מדובר בתביעה לתשלום הפרשי פיצויי פיטורים, לרבות פיצויים בגין פיטורים שלא כדין. הצדדים נתנו הסכמתם, כי בית הדין יפסוק לפשרה לאור האמור בכתבי טענות הצדדים, תצהיריהם וחקירתם בבית הדין. הצדדים הגישו סיכום טענותיהם בכתב. התובע עבד בנתבעת מיום 1.4.85 עד 17.9.95 עת פוטר מעבודתו. מדובר בתובע יליד 1936. התובע שימש כחרט וכרסם בנתבעת. הנתבעת עבדה 5 ימים בשבוע, אולם בהתאם לצרכי העבודה נדרשו העובדים מעת לעת לעבוד גם שעות נוספות, לרבות בימי ו'. התובע הצהיר, כי במשך כל השנים עבד כ-10 שעות יומיות בתפקידו, לרבות שעות נוספות ועבודה בימי ו', לפי הצורך, אולם במהלך התקופה האחרונה לעבודתו החל לסבול מבעיות נשימה ומקוצר נשימה עקב חשיפתו לגז המצטבר במהלך תקופת הריתוך, ופנה לטיפול רפואי ונצטווה שלא לעבוד בשעות נוספות, אלא לעבוד 5 ימים בשבוע. התובע מודה, כי לא הגיש תביעה להכיר בליקוי הרפואי כ"תאונת עבודה", ולא המציא תעודה רפואית לנתבעת, כי אינו רשאי לעבוד שעות נוספות בשל סיבות רפואיות, אולם הצהיר, כי נוכח המלצות הרופאה ומצבו הרפואי ביקש ממר מזרחי, מנהל העבודה, שלא לעבוד כבעבר ימי שישי, וכן סיפר למנהל הנתבעת, מר ברנד, כי הרופאה הורתה לו שלא לעבוד בימי שישי (סעיף ח' ו-ט' לתצהירו במקום עדות ראשית, ועמ' 5 לפרוטוקול). ביום חמישי האחרון, עובר לפיטוריו, התבקש לעבוד שעות נוספות באותו יום וכן ביום שישי שלמחרת, אולם התובע סירב נוכח מצבו הרפואי. עובר לפיטוריו, הבהיר למנהל העבודה שאינו מסוגל לעבוד שעות נוספות, וכי עליו להתלוות ביום השישי לאישתו לסידורים אישיים, אולם מנהל העבודה מר מזרחי התעקש ודרש, כי יגיע לעבודתו ביום שישי, אולם התובע המשיך בסירובו וטען, כי אין מדובר בעבודה דחופה שאינה סובלת דיחוי ליום ראשון. בעקבות כך פנה אליו מנכ"ל הנתבעת, ישראל ברנד, בכעס, ושאל אותו אם החלטתו סופית, וכשהשיב בחיוב, עלה מר ברנד למשרדים והמציא לתובע מכתב פיטורים. התובע פנה לועד העובדים ונאמר לו, כי מדובר בפיטורים בלתי חוקיים, וכי רשאי להתעלם מהמכתב (עמ' 9 לפרוטוקול). כמו כן פנה ליעוץ משפטי ונאמר לו על ידי עוה"ד, כי נתבקש לנתק כל קשר עם הנתבעת (עמ' 8 לפרוטוקול). לטענתו מדובר בפיטורים שלא כדין, שכן נעשו בלא הסכמת נציגות העובדים תוך התעלמות מויתקו ומגילו המבוגר, ולפיכך דורש בתביעתו פיצויים בגין פיטורים שלא כדין בשיעור 100,000 ₪, כאשר התובע מעריך הפיצוי בשיעור של כ-17 משכורות חודשיות. התובע מפרט בתצהירו הבסיס לשיעור פיצויים בגין פיטורים שלא כדין, בשים לב לאיבוד מקום עבודה קבוע, אובדן זכויות נלוות, לרבות זכויות מצטברות לפנסיה, גילו וקשיי מציאת תעסוקה חילופית וותקו במקום העבודה. הצדדים אינם חלוקים, כי על יחסי העבודה שביניהם