בפני ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב שניתן ביום 24.3.11 על ידי כב' השופט עודד מאור בת.א. 056908-05 שאוחד עם ת.א 018687-06, במסגרתו התקבלה תביעה שהגישה המשיבה 1 כנגד המערער, ונדחתה תביעה שכנגד שהגיש המערער נגד המשיבה, וכן הודעת צד ג' שהגיש המערער כנגד משיבה 2. תביעה שהגיש המערער כנגד המשיבה 1 התקבלה, והותר לצדדים לקזז את החיובים השונים בגין התובענות דלעיל, האחד כנגד השני. העובדות ופסק דינו של בית משפט קמא 1. המשיבה 1 (להלן "המשיבה") שכרה בשנת 2001 את שירותיו של המערער, עו"ד ג' (להלן: "המערער" או "עורך הדין") על מנת שייצגה בהליכים משפטים שונים במסגרת הליכי גירושין. 2. לטענת המשיבה, במהלך חודש אוגוסט 2005 נודע לה מבעלה, בעוד ההליכים ביניהם תלויים ועומדים, כי המערער הושעה מחברותו בלשכת עורכי הדין. עקב האמור, ביום 14.9.05 הפסיקה המשיבה את ההתקשרות עם המערער (להלן: "הפסקת הייצוג"), ושכרה את שירותיו של עו"ד גור פינקלשטיין. 3. ביום 25.11.05 הגיש המערער תביעה כספית בסדר דין מקוצר כנגד המשיבה על סך 17,190 ₪, (ת.א. 56908/05) בגין שכר טרחה שנפסק לזכותו במסגרת הליכי הוצאה לפועל בתיק מזונות, אשר לטענתו הוסכם כי יהיה שייך לו. בבקשת הרשות להתגונן שהוגשה מטעמה, טענה המשיבה כי המערער גרם לה נזקים רבים בגין הפסקת הייצוג, כאשר בין היתר היא נאלצה לשלם סך של 10,000 $ למשרדו של עורך הדין החדש ששכרה. 4. ביום 5.3.06 הגישה המשיבה תביעה כספית כנגד המערער על סך 74,352 ₪ (ת.א. 18687-06), בגין נזקים שנגרמו לה לטענתה עקב חילופי הייצוג, הפרת חובת הנאמנות מצד המערער, רשלנות מקצועית, ונזקים לא ממוניים. המערער הגיש תביעה שכנגד על סך של 61,761 ₪ בגין שכר ראוי עבור הטיפול המשפטי שהעניק למשיבה בהליך הגירושין (שכלל הליך הן בבית הדין לעבודה והן בבית הדין הרבני). עוד הגיש המערער הודעת צד ג' כנגד משיבה 2 (להלן: "איילון"), שביטחה אותו בפוליסת ביטוח אחריות מקצועית. 5. כל התובענות דלעיל אוחדו ונשמעו על ידי בית משפט קמא במאוחד. בית משפט קמא קבע כממצא עובדתי כי המערער התחייב לטפל באופן אישי בכל ענייניה של המשיבה, ולא הודיע למשיבה כי החל מיום 1.10.05 נכנסת לתוקף השעייתו מלשכת עורכי הדין (להלן: "ההשעיה"). עוד קבע בית המשפט, כי התנהלות המערער שנמנע ממתן הודעה בכתב למשיבה על דבר השעייתו, מיד לאחר מתן פסק הדין המשמעתי נגדו, היתה נגועה בחוסר תום לב, והיוותה הפרה של חובת הנאמנות וחובת הזהירות שלו כלפי המשיבה. בשל האמור קבע גם בית המשפט כי על המערער לפצות את המשיבה בסך של 40,000 ₪ בגין הנזקים שנגרמו לה בגין "עזיבתו המהירה", ובסך של 10,000 ₪ בגין עוגמת הנפש שנגרמה לה. לגבי התביעה שכנגד שהגיש המערער, כאמור, כנגד המשיבה קבע בית המשפט כי המערער לא תמך בראיות את טענותיו לשכר ראוי בגין השירותים המשפטיים שנתן למשיבה עובר להפסקת הייצוג בבית הדין