משפט בינלאומי / סחר בינלאומי






  1. אחריות משלח בינלאומי

  2. תניית בוררות בינלאומית

  3. טענת חוסר סמכות בינלאומית

  4. סמכות בינלאומית תניית שיפוט

  5. איזה חוק חל על הסכם בינלאומי

  6. אשראי דוקומנטרי - סמכות שיפוט בינלאומית



התובעת, SYSR, הינה חברה פרטית, העוסקת בין היתר בשיווק ובמסחר בינלאומי (להלן: "התובעת").

הנתבעת, O.T.I, הינה חברה אשר מניותיה נסחרות בבורסה של פרנקפורט בגרמניה (להלן: "הנתבעת").

בין התובעת לבין הנתבעת התקיימו מגעים שהביאו בתחילת שנת 1997 לחתימת הסכם, לפיו תעניק הנתבעת לתובעת רשיון הפצה המקנה לתובעת את הזכות לשווק חלק ממוצרי הנתבעת בשוק התורכי.

בעלי מניותיה של התובעת בתקופה הנ"ל, היו מר יעקב סטרוגו (להלן: "סטרוגו") ומר שלמה רובינשטיין (להלן: "רובינשטיין").

במהלך הקמת מערך השיווק בתורכיה, התקשרו סטרוגו ורובינשטיין עם 2 שותפים תורכיים והקימו עמם חברה תורכית בשם SENA (להלן: SENA), להלן: "השותפים התורכיים".

סטרוגו, רובינשטיין והשותפים התורכיים נקלעו לקשיים כלכליים והיה צורך בהשקעה כספית נוספת למימון הפרוייקט, ולפיכך הוכנסו לפרוייקט 2 שותפים ישראליים נוספים, מר יהוכין פוקס (להלן: "פוקס") ומר אלכס אופרבר (להלן: "אופרבר") שהקימו חברה פרטית בשם ARS (להלן: "ARS).
סטרוגו, רובינשטיין, אופרבר ופוקס יקראו "השותפים הישראלים" (להלן "השותפים הישראלים").

סטרוגו, רובינשטיין, השותפים התורכיים פוקס ואופרבר ייקראו לצורך העניין הקבוצה (להלן: "הקבוצה").
הקבוצה התקשרה בהסכם, באמצעות החברות ARS ו – SENA לבין חברת הדלק התורכית TURCAS AS (להלן: "תורכיה") לביצוע פרוייקט מערכות התדלוק המתקדמת.

חלק ממערכת תדלוק מתקדמת, הינו "תג חכם" לרכב המותקן בכל רכב כאמור לתדלק באמצעות מערכת זו.

לצורך רכישת התגים החכמים, התקשרה הקבוצה במערכת של הסכמים ובאמצעות מספר גופים משפטיים ועם OTI . על פי מערכת ההסכמים, רכשה הקבוצה תגים חכמים מ – OTI ושיווקה אותם לחברת הדלק התורכית.

עניינה של התביעה דנן הוא, בהסכם אשר נחתם בין התובעת באמצעות עו"ד אבידן רומנוב, שהיה עורך הדין שטיפל בפרוייקט מטעם השותפים הישראליים (להלן: "עו"ד רומנוב"), לבין הנתבעת באמצעות מר עופר צויפרמן, סמנכ"ל השיווק דאז של OTI (להלן: "צופרמן"), בתאריך 19/10/98 (להלן: "ההסכם").

סעיף 1 להסכם נוסח בהאי לישנא:

”1. כל עוד תימכר מערכת ה – G.M.C על ידי OTI לחברות SENA ו – ARS, תשלם OTI ל – SYSR סך קבוע ומוסכם בשיעור של 10 דולר ארה"ב (להלן: "התשלום") עבור כל תג חכם לרכב (תג משמעו תג כולל אנטנה) אשר יימכר בפועל ל – SENA ו – ARS.
למען הסר ספק יכל ניכוי או קיזוז הנובע מקבלת התמורה עבור התגים בידי OTI והעברתה לידי SYSR יקוזז בהתאם מסך התשלום המגיע ל – SYSR".

