החלפת בלון למכשיר הינשוף

החלפת בלון למכשיר הינשוף פתח דבר: 1. סידרת ערעורים על פסקי דין של בית משפט לתעבורה בתל אביב-יפו. פסקי הדין ניתנו ע"י מותבים שונים והדיון בהם אוחד בהסכמת הצדדים לצורך מתן פסק דין משותף לכולם. כל הערעורים עניינם הרשעתם של המערערים בעבירות של נהיגה בשכרות בעבירות בניגוד לסעיפים 62 (3), 64 ב' (א), 39 א' לפקודת התעבורה [נוסח חדש] התשכ"א - 1961, ותקנה 169 א' לתקנות התעבורה, התשכ"א - 1961 (להלן: "הפקודה" ו"התקנות"). בכל שבעת הערעורים טענה עיקרית משותפת אותה מעלה עו"ד דוד גולן והיא הטענה, כי טעו בתי משפט קמא בכך שדחו טענות ההגנה לעניין אי-תקינות המכשיר (מכשיר הינשוף) בשל היעדר הוכחת ביצוע כיול תקופתי. עפ"י הטענה, הגשת עותק תעודת בלון הכיול שבאמצעותו הוכח הכיול, איננה כדין מאחר והיא מוגשת ע"י עד שלא ערך את התעודה ומשכך עסקינן בעדות מפי השמועה שאינה קבילה כראייה. 2. בכל אחד מהערעורים שבפניי גם טענות נוספות. חלקן, משותפות לכמה ערעורים, לסוגיית הרשעת המערערים בדין וכן ערעור לחומרת העונש. 3. כאמור, מספר ערעורים שבכותרת נשמעו במאוחד בישיבת יום 03.02.11 ובהמשך, בישיבות נוספות, הוסכם בין הצדדים שהטיעונים שהושמעו לטענה בדבר תעודת הכיול יחולו לכלל הערעורים. הצדדים הוסיפו ברשות בית המשפט השלמות בכתב לטיעוניהם. מצאתי לדון בטענת תעודת הכיול בראשיתם של דברים ובהמשך פסק הדין אדרש ליתר הטענות הערעוריות שהושמעו בכל תיק בנפרד. 4. בלון הכיול אין חולק שכיול מדויק ואמין הוא אבן הפינה לשימוש בכל מכשיר מדידה אמין. כיול מבוצע ע"י כך שפעולת המכשיר שבו נעשה השימוש, מושווית למכשיר דוגם שנתוניו ידועים וקבועים מראש ושנתוניו הינם ברמת ודאות גבוהה ביותר. בלוני הכיול המשמשים כבסיס לבדיקת מכשירי הינשוף הינם בלוני גז יבש ששיעור האלכוהול המצוי בהם, הוא בשיעור 350 מק"ג לליטר גז. בלונים אלה מיוצרים וממולאים ע"י חברת S.T.G בבריטניה עבור משטרת ישראל, ואותה חברה במהלך ניהולה הרגיל עורכת רישום של פעולותיה הקשורות ביצור בלוני הגז ומצרפת לבלונים, בסמוך ליצורם, תעודה, היא התעודה שהוגשה בפני בית משפט קמא בתיקים שבפנינו. לעניין עריכת כיול ראו: ע"פ מחוזי (ב"ש) 3355/08, מדינת ישראל נ' לוין (לא פורסם, מיום 02.03.10) וכן מדינת ישראל נ' עיסא (לא פורסם, מיום 21.04.10). באשר לכיול מכשיר הינשוף, עפ"ת (ירושלים) 25457-04-10 מדינת ישראל נ' עינת מלכה עוזרי תק-מח 2010, (4), 2411. 5. הטענה שהוצגה בפני בית משפט זה בעניין "כשרות הכיול" הינה מצומצמת ונעוצה בתחום דיני הראיות והיא; האם התעודה הנערכת באנגליה (ראה לצורך ההדגמה ת/13, ת/14 בערעור רודיטי) והמצורפת לבלון, הינה מסמך הניתן להגשה ע"י עד התביעה שהגישו, טכנאי מעבדת מכשור האכיפה באגף התנועה במשטרה (בעניין רודיטי עת/3, רס"מ ערן דקל). העד אינו עורך התעודה, אינו יכול לאשר מידיעתו האישית את אמיתות תוכנה וכל שהוא יכול