרכב, כל עוד לא יהא ראש אגף השירות של הנתבעת נוכח בפגישה עמו, נערכה פגישה כזו, ולאור הסיכום בה הוחלט כי מומחה חיצוני יהא נוכח במהלך בדיקת הרכב ותיקונו, ואכן קוימה פגישה מורחבת כזו בנוכחות העד והתובע ובנוכחות מהנדס רכב בשם דוד נמרי (סעיף 4-7 לתצהיר הלפרין).   תוך כדי מפגש ובדיקה אלה, הוחלט לבדוק את מערכת התזמון: "בבדיקת מערכת זו נמצא להפתעתנו כי רצועת התזמון שלמה וממוקמת נכון אך בכל זאת מספר שסתומי מנוע עקומים ולא אוטמים. תקלה זו מתרחשת כאשר רצועת התזמון ממוקמת לא נכון או נקרעת";   ואכן: "הופתענו למצוא בחלל בית רצועת התזמון קטע של רצועה נוספת שלא אמור להימצא במקום זה" (סעיף 8 לתצהיר הלפרין).   העד מספר כי לנוכח ממצא זה נשאל התובע אם הרכב טופל במוסך כלשהו להחלפת רצועת תזמון או לטיפול כלשהו במערכת התזמון, וענה בשלילה, אך הוסיף כי הרכב טופל קודם לכן במוסך 'המהנדסים' (שהוא מוסך מורשה אחר מטעם הנתבעת (עמ' 32 ש' 15); על כן התקשר העד למוסך זה ושם נאמר לו כי פרט לטיפול בפלסטיק כיסוי עליון של רצועת התזמון אשר הרעיש - לא נעשתה כל עבודה נוספת במערכת זו (סעיף 9 לתצהיר), והתובע לא הפריך ממצא זה ועדות זו, ולא היתה כל סיבה להחלפת רצועת תזמון במוסך מורשה של הנתבעת בשלב כה מוקדם בחיי המנוע של הרכב, ואין כל אינדיקציה לצורך מוקדם כזה, ומסקנת העד, כמו מסקנת סמו, דינה להיות מועדפת על כל גירסה תמוהה של התובע, ולפי מסקנתו זו של העד: "המסקנה שעלתה מהממצאים דלעיל היתה שככל הנראה מאן דהוא טיפל ברצועת התזמון לאחר שנפגעה מערכת השסתומים, ככל הנראה במטרה להסתיר פעולה או טיפול לא נכון שנעשה ברכב" (סעיף 11).   על פירוט מהלכים וממצאים אלה חזר גם בחקירתו הנגדית בבית המשפט, שלא הפריכה את תצהיר עדותו הראשית (עמ' 35 ש' 1-17).   12. עובדה היא, שלפניי תובע שהוכח כי גם קודם למפגש עם המומחה דוד נמרי במוסך הגליל וגם קודם גילוי החתיכה הקרועה של רצועת זימון ישנה בקופסת הזימון - נצפה "תולש בברוטאליות את גומיות האטימה של הדלתות, השמשה והמרזבים" של הרכב (סעיף 5 לתצהיר הלפרין); ורצונו בקבלת פיצוי מוגדל עבור הרכב ובהחלפתו ללא הצדקה הביאוהו לאיסור על הנתבעת לתקנו גם לאחר שנחשף ממצא רצועת הזימון הקרועה, שאינה באחריות הנתבעת או מי מטעמה, אלא דווקא נחזית כפרי טיפול רשלני או חבלני מצד התובע או גורם לא מורשה שפעל מטעמו וברשותו, והתמיד בסירובו זה גם לאחר שהנתבעת הסכימה לפנים משורת הדין לתקן גם ליקוי מנוע זה שאינו באחריותה (סעיף 12 לתצהיר הלפרין ועמ' 36 ש' 13-14); ומסגנון מתלהם זה של התובע יכול היה בית המשפט להתרשם גם במהלך עדותו, וגם כשהוצב בפני הטענה כי חיבל ברכב או הביא את הרכב עם 'תקלה דרמטית' יזומה שהיא פרי טיפול לא מורשה שבוצע מטעמו ברכב (עמ' 11 ש' 3-8), עת התחמק מתשובה ישירה לגביה; וסגנון בוטה זה משתקף גם במכתב (מיום 1.6.98) ששלח למר יצחק מנור, מנכ"ל הנתבעת (עמ' 11 ש' 16-18) ושהומצא לתיק בית המשפט ע"י ב"כ הנתבעת, ושבו כתב (בתור ובתואר של "יושב ראש וועד אירגון נפגעי פיג'ו") באותיות דפוס של קידוש לבנה, בהאי לישנא (ובזו המתכונת ההדפסתית):   "רק אדם בעל עיוות שכלי ורודף בצע כמוך - מתנהג כך. בצע הכסף עלה לך לראש - אתה אדם מושחת, חלאה, וחסר צלם אנוש. הסירחון "האנושי" - זה אתה.   הסגנון ומכמני הלשון מזעזעים בעד עצמם, ומייתרים התייחסות נוספת.     