הנתבעת החלה לפעול בהתאם לאמור בהסכם ועם מכירת התגים החכמים על ידה, החלה להעביר את התשלום המוסכם לתובעת, כך שילמה הנתבעת לתובעת את התשלומים הבאים:

ביום 22/12/98 שילמה הנתבעת לתובעת סך של 48,555 ₪ בגין מכירת 1,000 התגים הראשונים.
ביום 27/1/99 שילמה הנתבעת לתובעת סך של 97,344 ₪ בגין מכירת 2,000 תגים.
ביום 25/2/99 שילמה הנתבעת לתובעת סך של 95,004 ₪ בגין מכירת 2,000 תגים נוספים.



טענות הצדדים

טענת התובעת:

לטענת התובעת, לאחר ביצוע המכירות המפורטות לעיל ותשלום הסכומים בגינם לתובעת, חדלה הנתבעת מלקיים התחייבויותיה לתשלום על פי ההסכם.

לטענתה, ביום 1/3/99 הוציאה התובעת חשבונית על סך 81,151 ₪ לנתבעת בגין מכירת 1,700 תגים נוספים וסכום זה לא שולם לתובעת על אף הפניות שלה וחרף העובדה שהנתבעת היתה מחוייבת בתשלומו.

התובעת מוסיפה וטוענת, שהתשלום עבור מכירת 1,700 התגים הנ"ל בסך 17,000$ + מע"מ הועבר בפועל לעו"ד אבידן רומנוב ולא לתובעת כפי שקבוע בהסכם.

לטענת התובעת, עו"ד רומנוב שילם לה מתוך הסכום שקיבל 6,750$ + מע"מ בלבד.

לפיכך, לטענת התובעת, חייבת הנתבעת לשלם לה את היתרה בסך 10,250$ + מע"מ.

התובעת טוענת בנוסף לדברים הנ"ל, שנודע לה כי הנתבעת מכרה במסגרת הפרוייקט 10,000 תגים חכמים נוספים וזאת על פי דיווחה של חברת ARS.

עבור תגים אלו, לא שילמה הנתבעת לתובעת דבר, ואף לא טרחה ליידע אותה בדבר מכירתם של תגים אלו.

לפי טענת התובעת, נודע לה מ – ARS כי מחירו של כל תג שנמכר לה מתוך 10,000 תגים חכמים אלו היה 43.54$ בלבד.

לטענת התובעת, היא לא הסכימה מעולם לכל הפחתה במחירו של תג חכם, כאשר לפי ההסכם, כל הפחתה במחירו של תג חייבת לקבל את הסכמתה של התובעת לכך, וכזו כאמור לא ניתנה.
לטענת התובעת, על הנתבעת לשלם לה 100,000$ + מע"מ על פי חישוב 10$ לכל תג.

לחילופין, טוענת התובעת כי אם היתה לנתבעת הזכות להפחתת מחיר התגים למרות הקבוע בהסכם, הרי שעל הנתבעת לשלם לתובעת בגין המכירה, תשלום המופחת באותו אופן בו הופחת מחיר התגים.
לפי חישובי התובעת, שווי התשלום המופחת על פי החתת מחיר התגים מ – 57.5$ ל – 43.5$ הינו 7.56$ + מע"מ לתג, ובסה"כ עבור 10,000 תגים 75,600$ + מע"מ.

טענות הנתבעת

לטענת הנתבעת, רשאית היתה היא לפעול כפי שפעלה ביחס – 17,000$ + מע"מ.

הנתבעת ידעה מלכתחילה שהינה מתקשרת בהסכם עם חברה המשמשת שלוח ונאמן של השותפים הישראליים, על מנת שתשמש צינור להעברת הכספים אליהם, משהובהר לה באורח ברור ומפורש על ידי מי שייצג ומייצג את השותפים הישראליים ביחסיהם עמה, קרי עו"ד רומנוב ופוקס, כי התובעת שוב אינה פועלת על דעתם של השותפים הישראלים ושעו"ד רומנוב הוסיף ואישר לה כנאמנה של התובעת לצורך ביצוע אותו הסכם, כי הפקדת הכספים בחשבון הנאמנות שנפתח על ידו תבטיח את העברתם לידי הזכאים להם בהתאם להוראות שנמסרו לו על ידי התובעת והשותפים הישראלים, ברי, כי הנתבעת נהגה כדין ומעבר לכך, במלוא האחריות המתחייבת ממנה עם העבירה את הכספים לחשבון הנאמנות.

