חיתוך אלומיניום - תאונת עבודה

חיתוך אלומיניום - תאונת עבודה 1. התובע יליד 1968 עבד בזמן הרלוונטי לתביעה כפועל אצל הנתבע. הנתבע ניהל עסק של ביצוע עבודות התקנת אלומיניום (להלן:"העסק"). 2. ביום 28.5.96, בעת שהתובע ניסר פרופיל אלומיניום, עפה חתיכת אלומיניום, פגעה באפו וגרמה לו חתך עמוק (להלן:"התאונה"). התובע צירף לכתב-תביעתו חוות-דעת מומחה בתחום אף אוזן גרון, אשר קבעה לו נכות צמיתה בשיעור 15%, 5% "נכות פונקציונלית נשימתית" ו- 10% נכות קוסמטית (חוות-דעת ד"ר גורביץ מיום 20.1.97). ביום 24.12.98, הגישו ב"כ הצדדים הודעה מוסכמת, על-פיה, דרגת הנכות שקבע המוסד לביטוח לאומי, בשיעור 10%, לפי סעיף 69(1)ב לתקנות, תחייב את הצדדים, ב"כ הצדדים שמרו על זכותם לטעון לעניין פרשנות קביעת הנכות ע"י המוסד לביטוח לאומי. 3. הנתבע מודה שהתובע עבד אצלו בזמנים הרלוונטים, אלא שהוא כופר שנהג ברשלנות כלשהי שגרמה לתאונה. הצדדים חלוקים אפוא בשאלה האם יש להטיל חבות על הנתבע, הם חלוקים גם בשאלה מה משמעות הנכות שנקבעה לתובע וכפועל יוצא, מה הנזק שנגרם לתובע עקב התאונה. 4. באשר לארוע התאונה, היינו לשאלת החבות, שני עדים נשמעו בפני, התובע והנתבע, ובביהמ"ש נערכה הדגמה "חיה" של אותה פעולת ניסור, הדגמה שתרמה משמעותית להכרעה בשאלת החבות. התובע תאר את ארוע התאונה כדלקמן: "ביום 28/5/96 בשעה 14.00 או בסמוך לכך, באולם שמחות בשכונת תלפיות בירושלים (להלן:"האולם"), עסקתי באותה עת בהתקנת חלונות עם מסגרות אלומיניום. פעולת ההתקנה כללה ניסור פרופילי אלומיניום באמצעות מסור חשמלי - מסור דיסק (להלן:"המסור"). באותו היום, קרי, 28/5/96 ניסרתי באולם באמצעות המסור חתיכת פרופיל אלומיניום באורך של כ- 6 ס"מ. פעולת הניסור בוצעה באופן שבו אחזתי בחתיכת האלומיניום באמצעות המלקחיים (ג'בקה) ואגב כך ניסרתי את קצה חתיכת האלומיניום באמצעות המסור. תוך כדי ואגב ביצוע פעולת החיתוך, נתפסה חתיכת האלומיניום במשור , הועפה בעצמה ופגעה בפני" (להלן:"התאונה"). (סעיפים 9-13 לתצהיר עדותו) התובע טוען שהנתבע התרשל בכך שלא הורה לו לבצע את חיתוך פרופיל האלומיניום במפעל שבו היה מסור מקובע שהיה נתון בתוך מגן ברזל, המונע הטחת חלקי מתכת אל עבר המנסר, והוא מוסיף ביחס לטענת הנתבע: "לפיה ניתנה לי הוראה להפחית מהפרופיל 2 ס"מ ע"י פצירה הינה מגוכחת. לא ניתן בשום פנים ואופן בעבודה באמצעות פצירה, אינה מדויקת והיתה גורמת לאי התאמות של הפרופילים וליקויים בעבודה. גם יעילות עבודה באמצעות פצירה מבחינת משך העבודה פחותה בעשרות מונים ובוודאי לא לזה התכוון הנתבע" (סעיף 19 לתצהיר עדותו). 5. הנתבע לא היה עד ראיה לתאונה, הוא היה במקום, אך לא בסמוך לתובע, לגירסתו, התובע עבד אצלו 3 שנים וחצי היה מומחה בתחום ולפיכך גם מונה כאחראי על צוות העובדים . ביום המדובר, במסגרת ביצוע התקנת ויטרינה באולם: "היה על התובע לבצע שיוף מחברים לפרופילים באמצעות שיופם בלבד ובשום אופן לא במסור חשמלי, גם מבחינה מעשית השיוף צריך להעשות בגודל כ- 2 מ"מ ובדיוק רב... התובע על דעת עצמו ובניגוד לכל הוראותי ולכל הגיון מקצועי החל לנסר את המחברים במסור חשמלי תוך כדי סיכון עצמי רב ביותר" (סעיף 10 לתצהיר עדותו). 