1. התובע, יליד 1962, נפגע בתאונת דרכים ביום 22.4.95. אין מחלוקת כי הנתבעים חייבים לפצות את התובע על נזקיו בגין התאונה לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה1975-. המחלוקת כולה נסבה אך ורק על עניין גובה הנזק. התובע נפגע בתאונה ברגלו השמאלית, אושפז ל3- ימים בבית חולים רמב"ם שם נותח לשחזור השבר בירך השמאלית וקיבועו בעזרת פלטה וברגים. ביום 1.5.95 נותח התובע בבית חולים "אלישע" לשם שחזור השברים והפריקה וביום 31.5.95 נותח שוב לצורך השתלת עצם בירך השמאלית ושוחרר ביום 21.7.95. ביולי 96 אושפז התובע להוצאת הקיבוע הפנימי מירך שמאל. 2. הנכות הרפואית בית המשפט מינה שני מומחים רפואיים לבדיקת נכותו הרפואית של התובע כתוצאה מהתאונה: א. המומחה לתחום האורטופדיה, דר' ז'טלני, בדק את התובע ובפרק הדיון והסיכום לחוות דעתו קבע: "לפנינו נפגע מתאונת דרכים, שנגרמו לו שבר פתוח עם תזוזה בעצם הירך מעל לברך השמאלית, שבר עם תזוזה של ראשי עצמות המסרק 3-2 ופריקה של הפרק ע"ש "ליס-פרנק" בכף רגל שמאל. קיבל טיפול ע"י שחזור וע"י קיבוע פנימי של השברים והפריקות, ע"י גבס, ע"י השתלת עצם וע"י טיפול שיקומי. היום, שנה ו9- חדשים לאחר התאונה, נשאר לנפגע קיצור של 3 ס"מ באורך הרגל השמאלית. הגבלה קלה בתנועות הסיבוביות של פרק הירך השמאלית, דלדול קל של שרירי הירך, חריקות בזמן הנעת הברך בגלל איחוי השבר בירך בזוית אחורית ודפורמציה בולטת בצורת כף הרגל עם הגבלה משמעותית בתנועות הקרסול מצד שמאל. מצב זה מסביר את תלונותיו של הנפגע, את ההפרעות בהליכה או בעמידה, את הצליעה ואת הקשיים התפקודיים. לכן הנני מעריך את נכותו לפי תקנון הביטוח הלאומי 2533 סעיף 47 (5) ב' ב5%- על קיצור של 3 ס"מ באורך הרגל השמאלית. ולפי סעיף 47 (2) א' ב10%- נכות על החיבור בזוית של עצם הירך הגורם לרעשים במפרק הברך, או לחילופין לפי סעיף 48 (1) ו' בדרגה נמוכה מן האמור בסעיף זה ב10%- נכות על ההגבלה בתנועות פרק הירך משמאל. ולפי סעיף 49 (2) ו' ב20%- נכות על ההגבלה בתנועות הקרסול ועל השינוי בצורת כף הרגל השמאלית. ולפי סעיף 51 (5) א' בדרגה נמוכה מן האמור בסעיף זה ב5%- נכות על הדלדול של 3 ס"מ בשרירי הירך השמאלית. בסך הכל 35% נכות לצמיתות" (עמ' 3-2 לחוות הדעת). הנתבעים טוענים כי טעה המומחה כאשר העניק לתובע נכות בשיעור של 5% בגין דלדול שרירי הירך כאשר נקבעה נכות בגין הגבלת התנועה בפרק הירך, והם מפנים בעניין זה לסעיף 11 ד' לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה) התשט"ז1956-, הקובע: "בקביעת דרגת נכות של נפגע שנפגם בקשיון או בהגבלת תנועה של פרק - לא יבוא בחשבון נזק שנגרם לשרירים הפועלים באותו פרק". בענייננו, קביעת דרגת הנכות ניתנה בשל חיבור גרוע של עצם הירך (סעיף 47 (2) לתקנות) ולכן אין מקום להחיל את סעיף 11 ד' לתקנות ודין הטענה להידחות. המומחה לא נחקר על חוות דעתו שהיתה מקצועית ואמינה ולפיכך, יש לקבוע לתובע נכות רפואית צמיתה בשיעור של 35% בתחום האורטופדיה. ב. הנכות הנפשית בהחלטה מיום 1.6.97 מיניתי את דר' אבני כמומחה בתחום הפסיכיאטריה, אשר בדק את התובע וחוות דעתו הוגשה ביום 7.9.97. בפרק הסטטוס הפסיכיאטרי קובע המומחה: "צולע על רגל שמאל. הופעה חיצונית תקינה. האפקט דכאוני עד בינוני. אין הפרעה בחשיבה, תפיסה, התמצאות וזכירה. האינטליגנציה תקינה". בפרק "הדיון" בחוות הדעת קובע המומחה: "לפנינו גבר בן 35 שנפגע בתאונת דרכים ב22.4.95-. לפני התאונה ככל הנראה לא סבל מבעיות נפשיות ותיפקד בצורה טובה. הסבל הגופני האורתופדי היה מלווה ללא