לגבי טענת התשלום בגין מכירת התגים הנוספים במחיר 43.5$:

לטענת הנתבעת מחירו של כל "תג חכם" על פי המחירון של הנתבעת, היה 47.5$ השותפים הישראלים ביקשו מהנתבעת לציין בהסכם המכירה כי מחיר המחירה של "תג חכם" ל – ARS ו – SENA הוא 57.5 דולר ארה"ב. את הפער שנוצר בין מחיר המחירון ובין מחיר המכירה שננקב בהסכמי המכירה לכל "תג חכם" על ידי הנתבעת ל – ARS ו – SENA קרי 10 דולר לתג חכם, נדרשה הנתבעת להעביר לשותפים הישראלים אשר כפי שהובהר לנתבעת, הסכימו לחלקו בינם ובין עצמם בחלקים שווים לפקודתם. לכן, משהופחת מחיר התג לסכום הנמוך מ – 47.5 אותו המחיר ובשל כך אין פער מחירים חיובי ואין התובעת זכאית לקבלת סכום כל שהוא מהנתבעת.

דיון

האם בהעברת עמלות לחשבון הנאמנות באמצעות עו"ד רומנוב, הפרה הנתבעת את חלקה בהסכם?

לטענת התובעת, הוראות החוזה הינן חד משמעיות ואינן מתפרשות לשתי פנים, הנתבעת התחייבה לשלם לתובעת בלבד את העמלה בגין מכירות התגים החכמים לחברות. החוזה אינו מאפשר תשלום לגורם אחר מטעמה או גורם אחר שתורה עליו.

כל תשלום שלא נעשה ישירות לתובעת, הינו בניגוד לחיוב המפורש והחד משמעי הקבוע בחוזה.

הנתבעת טענה מנגד, שהתובעת שימשה רק כצינור להעברת הכספים מ – OTI לשותפים הישראלים לחלוקת הרווחים ביניהם ושבעצם לתובעת לא היה שום תפקיד נוסף חוץ מהנ"ל. הנתבעת הוסיפה שראתה בעו"ד רומנוב כנאמן והשליח של השותפים הישראלים, דבר המבטיח את העברת הכספים ליעדם כמבוקש.

מעיון בלשון ההסכם, ניתן ללמוד שהעברת הכספים היתה אכן אמורה להתבצע על ידי הנתבעת לידי התובעת, אולם בכדי להכריע בסוגיה שבמחלוקת העומדת בפנינו, יש לבחון את נסיבותיו הספציפיות של המקרה.

האם אכן שימשה התובעת כצינור להעברת הכספים לשותפים הישראלים ותו לא?

בחקירתו של סטרוגו בפני בית שמפט זה ובתצהיר שהוגש מטעמו, (כאן יש לציין שמטעם התובעת היתה עדות יחידה בלבד של בעל השליטה הבלעדית בחברה דהיום, מר יעקב סטרוגו) לא ניתנה תיזה כל שהיא לגבי חתימת ההסכם מול התובעת דווקא, כשלתובעת עצמה אין כל קשר עסקי עם הנתבעת אולם בעדויות ובתצהירים שניתנו ע"י מר צופרמן, מר פוקס ועו"ד רומנוב הוצגה בפני בית המשפט, גרסה שלא נסתרה אשר לפיה למדים אנו שהתובעת כטענת הנתבעת, אכן שימשה כצינור להעברת הכספים לשותפים הישראלים ולא היה לה תפקיד אחר מעבר לכך.

עו"ד רומנוב הצהיר כדלקמן בעמ' 3 לתצהיר סעיף 17:

”בין השותפים הישראלים היה מוסכם וידוע כי פער המחירים – קרי 10 דולר לכל תג חכם, הוא רווח שאין לשותפים התורכיים חלק בו והוא מחולק בחלקים שווים ביניהם לפקודתם, דהיינו – 2.5 דולר לכל אחד מהם. לצורך קבלת פער המחירים מ – OTI . נדרשו השותפים הישראלים למנגנון אשר יבטיח את קבלת הכסף ואת חלוקתו ביניהם בצורה שווה. הוסכם בין השותפים הישראלים כי סיסר סחר בינלאומי בע"מ חברה שהיתה, אותה עת, בשליטתם של סטרוגו ורובינשטיין, ואשר לא בוצעה באמצעותה כל פעילות משמעותית, תשמש כנאמן וכשלוחתם של השותפים הישראלים לצורך קבלת פער המחירים ותשמש, הלכה למעשה, צינור לקבלת הכסף וחלוקתו בין השותפים הישראלים. ברור ומוסכם היה בין השותפים הישראלים, כי הזכות לקבל את פער המחירים מ – OTI היא של השותפים הישראלים וסיסר היא רק צינור לחלוקת התמורה לפקודת כל אחד מהשותפים הישראלים"

