1. מדובר בתביעה לתשלום הפרשי שכר, פיצויים בגין הפרת חוזה לתקופה קצובה, לרבות פיצויי פיטורים ותמורת הודעה מוקדמת.   הנתבעת הגישה תביעה שכנגד.   2. העובדות כפי שעולה מהראיות שבתיק: א. התובעת עבדה כאם בבית בפנימיה לאומנויות במצפה רמון (להלן "הפנימיה").   ב. בתאריך 30.7.98 נחתם זכרון דברים בינה לבין הנתבעת מס' 1, לפיו תחילת עבודתה הינה ביום 20.8.98 וסיומה ביום 15.7.99 במשכורת של 3,500 ₪ ברוטו. על זכרון הדברים הנ"ל מוטבעת חותמת של הנתבעת מס' 1 ללא חתימה (נ/10).   ג. בתאריך 1.9.98 נכרת חוזה העסקה (תחת הכותרת "זכרון דברים"), בין התובעת לבין מושבת האומנויות/האגודה לקידום החינוך (כך במקור - י.ה.). על זכרון הדברים הנ"ל חתום יהודה חניבד, מנהל הפנימיה, והתובעת. בחוזה הנ"ל צויין תפקידה של התובעת כאם בית, מועד תחילת עבודתה וסיום העבודה כפי שצויין בזכרון הדברים הקודם. שיעור משכורתה - 4,000 ₪ ברוטו. עפ"י החוזה, התובעת זכאית להתגורר בדירה ללא תשלום שכר דירה, למעט תשלום עבור חשמל, וכן זכאית ל-3 ארוחות ביום ללא תשלום (נספח א' לכתב התביעה ולתצהירה של התובעת).     ד. ביום 15.9.98 נחתם חוזה שכירות בין התובעת לבין הנתבעת מס' 1 שתקופתו במקביל לתקופה שפורטה בחוזה העבודה מיום 1.9.98 (נספח ב' לכתב התביעה). עפ"י החוזה הנ"ל, התובעת חייבת בתשלום הוצאות אחזקה, לרבות חשבון חשמל וטלפון, ובמקרה של הפסקת עבודתה עליה לפנות הדירה תוך שבועיים ימים.   ה. בתאריך 1.1.99 עברה הפנימיה לניהולה ואחריותה של הנתבעת מס' 2 (להלן "האגודה"), והחל ממועד זה שכרה של התובעת שולם ע"י "האגודה", כפי שעולה מתלושי השכר.   ו. בתלושי השכר שקיבלה התובעת בתקופת עבודתה בנתבעת מס' 1, 8/98-9/98, צויינו הנתבעת מס' 1 כמעבידה, ולחודשים 10/98-12/98 צויין בכותרת התלוש "חצב-שירותי ניהול בע"מ". מדובר בחברת תוכנה שערכה את התלושים.   ז. החל מינואר 99, עת עברה הפנימיה לניהול ו/או בעלות "האגודה", שכרה המוסכם של התובעת הופחת במידה משמעותית, כפי שעולה מתלושי השכר לחודשים 1/99 עד 3/99 ובשים לב לשיעור שכרה המוסכם בסך 4,000 ₪ ברוטו. בעקבות פניות של התובעת למנהל הפנימיה, הושלם שכרה ע"י תשלום מקדמות במהלך תקופת העבודה ב-1/99, 2/99 וב-3/99, ובסך כולל של 3,800 ₪. יחד עם זאת נותרה "האגודה" חייבת לתובעת הפרשי שכר לחודשים ינואר-פברואר 99 בסך 809.80 ₪ (סעיף 3 ד' לתצהיר התובעת ומכתב התובעת מיום 15.3.99 - נ/11).   ח. בתאריך 23.3.99, לאחר שקיבלה התובעת משכורת חודש מרץ ונוכחה לדעת, כי משכורתה נותרה נמוכה ולא כפי שהובטח לה, עזבה התובעת את עבודתה, תוך מתן הודעה טלפונית למנהל הנתבעת ושבה לביתה באילת החל ממועד זה לא שבה לעבודתה.   ט. בתלוש חודש אפריל 99 נערך עם התובעת גמר חשבון.   י. בעקבות פניות התובעת לתשלום שכרה המוסכם החל מ-1/99 והבטחת מנהל הפנימיה, כי בקשתה תענה, נשלח לתובעת בתאריך 11.4.99, לכתובתה באילת, חוזה העסקה חדש מטעם "האגודה". בין יתר סעיפי החוזה צויין, כי התובעת זכאית לשכר בשיעור 4,000 ₪ ברוטו. החוזה הנ"ל נתקבל אצל התובעת לאחר שהתפטרה מעבודתה ב-23.3.99. מדובר בחוזה בו האגודה הינה צד לחוזה, מפורטים בחוזה הנ"ל תנאי עבודתה של התובעת אשר לא נכללו בחוזה עבודה מיום 1.9.98. התובעת סירבה לחתום על ההסכם הנ"ל מהטעם, כי התקבל לאחר שעזבה עבודה וממילא מדובר בתנאים מקפחים לטענתה בבחינת הרעה מוחשית בתנאי עבודתה.   יא. בתאריך 16.4.99 נשלחה מטעם מנהל הפנימיה למחלקת הכספים של "האגודה", הודעה על הפסקת עבודתה של התובעת החל מ-23.3.99.   יב. ביום 29.4.99 נשלח מכתב מאת "האגודה" לתובעת, המאשר, כי הפסיקה עבודתה עפ"י בקשתה ביום 23.3.99. צויין במכתב, כי למרות סירובה לחתום על החוזה מיום 11.4.99 "האגודה" תשלם לתובעת רטרואקטיבית שכר בשיעור 4,000 ₪ ברוטו לחודש לכל תקופת עבודתה ב"אגודה".   