על מי מוטל הנטל לסתור את חזקת התמורה שבסעיף 29(א) לפקודת השטרות ? ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בהרצליה, שניתן ביום 15.09.09, על ידי כב' השופטת אירית מני-גור בתא"ק 927/06, במסגרתו התקבלה בקשת המשיב לביצוע חמישה שיקים ע"ס 21,500 ₪ כל אחד, בהם הוא אוחז, ושנמשכו על ידי המערערים. תמצית העובדות ופסק דינו של בית משפט קמא 1. המערערים 1 ו-2, אולג כץ וסרגיי בלו, הינם בעלי המניות בחברת א.ס.י. טכנולוגיות והנדסה בע"מ - המערערת 3, ויקראו להלן: "המערערים". 2. ביום 14.09.04 נחתם הסכם בין הצדדים, לפיו המשיב, מאיר כהן (להלן: "המשיב") מכר למערערים מיכלי גז שנצברו במחסנים שברשותו (להלן: "ההסכם"; נספח ג' לעיקרי הטיעון מטעם המערערים), וזאת תמורת סך של 176,000 ₪ (כולל מע"מ), ששולם באופן הבא: 47,000 ₪ במזומן, וכן 6 שיקים על סך של 21,500 ₪ כל אחד בתשלומים חודשיים רצופים החל מחודש אוקטובר 2004 ועד מרץ 2005. לבקשת המשיב שילמו לו המערערים 16,000 ₪ נוספים במזומן (שניתנו במקור כהלוואה), וכנגד זאת החזיר להם המשיב את אחד השיקים (לאחר שלא הצליח לפרוע ההלוואה), והוסכם שההפרש ישולם במועד הפירעון של אותו השיק, דהיינו ביום 31.01.05. אין מחלוקת כי השיק שפירעונו 31.01.05 הוחזר למערערים. בפועל המערערים לא שילמו את ההפרש, ואף ביטלו את חמשת השיקים שנותרו בידי המשיב, הם השיקים נשוא הדיון. 3. המערערים טענו לכישלון תמורה מלא, או לחילופין לכישלון תמורה חלקי בסכום קצוב, כאשר לטענתם ניתן לקצוב את הסכום ביחס לסחורה שלא סופקה. לטענתם, כמות המיכלים שהועברה אליהם בפועל הייתה קטנה מהכמות לגביה הוסכם, כאשר השווי של המיכלים שהועברו אליהם עמד על כ-62,000 ₪, בעוד שהם שילמו למשיב במזומן סך של 63,000 ₪, ועל כן לטענתם ביטלו את יתרת השיקים כדין. 4. בית משפט קמא קבע כי משמדובר בתובענה שטרית, והמשיב אוחז בשיקים שמולאו במלואם על ידי המערערים, הרי הוא זכאי ליהנות מחזקת התמורה, וכי על המערערים להוכיח כי חזקת התמורה נפגמה. בית המשפט קבע כי המערערים לא הרימו את הנטל המוטל עליהם ולא הוכיחו כי קיבלו רק חלק מהסחורה, תוך שציין כי מלבד עדותו של מערער 1, לא הובאה כל עדות מטעם המערערים (לא של המערער 2 ולא של עובדים אחרים שנכחו בעת פריקת הסחורה), ולא הובאה כל ראיה תומכת אחרת שיכולה הייתה להוכיח כי לא קיבלו את כל הסחורה. בית המשפט לא קיבל את גרסת המערער 1 באשר למס' המשלוחים, דחה את טענתו כי בוצעו שתי הובלות בלבד, וקבע כי גרסתו סותרת את עדויות עדי התביעה בהקשר זה: עדות מר יצחק קאו, שנהג במשאית שהובילה את הסחורה, ובעת עדותו לא עבד עוד עם המשיב, ועדות מר שמעון אלגלי, מבעלי חברת ההובלות - עדויות אותן קיבל בית המשפט כמהימנות ובלתי תלויות. כך גם הסתמך בית המשפט על שטרי המטען שהוגשו מטעם התביעה, המעידים על ביצוע ההובלות. בית המשפט דחה גם את טענת המערערים באשר לכמות הסחורה שהתקבלה ולאופן התמחור, וציין כי הן אינן עולות בקנה אחד עם ההסכם. עיקר טענות הצדדים בערעור 5. לטענת המערערים שגה בית המשפט כאשר קבע כי הנטל לסתור את חזקת התמורה שבסעיף 29(א) לפקודת השטרות העומדת לזכות המשיב מוטל על כתפיהם. לטענתם, די בכך שבמועד מסירת השיקים לא ניתנה כל תמורה כדי לסתור את החזקה ולהעביר את הנטל למשיב. עוד לטענתם, הם בכל מקרה עמדו בנטל הנדרש לסתור את חזקת התמורה, שבמקרה זה הוא נטל מופחת לאור העובדה שמדובר בהוכחת עובדה שלילית. לטענתם, הם הוכיחו כי לא קיבלו את מלוא הסחורה, והוכיחו את כמות הסחורה שהתקבלה בפועל, בין השאר על ידי הצגת מסמך שנערך על ידי מערער 1 בעת ביצוע אספקת הסחורה, הכולל פירוט של כל המיכלים שהתקבלו. לטענתם, המשיב לא הנפיק תעודות משלוח ובכך מנע מהם את האפשרות להוכיח את כמות הסחורה שסופקה. בנוסף, טוענים המערערים, כי שגה בית המשפט כשקיבל את אופן החישוב של עלות המיכלים כפי שהציג המשיב. 