כשנחקר עו"ד רומנוב לגבי הנ"ל, בישיבה מיום 16/6/02 בעמ' 12 שורה 32-29:

”מי שחתום על ההסכם עם אולי זו התובעת, זה סיבה טכנית לחלוטין. אני יכול למנות לך 6 אישיות משפטיות שונות שהיו מעורבות בפרוייקט זה והאחזקות של כל אחת מהן היו שונות, זה היה מחולק בצורה שונה בין כל אחד מהם אבל ברור שהזכויות ככל שהם נוגעות לפרוייקט מול טורקיה הם שוות".

בעמ' 13 שורה 2-1 לאותו פרוטוקול מוסיף עו"ד רומנוב את הבא:

”סיזר וסטרוגו בעניין זה, זה היה צינור, העניין של סיזר היה טכני ולא היתה כל חשיבות מיוחדת לדבר עם סטרוגו על העניין הזה כי הוא בעל זכויות החתימה בסיזר".


בחקירתו החוזרת ענה עו"ד רומנוב בעמ' 15 שורות 15-13 לפרוטוקול כדלקמן:

”הקבוצה הישראלית היתה אמורה לקבל על פי ההסכמה עם אוטי את אותו תשלום של 10$ בגין כל תג חיפשו אישיות משפטית שתחתום באופן פורמלי על ההסכם מול אוטי לצורך קבלת הכספים וארבעתם החליטו שזה יהיה סיזר".


גם צופרמן בתצהירו חוזר על אותם דברים בסעיף 16 לתצהירו:

”בעקבות משא ומתן שנוהל ביני, מטעם הנתבעת, לבין פוקס ועו"ד רומנוב, מטעם השותפים הישראלים, הגענו להסכמה בענין זה במסגרת זו ביקשו פוקס ועו"ד רומנוב כי לשם הבטחת העברת עודף התמורה לידי השותפים הישראלים ייחתם בין הנתבעת לבין השותפים הישראלים והסכם שיסדיר את התנאים שסוכמו בינינו בענין זה.
בקשתם היתה כי ההסכם ייחתם בין הנתבעת לבין התובעת, אשר תשמש כצינור להעברת הכספים לשותפים הישראליים.
פוקס ועו"ד רומנוב הבהירו לי, באורח ברור ומפורש כי חתימת התובעת על ההסכם נעשית כנאמנה וכשלוחה של השותפים הישראליים לצורך העברת עודף התמורה מהנתבעת לשותפים הישראליים ובאמצעותה".

כשנחקר מר צופרמן אודות העברת הכספים לחשבון הנאמנות, הוא ענה כדלקמן (עמ' 5 שורה 15-14 לפרוטוקול הדיון מיום 15/7/02):

”אמון היה עלינו עו"ד רומנוב אותו הכרנו ועבדנו אשר הציג בפנינו מצג ברור לפיו קבלת הכספים לידיו תאפשר לו להעביר את הכספים לשותפים הישראלים שהם מבחינתנו סיזר".
מר יהוכין פוקס גם כן הצהיר דברים דומים בסעיף 17 עמ' 3 לתצהירו:

”במסגרת המשא ומתן כאמור ועל מנת להבטיח את העברת פערי המחירים הנ"ל לשותפים הישראלים, ביקשתי מצופרמן כי הנתבעת תחתום על הסכם מתאים עם התובעת אשר כפי שהובהר לצופרמן על ידי ועל ידי עו"ד רומנוב, ואמורה היתה לשמש כצינור להעברת הכספים לשותפים הישראלים. הבהרנו לצופרמן כי התובעת תחתום על ההסכם כנאמנה ושלוחה של השותפים הישראלים.
המחירים יועברו לתובעת, אשר תעביר אותם לחשבון נאמנות שייפתחו על ידי עו"ד רומנוב ומשם יחולקו ההסכמים בין השותפים הישראלים או יועברו להשקעות החוזרות בפרוייקט, הכל בהתאם להסכמות שהושגו בינינו בעניין זה".


כשנחקר מר פוקס בישיבה מיום 16/6/02, הוא הצהיר את הדברים הבאים לפרוטוקול בית המשפט בעמ' 18 שורות 15-13:

”את ה – 53$ אוטי היתה צריכה להעביר מתוך 10$ ל – 4 השותפים ולא לסיזר.
אוטי היתה צריכה לשלם לסיזר עבור כל השותפים. סיזר במקרה הזה היא נציגת ארבעת השותפים, זה לא התזה שלי, ככה זה ברור".