יג. ביום 25.4.99 נשלח מכתב מאת נציג התובעת ל"אגודה" בו צויין, כי התובעת נאלצה להפסיק עבודתה עקב הפרת חוזה העבודה עמה על ידי ה"אגודה" ודרשה השלמת משכורתה לחודשים ינואר 99 עד מרץ 99 וכן פיצוי בגין הפרת חוזה עבודה שנחתם עימה עד לסוף תקופת החוזה בדרישה לעריכת גמר חשבון. בתגובה השיבה ה"אגודה" באמצעות בא כוחה כי מלוא הזכויות שולמה לה וכי התובעת התפטרה מטעמים אישיים ולא בשל הרעת תנאיה ובגין תאונת דרכים שארע לה ביום 10/99. ה"אגודה" מדגישה , כי היתה זכאית כמעבידה חדשה לדרוש מהתובעת לחתום על חוזה העסקה חדש ומפורט יותר. כן נטען, כי התובעת נותרה חייבת ל"אגודה" בגין אי פרעון חשבונות חשמל וטלפון סך 2,106 ₪ הכוללים ריבית והצמדה והוצאות משלוח מכתב התראה.   יד. הצדדים לא הגיעו לידי הסדר לפיכך הוגשה התביעה הנוכחית.   3. טענות התובעת א. התובעת טוענת , כי הנתבעת הפרה חוזה עבודה עמה לתקופה קצובה שנחתם ביום 1.9.98 באופן חד צדדי, הן מהטעם, כי התחלפו המעבידים במהלך תקופת עבודתה הקצובה, והן מהטעם, כי ממועד חילופי המעבידים הורעו תנאי עבודתה, ומדובר בהרעה מוחשית, שכן מדובר בהפחתת שכר. תנאי עבודה שהוצעו לתובעת על ידי האגודה לאחר שעזבה שונים מתנאי העבודה שפורטו בחוזה מיום 1.9.98 שנחתם בינה לבין הנתבעת מס' 1 וממילא נשלח החוזה לתובעת לאחר ניתוק יחסי עובד-מעביד.   בעקבות הפרה זו תובעת התובעת הפרשי שכר והשלמת משכורות ופיצוי בשיעור משכורותיה שהיתה זכאית לקבל עד לסיום התקופה הקצובה, היינו מ-25.3.99עד 15.7.99, בקיזוז השכר שקיבלה עת החלה לעבוד בחנות "סטימצקי" באילת החל מ-30.5.99 ובקיזוז סך של 3,903 ₪ ברוטו ששולמו לה על ידי ה"אגודה" בתלוש 4/99 במסגרת גמר חשבון. (פרק ו' לסיכום טענותיה).   ב. התובעת תובעת פיצויי פיטורים בשיעור 4,010 ₪, שכן לטענתה הנתבעת הפרה את חוזה העבודה עמה על מנת להמנע מתשלום פיצויים פיטורים עם סיום התקופה הקצובה שכן בכוונת הצדדים היתה להעסיק את התובעת מיום 20.8.98 עד 15.7.99, שהם 11 חודשים חסר 5 ימים, ועפ"י הפסיקה נקבע, כי 11 חודשים יראו כסמוך לשנה (סעיף 35 לכתב התביעה). לחילופין נטען, כי בית הדין יתבקש לחייב את הנתבעות בתשלום זה כפיצוי כספי בגין הפרת הסכם העבודה עימה ובגין חוסר תום הלב בו נהגו הנתבעות כלפי התובעת. (פרק ו' לסיכום הטענות).   ג. התובעת טוענת, כי זכאית לתמורת הודעה מוקדמת, בין אם פוטרה ללא הודעה מוקדמת ובין שהתפטרה ותובעת תמורה בגין 8.5 ימים ובסך 1,633.4 ₪ (פרק ו' לסיכום הטענות).   ד. טענתה העיקרית של התובעת, כי פוטרה. אולם לתובעת טענה חילופית, היינו, כי התפטרה עקב הרעה משמעותית בתנאי העסקתה, לרבות הרעה מוחשית עפ"י סעיף 11(א) לחוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג - 1963. התובעת התריעה על כך, כי תנאי עבודתה אינם מאפשרים לה להמשיך בעבודתה, ועשתה כן בחודשים ינואר-פברואר 99 בפני מנהל הפנימייה, ואמנם במהלך החודשים הנ"ל שולמו לה מקדמות להשלמת שכרה, אולם אינן עולות כדי שיעור שזוכתה קודם לכן, היינו 4,000 ₪ ברוטו, וכשנוכחה במרץ 99, כי המפרעות הנ"ל נוכו ממשכורתיה, הבינה, כי הנתבעות אינן מתכוונות לשלם לה משכורתה כפי שהובטח לה, ובחרה לעזוב לאחר חודשיים של התראות בע"פ ומכתבה מיום 15.3.99.   ה. התובעת תובעת המצאת טופס 106 לשנת 99, וכן קבלת מכתב שחרור בגין הכספים שנוכו ממשכורתה ושהופרשו ל"מבטחים" בסך 605 ₪ (סעיף 32 לכתב התביעה).   4. טענות הנתבעות א. התובעת החלה עבודתה ב-20.8.98 בנתבעת מס' 1. החל מ-1.1.99 התחלפו המעבידים ו"האגודה" היתה מעסיקתה של התובעת. התובעת היתה מודעת לחילופי המעבידים.   ב. בשלושת חודשי העסקת התובעת, מ-1/99, נתגלו קשיים ב"אגודה" הקשורים בתשלום משכורות, אך אלה לא נעשו בזדון אלא נבעו מקשיים סבירים של מעסיק חדש.   ג. התובעת התפטרה מעבודתה ביום 23.3.99, ללא כל הצדקה ומבלי ליתן הודעה מוקדמת. אין מדובר בפיטורים, וכך עולה מפורשות מכתבי טענותיה של התובעת וסיכום טענותיה. ממילא, לא ניתן לטעון טענת פיטורים ולחילופין התפטרות.   ד. התובעת התפטרה בשל סיבות אישיות הקשורות בתאונת דרכים שארעה לה באוקטובר 98. מאז אותה תאונה לא חזרה לכשירותה, ולפיכך אין מדובר בהתפטרות מחמת הרעה מוחשית בתנאי העבודה ממילא נטען , כי לא הוכח שתנאי העסקתה הורעו הרעה מוחשית כי קיבלה את כל השכר שהוסכם עליו , היינו 4,000 ₪ ברוטו טרם התפטרה.   