חוות דעת מוגילבקין: 13. למול חומר הראיות המפורט לעיל, ולמול חוות דעתו המהימנה והמשכנעת של מומחה בית המשפט, סמו, עולות תמיהות רבות אודות חוות דעת מוגילבקין, אותה המציא התובע. בראש ובראשונה ראוי להדגיש כי חוות דעת מוגילבקין, זו שמיום 24.6.98, מוכתרת ע"י הכותב עצמו בתור "חוות דעת ראשונית", ללמדך שהכותב אמור היה להכין בהמשך חוות דעת משלימה או סופית, ואין כזו בנמצא. ברור, מגוף חוות דעת ראשונית זו, כי ראשוניותה וזמניותה נובעות מכך שמוגילבקין לא ראה את הרכב במצב נסיעה ולא בדק בעצמו את הרכב במצב נסיעה, אלא ראהו במוסך הגליל כשמנועו מפורק (כאישורו בעדותו: עמ' 4 ש' 3).   ועוד: תחת הגשת חוות דעת סופית ומקצועית כמצופה, ניסה ב"כ התובע להגיש תצהיר עדות ראשית של מומחה זה, ולא בכדי הסכימו ב"כ הצדדים כבר בפתח ישיבת ההוכחות (מוגילבקין זומן לדוכן העדים כעד תביעה ראשון במניין מצד התובע) כי תצהירו זה יימחק, וכך הוחלט על אתר, וברור כי מומחה מעיד בחקירה ראשית על דרך מתן חוות דעת מומחה ולא על דרך המצאת תצהיר עדות ראשית, ושבעתיים נכונים הדברים לאחר שכבר הומצאה מטעמו חוות דעת (הקרויה כאן 'ראשונית' בידי המומחה עצמו).   14. התמוה, ואף למעלה מזה, הוא כי היתה למוגילבקין הזדמנות מלאה ונאותה להכין ולהגיש עבור התובע חוות דעת נוספת או משלימה או סופית, גם לגבי מצב הרכב בנסיעה, וגם כשמנועו מורכב ולא מפורק גרידא, וגם אודות השאלה אם בנסיעה כזו עדיין נשמעים רעשים מכיוון המנוע או מכיוון קופסת הזימון וגם אודות השאלה אם המנוע מתקשה ב'סחיבה', וגם אודות השאלה אם הרכב רועד אם מנועו 'מצלצל' עדיין, או אם עדיין קיימת תקלה משמעותית כלשהי במועד הנסיעה הזו, וכל זאת - שהרי נסע מוגילבקין בפועל ברכב, יחד עם סמו והתובע ונציג הנתבעת, בעת שסמו ערך בדיקתו ברכב, ואם טרח התובע לזמן לאותו מעמד ולאותה בדיקה את מוגילבקין כ'שומר זכויות התובע' או כמשקיף מקצועי מטעם התובע או כבעל עיין מקצועית מלווה ובודקת מטעם התובע, ואם טרח מוגילבקין להיעתר לזימון כזה ולהיות נוכח בבדיקת סמו את הרכב (במצב נייח ובנסיעה, כאחד), - כי אז הדעת נותנת שגם מוגילבקין ינצל הזדמנות זו להבעת דעתו המקצועית אודות מצב הרכב והמנוע בזמן זה ובמצב נסיעה;   ולא היא: אין חוות דעת משלימה ועדכנית כזו מטעם התובע, מצד מוגילבקין, שפעל בשירותו הפרטי של התובע, ומוגילבקין עצמו מודה: "לא הגשתי חוות דעת משלימה על מצב המנוע בזמן נסיעה ועל הרכב בזמן נסיעה, למרות שנסעתי ברכב ביחד עם סמו" (עמ' 4 ש' 7-8); ו'מכלל אין אתה שומע לאו' - דהיינו, מכלל העדר חוות דעת עדכנית ומשלימה כזו אתה למד לדעת ולהסיק כי מוגילבקין מסכים עם סמו ומסקנותיו, או מסכים עם העדר בסיס לחלוק על סמו נכון ליום בדיקת סמו את הרכב ואת המנוע במצב נסיעה; וכלשונו: "נכון שנסעתי ברכב רק עם מר סמו ונכון שעל כן אין לי כל יתרון על פניו לעניין בדיקת הרכב במצב נסיעה" (עמ' 5 ש' 6-7);   וכידוע, כהלכה הפסוקה, בעל דין הנמנע מהבאת עדות או ראייה, נגישות וזמינות, העומדות לרשותו והאמורות, לטענתו, לחזק את גירסתו, פועל מחדלו זה לחיזוק גירסת הצד שכנגד דווקא, הנתבעת במקרה זה.   15. בנוסף, מתיישבים הנזקים שאיבחן לטענתו במנוע המפורק עם נזקי רצועת התזמון הקרועה והישנה שהושארה בקופסת הזימון ע"י מאן דהוא מטעם התובע (וכאמור, לפי התיעוד הפוזיטיבי שהומצא לבית המשפט ולמומחים, ובהעדר תיעוד או מידע מצד