השהיית הודעת ביטול הסכם מכר

1. ביום 31.5.94 נחתם הסכם מכר (להלן: "הסכם המכר") בין המוכרים (להלן: "המוכרים") לבין הקונים (להלן: "הקונים"). ביום 25.4.96 שלחו המוכרים, באמצעות ב"כ עו"ד , הודעה לקונים על ביטול ההסכם (נספח ז' להמרצת הפתיחה). ביום 29.4.96 שלחו המוכרים לקונים הודעת השהיית הודעת הביטול (נספח ח' להמרצת הפתיחה). ביום 2.6.96 הושבה עטרתה של הודעת הביטול ליושנה (נספח יב' להמרצת הפתיחה). 2. ביום 3.2.97 הגישו המוכרים בקשה זו, להצהיר כי הסכם המכר בוטל על ידם כדין. הבקשה נתמכת בתצהירה של תקוה כהן. הקונים מתנגדים לבקשה וטוענים, כי ביטול הסכם המכר נעשה ע"י המוכרים, שלא כדין ובחוסר תום לב. 3. ביום 8.7.98, הגיש ירון כהן, בנם של המוכרים אשר אינו צד להסכם, בקשה דחופה, במעמד צד אחד, להצטרף להליך (המ' 5598/98). ביום 8.7.98, הוחלט כי אין מקום לדון בבקשה במעמד צד אחד. הבקשה נקבעה לדיון במעמד הצדדים ליום 1.7.98. המבקש לא התייצב לדיון, במועד שנקבע, ולא מאז. בנסיבות אלה, יש לראותו, כמי שזנח את הבקשה וויתר עליה. עיקרי העובדות: 4. המוכרים, חברים במושב חרות, הם בעלי זכויות של משק חקלאי הכולל שני בתי מגורים וזכויות חכירה באדמות חקלאיות. על חלקה 87, מהחלקות שבחכירת המוכרים, בנויים שני בתי מגורים, האחד - בית המוכרים והאחר, קטן יותר, - בו מחזיק הבן ירון (להלן: "הבית הקטן"). למוכרים סכסוך מר וממושך עם בנם ירון, בין השאר לגבי הזכויות בבית הקטן, הנדון בערכאות השונות. המוכרים חוייבו, בפסק בורר מיום 24.5.93 (נספח ב' לתשובה להמרצת הפתיחה) בבוררות שהתנהלה בינם ובין בתם יעל, מצד אחד, לבין הבן ירון מצד שני, "לפעול בכל הזריזות לפיצול המשק החקלאי, ולמכירת החלק המשקי של המשק החקלאי." ביום 31.5.94, התקשרו המוכרים עם הקונים בהסכם מכר, בו מכרו המוכרים לקונים את המשק החקלאי, וכל זכויות המוכרים בו, לרבות זכויותיהם במושב חרות, ולמעט זכויותיהם בבית המוכרים, אשר נשאר למוכרים. 5. מאחר וביצוע העיסקה היה תלוי בפיצול המשק החקלאי ובהסדרת תביעת הבן ירון, הותנה בהסכם המכר (ב"הואיל" האחרון) דלקמן: "והואיל: והצדדים מצהירים בזה כי ידוע להם, כי תקפו וקיומו של חוזה מותנים בתנאים ובאופן מצטבר - באישור פיצול בית המוכרים מהמשק החקלאי וכן באישור קבלת הקונים על ידי מושב חרות ובאישור מנהל מקרקעי ישראל, וכן בפינויו של ירון מהבית ואי קיום אחד מהתנאים הנ"ל יפקיע את תוקפו של הסכם זה כאמור בהוראות בהסכם דלהלן." על פי סעיף 4.ד. להסכם המכר, התחייבו המוכרים: "לעשות את כל הדרוש במהירות ובזריזות ככל שניתן, לשם קבלת הסכמת המוסדות והרשויות, הדרושים לעיסקה על פי הסכם זה, ולצורך רישום המשק החקלאי על שם הקונים, בכל המקומות, הרשויות והמוסדות הדרושים כולל מינהל מקרקעי ישראל ולשכת רישום המקרקעין...". על פי סעיף 6.א. להסכם המכר, התחייבו המוכרים: "לטפל בכל המהירות והזריזות לקבלת האישור לפיצול הבית של המוכרים המשק החקלאי". 6. אישור פיצול בית המוכרים מהמשק החקלאי (להלן: "פיצול הנחלה") הצריך שינוי תכניות מתאר ותוכניות מפורטות. המוכרים שכרו את שרותי המודד אילן הדס, אשר הכין תשריט פיצול הנחלה. התשריט הוגש לועד המושב, אשר הגישו לועדה המקומית "לב השרון" (להלן: "הועדה המקומית"), כבקשה מטעמו לשינוי תכנית המתאר. ביום 26.6.94, החליטה הועדה המקומית להעביר את התכנית לועדה המחוזית בהמלצה להפקדה (נספח ג' להמרצת הפתיחה). ביום 14.3.96 הודיעה מזכירת ועדת משנה נקודתי של הועדה המחוזית לועדה המקומית, כי ועדת המשנה של הועדה המחוזית החליטה ביום 6.3.96 לסרב להפקיד את התכנית מהסיבה: "תכנית להגדלת זכויות במושב חרות צריכה להיעשות בראיה כללית לגבי כל היישוב." העתקי ההודעה נשלחו לועד מושב חרות, למר אילן הדס, המודד מטעם המוכרים, ולמשפחת כהן. העתק ההחלטה לא נשלח לקונים, לא ע"י הועדה המחוזית ולא ע"י המוכרים. 