בשנת 2000 פרסם משרד החינוך מכרז למשרת מנהל מחוז הדרום של המשרד. למכרז זה הגישו מועמדותם ארבעה-עשר מועמדים ובהם המערערת 2 (להלן - גב' חיים) והמשיב (להלן - מר כרמי או המשיב), שניהם עובדים בכירים במשרד החינוך. ביום 18.12.2000 התכנסה ועדת המכרזים, בראשות המנהלת הכללית של משרד החינוך דאז, הגב' שלומית עמיחי. ועדת המכרזים ראיינה את כל המועמדים והחליטה - פה אחד - לבחור בגב' חיים לתפקיד מנהל המחוז. בעקבות החלטת ועדת המכרזים, הגיש מר כרמי תביעה לבית-הדין האזורי בבאר-שבע ובה שורה ארוכה של טענות כלפי ועדת המכרזים וכלפי החלטת הוועדה. כמו כן ביקש כרמי למנוע את מינויה של גב' חיים לתפקיד. בהסכמת הצדדים נמחקה בקשה זו וגב' חיים החלה לכהן בתפקידה, סמוך לאחר החלטת ועדת המכרזים. עם זאת, מינויה של גב' חיים הוא זמני, עד תום הדיון בערעור זה. בית-הדין האזורי (כבוד השופטת י' גלטנר-הופמן ונציגי הציבור א' מרגלית וא' כהן; תיק ע"ב 179/02) קיבל את התביעה שהגיש כרמי והחליט לבטל את המכרז (פסק-דין מיום 14.7.2002). בית-הדין האזורי הורה על פרסום מכרז חדש בהרכב שונה של חברי ועדה. על פסק-דין זה של בית-הדין האזורי נסב ערעורן של המדינה ושל גב' חיים. במסגרת הדיון בערעור התייצב לדיון - ברשות - המרכז לשלטון מקומי בישראל.  3. לא נתייחס כאן למכלול טענותיו של מר כרמי נגד המכרז והליכיו אלא רק לאותם נימוקים שהביאו את בית-הדין האזורי להחליט על ביטול המכרז. עיון בפסק-הדין של בית-הדין האזורי מעלה שביסוד החלטתו לפסול את המכרז עמדו שלושה נימוקים מרכזיים ואלה הם: האחד - טענות כלפי כשירותם של שניים מחברי הוועדה, והם מר יעקב טרנר, ראש עיריית באר-שבע, וגב' מאירה עזר (סעיפים 17-10 לפסק-הדין). השני - טענות כלפי הליך הבחירה וקבלת ההחלטות של חברי ועדת המכרזים (סעיף 17 בחלקו הראשון). השלישי - היעדר הנמקה להחלטת הוועדה (סעיף 17 בחלקו השני). המערערות תוקפות את פסק-דינו של בית-הדין האזורי בכל אחד מראשי נימוקיו וכן טוענות הן כי בית-הדין לא שקל כראוי, במסגרת איזון שיקוליו, את עניינה ואת זכויותיה של גב' חיים בעקבות זכייתה במכרז. נדון להלן, לגופם, בכל אחד מעניינים אלה. כשרות חברי הוועדה 4. מדובר במכרז למשרת מנהל מחוז הדרום במשרד החינוך. אין חולק כי למכרז מסוג זה ההרכב של ועדת בוחנים הוא: (1) יושב-ראש - נציב שירות המדינה או נציגו. (2) חבר - יושב-ראש המזכירות הפדגוגית של משרד החינוך או נציגו. (3) חבר - נציג המשרד, עובד משרד החינוך. (4) חבר - נציג משרד אחר, עובד מדינה שאינו מועסק במשרד הנוגע לדבר. (5) חבר - עובד הוראה שימונה מתוך רשימה שהוגשה לנציב שירות המדינה על-ידי מרכז הסתדרות המורים. (6) חבר - עובד הוראה במגמה או בסקטור שאליהם שייכת המשרה, שימונה מתוך רשימה שהוגשה לנציב שירות המדינה. (7) חבר - נציג ציבור, איש חינוך או מדע שאינו עובד מדינה. הרכב זה של הוועדה מעוגן בהוראת סעיף 12.362(ו) לתקשי"ר המשקפת, למעשה, את הוראת תקנה 36(ה) לכללי שירות המדינה (מינויים) (מכרזים, בחינות ומבחנים), תשכ"א-1961. במקרה הנדון התכנסה ועדת המכרזים בהרכב הזה: (1) גב' שלומית עמיחי, המנהלת הכללית של משרד החינוך - יושבת-ראש. (2) פרופ' מישל אבוטבול - יושב-ראש המזכירות הפדגוגית. (3) הרב שמעון אדלר - מנהל מינהל החינוך הדתי, משרד החינוך. (4) גב' מאירה עזר - מנהלת מחלקת הבחינות והמבחנים בנציבות שירות המדינה - נציגת משרד אחר. (5) גב' עפרה דונסקי - נציגת ארגון המפקחים בהסתדרות המורים. (6) מר רן ארז - נציג ארגון המורים העל-יסודיים. (7) מר יעקב טרנר, ראש עיריית באר-שבע - נציג ציבור. 