האם אפשר לגור בבניין ללא טופס 4 ?

1. ביום 23.3.94 הוגש כתב אישום נגד חפציבה חברה לבנין עבודות ופיתוח בע"מ (להלן - חפציבה), ונגד יפתח אלישיב - כמנהל ויעקב מדג'ר - כמבצע - בגין פתיחת פתח ברוחב 1 מ' בגדר כמסומן בתרשים, (להלן - הפתח), "בניגוד לתכניות הפיתוח המאושרות למגרשים 1026 ו1027-", ובניגוד להיתר הבנייה מס' 32581 מיום 30.6.91 שניתן לחפציבה (אישום מס' 1); ונגד חפציבה ומנהלה יפתח אלישיב - בגין איכלוס בנין 225 - ללא תעודת גמר (אישום מס' 2). 2. חפציבה כפרה באישום מס' 1 וטענה מן ההתחלה כי גדר זו בה נמצא הפתח - אינה גדר שעליה לבנות לפי היתר הבנייה, אלא היא באחריות משרד השיכון וחברת ב.ס.ר מטעמו, וכי היא לא פתחה את הפתח נושא האישום. כן טענה חפציבה כי לא קיימת כלל "תכנית פיתוח מאושרת" שבניגוד לה נפתח הפתח, לפי כתב האישום. 3. לגבי האיכלוס טענה חפציבה כי בוצע על סמך טופס 4 - כמקובל. עדות אלכסנדר רוטמן: 4. ע"ת אלכסנדר רוטמן מפקח בניה בעירייה (להלן - רוטמן) - שטיפל בתיק בנין 225, העיד ביום 14.6.95 כי ביום 16.9.92 ביקר באתר הבנייה לפי בקשת חפציבה לקבל טופס 4 לבנין, וראה כי הבנין היה כמעט גמור, אך לא הסתיימו עבודות הפיתוח, ולא נבנה הקיר לצד המעבר הציבורי (היא הגדר בה מצוי הפתח נושא כתב האישום). (ע' 5 ש' 15-13). רוטמן ביקש מחפציבה לגמור את העבודות ולסגור מעבר ציבורי לחניה לפי ההיתר. "כל מה שביקשתי נעשה. הם גמרו לבנות את הגדר" (ע' 5 ש' 19-18). "ש. מה היה מצב הגדר כשראית שהעבודות נעשו?" (ע' 5 ש' 30-29) "ת. הפתח לא היה קיים. זה הפתח שרואים בתמונה" (ע' 6 ש' 2). 5. מעדות רוטמן עולה, איפוא, כי הגדר נבנתה ללא פתח. 6. לשאלה אם רוטמן ראה בעצמו את פתיחת הפתח - השיב רוטמן בשלילה. (ע' 7 ש' 21-20). 7. עוד אישר רוטמן כי הבניין קיבל טופס 4 בזמן האכלוס ביום 19.9.92, והבניין מאוכלס מסוף שנת 1992 (ע' 8 ש' 18-16, 30-29). 8. רוטמן הציג בפני בית המשפט "תכנית פיתוח לשטח" - ת5/, ואמר כי האדריכל סלומון חתום עליה. עם זאת לא ידע רוטמן לומר נציגו של מי היה סלומון, לא ידע לומר אם תכנית ת5/ - היא בכלל תכנית מאושרת, לא ידע אם היה שינוי בתכנית זו ואם בתכנית השינוי הופיע פתח באותה גדר (ע' 10 ש' 15-3). 9. המסקנה מעדות רוטמן היא כי לא ניתן להסתמך על "תכנית פיתוח לשטח" ת5/ לענייננו, שהרי אין ראייה מפי רוטמן כי תכנית זו בכלל מאושרת, ובוודאי אין ראייה מפיו כי היא חייבה את חפציבה. 10. רוטמן נשאל מה היה תפקיד חב' ב.ס.ר וענה כי היא הייתה אחראית על עבודות הפיתוח בפסגת זאב מטעם משרד השיכון. כשנשאל מה היה תפקיד משרד השיכון ענה: "לא יודע" (ע' 10 ש' 30-27). 