התובע על מה שנעשה שלא במוסכיה המורשים של הנתבעת - אין מדובר בתוצר של טיפול אצל הנתבעת, אלא דווקא עם תוצר זדוני או רשלני של פעולת גורם לא מורשה מטעם התובע), ובלשון מוגילבקין עצמו: "ראיתי מנוע שהשסתומים פוגעים בבוכנות ... שסתומים פוגעים בבוכנות כשיש בעיה ברצועת תזמון. נכון שכל שינוי בכיוון התזמון יכול לגרום לבעיה כזו בה השסתומים פוגעים בבוכנות. נכון שכך יכול לקרות גם אם לא היתה מלכתחילה כל בעיה במנוע" (עמ' 4 ש' 14-18), והא עצמו מאשר כי כל שנעשה במוסך 'המהנדסים' שמטעם הנתבעת היה החלפת מכסה קופסת הזימון, ותו לא (עמ' 4 ש' 19-20) (ועמ' 6 ש' 10-11), והוא הרי מכסה חיצוני מפלסטיק שאין בין החלפתו ובין כיוון רצועת התזמון או כיוונה, ולא כלום (עמ' 5 ש' 18).   16. מוגילבקין עצמו לא מייחס למוסך 'המהנדסים' (שמטעם הנתבעת) את פעולת החלפת רצועת התזמון (עמ' 5 ש' 1), ואינו יודע מי החליף אותה, להבדיל מהספקולציה המאשימה (כלפי הנתבעת) וחסרת המהימנות שמעלה התובע סתמית בעדותו (עמ' 11 ש' 13-14) ובסיכומי בא כוחו.   עוד בחוות דעתו 'הראשונית' אישר הרי מוגילבקין כי ידע (כעובדה!) על "הנתון שנמצאו סימנים שהוחלפה רצועת תזמון (טיימינג) ומכסה תזמון ומתחת לרצועה נמצאה חתיכה קטנה של רצועה קודמת" (שם, עמ' 2 בסעיף 3).   ומוגילבקין עצמו מאשר בעדותו בבית המשפט, כי: "התקנה לא נכונה של רצועת תזמון היא כשהשיניים לא נכנסות למקומן. הדבר גורם לרצועת תזמון להיקרע בשיניה, או לתופעות של פגיעת שסתומים בבוכנות. אם מאן דהוא החליף כך רצועת תזמון, בצורה לקויה, אין בכך כדי להוות פגם בסיסי במנוע, אלא המחליף כך את הרצועה יצר את הפגם הבסיסי, אני מתקן: הוא יצר תקלה חדשה, שאיננה פגם בסיסי" (עמ' 6 ש' 3-7); ואבסורדי הוא ניסיונו החוזר ובלתי משכנע לייחס זאת לפגם בסיסי במנוע (עמ' 6 ש' 14-15), שזה עתה חזר בו ממנה, כאמור לעיל, כשהוא מתעלם מהאפשרות הסבירה שמדובר בטיפול שרצועת התזמון שלא במוסך הנתבעת, שהרי מדובר ברכב שהיה זמן רב וארוך בשימוש התובע.   לבסוף, נאות לאשר אפשרות זו: "אם לטענתך במוסך י.ש. הגליל גילו עם פתיחת קופסת רצועת התזמון כי הרצועה מונחת בצורה טובה מאוד והינה שלמה, וכי בתוך התיבה היתה חתיכה מרצועת תזמון אחרת, אני משיב שסביר יותר שאין מדובר בפגם שכך יצא מפס הייצור אלא בפגם שנוצר מהחלפת רצועת תזמון בשלב כלשהו בין הייצור לבין גילוי אותה רצועה (שאלה זו, כחלק מקודמותיה, נענתה על ידי העד רק אחרי שב"כ הנתבעת ובית המשפט נאלצו לחזור עליה שוב ושוב)" (עמ' 6 ש' 18 - עמ' 7 ש' 3).   17. ויוער, אין מקום לטענות התובע על העדר תיעוד היסטוריית הרכב, שכן סמו ביקש וקיבל תיעוד כזה מהצדדים (עמ' 21 ש' 14), ולמרות שבעדותו ציין את קבלת תיעוד מוסך הגליל (עמ' 21 ש' 5), ולא ממוסך המהנדסים (עמ' 22 ש' 2), הנה בפתח חוות דעתו שבכתב מנה אחד לאחד את מכלול התיעוד שהועמד לרשותו, ומנה שם הרי גם את התיעוד ממוסך "שרודר" (חוות דעתו, עמ' 3 פיסקה שלישית), ויודעים אנו הלכה למעשה כי את תיעוד מוסך המהנדסים לא המציא לו התובע, חרף דרישת סמו ממנו אישית לעשות כן (עמ' 23 ש' 11); ויתר על כן, מה שלא הוצג לסמו - הוצג הרי למוגילבקין, אשר מאשר בעדותו כי ראה את "החשבוניות" המדוברות (עמ' 5 ש' 5), וכי "התובע הציג בפני חשבוניות של מוסכים אלה, כמו מוסך מהנדסים" (עמ' 5 ש' 13), וכי "נכון שכתוב כי במוסך המהנדסים החליפו רק את מכסה הפלסטיק של רצועת התזמון" (עמ' 6 ש' 10-11), ומכך שאין בתיעוד שלא הוצג כביכול לסמו כדי לשנות דבר, כי אין בו דבר התומך בטענות התובע, וחזקה על מוגילבקין כי היה מצטט מתוכו את שתומך בגירסת התובע, וחזקה על התובע ועל בא כוחו כי היו מציגים אותו לסמו או לבית המשפט, לו היה בו כדי לתמוך בטענותיהם המפורשות או המרומזות.   