ה. התובעת סירבה לחתום על חוזה העסקה עם "האגודה", שנשלח לה ביום 4/99 בו צויין בשיעור השכר בסך 4,000 ₪ ברוטו, ובכך מנעה מ"האגודה" לפעול לתיקון המצב ולאפשר המשך עבודתה. למרות סירובה הנ"ל, שילמה "האגודה" את מלוא שכרה של התובעת לתקופת עבודתה עד להתפטרותה.   ו. התובעת אינה זכאית לפיצויי פיטורים, שכן לא פוטרה מעבודתה, וממילא עבדה פחות משנה, כן אינה זכאית פיצוי בגין הפרת חוזה שכן לתובעת לא היתה כל עילה להתפטרות מטעמים שפרטה בכתבי טענותיה ונטשה עבודתה ללא הצדקה.   5. הנתבעת הגישה תביעה שכנגד, בה תבעה מאת התובעת פיצוי בגין אי מתן תמורת הודעה מוקדמת ובסך 2,800 ₪. כן תבעה סך 2,106 ₪ בגין אי פרעון חשבונות טלפון וחשמל. כן נתבעה התובעת לשלם פיצוי בגין עוגמת נפש שגרמה לנתבעות ולחניכי הפנימיה בעקבות נטישתה הפתאומית של עבודתה ובשעור 6,000 ₪.   התובעת חולקת על התביעה שכנגד, וטוענת, כי אינה חבה לנתבעות כל חוב.   6. במסגרת הדיון המקדמי פורטו המוסכמות והפלוגתאות שבין הצדדים.   7. האם התובעת פוטרה או התפטרה? א. עפ"י הראיות שנשמעו בפנינו, ועפ"י כתבי הטענות מטעם התובעת, אין ספק, כי התובעת התפטרה מעבודתה ביום 22.3.99 וכך אף עולה מעדותה כפי שיפורט להלן. צודקות הנתבעות בטיעוניהם כי כלל לא ניתן לטעון פיטורים ולחילופין התפטרות.   בכתב ההגנה לתביעה שכנגד נטען ע"י התובעת, כי נאלצה לסיים עבודתה בגין הרעת תנאי עבודתה (סעיף 8 ו-18 לכתב ההגנה וסעיף 8 לכתב תשובה לתביעה שכנגד). התפטרותה עולה אף מהאמור בתצהירה במקום עדות ראשית. אין כל ראיה, כי התובעת פוטרה מעבודתה. בעדותה העידה מפורשות, כי התריעה בפני מנהל הפנימייה, מר חניבד, כי לא תוכל להמשיך ולעבוד במשכורת נמוכה מזו שהובטחה לה, ולפיכך השלים את משכורתה, והלינה על כך, כי במרץ 99 נוכו המפרעות שקיבלה במשכורתה, וכשהבינה כי אין בכוונת "האגודה" לשלם לה המשכורת כפי שהובטחה לה, בחרה לעזוב, וכפי שהעידה: "כשחלה הרעה בתנאי שכרי נגשתי ליהודה ושאלתי מה קורה, הוא אמר לי שזו טעות ולא יתכן שהשכר שלי ירד בצורה כזו, הוא אמר שאם אני צריכה כסף הוא יתן לי מכספו היה לו מאד חשוב שהשאר שם. חיכיתי הלאה לראות מה יהא חודש אחרי והוא אמר לי באיזה שהוא שלב בתקופה זו, שכדי לקבל את השכר המלא שקיבלתי עד עכשיו, אני צריכה להביא מכתבי המלצה ממקומות עבודה קודמים שלי, תארים, השכלה וכו', אמרתי לו שאני לא רואה שום סיבה לעשות זאת כי אני באמצע חוזה, יש לנו חוזה שנחתם באמצע הקיץ ולכן אין סיבה שהביא חוות דעת מקצועיות ומה הן שנות הלימוד שלי. אז העניין התמסמס, השכר נשאר כפי שהיה נמוך וזהו. ש. קיבלת כל הזמן מקדמות מפרעות שהסתכמו ב- 3,800 ₪? ת. נכון. ש. ואת סרבת לחתום על ההסכם ונשלח לך ההסכם מיום 1/99 מחדש? ת. כשכבר לא עבדתי שם והייתי בבית. אתה תלך לחתום על חוזה עבודה במקום עבודה שעבדת בו ולא קיים מבחינתך. ש. את לא רצית לחזור? ת. לא בתנאים האלה. החזרתי את חפצי הביתה, לא היתה לי סיבה לחזור, כמובן גם האמון שהיה לי ביהודה הופר, כי הוא לא עמד בתנאים שסיכמנו ביננו (עמ' 12 לפורטוקול).   ובחקירתה החוזרת העידה: "דיברתי עם יהודה, הלכתי אליו מידי פעם ושאלתי למה השכר שלי ירד כך, הוא אדם מאוד אופטימי והוא אמר לי כל פעם לא לדאוג שהכל יהיה בסדר. הוא אמר לי זה טעות, משכורתך תשולם לך במלואה כפי שסוכם ביננו. ואז אמרתי לו שאני לא יכולה להסתדר עם משכורת כזו, זה היה כל הזמן. לא הרפיתי ממנו לרגע. בגלל שנידנדתי לו הוצעו לי מ פרעות שהיו אמורות לכסות את המשכורות שלא היו נכונות מבחינתי, של ינואר ושל פברואר, ואז בחודש מרץ הורידו לי את המפרעות האלה. ש. ואז מה קרה. ת. הבנתי שכל ההבטחות שלו הן הבטחות סרק, הבטחות שווא, ויש לי אפשרות או להישאר ושהוא בעצם הפר את ההסכם שלו איתי, נספח א', אני בטוחה שהוא לא דיבר עם איש באגודה לקידום החינוך, הוא אמר לי דברים בעלמא. הבנתי שאו שישאר לי השכר הנמוך או שאני הולכת ואז הודעתי לו שאני לא מוכנה להמשיך יותר ושאני נוסעת הביתה. דיברתי גם עם ריבה ממדור שכר מהאגודה לקידום החינוך בירושלים, רציתי לדון איתה בנושא השכר שלי והיא אמרה לי מי חתם איתך על החוזה אמרתי יהודה חניבד והיא אמרה שהוא ישלם לי את ההפרש ..." (עמ' 14 לפרוטוקול מיום 18.11.02).   