טענה נוספת שהועלתה על ידי הנתבעת היתה שה – 10,000$ שהתובעת טוענת שלא קיבלה שולמו לה בפועל.

הנתבעת צירפה לתיק בית המשפט מכתב שנשלח ע"י עו"ד ליאור אפשטיין, עו"ד של הנתבעת. בתאריך 19/5/99 ואשר צויינו בו הדברים הבאים:

”הנדון: חשבון נאמנות "סיסר"
בהמשך למכתבנו מיוום 5/5/99 הנני לפנות אליכם כדלקמן:
1. סך של 40,922.46 ₪ הועבר ביום 16/5/99 לחשבון מרשתנו סיסר בקריית מלאכי סניף 153 של בנק דיסקונט לישראל בע"מ".

וכשנשאל מר סטרוגו אודות המכתב הנ"ל, הוא ענה את התשובה הבאה, עמ' 9 שורות 30-21 לפרוטוקול הדיון מיום 16/6/02:

”לא קיבלתי מחשבון הנאמנות 16,750$, אני קיבלתי רק 6,750$ + מע"מ.
לא קיבלתי עוד 10,000$ .
אתה מציג בפני מכתב של עורך דיני מיום 19/5/99 לעו"ד רומנוב, לא היה כזה דבר בחודש מאי. לא הועבר אליי כלום, עו"ד רומנוב קיבל את כל הכסף, אני חוזר שהוא נתן לי רק 6,750$ .
לא נכון שקיבלתי עוד כסף חוץ מהסכום הנ"ל, אני צריך לבדוק את האמור במכתבו של בא כוחי.
אני לא זוכר שקיבלתי 10,000$.
מ 1/3 הוצאתי חשבונית על סך 81,000 ₪הדבר היחיד שקיבלתי זה 6,750$
כל דבר אחר הוא טעות.
לא זכור לי שקיבלתי עוד 10,000$ מחשבון הנאמנות של עו"ד רומנוב לתובעת.
אני אבדוק את זה בספרי הבנק אם הוא אכן העביר".

מדבריו הנ"ל של מר סטרוגו לא ניתנה תשובה הגיונית כל שהיא מדוע מכתב כגון זה המאשר את התשלום הנ"ל, ישלח ע"י עורך דינה של התובעת לעו"ד רומנוב, כאשר התובעת טוענת שהדבר לא התרחש מעולם, בנסיבות אלה מתבקשת השאלה הבאה:
היתכן שמכתב כגון זה שנשלח ע"י ב"כ התובעת המאשר את קבלת הכספים ע"י מרשתו, יישלח כשהכספים לא התקבלו בפועל? ומהו ההגיון העומד מאחורי מעשה זה?

השאלות הנ"ל לא זוכות מהתובעת וממיצגה מר סטרוגו, לתשובה המניחה את הדעת.

חשבון הנאמנות:

התובעת בכתב תביעתה טענה כנגד העברת הכספים ע"י הנתבעת לחשבון הנאמנות, והוסיפה שהמעשה הנ"ל הינו הפרה להסכם, האומנם?

עו"ד רומנוב בתצהירו הסביר את המטרה שעמדה מאחורי פתיחת חשבון הנאמנות כדלקמן:

”32. לצורך הפעלת ההסכמה בין השותפים הישראלים, בקשר עם השמוש בתקבולים שיתקבלו עקב פער המחירים, ועל פי הוראות השותפים הישראלים, נפתח על ידי חשבון נאמנות על סך סיסר והוא ח-ן 47086/23 בבנק לאומי לישראל, סניף 809 ששמו רומנוב עו"ד בנאמנות עובר ס.י.ס.ר סחר בינלאומי בע"מ (להלן: חשבון הנאמנות).
33. מטרתו של חשבון הנאמנות היתה לרכז את הסכומים שיתקבלו אצל סיסר מ – OTI עקב פערי המחירים, ולהעבירם לפרוייקט בתורכיה או לחלקו בין ארבעת השותפים הישראליים, שווה שווה".

כשנחקר מר סטרוגו לגבי העניין הזה, הוא הצהיר בפני בית המשפט בישיבה מיום 16/6/02 עמ' 9 שורות 5-4 כדלקמן:

”בזיקה לסעיף 12 לתצהירי, שלושת הסכומים שמפורטים שם הם עברו אליי ואני העברתי חלק מהם לחשבון הנאמנות".