7. תחת זאת, מיהרו המוכרים ושלחו לקונים, ביום 25.4.96, הודעה בדבר ביטול הסכם המכר (נספח ז' להמרצת הפתיחה). ביום 26.4.96, פנו הקונים אל המוכרים ודרשו מהם לפעול לאלתר להגשת ערר על החלטת ועדת המשנה של הועדה המחוזית (נספח ו' להמרצת הפתיחה). בתשובה לפנייתם זו של הקונים, שלח אליהם עו"ד , ב"כ המוכרים - אשר הבין, כנראה, כי החפזון במשלוח הודעת הביטול (נספח ז') מלמד על הפרת התחייבות המוכרים על פי הסכם המכר "לעשות את כל הדרוש... ככל שניתן לקבל הסכמת המוסדות והרשויות", ו "לטפל בכל המהירות והזריזות לקבלת האישור לפיצול הבית ... מהמשק החקלאי" - את נספח ח' להמר' הפתיחה, בו הודיעם, כי: "במקביל להודעת הביטול אשר נשלחה אליכם ביום 25.4.96, הנחיתי את מרשי לפנות לועד המושב בבקשה לערער על החלטת הועדה המחוזית... ולפיכך, הריני משהה בשם מרשי את הודעת הביטול עד לקבלת החלטת ועד המושב בענין." 8. ביום 10.5.96 הודיע מזכיר המושב למוכרים, כי מכתבם (כנראה בקשת המוכרים כי המושב יערור על החלטת ועדת המשנה של הועדה המחוזית), הועבר לחוות דעת היועץ המשפטי "באם המושב הוא צד בערעור." ביום 26.5.96, הודיע מזכיר המושב למוכרים, במכתב נוסף, כי: "התקבלה חוות דעת יועצה המשפטי של האגודה בנושא ערעור משפ' כהן על החלטת הועדה המחוזית שלא לאשר את תכנית הפיצול, והוחלט להודיע למשפ' כהן כי למושב חרות אין כל זכות לגרום לדיון חוזר על החלטת הועדה המחוזית." בכך, מיצו המוכרים, לשיטתם, את קיום התחייבותם על פי הסכם המכר לעשות ככל שניתן לקבל הסכמת המוסדות והרשויות לפיצול הנחלה, ודבקו בהודעת הביטול. 9. לטענת המוכרים, בבקשתם בפני, הם ביטלו את הסכם המכר כדין. כאמור בהסכם, תוקפו תלוי באישור פיצול הנחלה. מאחר ובקשתם של המוכרים לפיצול הנחלה נדחתה, לא קויים התנאי המתלה של פיצול הנחלה ודין החוזה להתבטל. לטענת המוכרים, הם עשו את כל הדרוש, במהירות ובזריזות כדי שבקשתם לפיצול הנחלה תאושר, ובכך קיימו את המוטל עליהם על פי הסכם המכר. בנסיבות אלה, לטענת המוכרים, עמדה להם זכות ביטול ההסכם, במועד בו נשלחה הודעת הביטול (או ההודעה על ביטול השהיית הודעת הביטול), עקב אי התקיים תנאי מתלה בהסכם. 10. הקונים דוחים את עמדת המוכרים וטוענים, כי המוכרים לא קיימו התחייבותם, על פי הסכם המכר, לעשות את כל הדרוש לאישור פיצול הנחלה, וכי הודעת הביטול נשלחה בטרם מוצו כל הפעולות שניתן לנקוט בהן כדי שיאושר פיצול הנחלה. לטענת הקונים, הודעת הביטול נשלחה שלא בתום לב, מאחר והמוכרים רצו להשתחרר, שלא כדין , מהסכם המכר. 11. דעתי כדעת הקונים. כפי הנלמד מהראיות שהוצגו ועל פי הרושם העולה מעדותה של גב' תקוה כהן, ומטענות בא כוחה לאורך הדיון, לא קיימו המוכרים את חיוביהם על פי הסכם המכר, ושלחו את הודעת הביטול שלא בתום לב, כנראה מאחר ולא נחה עוד דעתם ממחיר המכר. כיוון שכך, הודעת הביטול נעשתה שלא כדין. ואסביר: 12. כאשר התקבלה החלטת ועדת המשנה של הועדה המחוזית (להלן: "החלטת ועדת המשנה"), במחצית מרץ 1996, לא פעלו המוכרים לשנותה, ובכך הפרו את התחייבותם "לעשות את כל הדרוש" לשם ביצוע העיסקה. 