חל הסכם עבודה קיבוצי כללי לתעשיית המתכת, החשמל, האלקטרוניקה (להלן "ההסכם הקיבוצי"). לטענת התובע, מדובר בפיטורים יוצאים מן הכלל (עפ"י סעיף 25 ל"הסכם הקיבוצי"), ולטענתו, לא מולאו הוראות סעיף 25(א) ל"הסכם הקיבוצי" הדן בפיטורים בגין הפרת משמעת חמורה, שכן לא התקיים בירור בין הנהלת המפעל וועד העובדים לפני הפיטורים, ועל כך אף מנהל הנתבעת אינו חולק בעדותו (עמ' 15 לפרוטוקול). כמו כן נטען, כי לא נערך שימוע לתובע, לא נערך בירור עימו ולא נשמעה דעתו טרם הפיטורים. התובע טוען, כי הנתבעת הפרה את הוראות סעיף 25(ב) ל"הסכם הקיבוצי" הדן בפיטורי עובד המתרשל בעבודה או המפריע למהלך התקין של הייצור, שכן התובע לא הוזהר קודם פיטוריו ולא נשלחה לו אזהרה עם העתק לועד העובדים ומועצת הפועלים ובכך לא ניתנה לנציגות העובדים האפשרות לערער על מתן האזהרה ולא ניתנה לתובע אפשרות לתקן מעשיו. התובע מצהיר, כי המכתבים שצורפו לתצהירו של חיים ברנד, מנכ"ל הנתבעת, בדבר בירורים והתראות שהופנו לתובע (נספח ב'-ה' לתצהירו של ברנד), מעולם לא נמסרו לו, וכן לא הוזהר טרם פיטוריו. התובע מוסיף וטוען, כי הנתבעת לא מילאה אחר דרכי הפיטורים שפורטו גם בהסכם העבודה המיוחד מיום 29.11.93 שנחתם בינה לבין מועצת הפועלים האזורית בירוחם (להלן "ההסכם המיוחד") (נספח ז' לתצהירו של מר ברנד), שכן לטענתו, הנתבעת הודתה, כי פעלה עפ"י הוראות ה"הסכם הקיבוצי", ובכל מקרה, גם אם נטען שהתובע פוטר בשל עבירות משמעת, הרי יש לקיים בירור בנוכחות הועד עפ"י הוראת סעיף 27.4 ל"הסכם המיוחד" - דבר שלא נעשה, ולפיכך מדובר בפיטורים שרירותיים וחד צדדיים. התובע מפנה את תשומת לב בית הדין לעובדה, כי מכתב הפיטורים ניתן במסמך סטנדרטי ולאלתר, ועובדה זו מעידה כאלף עדים, כי הפיטורים נעשו גם מחמת כעס, ללא בירור וללא עירוב נציגות העובדים. התביעה להפרשי פיצויי פיטורים נובעת מהעובדה, כי לטענת התובע, שכרו לצורך חישוב פיצויי פיטורים הינו בשיעור 5,915.90 ₪, שכן יש לכלול בשכר הקובע את שכרו הבסיסי ותוספות ששולמו לו בגין אחזקת טלפון, אחזקת רכב וביטול זמן. לטענתו, מדובר בחלק משכרו הרגיל, שכן התוספות שולמו לו על בסיס שעתי ולפי מספר שעות עבודתו הרגילות בפועל מידי חודש בחודש, הכל כפי שעולה מעיון בתלושי השכר שצורפו לתצהירו במקום עדות ראשית. במועד פיטוריו טוען התובע, כי היה זכאי לקבל פיצויי פיטורים בשיעור 61,880.31 ₪, אולם קיבל מהנתבעת על חשבון פיצויי פיטורים סך 11,784.01 ₪, וכן קיבל מ"מבטחים" על חשבון פיצויי פיטורים סך 3,926.47 ₪. לפיכך תובע תשלום יתרת פיצויים בשיעור 46,169.82 ₪ (נכון ליום הגשת התביעה) בתוספת פיצויי הלנת פיצויי פיטורים. המחלוקת באשר לשיעור פיצויי הפיטורים ששולם לתובע