סטרוגו מוסיף בשורות 20-14:

”שני הסכומים האחרים הופקדו על ידי בנים.
המע"מ לחשבון הנאמנות הכל בהסכמה.
לשאלת למה אני עונה שסיכמנו שאם השותפים יעשו כך אני יעשה כך, אני אעביר זאת לחשבון הנאמנות, רצינו להשקיע עוד כספים לטורקיה בפרויקט.
החלטנו להשקיע סכום מסוים בפרוייקט ואחר כך להחליט מה עושים.
את החלק השני העברתי לחשבון הנאמנות, כל סכום שהפקדתי רבע ממנו הוא שלי שיק ראשון שהפסדתי על סך 97,344 ₪ פחות המע"מ, הפקדתי לחשבון הנאמנות"


מסמך נוסף אשר הוצג כראיה בבית משפט זה הינו סיכום הישיבה שהתקיימה בין השותפים וההסכמות שהגיעו אליהם באותה הישיבה כפי שתומצתה ע"י סטרוגו עצמו, וכשנחקר הוא לגבי המסמך הנ"ל הוא ענה את התשובה הבאה (עמ' 7 שורה 6-5 לפרוטוקול הדיון מיום 16/6/02):

”את המסמך כתבתי מרצוני החופשי ובלי לחץ, זו תמצית סיכום של שיחה, ישבתי בשיחה וזו התמצית שלה".

מהאמור לעיל, ניתן ללמוד שאכן היתה הסכמה בין השותפים הישראלים לגבי חלוקת הכספים שיתקבלו מ – OTI ביניהם ועל חלקו השווה של כל שותף בכספים הנ"ל ולפי מה שראינו לעיל ולפי עדותו של סטרוגו עצמו, ולפי עדותם של שאר העדים ואשר לא נסתרה. כל שותף היה זכאי לרבע מהסכום הנ"ל.

העברת הכספים לחשבון הנאמנות, נראית בעיני כאקט סביר בהחלט, במיוחד לאור הבעייתיות שאפיינה את מערכת היחסים בין השותפים הישראליים.

סוגיה נוספת שבמחלוקת בין הצדדים, הינה האם התובעת זכאית לפי ההסכם לרווחים בגין מכירת התגים ללא קשר למחיר המכירה, או שהינה זכאית לפער המחירים החיובי, בין מחיר OTI שהינו 47.5 לטענת הנתבע לבין מחיר המכירה של התגים?

לטענת התובעת, ההסכם קובע שבגין מכירת כל תג חכם ע"י הנתבעת, תקבל היא עמלה בשיעור של 10$ למעט במקרה בו ניתנה הסכמתה להפחתת המחיר, כי אז יופחת שיעור העמלה בהתאם. מכאן שלתובעת מגיעים הסכומים בגין מכירת התגים החכמים על ידי הנתבעת כמפורט בכתב התביעה ובסיכומים מטעמה.

הנתבעת לעומתה, טענה שעל פי ההסכם נקבע והוסכם במפורש, בין הצדדים, שהשותפים הישראליים יהיו זכאים לקבל אך ורק את סכום העודף שבו יעלה מחיר המכירה של כל "תג חכם" על מחיר המחירון של הנתבעת שהינו 47.5$.

ההסכם

ס' 1 להסכם מציין כדלקמן:
”1. כל עוד תימכר מערכת ה – G.M.C על ידי OTI סך קבוע ומוסכם בשיעור של 10 דולר ארה"ב (להלן: "התשלום") עבור כל תג חכם לרכב (תג משמעו תג כולל אנטנה) אשר יימכר בפועל ל – SENA ו – ARS .
למען הסר ספק כל ניכוי או קיזוז הנובע מקבלת התמורה עבור התגים בידי OTI והעברתה לידי SYSR קוזז בהתאם מסך התשלום המגיע ל – SYSR".
בהמשך ס' 3 להסכם:

”התשלום מותנה במחיר מכירה של התג החכם על ידי OTI שאינו נופל 7.5 דולר ארה"ב לתג. כל מחיר נמוך מכך יחייב הפחתה באופן זהה מן התשלום ל SYSR.
כל שינוי בסוג התג החכם ו/או במחירו יחייב עדכון מיידי של גובה התשלום הנקוב בס' 1 להסכם זה ובהסכמת שני הצדדים".