לומר בעניינה טמון ביכולתו לקרוא את התוכן הרשום בה. 6. בהינתן עובדות אלה, אין אלא להסכים שהגשת המסמך ע"י שוטר הינה בניגוד לכלל הפוסל קבלת ראייה מפי השמועה (עדות שמיעה) אך בכך, לא בא לסיום הדיון. הן בפקודת הראיות (נוסח חדש) התשל"א - 1971, (להלן "פקודת הראיות") ובעיקר בהלכה הפסוקה, חריגים שונים שנקבעו לכלל. 7. בשאלות דומות עסק בית המשפט העליון בע"פ 236/88 אברהם אייזמן נ' מדינת ישראל פ"ד מ"ד (3), 485, כך גם בע"פ 4004/93 יצחק יעקובוביץ’ ואח' נ' מדינת ישראל פ"ד נ' (1), 133. באחרון נאמר: "...ככלל רישומים בעלי אופי עסקי הנעשים "במהלך העסקים הרגיל" מתקבלים כראייה לכאורה לאמיתות תוכנם במקום שהרושם...נפטר (או שנבצר להעידו מסיבה אחרת)..." כך נאמר בע"א 610/94, דליה בוכבינדר נ' כונס הנכסים הרשמי פ"ד נ"ז (4), 289: "...על פי פיתרון זה מסמכים שנערכו במהלך העסקים הרגיל קבילים כראייה לאמיתות תכנם כשלא ניתן להעיד את עורכם..." אין ספק, כי זימון עד מאנגליה כדי שיעיד על תכולת גז בבלון הכיול הינה בלתי סבירה ובלתי מעשית והוא בבחינת "נבצר להעידו" מסיבה אחרת. 8. במהלך הדיון בישיבת יום 03.02.11 העלה בית המשפט מיוזמתו את השאלה האם החריג שמקורו במשפט המקובל בדבר מסמכים שנערכו במהלך העסקים הרגיל, כוחו עמו עם תיקונם של סעיפים 35 ו-36 לפקודת הראיות במסגרת חקיקתו של חוק המחשבים, התשנ"ה - 1995, באשר לקבילות רשומה מוסדית. שאלה זאת הוצגה לאור עמדת המדינה בדיון, לפיה, החריג שבמסגרתו היא מבקשת שתתקבל תעודת הכיול הינו החריג ההלכתי ואילו סעיף 36 לפקודת הראיות - אינו חל. אופשר לצדדים להתייחס לשאלה זאת בכתב, אך עמדתם לסוגיה לא נמסרה ולכן אף אני אשאירה ב"צריך עיון". "בקצירת האומר" אציין, כי לסוגיה יש פנים לכאן ולכאן. מחד גיסא, סעיף 36 לפקודת הראיות עוסק באותה מאטריה, וקובע גבולות ותנאים ברורים להחלת הסייג לכלל האוסר קבלת עדות שמיעה ולכן, לכאורה, הוא מחליף את הכלל הישן, הפחות ברור ומוגדר. מאידך גיסא, חריג הלכתי אחר לכלל בדבר "הרס גסטה" לא חלף מן העולם עם חקיקת סעיפים 9 ו-10 לפקודת הראיות והללו "קיימים" זה לצד רעהו. 9. אין צורך להכריע בשאלה מעניינת זאת, מן הטעם שהנני מקבל את עמדתה של המדינה ש"תעודת הכיול" נשוא הדיון הינה "רשומה מוסדית" לפי סעיפים 35 ו-36 לפקודת הראיות. רשומה מוסדית הינה מסמך הנערך ע"י מוסד במהלך פעילותו הרגילה של המוסד. "מוסד" עפ"י הגדרתו הוא גם "עסק" או "כל מי שמספק שירות לציבור". תעודת הכיול הינה ביטוי לרישום של אירוע נשוא הרשומה שנערך בסמוך להתרחשותו. 