בחינה עיונית כתנאי לחידוש רישיון נהיגה

בחינה עיונית כתנאי לחידוש רישיון נהיגה 1. העתירה היא למתן צו שיורה למשיבה (להלן: משרד הרישוי או הרשות) להחזיר לעותרת את רישיון הנהיגה, שלא הוחזר לה, בתום תקופת הפסילה השיפוטית. הרקע: 2. - לעותרת הונפק רישיון נהיגה ביום 9/8/00, כנהגת חדשה, בהתאם לסעיף 12(א), לפקודת התעבורה, וזאת למשך תקופה של שנתיים. - ב- 24/01/01 הייתה העותרת מעורבת בתאונת דרכים, בה נפגעה וכן נגרם נזק לרכבה. לא היו מעורבים אחרים בתאונה. 3. בעקבות התאונה, נפסלה העותרת פסילה מינהלית למשך חודשיים. לאחר אותה תקופה, הוחזר לה רשיונה והיא המשיכה לנהוג מ- 8/4/01 ועד למועד מתן גזר הדין, שביצועו נדחה ב- 45 ימים. ב- 29/1/02 הורשעה העותרת בעבירות שיוחסו לה בכתב האישום. בגזר הדין הוטל על העותרת, בין היתר, עונש של פסילת רשיון לתקופה נוספת של שלושה חודשים, ובסה"כ חמישה חודשים. בתום אותה תקופה, ב- 20/6/02 הונפק לעותרת רשיון זמני. בסמוך למועד בו עמד לפוג רשיון הנהיגה המקורי, שתוקפו היה אמור לפוג ב- 9/8/02, זומנה העותרת למשרד הרישוי, לאחר שהובהר לה (בהודעה הנושאת תאריך 30/6/02), כי רשיון הנהיגה שברשותה זמני, וכי עליה לפנות לרשות הרישוי לקביעת הבחינות והבדיקות לצורך חידוש הרשיון. אין חולק כי בעקבות המכתב הנ"ל, ולאחר שהעותרת פנתה לרשות הרישוי, כפי שנדרשה לעשות במכתב מיום 30/6/02, ניתן לעותרת רשיון זמני לתקופה מיום 23/8/02 ועד ליום 23/12/02 (המשיבה הודתה בעובדות של סעיף 5 לכתב העתירה). העותרת קיבלה זימון למכון הרפואי לבטיחות בדרכים לשם בדיקת ביקורת, במכתב הנושא תאריך 1/1/03. האישור ניתן ב-21/1/03. ביום 7/1/03 פנתה העותרת, באמצעות בא-כוחה, לקבל חזרה את רשיונה, מאחר שרשות הרישוי אינה מוסמכת עוד להאריך את תקופת הפסילה, לאחר מתן הרשיון הזמני, קיבלה העותרת תשובה החוזרת ומבהירה, כי "אמצעי התיקון" של 'נהג חדש' בנסיבותיה של העותרת, כוללים מבחן עיוני ומעשי, לאחר אישור המכון הרפואי לבטיחות. (מכתב הנושא תאריך 22/1/03). הזמנה לבדיקות רפואיות נשלחה אל העותרת בהודעה הנושאת תאריך 20/5/03. הבדיקות נעשו ב- 2/6/03. העותרת לא השלימה עם ההחלטה האמורה וחזרה ופנתה בבקשה להורות על החזר הרישיון, ללא תנאי, למעט עריכת בדיקות רפואיות. פניות אלה לא נענו. העותרת הוזמנה גם להדרכה בנהיגה נכונה, ועברה הדרכה זו בהצלחה בחודש מרס 2003 (נספח ח' לעתירה). העותרת עמדה בהצלחה בקורס להדרכה בנהיגה נכונה. טענות בעלי הדין: 4. לעמדת העותרת, נפל פגם בהליך קבלת ההחלטה. כך למשל, לא היה מקום להתעלם מן העובדה, כי עד לתאונה נהגה העותרת במשך תקופה של 17 