5. במסגרת תביעתו בבית-הדין האזורי, תקף מר כרמי את חברותם של שניים מחברי הוועדה: האחד - מר יעקב טרנר, בטענה שאין הוא "איש חינוך" או "איש מדע", כנדרש בתקשי"ר, והשנייה - גב' מאירה עזר, בטענה שמינויה לא אושר כראוי על-ידי נציב שירות המדינה ובטענה שהיא פסולה מלכהן בוועדה בשל גילויי עוינות כלפיו קודם קיום המכרז. בית-הדין האזורי קיבל טענות אלה וקבע כי מר טרנר אמנם אינו "איש חינוך" או "איש מדע" ולכן מינויו כחבר ועדה פסול. אשר לגב' עזר קבע בית-הדין האזורי כי בינה לבין מר כרמי התגלעו בעבר חילוקי דעות בעניינים מקצועים והייתה לה "דעה קדומה" נגד מר כרמי. בית-הדין נתן אמנם דעתו להלכה הפסוקה - המשתקפת גם בהוראות סעיף 12.380 לתקשי"ר - כי טענות פסלות כלפי חברי ועדת בוחנים יש להעלות לפני הדיון ולא לאחר קבלת ההחלטה (סעיף 14 לפסק-הדין), אך לא נמנע מלהתייחס לטענותיו של מר כרמי - לגופן - על הפגמים שדבקו בשני חברי ועדה אלה. 6. טוענות המערערות כי שגה בית-הדין האזורי בכך שלא נתן דעתו להלכה ולהוראת התקשי"ר, כי טענות כלפי חבר ועדה יש להעלות לפני הדיון. לטענתן, טענותיו של מר כרמי בעניין זה הועלו רק משום שלא נבחר לתפקיד ולא היה מקום לשמוע אותן. לעצם העניין המערערות טוענות כי לא נפל פגם בחברותו של מר טרנר שכן, בתוקף תפקידו כראש-עיר, הוא מופקד גם על ענייני חינוך והוא עצמו בעברו בעל זיקה חינוכית. לטענה זו מצטרף גם מרכז השלטון המקומי המדגיש את הזיקה ההדוקה של ראש רשות מקומית לענייני חינוך, ובשל כך את ההצדקה לראות בו, לעניין חברות במכרזים למשרות חינוך, כ"איש חינוך", במשמעות הרחבה של מונח זה. לעומתן, תומך המשיב בפסיקתו של בית-הדין האזורי כי נפל פגם בהשתתפותם של מר טרנר וגב' עזר במכרז. 7. דיני המכרזים לבחירת אדם למשרה נועדו לבחור את האדם המתאים ביותר, בתנאים של שוויון הזדמנויות למועמדים, של הגינות ושל שקיפות. אחד מכללי היסוד במכרז - ולעניין זה אין הבדל בין מכרז לאספקת טובין ושירותים לבין מכרז למינוי למשרה - הוא שעל מתמודד הטוען לפגם בהליכי המכרז, ופגם זה ידוע לו, להעלות את טענתו לפני ההתמודדות וקבלת ההחלטה ולא לאחר שהצעתו או מועמדותו נדחתה. כלל זה הוא פועל יוצא מכללי ההגינות ותום-הלב, המחייבים לא רק את הגורם המחליט אלא גם את המציע המתמודד: "הנימוק להלכה זו הוא, כי אדם, אשר שתק בזמן שהגיש הצעתו למכרז, מוותר על האפשרות להטיל דופי לאחר מעשה במכרז ובתנאיו. מפרסם המכרז והמשתתפים בו זכאים לבטוח שכל אחד מהמשתתפים קיבל על עצמו את תנאיו, ושבהליכים תקינים ומקובלים יוכל המזמין לקבל את ההצעה הטובה והנוחה לו ביותר... כל הגשת הצעה על הכרוך בה דורשת מאמץ והשקעה ניכרים. על-כן לא יהא זה הוגן, אם משתתף במכרז, הרואה בו פגם מתחילתו, ישתוק, אך יתריע על כך, לאחר שהתברר לו שלא זכה. יש בכך חוסר הגינות הן כלפי המזמין והן כלפי המשתתפים האחרים" (בג"ץ 126/82 "טיולי הגליל" בע"מ נ' ממשלת ישראל - משרד התחבורה [1], בעמ' 48). דברים אלה נאמרו אמנם על מכרז למתן שירותים, אך כוחם יפה גם למכרז למינוי למשרה, כפי שפסק בית-המשפט העליון בפרשה אחרת: "בית-משפט זה ציין לא אחת, כי מי שמלין על הרכבה של ועדת מכרזים, כפי שעשה העותר במקרה דנן, אינו יכול לבחור בדרך של השתתפות במכרז תחילה כדי להעלות את ההשגות רק לאחר מכן, במקרה שייכשל ולא ייבחר במכרז. במלים אחרות, מי שטוען כנגד יושר ליבם של אלו המכהנים בוועדה, צריך להעלות טענה זו על אתר ולא לחכות לתוצאות דיוניה של הוועדה, כאילו מדובר אך בפגם מותנה, המתרפא עם בחירתו של בעל ההשגות" (בג"ץ 422/85 גאנם נ' משרד החינוך והתרבות [2], בעמ' 301). ברוח זו פסקו גם בתי-הדין לעבודה (דב"ע נה/4-1 ההסתדרות הכללית - המוסד לביטוח לאומי [3], בעמ' 80; דב"ע נז/3-184 חטיב - המועצה המקומית דיר חנא [4], בעמ' 76). עניין לנו אפוא בהלכה מושרשת ויציבה בעניין זה. יתר מכך, הלכה זו מצאה את דרכה גם לתקשי"ר והיא משתקפת בהוראת סעיף 12.380 שבו הקובע לאמור: "מועמד המבקש לטעון טענות פסלות נגד חבר ועדה, חייב לעשות זאת לפני הדיון בוועדת בוחנים. לא תישמע טענת פסלות לאחר החלטת הוועדה אלא אם לא ידע המועמד בשעתו על עילת הפסלות" (ההדגשה שלי - ש' צ'). ואמנם, הלכה זו לא נעלמה מעיניו של בית-הדין האזורי (סעיף 14 לפסק-דינו), אלא שהוא לא נתן דעתו ליישומה במקרה הנדון. 8. אין ספק כי הטענות שהיו למשיב כלפי מר טרנר וכלפי גב' עזר היו בידיעתו לפני המכרז. כך קובע בית-הדין האזורי במפורש בפסק-דינו (סעיף 15, שם). המשיב נמנע, במודע, מלהעלות טענותיו כלפי שני חברי ועדה אלה: "אמרתי בלב פתוח לתת את המיטב שבי ולצאת מן ההנחה שלא ירצו להכשיל אותי ויהיו הוגנים איתי. אם יהיו בעיות נראה אחר-כך ולא מראש אני אבוא ואתחיל בפסילה" (עמ' 5 לפרוטוקול כפי שצוטט בסעיף 15 לפסק-הדין). בדיון בפנינו סייג אמנם המשיב את דבריו וטען שבעדותו התכוון "לא להגיב [על דברי חברי הוועדה - ש' צ'] ולא להוליך שולל בשום פרובוקציות שיבואו מחברי הוועדה", אלא שאין בדברים אלה כדי לסתור את העובדה הבסיסית כי היו למשיב טענות כלפי שניים מחברי הוועדה והוא בחר, במודע, לנצור אותן לעצמו ולהעלותן למקרה שיוחלט שלא לבחור בו, כפי שאכן קרה. גישה זו של המשיב אינה מקובלת ואינה הוגנת. גישה זו נפסלה על-ידי בתי-המשפט, לערכאותיהם, והיה על בית-הדין האזורי לתת לדברים את משמעותם המתבקשת. אכן, צודקות המערערות בטענתן כי במקרה הנדון לא היה מקום לפסול את חברותם של מר טרנר וגב' עזר בשל הימנעותו של המשיב מלהעלות את טענותיו כלפיהם לפני המכרז או במהלכו. בהקשר זה מן הראוי לזכור כי הטענה כלפי מועמד שהעלה טענותיו כלפי המכרז רק לאחר שהוחלט שלא לבחור בו היא טענת סף אשר - אם תתקבל - תחסום את הדרך לבחינת תקינות הליך המכרז עצמו. לעתים, למרות הפגם הנעוץ בהתנהגותו של המלין, יש בפיו טענות מוצדקות לגופם של דברים, וראוי הוא שבית-הדין יבחן את הדברים גם לעיצומם, כפי שאמנם נהג בענייננו בית-הדין האזורי. 9. במקרה הנדון, גם לגופם של דברים סבור אני כי לא הייתה הצדקה לפסול את החלטת ועדת המכרזים בשל פגם בחברותם של מר טרנר וגב' עזר. אשר למר טרנר, הוא השתתף בוועדה במעמד של "נציג ציבור", לפי סעיף 12.362(ו)(7) לתקשי"ר. אין חולק שמר טרנר הוא נציג ציבור שאינו עובד מדינה, והטענה כלפיו הייתה שאין הוא "איש חינוך או מדע". דעתי היא שאת הוראת התקשי"ר האמורה יש לפרש בגישה מרחיבה ולא מילולית גרדא. עניין לנו בנציג ציבור ואין כל טעם ענייני לגרוס ש"איש