1. זהו ערעור לפי סעיף 213 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה - 1995, על החלטתה של וועדה רפואית לעררים (להלן: "הוועדה"), אשר בישיבתה המסכמת מתאריך 2.8.09 קבעה, כי לא חלה החמרה במצבו של המערער בגין פגיעה בעבודה מיום 25.3.95 בעטייה נגרם למערער קרע ברצועה צולבת קדמית של ברך שמאל(ר' האבחנה עפ"י דו"ח הוועדה). הוועדה הותירה, אפוא, על כנה את הנכות הרפואית אשר נקבעה בדרג הראשון בשיעור 10% לצמיתות, עפ"י סעיף 48 (2)(ז)(IV). 2. למען שלמות התמונה העובדתית יובהר, כי זו הוועדה השנייה אשר דנה בעניינו של המערער, לאחר שערעור על החלטתה של וועדה קודמת התקבל ובפס"ד מתאריך 14.9.08 (תיק בל 3075/06) הורה ביה"ד על החזרת עניינו לוועדה בהרכב חדש, אשר ידון בערעורו מלכתחילה (להלן: "פסה"ד הראשון"). בהתאם לפסה"ד הראשון, הובא אפוא העניין לוועדה , שהחלטתה היא מושא הליך זה. 3. הוועדה התכנסה ודנה בעניינו של המערער בשתי ישיבות. בישיבה הראשונה מתאריך 17.5.09 בדקה הוועדה את המערער ופירטה ממצאיה בסעיף 21 לדו"ח, דלקמן: " לפי תיעוד רפואי שבתיקו עבר ארטרוסקופיה ואז נמצא קרע מלא ברצועה. אין התמוטטות של ברך שמאל תחת כובד המשקל. היקף ירך שמאל קטן ב 2 ס"מ מהיקף ירך ימין. במדידה 10 ס"מ פורקסימלית בקוטב עליון של הפיקה. אין תפליט בברך שמאל. אין רגישות פטלו פמורלית. אין רגישות בסדק המפרקי, מבחן לחמן ...., מבחן מגרה..... ישור הברך מלא עם נעילה. בכיפוף מעבר ל 90 מעלות מתנגד. מרווח שרירים רב. לציין שאין בלוק מכני ואין קרפיטוס." בסעיף 23 לפרוטוקול פירטה הוועדה את הממצאים החיוביים כעולה מבדיקתה, שהם: "דלדול שרירים בירך המצביעים על כאבים בברך וגם התנגדות אקטיבית חזקה בכיפוף מעל °90." הוועדה סברה, כי " קיום קרע ברצועה הצולבת קדמית לא יכול להסביר התנגדות לכיפוף כפי שתוארה, אלא אם כן קיימים שינויים ניוונים בברך שיכולים אכן להתפתח שנים לאחר קרע ברצועה." לצורך בירור הסוגיה ביקשה, על כן, הוועדה "צילום 2 הברכיים בעמידה AP..." וקבעה, כי תסכם את הדיון, ללא נוכחות המערער, עם קבלת הצילום ואזי תתייחס גם לחווה"ד. 4. משהומצאו הצילומים, התכנסה הוועדה בשנית, ביום 2.8.09, לסיכום הדיון. כמתועד בפרוטוקול הישיבה, הוועדה עיינה בצילומים וציינה:"נראים שינויים ניווניים קלים, המתבטאים... באותה המידה ב-2 הברכיים.". הוועדה קבעה, כי "הממצאים שבצילום לא מסבירים את ההתנגדות בכוח של כיפוף הברך כפי שתואר." (ר' סעיף 21 לפרוטוקול הדיון השני). בפרק הסיכום והמסקנות קבעה הוועדה: "מצבו אכן תואם ל-10% נכות לפי סעיף 48(2)(ז)(IV) מכיוון שקיימים שינויים ניווניים קלים בברך