חודשים מכלל 24 חודשים, וכאשר במשך אותה תקופה היא נחשבת ל"נהג חדש", מבלי שנרשמו לחובתה עבירות נוספות. כמו כן היה מקום לקחת בחשבון את התקופות בהן המשיכה לנהוג, הן לאחר התקופה של הפסילה המינהלית, והן בתקופה בה הוצא לה הרשיון הזמני. בכל אותן תקופות לא אירעו לה תאונות נוספות. העותרת טוענת עוד, שקודם להנפקת הרשיון הזמני כבר שקל המשרד עמדתו ואישר המשך נהיגתה. ממילא לא היה מקום לשנות ההחלטה ולהורות על מבחן חוזר. 5. המשיב מדגיש, כי הרשות פעלה כדין. אין בהנפקת הרשיון הזמני, כדי לפגוע בסמכותה על-פי פקודת התעבורה, תוך יישום הוראת סעיף 12א, ולא נמצא כל פגם לא בהליך קבלת ההחלטה ולא בהחלטה עצמה, גם אם הרשות נמנעה מלהשיב לפניות החוזרות של העותרת. דיון ומסקנות: 6. סעיף 12א לפקודת התעבורה קובע: "(א) רשיון נהיגה לפי סעיף 11 שניתן למי שלא היה בידו רשיון לנהיגת רכב מנועי תקפו יהיה מוגבל לשנתיים, ובהן יראו אותו כנהג חדש. רשות הרישוי תחדש את רשיונו של נוהג חדש, ואולם אם הוא הורשע באחת מן העבירות המנויות בתוספת השלישית, תתנה רשות הרישוי את חידוש רשיונו בבחינות ובבדיקות שתקבע, ומשחידשה כך את רשיונו אחרי קיום תנאים שהתנתה יחולו הוראות סעיף זה, כאילו ניתן הרשיון לפי סעיף קטן (א) ......." (ההדגשות אינן במקור - ש' ו'). התוספת השלישית של הפקודה בסעיפים 3 ו- 4 קובעת: "......... עבירה לפי פקודה זו או התקנות לפיה אשר גרמה תאונת דרכים שבה נפגע אדם; עבירה שבית המשפט גזר על מי שעבר אותה פסילה בפועל מלהחזיק ברשיון נהיגה לתקופה של שלושה חודשים או יותר". מכאן שעל-פי סמכותו של המשרד, משהורשעה העותרת בעבירה לפיה גרמה לתאונת דרכים - ולעניין זה, לרבות תאונה עצמית - ובנוסף אף נפסל רשיונה לתקופה של חמישה חודשים, מוסמך היה משרד הרישוי להתנות את החזרת רשיון הנהיגה לעותרת, בתנאים. לכן, לא יכולה להיות מחלוקת, כי העותרת לא תוכל לקבל את רשיונה חזרה, אלא בכפוף לעמידה בתנאים. השאלה אינה אפוא שאלת סמכותה של הרשות להתנות תנאים, אלא לאופן קבלת ההחלטה, ובמיוחד למהות התנאים שקבעה. לצורך בחינתם של אלה, יש להפנות להנחיות הרלוונטיות בנושא זה. קודם שנפנה לפירוטם, יש להדגיש, כי "אמצעי הפיקוח" הנוספים "בתקופת המבחן" לרבות הוראה לחזור ולעמוד "בתקופת המבחן" מלכתחילה, אינם בגדר ענישה נוספת - לכך אין סמכות לרשות המינהלית - אלא לאיתור אמצעים שיש בהם להעלות את רמת מיומנותו ואחריותו של הנוהג. לשון אחר; לטפל, לחנך ולהדריך את הגורם האנושי בהליך הנהיגה, אך בשום אופן לא להעניש. אלה נלווים להליך גזר הדין, והם בגדר סמכותה של הרשות השופטת. נוהל 9/95 - נהג חדש (כח' באב