מעדות התובעת עולה, כי חוזה העסקתה החדש עם "האגודה" נשלח לה לאחר שעזבה עבודתה, היינו במהלך חודש אפריל 99.   ב. יהודה חניבד בעדותו, מפרט השתלשלות העניינים ומודה בעדותו כי האגודה לא שילמה לתובעת את שכרה המוסכם מכיוון שלתובעת לא היתה תעודה שיכולה לאפשר מתן שכר גבוה יחסית למה שנקבע, והיא באה עם רצון טוב כדי לעבוד עם חניכי הפנימיה הנתונים שהופיעו ברכבי השכר לא יכולו להגיע ל- 4,000 ₪ מבחינת נתוניה כעובדת (עמ' 19 לפרוטוקול) וכך העיד: "עד סוף דצמבר סכומי הכסף שניתנו לתובעת היו באופן מלא 4,000 ₪ בברוטו מחברת חצב. מ-1.1 בהעברה לאגודה לקידום החינוך, כשבועיים לאחר פתיחת שנת התצקיב בוצעה הזמנת עבודה על ידי האגודה שציפתי כמו כל אחד מהעובדים שהתובעת תחתום על ההסכם הזה כדי שתוכל לקבל את משכורתה ב-1.2.01 באופן מסודר כיוון שהיא לא הסכימה לחתום הייתי חייב לבקש מהאגודה לבקש חוזה מיוחד לתובעת מתוך כל הצוות הכנת חוזה העבודה המיוחד שלוקח את הנתונים של התובעת שהינם נתוני השכלה שאינם מגיעים לשכר זה, באותה עת, להכין חוזה מיוחד, לעמוד במחויבות שלי ושל האגודה כלפי התובעת כעובדת על מנת שתקבל את שכרה. הזמן הסביר שאני מגדיר את זמן העבודה של האגודה להכין חוזה משפטי, והיום אני יודע כמה זה נכון היה לעשות איתה את העניין הזה, שאפשר על פיו לשלם לה כפי שהיא אמרה לי, היא רוצה לראות 4,000 ₪ ברוטו ושאקבל נטו כמה שצריכה לקבל. בפרק הזמן של ההכנה הופיעה החלטה שלה לנטוש את הפנימיה, וכשהחוזה היה מוכן היא לא היתה מוכנה לחתום (עמ' 20 לפרוטוקול).   ובאשר לסיבות ניתוק יחסי עובד מעביד העיד כי: "ב-22.3.99 היתה צריכה להיות ישיבת צוות בצהריים והתובעת השאירה לי פתקית, ... שמרתי את הפתקית הזו ... אני מתכוון ל- נ/1 בתצהירי כיוון שהבנתי שמדובר בהכנה לקראת תביעה שמרתי את הפתקית. יום למחרת בדקתי מה קורה עם התובעת כדי שתוכל לשוחח עם החיניכים גם אם ברצונה לעזוב ובאותה שיחה היא אמרה שהיא לא חוזרת לעבודה, המניעים שלה הם שלה ואני לא הבנתי את מניעה ועד היום אני לא מבין. היא אמרה שהיא מפנה את החומר למועצת הפועלים והיא לא חוזרת לעבודה יותר, היא תמצא את הדרך להפרד מהחניכים בפנימיה " (עמ' 19 לפרוטוקול).   נוסח נ/1 שצורף לתצהירו של יהודה חניבד הינה פתקית מיום 20.2.99 בו נרשם: "יהודה שלום, לא אשתתף בישיבת הצוות היום. אתקשר אליך במשך השבוע. עדיף כך. תודה ולהתראות ביבה".   ובאשר למכתב התובעת מיום 15.3.99 שנשלח לעד העיד: "... המכתב הוא לפני 25.3 כמו שא ני זוכר זה מכתב שנשלח כהתראה כי היא הולכת לדיון משפטי".   ג. מכל שנאמר לעיל עולה כי, התובעת למעשה התפטרה מעבודתה והשכילה להוכיח, כי התפטרותה הינה מחמת הרעה מוחשית בתנאי עבודתה ולא מסיבות אישיות הקשורות בתאונת הדרכים שעברה 5 חודשים קודם לכן וכפי שטען מר חניבד יהודה במכתב שצורף לתצהירו מיום 1.6.99 (נ/5).   יהודה חניבד מודה בעדותו, כי עם חילופי המעבידים הוצאה לתובעת "הזמנת עבודה" מ- 14.1.99 בה צויין שעור שכר נמוך מזה שקיבלה קודם לכן וכי חוזה העסקתה החדש של התובעת בו צויין שעור שכרה המוסכם דהיינו 4,000 ₪ ברוטו נשלח לה רק ב-4/99, היינו לאחר שנאלצה להפסיק עבודתה.   בנסיבות אלה, אין מקום להלין על התובעת, כי הפסיקה עבודתה במועד בו הפסיקה מחמת הרעה מוחשית בתנאי עבודתה ובגין סירובה לחתום על הסכם העסקה חדש שנשלח רק בסוף אפריל 99.   ד. לטענת התובעת, עילה נוספת להתפטרותה הינה חילופי מעבידים במהלך תקופת עבודתה הקצובה ובאופן חד צדדי החל 1.1.99. התובעת העידה כי ידעה על חילופי המעבידים אולם אין בכך כדי לשנות ממסקנתינו שלהלן.   התובעת השכילה להוכיח, כי בגין חילופי המעבידים הורעו תנאי עבודתה. זו ניתן להסיק מעיון תלושי השכר שהונפקו לה החל מתקופה זו, משעור שכרה המופחת שצוין בתלושים גם לאחר שקיבלה מקדמות, מעיון בהוראות החוזה שסורב על ידה, כפי שציין בא כוחה בסיכום טענותיו ומעודתו של יהודה חניבד שהודה, כי בשים לב להשכלתה ונתוניה האישיים לא יכלה האגודה לשלם לה את השכר שסוכם עמה לפני כן, כי ב-14.1.99 הוצעו לה על ידי ה"אגודה" תנאי עבודה לרבות תנאי שכר מופחתים מאלה שסוכם עמה בתחילת עבודתה ורק לבעקבות התערבותו האישית הסכימה האגודה לשפר שכרה אולם הסכמה זו הושגה מאוחר מידי, לטעמינו.   