חינוך" יהיה רק מורה או מנהל מוסד חינוכי ו"איש מדע" יהיה רק מי שעוסק במישרין במחקר מדעי. בעניין זה אין כל פסול בדבר שנציג הציבור יהיה אדם בעל זיקה עקיפה לענייני חינוך (או מדע), כגון אדם הממונה על מערכת חינוכית או בעל זיקה אחרת לעבודה חינוכית. מר טרנר, ראש עיריית באר-שבע, ממונה - מתוקף תפקידו - על מערכת חינוכית מסועפת וחשובה בתחומי השיפוט של עירו ויש לו ודאי זיקה לתחום זה ובמובן זה ניתן לראותו כ"איש חינוך". יותר מזה, כפי שציין - בצדק - בא-כוחו של המרכז לשלטון מקומי, קיימת זיקה מובנית בין השלטון המקומי למערכות החינוך (כך, למשל, סעיף 1 לחוק לימוד חובה, תש"ט-1949 ותקנה 19 לתקנות חינוך ממלכתי (סדרי הפיקוח), תשי"ז-1956), כך שקיימת הצדקה מלאה לראות בראש רשות מקומית - קל וחומר ראש עיר מחוז - כ"איש חינוך" לעניין השתתפות במכרז למשרת מנהל מחוז של אותו מחוז. די בקביעה זו כדי להכשיר את חברותו של מר טרנר בוועדת המכרזים ואין כל צורך להיזקק, לצורך כך, לשאלה אם היו לו בעברו העשיר ניסיון וכישורים מתחום החינוך. 10. אשר לגב' מאירה עזר, היא השתתפה במכרז במעמד של "נציג משרד אחר". בית-הדין האזורי ציין, בצדק, כי במעמד זה אין כל פסול (סעיף 12 לפסק-הדין), אלא שנטען כלפי גב' עזר כי הייתה לה דעה קדומה נגד המשיב, בשל סכסוך שהיה לה, כביכול, עמו. בית-הדין האזורי מצא פסול בהשתתפותה של גב' עזר במכרז, ובעניין זה סבור אני כי בית-הדין החמיר בגישתו. גב' עזר היא עובדת "משרד אחר" (נציבות שירות המדינה) והמשיב אינו עובד שלה או עובד הכפוף לה. היכרותה של גב' עזר עם המשיב נולדה על רקע תלונות שהגיש המשיב על הליכות מכרזים אחרים בהם השתתף ובעניין זה היו ביניהם חילופי מכתבים, חילופי דברים בטלפון ובמקרה אחר המשיב אף הגיש תלונה על גב' עזר לנציבות תלונות הציבור. בעדותה בבית-הדין, גב' עזר הסבירה כי חילוקי הדעות שהיו לה עם המשיב היו מקצועיים (בתחום הליכי מכרזים) ולא אישיים ונוסיף על כך ונאמר שבוודאי שלא היו על רקע מקצועי מתחום עיסוקו של המשיב בהוראה. בנסיבות אלה אין כל מניעה שגב' עזר תשתתף במכרז כנציגת "משרד אחר" ותבחן את כישוריו של המשיב למשרה אליה הגיש מועמדותו, לפי מיטב שיפוטה והגינותה. בנסיבות העניין ובהיעדר תשתית עובדתית ישירה ומובהקת המצביעה על חשש ממשי למשוא פנים, לא ניתן לטעון כלפי גב' עזר כי הייתה לה "דעה קדומה" כלפי המשיב, כלפי כישוריו האישיים והמקצועיים ובעניין מידת התאמתו לתפקיד (השווה בג"ץ 685/78 עומרי נ' שר החינוך והתרבות [5], בעמ' 771 בין אותיות השוליים ו-ז). על-כל-פנים, היה על המשיב להעלות טענות אלה כלפי גב' עזר לפני קיום המכרז. הליך הבחירה 11. בית-הדין האזורי מצא פגמים בהליך הבחירה של ועדת הבוחנים. בית-הדין מצא כי חלק מחברי הוועדה לא פירטו את הערכתם בכל אחד מן הפרמטרים, אלא נתנו ציון כללי. כמו כן מצא בית-הדין האזורי כי אחד מחברי הוועדה לא מילא כלל את ציוני ההערכה לגבי המשיב (סעיף 17 לפסק-הדין). בקשר לכך טוענות המערערות כי תפקיד הערכת כשירותם של המועמדים נתון לחברי ועדת הבוחנים ולא לבית-הדין. כמו כן טוענות המערערות כי אין חובה להעניק ציון לכל אחד מן הפרמטרים הקבועים בגיליונות ההערכה וכי אין ללמוד על דעה קדומה שלילית של אחד מחברי הוועדה כלפי המשיב בשל כך שנמנע מלהעניק לו ציון בגיליון ההערכה. 