עוד על ראיות התביעה: 18. לנוכח כל האמור לעיל, ברור שאין די ביומרת התובע להוכיח בתצהירו ובעדותו עובדות שהינן עניין למומחים מקצועיים לקבען ולהוכיחן, וברור כי השפע הרב (שהתברר, בעובדות מוכחות וקבילות, כמופרז מצידו) של ליקויים נטענים ושל ייחוסם לאחריות הנתבעת - נותר בלתי משכנע, בלשון המעטה.   19. עדויות איטה ורצברגר ויואל קרן, בהמשך לתצהירי העדות הראשית שמסרו - גם בהם אין כדי להוות ראיות שבמומחיות נדרשת לליקויים ברכב, לאיתור מקורם ולהוכחת סיבתם, באשר אין מדובר במי שיש להם ידע ומומחיות בנושאי רכב. ההוא הדבר באלבום התמונות שהציג התובע.   20. ניסיונו להציג תמליל לכאורי של קלטת המכילה הקלטה כביכול של שיחה בינו לבין נציג הנתבעת - נספח ט"ו לתצהירו - הפך לחסר קבילות, שכן קלטת לא הומצאה על ידו (עמ' 12 ש' 19-20), גם לאחר שנדרש לכך והתחייב להביאה מביתו (עמ' 13 ש' 2-6). התחייבות זו לא קוימה ע"י התובע, ולא הוצבה התשתית העובדתית המינימלית נשוא ההלכה הפסוקה לשם קבילות קלטת ותמליל, והתובע מאשר כי נספח ט"ו לתצהירו אינו תמליל אלא תמצית שהכין, ולנוכח עמדת הנתבעת אין לקבל כראייה את תוכנו הנטען של תמליל ללא קלטת וללא הוכחת תנאי הקבילות של ההקלטה, ושבעתיים שאין לקבל תמצית נטענת שהוכנה בנסיבות ערפיליות ולמטרות ברורות.   21. לא הופרכה טענת הנתבעת, כפי שבוססה בחומר הראיות (ומפי סמו, כאמור), כי התובע לא הביא את הרכב לטיפול 1,500 ק"מ, שחובה היתה עליו להביאו לכך ולשמור בכך על הרכב החדש ולאפשר בכך לנתבעת בעוד מועד לעמוד על כל טיפול וליקוי טעון התייחסות מקצועית מצידה. משמעות יתרה העולה מכך, היא המשמעות הנסיבתית וההסתברותית כי התובע לא עשה כן שכן הרכב היה בטיפול או 'בטיפול' של גורם אחר, לא מוסמך ולא מורשה (מבחינת הנתבעת) לטפל ברכב, כפי שבפועל נתברר בדיעבד לגבי מה שנעשה בעניין חגורת התזמון שהוחלפה או טופלה , משום מה, ע"י התובע או מי מטעמו.   22. כפי שנמחק, מחוסר קבילות, תצהירו של מוגילבקין, כך גם יש להקנות משקל אפסי למכתבו אל התובע, שצורף לתצהיר התובע, ושאינו ראיה לתוכנו.   23. אשת התובע, רוכשיה המיועדים של הסיטרואן, רוכש הסיטרואן בפועל (שאף לא אוזכר בשמו), דוד נמרי, ועל כל אלה: מי שביצע עבור התובע את הטיפול בתוך קופסת התזמון, - כל אלה לא הובאו לעדות מצד התובע. זאת - בנוסף לחוות דעת משלימה, עדכנית וסופית של מוגילבקין, שלא הוגשה. על מחדלים ראיתיים אלה נכונות האסמכתאות שמציין בא כוחו בסעיף 27 לסיכומיו, ולחובת התובע דווקא.   24. אין משמעות ראייתית לעובדה שהרכב קיבל כביכול דו"ח תעבורה במהלך נסיעה בחיפה עובר לפני מסירתו לתובע, וגם אם נסע מי מהנתבעת או בשליחותה להכנתו למסירה (רחיצה או רישוי או התקנה כלשהי עבור התובע) - אין בכך כדי לבסס ממצא על שימוש שגרם למי מהליקויים הנטענים או המוכחים. גם התובע לא טרח לצרף ראייה זו לגילוי מסמכיו ולתצהיר עדותו הראשית, ולא היה מקום להכניס בעקיפין עניין זה לחקירתו (החוזרת!) בבית המשפט (עמ' 13 ש' 9-10, ועמ' 15 ש' 14-15).   