6. מנגד, טוען המשיב כי צדק בית משפט קמא כשקבע כי עומדת לו חזקת התמורה וכי הנטל לסתור אותה מוטל על כתפי המערערים, נטל בו לא עמדו. בהקשר זה, טוען המשיב כי אין המדובר בהוכחת רכיב שלילי, ועל כן אין לקבל את טענת המערערים כי הנטל המוטל עליהם הוא נטל מופחת, וכי בכל מקרה הם לא עמדו גם בנטל מופחת זה. לטענת המשיב, מדובר בפסק דין עובדתי, המבוסס על ממצאי מהימנות, פסק הדין מנומק היטב, והלכה היא כי ערכאת הערעור אינה נוטה להתערב בממצאים כגון אלה. לגופו של עניין, טוען המשיב, כי סופקה למערערים מלוא התמורה, כי הוא הנפיק למערערים חשבונית מס כדין עבור מלוא התשלום, כי הוא הציג שטרי מטען (נספח ג' לעיקרי הטיעון מטעם המשיב) וכן ראיות נוספות מהן עולה שבוצעו כ- 8 -9 הובלות, וכי המערערים הם שלא סיפקו כל עדות או ראיה לתמיכה בגרסתם לפיה לא סופקה להם כל הסחורה, על אף שהיה בידם להעיד עדים נוספים או להציג כרטסת הנהלת חשבונות שאמורה לכלול רשימה של כל המיכלים שהתקבלו אצלם, ואין לקבל את המסמך שהוצג על ידם, שנערך על ידי מערער 1 בכתב יד (נספח ד' לעיקרי הטיעון מטעם המשיב), אשר אין בו כדי להוכיח את כמות הסחורה שהתקבלה. עוד טוען המשיב, כי המערערים לא הוכיחו כשלון תמורה חלקי, קצוב. ד י ו ן 7. כלל ידוע הוא כי "המוציא מחברו עליו הראיה" [י' קדמי על הראיות (תשס"ד, חלק שלישי) (להלן: "קדמי"), בעמ' 1508 - 1509]. 8. כאשר עסקינן בדיני שטרות, והנתבע מעלה טענת הגנה מסוג העדר תמורה - נטל השכנוע מוטל על כתפיו (קדמי, בעמ' 1533 וההפניות שם). סעיף 29(א) לפקודה קובע את חזקת התמורה, כדלקמן: "כל צד שחתימתו מצויה על השטר, חזקה לכאורה שנעשה צד לו בעד ערך" (הדגשות שלי - ר.ל.ש). חזקת התמורה מעבירה את נטל השכנוע אל כתפי הנתבע הטוען להעדר תמורה או לכישלונה ועליו להוכיח טענתו ולסתור החזקה [קדמי, בעמ' 1534, 1538, 1571; בע"מ 2126/09 פלוני נ' פלונית ( 03.09.09)]. יצוין, כי התובע על פי העילה השטרית אינו נדרש להזכיר בכתב התביעה את עסקת היסוד ואת מתן התמורה [ש' לרנר דיני שטרות (מהדורה שנייה, תשס"ז) (להלן: "לרנר"), בעמ' 222; י' זוסמן דיני שטרות (מהדורה שישית, 1983), בעמ' 119 - 120]. ציין התובע בתביעתו כי השטרות ניתנו בעבור עסקה פלונית, מקל הוא על הנתבע אשר כל שעליו לעשות הוא להוכיח כי במסגרת אותה עסקה נפגמה התמורה, או שלא הייתה קיימת מלכתחילה (לרנר, שם). 9. במקרה דנן, לא הייתה מחלוקת בין הצדדים לעניין אחיזת המשיב בשיקים ולעניין העובדה כי השיקים כוללים את כל הפרטים הנדרשים (חתימה, סכום, מועד פירעון). לכן, בצדק קבע בית משפט קמא כי עומדת למשיב חזקת התמורה שבסעיף 29(א) לפקודה, ומשכך, בצדק קבע גם כי נטל השכנוע, לסתור החזקה ולהוכיח טענתם בדבר כשלון תמורה, חלקי או מלא, מוטל על כתפי המערערים, ולא מצאתי כל בסיס להתערב בקביעתו זו של בית משפט קמא. בהקשר זה יצוין, כי אין בידי לקבל את טענות המערערים לפיהן המשיב לא צירף תעודות משלוח ולא העיד את הנהגים שסיפקו, לכאורה, את הסחורה, שהרי לזכות המשיב עומדת חזקת התמורה, והנטל, כאמור הוא על המערערים לסתור אותה. על כן, מלכתחילה לא היה צריך המשיב להביא ראיות אלה, וטענת המערערים אין לה על מה לסמוך, מה גם, שבית משפט קמא קבע, לגבי מספר המשלוחים, כי "התובע עמד בנטל הראיה מעל ומעבר...". 