אין ספק, כי בחוזה לתקופה קצובה משך העסקה הינו תנאי מהותי. צד לחוזה בהסכם כזה אינו רשאי ואינו יכול להפריד בין חלקי החוזה ולהכניס בו שינויים חד צדדיים עד כדי ביטולו - כרצונו. אם צד לחוזה אינו נוהג לפיו, הוא נחשב כמפר חוזה (בג"ץ 239/83 מילפלדר ואח' נ' בית הדין הארצי לעבודה ואח', פ"ד מא(2), 210).   חילופי מעבידים יכולים להוות עילה להתפטרות המזכה לפי סעיף 11(א) לחוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג - 1963. ככלל, אין לדרוש מן העובד שימשיך בעבודתו לאחר חילופי מעבידים והוא זכאי לקבל פיצויים.   הוכח מפי התובעת וכפי שעולה מעדותה שצוטטה לעיל כי פנתה ליהודה חניבד מנהל הפנימיה מספר פעמים בטענות חוזרות ונישנות הן בעל פה והן בכתב (מכתב מיום 15.3.99) בו התריעה על הרעת תנאי המוחשיים , היינו, הפחתה ממשית בשכרה. כמו כן הוכח כי פנתה למנהלת החשבונות של האגודה מיד לאחר ששכרה קוצץ והתלוננה כי הופר הסכם העבודה עמה אך זו הפנתה את התובעת למנהל הפנימיה (סעיף 2 ז' לתצהיר התובעת).   ניתן לומר, כי אין זה מן הראוי שמידי חודש התובעת נאלצה לדרוש הבטחת שכר שהובטח לה בחוזה חתום. 3 חודשים הם זמן ארוך מדי להתארגנות המעביד החדש, וחובתה של הנתבעת היתה לדאוג לקבלת שכרה המלא של התובעת בעת חילופי המעבידים, שאם אכן כך היו פני הדברים, אין ספק, כי התובעת לא היתה מתפטרת מעבודתה.   ה. די באמור לעיל כדי להסיק, כי בהתפטרות מחמת הרעת תנאים מוחשית מדובר. אמנם התפטרות אשר אינה מזכה את התובעת בפיצויי פיטורים, כפי שטוענת התובעת בסיכום טענותיה, ולו באופן חילופי.   8. האם נתנה התובעת הודעה מוקדמת על התפטרותה? א. אין מחלוקת, כי מהעדויות שצוטטו בסעיף 7 לעיל מפי התובעת עולה, כי התובעת התריעה על כוונתה להתפטר ולהפסיק עבודתה טרם עזבה עבודתה בפועל. כמו כן ניתן להסיק מעדותו של מנהל העבודה יהודה חניבד שצוטט לעיל שהבין ממכתבה של התובעת מיום 15.3.99 כי מדובר בהתרעה לפני הליך משפטי וכי הבין וידע, כי התובעת עומדת להפסיק עבודתה אם כי ניתן להסיק כי לא ידע במדוייק את המועד ואומנם ביום בו היתה אמורה להתקיים ישיבת צוות היינו ביום 22.3.99 הפנים הודעותיה והתרעותיה של התובעת, כפי שהעיד בפנינו.   ב. הכלל הוא, כי במקרה של התפטרות עקב הרעת תנאים מוחשית בו בנסיבות אחרות על העובד העומד להתפטר על העובד להעמיד את מעבידתו על כוונתו, כך שתהא למעביד הזדמנות לסלק את סיבת ההתפטרות הצפויה. שעה שמדובר במחלוקת על גובה השכר, מדובר בנסיבות שבידי המעביד לשנותם אולם די בכך שהעובד יתריע בפני מעבידו על הטעון תיקון אין על העובד לחזור ולהתריע מספר פעמים (ראה ספרו של י.לובוצקי/"סיום יחסי עבודה" הוצאת לאור של לשכת עוה"ד ו הפסיקה שצוטטה בעמ' 137 ואילך).   ג. אין כל חובה ליתן הודעה מוקדמת בכתב, במועד בו התפטרה התובעת ובנסיבות המקרה הנדון יש להסיק מהתנהגותה לרבות המכתב מיום 15.3.99 כהודעה מוקדמת.   ד. במועד התפטרות התובעת טרם נכנס "חוק הודעה מקודמת לפיטורין ולהתפטרות התס"א - 2001" לתוקפו ולפיכך יש להחיל את ההוראות שפורטו בהוראות ההסכם הקיבוצי הכללי במשק הפרטי בדבר מתן הודעה מוקדמת לפיטורים והתפטרות (דיני עבודה/ מנחם גולדברג ויוסף האוזמן/חלק ב' פרק 25 - 10 ה.) בשים לב לתקופת עבודתה של התובעת וסעיף 3 להסכם הנ"ל החל גם על הודעה בגין התפטרות, יש לראות את התובעת כמי שנתנה הודעה מוקדמת להתפטרותה במועד החל מ- 15.3.99.   ה. טענות הנתבעות בסיכום טענותיהן (סעיף 5(ט)) לעניין אורך תקופת ההודעה המוקדמת, אשר תובעות מאת התובעת בתביעה שכנגד, לא הוכחו, בשים לב לתקופת עבודתה בת 7 חודשים של התובעת, ולו מהטעם, כי החוק לא חל במועד התפטרותה, אין לחשב אורך התקופה עפ"י חוזה העבודה המיוחד שמעולם לא נחתם על ידי הצדדים, וכן לא נטען, כי מדובר בעובדת אשר יש לראותה כעובדת חינוך לצורך תקופת מתן ההודעה המוקדמת.   ו. מאידך, מאחר והתובעת התפטרה, אין התובעת זכאית להודעה מוקדמת, כפי שתבעה בכתבי טענותיה ובסיכום הטענות (פרק ו' ס"ק (ז)).   