תשנ"ה 24/8/95): 7. נוהל זה מפרט את הכללים החלים לגבי נהג חדש, לרבות השינוי שחל עובר לאותו מועד בחוק, לפיו רשיון לנהג חדש הוגבל לתקופה של שנתיים. הגבלה זמנית של תוקפו של רשיון הנהיגה לגבי נהג חדש, מעמידה נהג זה תחת פיקוח צמוד יותר, ורואה את עמידתו של אדם במבחנים העיוני והמעשי, כתנאי הכרחי אך לא מספיק, לצורך קבלת רשיון נהיגה קבוע. הנהג החדש, נמצא אפוא ב'תקופת מבחן' נוספת, תקופה של פיקוח וביקורת, ורק אם יעמוד בה במלואה וללא רבב, ללא צורך לחזור ולעמוד בתנאים, יחודש רשיונו. משלא עמד הנהג החדש ב'תקופת המבחן' מותנה חידוש הרשיון במילוי תנאים, שהם בבחינת 'אמצעי תיקון'. ואולם, המחוקק לא הסתפק בסמכות הרשות להתנות תנאים, ובעמידת אותו נוהג בתנאים, אלא הוסיף וקבע, שללא קשר לתנאי שהותנה לחידוש הרישיון, שהוא בבחינת 'תנאי חוזר', הנהג החדש חייב בנוסף לעמידה בתנאים שהוטלו עליו, להתחיל את מניין 'תקופת המבחן' מבראשית. נמצא, שהוא שוב בבחינת נהג חדש, שחזר לנקודת ההתחלה לצורך מניין השנתיים (ראה סעיף 12א(ב) לפקודת התעבורה). במצב נתון כזה, לא יכולה להיות מחלוקת, שכדי שתקופת המבחן האמורה, תהא אפקטיבית, על האדם לנהוג בפועל ועליו לעשות כן לאורך זמן. נהיגה בפועל יכול שתתבצע כאשר אותו אדם הוא בעל רשיון בתוקף. נהג שרשיונו אינו בתוקף לתקופה ארוכה - לשנה למשל - חייב בבדיקות ובבחינות, כאילו היה מבקש רשיון נהיגה (ראה סעיף 1(ג) לנוהל). מפני שההנחה היא, שבמקרה כגון זה - אי נהיגה לאורך זמן - פוגעת במיומנות הנוהג, ומחייבת 'לימוד' חוזר של אותה מיומנות ועם ניסיון מצטבר בתחום הנהיגה. בפרק המבוא של הנוהל (סעיף 1(ד)), הודגש, שצריכה להיות קורלציה בין התנאים הנדרשים מאותו נהג 'חדש', לבין תקופת אי חידוש הרשיון והסיבה לאי החידוש. להלן נביא את נוסח סעיף 1ד: "בנוהל ניתנות הנחיות לגבי חיוב בבדיקות ובבחינות, לגבי נהג חדש - בהתאם לתקופת אי החידוש וסיבת אי החידוש". לכן, המסקנה המתבקשת מן האמור, שמרכיב אורך זמן הנהיגה עד למועד קביעת 'אמצעי התיקון', צריך שתהא רלוונטית. 8. הוראות הנוהל מובילות למסקנה נוספת חשובה לענייננו, והיא, המועד בו ניתן להודיע לנהג על חובתו לעמוד בתנאים, ומועד ביצועם. תקנה 5ו קובעת: "חידוש רשיון לנהג חדש במועד המשלוח של חידוש רשיונות - ייבדקו ההרשעות (לפי התוספת השלישית לפקודה) של נהג חדש ויבוצעו הפעולות הבאות: .... כאשר יש הרשעות - תוכנס הגבלה 556, שמשעותה עיכוב חדש. הודעה על כך תישלח בדואר לנהג. רשימת הנהגים החדשים שהורשעו - תישלח למשרדי הרישוי.". ובסעיף 8 של הנוהל שכותרתו "הטיפול בנהגים חדשים שהורשעו בעבירות לפי התוספת