פרשנות ההסכם:

סעיף 25 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג – 1973 נוסח בהאי לשנא:

”(א) חוזה יפורש לפי אומד דעתם של הצדדים, כפי שהיא משתמעת מתוך החוזה, במידה שאיננה משתמעת ממנו – מתוך הנסיבות".


במקרה שבפנינו נוכחנו לדעת שאין הסכמה בין הצדדים לגבי פרשנות חוזית אחת, ושההסכם מנוסח בצורה המאפשרת פרשנות רבת פנית ועל כן יש צורך להתחקות אחרי אומד דעתם של הצדדים על מנת להגיע לפרשנות האופטימלית של החוזה המשקפת רצונם של המתקשרים.

לענין זה ראו ע"א 4628/93 מדינת ישראל נ' אפרופים שיכון ויזום (1991) בע"מ, מט 2 (265).
דבריו של המשנה לנשיא כבוד השופט א' ברק כתוארו דאז:

”17. סיכומו של דבר: חוזה מתפרש על פי אומד דעתם של הצדדים. אומד דעתם זה הוא המטרות, היעדים, האינטרסים, והתכנית אשר הצדדים ביקשו במשותף להגשים. על אומד הדעת למד הפרשן מלשון החוזה ומהנסיבות החיצוניות לו. שני מקורות אלה "קבילים" הם. בעזרתם מגבש הפרשן את אומד דעתם המשותף של הצדדים. המעבר מהמקור הפנימי (לשון החוזה) למקור החיצוני (הנסיבות החיצוניות) אינו מותנה במילוי התנאים המוקדמים.

312

לא נדרשת כל בחינה מוקדמת, אם לשון החוזה היא ברורה אם לאו. שאלה זו תתבהר רק בסיומו של התהליך הפרשני. עמדתי על כך באחת הפרשות, בצייני:
"על תכלית החוזה ניתן ללמוד מתוכו וממהות הסדריו ומבנהו, וכן ממקורות חיצוניים לו, כגון מהלך המשא והמתן בין הצדדים והתנהגותם לאחר כריתת החוזה, חוזים אחרים הקיימים ביניהם, הנוהג המסחרי הידוע להם או שיש להניח שהם ידעו עליו ומקורות אחרים שיש בהם כדי להצביע על תכלית החוזה ומטרתו" (ז"נ 32/84 עיזבון ולטר נתן וויליאמס ז"ל נ' ISRAEL IN LIGUIDATIM) ) LONDON [40] BRITISH BANK , בעמ' 274)".




בחינת נסיבות ההסכם:

התצהיר שהוגש מטעם התובעת באמצעות סטרוגו, אינו מתייחס להליך שהיה עד לכריתת ההסכם, המשא ומתן, ההידברות בין הצדדים וכו'. וכאן יש מקום לציין שהחתומים על ההסכם הינם מר יעקב סטרוגו מטעם SYSR ומר צופרמן מטעם OTI.

התצהיר מציין בסעיף 9 את הדברים הבאים:

”9. בתאריך 19/10/98, התקשרה התובעת עם הנתבעת בהסכם, בו נקבע כי הנתבעת תשלם לתובעת סכום קבוע ומוסכם בשיעור של 10 דולר עבור כל תג חכם לרכב אשר יימכר בפועל ע"י הנתבעת ל – SENA ו – ARS (להלן: "ההסכם")".


בעדותו בבית המשפט נחקר מר סטרוגו לגבי ההסכם ותשובותיו היו כדלקמן:
(פרוטוקול הישיבה מיום 16/6/02 עמ' 7 שורה 14):

”החל משנת 98 לא הייתי בקשר עם מר עופר צופרמן, אני פגשתי אותו בסך הכל פעמיים".

וכשנשאל מר סטרוגו לגבי המשא ומתן שהתנהל עובר לחתימת ההסכם נשוא הדיון, הוא השיב:
(עמ' 14 שורות 19-18 לפרוטוקול):

”לגבי המשא ומתן שהתנהל טעם לחתימת ההסכם מ – 19/10/98 לא השתתפתי בפגישות שהתקיימו".