ספק גם סבל נפשי אך התובע לא התלונן בשום מסגרת על חרדה או דכאון. רק כעבור שנה וחצי כשאשתו הודיעה לו על רצונה להפרד החל להתלונן על חרדה ודכאון במידה בינונית. קשה כמובן לקבל את התאור של אישה אידיאלית ונישואים אידיאליים הנהרסים בגלל נכות ברגל. עם זאת פגעה התאונה והטיפולים הממושכים בדימוי העצמי של התובע ותרמה גם למפולת נישואין, חרדה דכאון וירידה בבטחון העצמי. על כן אני ממליץ להכיר בנכות נפשית צמיתה של 5% לפי סעיף 34 א-ב מסעיפי המוסד לביטוח לאומי. בסיכום: 5% נכות נפשית צמיתה בעקב התאונה" (עמ' 3 לחוות הדעת). הצדדים אינם חולקים על חוות דעתו של המומחה בתחום הפסיכיאטרי ולפיכך, יש לקבוע כי נכותו הרפואית הנפשית של התובע עקב התאונה היא בשיעור של 5% לפי סעיף 34 א-ב לתקנות המל"ל. 3. הנכות התפקודית וכושר השתכרותו של התובע א. התובע טוען כי עיקר הפגיעה שנגרמה לו היתה בתחום האורטופדי וכי השפעתה התפקודית של נכותו הנפשית חמורה בהרבה משיעור הנכות הרפואית שנקבעה לו. התובע טוען כי פוטר מעבודתו עקב התאונה וכי לאחר התאונה שכרו פחת במידה משמעותית. התובע טוען כי הפסדי השתכרותו לעבר הם בסכום של כ300,000- ש"ח ולעתיד בסכום של כ2,000,000- ש"ח. ב. הנתבעים טוענים כי הנכות הרפואית של התובע משפיעה רק באופן מזערי על תפקודו ואינה עולה על שיעור של 5%. לטענתם, פיטוריו של התובע ממקום עבודתו אינם קשורים לתאונה ונובעים מסיבות אחרות ותלונותיו בתחום הנפשי אינן עולות בקנה אחד עם חוות הדעת של המומחה מטעם בית המשפט. לטענתם, יש לפצות את התובע על אובדן השתכרות לעבר לתקופה של 7 חודשים לפי שכר של 12,371 ש"ח ולעתיד בסכום גלובאלי שלא יעלה על 5% משכרו של התובע, עד הגיעו לגיל 65. ג. תביעתו של התובע היתה מוגזמת ביותר ולא הוכחה. התובע רואה חשבון במקצועו. הוא סיים את לימודיו בדצמבר 1992, ועבד כמתמחה בשנים 90 עד 92, במשרד קסלמן את קסלמן. לאחר עבודה של כשנתיים בחברת טרקלין בע"מ, החל באוגוסט 94 לעבוד בחברת "קידום" בה עבד עד ליום 28.2.98. עדותו של התובע על קשייו התפקודיים בעבודתו ובכלל היתה מוגזמת ביותר ולא אמינה והוא הרבה לייחס, ללא הצלחה, עניינים שונים שארעו בחייו, לתאונה. התובע העיד כי לאחר התאונה חלה ירידה משמעותית בתפקודו בחברת "קידום" בה עבד: "במשרד עצמו אני יושב כי אני איש משרד, אך יש פעילויות מסביב הקשורות להנהלת החשבונות, והדברים לא נמצאים איתי באותו חדר ואפילו בבניינים אחרים בעיר, ויש בנקים שיש להיות איתם בקשר יום-יומי. לפני התאונה לא היתה שום בעיה, אחרי התאונה הפעלתי אנשים שיעשו את הדברים ודברים לא נעשים כמו שצריך" (עמ' 26 לפרוטוקול). התובע טען כי פיטוריו ממקום עבודתו ב"קידום" נובעים מתפקודו הלקוי לאחר התאונה: "כשקיבלתי את מכתב הפיטורין לא כל כך הופתעתי משום שתקופה די ארוכה הרגשתי חוסר נוחות ואי שביעות רצון, אולי הדדית, של שי מתפקודי ופה ושם היו טעויות, שלפעמים עלו במליונים. דברים שיכלו לגרום לנזק ממשי בחברה" (עמ' 24 לפרוטוקול). ד. עדות התובע על כך שפוטר מעבודתו בחברת "קידום" כתוצאה מהתאונה לא שיכנעה ואין לקבלה. אין חולק כי עיקר הפגיעה שנגרמה לתובע כתוצאה מהתאונה היתה בתחום האורטופדי, הפגיעה ברגלו השמאלית. בפני המומחה מטעם בית המשפט התלונן התובע על כאבים ברגלו השמאלית בזמן הליכה או עמידה ממושכת, צליעה ברגל שמאל, רעשים בברך בזמן הנעת המפרק וכאבי גב תחתון בסוף היום. המומחה אישר כי מצבו הרפואי של התובע מסביר את הכאבים בהליכה או בעמידה ממושכים, את הצליעה והקשיים התפקודיים. התובע עבד בחברת "קידום" בתפקיד