התחייבות חד צדדית של ערב .1הנתבע 1(להלן: החייב) פתח חשבון אצל הבנק התובע. במסגרת אותו חשבון הוא קיבל מן התובע אשראי משתנה. בנוסף לכך ביקש וקיבל ממנו ביום 9.11.90הלואה נוספת זאת בהתאם ל"כתב התחייבות וערבות להחזרת הלוואה" שנחתם על ידו (מוצג ת/2). בגין כל אלה נותר חייב לתובע כספים. במהלך עסקיו עם התובע נטל החייב הלוואה נוספת לצורך מימון רכישת משאית. סכום ההלואה הזו נפרע במלואו. ביום 8.6.1983חתמו הנתבעים 2ו- 3ועמם המנוח סעדיה צור ז"ל שעזבונו הוא הנתבע 4(להלן: הערבים) על כתב ערבות להבטחת חובו של החייב. בכתב הערבות צויין במפורש כי הערבות אינה מוגבלת בסכום (מוצג ת/3). יתרת חובו של החייב לתובע בגין אותה הלוואה ובגין האשראי שניתן לו כאמור, מגעת, על פי האמור בכתב התביעה, לסכום של 501.77, 557ש"ח בצירוף ריבית כמקובל אצל התובע. יתרת החוב מפורטת בדפי החשבון של התובע שהוגשו כראיה (מוצגים ת /4ות/5), ובינתיים ניתן גם פסק דין חלוט כנגד החייב, בשל החוב הזה. הצדדים הנותרים אינם חלוקים על שעור חובו של החייב. השאלה שבמחלוקת נוגעת לחבותם של הערבים בגין אותו חוב. .2בפי הנתבעים 4- 2שתי טענות ושתיהן נוגעות לשאלת נשוא הערבות. ראשית, כך הם טוענים, החשבון בו קיבל החייב אשראי אצל התובע נפתח רק ביום 26.8.89וממילא אין הם ערבים לו משחתמו על כתב הערבות עוד בשנת .1983שנית, כך הם טוענים, הם היו סבורים בעת שחתמו על כתב הערבות כי ערבותם מתייחסת אך ורק לסכומי ההלוואה שניתנה לחייב לצורך רכישת המשאית, וכי אין הם ערבים לחובתיו האחרים. בפי הנתבע 4, עזבונו של המנוח צור ז"ל, טענה אחת נוספת: התחייבותו של המנוח פקעה ביום מותו עד שאין העזבון חב יותר, על פי כתב הערבות, בכל חוב שנוצר לאחר מותו. .3בטענה הראשונה אין ממש מן הבחינה העובדתית. משהתברר במשפט כי חשבונו של החייב אצל התובע נפתח עוד ביום 11.3.76ומהשנתבעים אישרו בתצהירים שהוגשו מטעמם כי החתמת החייב על טופסי פתיחה מחודשים של החשבון בשנת 1989, לא באה אלא בשל שהתובע איבד את מסמכי החשבון הישנים, אין עוד ולא יכולה להיות מחלוקת כי אכן חשבונו של החייב אצל התובע נפתח בפועל בטרם הוחתמו הנתבעים על כתב הערבות. .4אשר לטענה כי הנתבעים טעו או הוטעו על ידי התובע בכל הנוגע לנשוא הערבות וכי התובע הפר את חובתו כלפיהם להבהיר להם מהו היקף הערבות, יש להפריד בין עניינה של הנתבעת 2לבין עניינה של הנתבעת .3 עניינו של הנתבע 4דורש אף הוא בחינה נפרדת. הערבים כולם הוחתמו על כתב ערבות בו נאמר, בין היתר: "אנו ערבים בזה כלפי הבנק וחליפיו בערבות מוחלטת, בלתי מסוייגת וללא כל תנאי, לפרעון המלא והמדוייק של כל הסכומים המגיעים ו/או שיגיעו לבנק מהלווה מידי פעם בפעם". במקום שנועד לרישום סכום הערבות נרשם בכתב יד: "ללא הגבלה בסכום". אין טענה בפי הנתבעים