13. מה יכלו המוכרים לעשות ולא עשו? על פי סעיף 11ד. לחוק התכנון והבניה תשכ"ה - 1965 (להלן: "החוק") , חייבת הועדה המחוזית, על פי דרישת שניים מחבריה, לקיים דיון חוזר במליאת הועדה, בהחלטת ועדת המשנה. בבג"צ 707/81 שוורץ שפרה נ' הועדה לתכנון ובניה תל-אביב, פ"ד לו(2) 665, נפסק, כי סמכותה זו של הועדה המחוזית אינה מותנית בפניית שני חברים בלבד ודי אף בפניית "מאן דהוא", כדי לגרום לדיון חוזר. באותו מקרה, אותו מאן דהוא היה חבר אחד של הועדה המחוזית. כך פסקה השופטת (כתוארה אז), בן פורת, שם, בעמ' 667: "לעומת זאת, נראית לנו טענתו של מר צור, שטען לוועדה המחוזית, כי סעיף 11(ד) לחוק התכנון רק בא להעניק זכות לחברי הוועדה המחוזית לדרוש דיון חוזר מהטעמים המפורטים שם, אך אין הסעיף בא למעט מסמכויותיה של המליאה לחזור ולשקול את החלטותיה, אם נתקיימו תנאים, המצדיקים לעשות כן. לשון אחר, אם בעקבות הפנייה היזומה של מאן דהוא (והפעם היה זה החבר מר שרמן) מגיעה הוועדה המחוזית לכלל החלטה, שמן הראוי לבחון את החלטתה הקודמת מחדש מחמת שיקולים כבדי משקל, יש שהיא מוסמכת לעשות כן." סעיף 110 לחוק מסדיר את הערעור "על החלטת הועדה המחוזית בדבר אישור תכנית או דחייתה". פרק י'1 לחוק (סעיף 255א - 255ו), מאפשר הגשת עתירה מנהלית נגד מוסדות תכנון בכל עניין הנוגע לתכנון ובניה, אך באי כח הקונים לא טענו אפשרות זו. לאור התחייבותם של המוכרים, בהסכם המכר, לעשות את כל הדרוש לקבלת אישורים לפיצול הנחלה, במהירות ובזריזות, היה עליהם לדאוג לנקיטת האמצעים שמעמיד החוק, כדי לגרום לשינוי החלטת ועדת המשנה, בין ע"י נקיטת פעולות שיביאו לדיון מחודש, בפני מליאת הועדה המחוזית, ובין להגשת ערעור למועצה הארצית, או לגרום להגשת תוכנית חדשה, בהתאם להנחיית הועדה המחוזית, אשר במסגרתה ניתן היה לאשר את פיצול הנחלה. 14. מה עשו המוכרים? במשך חודש ימים, לפחות, מאז קיבלו המוכרים את החלטת ועדת המשנה שנשלחה אליהם, הם לא עשו מאומה, כדי לגרום לשינוי ההחלטה. תחת זאת, שמחו כמוצאי שלל רב בהחלטה זו והינחו את עורך דינם, עו"ד , לשלוח לקונים הודעת ביטול ההסכם (נספח ז' להמרצת הפתיחה). רק במקביל (ולא לפני כן), למשלוח הודעת ביטול ההסכם, על פי הנחיות עו"ד , פנו המוכרים במכתב אל ועד המושב בבקשה, כי יוגש ערעור על ההחלטה. אמנם, מכתב הפניה למושב נושא תאריך 21.4.96, ארבעה ימים לפני משלוח מכתב הביטול, אך, לדעתי, תאריך זה איננו נכון. כפי העולה ממכתבו של עו"ד (נספח ח' להמרצת הפתיחה), המוכרים הונחו לפנות לועד המושב בבקשה לערער על ההחלטה רק במקביל למשלוח נספח ז' ביום 25.4.96. מכאן, כי לא נקטו בכל פניה לועד המושב לפני כן. אם, אכן, פניית המוכרים לועד המושב נכתבה על ידם ביום 21.4.96, ולא ביום 25.4.96, כפי העולה ממכתבו של עו"ד , אין כל הסבר מדוע השתהו המוכרים במשך ארבעה ימים, מאז כתיבת המכתב ועד למסירתו במשרד ועד המושב ביום 25.4.96. כך או כך, בין אם כתבו המוכרים את מכתב פנייתם לועד המושב ביום 21.4.96, או לאחר מכן, מועד פנייתם אל ועד המושב הוא ביום בו מסרו את המכתב והוא 25.4.96. 15. זה נוסח המכתב, שנכתב בכתב יד: "לכבוד 21.4.96 ועד מושב חרות ח.