10. צודק ב"כ המערערים הקובל בסיכומיו על כך שבמסגרת סיכומיה בכתב של המשיבה הציגה היא לבית המשפט "ראיות", דהיינו חוות דעת מטעם נציג החברה הבריטית על אמינות פעילותה, ועל כך שהתעודות מופקות במהלך ניהולה הרגיל ועל כך שהיא עומדת בתקנים הדרושים. ואכן, משלא הוגשה בקשה לפי סעיף 211 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב] התשמ"ב - 1982, אין להיזקק להללו, אך אין בכך כדי לסייע בידי המערערים. עפ"י סעיף 36 (ד) לפקודת הראיות, ככל שהמערערים ביקשו להתנגד להגשת התעודות בהליכים בפני הערכאה הדיונית, היו צריכים הם ליזום בקשה לזימון עדים על ידם להזמת הראייה. יש לשים אל לב אין מדובר במסמך שהוא "פלט" (ראה ההגדרה בחוק המחשבים) ולכן סעיף 36 (א) (ד) לא חל בעניינה. ממילא בדיון שהתקיים בבית המשפט בהליך הנוכחי, ציין בית המשפט את הצורך של התביעה לברר שאכן החברה הבריטית עומדת בכל התקינה הדרושה וכי אמינות מסמכיה גבוהה, ולפי בקשה זאת של ביהמ"ש ערכה התביעה את הבדיקה והציגה ממצאים המלמדים כי החברה הבריטית פועלת על סמך התקנים הנדרשים. הטענה, לפיה "תעודת הכיול" אשר התקבלה ע"י בתי המשפט בעניינם של המערערים הייתה בלתי קבילה, נדחית. 11. בשניים מהערעורים נשוא פסק דין זה (ראה למשל הערעור בעניין בלול) טען ב"כ המערערים כי לאור מחיקת הביטוי "המידה הקבועה" בתקנה 169 א' לתקנות התעבורה שנעשתה לאחרונה ותוך היעזרות בסעיף 5 (א) לחוק העונשין, התשל"ז - 1977, בדבר תיקון חוק ותחולתו על תיקי עבר, יש לקבוע שאין בדין מידה קבועה לרמת האלכוהול האסורה ולכן יש לזכות את המערערים. טענה זאת נטענה ונדחתה ע"י בית משפט קמא ובדין נדחתה ואחזור ואדחה אותה משום שאין בה ממש. הדין קובע את המידה האסורה - בתקנה 169 א' "ריכוז האלכוהול בגוף" - 50 מיליגרם אלכוהול במאה מיליליטר דם או 240 מיקרוגרם אלכוהול בליטר אוויר נשוף - (ראו עפ"ת 23854-12-10, ארביב נ' מדינת ישראל (לא פורסם, מיום 03.04.11)). המחוקק ביקש להתאים הניסוחים בפקודה ובתקנות. התיקון שנעשה בהוראות החיקוק הרלוונטיות קבע ביטוי "ריכוז האלכוהול בגוף" במקום המונח הקודם ומשכך, גם כתבי האישום המוגשים ע"י התביעה עושים שימוש בסעיפי הדין הרלוונטי, אך אין לשינוי זה בתקנות ובפקודה את המשמעות שב"כ המערערים מבקש ליתן לו. עסקינן בשינוי והתאמת ניסוח שאין בהם משום ביטול העבירה - האיסור על נהיגה בשכרות לא התבטל מן העולם (סעיף 4 לחוק העונשין) ואף לא חל שינוי בנוגע להגדרת העבירה לפי סעיף 62 (3) לפקודת התעבורה (סעיף 5 (א) לחוק העונשין). ברע"פ 8135/07, אהוד גורן נ' מדינת ישראל, דנים עליון 2009 (16) 1046, התייחס בית המשפט העליון למשמעות תיקון אחר בהגדרות הדין לעבירת הנהיגה בשכרות ואמר בהקשר קרוב לענייננו: "הטלת ספק בחוקיותיה של פעילות רחבת היקף זו תגרור אחריה תוצאות קשות ביותר, אשר תשבש את מערכות אכיפת החוק הפלילי...