כי תוספת זו לא היתה בכתב הערבות בעת שחתמו עליו ואין מחלוקת כי חתימותיהם של שלושת הערבים מתנוססות בצד ההוראה המפרטת את טיב הערבות ובצד הרישום הקובע כי אין היא מוגבלת בסכום. הנתבעת 2היא אשתו של החייב. בתצהירה היא כותבת כי חתמה על ערבות שבאה להבטיח את חובו של החייב, בעלה, ככל שהוא מתייחס להלוואה שניתנה לו לצורך רכישת משאית ולה בלבד. בחקירתה בבית המשפט היא טענה כי לשאלתה אמר לה פקיד הבנק, כי ערבותה מתייחסת לאותה הלוואה בלבד, וכי המילים "ללא הגבלה בסכום" אינן מתכוונות אלא "לכל סכום המשאית". עם זאת לא שללה את האפשרות שידעה שהערבות היא גם לגבי הלוואות נוספות, ולהבטחת פרעון יתרת החובה בחשבון העו"ש. עדותה בנושא זה אינה חד משמעית (עמ' 12ו- 13לפרוטוקול) וניתן להבין ממנה כי אכן היתה מודעת לעצם ההתחייבות שהמסמך יצר בעת שחתמה ליד המילים "ללא הגבלה בסכום" ולמירב טעתה באשר לנפקות ההתחייבות הזאת. טעות זו לא היה צריך התובע להביא בחשבון בנסיבות חתימת הערבות. בהתחשב גם בעובדה שהנתבעת 2היא אשתו של החייב העקרי, שעסקיו אינם זרים לה, יהיה זה מרחיק לכת להטיל על התובע חובה כלפיה ליתן לה הבהרות נוספות (השוו: ע.א. 779/87, 780בליט ואחרים נ. בנק לאומי לישראל בע"מ, פ"ד מד (3), 304). הוראות חוק הבנקאות (שירות ללקוח), תשמ"א - 1981, כפי שהיו במועדים הרלבנטיים, לא חלו על מערכת היחסים שבין הבנק לערב (ע.א. 1304/91, טפחות בנק משכנתאות לישראל בע"מ נ. ליפרט, פ"ד מז (3), 903, וע.א. 92/1570, בנק המזרחי המאוחר נ. ציגלר תקדין עליון 1, 95, 920). מן החוק, בנוסחו אז, אין ללמוד על קיומה של חובה מיוחדת שקמה לתובע כלפי הנתבעת .2משהיה ברור לנתבעת 2כי הערבות אינה מוגבלת בסכום, ומשאין בראיות כדי לתמוך בגרסתה היום כי הערבות לא התייחסה אלא לאותה הלוואה מסויימת שהנתבעת בוררת לה מבין חובתיו של החייב, אין לקבל את טענותיה באשר לתוקף הערבות. .5שונה עניינה של הנתבעת 3, אמו של החייב. המדובר באשה מבוגרת שאינה יודעת קרוא, ועל פי טענתה גם אינה מסוגלת לחתום בכוחות עצמה. בעדותה בבית המשפט היא אומרת: "אני יודעת שבשנת 1983הבן שלי קנה משאית, וחתמתי רק על זה. אני חתמתי בבנק בשביל המשאית ואחר כך איני יודעת כלום..." ואכן ניתן להתרשם מן הראיות שבאו במשפט שהנתבעת 3לא קראה ולא הבינה ולא ידעה מהו נשוא החבות. כיוון שמגבלותיה אלה הן גלויות לעין והיו, כך ראוי להניח, ברורות גם לנציג התובע שהחתימה על כתב הערבות, קמה עליו חובה לגלות לה מפורשות ולהבהיר לה בצורה מפורטת מהו נשוא ערבותה. בנסיבות המיוחדות של הנתבעת הזו היה על התובע "לגלות אורך אפיים ולהסביר לה את משמעות התחייבותה" (ע.