נ. קבלנו תשובה מהועדה המחוזית - רמלה לאי מתן פיצול משקנו. מצורף בזה העתק לכך. אבקשכם לערער על כך. תקווה כהן נתן כהן" כפי שניתן להתרשם, מדובר במכתב סתמי, שנוסח ללא עזרה משפטית (למרות שהמוכרים היו מיועצים ומיוצגים ע"י עו"ד) ובלתי מנומק. אילו התכוונו המוכרים, בכנות, כי המושב יפעל, על פי פנייתם, לשינוי החלטת ועדת המשנה, היה מקום לצפות, כי עורך הדין שלהם, המומחה בדיני תכנון ובניה, יציע במכתב מטעם המוכרים למושב את נימוקי הערעור וישכנע את המושב להגישו. הדעת אינה נוחה מפנייתם הסתמית של המוכרים למושב, המעידה, על פניה, כי נעשתה לצורך יציאת ידי חובה, בלבד. לא זאת אף זאת - אם, אכן, התכוונו המוכרים, במכתבם לועד המושב, כי הועד ימשיך לטפל מטעמם בשינוי החלטות ועדת המשנה, מדוע נחפזו לשלוח לקונים, ביום בו פנו למושב, מכתב ביטול ההסכם? מהעובדה כי ביום בו פנו המוכרים לועד המושב הם אף ביטלו את ההסכם, עולה המסקנה כי המוכרים לא התכוונו בכנות להמריץ את המושב לפעול לשינוי החלטת ועדת המשנה, וכי פניה זו אינה כנה ואמיתית אלא מן השפה אל החוץ, בלבד. 16. רושם זה מתחזק, נוכח עדותה של גב' תקוה כהן, העדה היחידה מטעם המוכרים. גב' כהן העידה כי אינה יודעת מה הפעולות שעל המוכרים היה לעשות כדי שיאושר פיצול הנחלה וכי "עשיתי את מה שמוטל עלי" (עמ' 11 לפרוטוקול). אם גב' כהן אינה יודעת מה הפעולות שהיה עליה לעשות גדי לגרום לאישור פיצול הנחלה, כיצד יודעת היא כי עשתה את כל המוטל עליה? כפי שיבואר להלן, המוכרים לא עשו את כל המוטל עליהם על פי ההסכם כדי לגרום לאישור פיצול הנחלה. עוד הוסיפה גב' כהן והעידה כי השאלה אם למושב יש מעמד לערער על החלטת ועדת המשנה, "זו הבעיה שלהם (של המושב) לא שלי." (עמ' 15 לפרוטוקול). גישה זו של המוכרים מוכיחה, כי לא טיפלו בתום לב ולא התכוונו לטפל בחריצות הנדרשת מהם, בקבלת אישור לפיצול הנחלה. מכיוון שחובתם של מוכרים על פי ההסכם היתה לעשות את כל הדרוש לאישור פיצול הנחלה, השאלה אם למושב יש מעמד לערער על החלטת ועדת המשנה או לא, היא בהחלט בעייתם של המוכרים. עדותה של גב' כהן מאששת ומחזקת את הרושם המתקבל מחוסר המעש של המוכרים, כי בשלב בו התקבלה החלטת ועדת המשנה, הפסיקו המוכרים לקיים חיוביהם על פי ההסכם וחיפשו דרך להשתחרר ממנו. 17. בתאריך 26.5.96 הודיע מזכיר המושב לתובעים, כי התקבלה חוות דעת היועץ המשפטי של האגודה בנושא הערעור וכי: "והוחלט להודיע למשפחת כהן, כי למושב חרות אין כל זכות לגרום לדיון חוזר על החלטת הועדה המחוזית." לאור התחיבות המוכרים לעשות את כל הדרוש לאישור פיצול הנחלה, היה מקום לצפות, כי עם קבלת הודעה זו מועד המושב יפנו אליו המוכרים כדי לקבל העתק של חוות הדעת המשפטית, על מנת להעבירה לבדיקה של עורך הדין שלהם, או, לפחות כי המוכרים יבקשו מעורך דינם חוות דעת משפטית עצמאית, לגבי אפשרויות הערעור על החלטת ועדת המשנה. המוכרים לא עשו כן, כפי שהעידה גב' כהן, בחקירתה הנגדית (עמ' 15 לפרוטוקול): "ש. האם את ביררת מה היתה חוו"ד של היועץ המשפטי? ת. המזכיר הסביר לי כי על פי חוו"ד היועץ המשפטי פיצול המשק משמעו הגדלת הזכויות במשק החקלאי. לא מספיק שהמושב מאשר צריך גם את הועדה המחוזית ואם היא לא מאשרת הכל מבוטל... איני זוכרת אם ביקשתי ממזכיר המושב העתק מחוו"ד של היועץ המשפטי של המושב על פיה הוא מסרב להגיש ערר על ההחלטה הדוחה את הפיצול. ש. האם מצויה תחת ידיך או תחת ידו של עורך דינך חוו"ד של היועץ המשפטי המנמקת את ערעורו? ת. מפנה לס' 11 לתצהירי. ש. ס' 11 מתייחס לועדת המשנה לתכנון נקודתי, ושאלתי מתיחסת לחוו"ד של היועץ המשפטי של המושב. ת. אינני יודעת, אינני מבדילה, ואינני מתמצאת." לשלמות התמונה ייאמר, כי בסעיף 11 לתצהירה, מתארת גב' כהן את החלטת ועדת המשנה של הועדה המחוזית לדחות את המלצת הועדה המקומית להפקיד את תכנית הפיצול. אין בסעיף זה כל התייחסות לפעולות המושב ביחס לערעור על החלטה זו, או לשינויה. 