במקום שישנם שני פירושים אפשריים, חוקיים יש להתחשב במציאות העובדתית שנוצרה בעבר ולקחתה בחשבון השיקולים". ביום 18.04.11 (טרם פורסם) הכריע בית המשפט העליון בטענה זהה לחלוטין ברע"פ 2668/11 מנחם חיים כהן נ' מדינת ישראל ודחה הטענה מאותם נימוקים המפורטים לעיל. 12. להלן אתייחס לטענות פרטניות שהועלו בערעורי המערערים: א. עפ"ת 31798-12-10 רודיטי נ' מדינת ישראל,. בית משפט קמא (כב' השופטת נועה פראג-לבוא) קבעה בהכרעת הדין קביעות עובדה ברורות, לפיהן, עפ"י העדויות שבאו בפניה, נראה הנאשם יוצא מפאב בהליכה איטית לעבר רכבו, הודה בעת מעצרו ואף בעדותו בבית המשפט, כי שתה שתי כוסות וודקה והדיף ריח חריף של אלכוהול, דיבורו היה כבד ואיטי. בבדיקת מכשיר הינשוף נמצא ממצא של 735 מק"ג אלכוהול בליטר אוויר נשוף והבדיקות שערכו עדי התביעה באמצעות המכשיר נעשו עפ"י הנהלים וההנחיות ולרבות ההמתנה של 15 דקות כנדרש, בין מועד המעצר למועד הבדיקה. בקביעת העובדות בית משפט קמא לא טעה, משנבחנות הראיות שהובאו בפניו וממילא ההלכה היא כי "אין בית משפט של ערעור נוהג להתערב בממצאים עובדתיים שקבעה הערכאה הדיונית..." (ע"פ 4711/03, רובין אבו זייד נ' מדינת ישראל, תק-על 2009 (1), 394. בית משפט קמא גזר דינו של המערער לקנס נמוך, פסילה ומאסר מותנים ופסילה בפועל למשך 30 חודשים. בהינתן הוראות סעיף 39 א' לפקודת התעבורה, רמת האלכוהול הגבוהה שנמצאה בגופו, ועברו אין הצדקה להתערב במידת העונש שנגזר כנגד מערער זה וערעורו, על שני חלקיו, נדחה. ב. עפ"ת 31870-12-10 שרביט נ' מדינת ישראל,. בית המשפט לתעבורה בתל אביב-יפו (כב' השופט ע. נהרי) הרשיע את המערער לאחר שמיעת ראיות בעבירה של נהיגה בשכרות. כאמור, בית משפט קמא התייחס הן לממצאי בדיקת מכשיר הינשוף, אך גם להיבטים בהתנהגותו של המערער עובר לעיכובו ע"י שוטרים. המערער טען, כי בית משפט קמא הרשיעו בדין, חרף העובדה שהוראות הדין והנחיות המשטרה ויצרן המכשיר, בביצוע הבדיקה לא מולאו ובחינת חומר הראיות תלמד שלא כך הדבר. אף טענות המערער בערעורו כי בית המשפט קמא לא נהג עמו בשוויון ביחס ליחסו אל התביעה ובקשותיה בכל הקשור לבקשות דחייה שהגיש - אין בהן ממש. בית משפט קמא נהג באורך רוח עם ההגנה ובקשותיה, ואם בסופו של יום לא הועדו עדי הגנה או מומחים מטעמה, לא היה למערער להלין אלא על עצמו. אף בעונש שגזר בית משפט קמא למערער: קנס בסך 2,500 ₪, פסילה של שנתיים וחצי, פסילה ומאסר מותנים ל-6 חודשים, אין הצדקה להתערב, מקום וההלכה היא כי: "ערכאת הערעור תתערב בחומרת העונש שהוטל ע"י הערכאה הדיונית רק במקרים חריגים של סטייה ברורה ממדיניות הענישה הראויה..." ע"פ 3015/09, מדינת ישראל נ' פואד קדיח (לא פורסם, מיום 20.07.10). הערעור, על שני חלקיו, נדחה. ג. עפ"ת 42730-12-10, בורודו נ' מדינת ישראל,. כב' השופט שלמה איזקסון הרשיע את המערער לאחר שמיעת ראיות בנהיגה כשבאוויר נשוף מריאותיו 425 מק"ג אלכוהול בליטר. בשל כך, גזר דינו לפסילה בפועל למשך 24 חודשים, פסילה מותנית, קנס בשיעור 2,500 ₪ וחתימה על התחייבות. בערעורו על הכרעת הדין לבד מטענת הכיול, מעלה המערער את הטענה, לפיה, בדיקת הביצוע בעניינו הייתה תקינה ומשכך, יש ללמוד כי המערער לא היה שיכור וכי עורכי הבדיקה במכשיר הינשוף לא הקפידו על ההנחיה, שיש להמתין 15 דקות