25. כתבות עיתונאיות אינן בבחינת אסמכתא עובדתית או משפטית לתביעה מעין זו, ואינן תחליף לראיות קבילות.   מידת אי ההתאמה: 26. אין ספק, כי הקונה רכב חדש זכאי לכך שיהא תקין ותואם למצבו של רכב חדש, וכי כל תקלה שאינה נגרמת באשמו וברשלנותו תתוקן בתוך תקופת האחריות ע"י החברה המוכרת, וכי בגין פגם מהותי שאינו ניתן לתיקון ושאינו נגרם באשמו וברשלנותו של הקונה - זכאי הקונה לקבלת רכב חדש חליפי או למתן הודעת ביטול עסקה - בשל אי התאמה יסודית - הניתנת על ידו מייד עם התגלות הליקוי המהותי האמור, או תוך זמן סביר מהתגלותו, וכאשר הליקוי אינו מטופל ע"י החברה המוכרת. נטל הוכחת אי התאמה כזו - מוטל על כתפי הטוען לקיומה. מנגד - גם ברכב חדש תיתכנה תקלות, וייתכנו פגמים וליקויים, ולשמם נועדת האחריות החוזית המסופקת לקונה, על מנת שבמהלך תקופתה המוסכמת יוכלו ליקויים אלה להיפתר אצל החברה המוכרת, ללא חיוב כספי כלפי הקונה, כאשר אין ידו (הרשלנית או הזדונית) של הקונה בגרימתם.   על כל אלה, השווה: סעיפים 11-15 לחוק המכר, תשכ"ח - 1968; סעיפים 6-7 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א - 1971; ת.א. (ת"א) 59005/00 צהלה חסון נ' חברת המזרח לשיווק מכוניות (1994) בע"מ, תקדין שלום 2001 (4) 572; ת.א. (קרית גת) 1882/96 א.א.מ. נתיבים בע"מ נ' כד ע"ע ופיתוח בע"מ, תקדין שלום 98 (2) 885; ת.א. (שלום י-ם) 10638/95 ארגיל שירותי מזון בע"מ נ' יוניברסל מוטורס ישראל בע"מ (ניתן ביום 13.12.98); ע.א. 465/80 סולונץ בע"מ נ' התכוף חרושת ברזל בע"מ ואח', פד"י ל"ח (3) 630; רע"א 893/02 חברת אינטרפאק בע"מ נ' בנימין יוסף ואח', תקדין עליון 2002 (2) 1982; ת.א. (י-ם) 1935/98 יופה אלברט ואח' נ' סוברין נכסים בינלאומיים בע"מ, תקדין שלום 2001 (3) 581; ה"פ (ת"א) 176780/00 מנצורה רזיאל נ' דורני יצחק, תקדין שלום 2001 (2) 354; ת.א. (אשקלון) 3038/98 טייב מיכל ואח' נ' שמאי אהרון ואח', תקדין שלום 99 (3) 331; ת.א. (עפולה) לוין יגאל ואח' נ' זהר זהאי, תקדין שלום 98 (3) 376; רע"א 7642/97 חנה שטרית ואח' נ' בלה נוסבאום ואח', פד"י נ"ג (3) 516; ת.א. (חי') 378/98 זיו בנימין ואח' נ' קציר רובינסון חברה לבנין בע"מ, תקדין מחוזי 2000 (2) 818; ע"א (חי') 789/94, 175/95 אלון את איציק בע"מ נ' חברה ישראלית לאוטומובילים בע"מ, תקדין מחוזי 96 (2) 593; ע.א. 787/88 סלים שבו נ' דימלר בנץ א.ג. ואח' , תקדין עליון 91 (1) 640; ת.א. 45417/99 המסנן התקנות ושורים בע"מ ואח' נ' מכשירי תנועה בע"מ ואח' (ניתן ביום 9.4.02, וצורף ל - בש"א 116456/02, ע"י ב"כ התובע); ת.א. (י-ם) 1609/99 לויט יצחק נ' פורד חברה ישראלית לאוטומובילים בע"מ, תקדין שלום 2001 (2) 2; ת.א. (שלום ת"א) 10081/00 אברהמי עליזה ואח' נ' מכשירי תנועה בע"מ, תקדין שלום 2002 (2) 809; רע"א 7956/99 שיכון ופיתוח לישראל בע"מ נ' עיריית מעלה אדומים, פד"י נ"ו (5) 779; איל זמיר, "על חוק המכר, תשכ"ח - 1968", במסגרת "פירוש לחוקי החוזים", בעריכת ג' טדסקי, בהוצאת המכון למחקרי חקיקה ולמשפט השוואתי ע"ש הרי סאקר, סעיפים 544 - 545.   27. כאן, כפי שהוכח, הליקוי המרכזי במנוע אינו פרי פגם מולד במנוע, ואף הוכח כי מקורו בטיפול רשלני או זדוני מטעם התובע שבוצע במוסך לא מורשה או בידי ידיים שהתובע לא חשף זהותן בפני הנתבעת ובפני בית המשפט, אודות ממצאי רצועת הזימון הישנה והקרועה שנמצאה בקופסת הזימון, והבהירה בכך מדוע קודם איתורה לא ניתן היה לנחש כי כך נעשה בידי גורם לא מורשה.   