א. 71/306, 13, פ"ד לב (1), 602, 610). חובה זו קמה עליו הן מכח הוראת סעיף 12לחוק החוזים (חלק כללי) תשל"ג - 1973(להלן: החוק) והן מכח הוראת סעיף 15לחוק. .6על הנפקות המשפטית של הוראות סעיף 12הנ"ל ושל הוראות הסעיפים 14(א) ו- 15לאותו חוק יש מחלוקת. במקרה אחד, אמר בית המשפט העליון, כאשר לא גילה צד להסכם את עיניו של הצד האחר ולא הסביר לו את המשמעות האמיתית של ההסכם, כי ניתן לפרש את החוזה כפי שהוא, הנפגע, רשאי היה להבינו: ע.א. 847/76, 846עטיה נ. אררט חברה לביטוח בע"מ, פ"ד לא (2), 780, .782 היבט זה של נפקות סעיף 12הנ"ל, לא נזכר בפסיקה מאוחרת יותר אלא בדרך אגב. על נפקות דומה למקרה של טעות שהיתה ידועה לצד האחר, ועל האפשרות לפרש את החוזה כפי שהטועה רשאי היה להבינו עומדים המלומדים פרידמן וכהן בספרם "חוזים" כרך ב' 1992, בעמ' 678, ולענין הטעייה, שם, בעמ' .820אך הפסיקה הנוגעת לסוגיות אלה אינה מציעה סימוכין הלכתיים מספיקים לישום זה של הוראת הסעיפים 12, 14ו- 15לחוק. .7אולם גם הפרשנות המקובלת בסעיף 12לחוק די בה כדי להביא למתן פטור לנתבעת .3"במשא ומתן לקראת כריתתו של חוזה חייב אדם לנהוג בדרך מקובלת ובתום לב". חובה זו מוטלת גם על מי שאינו צד להסכם (ד"נ 7/81פנידר בע"מ נ. קסטרו, פ"ד לז (4), 673). החובה לנהוג בדרך מקובלת ובתום לב אוצרת בתוכה גם את חובת הגילוי והחובה למסור כל מידע חיוני אודות העסקה נשוא המשא והמתן. שיעורה של חובת הגילוי הוא פועל יוצא של הנסיבות המיוחדות בכל מקרה והוא גובר בעת שהמדובר בהתקשרות בין ערב לבין בנק מקום בו מתקיימים יחסי אמון וזהירות מוגברים ומכאן גם חובת גילוי מוגברת (ד' פלפל, "חובות הבנק כלפי הערב", הפרקליט, מא (ג) 1994, 425)]. הפרת החובה האמורה בסעיף 12הנ"ל, עשויה ליצור מצב של מניעות מלהסתמך על מסמך שנחתם כתוצאה מהפרת אותה חובה, עד כדי בטלות המסמך בשל טענת "לא נעשה דבר". כך למשל במקום בו הונע החותם לחשוב כי המסמך הוא בעל משמעות בסיסית שונה ממה שהיה לאמיתו של דבר: ע.א. 551/89, מנורה חברה לביטוח בע"מ נ. סדובניק, פ"ד מו (3), 158, 164). נראה כי ניתן להרחיב תוצאה זו גם למקרה בו חותם הערב על כתב התחייבות מבלי שיש לו כלים להבין את מהות ההתחייבות. .8כאשר קמה חובת גלוי כמח סעיף 15לחוק, הברירה בידי הצד שהוטעה לבטל את החוזה. הוראת סעיף 12לחוק משליכה על פרשנות ההוראה שבסעיף 15לחוק משמדובר באי גילוי עובדות אשר על פי הנסיבות היה על הצד השני לגלותן. הפרתה של חובת הגילוי לפי סעיף 12מהווה הטעייה על פי הסיפא של סעיף 15ובאותם מקרים שבהם הופרה חובת הגילוי לפי סעיף 12וצד למשא ומתן הונע להכנס לחוזה עקב אי גילוי זה עומדת לצד זה במצטבר או לחילופין התרופות של ביטול החוזה מחמת הטעייה ומחדל ופיצויים לפי סעיף 12(ב): ג. שלו "דיני חוזים" מהדורה שניה, בעמ' 223וכן ע.