6. שני העדים העידו ובעדותם חזרו על עיקרי הדברים שצוטטו לעיל. לאחר שמיעת עדותם יכולה אני לקבוע ובאופן ברור את העובדות כדלקמן: א. התובע "ידע את העבודה טוב טוב והיה אחראי על העובדים" (עדותו בעמ' 1 לפרוטוקול), הנתבע סמך עליו "בעינים עצומות" וכאמור מינה אותו כאחראי על צוות העובדים (עמ' 7 לפרוטוקול). התובע קיבל שכר גבוה בהתחשב בכך שנחשב "מומחה" ושימש אחראי (עמ' 8 לפרוטוקול). ב. העבודה שנדרש התובע לבצע, היתה ניסור של חלק מהפרופיל, על מנת להתאימו למחבר, הפרופילים היו חתוכים לגודל הרצוי , אך היה צורך לנסרם בשוליים לצורך התאמה סופית (עמ' 2 לפרוטוקול). ג. ביום הארוע, וגם בימים שקדמו לו, לא הסביר הנתבע לתובע מה עליו לעשות, וגם לא הזהיר אותו מפני סיכונים בעבודה. ד. במועד הרלוונטי, בית המלאכה של הנתבע היה במחסן בתוך אולם השמחות שבו בוצעה עבודת התקנת האלומיניום נשוא הדיון, לא היה "מפעל" כטענת התובע. ה. הפעולה שביצע התובע היתה פעולה שגרתית במהלך העבודה, אמנם התובע העיד שעשה אותה פעם ראשונה , הנתבע לא התייחס ספציפית לעניין זה, אך מכל הראיות נראה שפעולת השיוף זו פעולה שגרתית שנעשית בכל עת. איני יכולה לקבוע אם כדבר שבשיגרה היא נעשית ב"מפעל" או במקום ההתקנה, אך בעניננו כאמור, "המפעל" ומקום ההתקנה היו באותו מקום. עיקר הויכוח נעוץ בשאלה, האם צריך היה התובע לנסר את הפרופיל עם מסור כטענתו, או עם משייף (פצירה) כטענת הנתבע. כאמור התובע טוען שלא ניתן היה לבצע את השיוף באמצעות משייף כיון שא"א להגיע לרמת דיוק וכיוון שפעולה זו אורכת זמן רב מאד. הנתבע מנגד טוען, שיש לבצע את העבודה במשייף והיא אורכת דקות, לדעתו אין הבדל מבחינת דיוק בין ניסור לבין שיוף , הנתבע העיד גם שמעולם לא ניתנה לו הוראה לשייף עם משור ומעולם התובע ואחרים לא עשו פעולה שכזו. מבין שתי העדויות מעדיפה אני את עדותו של הנתבע, עדותו היתה אמינה עלי מה שמתקשה אני לאמר לגבי עדות התובע. מסתבר, שדברי התובע לא היו מעוגנים במציאות, או במילים אחרות לא שיקפו את האמת, ביחס לשאלה העיקרית האם יכול היה לעשות את השיוף עם פצירה השיב התובע : "כל חתיכה היתה לוקחת שעה לעשות אותה, ויש 16 חתיכות, במשור במפעל זה לוקח מהר". (עמ' 3 לפרוטוקול). הנתבע העיד, ששיוף בעזרת משייף אורך דקה (עמ' 8 לפרוטוקול), והוא ביקש להדגים ביצוע הפעולה בביהמ"ש ואכן ביהמ"ש הורה על הפסקה בדיון, הנתבע הלך והביא עמו כלי עבודה והדגים בפועל שיוף של פרופיל דוגמת נ2/ והרכבתו למחבר, ומסתבר שפעולות אלו ארכו פחות מחצי דקה!! (עמ' 11 לפרוטוקול). התובע אמנם טוען שמדובר בפרופיל רחב יותר (ת1/), אך כאמור מעדיפה אני את עדות הנתבע ומכל מקום גם אם מדובר בפרופיל רחב יותר, אזי משך הזמן הנדרש לביצוע פעולת השיוף הוא במונחים של דקות ולא מעבר לכך. באשר לאמינות התובע, בתצהיר עדות ראשית הצהיר התובע: "כיום, אין אני עובד לא מצאתי מקום עבודה, בשל קשיי הנשימה והכאבים כתוצאה מהצלקת אני מתקשה במציאת עבודה". (סעיף 27 ו- 33 לתצהיר עדותו), הסתבר מחקירתו בביהמ"ש שכל העת ובאופן רצוף (למעט החודשים הסמוכים לתאונה) התובע עובד, (עמ' 6 לפרוטוקול) ובפיו לא היה כל הסבר להצהרתו הלא נכונה. מהמקובץ לעיל, עולה, שהתובע שהיה בקי ומומחה בעבודתו, בחר לנסר את הפרופיל עם מסור, עובדה שנראית על פניה רשלנית ביותר, שכן ברור שקיימות סכנות רבות ומגוונות בביצוע פעולה זו, קיימת סכנה של ניסור הידים עצמם, מעוף חלקים אל פני התובע והסובבים אותו ועוד. טענת התובע שביצע את הפעולה עם משור ולא עם משייף כדי לחסוך בזמן התבררה כחסרת כל בסיס, שכן כאמור בנוכחות ביהמ"ש נעשתה הפעולה בדיוק רב בפחות מחצי דקה (רחוק מה"שעה" לה טען התובע!). 