12. תהליך הערכת המועמדים במכרז ובחירת המועמד המועדף הוא מורכב. הערכת המועמד מבוססת על מידע עובדתי המוצג בפני חברי הוועדה ועל התרשמות חבריה מכל אחד מן המועמדים. גיבוש דעתו של חבר ועדה נעשה על יסוד מגוון של שיקולים הנוגעים לעניין ומתן משקל, לפי מיטב הכרתו, לכל אחד מן השיקולים. אך מובן הוא שקיים שוני בהערכותיהם של חברי הוועדה השונים ובמשקלות שהם נותנים, שמקורו במידת התרשמותו האישית של כל חבר ועדה מן המועמד, בהבדלי הגישות והדגשים של כל אחד מחברי הוועדה ובהבדלי האישיות ביניהם. החלטת הוועדה - כגוף - ניתנת, בסופו של דבר, על-ידי צירופן יחדיו של דעות כל חברי הוועדה. הליך זה משתקף גם בהוראות התקשי"ר הנוגעות לעניין, ואלו הן: "12.37 סיכומי ועדת הבוחנים 12.371 (א) לאחר בחינת כל המועמדים שהתייצבו בפניה, תשמע ועדת הבוחנים את חוות דעתם של הבוחנים-יועצים, אם היו כאלה, וכל חבר ועדה יעריך את המועמדים. בשיקוליו יתחשב הבוחן בתוצאות המבחנים בכתב - אם התקיימו מבחנים, בהשכלתו ובנסיונו של המועמד, בחוות דעתם של הבוחנים-יועצים, בתעודות ובחוות דעת שהוגשו לפי פיסקה 12.368 ובהתרשמותו בבחינה בעל פה. ההערכה תתבטא בציונים... 12.372 ועדת הבוחנים תקבע לכל מועמד ציון, בהתחשב בציון שקבע לו כל אחד מהבוחנים.  12.373 נציבות שירות המדינה רשאית לקבוע את השיטה שלפיה יקבעו הבוחנים וועדת הבוחנים את הציונים. לא קבעה נציבות השירות שיטה כזאת, ייקבעו הציונים בשיטה שתקבע ועדת הבוחנים".   בהקשר זה לא למותר להזכיר כי הלכה פסוקה היא מימים ימימה כי ההחלטה בדבר בחירת אדם לתפקיד מסורה לוועדת הבוחנים ולא לבית-המשפט או לבית-הדין ותפקיד הערכאה השיפוטית מתמקד בתקינות ההליך, בבחינת שיקולי הוועדה ובעמידה על קיומם של כללי הצדק הטבעי (בג"ץ 91/67 שקדני נ' נציב שירות המדינה [6], בעמ' 658; ע"ע 1070/01 שנער - נציב שירות המדינה (להלן - פרשת שנער [7])). 13. בהתאם לסעיף 12.373 לתקשי"ר, קבעה נציבות שירות המדינה שיטה לפיה קובעים חברי ועדת הבוחנים את הציונים. שיטה זו מוצאת ביטויה בגיליון הערכת מועמדים, בו מתבקש כל חבר ועדה להעניק לכל מועמד ציון בין 1 ל-9, ולמספר גורמי הערכה, והם - הכשרה עיונית ומעשית, ידיעות מקצועיות, יכולת תכנון וארגון, אישיות, בהירות בהבעה, הופעה והערכה כללית. סכום הציונים של כל גורמי ההערכה לגבי מועמד פלוני משקף את דעתו של חבר הוועדה על אותו מועמד וסכום כל הציונים של חברי הוועדה משקף את דעת חברי הוועדה. אין ספק שכלל זה מחייב ויש לנהוג על-פיו. במקרה הנדון היו ארבעה-עשר מועמדים ושבעה חברי ועדה. מסתבר שחלק מחברי הוועדה לא רשמו ציונים לכל אחד מגורמי ההערכה לגבי כל המועמדים ואחד מחברי הוועדה לא נתן כל ציון למשיב (מוצגים מ/2א'-ז' אשר צורפו לעיקרי הטיעון מטעם המערערות). השאלה העומדת בפנינו היא אפוא האם צדק בית-הדין האזורי בפוסלו את החלטת הוועדה בשל כך. 14. הוראות התקשי"ר הקובעות כי ועדת הבוחנים תקבע לכל מועמד ציון (סעיף 12.372) על-פי שיטה (סעיף 12.733) נועדו להביא לכך שהליך הערכת המועמדים וההחלטה בדבר בחירת המועמד המועדף ייעשה על-פי אמות-מידה אחידות ואובייקטיביות, ככל שהדבר ניתן. עם זאת, יש לזכור כי השיטה לקביעת הציונים, על גורמי ההערכה שבה, והצורך לרשום ציון לכל גורם הערכה, הינם מכשיר להשגת המטרה של בחירת המועמד המתאים והראוי ואין היא - השיטה - המטרה