נובעת, בין היתר, מטענת התובע, כי אין לקזז מפיצויי הפיטורים להם זכאי היה התובע, את הסך 19,831.57 ₪ שקיבל מ"מבטחים" על חשבון הפרשות בשיעור 6% (נספח ט' לתצהיר מנהל הנתבעת), שכן מדובר בהפרשות המעביד לתגמולים בלבד בגין התובע ל"מבטחים" ואינן באות על חשבון פיצויי פיטורים. התובע תומך טיעונו בדב"ע לט/31-3 נעמ"ת נ' דבורה קלאו, פד"ע י', 377. התובע טוען, כי אין להפחית פיצויי הפיטורים עפ"י הוראת סעיף 16 ו-17 לחוק פיצויי פיטורים, תשכ"ג - 1963, שכן הנתבעת לא עמדה בנטל המוטל עליה להוכיח נסיבות המצדיקות שלילת פיצויי פיטורים, ולו בחלקם, ודי בפיטורים כשלעצמם, אף תוך כדי תשלום פיצויי פיטורים, כדי להוות עונש במקרה הנדון. בסיכום טענותיו טוען, כי שיעור יתרת פיצויי הפיטורים ליום הגשת הסיכומים הינו בשיעור 72,927 ₪, ולחילופין, גם אם יקבע, כי יש להפחית מפיצויי הפיטורים את הסך 19,831.57 ₪ שעמדו לזכות התובע ב"מבטחים", עדיין נותרה יתרה בשיעור של כ-42,000 ₪. ובאשר לשיעור הפיצויים בגין פיטורים שלא כדין, תובע התובע 157,000 ₪ שהינם ערכם של הפיצויים במועד הגשת הסיכומים. 4. טענות ההגנה מטעם הנתבעת: א. הנתבעת טוענת, כי התובע פוטר עקב אי ציות חוזר ונשנה למנהליו בקשר לסדרי העבודה והמשימות שהוטלו עליו, וכן בשל עבירות משמעת. הנתבעת מציינת, כי לאורך תקופה של כ-6 חודשים לפני פיטורי התובע, נערכו בירורים בין התובע למנכ"ל הנתבעת לגבי הפרות משמעת, סירוב להוראות ממונים, העדרויות, סירוב לעבוד שעות נוספות, לרבות בימי שישי כשצרכי המפעל דרשו זאת. הבירורים נעשו באופן לא פורמלי, עקב היכרות רבת שנים עם התובע ורצון הנתבעת להמשיך להעסיקו. מנהל הנתבעת צירף לתצהיר מספר מסמכים להוכחת טיעונו (סעיף 4 לתצהיר). ב. התובע פוטר, שכן סירב למלא הוראות הממונים עליו ביום 2.3.95; 17.5.95; 19.5.95; 23.7.95 וביום 3.8.95, כאשר התבקש לעבוד שעות נוספות וכן לעבוד למחרת היום (יום שישי) על מנת לסיים עבודה דחופה, סירב ללא מתן הסבר ובכך גרם נזקים למפעל, ועובדה זו הביאה את הנתבעת לפטר התובע, כאמור במכתב הפיטורים (המכתבים צורפו לתצהיר מנהל הנתבעת - נספחים א' - ה'). ג. מנכ"ל המפעל הצהיר, כי התובע מעולם לא הודיע לו בע"פ או בכתב על בעיה רפואית כלשהי המונעת ממנו לעבוד בשעות נוספות או בימי שישי. ד. לטענת הנתבעת, התובע פוטר בהתאם להוראות ה"הסכם הקיבוצי" ו"ההסכם המיוחד". אין מדובר בפיטורים עפ"י סעיף 25א' ל"הסכם הקיבוצי", שכן התובע לא פוטר לאלתר, אלא ניתנה לו הודעה מוקדמת בת 45 יום, ואולם הוראות סעיף 25(א) ל"הסכם הקיבוצי" דנות בפיטורים לאלתר וללא הודעה מוקדמת ועפ"י ההוראות שבתקנון העבודה חובת בירור עם נציגות העובדים חלה רק אם הופסקה עבודת העובד לאלתר ומהסיבות שפורטו בסעיף יג' (3) וסעיף יג'(6)(א) לתקנון. כל שנאמר בהוראות ה"הסכם הקיבוצי", כי יש להודיע על הפסקת העבודה (כאשר מדובר בפיטורים לאלתר וללא הודעה מוקדמת - א.