11. רוטמן נשאל מתי ראה לראשונה את הפתח, והשיב: "אחרי תלונה של דיירים, בסוף אוקטובר 1993" (ע' 12 ש' 19-18). 12. כשנשאל רוטמן על סמך מה הוא קובע כי חפציבה פתחה את הפתח, היפנה למכתב יעקב מדג'ר, מנהל מח' הביצוע בחפציבה מיום 20.10.93, הכותב כי הפיתוח באתר בוצע על-פי תכנית פיתוח מאושרת בתכנון אדריכל הנוף סלומון, בה מופיע סימון פתח המאפשר מעבר לדיירים משטח החנייה הפנימית לאזור המעבר והגן הציבורי הצמוד, ואמר כי ממכתב זה הסיק שחפציבה בנתה את הפתח (ע' 12 ש' 26). 13. רוטמן נשאל אם ידוע לו כי בשכונה זו נושא הפיתוח היה באחריות משרד השיכון והבינוי, ב.ס.ר. ואדריכלי הנוף שערכו את תכניות הפיתוח, והשיב: "אולי". כשהתבקש להמציא את תכניות הפיתוח המאושרות, השיב: "זה לא התחום שלי" (ע' 14 ש' 14-13, 17-16). 14. רוטמן נשאל אם הוועדה המקומית אישרה את תכנית הפיתוח והשיב: "לא ידוע". (ע' 15 ש' 6-5). 15. עוד נשאל רוטמן "באחריות מי הקמת הגדר של המעבר", והשיב: "הגדר שנראית בתמונה ת2/ אני לא יודע באחריות מי" (ע' 15 ש' 24-23). 16. המסקנה הכוללת מעדות רוטמן היא כי לאחר שפנה לחפציבה וביקש השלמת הגדר - ראה את הגדר מושלמת, ללא פתח, ולא ראה מי פתח את הפתח בגדר, ובוודאי לא ראה שחפציבה ביצעה פתיחה זו. וכן - שאינו יודע כלל באחריות מי גדר זו. עדות ניסן יעקובי: 17. עד התביעה ניסן יעקובי (להלן - יעקובי), דייר בבניין 225, העיד ביום 14.6.95 כי קיבל את דירתו מחפציבה ביום 23.9.92 ונכנס לגור בה שבועיים לאחר מכן. כשנכנס לגור בדירה "הגדר הייתה סגורה ולא היה פתח" (ע' 18 ש' 3-2, 10). 18. במרס-אפריל 93' ראה את מנהל העבודה של חפציבה - שמואל, שובר את הגדר עם כמה פועלים. לדבריו הסביר לו מנהל האתר - בני - כי חפציבה חייבת לסיים את בניית הבניין הסמוך 226, ולכן ביקשו רשות לפרוץ את הגדר כדי לקצר את הדרך, והבטיחו לסגור את הפתח תוך חודשיים (ע' 18 ש' 21-16). ביולי 93' הוא ראה שהפתח מסותת (ולא סתם פרוץ), והוא פתח לכל דבר. (ע' 19 ש' 13-12). 19. יעקובי העיד כי אחרי ייעוץ של עורך דין נאמר לדיירי הבניין כי המגרשים שלהם, "ואז סגרנו את הפתח... סגרנו את הגדר ואז הדיירים מהבניין השני בלילה פתחו את הגדר עם מקושים (כך!) כשבאתי בלילה ראיתי אותם ואז הזמנתי את המשטרה" (ע' 19 ש' 30-25). "למחרת באו נציגי חב' חפציבה וסידרו את הפתח שהדיירים שברו כפי שהוא נראה היום" (ע' 20 ש' 4-3). 20. ועד הבית פנה לחב' ב.ס.ר באוקטובר 1993 וחב' ב.ס.