עצמה. לכן, בבואנו לבחון אם ועדת הבוחנים מילאה באמונה את תפקידה לבחור במועמד הטוב ביותר, אין לייחס משקל מכריע לעובדה שחלק מחברי הוועדה לא נתנו ציון לכל אחד מגורמי ההערכה לגבי כל אחד מן המועמדים. אחרי ככלות הכול, החלטת הוועדה היא סיכום ההחלטות הסופיות של כל אחד מחברי הוועדה והדרך בה הגיע כל אחד מחברי הוועדה להחלטתו הסופית - או, ליתר דיוק, לציון שהוא נותן למועמד פלוני - היא משנית ואינה העיקר. במקרה הנדון, עיון בטפסי ההערכה מלמד שכל אחד מן הבוחנים נתן דעתו על המועמדים לפי מיטב הבנתו וציין - בדרכו שלו - את הערכתו. מקצת מחברי הוועדה נתנו ציונים מספריים לכל אחד מגורמי ההערכה (למשל מוצג מ/2ב') או לרובם (מוצג מ/2א'), חבר ועדה אחד בחר לתת הערכה מילולית לכל גורם הערכה (מוצג מ/2ז'), אחד ערך סימונים לגבי מקצת המועמדים בספרות רומיות אשר משמעותן ידועה, ככל הנראה, רק לו, ואחרים העניקו רק ציון סופי למועמדים. אף שרצוי היה לו חברי הוועדה היו מעניקים ציון לכל אחד מגורמי ההערכה לגבי כל אחד מן המועמדים, אין ספק כי חברי הוועדה פעלו, כמיטב יכולתם, לקבלת החלטה מושכלת ועניינית לגבי המועמד המתאים למשרה. לדידי, העובדה שחלק מן הטפסים לא מולאו במלואם אינה צריכה להביא, בהכרח, למסקנה שהחלטת הוועדה פסולה או שהיא נגועה בפגם היורד לשורש העניין. אכן, כפי שציין בית-הדין האזורי - בצדק - גיליונות הערכה הם כלי עזר בלבד והם עצמם אינם מהווים החלטה או חלק מן ההחלטה של הוועדה (סעיף 17 לפסק-הדין). 15. בית-הדין האזורי סבר כי אי-הענקת ציון לגבי כל אחד מגורמי ההערכה הינה בבחינת פגם שכן לא ניתן לבדוק האם הציון הסופי שנתנו למועמד תואם, ולו בהערכה כללית, את הציון בכל אחד מן הגורמים. הערה זו של בית-הדין נכונה כמובן, אלא שכפי שנאמר, אין לייחס לה משקל מכריע בנסיבות בהן ברור שהחלטת הוועדה נעשתה על-פי שיטת הציונים שנקבעה ותוך בחינה עניינית של התאמתו של כל מועמד. אכן, אין ספק שקיים פגם בכך שאחד מחברי הוועדה לא נתן כל ציון למשיב (מוצג מ/2ג'). לכך לא ניתן הסבר מניח את הדעת ואין לתת משקל לטענת המערערות שהדבר נעוץ בכך שהמשיב היה המועמד האחרון בסדר ההופעה בפני הוועדה. עם זאת, סבור אני שהמסקנה שהסיק מכך בית-הדין האזורי כי לאותו חבר ועדה הייתה דעה קדומה שלילית על המשיב הינה מרחיקת לכת ואינה מבוססת. בבחינת כלל עבודת הוועדה, פגם זה - אף שהוא בעל משקל - אינו צריך להכריע את הכף ולהביא לפסילת החלטת הוועדה כולה. אף שאין אנו עוסקים בהערכת המועמדים, הרי מעיון בגיליונות ההערכה ובציונים שקיבלו המשיב וגב' חיים - ותוך התעלמות משני גיליונות הערכה בהם ניתן ציון לגב' חיים ולא ניתן למשיב - עולה שגב' חיים קיבלה ציון משוקלל הגבוה במובהק מזה שקיבל המשיב (ציון 8 מתוך 9 לעומת 6 מתוך 9). אין מדובר אפוא במצב גבולי בו הימנעות אחד מחברי הוועדה מלהעניק ציון למשיב הביאה להעדפתה של גב' חיים על פניו. הנמקה 16. בית-הדין האזורי מצא פסול בכך שוועדת הבוחנים החליטה לבחור בגב' חיים בלא לנמק את החלטתה (סעיף 17 לפסק-הדין). בית-הדין האזורי ציין כי הליך הבחינה הוקלט במלואו, למעט הליך הבחירה (היינו, דיוני חברי הוועדה לאחר השלמת הריאיונות עם המועמדים), כך שהיעדר הנמקה מביא למסקנה "כי יכול ולכאורה שיקולים שאינם ממין העניין, הינם השיקולים שהביאו לבחירת הזוכה" (סעיף 17 לפסק-הדין). לפי סעיף 