9. האם זכאית התובעת לפיצוי בגין הפרת חוזה העבודה עימה? א. התובעת תובעת בסיכום טענותיה לפצותה בגין הפרת החוזה העסקתה על ידי הנתבעות בפיצוי שפרטה בסעיף 34 לכתב תביעתה החל מסעיף קטן ה' וכדלקמן: השלמת שכר בחודש 3/99 מיום 23.3.99 עד 31.3.99 ובסך 1,012.5 ₪, פיצוי בגין שעור שכרה החודשי לחודשים 4/99 עד 15.7.99 .   סך הפרשי המשכורות כפיצוי בגין הפרת חוזה העובדה הקצוב מסתכם ב- 15,037.50 ₪.   מהסך הנ"ל קיזזה התובעת הסך שהשתכרה בעבודתה בסטיצקי וכן, טענה בסיכום טענותיה כי יש לקזז מהסכום הנ"ל גם את הסך 3,903 ש"ח ברוטו ששולם לה בתלוש 4/99 (פרק ו' סעיף קטן ד'-ה' לסיכום הטענות).   לפיכך תביעתה להפרשי שכר והשלמת משכורת ופיצוי בגין הפרת חוזה עבודה מסתכמת בסך 7,408 ₪.   התובעת ערכה החישוב על פי השכר החודשי בסך 4.010 ₪ בשים לתוספת היוקר ששולמה ב- 1/99. חישוב זה לא נסתר ומקובל עלינו.   ב. נשאלת השאלה האם זכאית התובעת בגין התפטרותה מחמת הרעה מוחשית בתנאי עבודתה לקבלת הפיצוי הנ"ל.   ג. לטענת "האגודה", התובעת קיבלה מלוא זכויותיה במהלך תקופת עבודתה, ובהתנהגותה והחלטתה השרירותית לנטוש העבודה ב-23.3.99 מבלי ליתן הודעה מוקדמת, ומבלי ליתן ל"אגודה" "100 ימי חסד" להסדיר העניינים הכספיים בגין חילופי המעבידים, יש משום ראיה, כי אין כל הצדקה לזכותה בפיצוי עד לסוף תקופת עבודתה הקצובה. התובעת נטשה את עבודתה עם חניכי הפנימייה ובכך הפרה חובה שבדין, גרמה עוגמת נפש, תסכול וחוסר התחשבות, וטענתה, כי לא שולמו לה משכורותיה, לא הוכחה. התובעת מיהרה לנטוש עבודתה, ואין לה להלין אלא על עצמה. הנתבעות מדגישות בסיכום טענותיהן, כי התובעת טוענת טענות של פיטורים ולחילופין התפטרות, ודי בכך כדי לקבוע, כי גירסתה אינה אמינה.   ד. אין ספק כי בין הצדדים נחתם חוזה לתקופה קצובה. צד המבקש להשתחרר מחוזה עבודה לתקופה קצובה טרם זמן מבלי שיחשב כמפר חוזה, צריך לפעול על פי הוראות החוזה. לעיתים בחוזה עבודה מצויין מפורשות, כי ניתן להשתחרר מן החוזה במתן הודעה מוקדמת. במקרה שלפנינו התובעת סומכת טענותיה על זכרון הדברים מיום 1.9.98 אשר אין בו כל תנאי בדבר הודעה בדבר ניתוק יחסי העבודה טרם תום התקופה הקצובה, מאידך, לא נחתם עם התובעת חוזה העסקה חדש לתקופה מיום בו התחלפו המעבידים , היינו מיום 1.1.99 לפיכך יש לראות את תנאי העבודה שסוכמו עמה קודם לחילופי המעבידים כממשיכים להתקיים גם בתקופה שלאחר מכן.   לעיתים, הפרה יסודית של חוזה העבודה על ידי צד אחד תאפשר לצד השני, היינו הצד שנפגע להשתחרר ממחויבות שלו אולם יש להזהר ולהזכיר כי הפרת חוזה - כמו גם הפרת חוזה עבודה לתקופה קצובה - איננה גוררת באופן אוטומטי ביטול חוזה העובדה. אלא שבמעשה ההפרה נותן המפר בידי הנפגע אופציה לבטל חוזה והיוזמה להפסיק במקרים הראויים את היחסים החוזיים בשל הפרה נתונה בידי הנפגע ולא בידי המפר.   במקרה שלפנינו, העילה שבגינה נאלצה התובעת להתפטר במועד בו התפטרה הינה עילה המזכה אותה בביטול החוזה למעשה וכך הביעה דעתה בפועל בהתנהגותה ובמכתביה ובנסיבות אלה זכאית לפיצוי בגין הנזק שנגרם לה עקב הפרת החוזה על ידי הנתבעות או מי מהם עד לתום התקופה היינו עד ליום 15.7.99 על פי החישוב שערכה בכתבי טענותיה ובקיזוז הסכומים שהודתה בהם בסיכום טענותיה.   לפיכך, הנתבעות ישלמו לתובעת פיצויי בשעור 7,408 ₪ בצרוף הפרשי הצמדה וריבית חוקית מיום 23.3.99 עד לפרעונם המלא בפועל.   ה. טענת הנתבעות בסיכום טענותיהם, כי התובעת קיבלה שכר ביתר לאור האמור בעדותה ולאור החישוב שנעשה בסיכום טענותיהם (סעיף 4 לסיכום הטענות) הינה טענה אשר לא הועלתה בכתבי טענות הנתבעות או בפלוגתאות כמו כן יצויין, כי לא נכלל בחישוב בנתבעות סך של 1,612.70 ₪ ששולם לה בגין פדיון חופשה בתלוש 4/99. בכל מקרה התובעת לא השכילה להוכיח, כי זכאית להפרשי שכר בגין תקופת עבודתה מ- 1/99 עד 23.3.99 וטיעוני הנתבעות בסיכום טענותיהם מקובלות עלינו.   10. התביעה למסירת טופס 106 לשנת 1999 א. לטענת הנתבעת, אין מחלוקת שהתובעת זכאית לקבל הטופס הנ"ל, אולם טופס זה מונפק בשנת 2000 בלבד, לאחר סיום שנת הכספים, ולפיכך בנובמבר 99, עת הגישה התובעת תביעתה, לא היתה זכאית לקבלת הטופס הנ"ל, וקיבלה את הטופס לאחר מכן.   