השלישית" נקבע כי נוהל זה יחול, כאשר "הדיווח הגיע לאש"מ (אש"מ - אגף שירותי מידע - ש' ו') עד למועד המשלוח לחידוש הרשיון", ושם נקבע בין היתר: "ג. למען הסר ספק מובהר, כי רשות הרישוי לא תחייב נהג חדש במבחנים ובבדיקות לפי סעיף 12א לפקודה: ..... כאשר ההרשעה הייתה בתקופת היותו נהג חדש, אולם דבר ההרשעה הובא לידיעת רשות הרישוי לאחר שכבר חודש רשיונו, לפחות פעם אחת, באופן רגיל ולא כנהג חדש; כאשר תאריך העבירה הוא בתקופת היותו נהג חדש, אך תאריך ההרשעה הוא לאחר מכן. ..... העובד האחראי במשרד הרישוי יודיע בתחילת התהליך לנהג הפונה אלו מבחנים ובדיקות עליו לבצע. אין להטיל על הנהג חיובים נוספים שלא נקבעו בהודעה הראשונה (אלא אם מדובר במקרים חריגים או בהמלצת המכון הרפואי).". (ההדגשות במקור - ש' ו'). מאחורי הוראות אלה, נראה כי עומדות מספר מגמות: תקופת ההגבלה של שנתיים - 'תקופת המבחן' היא התקופה הרלוונטית המרבית לצורך אותו פיקוח. עובר למועד סיום הפסילה השיפוטית צריכה להיעשות הבחינה או העמידה בתנאים שהותנו, כך שההודעה על קיום התנאים צריכה להינתן עוד קודם לכן - בין אם פנה הנהג לרשות הרישוי ובין אם לאו. זאת מפני שזכותו של הפרט לדעת את מצבו, מצד אחד, ולאפשר לו לחדש את נהיגותו, לאחר סיום הפסילה השיפוטית בהקדם האפשרי, מצד שני. מן הטעמים האמורים, על-פי אותם נהלים, משנמסרה ההודעה לנהג מה הם המבחנים שעליו לעבור, ולמרות שמדובר בהחלטה מינהלית - ככלל, אין לשנותה ואין להוסיף עליה. המגמה הנוספת היא, 'תקופת המבחן' לצד 'מועד ההרשעה וגזר הדין' תחומים בזמנים. הנוהל הקובע, שאם ההרשעה הייתה לאחר חלוף תקופת השנתיים, לא ימנע חידוש רשיונו, מניח שהמועד הקובע אינו מועד ביצוע העבירה המיוחסת לנהג החדש, שהרי יתכן שיזוכה, אלא מועד ההרשעה. נוהל זה, נותן משקל יתר לזכות הפרט, לנהל הליך משפטי. המועד הקובע, לעניין בחינת התנאים וקביעת כתנאי לחידוש הרשיון הוא המועד לאחר ההרשעה - מועד גזר הדין בהתייחס ל'תקופת המבחן', ונראה, שהנימוק לכך, אינו רק נימוק מעשי הבא להקל על ביצוע ההוראה, אלא גם מפני שיש חשיבות, בין היתר, אם הנהג המשיך לנהוג בכל אותה תקופה. יש לזכור כי התניית חידוש רשיון כנגד נהג חדש, אינו אמצעי פיקוח בלעדי. 9. אם עד כה הפננינו להוראות הנוהל כדי להצביע על כלל תכליתן של ההוראות, הרי שההוראות החשובות וספציפיות יותר בענייננו, הן בסעיף 9 שכותרתו: "מועד ביצוע המבחנים וחידוש הרישיון": "א. .... הפניה למבחנים ולבדיקות תיעשה בעת פניית הנהג - גם לפני תום תוקף הרשיון (בד"כ לאחר הפסילה). ..... עם זאת יובהר כי נהג חדש שתקופת שלילת רשיונו הסתיימה בתוך התקופה