ו) לועד העובדים (סעיף 2.4.3 לסיכום טענות הנתבעת). סעיף 25(ב) ל"הסכם הקיבוצי" דן בפיטורים במקרה ועובד מתרשל או מפריע למהלך התקין של הייצור, ולטענת הנתבעת אין תחולה להוראות הסעיף הנ"ל על פיטוריו של התובע, שכן התובע פוטר בנסיבות של אי ציות להוראות ההנהלה ובעטיין של עבירות משמעת, ואין מדובר בהתרשלות או בהפרעה למהלך התקין של העבודה. אולם גם אם תתקבל טענת התובע, כי הסעיף הנ"ל חל, הרי לדעת הנתבעת, התובע הוזהר טרם פיטוריו, אולם אין בכך כדי להגביל זכותה של הנתבעת כמעבידה לפטרו בכפוף למגבלות החלות על הצדדים בחוק, בהסכם קיבוצי וכדומה. במקרה הנדון נטען בתצהירו של חיים ברנד ובעדותו, כי נערך בירור עם התובע והתובע הותרה טרם פיטוריו. העתקי האזהרות נמסרו לנציגות העובדים וכן לתובע. הנתבעת מוסיפה, כי נציגות העובדים היתה מודעת לאזהרות ההנהלה כלפי התובע, אך לא ערערה על כך ולא ערערה על פיטוריו, אף כי התובע בעדותו הודה, כי הועד היה מודע לפיטורים, אולם מסיבות השמורות עימו בחרו שלא לפעול בעניין (סעיף 2.4.9 לסיכום טענות הנתבעת). הנתבעת חולקת על שיעור הפיצוי שנתבע על ידי התובע, וטוענת, כי מדובר בסכום חסר בסיס עובדתי ומשפטי כאחד. התובע, עפ"י עצת עורך דינו, ניתק קשר עם הנהלת הנתבעת לאחר פיטוריו, אולם עוד בתקופת ההודעה המוקדמת בה התקיימו יחסי עובד-מעביד, ואין לו להלין אלא על עצמו, אך אינו זכאי לדרוש דמי נזק בגין העובדה, כי פוטר שלא כדין ובניגוד להוראות ה"הסכם הקיבוצי" ובכך שנמנע ממנו בירור טרם פיטוריו, ומוסיפה, כי גם לו היה מתקיים בירור בעניינו, כי גם אז היו יוצאים פיטוריו לפועל בשל נסיבות מוצדקות. הנתבעת טוענת, כי התובע לא עמד בנטל המוטל עליו להוכיח שיעור הנזק, לרבות קשר סיבתי בין פיטוריו לבין הנזק הנטען על ידו. הנתבעת מדגישה בסיכום טענותיה, כי לא נטענה כל טענה שהתובע פוטר מחמת גילו או מחמת מחלתו, שכן גם לדעת התובע לא המציא כל אישור מחלה. ה. ובאשר לתביעה להפרשי פיצויי פיטורים, נטען, כי שכרו של התובע שולם על בסיס שעתי ולפיכך שיעור השכר לצורך חישוב פיצויי פיטורים, הינו שכרו הממוצע ב-12 החודשים האחרונים שקדמו לפיטוריו. ו. עפ"י הוראות ה"הסכם הקיבוצי", לרבות ההסכם המיוחד, הסכומים שהופרשו על ידי הנתבעת במסגרת הפרשות לפנסיה מקיפה יבואו במקום פיצויי פיטורים (סעיף 8.3 לסיכום הטענות). פרשת "קלאו" אינה חלה במקרה הנדון, שכן בפסה"ד נפסק מקום שבו לא נקבעה בהסכם הקיבוצי הוראה מפורשת לעניין הפרשות לפיצויי פיטורים, ולפיכך נטען, כי לא התמלאו דרישות