18. ההחלטה בה ראו המוכרים את דחיית בקשתם לאישור פיצול הנחלה, היא החלטת ועדת המשנה של הועדה המחוזית. החלטה זו אינה סוף פסוק. כמבואר לעיל, ניתן לקיים בה דיון חוזר במליאת הועדה המחוזית, על פי בקשת שני חברי מליאת הועדה המחוזית (סעיף 11ד לחוק), או מאן דהוא אחר (בג"צ 707/81, בעניין שוורץ, לעיל). כיצד יונעו חברי מליאת הועדה המחוזית לדרוש דיון חוזר בהחלטת ועדת המשנה, במליאת הועדה? בסעיף 37 לסיכומיו, מתאר עו"ד , ב"כ המוכרים, כיצד ראשי הרשויות המקומיות, המעוניינים בשינוי החלטות ועדת המשנה ע"י דיון חוזר בהם במליאת הועדה המחוזית, מפעילים את ראשי הרשויות המקומיות החברים במליאת הועדה, כדי שיבקשו דיון כזה. הנה כי כן, למדנו, כי ניתן היה להפעיל את ראש הועדה המקומית "לב השרון", אליה משתייך מושב חרות, כדי שינקוט בפעולה מתאימה לקיום דיון חוזר. המוכרים לא עשו מאומה בעניין זה. הם לא ביקשו מועד המושב להפעיל את ראש הרשות המקומית בועדה המחוזית, הם אף לא פנו ישירות לראש הועדה המקומית. הם ישבו בחוסר מעש. 19. לא רק ראשי רשויות מקומיות, החברים בועדה המחוזית, יכולים לדרוש דיון חוזר. אף חברים אחרים בועדה המחוזית, כמפורט בסעיף 7(א) לחוק, כמו נציגי משרדי ממשלה, מתכנן המחוז, אדריכל או מהנדס שיימנה שר הפנים, וכיוב', יכול לדרוש דיון חוזר בהחלטת ועדת המשנה, במליאת הועדה המחוזית. המוכרים לא עשו מאומה כדי לשכנע מי מחברים אלה לדרוש דיון חוזר. לטענתם, אין להם קשר עם חברי הועדה ואין הם יכולים להגיע אליהם. איני מקבלת טענה זו. חברי הועדה המחוזית, לרבות נציגי משרדי ממשלה, הם שליחי הציבור ונציגיו וחובתם להיות קשובים לקול הציבור, לרבות יחידיו. כיוון שכך, מי שמעוניין כי עניינו יובא בפני הועדה המחוזית, מפעיל את נציגי הציבור שיהיו לו לפה בועדה. לצורך זה עליו לפנות אל נציגים אלה, כדי שיציגו עניינו, ואין צורך בקשר מוקדם איתם. 20. לטענתו של עו"ד , בסיכומיו, "כל המצוי אצל תכנון ובניה מכיר את הנוהג של 'שמור לי ואשמור לך' המופעל על ידי ראשי רשויות מקומיות." טוב היה לדברים אלה, אשר לא הוכח שמץ קצהו מהם, שלא היו נכתבים. יש בהם יותר מרמז על הפעלת שיקולים זרים של ראשי רשויות המקומיות, החברים בועדה המחוזית, במילוי תפקידם. אם היה ספק בעולה מהאמור, מפיג אותו עו"ד בהמשך טענותיו (סעיף 39 לסיכומיו): "לפחות מבחינה משפטית ישראל איננה רפובליקת בבננות שבה הענינים מתנהלים ע"י 'מאכרים', למיניהם ובוודאי שבתי המשפט לא יתנו לגיטימציה לקשרים ולחצים בלתי פורמליים, בלשון המעטה." בלהט השליחות להבטיח את משטרה התקין של המדינה, נשתכח מעו"ד כלל היסוד של ההליך המשפטי והוא, כי יש להוכיח טענות עובדתיות בפני ביהמ"ש. טענה מסוג "כל המצוי אצל תכנון ובניה מכיר את הנוהג..." (סעיף 37 לסיכומים), אינה בבחינת ראיה. אמירה זו אף אינה בגדר ידיעה שיפוטית של בית המשפט. לכשעצמי - ונדמה לי כי אני מצויה אצל תכנון ובניה - איני מוכנה לסמוך ידי על טענות בלתי מוכחות מסוג זה. די כי אזכיר את החזקה בדבר תקינות מעשי הממשל והמינהל, כל עוד לא הוכח אחרת. הפרחת האשמות שווא בעט קלה, ללא הוכחתן, אין בה כדי לקעקע חזקה זו. עד שאנו מפליגים לבחינת משטרי רפובליקות בננות, טוב יהיה, כי נזכור שמדינת ישראל, על פי מהותה ועל פי מטרת ייסודה, היא מדינה דמוקרטית והמשטר בה הוא משטר דמוקרטי. ככזה, נציגי