מרכזי של חשב ותפקידו היה להקים את מערכת הנהלת החשבונות של החברה. אין ספק שמדובר בתפקיד שהוא, בעיקרו, משרדי ואינו מצריך הליכה או עמידה ממושכת. לפיכך, למגבלותיו של התובע כמעט ואין השלכה על תפקודו בעבודה. גם אם היה על התובע לנסוע במסגרת עבודתו לסניפים של החברה ולפגישות שונות, אין בכך כדי לשנות. לרשות התובע היתה מכונית צמודה אותה קיבל ממקום עבודתו, אין לו מגבלה בנהיגה ובכל מקרה לא מדובר בהליכה או בעמידה ממושכים אלא בנסיעה למרחקים קצרים פעם או פעמיים בשבוע. טענתו של התובע כי הוא מתקשה גם בישיבה ממושכת לא נזכרה בתלונותיו הקודמות ובחוות דעתו של המומחה מטעם בית המשפט ואינה מתיישבת עם פגיעה רפואית הגורמת לקשיים בהליכה או בעמידה ממושכים. הכאב בגב בסופו של יום, עליו התלונן התובע, ספק אם הוא קשור לתאונה, בשים לב לכך שמדובר בפגיעה ברגל והתובע לא נפגע בגבו. יחד עם זאת, אהיה מוכנה להניח כי הפגיעה ברגל השפיעה בצורה כלשהי על היציבה ומכאן הכאבים בגב. ה. ככל הנראה התובע היה ער לקושי לייחס לנכותו האורטופדית הפרעה תפקודית ממשית בעבודה משרדית של רואה חשבון ולכן ניסה לייחס את טענותיו על תפקוד לקוי בעבודה למצבו הנפשי כתוצאה מהתאונה. ניסיון זה לא צלח ואין לקבלו. אין חולק כי התובע פנה לראשונה לקבל טיפול נפשי רק בנובמבר 96 (כשנה וחצי לאחר התאונה) ולאחר שאשתו הודיעה לו על גירושיה ממנו. יחסיו של התובע עם אשתו היו קשים ועלו על שרטון זמן רב לפני התאונה וללא קשר לתאונה. הנכות הנפשית שהמומחה קבע לתובע כתוצאה מהתאונה היתה בשיעור של 5% לפי סעיף 34 א'-ב' למל"ל. התובע טען כי גירושיו מאשתו נובעים מהתאונה. טיעון זה אין לקבל. בצדק קבע המומחה מטעם בית המשפט כי קשה לקבל טענה כי נישואין בריאים נהרסים בשל נכות ברגל ואכן התובע אישר כי יחסיו עם אשתו היו קשים ועלו על שרטון זמן רב לפני התאונה וללא קשר לתאונה (עמ' 51 לפרוטוקול). ו. המומחה קבע כי לתובע אין הפרעה בחשיבה, בתפיסה, בהתמצאות או בזכירה וכי האינטליגנציה שלו תקינה. בסתירה ובניגוד לקביעתו של המומחה העיד התובע כי זכרונו נפגע ולכן עשה טעויות במהלך עבודתו, שהיו לטענתו קריטיות וכלשונו, "עלו במליונים". מטעם התובע העיד שי רשף מנהל בחברת "קידום" (להלן - שי) שטען כי תפקודו של התובע לאחר התאונה לא היה כמו לפניה. שי העיד כי לתובע לא היו בעיות בתפקוד הפיזי אלא לטענתו התובע "לא מתרכז" ועשה טעויות בעבודתו: "אני חושב שהתובע לא מתפקד כמו שתפקד. אני לא מדבר על הבחינה הפיזית. התובע לא מתרכז. התובע עושה טעויות. אני מקבל דו"חות לא נכונים" (עמ' 8 לפרוטוקול). עדותו של שי לא שיכנעה וניכר היה שהוא מנסה לסייע לתובע. מדובר בתובע שעיקר פגיעתו היתה אורטופדית, פגיעתו הנפשית כתוצאה מהתאונה היתה מזערית והעיקר לא היתה כל פגיעה בזכרונו. לא בכדי לא יכול היה שי להצביע על עניינים קונקרטיים כלשהם בהם טעה התובע, טעויות שעלו כביכול מיליונים לחברה. עדותו בעניין זה היתה כללית וסתמית והיא גם עמדה בסתירה לזו של התובע. שי לא הצליח להביא דוגמאות קונקרטיות לאותן טעויות חמורות שעשה התובע במהלך עבודתו. אדרבא, שי טען כי מדובר בטעויות של פרשנות וכן טעויות חשבוניות. אולם בהמשך עדותו אישר כי "טעות פרשנית" אינה טעות אלא מדובר על שיקול דעת וגישה שונה ואין זו טעות. בהמשך עדותו אישר כי הטעויות שעשה התובע היו חשבוניות וכלשונו: "גם פשוטות וגם לא פשוטות" (עמ' 14 לפרוטוקול). אלא שבניגוד לעדותו של שי התובע עצמו לא אישר כי היו לו "טעויות חשבוניות" והוא גם שלל את האפשרות שהיו לו טעויות של "פרשנות": "ש. אותה טעות שאתה מדבר עליה, היו לך גם טעויות חשבוניות? ת. נדמה לי שהוא (הכוונה לשי, י.