סעיף 14 לחוק פיצויי פיטורים. במקרה שלפנינו, נקבע מפורשות כך ב"הסכם הקיבוצי" וב"הסכם המיוחד". מטעם זה יש להפחית משיעור פיצויי הפיטורים גם הסכומים שהופרשו ל"מבטחים" בשיעור 6%, היינו סך 19,831 ₪. לטענת הנתבעת, שכרו הקובע של התובע לצורך פיצויי פיטורים הינו בסך 3,953 ₪, ובגין 10.46 שנות עבודתו זכאי לכל היותר ל-41,348 ₪ בגין פיצויי פיטורים, מהסכום הנ"ל יש להפחית סך 35,542 ₪ ששולמו לתובע, אולם התובע אינו זכאי להפרש הפיצויים הנ"ל, שכן עפ"י הוראות הסכם הפנסיה ותקנות "מבטחים" הסכומים שהופרשו לקרן הפנסיה באים במקום 72% מסכום פיצויי הפיטורים, ואלה שוחררו במלואם לתובע. בכל מקרה נטען, כי אף אם יחושב שכרו הקובע של התובע לתשלום פיצויי פיטורים עפ"י שכרו הממוצע, מדובר בשיעור שכר בסך 4,829 ₪ לכל היותר, ולפיכך הפרשי פיצויי הפיטורים הינם לכל היותר בשיעור 14,969 ₪ בלבד, לאחר ניכוי שיעור הפיצויים ששולם לתובע ישירות ע"י הנתבעת ו"מבטחים" (סעיף 8.4 לסיכום הטענות). ובאשר לשיעור השכר הקובע, מדובר בתוספות עפ"י הוראת סעיף 14.6 להסכם המיוחד, ובתנאי, כי שיעור החזרי ההוצאות הנ"ל לא יעלה על 25% משכרם של העובדים. מדובר בהוראה אשר תוקנה עפ"י דרישות נציגות העובדים במפעל כדי לשפות העובדים על ביטול זמן והחזרי הוצאות לשם הגעה למפעל המרוחק ולשם סידור שעות וזמני עבודה. אין בעובדה שהפיצוי נקבע על בסיס שעות עבודה כדי להפכו לחלק מהשכר הרגיל. ז. הנתבעת סבורה, כי לתובע שולמו מלוא פיצויי הפיטורים בהתאם להוראות החוק וההסכמים הקיבוציים החלים על הצדדים, אולם מדגישה, כי התובע פוטר בנסיבות של הפרות משמעת חמורות חוזרות ונשנות ואי ציות להוראות ההנהלה, ובנסיבות אלה רשאית הנתבעת לפטרו תוך שלילה מלאה או חלקית של פיצויי הפיטורים (תקנון העבודה - סעיף יג' (2) ו-(3)). במקרה הנדון, אם ייקבע שהתובע זכאי להפרשי פיצויי פיטורים, יש לשלול תשלומם בשל העילות שפורטו לעיל שהביאו לפיטורי התובע. ח. הנתבעת טוענת, כי במידה ובית הדין יקבע, כי עליה לשלם הפרשי פיצויי פיטורים, אין להשית עליה הלנת פיצויי פיטורים בשל חילוקי דעות של ממש בין הצדדים בדבר עצם החוב. 5. לענייננו, בחקירתו הנגדית התובע העיד, כי נהג לעבוד הרבה שעות נוספות, לרבות ימי שישי, שכן לא יכול היה להתפרנס מהיקף משרה של 180 שעות רגילות ללא שעות נוספות (עמוד 6 לפרוטוקול). התובע חזר על גירסתו, כי לא יכול היה להמשיך ולעבוד שעות נוספות, לרבות בימי שישי בשל מצב בריאות, אך מודה, כי לא המציא מכתב בדבר מצב בריאותו לנתבעת (עמוד 4 לפרוטוקול). התובע לא יכול היה לאשר בחקירתו, האם סירב לעבוד ביום שישי האחרון, שכן היה עליו ללוות את אישתו לשגרירות ארגנטינה או מחמת מצבו הרפואי (עמ' 4 לפרוטוקול). כן