כמו כן נטען, כי זכאית לקבל הטופס הנ"ל מהנתבעת 2, היינו "האגודה", שהיתה מעסיקתה החל מ-1.1.99 ועד למועד התפטרותה.   ב. הנתבעת צירפה לסיכום טענותיה צילום מהטופס שנמסר לתובעת ושנשלח לה עוד במרץ 2000.   ג. מן הדין לדחות התביעה לקבלת הטופס הנ"ל, שכן הוכח, כי התובעת קיבלה את הטופס הנ"ל מאת "האגודה" שהינה מעבידתה הנכונה לשנת 1999.   12. התביעה לשחרור הכספים שהופרשו לקופת הגמל "מבטחים" א. התובעת בסיכום טענותיה תובעת אישור מאת הנתבעות לשחרור הכספים הצבורים בקרן או לפיצוי בשיעור הכספים שנוכו משכרה של התובעת ועל סך כולל של 605 ₪.   ב. הנתבעת טוענת, כי אין צורך במכתב שחרור, שכן הכספים שנוכו ממשכורתו של העובד עומדים לזכותו.   ג. הנתבעת צודקת בטיעונה, כי הכספים שהופרשו לקופת גמל בגין תגמולים עומדים לרשות העובד, אולם למען הסר ספק, על הנתבעות להמציא לתובעת מכתב שחרור הכספים הנ"ל על מנת שתוכל להעבירם לבעלותה, תוך 15 יום ממועד פסק דין זה.   13. תביעת התובעת לתשלום פיצויי פיטורין מן הדין לדחותה שכן לא הוכח, כי פוטרה מעבודתה וטיעוניה בכתב תביעתה ובסיכום טענותיה כעילה לתשלום פיצויי פיטורין אינה מקובלת והינה חסרת בסיס משפטי. התובעת גם לא השכילה להוכיח, כי זכאית לפיצויי בסעיף 4,010 ₪ בגין התנהגות שבחוסר תום לב של הנתבעות בנוסף לפיצוי שקיבלה בגין הפרת חוזה העבודה עמה עד לתום התקופה הקצובה. יש לדחות תביעתה להודעה מוקדמת - מהסיבות שפורטו בסעיף 8 ו' לעיל שכן לא פוטרה מעבודתה.   14. התביעה שכנגד א. הנתבעות תובעות מאת התובעת בתביעתן שכנגד, 1,646 ₪ עבור חשבונות טלפון שלא נפרעו (כולל ריבית ומשלוח התראה מעו"ד) , 460 ₪ בעבור חשמל, 2,800 ₪ תמורת הודעה מוקדמת בת 21 יום, ו-6,000 ₪ בגין עוגמת נפש ונזק שנגרם לחניכים בפנימייה בגין נטישתה הפתאומית של התובעת את עבודתה.   ב. באשר לחיוב בהוצאות טלפון - בזכרון הדברים מיום 1.9.98 שנחתם בין התובעת לבין הנתבעת מס' 1, צויין מפורשות, כי התובעת תישא בחשבון החשמל. כך גם צויין בסעיף 6 לחוזה השכירות שנחתם עם התובעת (סעיף 6 לנספח ב' לכתב התביעה).   הנתבעת הציגה חשבונות טלפון (נ/8א' ו-ב') כאשר נ/8 א' הינו חשבון סופי בסך 1,028.84 ₪, ובחשבון הנ"ל שאמנם צויין, כי הינו לתקופה 3/99-4/99 אולם הונפק ב-7.6.99, נכלל גם חוב קודם בסך 498.04 ₪. החשבון הקודם (נ/8ב') הינו לתקופה 1/99-2/99 ובסך של 467.41 ₪.   הנתבעת טוענת, כי על התובעת לשלם שני החשבונות הנ"ל גם אם מדובר בחשבון סופי, שכן חשבון נ/8ב' אינו נכלל ב-נ/8א', שכן אין מדובר בסכומים זהים. התובעת גרה בדירה החל מספטמבר 98, כ-7 חודשים, היינו מדובר באי פרעון של שלושה חשבונות לפחות, ולפיכך חשבונות אלה מיוצגים ב-נ/8א' ו-נ/8ב'.   התובעת טוענת, כי למרות האמור בהסכם שנחתם עימה, אין להשית עליה תשלום החשבון הנ"ל, שכן מדובר בכפילות של חשבונות ומפנה להצהרת ב"כ הנתבעות במהלך הדיון, כי אין בכוונתו לתבוע כפילות חשבונות אם אכן כל החשבונות נכללים בחשבון הסופי.   נטל הראיה מוטל על הנתבעות להוכיח תביעתן שכנגד. ככלל, כאשר מונפק חשבון סופי, הרי נכלל בחשבון הנ"ל כל חשבונות הטלפון עד לאותו מועד. ואמנם, בחשבון הסופי (נ/8א') נכלל אף חשבון קודם. אמנם אין מדובר בחשבונות זהים בסכום הנקוב בהם, אולם גם נ/8ב' הינו בבחינת "תזכורת", היינו, דרישה לפרעון חשבון טלפון בגין תקופת העבר.הנתבעות עליהם הוטל הנטל להוכחת תביעתם לא השכילו להוכיח, כי ה"חשבון הסופי" אינו כולל חשבון מתקופת העבר ואם לא עשו כן, הרי עובדה זו פועלת לחובתן, ולפיכך הננו מחייבים את הנתבעות לשלם לתובעת סך 1,028.84 ₪ בלבד, לרבות הפרשי הצמדה וריבית חוקית מיום 21.6.99 עד לפרעון המלא בפועל.   ג. באשר לחשבון החשמל - הנתבעות תובעות מאת התובעת פרעון חשבונות חשמל בסך 460 ₪, עפ"י נספח נ/9. הנתבעות סומכות טענתן על האמור בזכרון הדברים ובחוזה השכירות.   התובעת, טוענות הנתבעות, לא טענה טענת פרעתי, אלא הודתה שלא פרעה וחולקים על טענתה בסיכום טענותיה.   