צ.) לא אמר דבר כזה. ש. אתה עובד עם מחשב, טעות חשבונית אם והיה והוא אמר זה לא טעויות של 4+2? ת. לא. ש. יכול להיות שהטעויות הן טעויות שפרשת איזה הוצאה בצורה אחרת? ת. לא. לא חושב שיש לי טעויות בזה" (עמ' 50 לפרוטוקול). ז. בעדותו הראשית טען התובע כי התפקוד הנמוך שלו בעבודתו התבטא בכך שלא "הרים טלפון", כלשונו, לאנשים עימם היה אמור להיות בקשרי עבודה (עמ' 24 לפרוטוקול) אלא שבחקירה הנגדית אישר כי הוא ממשיך להיפגש עם אנשים, מגיע לפגישות, זו עיקר עבודתו, וכך נהג מאז שב לעבודתו בחברת "קידום" עד היום (עמ' 47 לפרוטוקול). אכן מתמונות שצולם התובע ודו"חות המעקבים שהוגשו נראה התובע מתפקד כרגיל, נפגש עם אנשים בעבודתו, צועד רגלית, הולך לקאנטרי קלאב לפעילות ספורטיבית, נושא מצרכים מקניות ונראה פעיל ביותר (מוצגים נ1/ - נ5/ ועמ' 63 לפרוטוקול). ח. הטענה כי התובע פוטר מעבודתו ב"קידום" כתוצאה מהתאונה לא היתה מבוססת ואמינה שכן התברר כי סיבה אחרת היתה גורם להפסקת עבודתו של התובע ב"קידום". לחברת "קידום" נכנסה חברה אמריקאית כמשקיעה והיא זו שגרמה לשינויים בעלי משמעות בחברה: "לקידום נכנסה חב' החינוך האמריקאית הגדולה בעולם של סילוון כמשקיעה אסטרטגית. לקידום נכנס משקיע זר. אני לפני חודש, לאחר גמר העסקה, נסעתי לארה"ב, ישבתי עם מנכ"ל החב', השאלה שלו היתה פשוטה, האם החשב שלך מסוגל להוציא את החברה לבורסה. האם הוא מספיק טוב להריץ את החב' קדימה התשובה העסקית לא. כחב' עסקית המסקנה היא חד משמעית" (עמ' 8 לפרוטוקול). גם בחקירה הנגדית אישר העד כי החברה האמריקאית היא זו שדרשה כי "קידום" תעבוד עם אחד מ"ששת המשרדים הגדולים בעולם": "אנחנו רוצים את אחד מהמשרדים האלה שיחתום על התיק. הם גם נכנסו לעבודה". ובהמשך: "ש. בין ששת המשרדים, לב ארי נחשבים למה? ת. אחד מהשש" (עמ' 12 לפרוטוקול). מהנתונים בפני עולה כי התובע היה למעשה בתחילת עבודתו המקצועית, לא היה לו ניסיון בהנפקות והוא גם לא היה בעל ניסיון רציני בחברות ציבוריות ופרטיות גדולות: "ש. אותו ניסיון שאתה אומר שהיה לך עם חברות ציבוריות ופרטיות גדולות הוא ניסיון כמתמחה? ת. נכון, זה לא אותה עבודה. ש. כך שבעצם לפני שהתחלת לעבוד בקידום לא היה לך כל ניסיון כרואה חשבון מוסמך עם חברות ציבוריות גדולות. ת. נכון. ש. גם לא היה לך כל ניסיון בהנפקה של חברה לבורסה? ת. כמתמחה עשיתי, כרואה חשבון לא. כמתמחה עשיתי הנפקה אחת. הייתי אחד מתוך צוות של ארבעה, שכולם היו מתמחים ורואה חשבון. היו צוותים שהתחלפו כל הזמן. חברה שעבדנו תחתיה. ביקורת רגילה. ש. זה לא היה ייעוד התמחותך? ת. לא" (עמ' 40 לפרוטוקול). ט. מהראיות שנשמעו והוגשו בפני עולות המסקנות הבאות: התובע הוא רואה חשבון, מקצוע שהוא משרדי, בעיקרו, ודורש בעיקר עבודה שכלית, ישיבה ופגישות עם אנשים. פגיעתו העיקרית של התובע לאחר התאונה היתה אורטופדית לאחר שנפגע ברגלו השמאלית. המגבלות התפקודיות העיקריות של התובע כתוצאה מפגיעה זו באו לידי ביטוי בעיקר בכאבים לאחר הליכה ועמידה ממושכות. ככלל, התובע לא נזקק במהלך עבודתו להליכה או לעמידה ממושכת כפי שהוא עצמו אישר בחקירתו הנגדית (עמ' 45 לפרוטוקול). טענותיו של התובע בדבר מגבלות בישיבה ממושכת אינן עולות בקנה אחד עם חוות דעתו של המומחה הרפואי ועם פציעתו עקב התאונה. גם טענותיו של התובע בדבר "קשיי ריכוז" וטעויות חמורות שעשה במהלך עבודתו, התבררו כלא אמינות. התובע נפגע בתאונה ברגלו, ללא איבוד הכרה