עולה מחקירתו הנגדית, כי לאחר פיטוריו עבד זמן קצר במפעל מתכת סדום בדימונה, אולם עזב בשל השכר הנמוך (עמ' 7 לפרוטוקול). התובע לא פנה למפעלים נוספים לקבלת עבודה, אלא למתכת סדום בלבד (עמ' 11 לפרוטוקול). לאחר מכן הלך ללשכת העבודה וניתן לו פתק, כי אינו ניתן להשמה, ולאחר מכן פתח קיוסק עבור בנו ועבד יחד עימו במשך שנתיים נוספות עד לשנת 98, עת החל לקבל קצבת זקנה (עמ' 9 לפרוטוקול). חיים ברנד, מנכ"ל הנתבעת, בחקירתו מאשר, כי מדובר במפעל העובד 5 ימים, אולם ההנהלה רשאית עפ"י צרכי העבודה לדרוש מהעובדים לעבוד שעות נוספות, לרבות בימי שישי, ולטענתו, מדובר בעבודה בשעות נוספות ולא בעבודה בימי מנוחה, כפי שנטען כלפיו על ידי ב"כ התובע באשר לדרישת ההנהלה, כי התובע יעבוד בימי שישי, היינו ביום המנוחה (עמ' 12 לפרוטוקול). ובאשר להליכי הפיטורים, העיד, כי התובע נקרא מספר פעמים לבירורים, אולם השיחות לא תועדו בכתובים, אלא סמוך למועד פיטוריו החלו לתעד את הבירורים שנערכו עם התובע, כי העד הבין שהתובע אינו מבין את חומרת מעשיו. מדובר במכתבים שהעתקם נשלח גם לועד וגם לתיקו האישי של התובע. המכתבים לא נשלחו למועצת הפועלים. אין לעד כל אסמכתא, כי התובע קיבל באופן אישי מכתב כלשהו. כמו כן אין כל פרוטוקול בדבר שימוע או בירור שנערך לתובע טרם פיטוריו או התייעצות שנערכה עם הועד (עמ' 14 ו-15 לפרוטוקול). לדעת העד, כל המכתבים שצורפו לתצהירו מהווים אזהרה טרם פיטורים והעד מעיד, כי חודשיים לפני הפיטורים שוחח עם התובע והסביר לו, כי הוא מסב נזקים כבדים, וכי העד שוקל אם להמשיך להעסיק אותו אם לאו. מר ברנד העיד, כי התובע פוטר בגלל נזקים שגרם למפעל בעקבות בעיות משמעת בשל סירובו לעבוד שעות נוספות ביום 3.8.95 כאשר סירב לבצע עבודות שהוטלו עליו בזמן שהוטל עליו, כדי לבצע עבודה שתוכננה מראש על ידי מנהל העבודה והמפעל, התובע לא הופיע לעבודה, המכונה עמדה והמוצר לא הוגש, ומדובר בהשלכות של יחסים עסקיים בין לקוח וספק (עמ' 14 לפרוטוקול). העד אישר פעם נוספת, כי זו סיבת הפיטורים הספציפית של התובע (עמ' 15 לפרוטוקול). באשר לשיעור השכר הקובע, טוען, כי אף אם חישוב התוספות נערך עפ"י שעות העבודה הרגילות בפועל, אין לראות בכך חלק מהשכר, אלא כיסוי החזר הוצאות בגין כל יום עבודה בפועל של התובע (עמ' 18 לפרוטוקול), ומדגיש, כי התוספות השונות, מטרתן היתה ליתן פיצוי לעובדים בגין כל הוצאותיהם כדי להגיע לעבודה, שכן מדובר במפעל אשר לא ערוך להסעות לעבודה. אף אם התובע הוסע על ידי מי מעובדי המשיבה, אין מדובר בהסעה מאורגנת. העד מציין, כי עבור שימוש בטלפון שולם, שכן עבודת התובע במפעל כרוכה אף בשימוש בטלפון בביתו, וזאת לצורך תיאומים עם מנהל העבודה לגבי משמרות מסויימות ושעות נוספות (עמ' 17 לפרוטוקול). יצויין בנקודה זו, כי התובע קיבל דמי אחזקת טלפון רק לאחר שהותקן טלפון בביתו (עדות התובע בעמ' 10 לפרוטוקול). אחזקת טלפון לא שולמה עפ"י פעימות, אלא נקבע סכום לכל עובד ועובד. 