א. 338/85שפיגלמן נ. צ'פניק ואח’, פ"ד מא (4), 421, .426 סעיף 15אינו מחייב מצב נפשי מסויים של המטעה ואין צורך להתחקות אחר מצב דעתו, לאמור, האם התכוון להטעות או שמא נהג בפזיזות או ברשלנות: ג. שלו, שם, בעמ' .225 בנסיבות המקרה, הוטעתה למעשה הנתבעת 3בכל הנוגע למהות ההתחייבות עליה הוחתמה. משלא נאמר לה דבר אודות ההתחייבות, חרף מגבלותיה הגלויות לעין. ראוי לקבל את גרסתה בדבר טעותה לגבי מהות ההתחייבות. אלמלא היתה טועה לא היתה מתקשרת בחוזה ערבות ולפיכך רשאית היא לבטלו וכך עשתה בעת שכפרה בחבותה לתובע. .9לאותה תוצאה ניתן להגיע בענינה של הנתבעת 3גם מכח דיני הנזיקין. דין הוא כי מתקיימת חובת זהירות מושגית ביחסים שבין בנק לבין כל מי שעלול להפגע מרשלנותו, כך נקבע כבר בע.א. 168/66, בנק איגוד לישראל בע"מ נ. לה כודיאר בע"מ ואח' פ"ד מב (3) 77, 82: "לבנק יש מעמד מיוחד, ונכבד בחיי המסחר, ובין התפקידים שהוא ממלא נמצא גם ביצוע של עיסקאות שונות בין לקוחות שלו לבין צדדים אחרים. שיקולי מדיניות משפטית אינם מכוונים לעבר שיחרורו של בנק מחובת זהירות כלפי אותם צדדים. להיפך, הם מדברים בעד הטלת חובה כזו, כלפי אלה שהוא יכול לצפות שיפגעו כתוצאה מרשלנותו". .10חובה זו נוספת לחובה הקמה, גם היא במסגרת עוולת הרשלנות, בשל הגד שווא רשלני. נפסק כבר כי על פי הוראת הסעיפים 35ו- 36לפקודת הנזיקין (נוסח חדש) "מוטלת החובה על כל אדם לנקוט אמצעים סבירים כדי למנוע נזק מאדם, שצריך לצפות כי יגרם לו נזק. במסגרת הוראות אלה מוטלת אף החובה שלא ליתן מידע רשלני אלא מידע עובדתי מדוייק ונאות כלפי אדם הסומך על מידע זה...חובה זו קיימת אף במסגרת ניהול משא ומתן לקראת כריתתו של חוזה" (ע.א. 230/83, פנידר בע"מ ואח' נ. קסטרו, פ"ד לה (2), 713, 727, מפי כב' הנשיא (אז השופט) ברק). על יחסי הגומלין שבין עילת התביעה מכח עוולת הרשלנות לבין העילה החוזית הקמה מכח סעיף 12לחוק החוזים (חלק כללי) עמד בית המשפט העליון בע.א. 5893/91טפחות בנק משכנתאות לישראל בע"מ נ. צבאח, תקדין עליון (2) 94, 381: "הבסיס המהותי לחיוב בעוולת הרשלנות, המסגרת הכללית שבתוכה נכלל גם המקרה שבפנינו, היא המערכת הנורמטיבית אשר עניינה באמות המידה הקובעות דרכי ההתנהגות המתחייבות על פי הדין בניהול משא ומתן". היקף חובת הזהירות הקונקרטית במקרה זה הוא כהיקפה של הוראת תום הלב שבסעיף 12 לחוק החוזים. על הבנק היה לודא כי הערב יודע ומבין את טיב ההתחייבות שהוא נוטל עליו (ראו גם ע.א. ב.