לנוכח ממצאי חוות דעת סמו, ולנוכח החיזוק שנמצא להם גם בדמות ממצאי חקירתו הנגדית של מוגילבקין בבית המשפט - יוצא שאין מדובר בפגם בסיסי במנוע, וכי יתר הליקויים המדוברים, גם אלה שהוכחו כקיימים או שלא הופרכה עובדת קיומם, אינם מהותיים ואינם כאלה שלא רשאית היתה הנתבעת לתקן במסגרת האחריות, שלשם כך ניתנת, ולגבי תיקונים שמנע התובע מהנתבעת לבצע - אין לו להלין אלא על עצמו (היא עצמה הצהירה תמיד על נכונותה לתקנם, גם עובר למינוי סמו ע"י קודמתי, כמשתקף בפרטיכל אותה ישיבה.   28. אין מדובר בליקויים שמנעו שימוש ברכב, ועובדה היא כי הרכב שימש בידי התובע או מי מטעמו לנסיעות במשך למעלה מארבעה חודשים תמימים ולמרות הרשימה הדרמטית במתכונתה ובדרך הצגתה (שגומדה לבלי הכר, בצדק, בידי סמו) - עבר הרכב אלפי קילומטרים, ולולא הסיבה הנעלמת שגרמה לתובע (ברשלנות או בחוסר תום לב) לאפשר 'טיפול' לא מורשה בקופסת הזימון ובחגורת הזימון - היה בידו זה מכבר רכב תקין ומתוקן, שפגמיו האחרים זניחים בנסיבות העניין, וכל שכן שאינם עולים כדי פגם מהותי ואי התאמה מהותית ויסודית שמאפשרת ביטול המכר.   29. לא זו בלבד שמומחה בית המשפט, סמו (ובעקבותיו גם מוגילבקין בחקירתו הנגדית), איפס ומיזער את טענות התובע בדבר הליקויים הנטענים, וגימדם לשיעורם הריאלי והאמיתי, בבחינת ליקויים אסתטיים ברי תיקון על נקלה, לאחר מה שבוצע כבר ע"י הנתבעת ברכב, ולאחר שעניין המנוע 'הורד מסדר היום' של התביעה הנוכחית, עקב מעורבות התובע או מי מטעמו בגרימת ליקויו העיקרי, - הנה בא התובע עצמו, בבית המשפט, והודה בחקירה נגדית כי למעט עניין הסחיבה של המנוע (שגם היא הוסדרה כאמור, או לא היתה קיימת כלל, ובכל מקרה - לא היתה קיימת כשסמו בדק את הרכב בנסיעה, בנוכחות מוגילבקין) - הרי "אני מסכים איתך שרשימת התקלות בסעיף 5 לתצהירי היא רשימה של פריטים לא דרמטיים, כשאלתך" (עמ' 10 ש' 1-2), ודי בכך לענייננו, וזו הודאת בעל דין במהלך הדיון בתביעתו שלו, שמצער כי למרות זאת התמיד בניהולה העקשני.   אי הקטנת הנזק: 30. גם למרות גילוי סיבת רעשי המנוע וטרוניות התובע אודות המנוע, כלומר - גם למרות גילוי רצועת התזמון הישנה והקרועה בתוך קופסת התזמון, שלא כפרי עבודת הנתבעת ושלא כפגם מולד במנוע (שתי אפשרויות אלה הוכחו כחסרות ממש למרות ייחוסן ע"י התובע לנתבעת ולרכב), ולמרות שהנתבעת למדה באותה בדיקה לדעת (ובנוכחות מר דוד נמרי, שהובא כמומחה 'חיצוני' ואובייקטיבי, ולא כציניות של ב"כ התובע לגביו, בסעיף 11 רישא לסיכומיו) על רצועה קרועה וישנה זו השוכנת בצד רצועת התזמון הקיימת והתקינה שהורכבה ע"י מאן דהוא ברכב) - הסכימה הנתבעת, לפנים משורת הדין, לתקן נוספות את הרכב והמנוע ולאפשר לתובע לקבלו ממוסך הגליל כשהוא תקין ומתוקן, ללא חיוב כספי של התובע; התובע הוא שעיכב ארוכות אפשרות זו, וגם לאחר שעשתה כן הנתבעת ביוזמתה - לא לקח את הרכב בחזרה לחזקתו, נטש אותו בפועל במוסך, חרף העובדה שמוסך מורשה אינו משרדי הנתבעת וחצריה, וחרף התראות שקיבל. בכך מנע התובע הקטנת הנזק, גם לגבי נזקיו (המופרכים והמוגזמים בשיעורם, כשלעצמם), ואין לו להלין על כך אלא על עצמו. אי מכירת הרכב לצד שלישי, לאחר שהותר תיקונו (חרף הממצאים על טיפול רשלני או זדוני בו), היא אי הקטנת נזק מובהקת, המשמשת לחובת התובע. אי מכירת הסיטרואן, עתיר הליקויים, משמשת אף היא כתמיהה רבתי לחובת התובע וכאי הקטנת נזק מובהקת מצידו, דווקא לאור טענותיו על הצורך ברכב תקין, שלא עמד לרשותו כביכול, ואיש לא מנע אותו מלרכוש רכב אחר, חדש או משומש, שימנע את 'מסכת ייסוריו' המדומה.   