ונכותו הנפשית כתוצאה מהתאונה היתה קלה בשיעור של 5% ולא פגעה ביכולת החשיבה והריכוז שלו. לא בכדי התגלו בעניין זה סתירות בין עדותו לבין העדות של העד מטעמו (שי), ביחס לטעויות שעשה התובע בעבודתו וקשורות לתפקודו כתוצאה מהתאונה. התובע הציג מכתב מיום 9.1.98 בו כתב לו שי על סיום עבודתו בקידום החל מיום 28.2.98. מדובר בתאונה שארעה ביום 22.4.95, ורק ביום 9.1.98, כשבועיים לפני תחילת שמיעת העדויות במשפט, קיבל התובע הודעה על הפסקת עבודתו ב"קידום" והוא מבקש לקבוע כי מהלך זה נובע מהתאונה. אין לקבל בקשה זו. התובע עבד בחברת "קידום" החל משנת 94 בתפקיד בכיר, מילא תפקידו לשביעות רצון הממונים עליו והמשיך לעבוד בחברת "קידום" זמן ממושך לאחר התאונה. את הפסקת עבודתו בקידום אין לייחס לתאונה ול"קשיי זיכרון" של התובע אלא לשינויים מהותיים אותם עברה החברה לאחר שנכנסה אליה חברה אמריקאית כמשקיעה זרה. אותה חברה היא שדרשה ש"קידום" תפנה למשרד רואה חשבון חיצוני שהוא מהגדולים בארץ ואכן כך עשתה חברת "קידום" והתובע שלא היה לו ניסיון משמעותי בהנפקות לא התאים יותר לדרישות החברה האמריקאית (המשקיעה הזרה) ולשינויים נוספים שעבר מערך חברת "קידום" בכלל והמחלקה של התובע בפרט, שהיו כרוכים גם פיטורים של אנשים נוספים בחברה. ראוי לציין כי התובע מצא עבודה מיד עם הפסקת עבודתו בחברת "קידום" וכבר ביום 1.3.98 התחיל לעבוד במקצועו כרואה חשבון במדרשת רופין שם הוא נותן ייעוץ ארגוני למדרשה. לסיכום - הפגיעה האורטופדית והנפשית שהיתה לתובע כתוצאה מהתאונה לא היתה בעלת השפעה משמעותית על עבודתו כרואה חשבון. התובע חזר לעבודתו בחברת "קידום" בהיקף מלא מספר חודשים לאחר התאונה, שיעור השתכרותו לא נפגע ושכרו האחרון בקידום היה 20,412 ש"ח ברוטו (מעל שילוש השכר הממוצע במשק). הפסקת עבודתו ב"קידום" לא נבעה מהתאונה וגם כך הוא החל את עבודתו במדרשה במשכורת חודשית של 18,500 ש"ח ברוטו, סכום התואם אף הוא את גובה שילוש השכר הממוצע במשק. העובדה כי מדובר בחוזה העסקה לשנה בלבד כאשר במחצית השניה של השנה היקף העבודה אמור להצטמצם למחצית, אינו קשור למצבו הרפואי של התובע אלא נובע מדרישות התפקיד וצרכי העבודה של מדרשת רופין. התובע אישר כי התקבל לעבודה במדרשה על מנת לעסוק בייעוץ ובהקמת מערך של הנהלת חשבונות וסביר כי לאחר שיסיים את הקמת המערך יצטמצם הצורך בהיקף עבודות הייעוץ הנדרש ממנו, אך, אין זה נובע ממצבו לאחר התאונה. יצויין כי גם ב"קידום" עסק התובע בהקמת מערכת הנהלת החשבונות של החברה שהוקמה ותפקדה לשביעות רצונם המלאה של הממונים עליו (עמ' 7-6 לפרוטוקול). מכל מקום, המעבר למקום העבודה החדש אינו קשור לתאונה ולכן אין לייחס לתאונה את העובדה שבמחצית השניה של השנה היקף המשרה של התובע יקטן ומגבלותיו כתוצאה מהתאונה לא ימנעו ממנו למצוא עבודה נוספת לאותה תקופה שתשלים את הכנסתו. התובע סובל מצליעה ברגלו השמאלית ומתקשה בעיקר בהליכה ועמידה ממושכות, מחריקות בברך בזמן הנעת הברך והגבלה משמעותית בתנועות הקרסול מצד שמאל ומכאבים בגבו בתום יום העבודה. נכותו הנפשית היא בשיעור קטן ביותר והשפעתה על תפקודו בעבודה הינה מזערית. מספר חודשים לאחר התאונה התובע שב לעבודה בהיקף מלא ושכרו אף עלה, עם זאת, סביר לקבוע כי נפגעה התקדמותו המקצועית של התובע במידה מסויימת והעיקר נראה לי שבעתיד הרחוק יותר, סביר להניח שלנכות הרפואית תהיה השפעה על כושר השתכרותו של התובע והנני מעריכה את הפסד כושר השתכרותו של התובע לעתיד בשיעור של כ15%-. להלן אבחן את כל אחד מפרטי הנזק שנגרמו לתובע. 