ש. (ב"ש) 94/51, גבאי נ. בנק הפועלים (טרם פורסם)). בנסיבות המקרה הזה, ספק אם ניתן לייחס לנתבעת 3ידיעה בדבר עצם העובדה כי היא חותמת על התחייבות כספית ומכל מקום אין ספק כי הוטעתה לחשוב כי התחייבותה מצומצמת הרבה יותר משהיתה במציאות. משאין טענה בפי התובע כי נציגיו טרחו להבהיר לנתבעת 3את טיב התחייבותה, הוא נהג בדרך לא מקובלת ושלא בתום לב והפר גם את החובה למנוע את הנזק שצריך היה לצפות כי יגרם לנתבעת 3בשל החתמתה על כתב הערבות. .11משקמה עילת תביעה ברשלנות כלפי התובע מניבה עילה זו זכות לפיצויים. נראה כי בנסיבות המקרה הזה אין מוטלת על הערב להגיש תובענה נפרדת בנזיקין בשל שממילא גובה נזקיו הם בגובה חיובי הערבות. ראוי, לפיכך, לקצר את ההליכים ולהעמיד, בנסיבות מיוחדות אלה, מראש, כנגד תביעת הערבות את הסעד שהערב זכאי לו בעילת הרשלנות. (ראו גם החלטתו של בית המשפט המחוזי בענין ליפרט הנ"ל, פ"מ, תשנ"א (3) 56). כך או כך, בין משום שהפעולה המשפטית שמכוחה קמה חבותה של הנתבעת 3בוטלה, ובין משום שתוצאותיה מתקזזות בזכאותה של הנתבעת 3לפיצויים כאמור, יש לבטל את חבותה כלפי הבנק התובע. .12נותר עוד לדון בשאלת חבותו של הנתבע 4, עזבונו של המנוח צור ז"ל בגין ערבותו של המנוח לחובות שנוצרו לאחר מותו. התובע טוען כי בשל שהערבות מתייחסת גם לחובות לעתיד לבוא מוסיף עזבונו של הערב, המנוח, להיות מחוייב גם בגין חובות אלה. לטענותיו הוא מוצא חיזוק בפסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב (כב' השופטת אלשייך) בת.א. 286/88פילובסקי נ. אל על נתיבי אויר לישראל בע"מ ואח’, תקדין מחוזי, (2) 91, .1991באותו ענין נפסק כי התחייבותו של הערב תקפה גם לגבי חיובים שנוצרו לאחר מותו כאשר המדובר בערבות לחוב עתידי. עוד נקבע כי זכותו של הערב לחזור בו מחיוב העתיד לבוא עוברת עם ההתחייבות לעזבון. דעתי שונה. ההשקפה המקובלת היא כי הערבות הינה, כמעט ללא יוצא מן הכלל, חוזה רגיל וכי מקומה של הערבות במסגרת החוזים הנכרתים בדרך של הצעה וקיבול: ש. גנוסר, חוק הערבות, תשכ"ז - 1967, פירוש לחוקי החוזים (בעריכת ג' טדסקי) עמ' .26המדובר בהצעה שאין בה אלא כדי לזכות את הניצע כאשר החיוב מושתת על הגישה לפיה אם לא הודיע הניצע על התנגדות להצעה חזקה שיסכים לה: פרידמן וכהן, "חוזים", כרך א', 1991, בעמ' 26וכן: "מבחינת הצורה אין הערבות מצריכה עריכת חוזה נפרד, אלא יכולה היא להוות חלק מחוזה משולש שעליו יחתמו הצדדים לעסקה העקרית והערב" (ע.א. 1304/91, טפחות בנק למשכנתאות לישראל בע"מ נ. ליפרט, פ"ד מז (3), 309, 330). יש החולקין על ההשקפה הזו וסבורים כי המדובר בהתחייבות חד צדדית (ראה ג. טדסקי, "הצעת חוק החוזים (חלק כללי) תשל - 1970וגבולותיה" משפטים ג (1971) 109). ד' פלפל במאמרה, שם, בעמ' 414, מביעה דעה נחרצת בשאלה זו לענין הערבות הרגילה הנחתמת בבנק: "המעיין בטפסי הערבות המקובלים בבנק נוכח כי המדובר בהתחייבות חד צדדית של הערב כלפי הבנק לערוב למאן דהוא המקבל אשראי זה או אחר או הלוואה מהבנק. על גבי הטופס אין כל אישור הסכמה או קיבול מצד הבנק... התחייבות חד צדדית זו של הערב עונה על הגדרת התחייבות חד צדדית, כפי שמופיעה בסעיף 3לחוק הערבות, תשכ"ז - .1967אכן