10. לשאלה האם המערערים עמדו בנטל (הראיה) להוכיח כשלון תמורה ולסתור את החזקה השיב בית משפט קמא בשלילה, וכפי שיפורט, לא מצאתי מקום להתערב בקביעותיו. בית המשפט דחה עדותו של מערער 1 לפיה בוצעו רק שתי הובלות, וציין כי אין כל עדות תומכת נוספת בגרסה זו, וכי היא סותרת העדויות מטעם המשיב, אותן מצא בית המשפט כמהימנות ובלתי תלויות. בית משפט קמא אומנם לא קבע כמה הובלות בוצעו בפועל, ואולם נקבע באופן חד משמעי כי אין לקבל הגרסה כי בוצעו רק שתי הובלות, וכי מהעדויות מטעם המשיב עולה כי בוצעו לפחות 5 או 6 הובלות, עדויות הנתמכות גם בראיות נוספות - שטרי מטען מטעם חברת ההובלות מהם עולה כי בוצעו לפחות 5 הובלות. בית המשפט קבע כי המערערים לא עמדו בנטל להוכיח את כמות הסחורה שהתקבלה, על אף שיכלו לעשות זאת, למשל על ידי עדות מי מעובדיהם שהיה נוכח בעת פריקת, מיון ומספור הסחורה (כפי שנהוג לעשות) או הצגת מסמך מפורט הכולל את פירוט הסחורה שהתקבלה, כפי שמערער 1 העיד כי הם עושים ביחס לכל מיכל שמגיע אליהם, כנדרש על פי התקנים (עמ' 25 - 26 לפרוטוקול הדיון מיום 24.03.09). מדובר בקביעות עובדתיות מנומקות היטב של בית משפט קמא, ששמע את העדויות ובחן את כל הראיות, פירט התרשמותו מהעדים וקבע ממצאי מהימנות חד משמעיים. הלכה היא כי לא בנקל תתערב ערכאת הערעור בממצאים עובדתיים שנקבעו על ידי הערכאה הדיונית, ששמעה את העדויות והתרשמה באופן בלתי אמצעי מהעדים וממהימנותם, והתעמקה בחומר הראיות, אלא במקרים חריגים, בהם הגרסה העובדתית שאומצה על ידי הערכאה הדיונית אינה מתקבלת על הדעת, או שהיא תוצאה של התעלמות מראיות שהוצגו בפניה [ע"א 4814/09 טמפו תעשיות בירה בע"מ נ' מדינת ישראל ( 22.12.10); רע"א 7791/09 חממה מאיר סחר (1996) בע"מ נ' טחינת השלום 2001 בע"מ ( 04.01.10)], אשר המקרה דנן אינו נמנה עליהם. בנוסף, דחה בית המשפט את טענת המערערים בעניין כשלון תמורה חלקי קצוב, ודחה את אופן תמחור התמורה כפי שהוצגה על ידם. בית המשפט קבע כי הדברים לא פורטו לא בתצהיר המערער 1 ולא בעדותו. מנגד, קיבל בית המשפט את אופן חישוב התמורה שהציג המשיב, וקבע כי הדבר עולה בקנה אחד עם הראיות ועם האמור בהסכם. גם בהקשר זה לא מצאתי מקום להתערב בקביעותיו של בית משפט קמא. 11. לבסוף, לגבי טענת המערערים כי משמדובר בהוכחת יסוד שלילי נטל הראיה הוא ברף נמוך - יצוין כי גם אם קיימים מקרים בהם רף ההוכחה לגבי יסוד שלילי נמוך יותר (ואינני קובעת האם במקרה זה אכן כך הדבר) - הרי שבכל מקרה, אין בכך כדי להועיל למערערים במקרה זה, שכן בית משפט קמא קבע, כקביעה עובדתית שאין להתערב בה, כי המערערים לא עמדו גם בנטל "נמוך" זה. סוף דבר 12. לאור כל האמור, הערעור נדחה. בהתחשב במועדי הגשת עיקרי הטיעון ואורכם, הנני מחייבת את המערערים לשלם למשיב הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 10,000 ₪. סכום זה יועבר למשיב מתוך הפיקדון שהפקידו המערערים, באמצעות ב"כ, והיתרה תוחזר למערערים, באמצעות ב"כ. חזקת התמורהשטרפקודת השטרות