4. הפסד השתכרות לעבר ולעתיד א. אשר לעבר, מעדותו של התובע עולה כי הוא נעדר מעבודתו כ10- חודשים. עם זאת, מאחר ובמהלך התקופה הוא שב באופן חלקי לעבודתו, קיבל התובע שכר עבור חודש נוסף (עמ' 26 לפרוטוקול). לפיכך יש לקבוע כי בסך הכל התובע לא קיבל שכר מלא עבור 9 חודשי היעדרות מעבודה לאחר התאונה. שכרו האחרון של התובע לפני התאונה עמד על סכום של 20,412 ש"ח ברוטו, לפיכך, יש לחשב את הפסדי העבר על בסיס שילוש השכר הממוצע במשק המגיע כיום לסך של 18,627 ש"ח. מסכום זה יש להפחית 25% מס הכנסה ולפיכך, הפסדו של התובע בגין 9 חודשים בהם היה בחופשת מחלה ולא קיבל שכר הוא בסכום של 125,730 = 9 X 13,970. התובע המשיך לעבוד ב"קידום" בהיקף של משרה מלאה, שכרו עלה והוא עמד על למעלה משילוש השכר במשק. הפסקת עבודתו ב"קידום" ומציאת עבודה חדשה במדרשת רופין (החל מיום 1.3.98) אינה קשורה לתאונה וגם כך, כבר מהחודש הראשון, קיבל התובע שכר המקביל לשילוש השכר הממוצע במשק. לפיכך, לתקופת העבר, מעבר ל9- החודשים הראשונים שלאחר התאונה לא נגרמו לתובע הפסדי השתכרות נוספים. ב. אשר לעתיד, החישוב של הפסד כושר השתכרותו של התובע לעתיד יערך על בסיס שיעור ההשתכרות שהוא שילוש השכר הממוצע במשק ועומד כיום על סכום של 18,627 ש"ח ובהפחתה של מס הכנסה בשיעור של 25% הסכום הוא 13,970 ש"ח. התובע היום בן 36 ועד גיל 65 צפויים לו עוד 29 שנות עבודה ומקדם ההיוון הוא 232. את הפסד כושר השתכרותו של התובע לעתיד הערכתי בשיעור של 15% ולפיכך הפיצוי המגיע לתובע בגין הפסד כושר השתכרות לעתיד הוא בסכום של: 486,040 ש"ח = 232 X 2,095. ג. התובע מבקש לפסוק לו פיצוי נוסף על הפסד פנסיה בסכום של 269,346 ש"ח. התביעה בפריט זה לא הוכחה והתובע לא הניח תשתית ראייתית להיותו חבר בקרן פנסיה ולא הוכיח כי יגרם לו הפסד בתשלומי פנסיה או זכויות סוציאליות כלשהן בעתיד. 5. ניידות א. התובע מבקש לפסוק לו עבור הגבלה בניידות סכום חודשי של 600 ש"ח לחודש ובסה"כ לעתיד סכום של 170,000 ש"ח ולעבר סכום של כ22,000- ש"ח. ב. הנתבעים טוענים כי התובע היה רוכש ממילא מכונית ולטענתם, התובע לא הניח כל תשתית רפואית לכך שהוא מוגבל בניידות ולפיכך לא מגיע לו פיצוי בפריט זה. ג. אין חולק כי לתובע מכונית אותה רכש ללא קשר לתאונה. מתמונות נ1/ - נ3/ ודו"חות מעקבים שהגישה הנתבעת עולה כי התובע הולך רגלית, ללא מקל, למקומות שונים, והוא אף נראה נושא חבילות מקניות שרכש. עם זאת, אין ספק שנכותו האורטופדית של התובע גורם למגבלות ברגלו השמאלית, כולל כאבים בהליכה ממושכת ולפיכך, סביר לקבוע כי הוא יזדקק למכונית יותר מאדם שאין לו מגבלות אלה. על דרך ההערכה, הנני מעריכה את הפיצוי המגיע לתובע בפריט זה בסכום גלובאלי של 50,000 ש"ח לעבר ולעתיד. 6. המעבר לתל-אביב ודיור א. התובע טוען כי עבר להתגורר בתל-אביב עקב התאונה והוא מבקש פיצוי על דמי שכירות לשנה ועבור הוצאות המעבר לתל-אביב בסכום כולל של כ30,000- ש"ח. הנתבעים טוענים כי מדובר בטענה מגמתית שאין לה כל בסיס בראיות. ב. תביעה זו חסרת כל בסיס ויש לדחותה. בחקירה הנגדית אישר התובע כי עזב את מקום עבודתו בחיפה עוד לפני התאונה ועבר לעבוד בתל-אביב משום שהשכר המשולם שם הרבה יותר גבוה. התובע גם אישר כי תוכניתו היתה לעבור בסופו של דבר לתל-אביב וכי חלק מהשיקולים למעבר לתל-אביב היו קשורים גם לשאלה אם אשתו היתה מוצאת עבודה בתל-אביב. אשת התובע אכן מצאה עבודה כתקציבאית בפרסום אריאל בתל-אביב שנחשב לאחד ממשרדי הפרסום הגדולים (עמ' 41-40 לפרוטוקול). אין ליתן כל אמון בטענת התובע כי את המעבר לתל-אביב יש לייחס לתאונה. לתובע היו תוכניות שאינן קשורות לתאונה לעבור לתל-אביב, הוא מצא עבודה בתל-אביב לפני התאונה וסביר להניח שהיה עובר לתל-אביב כפי שתכנן, ללא כל קשר לתאונה. ג. התובע טוען עוד כי כתוצאה מהתאונה הוא יאלץ לרכוש בעתיד דירה עם מעלית וחניה צמודה ומבקש לפסוק לו סכום בשקלים השווה ל70,000- דולר, שהוא לטענתו, ההפרש ברכישת דירה עם מעלית וחניה צמודה. הנתבעים טוענים כי פריט זה אינו מוצדק ולא הוכח. ד. תביעת התובע גם בפריט זה אינה מבוססת ויש לדחותה. הגבלותיו של התובע כתוצאה מנכותו ברגלו השמאלית מתבטאות בעיקרן בכאבים בזמן הליכה או עמידה ממושכת. הגבלות אלה אינן מחייבות חניה צמודה לדירתו, שכן לא מדובר במרחקים ארוכים ובהליכה קצרה אין לתובע מגבלה תפקודית. התובע מתגורר כיום בדירה שכורה ואם יבקש לרכוש בעתיד דירה אין כל מניעה כי יעשה כן בקומת קרקע או בקומה ראשונה ומכל מקום חוות הדעת של השמאי מטעמו, המעריכה את מחירן של דירות בצפון תל-אביב היתה מיותרת והוגשה ללא כל תשתית שברפואה או בעובדה. היום התובע עובד במדרשת רופין שליד חדרה, מדובר בשלב זה בעבודה לתקופה של שנה וכלל לא ברור היכן ירכוש התובע דירה ואם לא יהיה באזור שהמחירים בו יקרים פחות מדירות בצפון תל-אביב דווקא. 7. עזרת הזולת א. התובע טוען כי הוא זקוק לעזרה בעבודות בית קשות, כגון - סחיבת משאות והוא מבקש עבור העבר פיצוי בסכום של 23,000 ש"ח ועבור העתיד פיצוי בסכום של 180,000 ש"ח. הנתבעים טוענים כי התובע ואשתו העסיקו עוזרת בית גם לפני התאונה ולכן העסקת עוזרת בית אינה קשורה לתאונה. אשר לעבר, טוענים הנתבעים כי אשת התובע זכתה לתשלום עבור עזרת הזולת בתביעה נפרדת שהגישה על פגיעה בה באותה תאונה ואין מקום לכפל תשלום. לחילופין, טוענים הנתבעים כי יש לפצות את התובע לתקופה של שלוש שנים בלבד שכן סביר להניח שהתובע יינשא שוב. ב. התובע התגרש מאשתו לפני כשנה וחצי ללא קשר לתאונה. טענתו כי התאונה היא זו שגרמה לכך, לא שיכנעה ודי בעניין זה להפנות לחוות דעתו של המומחה מטעם בית המשפט בתחום הפסיכיאטרי ולעדותו של התובע עצמו על הבעיות שהיו לבני הזוג זמן רב לפני התאונה (עמ' 3 לחוות דעתו של דר' אבני ועמ' 51 לפרוטוקול). התובע העיד כי הוא מעסיק עוזרת בית פעם בשבועיים בעלות של 30 ש"ח לשעה. התובע ואשתו העסיקו עוזרת גם לפני התאונה שהרי לכל אחד מהם היתה משרה בהיקף מלא ויש להניח כי גם אלמלא התאונה התובע היה מעסיק עזרה בהיקף זה או אחר ולא עוסק בעצמו בעבודות בית קשות. עם זאת, נראה לי כי נוכח נכותו האורטופדית של התובע מוצדק להעניק לו עזרה מסויימת בעבודות בית ועל דרך ההערכה נראה לי לפסוק לתובע בפריט זה לעבר ולעתיד, סכום גלובאלי של 50,000 ש"ח. 8. הוצאות בגין טיפולים רפואיים א. התובע מבקש לפסוק לו פיצוי עבור טיפולים פסיכולוגיים ופסיכיאטריים לעתיד בסכום של 140,139 ש"ח. בנוסף, מבקש התובע פיצוי על הטיפולים הפסיכולוגיים והפסיכיאטריים שקיבל בעבר, פסיכולוג, לפי 280 ש"ח לביקור פסיכיאטר לפי 450 ש"ח לביקור. בנוסף, מבקש התובע פיצוי בסכום של 90,000 ש"ח עבור תרופות להן יזקק בעתיד. ב. הנתבעים טוענים כי התובע היה זכאי לקבל טיפולים במסגרת קופת החולים ואין כל צידוק כי ישאו בעלות ביקורים פרטיים וטיפולים פרטיים כלשהם, לאחר שהתובע לא עשה את חובתו להקטין את נזקו. ג. המומחה הרפואי מטעם בית המשפט בתחום הפסיכיאטריה קבע כי התובע סובל מחרדה ודיכאון הנובעים מגירושין ואינם קשורים לתאונה (5% נכות זמנית). המומחה גם אישר כי התובע זקוק לטיפול נפשי פעם בשבוע ולהמשך