7. ומכאן לשאלה האם על בסיס העובדות שתוארו לעיל , יש מקום לקבוע שהנתבע התרשל ואם יש מקום לקבוע כך, האם יש לאמר שלתובע אשר תורם ומה שיעורו של זה . בסיכומיו, (בעמ' 6) מפרט ב"כ התובע את טענותיו לעניין הרשלנות שיש ליחס לנתבע, אבחן אותן אחת לאחת: "הנתבע לא העמיד לרשותו מסור נאות" - אכן כך, הנתבע לא העמיד לרשות התובע שהיה מומחה כלי כלשהוא, אך אין חולק שבנמצא בהישג יד היה גם מסור וגם משייף, התובע לא הונחה באותו בוקר וגם לא בבוקר שקדם לו במה להשתמש, נקודת המוצא של הנתבע היתה שהתובע מומחה, הוא עוסק בכך שלוש שנים וחצי והוא יודע ידוע היטב באיזה כלי עליו להשתמש, האם יש לאמר שהנחת המוצא של הנתבע ובעקבותיה העדר הנחיות לתובע היא מעשה רשלני, היינו מעשה שמעביד זהיר וסביר לא היה עושה שכמותו? דומני שיש להשיב על שאלה זו בשלילה, היינו, אינני סבורה שעל מעביד זהיר וסביר לשוב ולהבהיר לעובד מידי בוקר באלו כלים עליו להשתמש ומה הסיכונים שבשימוש בהם, ואיני סבורה שכמדיניות שיפוטית יש לקבוע כן, ברם גם באמור לעיל, יש להבחין הבחן היטב בין פעולות שיש בהם לגרום לסיכונים ברורים, כגון סכנה מהיפגעות ממשור יד - שהרי הסכנה ברורה לחלוטין ואין צורך לשוב ולהזכיר הדבר לעובד ותיק ומומחה, לבין סיכונים שאינם רגילים או ברורים, כגון סכנת דליפה של חומרים רעילים, סכנה של מגע עם חומר מסויים, סכנה משימוש בכלי או מכונה חדשה שלא הורגלו לשימוש בה, או סכנות מביצוע פעולות שאינן פעולות המתבצעות כבדרך שיגרה, כמובן שאין מדובר ולא יכול להיות מדובר ברשימה סגורה, מפני סיכונים שכאלו, יש לדרוש מהמעביד לחזור ולהזהיר גם עובדים ותיקים ומומחים. בענייננו, כאמור מדובר בפעולה פשוטה שהסיכונים בגינה ברורים ואיני סבורה שיש לצפות מהמעביד שידריך עובד ותיק ומומחה ויזהירו. דברים דומים אמר ביהמ"ש בע"א 371/90 סובחי נ. רכבת בישראל, פד"י מז(3) 345,347, : "כל קטן ידע כי ערבוב מים בעפר יוצר בוץ וכי על בוץ מחליקים, לטענת סובחי, כי לא הזהירו אותו מפני הבוץ, נשיב, כי הכל יודעים שעל בוץ מחליקים וחזקה על סובחי שאף הוא ידע זאת, נזכור כי סובחי עבד כפועל מסילאי כשש שנים, ובוודאי ידע על כל הסכנות ה"רגילות" מסוג זה, הכרוכות בעבודתו". התובע כאמור עבד שנים מספר באותה עבודה ואין ספק שהיה מודע לסיכונים. הנימוק שנתן לביצוע הפעולה כפי שביצע, הסתבר כחסר כל בסיס, ואין לאמר אלא שהוא נהג ברשלנות ובחוסר זהירות שעה שהשתמש במשור לפעולה לה הוא לא יועד ושבהכרח היתה מסוכנת. טענות רשלנות נוספות להן טוען התובע: "הנתבע לא העמיד לתובע מקבע לצורך פעולת הניסור", אכן כך, אלא שכאמור על התובע היה לדעת שעליו להשתמש לצורך הפעולה שביצע עם משייף ולא עם מסור, מעבר לכך, לא היה בדבר למנוע את הסכנה של מעוף חתיכה, יכול והיה בו למנוע סכנה של חיתוך היד. "הנתבע לא הסביר לתובע את