התובעת לא סתרה התביעה שהוגשה נגדה בגין תשלום חשבון החשמל לחודש 3/99, מועד בו התקיימו יחסי עובד ומעביד בין הצדדים, ולו עד 23.3.99, גם לגירסתה. טענות התובעת בסיכום טענותיה לשלילת חובה זה, אינן מובנות כלל ומעורפלות. לפיכך יש לחייב התובעת בתשלום החשבון שפורט ב-נ/9, ובסך 424.40 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית חוקית מיום 26.7.99 עד לפרעון המלא בפועל.   ד. אין מקום לחייב התובעת במשלוח שכ"ט עו"ד בגין מכתב ההתראה אלא חיוב זה נלקח בחשבון במסגרת פסיקת ההוצאות ושכ"ט בפסק הדין הנוכחי.   ה. התביעה למתן הודעה מוקדמת - מהנימוקים שצוטטו בסעיף 8 ה' לעיל, יש לדחות התביעה שכנגד בגין עילה זו.   ו. התביעה באשר לפיצוי בגין עוגמת נפש - הנתבעות לא השכילו להוכיח זכאות לקבלת הפיצוי הנ"ל ובגין עוגמת נפש.   העילה להגשת התביעה הנ"ל, כפי שעולה מתצהירו של יהודה חניבד ועדותו, כי נטישת עבודתה של התובעת במהלך שנת הלימודים ללא מתן הודעה מוקדמת, מהווה הפרת חובתה של התובעת שבדין, ואין אפשרות להעריך בכסף את עוגמת הנפש, התסכול, חוסר ההתחשבות של התובעת, מצבם ומעמדם של מנהל הפנימייה והמדריכים כמחנכים כלפי החניכים שלא היה להם כל מענה והסבר לנטישה הפתאומית של אם הבית.   זכאות לקבלת פיצוי בגין עוגמת נפש הינה בשיקול דעת בית הדין. מדובר בסעד הנפסק בגין נזק לא ממוני שנגרם בגין הפרת חוזה, ובמקרה שלפנינו חוזה עבודה. בפסיקת בית הדין נפסק, כי המבחן של זכאות לקבלת פיצוי בגין עוגמת נפש במסגרת יחסי עובד ומעביד, הינו הוכחה, כי נדרשת התנהגות פוגעת שבגינה נדרש הפיצוי ושהינה בחוסר תום לב (דב"ע 21/97-2 עמי הרטל נ' אלדור מחשבים בע"מ), ובפס"ד מצגר (פד"ע כו/63-5) נפסק, כי רק במקרים קשים וחריגים ייפסק פיצוי בגין עוגמת נפש, כאשר מדובר בהפרת חובה חוזית (ראה גם ע"ע 300084/98 עלי בלום נ' מדינת ישראל). אמנם לאחרונה סוייגה פסיקה זו בע"ע 360/99 אהרון כהן נ' מדינת ישראל, אולם אין מדובר בפנינו בגוף ציבורי, אם כי מדובר בגוף הנותן שירות לציבור.   בנסיבות המקרה הנדון, כאשר הוכח, כי התובעת נתנה הודעה מוקדמת והתרעה בדבר התפטרותה, וכאשר לא הוכח, כי הפרה את חוזה העבודה עימה, אלא ההיפך הוא הנכון, הנתבעות הן שהפרו את חוזה העסקתה, אין לזכות הנתבעות בפיצוי בגין עוגמת נפש, ולא הוכחה כל עילה לזכות בפיצוי זה. לפיכך דין התביעה להידחות בעילה זו.   15. התובעת טענה באריכות באשר לסוגיית חילופי המעבידים מאידך טענה, כי מדובר במעבידים במשותף. התובעת לא השכילה להוכיח כי, מדובר במעבידים במשותף אלא ככל שהוכח בפנינו וכך גם לגירסת התובעת בעדותה , מדובר בחילופי מעבידים. יהודה חניבד העיד, כי ציין את שמה של ה"אגודה" גם בזכרון הדברים מיום 1.9.98 בשל חוסר ידע משפטי ובשל העובדה, כי בתקופה זו ה"אגודה" היתה קיימת ב"רקע" טרם הועברה לה הבעלות והאחריות לפנימיה ולו החל מ- 1.1.99.   16. לסיכום: א. הננו מחייבים את הנתבעות ולחילופין את ה"אגודה" לשלם לתובעת פיצוי בגין הפרת הסכם העבודה עמה ובסך 7,408 ₪ בצרוף הפרשי הצמדה וריבית חוקית מיום 23.3.99 עד לפרעונם המלא בפועל. ב. הנתבעות או מי מהם ימציאו לתובעת מכתב שחרור הכספים שהופרשו לקופת הגמל מבטחים תוך 15 יום ממועד פסק דין זה.   ג. תביעות התובעת לפיצויי פיטורים ו/או פיצוי בגין התנהגות שבחוסר תום לב לרבות בגין הודעה מוקדמת והמצאת טופס 106 - נידחות.   ד. התביעה שכנגד - הננו מחייבים את התובעת לשלם לנתבעות סך 1,028.84 ₪ לפרעון חשבונות הטלפון וסך 424.40 ₪ פרעון חשבון החשמל בצרוף הפרשי הצמדה וריבית חוקית כפי שפורט בסעיף 14 ב' ו-ג' לפסק דין זה.   התביעות לתמורת הודעה מוקדמת ולפיצוי בגין עוגמת נפש - נידחות.   ה. הנתבעות ישלמו לתובעת הוצאות בסך 1,000 ₪ כולל תוך 30 יום ממועד פסק הדין שאם לא כן ישא הסך הנ"ל הפרשי הצמדה וריבית חוקית ממועד פסק הדין עד לפרעון המלא בפועל.   בשעור ההוצאות שנפסקו לתובעת נלקח בחשבון תוצאות פסק הדין.   16. זכות ערעור תוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין, לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים.  הרעת תנאיםחילופי מעבידים