גניבת משאית - אשם תורם .1התביעה - תביעת תחליף. התובעת, חברה לביטוח, שילמה למבוטחה מר עידן אשר על פי פוליסה לביטוח רכב סך 023, 65ש"ח, וזאת בשל גניבת משאית שבוטחה. התובעת מבקשת כעת שיפוי מאת הנתבע בטענה כי גניבת המשאית ארעה בעקבות רשלנותו. .2נסיבות המקרה. עידן אשר - הבעלים של המשאית (להלן יכונה; המבוטח) הכניס את משאיתו למסגריית הנתבע לצורך הרכבת ארגז. כאשר הכניס את המשאית לתיקון, שבר המבוטח ע"י טרקטור את שער המסגרייה (ראו; נ/1). התיקון נמשך מספר ימים. המבוטח היה במסגרייה עד שעות אחר הצהריים - יום לפני הגניבה. במועד זה התיקון שהיה על הנתבע לבצע הושלם, והתשלום עבור התיקון שולם. הלכה למעשה, מספר המבוטח בעדותו, יכל היה כבר באותו היום לקחת את המשאית. המשאית נגנבה כאשר חנתה בחצר המוסך, ודבר הגניבה נודע לנתבע למחרת בבוקר. .3השאלות הצריכות הכרעה. א. שאלת עצם חבותה של התובעת לשלם למבוטח - לגישת הנתבע פטורה הייתה התובעת מתשלום תגמולי הביטוח בשל הפרת תנאי המיגון שבפוליסה ע"י המבוטח. ב. שאלת שווי המשאית המבוטחת עובר לגניבה - לגישת הנתבע תגמולי הביטוח ששולמו על פי חוות דעת שמאי עולים על שווי המשאית. ג. האם הגניבה ארעה באשמו של הנתבע. נפתח את הדיון בשאלת אחריות הנתבע בפרשייה זו שהרי אם נגיע למסקנה כי הגניבה לא ארעה באשמתו יתייתר הדיון בשאלות הנותרות. .4אחריות הנתבע;- א. גדר המחלוקת; התובעת מטילה את האחריות לגניבת המשאית על שכמי הנתבע. לגישתם, הנתבע התרשל בהשאירו את המשאית בחצר המסגרייה כאשר שער המסגרייה אשר נפגע ע"י המבוטח מספר ימים לפני גניבת המשאית תוקן על ידו רק לאחר הגניבה. הנתבע מכחיש אחריותו לגניבה. לגישתו חוק השומרים אינו חל בעניין, ולחלופין הנתבע הינו שומר חינם אשר לא התרשל במאום. הנתבע מנסה להוכיח את רשלנותו של המבוטח, אשר הקלה במידה רבה על הגניבה. ב. מעמד הנתבע; לא ניתן לקבל את גישת ב"כ הנתבע לפיה חוק השומרים אינו חל על נסיבות המקרה. לפי סעיף 1(א) לחוק השומרים, תשכ"ז - 1967, שמירת נכס היא החזקתו כדין שלא מכוח בעלות. לגבי סעיף זה נפסק בע"א 1439/90מדינת ישראל נגד הום - חברה לביטוח בע"מ ואח' פ"ד מז' (2) 346כי הכוונה להחזיק קיימת גם כאשר מודע המחזיק שהוא מחזיק עבור הזולת ויצטרך למסור לו את הנכס. רצון המחזיק קיים בתור רצון להחזיק אף כאשר אין המחזיק מסכים לקבל את עול השמירה. החוק מטיל אותו עליו. אשר על כן, אין הנתבע יכול להיבנות מגירסתו בעדותו בפני בית המשפט לפיה: "אמרתי לעידן התיקון נגמר והוא גם שילם לי. ואמרתי לו אני לא אחראי על האוטו, קח את האוטו"... אימרה זו אינה יכולה לפטור את הנתבע מאחריות. יחד עם זאת, המבוטח בעצמו הודה כי יום לפני הגניבה המשאית הייתה מוכנה, הוא שילם עבור תיקונה והלכה למעשה יכל כבר אז לקחתה - ראו פרוטוקול עמ' 7שורות 7-.10 לא ברור מדוע