עם דלדול שרירים קל, וללא עדות לחוסר יציבות בעלת משמעות תפקודית בברך. הוועדה עיינה בחוו"ד של דר' קרת מיום 26.4.05. הוועדה מצאה גם כן דלדול שרירים בירך ותנועות מתוארות בדומה למה שנמצא ע"י הוועדה אך לא מצאה חוסר יציבות "בולטת" בברך שמאל, ולכן לא מסכימה לקיום נכות 20% עקב חוסר יציבות בולטת כפי שהמליץ ד"ר קרת. הוועדה עיינה במכתבו הרפואי של דר' צינמן מ 9.6.09. ממצאי בדיקתו דומים לממצאי בדיקת הוועדה. גם התרשמותו מהצילום דומה להתרשמות הוועדה, ולכן לא ברור מדוע המליץ על 20% נכות, אך גם לא ניתן הסבר לכך במכתבו. הוועדה, לאור האמור לעיל, דוחה את הערר וקובעת כי לא חלה החמרה במצבו." החלטה זאת היא מושא הערעור דנן. 5. תמצית טענות המערער: א. הוועדה לא התייחסה כראוי לחוות דעתו של ד"ר קרת מיום 26.4.05. לאישורו הרפואי של ד"ר קרת מיום 15.12.05, לא התייחסה הוועדה כלל. ב. הוועדה קבעה, שאין "התמוטטות של ברך שמאל תחת כובד המשקל", אולם - התעלמה מכך שלצורך יישומו של פריט 48(2)(ב) וקביעת נכות לפיו, אין כלל דרישה למצב של התמוטטות הברך. ג. הוועדה לא דנה באפשרות יישומו של פריט 35(1)(ג) וקביעת נכות לפיו, הגם שעפ"י ההלכה הפסוקה, עת קיימים פרטי ליקוי חלופיים לפיהם ניתן לקבוע דרגת נכות, על הוועדה הרפואית לקבוע את הנכות לפי הפריט המיטיב עם המבוטח. ד. מדו"ח הוועדה עולה, כי הוועדה מפקפקת ביושרו של המערער ואמינותו ומשכך - היה עליה לומר זאת למערער וליתן לו אפשרות להגיב. ב"כ המערער הפנתה לעניין זה לאמירת הוועדה, לפיה "הממצאים שבצילום לא מסבירים את ההתנגדות בכח של כיפוף הברך כפי שתואר". משלא פעלה הוועדה בהתאם, נפל פגם בהתנהלותה. ה. הוועדה לא התייחסה כראוי לחוו"ד ד"ר צינמן והמלצתו להעניק למערער אחוזי נכות לפי פריט 35(1)(ג). לטענת ב"כ המערער, בשל כל הפגמים הנ"ל, יש להחזיר את העניין לדיון מחודש בפני וועדה רפואית בהרכב חדש שכן קיים חשש שכיוון שנתנה כבר החלטה בתיק , לא תסטה הוועדה מהחלטתה. 6. תמצית טענות המשיב: א. באשר לחוות דעתו של ד"ר קרת, מיום 26.4.05- ד"ר קרת קבע למערער 20% נכות לאחר שמצא "חוסר יציבות בולטת בברך שמאל". הוועדה התייחסה לכן לממצא זה (כפי שתואר ע"י דר' קרת בחוות דעתו, בלשונו ובנוסחו) וציינה, כי לא מצאה חוסר יציבות בולטת בברך שמאל ומשכך - לא קיבלה את חווה"ד לעניין זה. יצויין כי בהמשך חזרה הוועדה על השוני בממצאים, הפעם בלשונה, משקבעה לאחר עיון בצילומים העדכניים, כי לא מצאה "חוסר יציבות בעלת משמעות תפקודית בברך" ואין, אפוא, מקום ליישום סעיף 48(2)(ב). מנגד, לאחר דיון בעניינו של המערער, הגיעה הוועדה למסקנה, כי הסעיף המתאים הוא 