ר אישרה במכתבה מיום 21.10.93 (נ8/) כי נעשתה בדיקה מקיפה לתכניות המעבר הציבורי 1818 המבוצע על-ידי חפציבה, ובתכנית מופיעה הערה לפיה מתוכנן פתח בקיר בין החנייה למעבר הציבורי. כן מצוין במכתב כי הפתח עצמו מופיע בתכנית הפיתוח של מגרש חפציבה שהוכנה על-ידי מתכנן הפיתוח של החברה, ואושרה על-ידי מתכנן הפיתוח השכונתי - משרד תכנון נוף. "לפיכך הננו להודיעכם שהפתח בוצע על סמך תכנית מאושרת ואין כל אפשרות מצידנו לבטלו". 21. יעקובי טען כי חפציבה פתחה את הפתח כדי לבנות את בניין 226 הסמוך לבניין שבו הוא גר, אותו בנתה חפציבה. כשנאמר לו כי חפציבה לא בנתה את בניין 226 השיב כי אכן לא בנתה אותו. וכשנשאל מי הקים את הבניין השיב כי חפציבה סיימה את הבניין אך לא התחילה לבנותו. (ע' 22 ש' 29 - ע' 23 ש' 4). כשנשאל מתי יצא הקבלן הראשון ומתי נכנסה חפציבה לבניית הבניין הסמוך השיב: "לא יודע" (ע' 23 ש' 8-5). כן העיד יעקובי שאינו מכיר את הפועלים של חפציבה אלא רק את מנהל העבודה. (ע' 23 ש' 10-9). 22. העולה מעדות יעקובי הוא כי בעת כניסתו לדירתו בספטמבר - אוקטובר 1992 - הגדר הייתה שלמה וללא פתח, וכי הוא ראה אנשים פורצים את הגדר במרס-אפריל 93' - כדי להקל על בניית הבית הסמוך. עם זאת אישר יעקובי כי חפציבה לא בנתה את הבית הסמוך, ואף לא ידע לומר מתי עזב הקבלן של הבית הסמוך את העבודה ומתי חפציבה נכנסה לעבודה שם. התוצאה מדבריו היא כי קיים ספק רב אם פועלי חפציבה הרסו את הפתח בגדר, שהרי לשם מה יעשו כן - אם אינם עובדים בבניין הסמוך? יצוין כי הנאשמים כלל לא נחקרו אם הייתה לחפציבה עבודה בבניין הסמוך - שבגינה היה מקום לפרוץ פתח בגדר, כפי שטען יעקובי. 23. עוד עולה מתשובת ב.ס.ר לוועד הבית בו גר יעקובי - כי אכן מופיע פתח בתכנית הפיתוח, כך שאפילו בוצע הפתח על-ידי חפציבה - הרי הוא בוצע בהתאם לתכנית הפיתוח שב.ס.ר הייתה אחראית על ביצועה. עדות זאב זינגר: 24. זאב זינגר (להלן - זינגר) הוא מנהל חטיבת רישוי ופיקוח בעירייה. 25. זינגר העיד ביום 5.7.95 כי למיטב ידיעתו - טופס 4 ניתן כשהבניין מתאים להיתר, כולל הפיתוח (ע' 3 ש' 13-12). 26. זינגר אישר כי היתר הבנייה לבניין 225 הוא ההיתר ת1/. כשנתבקש להראות על גבי ההיתר ת1/ נושא של פיתוח הקשור לבניין, השיב כי אינו יכול להראות, שכן ת1/ אינו כולל תכנית פיתוח סביבתי (ע' 4 ש' 9-4). 27. בהמשך טען זינגר כי רואים בת1/ סימון של קיר, אך אינו יודע באיזה גובה, באיזה עובי או ממה עליו להיות בנוי (ע' 4 ש' 30-23). "ידוע לי שיש שם קיר או משהו שמפריד בין המגרש למעבר" ע' 4 ש' 29). 28. זינגר נשאל אם הוא מכיר הגדרה הנקראת "תכנית פיתוח מאושרת", והשיב כי "אין דבר כזה" (ע' 5 ש' 12-10). 