שהינו נהג חדש רשאי לקבל את רשיון הנהיגה בחזרה - ולבצע את המבחנים והבדיקות רק לקראת מועד החידוש ... המבחנים יתבצעו רק בתום השלילה (ורצוי לאפשרם במהירות האפשרית)". הוראות אלה, יש לפרשם בהרמוניה וכמשלימות זו את זו. מקריאת ההוראות האמורות עולה, כי ככלל, הבחינות צריכות להתבצע בתוך התקופה שהנהג הוא בגדר 'נהג חדש' ובסמוך לתום תקופת הפסילה. גם כאשר ניתן רשיון הנהיגה חזרה ומועד ביצוע המבחנים נדחה, הרי שאלה ייעשו "לקראת מועד החידוש" אך לא לאחריו. דחיית מועד ביצוע המבחנים, אינו הכלל, אלא החריג. יש לזכור, שהמשך נהיגתו של נהג כזה - בהנחה שאכן זקוק הוא להדרכה ממשית ולחזור על תקופת המבחן מבראשית - אין בה לסייע לו בצבירת ניסיון בנהיגה (אין מונים תקופה זו בגדר 'תקופת המבחן') וכמו כן, לא נעשה פיקוח מתאים (במיוחד מאחר שמדובר בנהג שכבר הורשע), מאחר שהרשות המוסמכת על בסיס מגמות אלהעקרונות אלהמתירה לנהג שאמור לקבל הדרכה חוזרת, להמשיך ולנהוג, כאשר הוא משולל אותה מיומנות הכרחית בנהיגה זהירה. המסקנה העולה מן האמור, שככל שניתן צריכה ההודעה על התנאים להינתן בסמוך למועד שלאחר תום הפסילה, והמבחנים צריך שייעשו בתוך תקופת 'השנתיים'. אין מקום לתת רשיון זמני, בטרם הובהר לנוהג מהם התנאים שעליו לעמוד בהם, וכי עליו לעשות את כל הסידורים האפשריים כדי לעבור המבחנים בתוך תקופת השנתיים או לכל היותר בסמוך למועד החידוש. הוראה כזו יש בה הגיון רב. אם אמנם מדובר בנהג הזקוק באופן מיידי להדרכה מחודשת בנהיגה, אין כל הגיון לדחות את ביצועה ובינתיים לאפשר לו לנהוג, למרות ההרשעה, ועוד כאשר ניתן רשיון זמני לנהיגה לאחר מועד החידוש. 10. ב"כ המשיבה, טען, כי לכאורה יש סתירה בין הוראות אלה. פרשנות כזו, מבהירה גם עמדתו לפיה, יש להבחין בין תקופת פסילה, הניתנת במהלך תוקפו של רשיון נהיגה תקף, לבין המנעות מחידוש רשיון נהיגה, המתייחס לתקופה בה פקע תוקפו של רשיון הנהיגה. על-פי אותה טענה בתקופת תוקפו של רשיון הנהיגה, חייב היה המשרד להנפיק רשיון זמני וזאת עד לתום תקופת תוקפו. לא כן, לגבי חידושו של הרשיון. ההבחנה האמורה אינה נראית לי, לא לשונית ובמיוחד לא מהותית-תכליתית. משהחליטה רשות רישוי להתנות את חידוש הרשיון, כפי שהזכרתי, מבוססת אותה החלטה על המסקנה כי מדובר באדם שעל אף שעבר כבר מבחן עיוני ומעשי וערך את כל הבדיקות הרפואיות, עדיין אינו כשיר להמשיך ולנהוג, בטרם השלים ביצועם של תנאים נוספים, ותקופת המבחן מבחינתו, מתחילה מבראשית. לגבי נהג כזה, לא יכולה להתקבל ההנחה, כי משניתן לו רשיון התקף למשך שנתיים, לא ניתן לפגוע בתוקפו. כאמור, פרשנות זו לא רק סותרת את לשון ההוראה, אלא עומדת בניגוד גמור, להגדרה של 'נהג חדש'. על דרך ההשוואה לחוזה על תנאי, כאשר התנאי הוא 'תנאי מפסיק' ההסדר החוקי בנושא זה, כאמור, נותן בידי הנהג החדש, רשיון מותנה, עם אפשרות להתחיל את ההליך מתחילתו. 