48(2)(ז)(IV) לתוספת לתקנות, שעניינו : מצב לאחר ניתוח הוצאת המיניסקוס - קיימים שינויים ארטריטיים קלים ודלדול קל של השרירים", מצב ההולם את ממצאי הוועדה. ב. באשר למכתבו של דר' קרת מיום 15.12.05: מדובר במכתב פולמוסי בעיקרו, שאין בו כדי להוסיף על חוות דעתו מיום 26.4.05. בנוסף, הממצאים של בדיקת התהודה המגנטית אליה מפנה דר' קרת במכתבו, מתייחסים לשנת 2001 (בתקופה בה אושרה לתובע נכות זמנית של 20%), כך שאין הם רלוונטיים. ג. באשר לסעיף 35(1) לרשימת הליקויים טען ב"כ המל"ל, כי סעיף זה מתייחס כולו למצבים שונים של ארטריטיס רבמטואידית, שמשפיע על כושר הפעולה. במקרה שלפנינו, לאחר קבלת הצילומים, קבעה הוועדה כי השינויים הניווניים נמצאו בשתי הברכיים, ממצא המעיד על כך שהנזק הנ"ל אינו נובע מתאונת העבודה. מכאן, שאין מקום להחיל את פריטי הנכות כמפורט בסעיף 35(1) לתוספת לתקנות בעניינו של המערער. ד. אין כל בסיס לטענה לפיה הטילה הוועדה ספק באמינות תלונותיו של המערער, אין לכך זכר אף לא רמז כלשהו בפרוטוקול הוועדה. הוועדה קבעה את סעיפי הליקוי המתאימים ואת אחוזי הנכות על סמך ממצאים הדמייתיים, צילומים, בדיקה קלינית וכו'. היא אכן ציינה כי בבדיקה הקלינית המערער התנגד בכח בכיפוף מעבר ל-°90, ולאחר קבלת הצילומים קבעה, כי אין בממצאי הצילום כדי להסביר את ההתנגדות כאמור, אולם בשום אופן לא הטילה ספק במהימנות תלונותיו של המערער. ה. באשר לחוו"ד דר' צינמן: מפרוטוקול הוועדה עולה, כי הוועדה התייחסה בדיוניה למכתבו של ד"ר צינמן, מיום 9.6.09. משקבעה, כי ממצאיו של ד"ר צינמן דומים לממצאיה ואף התרשמותו מהצילום דומה להתרשמותה. אלא, שהוועדה הגיעה למסקנה שונה, ביחס לשיעור אחוזי הנכות של המערער. לסיכום טען ב"כ המשיב, כי החלטת הוועדה שהיא, כאמור, ועדה שנייה אשר דנה בעניינו של המערער, הינה מפורטת, מנומקת, וניתנה בשים לב לקביעות ביה"ד בפסה"ד הראשון ומשכך , באין פגם משפטי, דין הערעור להדחות. הכרעה 7. בפתח הדברים יוזכר, כי בי"ד זה יושב כערכאת ערעור בשאלות משפטיות העולות מדיוני ועדות רפואיות ומסקנותיהן. ביה"ד אינו שם עצמו מומחה ואין הוא רשאי לבקר את קביעותיהן הרפואיות והמקצועיות של הוועדות. כל שבסמכותו לעשות הוא לבחון האם נפלו פגמים משפטיים בהחלטת הועדה ו/או בהתנהלותה (דב"ע נו/27-01 יואב אלקסלסי נ' המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כט(4) 112, מיום 16.4.96). לאחר עיון חוזר בדו"חות הוועדה ובטענות הצדדים הגעתי למסקנה, כי נפל פגם משפטי בהחלטת הוועדה ככל שהיא נוגעת להתייחסות הוועדה לחווה"ד של דר' קרת ודר' צינמן באשר לאפשרות יישומו של סעיף 35(1)(ג) לרשימת