29. זינגר לא יכול היה לאשר כי התכנית ת5/ - אושרה (ע' 5). 30. זינגר אישר כי משרד השיכון, באמצעות חברת ב.ס.ר. היו אחראים לפיתוח השכונה (ע' 7 ש' 10-9). 31. זינגר נשאל אם יש לו תכנית למעבר 1818 והשיב: ת5/. כשנשאל מי אישר את המעבר הציבורי הזה בת5/ השיב : עיריית י-ם". כשנשאל מי בעירייה אישר תכנית זו ומי חתם עליה כמאושרת, השיב: "אין חותמות על התכנית". (ע' 8 ש' 21 - ע' 9 ש' 1). 32. זינגר אישר בעדותו מיום 16.11.95 כי אלמלא סכסוך השכנים - לא היה מוגש כתב האישום (ע' 2 ש' 10-9). 33. המסקנה מעדות זינגר היא כי בהיתר הבנייה של חפציבה ת1/ - לא מופיעה הגדר נושא הדיון, ואם הגדר נבנתה על-ידי חפציבה - היא לא נבנתה על פי היתר הבנייה ת1/ או בסטייה מאותו היתר, ואף לא נבנתה בניגוד לתכנית פיתוח מאושרת (כאמור בכתב האישום) - שכן "אין דבר כזה". עדות המהנדס פביאן שרייסט: 34. פביאן שרייסט (להלן - שרייסט) הינו מהנדס בנין, שהיה בתקופה הרלבנטית סגן מנהל הפרוייקט בפסגת זאב מטעם חב' ב.ס.ר, המנהלת את הפרוייקט מטעם משרד השיכון (ע' 1 בעדותו ביום 21.11.96). 35. שרייסט העיד כי פיתוח חצר בגבולות המגרש - הוא באחריות ובביצוע חפציבה, ואילו השטחים הציבוריים מעבר לגבולות המגרשים - הם באחריות ובביצוע משרד השיכון (ע' 3 ש' 16-13). 36. שרייסט נשאל בדבר הפתח למעבר הציבורי שליד בנין 225 והשיב כי בדק את הנושא ומצא ש"הפתח הזה קיים כפי שתוכננו ואושרו תכניות הפיתוח של שצ"פ (שטח ציבורי פתוח) 1818" (ע' 3, ש' 20-19). כן העיד שרייסט כי מדובר בתכנית המאוחרת לתכנית נ7/ א' וכתוב בשתי התכניות: "פתח למעבר ראה שינוי מ21.10.91-" (נ9/), וכי למיטב זיכרונו - תכנית זו אושרה ע"י העירייה, שכן לא היו מוציאים למכרז תכניות שלא אושרו על-ידי העירייה (נ10/) (ע' 4 ש' 9-8, 27-26). 37. שרייסט אף אמר כי לפי הידוע לו - תכנית פיתוח זו לא דורשת היתר בניה שכן לאחר אישור תכנית בנין ערים - אין צורך בהיתר בניה לבניית שטחים ציבוריים; וכי המכתב נ10/ מופנה לאדריכל המתכנן את השטחים הציבוריים בכל השכונה, לאחר מפגש עם האדריכלית הראשית של משרד השיכון - האחראית על הפיתוח. (ע' 5 ש' 12-3). 38. המסקנה העולה מעדות שרייסט היא כי הפתח שבמחלוקת - נבנה לפי תכניות פיתוח של שטחים ציבוריים - שבאחריות משרד השיכון וחברת ב.ס.ר. מטעמו. עדות יעקב מדג'ר: 39. יעקב מדג'ר (להלן - מדג'ר) הינו מהנדס, והיה מנהל הפרוייקטים של חפציבה ממאי 1993. מדג'ר העיד ביום 21.11.96 כי במרס 93' לא ניהל את הפרוייקט נושא כתב האישום באופן פעיל (ע' 10 ש' 29-27, ע' 15 ש' 7). 