הממשל הם נציגי כל אחד מיחידי הציבור ולא רודנים, המנותקים מהעם, כמו באותן רפובליקות בננות, אליהן מפנה עו"ד . משעברנו את שלב הדמוקרטיה האתונאית, אשר התנהלה ישירות ע"י כל יחיד מיחידי הציבור, והגענו למודל הדמוקרטיה המודרנית, בה הממשל אינו מתנהל ישירות ע"י האזרחים אלא ע"י נבחריהם ושליחיהם, רק טבעי הוא, כי נציגים אלה יהיו קשובים לשולחיהם ויתנו ליבם לפניותיהם. הגדרת הליך זה, כפי שנעשה בסיכומי המוכרים, כניהול עניינים "ע"י 'מאכרים' למיניהם", וכהפעלת "קשרים ולחצים בלתי פורמליים 'בלשון המעטה'" (סעיף 39 לסיכומים), הוא עיוות מהות המשטר והממשל הדמוקרטי. הוא הדין בטענת המוכרים בסיכומיהם (סעיף 37 לסיכומים), כי ראשי רשויות מקומיות פועלים בועדת התכנון מתוך אינטרסים של "שמור לי ואשמור לך". העלאת טענה זו, מבלי להוכיחה, יש בה משום האשמת שווא כלפי ראשי רשויות מקומיות, כי אינם עושים מלאכתם נאמנה וכי אינם ממלאים תפקידם בועדה המחוזית בהגינות ובאופן ענייני. אין לקבל טענה זו, ללא כל הוכחה, כפי שנטען כאן. 21. לסיכום נקודה זו: אני דוחה מכל וכל את הטענות המכפישות את המינהל הציבורי ואת ראשי השלטון המקומי, שהועלו בעט קלה, ללא שמץ ראיה. 22. על פי סעיף 110(א)(1)(ב) לחוק, רשאית ועדה מקומית או רשות מקומית הנוגעת בדבר לערור בזכות בפני המועצה הארצית על דחיית תכנית ע"י הועדה המחוזית. במקרה דנן, ועד המושב והועדה המקומית הגישו את התכנית לאישור הועדה המקומית, ולאחר מכן לאישור הועדה המחוזית. על כן, הועדה המקומית "לב השרון", היא ועדה הנוגעת בדבר, וקיימת לה זכות ערעור על החלטת הועדה המחוזית. המוכרים לא עשו מאומה כדי לגרום לועדה המקומית "לב-השרון", לממש את זכות הערעור למועצה הארצית. המוכרים אף לא ביקשו את המושב לפעול בועדה המקומית, כדי שתממש את זכות הערעור שלה. 23. על פי סעיף 110(א)(2)(א) לחוק, מגיש התכנית יכול לערער למועצה הארצית, ברשות יו"ר הועדה המחוזית. בענייננו, המושב הוא ממגישי התכנית ועל כן, יכול היה לבקש מיו"ר הועדה המחוזית, רשות ערעור למועצה הארצית. המוכרים לא פנו אל המושב וביקשו ממנו כי יגיש בקשה מתאימה והמושב, אכן, לא הגיש בקשת רשות ערעור ליו"ר הועדה המחוזית. 24. לסיכום: המוכרים הסתפקו בהודעת המושב כי על פי חוו"ד משפטית של בא כוחו, אין להם מעמד עצמאי להגיש ערר ולא עשו יותר מאומה. כמבואר לעיל, בפני המוכרים עמדו מספר אפשרויות לגרום לדיון חוזר במליאת הועדה המחוזית או להגשת ערעור למועצה הארצית, אך הם לא עשו מאומה בנידון. בכך, הפרו המוכרים חובתם על פי הסכם המכר לעשות את כל הדרוש לקבלת אישור פיצול הנחלה. 25. לא זאת אף זאת - החלטת ועדת המשנה אינה סירוב מוחלט וסופי לאשר את פיצול הנחלה. ועדת המשנה החליטה לסרב לתכנית מהסיבה הבאה: "1. תכנית להגדלת זכויות במושב חרות צריכה להיעשות בראיה כללית לגבי כל היישוב." בהחלטה זו, יש הנחיה לועדה המקומית, כי דיון בפיצול נחלת המוכרים צריך להיעשות במסגרת תכנית אחרת מזו שהובאה לאישור להפקדה, במסגרת תכנית כללית למושב. הפעולה המתבקשת, כתוצאה מהחלטה זו, היא ייזום תכנית כללית של הגדלת זכויות במושב. זאת היה על המוכרים לעשות. אך, המוכרים לא עשו מאומה, כדי ליזום או לגרום לכך שהמושב ייזום תכנית לגבי כל המושב, אשר במסגרתה, כאמור, ניתן היה לאשר את פיצול הנחלה. 26. אף אחרית דבר מצביעה על ראשיתו, על כי המוכרים ביקשו להשתחרר מהסכם המכר שלא כדין. על פי סעיף 2.