12.375 לתקשי"ר "יושב ראש ועדת הבוחנים ירשום את מסקנות הועדה והנימוקים להן...". שאלה היא מה דינה של החלטת ועדת בוחנים שניתנה בלא הנמקה. נדמה שאין צורך להכביר מילים על הצורך בהנמקה של החלטה מינהלית. הנמקה נועדה לשקף את הבסיס הענייני למתן החלטה והיעדרה מעלה חשש שההחלטה נגועה בשרירותיות. אולם עיקרון זה חל במיוחד על החלטה מינהלית של רשות מוסמכת שהרי קיים קושי אובייקטיבי לנמק החלטה של גוף המורכב ממספר חברים: "החלטת ועדת הכנסת בעניין ההשעיה לא היתה מנומקת. בכך אין אני רואה כל פגם שהוא, כשמדובר בגוף, המורכב מחברים שונים, שלכל אחד מהם היו, בוודאי, נימוקים משלו, וההחלטה מבטאת את הרצון הקולקטיבי של החברים, שהצביעו בעד קבלתה. במידה מסוימת יכולנו ללמוד על שיקולי חברי הוועדה מתוך פרוטוקולים של דיוני הוועדה..." (ע"ב 1/88 ניימן נ' יו"ר ועדת הבחירות המרכזית לכנסת השתים-עשרה [8], בעמ' 193-192). הוא הדיון בענייננו: ועדת הבוחנים היא גוף המורכב ממספר חברים השונים זה מזה באופיים ובאישיותם והמייצגים גופים ציבוריים שונים. אין חולק כי ועדת הבוחנים קיימה דיון ענייני במועמדים, אלא שלגוף כזה קיים קושי אובייקטיבי בגיבוש הנמקה עניינית אחידה, למעט אמירה סתמית שנבחר המועמד המתאים ביותר או המועמד שקיבל את הציון הגבוה ביותר. אכן, יש טעם בטענות המערערות כי גיליונות ההערכה ודרך עבודת הוועדה, כפי שנפרשה לפרטי פרטיה בפני בית-הדין האזורי, משקפים אל נכון החלטה עניינית לבחור בגב' חיים בשל התאמתה, כך שהיא נמצאה המתאימה ביותר לתפקיד מבין המועמדים האחרים. אכן, ייתכנו מקרים בהם ההנמקה חיונית, כגון - במקרה של מספר מועמדים בעלי כישורים קרובים פחות או יותר ; במקרה שכזה, יש צורך בנמקה שתסביר מדוע בחרה הוועדה במועמד פלוני ולא את זולתו. בענייננו, ולפחות כלפי המשיב, הייתה עדיפות מובהקת וניכרת - על פניה - לגב' חיים, בבחינת דבר המדבר בעדו. בנסיבות אלה, לא היה מקום לפסול את החלטת הוועדה בשל היעדר הנמקה. 17. זאת ועוד, הלכה היא שהיעדר הנמקה מהחלטה מינהלית אינו גורם לבטלות ההחלטה ואינו מצדיק ביטולה (י' זמיר הסמכות המינהלית (כרך ב) [10], בעמ' 919). הלכה זו מבוססת על הוראת סעיף 6 לחוק לתיקון סדרי המינהל (החלטות והנמקות), תשי"ט-1958, לפיה החלטה בלתי מנומקת לא תביא לפסלות החלטה או פעולה אלא רק להעברת נטל הראיה שהפעולה נעשתה כדין מכתפי המלין אל כתפי הגוף המינהלי. אם כך הוא לגבי חובת ההנמקה שמקורה בחוק (ויושם אל לב שלגבי החלטה על מינוי למשרה קיים בחוק פטור מחובת הנמקה לפי סעיף 3(3) לחוק לתיקון סדרי המינהל (החלטות והנמקות)), קל וחומר שאין מקום לפסול החלטה בלתי מנומקת שחובת ההנמקה לגביה מקורה בהוראה מינהלית (התקשי"ר). בנסיבות העניין, על רקע העובדה שחברי הוועדה העניקו ציונים למועמדים והתקיים ביניהם דיון ענייני, ונבחר המועמד שהוא על פניו המתאים ביותר, אין מקום לבטל את החלטת הוועדה בשל כך בלבד שלא נימקה את החלטתה. משקלם של פגמים 18. עניין לנו בהליך של מכרז. מדובר בהליך שעורכת רשות מינהלית ציבורית הפועלת לפי חוק. לא זו בלבד שקיימת חזקה שבעובדה בדבר תקינות הליכי המינהל, אלא שהלכה פסוקה היא שלא כל פגם בהליך המינהלי מביא לבטלותו או לביטולו. עמד על כך בית-הדין הארצי לעבודה לאמור: "רק סטיה שאינה סטיה של מה בכך, אלא שהיא ממשית ויורדת לשורשו של הליך