'הפר' הנהג את התנאי בטל הרישוי, ועל הנוהג להיכנס להליך הרישוי מחדש, בכפוף לתנאים של ההסדר החדש. במקרה כגון זה, אין כל זכות מוקנית בידי 'הנהג החדש' להמשיך ולנהוג, גם אם טרם חלף המועד שהוקצב מלכתחילה להיותו 'נהג חדש'. רשיונו כנהג כזה פקע, מאחר שהתנאי המפסיק, התממש. מבחינת המינוח, לא מדובר בהחזרת הרישיון המקורי, שהרי הליך זה, כבר אינו קיים, אלא בהנפקה של רישיון חדש, במסגרת הליך חדש, המתחיל מבראשית. כאמור, אין גם כל הגיון משפטי ומעשי, ליתן רשות בידי נוהג חסר הדרכה להמשיך ולנהוג, בטרם קיבל אותה הדרכה חסרה. ואכן בכתב התשובה המשלים, ומבלי שהוצג כל פרוטוקול של ישיבה שהתקיימה בנושא זה, הבהיר ב"כ המשיבה, כי במסגרת דיון שנערך בפברואר 2003, בקשר להפעלת הסמכות לפי סעיף 12א לפקודה, כאשר המשתתפים היו נציגים ממשרד התחבורה, הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים, משרד המשפטים ומשטרת ישראל, הסכימו הנוכחים, כי נוסח הפקודה מאפשר קביעת המבחנים סמוך ככל האפשר לתום תקופת הפסילה, ואף מבחינה מקצועית נכון יהיה לעשות כן. בעקבות כך, גם ניתנה הנחייה מתאימה למנהלי המחוזות, על אף שהנוהל טרם תוקן 11. הערה נוספת שיש להעיר, מתייחסת לטענת ב"כ המשיבה, לפיה משנדרש המשרד להפעיל את סמכותו על-פי התוספת השלישית, חייבת הרשות להתנות את חידוש הרשיון, והחובה המוטלת אינה מותירה בידי המשרד מתחם סבירות לקביעת תנאים שונים. ממילא, גדר הפעלת הסמכות ככזה, אינו מאפשר בחינתו על-ידי בית המשפט. לעניין זה, יש להעיר, מספר הערות: לעולם, יש לרשות ציבורית שיקול דעת והסמכות להפעילה מלווה גם בחובה לעשות כן. מרחב שיקול הדעת, יכול שיהיה מצומצם או רחב, אך שיקול דעת קיים, והוא מאפשר ומחייב שימוש בו, תוך שימת לב, לפרט שענייננו הובא בפניו, תוך שמירה על עקרונות של מינהל תקין. סמכות כזו עולה גם מנוהל העבודה הרלוונטי. לעניין שיקול דעת שיש לרשות ותוך דחיית טענת ב"כ המשיבה בנושא זה, ראוי עוד להפנות לסיפא של סעיף 8ד ו- 8ה(1), שם נאמר: "ד. אין בהנחיות המפורטות להלן, כדי למנוע שיקול דעת נוסף במקרים מיוחדים;" "ה(1) "... במקרים חריגים (וכשהנהג אינו חייב גם מבחן מעשי) ניתן לחייב במבחן מעשי במקום במבחן עיוני, לפי שיקול דעת הממונה.". (ההדגשה אינה במקור - ש' ו'). והערה נוספת, לבית המשפט יש סמכות וחובה לערוך בקורת שיפוטית על רשות מינהלית לרבות אופן קבלת ההחלטה ואופן הפעלת שיקול הדעת, הגם, שאין בית המשפט משים עצמו במקומה של הרשות המוסמכת. 