הליקויים (ליתר דיוק - אי התייחסות הוועדה) ולעניין זה בלבד, כפי שיובהר להלן. 8. כלל הוא כי "בהיות הוועדה רשות מעין שיפוטית, חייבת היא לפעול בדרך שיש בה כדי להבטיח את זכויותיו ואת מעמדו של העורר ושל המשיב לערר, לפי כללי המשפט המינהלי." (עב"ל 10015/98 מאיר בוגנים נ' המוסד לביטוח לאומי, מיום 14.2.99, מפי סגן נשיא אליאסוף, פסקה 10). ובמקום אחר אף נאמר כי ככזו "... חלים עליה כללי המשפט המינהלי ועקרונות הצדק הטבעי. הם היסוד והם התשתית לפעולתן של הוועדות בקביעת דרגת נכותו של המבוטח. מכאן אף נובעת חובתן להקפיד ולשמור מכל משמר, שלא ייפגעו זכויותיהם של הבאים בפניה... ואם נמצא פגם מהותי ... אין מנוס מביטולה של ההחלטה "הנגועה" ולהשבת הדיון לתחילתו." (עב"ל 464/99 המוסד לביטוח לאומי נ' פנחס ארבל פד"ע לז 249, מיום 30.12.01, פסקה 17 לפסק דינה של השופטת ארד). 9. חובת ההנמקה נמנית על מכלול הזכויות שעל רשות מינהלית להבטיח לבאים בשעריה. ביחס למטרת החיוב כבר נאמר כי היא "ביסודה זהה לזאת שבחיוב הנמקת פסק-דין. ההנמקה באה לחייב את המחליט לבחון את עמדתו הוא, וההנמקה באה ליתן אפשרות לבחון את העמדה, הן לנוגע בדבר והן לדרגה שיפוטית גבוהה יותר במסגרת של ערעור." לא זו אף זו, "רק במסגרת בדיקת ההנמקה תהיה, במקרים רבים, משמעות לערעור לפני בית-דין זה.". בנוסף נקבע, לכן, כי "ההנמקה צריך שתהיה כזאת, שממנה למד לא רק רופא אחר את מהלך המחשבה שהביא להחלטה, אלא שגם בית-הדין יוכל לעשות זאת ולעמוד על כך, אם הוועדה נתנה פירוש נכון לחוק." (דב"ע לה/129-01 משה שריקי נ' המוסד לביטוח לאומי, פד"ע ז 206, מיום 26.11.75, פסקה 2) 10. בענייננו, שני המומחים מטעם המערער, הן דר' קרת והן דר' צינמן, המליצו בחוות דעתם ,להעניק למערער 20% אחוזי נכות בהתאם לפריט 35(1)(ג) לרשימת הליקויים, דר' קרת המליץ על יישום הסעיף כחלופה ליישומו של סעיף 48(2)(ב) , דר' צינמן התייחס בחוות דעתו ליישומו של סעיף זה בלבד. 11. משקיימת המלצה מפורשת בחווה"ד ליישומו של הפריט (בין ליישומו כסעיף ליקוי בלעדי ובין כסעיף חילופי) והגם שההכרעה הסופית נתונה בידיה, חייבת הוועדה להתייחס להמלצה זאת וככל שבוחרת היא לדחותה, עליה לנמק את קביעתה לעניין זה. התייחסותה לחוות הדעת חייבת שתהיה "עניינית ומנומקת" (דב"ע ל/15-0 בטרמן אשר נ' המוסד לביטוח לאומי, פד"ע ב 147, פסק דין מיום 14.2.71, פסקה 5). הרציונל מאחורי קביעת חובת התייחסות כאמור נובע מן הגישה לפיה "זכאי המבוטח שהחלטה הקובעת את היקף פגימותיו ומגבלותיו בגין תאונת עבודה, ואת זכויותיו כלפי המוסד לביטוח לאומי, תהיה גלויה לעין ומובנת לו