החליט להשאיר את המשאית למשך הלילה למרות שכבר הייתה מוכנה. בכל אופן ברור כי לנתבע לא צמחה טובת הנאה כלשהי מהימצאות המשאית בחצריו ו/או לא קיבל הנתבע עבור השהייה הנוספת של המשאית לאחר גמר תיקונה תמורה נוספת כלשהי. יוצא אם כן, כי הנתבע הינו שומר חינם. על פי סעיף 2(א) לחוק השומרים שומר חינם אחראי כלפי הבעלים של הנכס אם הוכחה רשלנותו. ג. רשלנות הנתבע. בליל הגניבה לא היו משאיות נוספות בחצר המסגריה, ולא נגנב כלום חוץ מהמשאית נשוא התביעה. להלן נבחן האם הגניבה התאפשרה בעקבות רשלנותו של הנתבע; .1הנתבע מסר במועדים שונים, גירסאות שונות לעניין הימצאות צרור המפתחות של מר עידן. בעדותו בפני בית המשפט טען הנתבע כי לאחר שמר עידן שילם לו בעבור התיקון, נעל עידן את המשאית ואת צרור המפתחות לקח עמו והלך. ראו פרוטוקול עמ' 9שורה .17בעדות שמסר לחוקר הביטוח ת/8, טען הנתבע כי צרור המפתחות היה בארון המצוי בחדר המסגרייה. הנתבע מסר כי החדר והארון לא נפרצו, וכי החזיר את צרור המפתחות למר עידן לאחר הגניבה. העדות שנמסרה לחוקר הביטוח ניתנה 10ימים לאחר גניבת המשאית ויש להניח שהיא מהימנה יותר. .2אין מחלוקת כי מספר ימים לפני הגניבה, מר עידן שבר ע"י טרקטור את שער מסגריית הנתבע. תצלום השער - נ/ .1הנתבע תיקן את השער באמצעות קבלן לאחר הגניבה. בתקופת הביניים שם הנתבע באמצעות מלגזה חביות מלאות חצץ כתחליף לשער השבור, ושם שרשרת עם מנעול בין שאריות השער לקיר. מנ/ 1ניתן להתרשם כי תיקונו של שער מעין זה מצריך עבודה של בעל מקצוע, ואינו דבר של מה בכך היכול להיעשות בין רגע. יחד עם זאת, אין להתעלם מהעובדה כי עברו מספר ימים בין מועד שבירת השער ע"י המבוטח, לבין מועד הגניבה. הנתבע בחר לתקן את השער רק לאחר הגניבה. שיהוי זה בתיקון השער, כאשר יודע הנתבע כי בחצריו רכושם של אחרים, לרבות צרור מפתחות המשאית, מהווה התרשלות. התרשלות זו איפשרה ככל הנראה את גניבת המשאית. יש לציין כי אין המדובר ברשלנות רבתי היות ובתקופת השיהוי דאג הנתבע לאלטרנטיבה זמנית כלשהי לסגירת המסגרייה. ד. אשם תורם; בקביעה כי הנתבע התרשל, לא באו הדברים לסיומם. ואכן הוכיח הנתבע בפנינו את רשלנותו הרבתית התורמת של המבוטח אשר תרמה משמעותית לקרות הגניבה. כידוע בתביעות תחלוף זכאי הנתבע לטעון הטענות הנוגעות למבוטח, כלפי חברת הביטוח. המבוטח בהשאירו את משאיתו בחצר מסגריית הנתבע בחר לחשוף את משאיתו לסיכון ובעשותו כן חרץ למעשה את גורל משאיתו. הנסיבות שהביאוני למסקנה זו הינן כדלקמן; * הנתבע הוא זה אשר שבר את השער של מסגריית הנתבע, וידע על מצבו עת בחר להשאיר את משאיתו שם. * הנתבע היה במסגרייה יום לפני הגניבה ונוכח לדעת כי תיקון המשאית הושלם, והודה כאמור כי שילם עבור התיקון וכי הלכה למעשה יכל לקחתה במועד זה. * הנתבע מודה בעדותו כי הייתה בעייה בפתיחת וסגירת חלון