בין עיכוב הנאשם ועד בדיקתו כאשר הלה לא שותה, מקיא, מעשן ואוכל. בחינת חומר הראיות שבתיק בית משפט קמא תלמד, שבית משפט קמא לא טעה בהרשיעו את המערער בדין ולא בגוזרו את הדין כפי שגזר. עפ"י עדויות השוטרים ומסמכים שערכו נקבע כי חלפו, כפי שקבע בית משפט קמא "מניה וביה חלפו עברו להן 15 דקות..." ובאשר לטענה כי המערער עמד בבדיקת המאפיינים, אין בכך כדי לסתור את תוצאות בדיקת הינשוף. באשר לעונש, הרי זה אינו כבד כלל ועיקר, אף אינו גבוה ממידת העונש המינימאלית עפ"י הוראות סעיף 39 א' לפקודת התעבורה ומשכך, אין הצדקה להתערב בשיעורו. ד. עפ"ת 23992-01-11, לירן בלול נ' מדינת ישראל,. בית משפט קמא, כב' סגן הנשיאה השופט י. ויטלסון, בהכרעת דינו קבע קביעות עובדה, תוך שהוא מאמץ עדויות השוטרים שהעידו בפניו, לפיהן, עד התביעה, העד יזיד כעבייה, ערך את בדיקות הינשוף למערער כהלכה, הקפיד על החלפת פיות לפני כל בדיקה, כי נערכו שלוש בדיקות שבממצא הנמוך שביניהן (אחת נכשלה) נתקבלה תוצאה של 480 מיקרוגרם אלכוהול בליטר אוויר נשוף. כן הקפיד השוטר כעבייה על הנוהל, לפיו, בין עיכוב המערער לבדיקתו חלפו 15 דקות ללא שהאחרון אכל, שתה, עישן או הקיא. לא מצאתי כל פגם בקביעות העובדה שקבע בית משפט קמא, אין להתערב בהן, כמו גם לא בענישתו של המערער שדינו נגזר לפסילה בפועל לתקופת המינימום, קנס נמוך ועונשים נוספים שאינם מכבידים. הערעור בעניינו של מערער זה נדחה. ה. עפ"ת 30356-02-11 עידן טל נ' מדינת ישראל,. בית משפט קמא מפי כב' השופטת נועה פראג-לבוא, על סמך ממצאי בדיקת מכשיר הינשוף שמדד בליטר אוויר נשוף מריאותיו של המערער 585 מיקרוגרם אלכוהול, הרשיע את המערער בעבירה בה הואשם. בית משפט קמא נזקק בהכריעו את דינו של המערער לחובה, גם להודאתו בכך שעובר לעיכובו הודה בשתייה, לריח אלכוהול חריף שנדף מפיו ולכוס וודקה רדבול שנמצאה ברכבו. בנוסף לכך, זקף בית משפט קמא לחובת המערער את העובדה שלא העיד עדות הגנה, שטבעי היה שיעיד. באשר לאופן ביצוע בדיקת המערער במכשיר הינשוף, מצא בית משפט קמא כי הללו בוצעו ע"י עדי התביעה כהלכה ובהתאם להנחיות. כל קביעות עובדה אלה של בית משפט קמא נכונות, וממילא כאמור, אין מקום בנסיבות להתערב בהן. בענישתו את המערער הלך בית משפט קמא כברת דרך לקראתו, למרות העובדה שרישיונו בידו תקופה קצרה בלבד, לא החמיר בעונשו בהיבט הפסילה בפועל מעבר לשנתיים ימים ואף ביתר רכיבי הענישה לא החמיר עמו - הערעור דינו דחייה. ו. עפ"ת 34014-03-11, ריזמוביץ' נ' מדינת ישראל,. המערער הורשע בנהיגה עת בליטר אוויר נשוף נמדד ערך של 735 מיקרוגרם אלכוהול, דהיינו, כי נהג שיכור וכן עבר עבירה נוספת. בית משפט קמא (כב' סגן הנשיאה השופט ישראל ויטלסון) מצא את המערער שיכור לא רק על סמך בדיקת מכשיר הינשוף, אלא אף על סמך ראיות נוספות (ת/4) באשר להתנהגות המערער עובר למעצרו, ריח אלכוהול חריף שנדף מפיו, אופן דיבורו, נהיגתו