וליועציו, ואין זה משנה, לדידו, אם ההחלטה הנ"ל, היכולה להיות גורלית עבורו, יצאה מערכאה ראשונה או מערכאת ערעור." בנוסף, כמובהר לעיל בהתייחס לחובת ההנמקה הכללית, "גם הפיקוח המשפטי של בית-דין זה על פעולות הוועדה הרפואית לעררים יקופח בשל העדר הנמקה ולא יהיה יעיל." (דב"ע לב/120-0 צבי מנחם נ' המוסד לביטוח לאומי, פד"ע ד 73, פסק דין מיום 21.11.72, פסקה 2) (להלן: פרשת מנחם). מן הכלל אל הפרט. 12. הוועדה, בדיוניה, לא הזכירה כלל את המלצתו החילופית של דר' קרת בדבר יישומו של סעיף 35(1)(ג) , ממילא לא התייחסה לאפשרות זאת ולא נימקה אי ישומו על ידה. התייחסותה לחוות הדעת מתמצית בקביעה כי "... לא מצאה חוסר יציבות "בולטת" בברך שמאל, ולכן לא מסכימה לקיום נכות 20% עקב חוסר יציבות בולטת כפי שהמליץ ד"ר קרת.". דא עקא, שפגם זה אינו מוזכר כתנאי ליישומו של פריט 35(1)(ג) ואין בו , לכן, כדי להסביר אי יישומו של פריט זה . 13. התעלמותה המוחלטת של הוועדה מן ההמלצה להחיל את סעיף הליקוי 35(1)(ג) לתוספת לתקנות מהווה פגם מהותי, היורד לשורשו של עניין. קל וחומר כך בשים לב לקביעות ביה"ד בפסה"ד הראשון (להזכיר, בעקבותיו התכנסה הוועדה בהרכב חדש ודנה מחדש בעניין) , בהתייחס לחובת ההתייחסות לפריט ליקוי זה וביקורתו על ההתייחסות הבלתי מספקת ולא עניינית של הוועדה הקודמת לאפשרות יישומו של הסעיף (ר' סעיף 12 לפסה"ד הראשון). יצוין, כי עפ"י המתועד בפרוטוקול, פסה"ד הראשון היה בפני הוועדה דנן (ר' סעיף 12 לפרוטוקול ישיבתה הראשונה של הוועדה, המסמך הראשון ברשימה). 14. טענת ב"כ המשיב אשר הועלתה במענה לטענת ב"כ המערער בהתייחס לפגם זה אינה מקובלת עלי, משבחר ב"כ המשיב ליתן התייחסות עניינית לסיבה בגינה אין מקום, לשיטתו, ליישם את סעיף 35(1)(ג). ודוק, ההתייחסות צריכה להיות של הוועדה ומפיה, ולא מפי ב"כ המערער, שחבש במקרה זה את כובעה של הוועדה (?). למען הסר ספק יודגש, כי אין באמור כדי להביע עמדה כלשהי באשר להתייחסות הנ"ל לגופה. 15. ודוק, לא נעלמה ממני קביעת הוועדה, לפיה "לא ברור מדוע המליץ דר' צינמן על 20% נכות", אולם ברי כי גם בקביעה זאת אין כל התייחסות להמלצתו של דר' צינמן ליתן אחוזי נכות על בסיס סעיף 35(1)(ג) לרשימת הליקויים. כאמור, שומה היה על הוועדה להתייחס לאפשרות יישומו של הסעיף ולהסביר מדוע לדעתה אין מקום לעשות כן, ככל וכך, מה גם נוכח קביעת הוועדה לפיה ממצאיו ביחס להגבלה בכיפוף כמו גם ביחס לכאבים מהם סובל התובע בביצוע הכיפוף, על המגבלה התפקודית הנובעת מכך (בין היתר, עליה וירידה במדרגות, כמצויין בחווה"ד) - זהים לממצאיה (ומשכך - הוא הדין לגבי קביעותיו הזהות של דר' קרת לעניין ההגבלה בטווח תנועות הכיפוף והכאבים המונעים תנועה, עפ"י חווה"ד), ממצאים שיש בהם, לכאורה, כדי להצביע על איזושהי מגבלה תפקודית ו/או השפעה על כושר הפעולה. 