12. נושא נוסף שיש להעיר לגביו הוא, מתן רשיון זמני. שלא כטענת ב"כ המשיבה, מתן רשיון זמני אינו דבר אוטומטי, והוא מוגבל לתקופה מוגדרת. כך למשל תקנה 212א לתקנות התעבורה. מתן רשיון זמני לנהג חדש, בתקופת המבחן, ובמיוחד לאחר תום תקופת המבחן, אינה יכולה להיעשות על דרך השגה. הנוהל מתייחס לעניין מתן רשיון זמני, גם כאשר נדרשות בדיקות רפואיות (פרק ה' שכותרתו "מבחנים ובדיקות רפואיות"). הנוהל מחייב, שבמקרה כזה, עד לקבלת תשובת המכון הרפואי, ינתן רשיון זמני, "לפי שיקול דעת" ו"לאחר עמידה בהצלחה במבחנים אם נקבעו". גם הוראות אלה חוזרות ומבהירות, כי מתן רשיון זמני, אינו דבר שבשגרה, הוא נתון לשיקול דעתהרשות המוסמכת, אשר צריכה כמובן לפעול על בסיס עקרונות מינהל תקינים. אך בשום אופן, לא מדובר בפעולה שגרתית או אוטומטית. הוצאתו תעשה לאחר ש'הנהג המועד' "תיקן את דרכיו". על סמך עקרונות אלה, יש לבחון את דרך פעולתה של הרשות במקרה זה. מן הכלל אל הפרט: 13. כאמור 'תקופת המבחן' לגבי העותרת הייתה אמורה להסתיים ב- 8/8/00. באותו מועד, לא הודע לה על המבחנים הנדרשים ממנה, כדי "לחדש" את הליך קבלת הרשיון. ניתן לה רשיון זמני לנהיגה אשר המשך תוקפו היה עד ל- 23/12/02, למעלה מארבעה חודשים לאחר תום 'תקופת המבחן' המקורית. זאת ועוד, לא הוצגה כל החלטה שנתקבלה לגבי מהות 'תנאי הפיקוח' הנוספים, למעט מכתב התשובה שנתקבל בתגובה לפנייה אל הרשות, ובכל מקרה מכתב זה ניתן אף הוא, לאחר תום 'תקופת המבחן'. השיקול של אורך תקופת זמן הנהיגה, בנסיבות אלה, צריך היה להיות אחד הנתונים שעל הרשות היה לבחון, וכן לא היה ברור - בהעדר חובה להנפיק רשיון זמני - מה היו השיקולים אשר הביאו את הרשות ליתן לעותרת את הרישיון הזמני. ההגיון מחייב, שיש קשר חד-ערכי בין אורך הזמן בו נהג הנוהג, לבין מיומנות נהיגתו. אין לנתק, באופן מלאכותי, את הקשר בין אורך זמן הנהיגה לרמת המיומנות של הנוהג, וקשר זה צריך שיהיה בבסיס קבלת ההחלטה. סביר להניח שבאותם המקרים בהם הרשות סבורה שהנוהג אינו ברמת מיומנות מספקת בנהיגה, לא רק שתורה על מבחן מעשי ועיוני, אלא גם תמנע מלהוציא לו רשיון זמני ויש שיקול דעת למשרד למרות ההוראה האמורה ליתן פטור מן התנאים המפורטים לעיל, אך יש לעשות כן, על בסיס עקרונות יסוד. 14. השאלה היא, אם על סמך הנתונים שהובאו בפניינו, ניתן להורות לרשות להוציא הרשיון. תוצאה כזו - החלטה של הרשות השופטת במקום הרשות המינהלית - נדירה, ואין מקום לעשות בה שימוש במקרה זה. לכן, תשובתי לשאלה בנוסחה זה