א. להסכם, "אם לא יאושר הפיצול תוך 8 חודשים מתאריך חוזה זה, יהיו הקונים רשאים להודיע למוכרים על ביטול החוזה." להדגיש: זכות הביטול היא לקונים, בלבד. ולמען הסר ספק, באה הוראת 20.ה. להסכם המכר: "למען הסר ספק במידה והקונים לא יממשו את זכות הביטול עפ"י הסכם זה במידה והתנאים בהסכם לא יתקימו במהלך של 12 חודשים יתנו הקונים הודעה בכתב לגבי משך הזמן הנוסף להארכה שהם מוכנים לתת להארכת המועדים טרם ההודעה על ביטול ההסכם. אי מתן הוראה שכזו תאריך את המועדים בהסכם זה ללא הגבלה בזמן עד למילוי כל התנאים המצטברים הנדרשים לצורך קיומו וביצועו של ההסכם." משני סעיפים אלה עולה, במבורר, כי בעת כריתת הסכם המכר, חזו הצדדים אפשרות שמועד ביצועו של ההסכם עשוי להתארך. המוכרים קיבלו על עצמם כי ההסכם יעמוד בתוקף במשך כל הזמן הדרוש לביצועו וזכות הביטול, עקב התמשכות הזמן, נתנה לקונים, בלבד. הקונים לא ניצלו זכות זו. 27. ביום 3.2.97, פנו המוכרים לבית המשפט בבקשה זו להצהיר כי ביטלו את ההסכם כדין, וזאת, בגלל אי קיום התנאי המתלה של פיצול הנחלה. כמבואר לעיל, החובה, על פי הסכם המכר, לעשות ככל הדרוש לאישור פיצול הנחלה היתה מוטלת על המוכרים. המוכרים לא קיימו חיובם זה. בנסיבות אלה, אין המוכרים יכולים לבטל את הסכם המכר מסיבת אי קיום התנאי המתלה. 28. בישיבת יום 3.7.97 הציע עו"ד כצמן, ב"כ הקונים, לטפל בפיצול הנחלה (עמ' 2 לפרוטוקול אותה ישיבה), תוך שהוא מפנה תשומת הלב כי ע"פ ההסכם, זכות הביטול נמסרה לקונים בלבד. ביום 1.7.78, חזר עו"ד כצמן, ב"כ הקונים, והציע כי הקונים יטפלו, מטעם המוכרים, בפיצול הנחלה (עמ' 5 לפרוטוקול). ב"כ המוכרים ביקש לשקול הצעה זו. בישיבת יום 9.7.98, דחה עו"ד , ב"כ המוכרים, הצעה זו בטענה כי: "אנחנו מתנגדים להצעה כי ב"כ המשיבים יתחיל עכשיו לטפל מחדש בועדות התכנון בפיצול המשק. אנו מיצינו בשנת 96 את הטיפול. באותה עת הצענו למשיבים להשתתף בטיפול, הם דחו את ההצעה ובזאת אני סבור כי מילאנו את חובתנו. לא יעלה על הדעת שהיום נקיים חוזה ונשלם מס שבח בסכום יותר גבוה מהתמורה שנקבל." כמבואר לעיל, הצדדים הסכימו כי תקופתו של ההסכם תהיה לכל זמן שיידרש לקיום התנאים. משלא פוצלה הנחלה עד יום 9.7.98, והקונים לא ניצלו את ברירת הביטול שעמדה להם, ולהם בלבד, עומד ההסכם בתוקפו גם ביום 9.7.98, ועל המוכרים למלא אותו אף אם תוצאתו הכספית אינה לרוחם. על כן, אם באותו יום ניתן היה לקיים את המכר, היה מתקיים המכר אף במחיר שהיה גורם למוכרים, על פי טענת עו"ד , הפסד. 29. לא זאת אף זאת - חיפשתי בחומר הראיות שהוצג בפני, היכן הציעו המוכרים לקונים, כטענת עו"ד , להשתתף בטיפול בפיצול הנחלה, ולא מצאתי. אין זכר לכך בתצהירה של תקוה כהן, המוכרת, ובנספחים לו, ואף לא בתצהירו של צבי וינר, הקונה, על נספחיו. תהיתי, שמא רואה עו"ד במכתבו לקונים מיום 2.6.96 (נספח י"ב להמרצת הפתיחה), הצעה כזו. 30. זה המכתב ששלחו המוכרים לקונים בשנת 96: " ת"א 02 ביוני 1996 לכבוד ה"ה דרורה וצבי וינר, מושב עין ורד 168, עין ורד 40-636 א.נ., הנדון: ה"ה כהן - מושב חרות, בהמשך למכתבי אליכם מיום 29.04.96 אתכבד להעביר לעיונכם תצלום מכתב מזכירות המושב מיום 26.05.96 שתכנו מדבר בעד עצמו. אני סבור כי בזאת מיצו מרשי את הטיפול בפיצול המשק החקלאי ואם הנכם סבורים כי יש מקום לנקיטת צעדים נוספים מצידם אנא הואילו להודיענו על כך תוך 10 ימים מהיום. בב"ח ובכבוד רב, אריה , עו"ד למכתב זה צורף מכתב המושב (נספח י"א להמרצת הפתיחה), על פיו: "לכבוד תקוה ונתן כהן כאן ח.