לעבודה, ובבית הדין הרבני, ועל כן דינה של תביעתו להידחות. יחד עם זאת, תביעתו של המערער לשכר טרחה במסגרת הליכי ההוצאה לפועל התקבלה, והמשיבה חויבה לשלם לו סך של 17,190 ₪. לבסוף, דחה בית משפט קמא את ההודעה לצד שלישי שהגיש המערער כנגד איילון, וקבע כי המערער הפר את חובת הגילוי שלו כלפי איילון, שכן לא דווח לה על השעייתו, מעשיו נגועים בחוסר תום לב, ומטעמים אלו דין ההודעה לצד השלישי להידחות. 6. יצוין, כי הערעור מתייחס למעשה רק ליחסים בין המערער לבין איילון ולהחלטת בית משפט קמא לדחות את ההודעה לצד שלישי כנגד איילון, שכן יתרת הטענות נזנחו על ידי המערער, כפי שעולה מפסק הדין החלקי שניתן על ידי ביום 15.2.11. העובדות פורטו במלואן לצורך הבהרת הנסיבות. טענות הצדדים בערעור 7. לטענת המערער, שגה בית משפט קמא כאשר דחה את ההודעה לצד שלישי כנגד איילון. לטענתו, מדובר בפוליסה לביטוח מקצועי שלו כעורך דין, כל מעשיו לרבות הפרת חובת הזהירות והנאמנות כלפי המשיבה באי גילוי השעייתו במועד, נעשו במסגרת עיסוקו כעורך דין, ולכן הם מכוסים על פי הפוליסה. 8. עוד לטענתו, טעה בית משפט קמא, בקביעתו כי עקב חוסר תום לב אין תחולה לסעיף 6.10 המהווה הרחבה של הפוליסה לכל חבות של המבוטח כלפי צד שלישי, גם אם אינה נובעת מרשלנות, ובלבד שהמבוטח נהג בתום לב. לטענתו, יש לפרש בצמצום את המונח תום לב, ולהחילו רק מקום בו מוכחת פעולה בזדון. כך גם לא היה מקום לקבוע בנסיבות העניין, כי מעשיו מהווים מעילה באימון הלקוח, שאינה מכוסה בפוליסה. 9. המערער מוסיף וטוען, כי לא היתה לו חובה להודיע לחברת הביטוח כי הוא מושעה מחברות בלשכת עורכי הדין. לטענתו, הוכח כי איילון היתה נכונה להעניק כיסוי ביטוחי לכל עו"ד, ללא יוצא מן הכלל, ומבלי שנערכה על ידה בדיקה כלשהי לגבי אירועים שקדמו לתחילת הפוליסה ועלולים להפוך למקרה ביטוחי במהלך תקופת הביטוח. עוד מציין המערער בהקשר זה, כי עסקינן בפוליסה שהכיסוי הביטוחי הוא על בסיס יום הגשת התביעה, והיא מכסה כל מעשה או מחדל של עורך דין שעה שהיה חבר בלשכת עורכי הדין, כאשר האירועים שבעטיים חוייב המערער לפצות המשיבה אירעו בתקופה בה היה כשיר לעסוק במקצוע עריכת דין, ולפני כניסת השעייתו לתוקף. לבסוף טוען המערער, כי שגה בית משפט קמא בקובעו כי עובדת השעייתו היא "עניין מהותי" או "החמרת סיכון", שהיה עליו לגלות מיוזמתו לחברת הביטוח. לטענתו, ההשעיה כשלעצמה אינה יוצרת סיכון מוגבר. 10. לאור האמור, מבקש המערער לקבל את הערעור ולקבוע כי הפוליסה מכסה את האירוע, ולחייב את איילון לשאת בחיוביו כלפי המשיבה. 