הנזק המוכח והפיצוי הראוי: 31. לא זו בלבד שהוכח כי אין מדובר ברכב שהיתה הצדקה עובדתית ומשפטית לנטישתו ע"י התובע במוסך בו נטש אותו, ולא זו בלבד שהליקויים הקיימים בו בפועל הוכחו כבני תיקון ע"י הנתבעת במסגרת האחריות (שלשם זה באה לעולם), ולא זו בלבד שהתובע לא פעל להקטנת נזקיו הנטענים, ולא זו בלבד שהנתבעת נאותה להיטיב עמו לפנים משורת כל דין (אזרחי ופלילי כאחד) חרף חשיפת הטיפול הרשלני או הזדוני מטעמו בקופסת התזמון, ולא זו בלבד שלנוכח כל אלה לא זכאי התובע לדמי השבת תמורת הרכב, אלא שגם לגבי יתר רכיבי הנזק הנתבעים התגלתה מידה בוטה של הגזמה, העדר זיקה וניסיון לעשות עושר ולא במשפט מצד התובע.   32. לא למותר לציין, בפתח הדברים, כי תמוה שהתובע ובא כוחו עשו כל שביכולתם כדי לנסות ולהתנער מהמשמעות של העובדה שבניגוד לאמור בכתב התביעה (סעיפים 5 סיפא, 10 סיפא, 12א' ) אודות היות הרכב נטוש לצמיתות זה מכבר במוסך המורשה שמטעם הנתבעת ואודות העדר החזקת רכב זה בידי התובע - הנה עולה מהמוצגים נשוא בש"א 134136/01 ומהחלטת בית משפט השלום בחיפה מיום 26.6.01, כי התובע נצטווה לקבל בחזרה לרשותו את הרכב, ממוסך הגליל, וכי בפועל אכן לקח את הרכב משם וכי מאז 29.6.01 (מועד זה מעוגן גם בסעיף 1 להודעת התגובה של ב"כ התובע לבית המשפט מיום 18.1.02) שב הרכב להיות ברשותו ובחזקתו, והוא אף מסיים את מכתבו אל הנתבעת (שצורף לבש"א הנ"ל) במילים: "אבקש הוראה לאן עלי להביא את הרכב לתיקון", וזהו לכאורה אף היפוכה של טענת ביטול עסקת המכר וביטול צעד חד צדדי נטען זה של נטישת הרכב ודרישת השבת תמורתו הכספית.   אלה עובדות, לטוב או לרע, שהיה על התובע עצמו להביא לידיעת הצד שכנגד ולידיעת בית המשפט, בפרט לאור רכיבי תביעתו הנוכחת, ועל כן תמוהה מלחמת החורמה שנקט כלפי משאלתו המוצדקת של ב"כ הנתבעת להביאן לידיעת בית המשפט.   33. העתירה לחייב את הנתבעת בהפסדים ובהוצאות נטענים הקשורים בסיטרואן זה של התובע, משל היה עליו להמשיך ולהחזיקו בשל כשל הרכב (שאינו כצעקתו של התובע) ומשל עקב ליקויי הרכב נמנע מהתובע למכור את הסיטרואן - הינה חסרת שחר. ליקויי הרכב לא הצדיקו המשך שימוש ארוך זמן שכזה בסיטרואן, ואם היה הסיטרואן כה טעון השקעות ותיקונים כה משמעותיים - היה זה היפוכו של נטל הקטנת הנזק להמשיך ולהחזיקו, ולא היתה כל הצדקה (הכרוכה ברכב) להימנע ממכירתו, אם רצה התובע באמת למכרו, וממילא לא הביא לעדות את הרוכשים המיועדים של הסיטרואן, שהתעתדו לרכשו, הגם ששמותיהם אמורים להיות בידיעתו, ולא הוכיח המחיר שהתעתדו לשלם לו על הסיטרואן, וגם פרטי מכירתו לבסוף בפועל לא הוכחו, וגם את אשתו לא הביא התובע לעדות, לרבות בעניין שיקוליהם המשפחתיים או האחרים להחזיק יותר ממכונית אחת בבעלותם, ולעניין טענתו שרק עקב מצב הרכב נמנעו מלמכור את הסיטרואן, ולעניין התמורה שיכלו לקבל עבור הסיטרואן, ובעניין התמורה שנתקבלה בפועל, סוגייה שלגביה גם את רוכש הסיטרואן לא הביא לעדות. נראה שהתובע מנסה בחוסר תום לב מובהק לתלות על קולר הרכב את הסיטרואן ועלויות החזקתו ותיקוניו, ויש בכך ניסיון לעשיית עושר ולא במשפט, שלא בתום לב ותוך שימוש לרעה בהליכי בית המשפט.   