נ., הנדון: ישיבת הנהלה מיום 23.5.96 התקבלה חוות דעת יועצה המשפטי של האגודה בנושא ערעור משפח' כהן על החלטת הועדה המחוזית שלא לאשר את תכנית הפיצול, והוחלט להודיע למשפ' כהן, כי למושב חרות אין כל זכות לגרום לדיון חוזר על החלטת הועדה המחוזית. בברכה עמיר ריטוב מזכיר/גזבר." חוות הדעת המשפטית לא הומצאה לה"ה וינר ואף לא הוגשה לבית המשפט. 31. אם כוונת עו"ד , כי במכתב נספח י"ב הציע לקונים לשתף פעולה בפיצול הנחלה, הרי שאין זה כך. אין במכתב כל הצעה לקונים לפעול עם המוכרים או מטעמם לפיצול החלקה. בצדק, השיבו הקונים לעו"ד (נספח י"ג), כי: "בתנאים הנוכחים אנו מציעים שאתם תייעצו להם איך פועלים בתום לב למימוש ההסכם ולא אנחנו." 32. כמבואר לעיל, כל פעולתם של המוכרים עם התקבל החלטת ועדת המשנה של הועדה המחוזית, היתה כדי להשתחרר מההסכם, שלא כדין ושלא בתום לב ולא כדי למלא את חיובם על פיו. 33. ביום 4.3.99 (עמ' 17 לפרוטוקול), הסכים עו"ד בשם המוכרים (בניגוד לעמדתה של גב' כהן), שהקונים יקחו על עצמם את הטיפול בפיצול אבל "במחיר של היום". הנה כי כן, יצא המרצע מהשק: המוכרים סרבו עד ליום 4.3.99 כי הקונים יפעלו לאישור הפיצול, מאחר והמחיר שנקבע בהסכם המכר אינו מקובל עליהם עוד. המוכרים אינם זכאים לחזור בהם, בשלב זה, מהסכם המכר, מאחר והמחיר שנקבע בו אינו לרוחם. 34. טענת המוכרים בסעיף 48 לסיכומיהם, כי ניתן לבטל חוזה שלא נקבע לו מועד ע"י הודעה תוך זמן סביר, וכי כך עשו, אינה יכולה להועיל להם. במקרה דנן, אין מדובר בחוזה שלא נקבע לו מועד. בסעיף 20 להסכם המכר הסכימו הצדדים, במפורש, כי אם התנאים בהסכם לא יתקיימו תוך 12 חודשים, והקונים (ולא המוכרים) לא יקצבו בכתב את תקופת ההארכה של ההסכם, יוארכו המועדים בהסכם "ללא הגבלה בזמן עד למילוי התנאים המצטברים לצורך קיומו וביצועו של ההסכם." הנלמד, כי הצדדים היו ערים לכך כי מדובר בתנאים שביצועם מסובך ויצריך זמן ממושך והסכימו על פרק זמן "ללא הגבלה". כמבואר לעיל, החלטת ועדת המשנה לא היתה סוף הדרך בהליך אישור פיצול הנחלה. עוד רבה הדרך ורבים הצעדים שניתן לנקוט כדי לאשר את פיצול הנחלה. על כן, טרם הגיע הזמן לביטול ההסכם מהטעם שפיצול זה טרם אושר. 35. אפילו אם לא היה מוסכם על הצדדים כי תקופת תקפו של ההסכם תהיה "ללא הגבלה בזמן", ברור הוא, כי ביטולו מחמת שלא אושר פיצול הנחלה, בטרם נעשה, ולו הצעד הראשון, כדי לערער על אי אישור הפיצול, או לפעול בדרך אחרת, כדי להעביר את רוע הגזירה של דחיית הבקשה, היא הפרת ההסכם והפעלת זכות הביטול בחוסר תום לב. 36. טוען עו"ד , כי אין צד לחוזה "משועבד לחוזה לעולמי עד". לא זה המקרה בענייננו. במקרה דנן, אין המוכרים יכולים להתנער מהסכם בו התקשרו במפורש לתקופה "ללא הגבלת זמן" כל עוד לא התקיימו התנאים המתלים, מבלי למצות את כל ההליכים והפעולות לקיום תנאים אלה, דבר שלא נעשה כאן, כמבואר לעיל. בנסיבות ההסכם דנן, פרק זמן של כמה שנים לקיום התנאים המצטברים הוא זמן סביר לקיומו של ההסכם - במיוחד, כאשר יש צורך בשינוי תכניות בנין עיר, הליך שמטיבו נמשך שנים. 37. משסירבו המוכרים לאפשר לקונים לפעול בשמם ובמקומם לאישור פיצול הנחלה, העידו על עצמם כי אין הם פועלים למילוי התחייבותם על פי ההסכם וכי מבקשים הם לסגת ממנו שלא כדין. 38. העולה מכל האמור, כי למוכרים לא היתה עילה שבדין לשלוח את הודעת הביטול. הודעה זו נשלחה שלא כדין ובחוסר תום לב, ועל כן, אין תוקף לה.חוזהביטול חוזההסכם מכר