16. לסיכום, נפל פגם משפטי בהחלטת הוועדה לעניין זה ויש, אפוא, להחזיר את העניין לוועדה לצורך התייחסות עניינית ומנומקת לאפשרות יישומו של פריט 35(1)(ג), בהתאם לחחוה"ד, ולעניין זה בלבד. יובהר, כי לא מצאתי פגם נוסף כלשהו, מעבר לפגם הנ"ל, בהחלטת הוועדה ו/או בהתנהלותה ומקובלים עלי נימוקי המל"ל בהתייחס לכל הפגמים האחרים להם טענה ב"כ המערער בערעורה זה. הטענות הנוספות - נדחות אפוא כולן. 17. באשר להרכב הוועדה אליה יוחזר העניין: עפ"י ההלכה הפסוקה, "הכלל הוא כי עניינו של מבוטח על החלטת הוועדה הרפואית יוחזר לאותה וועדה שכבר דנה בעניינו ולא לוועדה בהרכב אחר...כן נקבע בפסיקה, כי רק במקרים נדירים בהם יש חשש של ממש כי הוועדה נועלה על עמדתה או שהרכבה אינו נאות, ייעתר ביה"ד ויורה על השבת העניין לוועדה בהרכב אחר" (עב"ל 000231/09 ד"ר אריה קופפרברג נ' המוסד לביטוח לאומי, פסק דין מיום 21.10.09, פסקה 8). 18. בעניינו לא מצאתי כל הצדקה לסטות מן הכלל הנ"ל, משהטעם להחזרת העניין לוועדה יסודו בכך שהוועדה לא התייחסה בכלל להמלצותיהם של דר' קרת ודר' צינמן ליישם את פריט 35(1)(ג) לרשימת הליקויים בעניינו של המערער ולהעניק לו 20% נכות לפיו. בנסיבות אלו, ממילא לא קיים החשש שמא תהא הוועדה "נעולה" על דעתה, שהרי לא הובעה כל דעה לעניין זה. משכך ומאחר ונדחתה גם טענת ב"כ המערער בדבר "פקפוק" הוועדה באמיתות תלונותיו של המערער (מן הנימוקים כפי שפורטו ע"י ב"כ המל"ל במהלך הדיון בערעור זה, כמתועד בפרוטוקול ואשר מקובלים עלי כולם, כמובהר לעיל), הרי נשמט הבסיס לטענה, כי יש להחזיר את העניין לוועדה בהרכב חדש והנני קובעת, על כן, כי העניין יוחזר לוועדה בהרכבה הנוכחי. 19. אשר על כן, הנני מורה על החזרת עניינו של המערער לוועדה באותו הרכב, על מנת שתתייחס לאפשרות יישומו של פריט 35(1)(ג) לפריטי הנכות על עניינו של המערער והענקת אחוזי נכות לפיו, בהתאם להמלצות דר' קרת ודר' צינמן בחוות דעתם ובשים לב לממצאי הוועדה. על הוועדה לנמק קביעותיה והחלטתה לעניין זה ולפרטן. 20. בשים לב לכך כי הערעור התקבל בחלקו בלבד, המשיב ישלם למערער הוצאות הליך זה בגין שכ"ט עו"ד בסך של 1,500 ₪. 21. הצדדים רשאים לפנות בבקשת רשות ערעור לנשיא ביה"ד הארצי לעבודה או למי שיתמנה לכך על ידו, תוך 30 ימים ממועד קבלת פסה"ד. ניתן היום, כ"ג אב תשע"א, 23 אוגוסט 2011, בהעדר הצדדים. המזכירות תשגר עותק פס"ד זה לב"כ הצדדים. מחלות פרקיםרפואהועדה רפואית