7. לאחר עיון בטענות הצדדים, בסיכום טענותיהם, בהוראות "ההסכם הקיבוצי" ו"ההסכם המיוחד" ובתקנון העבודה, להלן החלטתי: א. באשר לתביעה לפיצויים בגין פיטורים שלא כדין ובניגוד להוראות ההסכם הקיבוצי, נראה, כי אין לראות בהתנהגותו של התובע כדי התנהגות העולה עד כדי הפרת משמעת חמורה עפ"י הוראות סעיף יג' (3) ל"תקנון העבודה", ובשים לב לסוג העבירות שפורטו במסגרת סעיף יג' (3) לתקנון. ככל שניתן להסיק, התובע לא ציית להוראות ההנהלה עפ"י סעיף יג' (2) לתקנון וניתן לראות בסירובו לעבוד שעות נוספות במקרים דחופים כהפרת משמעת מסויימת, אם כי יש ליתן משקל לעובדה, כי התובע העיד שמסר, הן למנהל הנתבעת והן למנהל העבודה, על מצב בריאותו, אם כי מודה שלא המציא תעודות מחלה, שכן ביקש להמשיך בעבודתו הרגילה. בית הדין מודע לטענת הנתבעת בסיכום טענותיה, כי עפ"י הוראות "ההסכם הקיבוצי" רשאית ההנהלה לדרוש מאת העובדים לעבוד שעות נוספות עקב צרכי העבודה, לרבות בגין ביצוע עבודות דחופות ולרבות בימי מנוחה מוכרים (סעיף 7(ג)(3) להסכם הקיבוצי וסעיף 8). אין מחלוקת, כי הישנות העבירות מחמירה את העבירה עצמה, כפי שפורט בתקנון ובפסיקת בית הדין. הוכח לכאורה, כי המסמכים שצורפו לתצהירו של חיים ברנד, אשר היוו לטענתו למעשה הבסיס לפיטוריו של התובע, בסופו של דבר, לא הובאו לידיעת התובע. אין מדובר במכתבים שהופנו לתובע, ואין לומר, כי תיוקם בתיקו האישי מהווה ראיה, כי הובאו לידיעתו. בנקודה זו יש לתת אמון בגירסת התובע. כמו כן עולה, כי טרם פוטר התובע, קיים מסמך מיום 21.5.95 בו פורט, כי לאחר שהתובע נעדר מעבודתו בלי לתת הודעה מוקדמת, ולאחר שסירב לעבוד בעבודה מסויימת, כבר נשקלה האפשרות באופן רציני בדבר המשך העסקתו, וכשלושה חודשים לאחר מכן הוחלט להפסיק עבודתו, כאשר בין לבין קיים תיעוד מקרה נוסף אחד. אין בפנינו ראיה, כי התובע הוזהר טרם פיטוריו, ואין ראיה, כי אזהרה או הודעה על כוונה לפטר את התובע בשל התנהגותו נמסרה לועד העובדים. הנספחים שצורפו לתצהירו של מנהל הנתבעת אינם מהווים אזהרה על כוונה לפטר ומדובר במכתבים "לקונים" במקצת, לצורך תיעוד. אין בפנינו ראיה, כי במועד קבלת ההחלטה על פיטוריו של התובע או בטרם פיטוריו, ניתנה הודעה על כך לועד העובדים, לנציג הועד. במצב עובדתי זה, לא יכול היה ועד העובדים לערער על אזהרה בדבר פיטורי התובע מהטעמים שהעיד עליהם מנהל הנתבעת כעילה לפיטורים. בית הדין ער לעובדה, כי הועד היה מודע לפיטורי התובע לאחר מכן, ולא