40. מדג'ר נשאל לגבי הסימון על גבי ת1/ ואמר כי אין בת1/ כלל סימון הנדסי לקיר - שהוא סימון כפול, ואילו סימון לקו גבול מגרש תיאורטי - הוא קו בודד. כן העיד (כפי שאכן ניתן לראות בעין) כי בהיתר הבנייה לא מסומן הקיר שבמחלוקת בצבע - כפי שמסומנים כל קירות הבניין (ע' 12). 41. מדג'ר נשאל ישירות: "האם חפציבה בנתה פתח בגדר קיימת", ותשובתו הייתה: "לא" (ע' 12 ש' 26-24). 42. עוד העיד מדג'ר כי ביחסים שבין חפציבה למשרד השיכון - חפציבה הייתה קבלן משנה של משרד השיכון בחוזה קבלני (ע' 12, ש' 29-27). במסגרת אותו הסכם קבלני - הזמין משרד השיכון מחפציבה את כל המעבר הציבורי 1818, ובמסגרתו גם את בניית גדר התמך, כאשר כל התכניות בהקשר לכך - נמסרו לחפציבה על-ידי משרד השיכון לביצוע (ע' 13, ש' 21-15; ע' 14 ש' 21-19). במסגרת תכניות אלו - הפתח הוא חלק מהתכנון שנמסר לחפציבה על-ידי משרד השיכון - ואין מדובר על "פריצה" (ע' 13, ש' 25-24; "הקיר הזה היה חלק מתהליך בניה של מעבר ציבורי שלם על פי התכניות". (ע' 15 ש' 28-27). "אני לא פתחתי פתח, בניתי קיר עם פתח.... לא ידוע לי אם הפתח הזה נסגר או נפתח, אבל הקיר היה צריך להיבנות עם פתח" (ע' 16 ש' 27-24). 43. מדג'ר העיד כי העירייה לא התרתה בחפציבה על פריצת פתח בגדר בניגוד להיתר הבנייה (ע' 13, ש' 30-27). 44. מדג'ר נשאל מדוע לא הובא מנהל העבודה שמואל לעדות, והשיב כי אותו שמואל נפטר (ע' 14 ש' 30-28). 45. המסקנה מעדות מדג'ר היא כי חפציבה לא בנתה את הגדר עם הפתח שבמחלוקת - במסגרת היתר הבנייה שלה, אלא כקבלנית משנה של משרד השיכון בביצוע המעבר הציבורי - שהגדר גובלת בו, כאשר בניית הגדר נעשתה על פי תכניות משרד השיכון, כולל הפתח שבה. עדות יפתח אלישיב: 46. יפתח אלישיב (נאשם 2) (להלן - אלישיב), העיד ביום 26.11.96 כי מונה כמנהל חפציבה במרס 1993 (ע' 23 ש' 30). לפני כן היה מנהל השיווק בחפציבה. 47. אלישיב העיד כי כל הפרוייקטים שביצעה חפציבה - אוכלסו עם טופס 4 וללא תעודות גמר, ולא הוגשו כתבי אישום נגד חפציבה, ובמקרים הבודדים שהוגשו כתבי אישום - הם בוטלו (ע' 24, ש' 28 - ע' 25 ש' 7). 48. המסקנה מעדות אלישיב היא כי האכלוס באתר נעשה כמקובל על סמך טופס 4. פסק הדין של בית המשפט קמא: 49. בית המשפט קמא קבע כי התביעה הוכיחה שעל פי ההיתרים המאושרים - אמורה להיות במקום גדר ללא פתח למעבר ציבורי (ע' 10). 50. בית המשפט קמא האמין ליעקובי כי במרס-אפריל 93' - הוא ראה את שמואל, מנהל העבודה של חפציבה, יחד עם כמה פועלים כשהם שוברים את הגדר כדי לסיים את העבודות בבית 226, תוך הבטחה שהפתח ייסגר לאחר חודשיים (ע' 10). אותו שמואל נפטר בינתיים ולכן לא ניתן היה להביאו לעדות על הטענה נגדו. יעקובי עצמו לא יכול היה לזהות את הפועלים שפרצו, לדבריו, את הגדר - כפועלים של חפציבה. 