איני בדעה כי המדובר בקשר חוזי משולש המורכב מיחסי: בנק - לקוח - ערב". אפילו כך, הרי כיוון שחתימתו של הערב, על כתב הערבות, באה בגדר פעולה משפטית כמשמעותה בהוראת סעיף 61(ב) לחוק החוזים (חלק כללי) תשל"ג - 1973, חלים עליה, בשינויים המחוייבים, הוראות דיני החוזים. עם זאת, נתונה ערבות לחוב העתיד לבוא להסדר חוזי מיוחד בחוק הערבות, תשכ"ז - 1967(להלן: חוק הערבות) יש המוצאים אנלוגיה בין הערבות הזו לבין פעולה משפטית שאינה אלא הצעה לכרות חוזה (ראו פרידמן כהן בספרם הנ"ל, כרך א', בעמ' 509). ואולי לא רק אנלוגיה כאן כי אם בפועל אכן ראוי לראות בפעולה זו של הערב, המוכן לערוב לחיוב עתידי, משום הצעה בלבד, שהחזרה ממנה מסוייגת כאמור בסעיף 15לחוק הערבות ושקיבולה לעתיד לבוא בעת שהנושה יבחר להעניק לחייב אשראי כספי. כל עוד לא עושה הערב שימוש בזכותו לסגת מן ההתחייבות, רשאי הנושה לקבל את ההצעה. אולם עם מותו של הערב, פוקעת ההצעה, כאמור בסעיף 4(2) לחוק החוזים (חלק כללי) התשל"ג - .1973 .13גם אם נראה בערבות לחיוב לעתיד לבוא, חוזה שנשתכלל כבר בעת חתימת הערבות אין בכך כדי לשנות מן התוצאה. כשם שאין היורשים נהנים עוד מן הזכות שהיתה למורישם לחזור בו מהתחייבותו, כך אין הם חבים, במסגרת נכסי העזבון, להמשיך ולכבד התחייבות שלא נשתכללה (לפי השקפה אחת) או שפקעה (לפי השקפה אחרת). במקרה זה בו ניתן האשראי לחייב העקרי, רק לאחר מותו של הערב צור ז"ל, שוב אין התובע יכול לתבוע חוב זה מנכסי עזבונו. אכן "הערבות יכול שתהיה לחיוב, כולו או מקצתו, קיים או עתיד לבוא, מתחדש או מותנה, קצוב או בלתי קצוב" (סעיף 1לחוק הערבות). אולם הרשות בידי הערב אשר נתן ערבות לחיוב לעתיד לבוא, לבטל את ערבותו, בתנאים מסויימים, כל עוד לא נוצר החיוב הנערב. ערבות לקיום חיוב עתיד לבוא היא ערבות מסוג מיוחד. הערב בעת שהוא נוטל על עצמו את ההתחייבות, אינו יודע מראש מה יהיה היקף ההתחייבות. הקושי הזה מתאזן בהוראה המאפשרת לו, כל עוד לא נוצר החיוב הנערב, לבטל בסייגים מסויימים את ערבותו. רשות זו פוקעת עם מותו, ועמה פוקעת גם ערבותו לכל חוב שלא נוצר עד אותו יום. אינטרס ההסתמכות של הנושה על הערבות אינו משתרע על התקופה שלאחר מותו של הערב. משנוצר החיוב לאחר שנחתמה הערבות, ובחייו של הערב, ממשיך החיוב להתקיים גם לאחר מותו ונכסי העזבון הופכים "ערבים" לערבות זאת. אולם חיוב שנוצר לאחר מותו שוב אינו נופל ברשתה של הערבות. התוצאה היא שיש לדחות את התביעה, ככל שהיא מופנית לנתבע .4אני מחייב את הנתבעת 2בסכום התביעה כמפורט בסעיף 10לתביעה. כן תשא בהוצאות המשפט ובשכר טרחת עורך בדין בסך -.500, 1ש"ח + מע"מ. התביעה כנגד הנתבעים 3ו- 4תדחה והתובע ישא בהוצאותיהם במשפט ובשכר טרחת עורך דין בסך -. 750ש"ח + מע"מ, לכל אחד מהם. ערבים (ערבות)