הסיכונים בהפעלת המשור" - אכן כך, אלא שאיני סבורה כפי שנאמר לעיל, שעל המעביד, היתה מוטלת חובה לעשות כן. "הנתבע לא הוכיח כי ניתן לשייף בפצירה בזמן קצר" אמירה זו נעדרת תשתית עובדתית, הוכח היפוכו של דבר, הוכח שהפעולה נעשתה בדיוק רב, בפחות מחצי דקה. אינני מקבלת אפוא, אף אחד מטיעוני התובע לגבי הרשלנות שיש לטענתו ליחס לנתבע ודעתי היא מהנאמר לעיל, שהנתבע לא הפר את חובת הזהירות המוטלת עליו כמעביד ולפיכך אין להטיל עליו חבות ברשלנות. יש לציין ולהזכיר שמדובר אמנם בתאונת עבודה, אשר בה נפגע עובד ולגביו תאונה מסוג זה אומר ביהמ"ש: "יש לדקדק דווקא עם המעביד בכל הנוגע להטלת האחריות לתאונה ולהקל במידה רבה עם העובדה בייחוס רשלנותו, שגרמה או שתרמה לתאונה. היסוד הרעיוני לקביעה הלכה זו הוא בכך, שהמעביד הינו המופקד על המפעל או על העבודה, שבמסגרתה מבצע העובד את המוטל עליו, ומתפקידו לדאוג, שתנאי העבודה ושיטות העבודה יהיו בטוחים, והעובד יודרך כראוי כיצד לבצע מלאכתו... אם זאת, יש לבחון ולבדוק כל מקרה ועניין על פי נסיבותיו, שמא חטא גם העובד ברשלנות של ממש, אשר צריכה להלקח בחשבון , שעה שבאים לקבוע את חלוקת האחריות לתאונת עבודה. כבר היו דברים מעולם, שחרף המגמה הבסיסית הנ"ל הוטלה על העובד אחריות כבדה משל המעביד. גם לגישה זו יימצא אישור פסקי-דין, שניתנו במקרים המתאימים". (ע"א 655/80 מפעלי קרור נ. מרציאנו, פד"י לו(2) 592, 604) גם אם הייתי מגיעה למסקנה שהנתבע הפר חובת זהירות כלפי התובע, הייתי מטילה עליו אשם תורם מכריע, על הפעולה חסרת הזהירות שנקט בה, תוך שהיה מודע או שצריך היה להיות מודע לסיכונים, הסברו מדוע פעל כך - לחסוך זמן למעביד, כאמור, הוכח כ"תרוץ" ולא מעבר לכך. דעתי אפוא שיש לדחות התביעה. למען הזהירות ושמא דעתי ללא תתקבל אתייחס לסוגיית הנזק. 8. הנזק 8.1 כאמור ב"כ הצדדים הסכימו שנכות התובע כתוצאה מן התאונה היא בשיעור 10% בגין הפגיעה באף. בגין הנזק הלא ממוני הייתי פוסקת לתובע בהתחשב בכך שאין זו נכות תיפקודית וגם איני סבורה שיש בצלקת להפריע לתובע, שנישא למן התאונה ולא נראה שמדובר בצלקת מכערת, פיצוי בשיעור 150% מהפיצוי שהיה זכאי על-פי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים תשל"ה1975- . 8.2 באשר לאבדן השתכרות בעבר - צויין כבר לעיל שהתובע הצהיר שאינו עובד, מה שהסתבר כלא אמת, התובע מתמיד בעבודה ואין כל סיבה שלא יהיה כך בשל פגיעתו הקלה מאד באף, התובע נעדר חודשיים מעבודתו ובגינם יש לפצותו בסכום של 5,000 ש"ח בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום האירוע. 8.3 בגין העתיד, איני סבורה שמדובר בנכות תיפקודית ולפיכך קשה לאמר שיש מקום לצפות שיסבול מאבדן השתכרות, ברם נכות קיימת, העתיד מי ישורנו, ולפיכך הייתי פוסקת לתובע פיצוי גלובאלי בשיעור 20,000 ש"ח. 8.4 הנתבע העיד שנתן לתובע הלוואה של 15,000 ש"ח, אך העיד שסכום זה היה כנגד הפיצויים המגיעים לו ולפיכך אין מקום לנכותם מכל הסכומים הנ"ל, אך יש לנכות תקבולי המל"ל כשהם נושאים הפרשי הצמדה וריבית. 9. מכל הנאמר לעיל, דעתי שיש לדחות את התביעה, כך אני מורה ואני מחייבת התובע לשאת בהוצאות הנתבע ובנוסף בשכ"ט ב"כ בשיעור 4,000 שח בתוספת מע"מ כחוק. אלומיניוםתאונת עבודה