51. לאחר כחודשיים סגרו דיירי בנין 225 את הפתח, ואז דיירי בנין 226 - פתחו אותו מחדש, ולמחרת הגיעו נציגי חפציבה והתקינו את הפתח כפי שהוא כיום (ע' 10). 52. בית המשפט קמא קבע כי הוא מקבל את עדות יעקובי הסותרת את עדות הנאשמים - לפיה הגדר נבנתה מלכתחילה על פי התכנית המאושרת - עם פתח בגדר. אולם מאחר שחפציבה התייחסה לפתח בגדר כאל חלק מבניית הגדר, ראה בכך בית המשפט קמא - סטייה מהיתר הבנייה, ולא ביצוע עבודה ללא היתר (ע' 11). 53. לגבי אישום 2, קבע בית המשפט קמא כי אין מחלוקת שהבניין אוכלס ללא תעודת גמר - ובכך נעברה העבירה. 54. בית המשפט זיכה את נאשמים 2 ו3- מהעבירות שיוחסו להם בכתב האישום, והרשיע את חפציבה בשני האישומים שיוחסו לה בכתב האישום. 55. על כך הערעור שלפנינו. המסקנות מן הראיות שהובאו בפני בית המשפט קמא: 56. לא יכולה להיות מחלוקת כי בהיתר הבנייה שניתן לחפציבה לבניית בנין 225 - לא מופיעה הגדר נושא כתב האישום - כשהיא צבועה. 57. כל מבנה וכל חלק ממבנה שעל חפציבה לבצע - מופיע צבוע בהיתר הבנייה. 58. המסקנה היחידה שניתן להסיק מהעדר צבע באזור הגדר בהיתר הבנייה - הינה שלא היה זה מחובתה (ואף לא מזכותה) של חפציבה לבנות גדר זו. 59. בקשנו לראות את התב"ע שחלה על בניין 225 - שמא מופיעות שם הוראות על מי חובת בניית הגדרות, ונוכחנו כי אין שם הוראות כאלו. כל שניתן ללמוד מהתב"ע הוא כי מי שחייב בבניית גדרות באתר - חייב לבנותן "מאבן טבעית, מלבנית, ובנויה בשורות אופקיות בפנים הפונים לרחוב" (ס' 20). 60. מאחר שאין הוראות ספציפיות בתב"ע המחייבות את הבונה במגרש - לבנות גדרות סביב מגרשו, ואין הוראות ספציפיות בהיתר הבנייה ת1/ המחייבות את חפציבה לבנות את הגדר הנדונה, (ואף אין פירוט לגבי גובהה של גדר זו) - הרי למרות שהגדר הנדונה נבנתה על-ידי חפציבה (ואין חולק שחפציבה בנתה אותה) - לא נבנתה הגדר במסגרת היתה הבנייה ת1/ שניתן לחפציבה לבניית בנין 225. 61. נשאלת, איפוא, השאלה - מכוח מה בנתה חפציבה את הגדר הנדונה? את התשובה לכך קיבלנו מן המהנדס פביאן שרייסט - סגן מנהל הפרוייקט בפסגת זאב, שטיפל בפרוייקט מטעם חברת ב.ס.ר. שניהלה את כל הפרוייקט מטעם משרד השיכון. 62. שרייסט העיד כי משרד השיכון היה אחראי לכל הפיתוח בשטחים הציבוריים, וזה כלל את המעבר הציבורי 1818 שהגדר הנדונה פונה אליו. 63. שרייסט העיד כי הגדר נבנתה לפי תכניות הפיתוח של משרד השיכון - שכללו פתח באותה גדר, ועובדה זו אף נכתבה במכתב לוועד בנין 225. 