המשאית שליד הנהג, וכי החלון לא נסגר עד הסוף. * הנתבע מודה בעדותו כי אמצעי המיגון היחידי שהיה במשאית היה שרשרת עם מנעול רב בריח, שחיברה את ההגה עם הבלם. ברם אולם בצרור המפתחות (ראו; ת/3) לא נמצא כלל מפתח לרב בריח וזאת על אף עדות המבוטח כי הצרור נמסר לו בזמנו בשלמותו, וכי כך אף מסרו לחוקר הביטוח. (הרחבה בנקודה זו - ראו בהמשך פסק הדין). למבוטח לא היה כל הסבר לחסר זה. מכאן יש להסיק על הימצאות המשאית ללא אמצעי מיגון. * עובדות אלו יש לצרף לנסיבות אשר היו בידיעת המבוטח עת בחר להשאיר את המשאית בחצר הנתבע. המבוטח כפי שסיפר בעדותו ידע כי באותה תקופה שררה מכת גניבות. זאת ועוד, המבוטח מודה כי המשאית נשוא התביעה הינה השלישית במספר אשר נגנבה לו. * הנסיבות כפי שתוארו להלן היו צריכות להדליק נורה אדומה אצל המבוטח עת החליט להשאיר את המשאית (מטעמים אשר אינם ידועים לנו) לילה נוסף אצל הנתבע. יש לציין כי נסיבות הפריצה אפילות אף הן וזאת לאור העובדה כי חביות החצץ היו במקום, וארון המפתחות לא נפרץ. במצב דברים זה, ברור כי היה ביכולתו של הנתבע למנוע השתלשלות זו, ויתרה מזאת הנתבע היה צריך להגן על עצמו מפני הנזק שנגרם לו. בעשותו את ההיפך יצר מצב שהוא בבחינת פירצה קוראת לגנב, ורשלנותו התורמת מגיעה לשיעור של %.80 .5חבות התובעת א. המדיניות המשפטית המנחה את בית המשפט היא שלא לפגוע בזכות התחלוף של המבטח ולעודד אותו לפצות את מבוטחיו. לעניין זה ראו דיני ביטוח, דוד מ. ששון, עמ' 194, .195כדי ליישם מדיניות זו כאשר קיימות אפשרויות שונות לפירושים שונים של הפוליסה או של העובדות שבעטיין דורש המבוטח את הפיצוי על פי הפוליסה וחברת הביטוח מעדיפה את הפירוש המזכה את המבוטח בתשלום, לא מורשה המזיק לפשפש בשיקולי חברת הביטוח, לפסלם ולדרוש הכרעה שיפוטית בשאלת חבות חברת הביטוח. ראו ע"א 108/80מדינת ישראל נ. מגדל בניין חברה לביטוח בע"מ, פסקים תשמ"א (ב ), עמ' .441אשר על כן, אין באי ההתאמה באמצעי המיגון כשלעצמה כדי לפגום מחבות המבטחת, אפרט. ב. על פי הפוליסה ת/ 1מותנית אחריות התובעת לנזקי פריצה וגניבה בכך כי במשאית יהיה מנעול רב בריח על ידיות ההילוכים. המבוטח בעדותו בפני בית המשפט אומר: "אמצעי המיגון במשאית הייתה שרשרת עם מנעול של רב בריח. מהדוושות עד ההגה קשרנו את השרשרת. זה כל המיגון שהיה. השרשרת היא עבה והמנעול כבד. המנעול הוא רב בריח גדול..." אילו כך היו פני הדברים הרי שהמבוטח עמד בתניית הפוליסה, שכן מיגון שכזה הינו אפקטיבי לגבי המבטחת. ברם אולם, כפי שהתרשם חוקר הביטוח, קיים ספק לגבי עצם קיום מנעול רב בריח במשאית. ג. אין התאמה בין עדות המבוטח בפני חוקר הביטוח - ת/7, שם פירט שורה של אמצעי מיגון שהיו במשאית לבין עדותו בפני בית המשפט בה מודה כי במשאית היה אמצעי מיגון אחד בלבד וזו השרשרת האמורה. יש לראות בכך הודאת בעל דין. אמנם מבחינה פורמלית המבוטח אינו בעד אולם התובעת נכנסה בנעליו ועל כן זוהי הודאה שילוחית. לעניין זה ראו י. קדמי, על הראיות, חלק שני עמ' 679-.674 ואולם, כפי שנרמז לעיל, מחומר הראיות עולה ספק רב בקיומה של שרשרת זו. המבוטח העיד כי כשלקח את צרור המפתחות מהנתבע לא ראה שום דבר חריג וכי כל המפתחות היו על הצרור. הוא אף העיד כי נתן את כל הצרור, כמות שהיא, לידי חוקר הביטוח. ואולם, על צרור המפתחות ת/ 3שהוצג בפני המבוטח בעדותו לא היה קיים "המפתח העבה של רב בריח". בפי המבוטח לא היה כל הסבר להעלמות זאת. זאת ועוד, המבוטח העיד כי לאחר הגניבה מצא את מנעול השרשרת זרוק בחצר המסגרייה. הנתבע מספר כי היה חבל לו על המנעול ולקח אותו. יחד עם זאת המבוטח לא הראה לחוקר הביטוח את המנעול, משמע, על קיום השרשרת והמנעול אנו למדים רק מפיו של המבוטח שהינו בעל עניין כאשר הנסיבות דלעיל מחלישות את גירסתו. למרות הספק עליו הצביע הנתבע, לפיו כלל לא בטוח כי המבוטח עמד בתניית הפוליסה, המדיניות המשפטית כפי שהוצגה בתמצית לעיל מקשה על נתבע המבקש להתגונן בטענה המבוססת על יחסי המבטח והמבוטח ודי בכך שהמבטח פעל לפי מערכת שיקולים סבירה בנסיבות כדי שזכות התחלוף שלו לא תיפגע. בעיניינו המבטחת פעלה על סמך שיקולים סבירים, ושלחה חוקר ביטוח מטעמה והתרשמה כי המדובר בארוע אמיתי. אשר על כן, יש לדחות את טענת ב"כ הנתבע בדבר אי חבותה של התובעת. .6גובה הנזק התובעת שילמה למבוטחה סך של 023, 65ש"ח בשתי המחאות - ראו ת/1, ת/ 2צילום ההמחאות. התשלום ניתן בהסתמך על חוות דעתו של השמאי מר אקרמן ת/ .4חוות דעת זו נעשתה כהערכה המתייחסת למשאית מאותו דגם במצב סביר ללא תאונות. ת/ 10הינה חוות דעת טכנית שהוכנה על ידי השמאי מר אפרתי לאחר שהמשאית התהפכה וניזוקה. מחוות דעת זו אנו למדים על כך שהמשאית נשוא התביעה נפגעה אף בשילדתה. השמאי מר אקרמן שהכין את ההערכה ת/4, אומר בחקירתו כי פגיעה בשלדה עשויה להוריד את ערך המשאית עד %.8 מכאן, שיש להפחית מהסכום שנקבע ב- ת/ 4סך של 5.280ש"ח שכן כאמור מ- ת/ 10ומעדות המבוטח עולה כי המשאית עברה תאונה שכתוצאה ממנה נפגעה שילדתה. אשר על כן, ערכה המסחרי של המשאית עובר לתאונה היה 720, 60ש"ח, ואין שום קשר לכך כי ערכה התיפקודי לא נפגע. .7תוצאה מששילמה התובעת תגמולי ביטוח למבוטחה זכאית היא לממש את זכות התחלוף. אולם, בנסיבות המקרה, עולה כי המבוטח נושא באשם תורם בסך % .80יוצא אם כן, כי על הנתבע לשלם % 20מתוך 720, 60ש"ח שהוא שווי המשאית עובר לתאונה כפי שקבעתי דלהלן, וסה"כ 144, 12ש"ח. סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 29.7.92, כמו כן ישלם הנתבע לתובעת הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך 500, 1ש"ח. ניתן בהעדר והותר לפרסום היום 27.11.96אשם תורםגניבת רכבמשאית