11. לטענת איילון, שעה שהמערער התקשר עמה לצורך חידוש הפוליסה (החל מיום 1.12.05), הוא כבר היה מודע להשעייתו מהלשכה שנכנסה לתוקף החל מיום 1.10.05 , עוד קודם לכן, ועל כן ומחמת העדר גילוי נאות ברי כי לפוליסה אין תוקף, והיא בטלה. עוד טוענת איילון, כי מעת שקבע בית משפט קמא כי מעשיו של המערער מהווים חוסר תום לב, והפרת חובת האמון כלפי המשיבה, אין תחולה לפוליסה שכן הפוליסה מחריגה מעשים כגון אלו. זאת ועוד, לטענת איילון, אין בנסיבות המקרה דנן משום רשלנות של עורך דין כלפי לקוחו, אלא תביעה כספית של לקוח להחזר שכר טרחה, כאשר ראש נזק זה אינו מכוסה במסגרת הפוליסה. דיון 12. לאחר שעיינתי בכל טיעוני הצדדים אני סבורה שדין הערעור להידחות, וזאת מהטעמים שיפורטו להלן. 13. סעיף 1 לפוליסה קובע כי הפוליסה מכסה את המבוטח כלפי צד ג' לגבי: "מקרה ביטוח בגין עיסוקו של המבוטח בעריכת דין בכפיפות לכל התנאים והחריגים הכלולים בה". (ההדגשה שלי ר.ל.ש.). 14. סעיף 6.10 לפוליסה מרחיב אומנם את תחולת הביטוח, גם למקרים בהם החבות המוטלת על המבוטח כלפי צד שלישי אינה נובעת מרשלנות, אך זאת רק בכפוף לכך שהמבוטח נהג בתום לב, וכך נקבע: " הפוליסה מורחבת לכסות חובות המוטלות על המבוטח על פי דין, כלפי צד שלישי, בשל מעשה או מחדל כלשהו, במסגרת פעילותו בעריכת דין, גם אם לא נקבע כי מדובר ברשלנות, טעות או השמטה מצד המבוטח, ובלבד שנהג בתום לב. 15. מנגד, סעיף 7.2 מחריג את תחולתה של הפוליסה בגין: " כל מעשה או מחדל של מעילה, מעילה באימון, מרמה, פשע או מעשה זדון של המבוטח....." 16. בית משפט קמא קבע בפסק דינו כי התנהגותו של המערער במקרה זה מלמדת על הפרת חובת הנאמנות והזהירות ועל חוסר תום לב, וכך קבע: "הנזקים שנגרמו לאשד על ידי ג' נובעים מהפרת חובת הנאמנות והזהירות כלפיה ומחוסר תום הלב בכך שלא מסר לה מיוזמתו את העובדה כי הוא הושעה מחברותו בלשכת עורכי הדין.” 17. על סמך קביעות אלה קבע ביהמ"ש כי המערער נהג בחוסר תום לב ועל כן, ובהתאם לאשר נקבע בסעיף 6.10 דלעיל, הפוליסה אינה מכסה אותו. עוד קבע ביהמ"ש, כי יש לראות בהתנהגותו של עורך הדין במקרה זה, בכך שלא דיווח למשיבה על השעייתו, כמעילה באמון, התנהגות שמוחרגת גם מכח סעיף 7 לפוליסה, ושאינה חלה מקום בו עסקינן "במעשה או מחדל של מעילה באימון הלקוח". אין ספק שמדובר במקרה זה במעילה באמון. המשיבה פנתה למערער לקבלת שירותים משפטיים, בהנחה שהוא כשיר לפעול כעורך דין. אי דיווח על כך שהוא הושעה מהלשכה, ואינו רשאי לעסוק בעריכת דין ולהעניק שירותים משפטיים, החל ממועד ההשעייה - היא מעילה באמון הלקוח, והסתרת "פרט מהותי". 18. זאת ועוד, העובדה שהמערער לא גילה לאיילון, והסתיר ממנה בעת חידוש הפוליסה, בשנת 2006, כי הוא מושעה, מנע מאיילון לשקול האם היא מעוניינת לבטחו, על אף שהוא מושעה. עוד יש לציין בהקשר זה כי בית המשפט דחה את טענות המערער כי איילון נהגה לאפשר באותה עת לעורך דין מבוטח, לחדש את הפוליסה, ללא גילוי עובדות מהותיות וללא חתימה על הצעת ביטוח חדשה, ולכן היא מנועה מלהעלות טענות אודות אי גילוי מהותי. ביהמ"ש קבע כי איילון הוכיחה שהיתה מסרבת במקרה כזה לבטחו: "כאמור, משהפר ג' את חובת הגילוי כלפי איילון, על אף שהיה עליו לעשות כן, ומשהוכיחה