הבחירה במכרז, או החלטה שניתנה בחוסר סמכות, יביאו לפסילת פעולת הועדה. אין פירוש הדבר שועדת הקונקורסים רשאית להתייחס בגמישות לנוהל הקונקורסים או להתעלם מנוהל הקונקורסים. אולם משמועלית טענה לפסילת החלטת הועדה בנימוק מן הנימוקים האמורים, יבחן בית הדין את מהותה של הסטיה מהנוהל ומשקלה במכלול תהליך הבחירה, ויתן בהתאם לכך את החלטתו" (דב"ע שן/3-149 וולוק - ענתבי [9]). ואמנם, בבואנו לבחון פגמים כאלה ואחרים שנפלו בהליך של מכרז, יש לתת את הדעת לטיבם של אותם פגמים - אם טכניים הם או מהותיים, אם שוליים הם או מרכזיים, אם נוגעים הם בליבת ההליך ומסכלים את מטרתו או שהם מצויים בשוליו, ורק באותם מקרים בהם נפל פגם היורד לשורש העניין או הפוגע בזכות מהותית, או בכללי הצדק הטבעי, או המפר את עקרון השוויון, תהא הצדקה להחליט על ביטולו. במקרה שבפנינו, נחה דעתנו שכל הפגמים שנפלו בהליך המכרז לא עלו לכלל דרגה המצריכה או המצדיקה ביטול הליך המכרז וביטול ההחלטה לבחור בגב' חיים לתפקיד. איזון אינטרסים 19. בבוא בית-הדין לעבודה לבחון טענות כלפי הליכי מכרז, עליו לתת את הדעת לא רק לעניינו של הטוען אלא גם לעניינם של אחרים העלולים להיפגע ממתן הסעד המבוקש. המקרה השכיח הוא - כמו בענייננו - שמועמד שלא נבחר תוקף את החלטת הוועדה כדי לסכל את בחירתו של מועמד אחר. במקרה שכזה על בית-הדין להעניק משקל לאינטרס של המועמד הנבחר לקצור את פירות החלטת הוועדה ולקבל את המינוי עליו החליטה הוועדה. עמדה על כך חברתי השופטת נ' ארד בפרשת שנער [7], בפיסקה 11 לפסק-הדין: "במערכת השיקולים והאיזונים שיש לעשותם, קודם לקבלת החלטה על ביטולו של מכרז יש לבחון את השלב בו נמצאים הליכי המכרז, מראשיתם ועד לאחר שנסתיימו; יש ליתן את המשקל הנדרש לפגיעה שנפגע הטוען לפגם ממין אלה המנויים לעיל, לבין משקלה של הפגיעה הצפויה בזוכה שפרי זכייתו עתיד להילקח ממנו; אם מכהן הזוכה במשרה מושא המכרז, כמה זמן מכהן הוא בה; מה הייתה תרומתו של זוכה לפגם הנטען, אם הייתה...". והדברים ברורים. במקרה הנדון סבר בית-הדין האזורי כי איזון האינטרסים מחייב פסילת המכרז (סעיף 18 לפסק-הדין). סבור אני, על רקע כל הדברים שנאמרו לעיל, כי בית-הדין האזורי איזן שלא כהלכה את האינטרסים: גב' חיים נבחרה בשל כישוריה והתאמתה לתפקיד, על פני שלושה-עשר מועמדים אחרים. הפגמים - הלא מהותיים - שנפלו בהליך הבחירה לא היו נעוצים בה. היא נכנסה לתפקידה ומכהנת בו מזה כשנתיים ימים. בנסיבות העניין, אין הצדקה לשלול ממנה את פירות הצלחתה. 20. סוף דבר - עניין לנו במכרז למשרת מנהל מחוז הדרום של משרד החינוך. המכרז התנהל לפי הכללים המקובלים וגם אם נמצא כי לא התקיימו כל ההוראות הנוגעות לדבר כדקדוקן, הרי מדובר בפגמים טכניים או שוליים אשר אינם עולים כדי פגיעה היורדת לשורש העניין. בחינת העניין מביאה אותנו למסקנה שאכן התקיים הליך רציני וענייני של בחירה, אשר הביא לבחירתה של גב' חיים, היא המועמדת שנמצאה מתאימה וראויה ביותר. בנסיבות העניין יש מקום אפוא לקבל את הערעור, לבטל את פסק-דינו של בית-הדין האזורי ולאשר את בחירתה של גב' חיים לתפקיד, כפי שהחליטה הוועדה. החיוב בהוצאות כפי שנקבע בפסק-הדין של בית-הדין האזורי בטל ועל המשיב להחזיר למדינה את הסכום ששולם לו, אם שולם. אין צו להוצאות. ניתן היום, י"ג בשבט תשס"ג (16.1.2003), בהיעדר הצדדים.מכרז