מר סטרוגו ממשיך ומוסיף:

”אם אני לא טועה עו"ד רומנוב מסר לי את ההסכם, יכול להיות שפוקס הוא זה שהביא לי את ההסכם לחתימה.
אני ראיתי את ההסכם, קראתי אותו וחתמתי.
התשלום של סך 10,000$ מותנים בכך שהמחיר לא יפחת מ – 57.5$ לתג, המחיר של התג הוא 47$ ו – 57.5$ כדי שישאר לנו 10$.
בזיקה לסעיף 11 לתצהיר, לשאלתך האם מדובר בפרשנות שלא להסכם, אני עונה שבלי סעיף כזה אין צורך לחתום על ההסכם.
זו לא פרשנות סובייקטיבית שלי, בלי זה לא הייתי חותם על ההסכם כי אין מה לחתום עליו.
לשאלתך אם יש עובדות שבידיעתי, אני יכול לבסס מה שאני אומר או שמא מדובר על פי ההסכם שלי, אני עונה שבלי הסכם הזה ההסכם לא קיים כי היום למחרת יכולים שלא לשלם דבר.
לקרוא אני יודע, זה בעצם ההסכם, זו הפרשנות שלי להסכם".

דבריו אלה של מר סטרוגו, מחזקים את גרסתה של הנתבעת דווקא, וסותרים הם את התיזה המוצגת הן בכתב התביעה והן בסיכומי התובעת, אשר לפיהם, לתובעת מגיע סכום קבוע ומוסכם של 10$ ללא קשר למחיר המכירה של התג החכם כעמלה זולת אם הסכימה התובעת להפחתת המחיר שאז תופחת העמלה בהתאם.

בעדותו כפי שזו הוצגה לעיל, מאשר מר סטרוגו את העלאת המחיר מ – 47.3$ ל – 57.5$ על מנת "שישאר לנו 10$" שזה בדיוק "פער המחירים החיובי".

לעומת גרסתו זו של מר סטרוגו, עמדה בפניי תיזה אחרת מפיהם של שלושת העדים הנוספים במשפט זה.

עו"ד רומנוב בתצהירו הביא את הדברים הבאים:

”24. לאחר משא ומתן שהתנהל בראש פינה, ביני ובין צופרמן, ובנוכחותו של פוקס, גובש ההסכם בראש פינה בין OTI, באמצעות צופרמן, לשותפים הישראלים וסיסר, באמצעותי ובאמצעות פוקס.
.
.
.
26. סעיף 3 להסכם עיגן את ההסכמה בין השותפים הישראלים, באמצעות סיסר, ובין OTI כי במקרה ויימכר "תג חכם" במחיר נמוך מזה של 57.5 דולר. יהיה השותפים הישראלים באמצעות סיסר, זכאים לקבל אך ורק את עודף המחירים שהיה קיים, ורק אם יהיה קיים עודף כזה, בין מחיר המכירה ל – ARS ו - SENA כפי שישולם בפועל ובין מחיר המחירון של OTI".


מר ציפרמן ומר יהוכין פוקס גם הם חזרו בתצהיריהם על הדברים שציין עו"ד רומנוב בתצהירו. בעדויותיהם בפני בית משפט זה, חזרו שלושתם על אותם הדברים, אשר מן הראוי לציין שלא נסתרו בחקירתם הנגדית ע"י ב"כ התובעת.

מהאמור לעיל ניתן ללמוד, שההסכם נחתם אמנם בין סיסר באמצעות סטרוגו לבין OTI באמצעות ציפרמן, אולם המשא ומתן שהתנהל וההסכמות שהגיעו אליהם הצדדים, היו פרי עמלם של עו"ד רומנוב ומר יהוכין פוקס.

סטרוגו עצמו לא כפר בו- מכאן שההסכם בנסיבות המקרה יש לפרשו לפי אומד דעת מנסחיו, אשר ביניהם אין כל מחלוקת לגבי תוכנו,מטרתו ויעדיו של אותו הסכם.

מאמור לעיל, מחומר הראיות שהובא לפניי, ומהתרשמותי מהעדים, הגעתי לכלל מסקנה שיש להעדיף את גרסתה של הנתבעת שנראתה על פניה עקבית ואחידה לאורך כל ההליך ואשר נתמכה בעדויותיהם של שלושה עדים שנראו בעיני מהימנים על עדותה של התובעת שהינה עדות יחידה של מר סטרוגו שלקה בחסרים וסתירות לא מעטות.

לאור כל האמור לעיל, הנני דוחה את התביעה והתובעת תישא בהוצאות הנתבעת לרבות הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 15,000 ₪ אשר ישולמו תוך 30 יום, שאם לא כן ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.



לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177

דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון