.1הוגשה לבית-המשפט בקשה לקיום צוואתה של המנוחה צפורה כהןשלם ז"ל (להלן המנוחה), אשר נפטרה ביום 24.8.89ומענה היה ברח' הירשברג 13, ת"א. מדובר בצוואה שנעשתה לפי סעיף 22לחוק הירושה, תשכ"ה- 1965[6] (להלן - חוק הירושה), בפני נוטריון - עו"ד יהושע בורלא, בתאריך .4.988בסעיף 3לצוואתה, המנוחה ציוותה את רכושה בחלקים שווים, בין המבקש לבין גב' רחל בורלא, ששניהם הנם ילדי אחותה של המנוחה. .2עו"ד בורלא, הנוטריון שבפניו נעשתה הצוואה הינו בעלה של הנהנת מס' 1בצוואה, הגב' רחל בורלא. בתאריך 23.10.89הודיעה ב"כ היועץ המשפטי על כוונתו להתערב בהליכים בתיק זה. .3ב"כ היועץ המשפטי מתנגד לקיים אותו חלק בצוואתה של המנוחה, שלפיו הנהנת הנה הגב' רחל בורלא, וביום 10.1.89, נשלח לעו"ד בורלא מכתב ע"י ב"כ היועץ המשפטי שבו נאמר: לאחר בדיקת טענותיך והמסמכים הנוספים שהמצאת לנו, הננו מתכבדים להודיעך כי אין בדעתנו לחזור מהתערבותנו בהליכים הנוגעים בבקשה מאחר והנוטריון שחתם על הצוואה ולקח חלק בעשייתה, הינו בעל הנהנית רחל בורלא ולפי סעיף 35לחוק הירושה, הצוואה כלפי נהנית זו מתבטלת." .4בפנינו שתי שאלות מרכזיות ואלו הן: א. האם יש לראות בפעילות נוטריון, כמי שמעורב בעריכת צוואה כמשמעותו בסעיף 35לחוק הירושה [6]. ב. בהנחה שהתשובה לשאלה א' חיובית, ונפסל חלקה של הנהנית 1רחל בורלא בצוואה, האם הופך הנהנה השני - המבקש לזוכה היחיד בכל עזבון המנוחה, או שמא יזכה רק במחצית העזבון, ואלו במחצית שבוטלה יזכו היורשים על-פי דין של המנוחה. אתייחס לשאלות אלה כסדרן. .5לטענת ב"כ המבקש, הרי צוואה בפני רשות היא צוואה מיוחדת, כאשר נותן הצוואה מקריא אותה לנוטריון, הצוואה נרשמת והמצווה חותם. לדבריו, יש לפרש את סעיף 35לחוק הירושה [6] בצורה מצומצמת (ע"פ הפסיקה), ועל כן אין לראות "רשות", כמי שלקחה חלק בעריכת הצוואה, מאחר והרשות הינה מכשיר טכני בלבד, ולפיכך, הוראות סעיף 35לחוק הירושה לא תחולנה בענייננו; והמשתמע מכך, הוא, כי עו"ד בורלא הינו "הרשות" שפניה נעשתה הצוואה, לא נטל חלק כלשהו בעריכתה, למרות שאשתו, הנה זוכה ע"פ הצוואה האמורה, ולכן לא חלות בענייננו, הוראות סעיף 35לחוק הירושה. .6וזו לשון סעיף 35לחוק הירושה [6]: " .35הוראות צוואה, פרט לצוואה בעל-פה, המזכה את מי שערך אותה, או היה עד לעשייתה או לקח באופן אחר חלק בעריכתה, והוראת צוואה המזכה בן זוגו של אחד מאלה - בטלה". יאמר מיד, כי אני סבור, כי על המקרה שבעניינו חלות הוראות סעיף 35לחוק הירושה, ולפיכך הוראות הצוואה, שלפיהן זוכה רחל בורלא, בטלות. ההבחנה שמנסה ב"כ המבקש לערוך בין "רשות", שבפניה נעשתה צוואה, לבין צוואה בפני עדים, וזאת לצורך תחולת הוראות סעיף 35לחוק הירושה, אינה מקובלת עלי, ואני רואה בה הבחנה מלאכותית גרידא. כשם שמצווים אנו להקפיד על אופן עריכת צוואה, כך שמי שמעונין בה, כולל בני ביתו, כולל בת-זוגו, לא יקחו חלק בעריכתה, או יהיה עד לעשייתה, קל וחומר, כאשר המדובר בצוואה בפני "רשות", כאשר "הרשות" האמורה, הנה בן זוגה של הגב' רחל בורלא, אחת מן הנהנות מן הצוואה. לענייננו, ללא כל ספק, אפשר לראות את "הרשות" האמרה לא רק כמי שערך את הצוואה, אלא גם כמי ש"היה עד לעשייתה או לקח באופן אחר חלק בעריכתה". אין המדובר בענייננו, במצווה שנפגש עם עורך-דין ומוסר לו הוראות, אלא המדובר בענייננו במי שנעשתה צוואה בפניו, ובן זוגו, נהנה מן הצוואה. בהתאם להלכה, יש לפרש בצורה דווקנית את הוראות סעיף 35לחוק הירושה, שמטרתו למנוע ממי שמצפה לטובת הנאה מצוואה, כולל בן-זוגו של זה, ליטול חלק בעריכתה או להיות עד לצוואה כזו. מקום שבו התקיים מקרה כזה, יש לראות את אותו חלק מן הצוואה כבטל. המחוקק רצה למנוע כל אפשרות של רמיה או השפעה בלתי הוגנת מצד אנשים המשתתפים בעריכת הצוואה. ההגיון, מחייב את הקביעה שלפיה יש לפסול צוואה, שנערכה בפני "רשות", כאשר בן זוגו של ה"רשות" נהנה מן הצוואה (ע"א 576/72 משה שפיר ואח' נ' צבי אריה שפיר [1] בעמ' 378, מול האותיות ב-ו). לאחרונה, נדרש בית-המשפט העליון לפרשנותו של סעיף 35לחוק הירושה (ע"א 99/86 מתתיהו זיידה נ' ריקה זיידה [2]), וכך קובע שם, כב' הנשיא מ' שמגר (עמ' 107, מול האות "ו"): "המדובר איפוא על הנחה, שאינה ניתנת לסתירה, לפיה רואים את מי שפעל, כמתואר בסעיף 35הנ"ל, כאילו השפיע השפעה בלתי הוגנת על המצווה; הטוען, כי הוראת צוואה נעשתה מחמת אונס, איום, השפעה בלתי הוגנת, תחבולה או תרמית, כאמור בסעיף 35לחוק הנ"ל, עליו הראיה. אולם אם מסתבר, כי מי שלקח חלק בעריכתה של צוואה הוא גם בין הזוכים לפיה, בטלה ההוראה המזכה מכח החוק מניה וביה, בלי שיש צורך להוכיח כי הופעלה השפעה פסולה הלכה למעשה" (ההדגשה שלי, א' ה'). .7במקרה שלפנינו, מדובר בקירבת משפחה בין המצווה, הנהנים והנוטריון בעצמו. אין ליחס משמעות טכנית גרידא, לפעולתו של הנוטריון בהיותו "רשות". עריכת הצוואה בפני "רשות" אינה פעולה מכנית של המצווה. על כן, תחשב פעולת הנוטריון כמי שלקח חלק בעריכתה. ומאחר ואשתו של הנוטריון, היא בין הזוכים לפי אותה צוואה, בטלה ההוראה בצוואה המזכה אותה לגביה מכח החוק. לאור כל האמור לעיל, בטלה ההוראה בסעיף 3לצוואה האמורה בכל האמור לגבי הנהנית מס' 1גב' רחל בורלא. .8משקבעתי כי ההוראה לגבי נהנית מס' 1רחל בורלא בטלה, נשאלת השאלה האם בטלה הצוואה כולה או שמא תבוטל ההוראה לגבי הנהנית מס' 1ושאר הצוואה תשאר בתוקפה. סעיף 37לחוק הירושה [6] המגדיר את התחולה באשר ל"הוראת הצוואה" קובע: " .37לענין סימן זה "הוראת צוואה" - גם הצוואה כולה, חלק ממנה ותנאי מתנאיה במשתמע." ב"כ היועץ המשפטי, לא העלתה טענה כלשהי, כנגד תקפותה של הצוואה כולה, אלא טוענת היא רק לביטול אותו חלק מן הצוואה שלפיו הנהנית היא רחל בורלא; ובעצם אף מסכימה היא כי לגבי מחציתה השניה של הצוואה, אין ספק כי תקפה היא לגבי המבקש עצמו (מר אורי כהן). ע"א 234/86 אמונה תנועת האשה הדתית לאומית נ' שרה בלר [3], בעמ' 159, מול האות ב'). לסיום מן הראוי גם להתייחס להוראות סעיף 38(ב) לחוק הירושה [6], שזו לשונו: " .38(ב). בטלים חלק, הוראה או תנאי של הצוואה שלא כאמור בסעיף קטן (א) אין בכך כדי לבטל שאר חלקיה, הוראותיה, או תנאיה, אלא במידה שנראה לבי"מ שהם קשורים קשר בל ינותק במה שביטל או שהמצווה לא היה רוצה בהם בלעדיו." במקרה דנן אין קשר "בל ינותק" בין שני חלקי הצוואה, ועל כן משאיר אני בתוקפו את אותו חלק של הצוואה בכל האמור לגבי הנהנה מס' 2, הוא המבקש. .9השאלה שנותרה כעת להכרעה, הינה האם הופך המבקש לזוכה היחיד ע"פ הצוואה של כל עזבון המנוחה, וזאת משבוטל חלקה של הנהנת רחל בורלא? או שמא זוכה המבקש, רק כדי המחצית שנשארה בתוקפה לגביו, ואילו לגבי המחצית שבוטלה יזכו יורשיה על-פי דין של המנוחה. טוענת ב"כ היועמ"ש, כי משבוטל אותו חלק מן הצוואה המתייחס לנהנית רחל בורלא, הרי מכח סעיף 38(ב) לחוק הירושה [6], נשארת הצוואה בתוקף רק כדי מחציתה, בכל הקשור למבקש עצמו והוא זכאי רק כדי מחצית זו בלבד, ואילו המחצית הנותרת אינה עוברת אליו. הוה אומר, נוצר בענייננו מצב חדש, שלגבי מחצית מהעיזבון אין צוואה כלל וכלל (משבוטל חלק זה); לפיכך, הדין הוא הקובע מי יהיו היורשים של אותה מחצית ועל כן יש להגיש, לגבי המחצית האמורה, בקשה לצו ירושה. עוד מוסיפה ב"כ היועמ"ש וטוענת, כי מהוראות סעיף 49לחוק הירושה [6], ניתן ללמוד מקל וחומר; דהיינו כאשר זוכה מת לפני המצווה, ולא קבע המצווה אדם אחר שיזכה במקומו, הרי אם בשעת מות המצווה נשארו צאצאים של אותו זוכה, יזכו הם לפי כללי החלוקה שבירושה ע"פ דין, ואילו בכל מקרה אחר "הוראות הצוואה לטובת אותו זוכה מתבטלות". לעומתה, טוען ב"כ המבקש, כי מקום בו מתבטלת הוראה מהצוואה לגבי זוכה מסויים, הרי החלק של אותו זוכה, עובר לזוכים האחרים עפ"י הצוואה, ובעניינו עובר חלקה של רחל בורלא למבקש, והוא הופך לנהנה היחיד ע"פ הוראות הצוואה. עוד טוען ב"כ המבקש, כי מקום בו רצה המחוקק לציין מפורשות כי בקרות מקרה מסויים, הרי הזוכים הם היורשים ע"פ דין, קבע זאת בהוראה מפורשת וברורה, והוא מפנה להוראות סעיף 43(ג) [6], או 44(ב) לחוק הירושה [6]; ומקום שלא קבע זאת המחוקק, משמע שלא התכוון לאמר זאת, ועל כן טוען הוא כי יש לקיים את הצוואה, תוך כדי הקביעה, שהמבקש הנו הזוכה היחיד ע"פ הצוואה כולה, והוא היחיד הזוכה בכל רכושה של המנוחה. .10כאמור, השאלה העומדת כעת להכרעה הינה מה דינה של המחצית הנותרת שהרי מחצית העיזבון, אשר ההוראה לגבי הזוכה על-פיה נתבטלה; האם היא תחולק בין יורשי המנוחה (המצווה) על-פי דין, או שמא היא עוברת לזוכה השני ע"פ הצוואה, כך שהמבקש, יהיה הנהנה היחיד של כל עזבון המנוחה. בסעיף 50לחוק הירושה [6] נקבע כי: " .50זוכה על פי צוואה שנמצא פסול לרשת... ולא קבע המצווה אדם אחר שיזכה במקומו, הוראת הצוואה לטובתו מתבטלת." לכאורה, אין בחוק הירושה הוראה המסדירה מצב ספציפי זה כמו שנור בענייננו - קרי, מה יעשה באותו חלק של עזבון המנוחה, אשר ההוראה בגינו בצוואה התבטלה; בחוק הירושה מוצאים התייחסות מפורשת לגבי מצבים אחרים, כגון אלה המפורטים בסעיפים 43ו- 44לחוק הירושה, הדנים ביורש אשר צריך לזכות בהתקיים תנאי מסויים, ולא נתקיים התנאי האמור, שאז קובע המחוקק מפורשות בסעיף 43(ג) לחוק הירושה, כי "לא קבע המצווה מי יזכה אם יתברר שהתנאי לא יוכל להתקיים, יזכו היורשים ע"פ דין" או הקביעה בסעיף 44(ד) לחוק הירושה, לפיה, "לא קבע המצווה מי יזכה בהתקיים התנאי או בהגיע המועד יזכו יורשיו על-פי דין כיורשים אחרי מותו בהתאם להוראות סעיף 42". רואים אנו, איפוא, כי במקרים הספציפיים המפורטים בסעיפים 43ו 44קבע המחוקק הוראה מפורשת, כי באם לא יתקיים תנאי המקנה את הזכות ליורש לרשת את המצווה, כי אז יזכו היורשים על-פי דין. כל הוראה כנ"ל, אינה קיימת בהתאם להוראות סעיף 50, וזאת למקרה של ביטול הוראת צוואה לטובת זוכה מסויים. מקרה נוסף, שבו נתן המחוקק את דעתו לשאלה מה יקרה אם נבצר מזוכה על-פי צוואה, לרשת את המנוח, הינו זה המפורט בסעיף 49לחוק [6] הדן בזוכה שמת לפני המצווה, וזו לשון סעיף 49הנ"ל: "זוכה ע"פ צוואה שמת לפני המצווה, ולא קבע המצווה אדם אחר שיזכה במקומו - אם בשעת מות המצווה נשארו צאצאים של אותו זוכה יזכו הם לפי כללי החלוקה שבירושה ע"פ דין; בכל מקרה אחר הוראת הצוואה לטובת אותו זוכה מתבטלת". רואים אנו, כי הן לפי הוראות סעיף 49לחוק הירושה והן לפי הוראות סעיף 50לחוק, יכול להיווצר מצב שבו הוראות מסויימות בצוואה מתבטלות - במקרה שלפי סעיף 49, מחמת העובדה שזוכה ע"פ הצוואה שנפטר לפני המצווה, לא השאיר אחריו צאצאים; ואילו במקרה הנדון בסעיף 50, כאשר זוכה ע"פ הצוואה נמצא פסול לרשת. כאשר אנו מעיינים בפרק השלישי לחוק הירושה, היינו בפרק הדן "בירושה עפ"י צוואה", אין אנו מוצאים בו פתרון לשאלה, מה יעשה באותו חלק מן העזבון אשר הנהנה על-פיו נפטר ולא השאיר צאצאים, או נמצא פסול לרשת, כפי המקרה בענייננו; וזאת לא כפי המקרה שבו יחולו הוראות סעיפים 43ו- 44לחוק הירושה, ששם קבע המחוקק מי יהיו היורשים באם לא יתקיים התנאי. כללי הפרשנות מחייבים אותנו לחפש, כמו במקרה הנדון בענייננו, את הפתרון בהוראות אחרות של חוק הירושה הדנות במצב זהה, ואז לפרש את החוק בראש וראשונה מתוך עצמו (ע"א 717/71 נביא ניקולא ואח' נ' האפוטרופוס לנכסי נפקדים [4] בעמ' 688, מול האות "ו"). בסעיף 15לחוק הירושה [6], נתן המחוקק את דעתו למקרה, שבו יורש ע"פ דין, נמצא פסול לרשת, וכך נקבע שם: "מי שנמצא פסול לרשת או שהסתלק מחלקו בעזבון שלא לטובת... חלקו מתווסף לשאר היורשים על פי חלקם" (ההדגשה שלי א' ה') משראינו כי קיימת בחוק הירושה הוראה, הדנה במקרה שבו נמצא יורש פסול לרשת, הרי לאור כללי הפרשנות שהתייחסתי אליהם לעיל, יכולים אנו להיעזר, לצורך פתרון השאלה בהוראות סעיף 15לחוק, ולהקיש מנו לענייננו. עלינו לשאול כעת את עצמנו, למי יתווסף החלק בעזבון של הזוכה עלפי הצוואה שנמצא פסול והוראת הצוואה לטובתו מתבטלת, וכלשון תקנה 15לחוק היורשה, מי הם אותם "היורשים", אשר חלקו של הזוכה הפסול, יתווסף אליהם; האם אלה הנם היורשים על פי-דין של המצווה, או שמא תאמר, כי "ירושים" אלה, הינם יתר הזוכים אשר שמותיהם מופיעים בצוואה כנהנים והתוספת, תתחלק ביניהם על-פי חלקם בצוואה. בסעיף 2לחוק הירושה [6], מוצאים אנו את ההגדרה למונח "היורשים" וכך נקבע שם: " .2היורשים הם יורשים על-פי דין או זוכרים ע"פ צוואה, הירושה היא על-פי דין זולת במקרה שהיא ע"פ צוואה" (ההדגשה שלי - א' ה'). מן ההגדרה של המונח "היורשים" בסעיף 2הנ"ל, אנו למדים כי לפי פשוטם של דברים, המחוקק התייחס בצורה שווה ליורשים ע"פ דין וזוכים ע"פ הצוואה, ושניהם מכונים בפיו "היורשים"; הווה אומר, יש לייחס לשני סוגי היורשים האמורים, את אותו המעמד בכל הקשור לזכיה בעזבון. החלוקה ליורשים ע"פ דין ולזוכים ע"פי צוואה, באה אך ורק כדי להצביע על מקור הזכות של "היורשים" לחלקם בעזבון. לפי ההגדרה של המונח "היורשים", הרי כאשר מדובר בירושה על-פי דין, ונמצא יורש פסול, הרי "...חלקו מתווסף לשאר היורשים על-פי חלקיהם", קרי ליורשים ע"פ כללי החלוקה שבירושה ע"פ דין, ובהתאם לחלקם היחסי כיורשים. על אותו משקל של ההגדרה של המונח "היורשים", יכולים אנו לקבוע, כי כאשר המדובר בזוכה על פי צוואה שההוראה לטובתו נתבטלה, הרי חלקו של הזוכה הפסול הנ"ל, יתווסף לשאר "היורשים", ע"פ הצוואה: קרי לזוכים אשר שמותיהם מופיעים בצוואה כנהנים, ולפי "חלקם" בצוואה. הפרשנות הנ"ל מקנה אחידות לפירוש שיש להעניק לפי חוק הירושה לסעיפיו, הדנים באותו מקרה, ותוך התחשבות במטרת החוק. הווה אומר, בכל הקשור למקרה הנדון יש לקרוא לתוך הוראות סעיף 15הנ"ל, כאילו גם נאמר בו: "מי שנמצא פסול לרשת... חלקו מתווסף לשאר [הנהנים על פי הצוואה] על-פי חלקם". .11בע"א 412/79 ד"ר א. מנחם ואח' נ' ד"ר שילה [5], נדונה שאלת הפרשנות שיש ליתן להוראות סעיף 49לחוק הירושה. באותו פסק-דין, מתייחס כב' השופט בייסקי, לסיפא של סעיף 49, קרי למקרה שבו הוראת הצוואה לטובת זוכה מתבטלת, בנסיבות המתוארות שם. וכך אומר כב' השופט בייסקי, (כאשר מ"מ הנשיא י' כהן (כתוארו אז), מסכים לדבריו) (בעמ' 79, מול האות ה'): "אך באין בן זוג או צאצאים (הכוונה כאשר זוכה נפטר לפני המצווה ולא השאיר אחריו את אלה - א.ה.), מתבטלות הוראות הצוואה לטובת אותו זוכה ומימלא יגיע החלק לזכאים האחרים". סבורני, כי יש לייחס למשפט "הזכאים האחרים", את המשמעות של הזכאים האחרים לפי הצוואה. .12לאור כל האמור לעיל, אני מורה בזאת על קיום צוואת המנוחה דבורה כהן-שלם ז"ל, וקובע כי המבקש אורי כהן זוכה גם בחלקה של הגב' רחל בורלא. היינו, המבקש זוכה שלמות בכל עזבונה של המנוחה. פסק דין זה ניתן על-ידי כשופט מחוזי בפועל. ניתן והודע היום 29.1..90צוואהירושה