64. מפקח הבנייה רוטמן לא ידע כלל מה תפקיד משרד השיכון באתר (!), אולם המהנדס זינגר אישר כי משרד השיכון, באמצעות חברת ב.ס.ר - היו אחראים לפיתוח השכונה. 65. מנהל הפרוייקטים של חפציבה - יעקב מדג'ר - העיד כי פרט לבניית בנין 225 על-ידי חפציבה על-פי היתר הבנייה ת1/ - חתמה חפציבה את עבודות הפיתוח באתר מטעם משרד השיכון, וכי ביצעה את עבודות הפיתוח - כולל הגדר והפתח - לפי תוכניות משרד השיכון. עדותו זו לא נסתרה. 66. שרייסט העיד כי למיטב ידיעתו - לא היה צורך בהיתר בנייה כדי לבצע את עבודות הפיתוח של משרד השיכון. 67. מבלי להיכנס לשאלה המשפטית אם שרייסט צודק בטענתו כי משרד השיכון אינו זקוק להיתרי בנייה לביצוע עבודות הפיתוח, הרי לצורך הענין שלפנינו - עצם אישורו של שרייסט מטעם ב.ס.ר, שניהלה את עבודות הפיתוח מטעם משרד השיכון - כי חפציבה בנתה את הגדר והפתח - לפי תוכניות משרד השיכון - די בו כדי להביא לזיכוי חפציבה מן האשמה של בניית הפתח ללא היתר בנייה או בסטייה מהיתר בנייה, שהרי אין מדובר בהיתר הבנייה שניתן לחפציבה לצורך בניית בנין 225, ולא הוצגו תכניות פיתוח מאושרות - שחפציבה בנתה בניגוד להן. 68. יתרה מזו - אותו יעקובי, שבית המשפט קמא ראה לסמוך על עדותו, העיד בעצמו כי הפתח נסגר ודיירי בנין 226 - הם שחזרו ופתחוהו, ופועלי חפציבה באו למחרת וסיתתו אותו יפה - כדי שלא יישאר סתם פרוץ. אם אכן נכונים דבריו - לא ניתן להרשיע את חפציבה על עבודה ללא היתר או בסטייה מהיתר, שהרי כל שחפציבה עשתה (לפי דבריו) - הוא סיתות יפה לפתח שנפרץ על-ידי דיירי בנין 226 - הרבה אחרי שחפציבה סיימה את עבודתה במקום והבתים אוכלסו. 69. אי לזאת, לאור הממצאים שהיו בפני בית המשפט קמא - היה מקום לזכות את חפציבה מן העבירה בה הואשמה באישום מס' 1 - וכך אנו עושים. 70. לענין אישום 2 - אין מחלוקת כי חפציבה אכלסה את בניין 225 לאחר קבלת טופס 4 ולפני שקיבלה תעודת גמר - ובכך עברה עבירה. 71. עם זאת מדובר בעבירה טכנית בלבד, שכן מן המפורסמות היא כי חלק גדול מן הבניינים (אם לא רובם המכריע) - מאוכלסים על סמך טופס 4 ולא על סמך תעודת גמר. 72. זינגר עצמו העיד כי אלמלא תלונת הדיירים בבית 226 בנושא הפתח בגדר - לא היה כלל מוגש כתב אישום נגד חפציבה (גם לא בגין אכלוס על סמך טופס 4, ללא תעודת גמר). 73. בנסיבות אלו אנו קובעים כי חפציבה אכן ביצעה את העבירה של אכלוס ללא תעודת גמר ודוחים את ערעורה לגבי אישום 2, אך ממירים את גזר הדין לקנס סמלי בסך 100 ש"ח. 74. פסק הדין ניתן בהעדר הצדדים ויישלח להם על-ידי מזכירות בית המשפט.בניהמסמכיםטופס 4שאלות משפטיותבניין