נקט בצעד כלשהו או בהגשת ערעור או קידום הליך משפטי כלשהו, אלא הורה לתובע להשיב המכתב בהיותו בלתי חוקי. כאמור, לא הוכח, כי נשמעה דעתו של התובע טרם קבלת החלטה על פיטוריו. בית הדין נתן משקל לעובדה, כי כל ה"בירורים" אשר נערכו עם התובע בע"פ, לא קיבלו ביטוי במסמכים כלשהם, אלא במכתבים סמוך למועד הארוע, אשר יש לבחון בחינת יתר משקלם הראייתי. בכל מקרה, אין בעילת הפיטורים משום עילה לשלול מהתובע מלוא זכויותיו בגין פיטוריו, שכן די בפיטורי התובע לאלתר, לאחר 10 שנות עבודה, ללא תלונה כלשהי, אף תוך כדי תשלום פיצויי פיטורים, כדי להוות עונש כבד עבורו. טיעוני ב"כ התובע בסיכום טענותיו מקובלים על בית הדין בנקודה זו. יש ליתן משקל לטיעוני ב"כ הנתבעת שפורטו בסיכום טענותיה באשר לשיעור הנזק הנטען ולהוכחתו. ב. באשר לתביעה להפרשי פיצויי פיטורים- יש לזכות התובע, ולו בחלק מתביעתו בעילה זו. אין לקבל גירסת התובע בסיכום טענותיו בשיעור הסכומים שתבע, שכן ספק אם ניתן לראות בתוספות השונות ששולמו לתובע כחלק משכרו הקובע לצורך חישוב זכויותיו. בכל מקרה, הסכומים הנ"ל שולמו לתובע במקום החזר הוצאות, על דעת נציגות העובדים שחתמה על ההסכם הקיבוצי שצורף לתצהירו של מר ברנד. ההטבות הנ"ל שולמו לתובע בגין ימי עבודתו בפועל. ספק אם פיצוי בגין ביטול זמן הינו חלק משכר עבודה רגיל, אולם אינני קובעת קביעה חד משמעית בנקודה זו. נראה, כי יש להפחית מסכום פיצויי הפיטורים הנתבע גם את שיעור 6% אשר הופרשו לתובע במסגרת פנסיה מקיפה, ובסך כולל של 19,831.57 ₪, וזאת לאור הוראות "ההסכם הקיבוצי" ו"ההסכם המיוחד" וההסכם הקיבוצי המיוחד מיום 23.5.94 (נספח יא' לתצהירו של מנהל הנתבעת), החל על יחסי העבודה שבין הצדדים, כפי שפורט בסיכום טענות הנתבעת. יחד עם זאת קיים הפרש בין פיצויי הפיטורים, אשר התובע זכאי לקבל עפ"י החוק, לבין הסכומים שקיבל בפועל, גם לדעת הנתבעת (סעיף 9 לתצהירו של מר חיים ברנד, וסעיף 8.4 לסיכום טענות הנתבעת), ויש לפצות התובע בעילה זו. 8. במכלול הנסיבות שפורטו לעיל ובמצטבר, ומאחר ומדובר בפס"ד לפשרה, הנני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע פיצוי בשיעור 60,000 ₪, לחיסול סופי ומוחלט של כל תביעותיו בגין תקופת עבודתו בנתבעת, וכן לשלם לתובע הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בשיעור 3,500 ₪. הסכומים הנ"ל ישולמו תוך 30 יום, שאם לא כן, ישאו הסך הנ"ל הפרשי הצמדה וריבית חוקית, ממועד הגשת התביעה, ועד התשלום המלא בפועל. ניתן היום ח' בסיון, תשס"א (30 במאי 2001) בהעדר הצדדים. מזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים בדואר רשום עם אישורי מסירה. י. גלטנר-הופמן, שופטת פיצוייםשאלות משפטיותפיטורים