היא, בשלילה. על הרשות המוסמכת לחזור ולבדוק את כלל הנתונים ולברר אם ניתן להסתפק בתנאים שהם פחותים מחיוב העותרת בביצוע מבחן מעשי נוסף, מבלי לוותר על רמת מיומנתה ואחריותה כנהג. מכל הטעמים המפורטים לעיל, יש להורות על ביטול החלטת הרשות, ועל החזרת הדיון בפנייה, כדי לחזור ולבחון את 'תנאי הפיקוח' הנדרשים לצורך הוצאת רשיון נהיגה מחדש. במסגרת בחינת השאלה האמורה, יילקח בחשבון, בין היתר, תקופת הנהיגה הכוללת, במיוחד לאור הארכת תקופת הרשיון הזמני, קיומן/העדרן של עבירות וכן השיקולים שעמדו בפני הרשות משהחליטה על הנפקת רשיון זמני, למרות שמדובר היה בתקופה שהיא מעבר ל'תקופת המבחן'. הערות כלליות: 15. חובה מוטלת על עורך דין, בכלל, ועל פרקליט המייצג רשות ציבורית, בפרט, להקפיד בהבאת מלוא העובדות לביהמ"ש. יתר על כן, משהוגשה עתירה ועוד קודם להתערבותו של ביהמ"ש, על הפרקליט שהנושא הועבר לטיפולו לבחון את דרך קבלת ההחלטה על-ידי הרשות באופן מעמיק ומקיף, לרבות בירור הנוהלים הרלוונטיים שהיו הבסיס לקבלת ההחלטה של הרשות המוסמכת. בעתירה כגון זו, היה על המשיבה להביא את הנוהלים בפני בית המשפט, שלא על דרך השלמה, ולא רק לאחר שביהמ"ש דרש איתורם. הנחיות מינהליות לעצם קיומן וכבסיס לפעולתה של רשות מינהליות, יש להם חשיבות במשפט הציבורי, במיוחד כאשר הוראת החוק יצרה מסגרת המעבירה את הטיפול בנושא לידי אותה רשות מינהלית (ראה יואב דותן, הנחיות מינהליות המכון למחקרי חקיקה ולמשפט השוואתי ע"ש הרי ומיכאל סאקר, הפקולטה למשפטים, האוניברסיטה העברית בירושלים (תשנ,ו-1996), 302 ואילך, במיוחד עמ' 313). יתר על כן, איזכור של ישיבה שהתקיימה בקשר לנוהלי העבודה, אין די בהם, ויש לצרף עותק מפרוטוקול אותה ישיבה או תצהיר של מי שלקח חלק באותה ישיבה או שהנושא הוא בסמכותו, במיוחד, כאשר החלטת ביהמ"ש חייבה הגשת כתב תשובה (ראה ההחלטות מיום 8/7/03 ומיום 21/9/03). כפי שהבהרתי בעבר, העברת הנושא לבתי המשפט המינהליים, אסור לה שתמעיט מחובתם של הפרקליטים לבחון את דרך פעולתה של הרשות. ככלל, יש להודות, שפרקליטות מחוז זה קבלה על עצמה באחריות מרובה, תפקיד זה. יש להקפיד לנהוכ כך בכל התיקים. תוכן סעיף זה הובא לידיעת מנהלת המחלקה בפרקליטות חיפה, הגב' שרצקי, עובר למתן פסק-הדין. התוצאה: 16. מכל הטעמים המפורטים לעיל, אני מורה על ביטול החלטת הרשות, ועל החזרת הדיון בפנייה, כדי לחזור ולבחון את תנאי הפיקוח הנדרשים לצורך הוצאת רשיון נהיגה מחדש. המשיבה תשלם לעותרת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך של 10,000 ₪, בצירוף מע"מ כחוק. משפט תעבורהחידוש רישיון נהיגהרישיון נהיגה