34. אין הצדקה לחייב את הנתבעת אלא במקצת מדמי שכר טרחת מוגילבקין, אם בכלל, גם ובמיוחד לאור תוצאת דחיית רובם ככולם של 'ממצאיו', ומשחוות דעת עדכנית (לאחר שנסע עם סמו ברכב ולאחר שיכול היה לבדקו במצב מורכב ותקין) לא הוגשה על ידו.   35. אקח בחשבון את דמי הבדיקה במכון הבדיקה ואת הזמן הסביר שהיה על התובע להקדיש לתיקונים המוכחים והאמיתיים.   36. הואיל והיו ברכב מספר ליקויים שהנתבעת היתה מוכנה לתקנם במסגרת תקופת האחריות, והואיל והליקוי המרכזי במנוע נבע מעניין קופסת התזמון שנשללה אחריות הנתבעת לגביה (והיא שהצריכה בדיקות, טיפולים, מסירת הרכב למוסכים לאיתור התקלה הנטענת, וזמנו של התובע שבגינו עותר הוא לפיצוי כספי עתה), -יוצא שהפיצוי המגיע לתובע קטן בהרבה מהנתבע על ידו, ויש לפצותו רק על אותם רכיבים שהצריכו והצדיקו הקדשת זמן סביר בגינם, כמו הסרת כתמי החלודה בשטיפות שנדרשו בסמוך לרכישת הרכב, הטיפולים והתיקונים הקוסמטיים במנעול תא הכפפות, כיוון המנוע, תיקון מערכת האזעקה והאימובילייזר (שאינן חלק מהרכב המקורי ממילא), החלפת כפתור התאורה, החלפת חיישן החמצן והפלגים, תיקון יחידת הגומי בטלסקופ דלת תא המטען והחלפת פין החיבור בדלת הרכב.   37. יש לפסוק פיצוי גלובלי לתובע בשל אלה, הרחוק כרחוק מזרח ממערב מהפיצוי נשוא התביעה, ושממילא אין מדובר בפיצוי בשל אי התאמה יסודית או מהותית ברכב.   38. מדובר בתובע שההין לייחס לנתבעת אחריות אפילו בשל קרע בווילון אחורי של הרכב, שהוא מגלה לראשונה רק ביום 7.4.98, קרי כעבור כמעט 4 חודשי שימוש ברכב, ויש בכך כדי ללמד על חוסר תום לבו של התובע כלפי הנתבעת. לא יעלה על הדעת שזהו פגם 'סמוי' שרק אז יכול היה לגלותו, וסביר יותר כי התובע או מי מבני משפחתו או מנוסעי הרכב גרמוהו תוך כדי שימוש ברכב.   39. נראה בעליל כי התובע החליט להפיק תועלת כספית מהפרשה, וכי החליט להגיש תביעה יומרנית זו כלפי הנתבעת, שהורת עילתה העיקרית היא דווקא בליקוי שבאחריותו או ברשלנותו, והכל בין למען חמדת ממון ובין כהפגנת כח כלפי הנתבעת, ובין מכוח היותו יו"ר ועד ארגון נפגעי פיז'ו, כפי שהכתיר עצמו או הוכתר בידי אחרים, אם קיים גוף כזה, בהגשת תביעה מתריסה שכזו כלפי הנתבעת, כפי שהתלהמותו כלפיה משתקפת גם ממכתב הנאצה האמור שכתב למנכ"ל הנתבעת.   40. אני מחליט להקל עם התובע, בעצם חיוב הנתבעת בפיצוי גלובלי לטובתו, עבור המטרד ועגמת הנפש, הקדשת הזמן והפגיעה הקלה ברציפות השימוש ברכב, הכרוכים באותם ליקויים שנמצאו ברכב ואשר תיקונם ע"י הנתבעת היה ממילא נשוא האחריות החוזית שאיננה מוכחשת, וחרף העובדה שבתור שכאלה אין לו זכות נלווית 'אוטומטית' גם לפיצוי כזה, ואני מעמיד הפיצוי הגלובלי בשל רכיבים אלה ובשל הליקויים המוכחים כנכונים וכאמיתיים, על סך 10,000 ₪, דהיום, וסכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית שנתית צמודה מירבית כחוק מהיום ועד יום התשלום בפועל.   41. בנסיבות העניין, ולאור החלק הארי של התביעה שנדחה, יש בבחינת חסד רבתי עם התובע בכך שאין מוטלים עליו הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד, ובשיעורים נכבדים, לטובת הנתבעת, ואני מחליט כי כל צד ישא בהוצאותיו ובשכר טרחת עורך דינו.  כתב תביעהרכבמסמכיםתקלות ברכב