בזיגזג ואף הודאה בשיחה טלפונית כי נהג בשכרות. על דוכן העדים (עמ' 10 שורות 17 ו-21 לפרוטוקול בית משפט קמא) הודה, כי שתה "שתי כוסות וודקה עם רדבול". במקביל, בית משפט לתעבורה לא מצא, כטענת ב"כ המערער, כי התנהגות השוטרים כלפי האחרון לא הייתה ראויה וכי אופן הפעלת מכשיר הינשוף בעניינו הייתה לא נכונה ושלא בהתאם לדרישות הנהלים. קביעותיו אלה של בית משפט קמא הינן קביעות עובדה שאין להתערב בהן. אף עונשו של מערער זה בהיבט הפסילה בפועל לא חרג מתקופת המינימום של 24 חודשים ועונשו, כפי שנגזר ע"י בית משפט קמא, אינו חמור כלל ועיקר, לא ברכיב הפסילה בפועל ולא ביתר רכיבי הענישה ואף דינו של ערעור זה דחייה. ז. עפ"ת 31854-01-11, משה בן דוד נ' מדינת ישראל,. בית משפט קמא בעניינו של מערער זה (כב' השופט שלמה איזקסון) ביסס את הרשעתו את המערער על בדיקת מכשיר הינשוף שמצא, שערך האלכוהול באוויר נשוף שנשף המערער 685 מיקרוגרם, ומצא בבדיקה תמיכה ותוספות ראייתיות כפי שפרטן בסעיפים 25 ו-26 להכרעת הדין; היות המערער רדום, התבטאויותיו כלפי השוטרים שעצרוהו, הודייתו בשתיית 3 כוסות ליקר כשעה וחצי טרם מעצרו, ריח אלכוהול חריף שנדף מפיו. כן קבע בית משפט קמא על סמך הראיות שבאו בפניו, כי הפעלת מכשיר הינשוף בוצעה כדין. עם זאת, במקרה זה שבפניי לא הוגשה תעודת הכיול לבית המשפט. משלא הוגשה לבית משפט קמא ראייה זו, ועד התביעה 3 הרצל כהן העיד על ערכים שהיו על התעודה מבלי שהגישה לבית המשפט, לכאורה, נוצר מצב ראייתי של עדות שמיעה "כפולה". האחת, עדות השמועה ש"הוכשרה", התעודה בדבר ערכי הבלון. השנייה, קריאתו של העד את המופיע בתעודה ורישומה ברישומיו והעדת העד על כך בביהמ"ש באמצעות תעודת עובד ציבור (ת/7). התעודה, כך הנני קובע, צריך שתוגש לבית משפט וללא התעודה (אלא אם יש הסכמת ההגנה), אין ראיה ממשית. לא בערעור בפני בית משפט זה, לא בסיכומיו בפני בית משפט קמא טען הסנגור לקושי ראייתי זה, ומשכך אין צורך, לענייננו, להיזקק לסוגיה, אך אומר שבנסיבות מתאימות יהיה בכך קושי ראייתי אמיתי. בנסיבות תיקנו, כאשר הרשעת הנאשם יש לה, כאמור, גם אדנים שאינם עומדים על בדיקת הינשוף ובנסיבות שטענה זאת לא נטענה - אין לקבל את הערעור על ההרשעה בדין. אף הערעור לעניין עונשו של המערער דינו דחייה. בנסיבות התנהגותו של המערער עובר לעיכובו ע"י השוטרים לרמת האלכוהול בגופו, פסילה בפועל בת 25 חודשים, קנס בסך 3,000 ₪ וחתימה על התחייבות אינן ענישה המצדיקה התערבות ערכאת הערעור. 13. הערעורים, הן על הכרעת הדין, דהיינו, הרשעת המערערים והן על העונשים שגזרו בתי משפט קמא על המערערים נדחים. מערער שעוכב ביצוע עונש הפסילה בפועל שהוטל עליו אם בבית משפט קמא ואם בבית משפט זה, יפקיד רישיונו לכל המאוחר ביום 01.06.11. קנסות במידה ומועדי תשלומים שנקבעו ע"י בתי משפט קמא חלפו ולא שולמו, ישולמו עד יום 01.06.11. משפט תעבורהשכרותבדיקת שכרות (אלכוהול)