שהיתה מסרבת לבטח אותו, הרי איילון פטורה מחובת תשלום תמלוגי הביטוח ככל והיתה חייבת לעשות כן בהתאם להוראות הפוליסה" ובעמ' 20 הוסיף ביהמ"ש וציין: "כפי שניתן ללמוד מחקירתה הנגדית, של עוה"ד גילי טל, שהצהירה מטעם איילון, הרי שבנסיבות אלו, בהן התברר כי ג' הורשע והושעה מהלשכה בגין שלשה מקרים שונים בנסיבות חמורות, איילון רואה אותו כעורך- דין בעל עבר כזה המגדיל את הסיכון הביטוחי, ו-"כמוהו כשור מועד"..ואיילון לא היתה מבטחת אותו." 19. המסקנה העולה מן האמור היא כי מעת שהמערער נמנע מליידע את המבטחת אודות השעייתו, שהינה בנסיבות העניין "מידע מהותי" שהיה עליו לגלותו למבטחת טרם חידוש הפוליסה, בדין קבע בית משפט קמא כי הפוליסה אינה מכסה את האירוע, ודחה את ההודעה לצד ג' כנגדה. 20. אני סבורה, כי על המערער חלה, בנסיבות העניין, חובת גילוי אקטיבית, אשר מכוחה חובה היה עליו לדווח לא רק ללקוח אלא גם לחברת הביטוח כי הוא הושעה ואינו רשאי לשמש כעורך דין בתקופת השעייתו. עסקינן במידע מהותי ולכן היה על המערער להביא מידע זה לידיעתה של איילון, מיוזמתו. בהקשר זה ראה ע"א 1530/02 מנורה חברה לביטוח בע"מ נ' יובלים אגודה שיתופית פ"ד (נח)6 822 "לחובת הגילוי ... שני פנים. הפן האחד הוא החובה לענות תשובות מלאות וכנות על שאלות בכתב שהוצגו למבוטח בעניין מהותי (סעיף 6(א) לחוק). הפן השני הוא חובת הגילוי היזום, החובה שלא להעלים בכוונת מרמה עניין מהותי (סעיף 6ג) לחוק). (ראו ע"א 282/89 רוטנברג ואח' נ' כלל חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מו(2) 339, 354; ע"א 1809/95 הלמן נ' לה נסיונל, פ"ד נ(3) 77, 83; ג' שלו "חובת הגילוי בחוזי ביטוח" הפרקליט מ' (תשנ"א-תשנ"ב) 20, 25)." 21. מכאן עולה כי הפוליסה שהוצאה למערער, פוליסה לביטוח אחריות מקצועית בעיסוקו כעורך דין שנותן שירותים משפטיים, אינה חלה מרגע שהוא הושעה מהלשכה ולא היה עוד עורך דין, הן בשל מהות ומטרת הפוליסה והן בשל העובדה שהמערער הסתיר פרט מהותי מהמבטחת. 22. זאת ועוד, למעלה מהדרוש יצויין כי בכל מקרה לא מדובר בתביעה לרשלנות מקצועית המכוסה ע"פ הפוליסה אלא בתביעה כספית. אומנם ס' 6.10 לפוליסה הרחיב את הכיסוי הביטוחי גם באשר לחבות "במסגרת פעולתו של המבוטח בעריכת דין" אך הרחבה זו מוחרגת רק למקרים שהמבוטח נהג בתום לב. ואם בכך לא די הרי שסעיף 7.2 לפוליסה מחריג במפורש כל אירוע וכל תביעה כאשר מדובר במעשה או מחדל של מעילה באימון. כפי שצויין לעיל בענייננו עצם העובדה שהמערער לא הודיע לאשד כי הוא הושעה מהלשכה ואינו יכול להמשיך ולייצגה - היא מעילה באמון. ועל כן בכל מקרה הפוליסה אינה מכסה את התביעה. סוף דבר 23. הערעור כנגד המשיבה 2 נדחה. 24. הנני מחייבת את המערער בהוצאות משפט ובשכר טרחת עו"ד בסך של 20,000 ₪. יתרת הפיקדון שהפקיד המערער על פירותיו תועבר למשיבה 2 באמצעות בא כוחה על חשבון הסכום הנ"ל. לקוחותעורך דין