מעקב תרופתי פסיכיאטרי וקבע כי רק חלק מהצורך הנ"ל נובע מהתאונה. אין חולק כי התובע זכאי לקבל טיפולים אלה במסגרת חוק בריאות ממלכתי. התובע בחר שלא לעשות כן ולשאלה מדוע לא קיבל את הטיפולים במסגרת קופת החולים השיב: "התקשרתי בזמנו לפסיכיאטר או שניים שעבדו עם מכבי והתגובה היתה שאני צריך לקבוע לאחר מספר מסויים של ימים" (עמ' 54 לפרוטוקול). התובע פנה לטיפול נפשי רק כשנה וחצי לאחר התאונה בעקבות הודעת אשתו על רצונה להיפרד ממנו ולא היתה כל מניעה כי יפנה לעזרה בעניין זה במסגרת קופת החולים. מאחר ורק את מחצית ההוצאות לעבר ניתן לייחס לתאונה ומאחר ועלות טיפולים אלה במסגרת קופת החולים היא נמוכה בהרבה, נראה לי כי עבור העבר מגיע לתובע פיצוי בשיעור של 25% מהתשלומים, על פי קבלות ששילם התובע לפסיכולוג ולפסיכיאטר עד היום. אשר לניתוח פרטי שעבר התובע, התובע אישר כי לא היתה כל מניעה לעשות את הניתוח במסגרת בית חולים רמב"ם (עמ' 55 לפרוטוקול) ולכן, אין מקום לפסוק לו פיצוי בפריט זה. אשר לעתיד, אין כל מניעה שהתובע יקבל את הטיפול הנדרש לו, כולל תרופות, במסגרת קופת החולים ולא מצאתי בסיס לפסוק לו פיצוי בפריט זה. 9. הוצאות מיוחדות א. התובע טוען כי מגיע לו פיצוי עבור נעליים מיוחדות עם הגבהה ומדרסים בסכום של 50,000 ש"ח. ב. הנתבעים טוענים כי אין כל בסיס רפואי לדרישה זו ומכל מקום לטענתם, התובע לא הציג ראיה כי אכן רכש נעליים מסוג זה. ג. לתובע קיצור של 3 ס"מ ברגלו השמאלית וסביר להניח כי הוא זקוק לנעליים אורטופדיות. התובע הציג קבלות על הגבהה לנעל שעשה בסכום של כ133- ש"ח ועל נעליים שרכש במרכז להנעלה אורטופדית בסכום של כ350- ש"ח. התובע הציג אמנם הצעת מחיר על נעליים בסכום של כ2,601- ש"ח (מוצג ת3/), אך, מדובר בהצעת מחיר בלבד, התובע לא רכש נעליים מסוג זה דווקא מאז ועד היום, אין תשתית רפואית לכך כי התובע זקוק דווקא לנעליים מסוג זה ואין סיבה להניח כי הנעליים שרכש במרכז להנעלה אורטופדית וההגבהה שעשה לא התאימו לו. בשים לב לכך שהתובע היה זקוק ממילא לרכישת נעליים ומדובר בהפרש העלות בלבד, נראה לי, על דרך ההערכה, כי הפיצוי בפריט זה לעתיד הוא בסכום של 10,000 ש"ח. ד. התובע המציא דף פירוט על הוצאות שונות והוא מבקש לפצותו בסכום של 47,315 ש"ח. בהוצאות אלה נכללים תשלומים לרופאים פרטיים ולכך התייחסתי בסעיף 8 לפסק הדין. ההוצאות כוללות גם מינוי לבריכה בקאנטרי דקל בסכום של כ8,000- ש"ח. להוצאות אלה לא הונחה כל תשתית רפואית המצדיקה אותן ואין כל בסיס לקבוע כי הוצאות אלה קשורות לתאונה. לפיכך, הנתבעים ישאו בהוצאות התובע (על פי קבלות) המתייחסות לנעליים אותן רכש התובע במרכז להנעלה אורטופדית רפואית בע"מ, הגבהה לנעליים, גומיות לקביים ולהליכון, מקל הליכה וכן עבור שכרו של המומחה מטעם בית המשפט, דר' אבני. הוצאות אלה ישאו ריבית והצמדה מיום ההוצאה ועד התשלום בפועל. 10. כאב וסבל לתובע מגיע פיצוי עבור כאב וסבל על יסוד שיעור הנכות הרפואית שנקבעה לו (38.25%) בצירוף כל ימי האשפוז, בניכוי בגין גיל ובתוספת ריבית מיום התאונה (22.4.95). 11. לסיכום הנתבעים ישלמו לתובע את הסכום הכולל על פי מה שפסקתי לתובע בפריטי הנזק השונים בהפחתת התשלומים התכופים שקיבל כשהם משוערכים להיום. בנוסף, ישאו הנתבעים בהוצאות משפט ושכ"ט בשיעור של 13% בצירוף מע"מ מחושב על בסיס הסכום הכולל המגיע לתובע, ללא הפחתת התשלומים התכופים. ניתן היום י' בכסלו תשנ"ט, 29 בנובמבר 1998 בהעדר הצדדים. המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים. יהודית צור, שופטת קרסול