העלאת טענת התיישנות כטענת הגנה על ידי המדינה

1.        הובאה בפני בקשה לדחיית התביעה על הסף מחמת טענה להתיישנות.  רקע עובדתי 2.        המשיב הינו חקלאי בעיסוקו. 3.        המבקשת הינה הרשות המוסמכת להקצות מכסת היתרים להעסקת עובדים זרים בענף החקלאות במדינת ישראל. בין השנים 2001-2003 קיבל המשיב הקצאות להעסקת עובדים זרים. לימים, הקצאות אלו בוטלו עם החלתו של נוהל "סגירת שמיים", דהיינו, איסור על כניסת עובדים זרים לארץ. לטענת המשיב, במעשיה אלה הפרה המבקשת את חובתה לפעול כרשות סבירה ופעלה בהתנהלות בלתי סבירה ובלתי ראויה, ועל כן, הגיש תביעתו דנן על סך של 1,351,527 ₪ שעניינה דרישה לתשלום פיצוי בגין החלת הנוהל וביטול ההקצאות שאושרו לו. טענות המבקשת: 6.         לטענת המבקשת, דין התביעה להידחות על הסף שכן ההיתרים להעסקת עובדים זרים אשר הוענקו למשיב, אף לשיטתו, היו לתקופות שבין השנים 2001-2003, והרי שעילת התביעה התיישנה לאחר שבע שנים, קרי ביום 20.7.10 שהרי התביעה דנן הוגשה ביום 20.2.11. 7.        יתרה מזאת, ביום 20.7.10 הגיש המשיב את תביעתו הראשונה בעניין, אשר נדחתה לאחר שלא התייצב, ואף היא חורגת מתקופת ההתיישנות. 8.        לגרסתה, עילת התביעה נולדה לכל המאוחר בשנת 2002, שכן התובע צירף לתביעתו הראשונה דו"ח שמאי מקרקעין מטעמו ובו הערכת נזקים וביקור בשטח מיום 19.5.02 ומיום 5.6.02, קרי, כבר במועד זה ידע התובע על נזקיו, ועובדה זו מלמדת על השיהוי הניכר בהגשת התביעה. 9.        המבקשת מפנה לסעיף 6 לחוק ההתיישנות, התשי"ח- 1958 הקובע כי תביעה שאינה במקרקעין, תתיישן בתוך 7 שנים. (להלן: "חוק ההתיישנות"). 10.     לטענת המבקשת, העובדה כי המשיב לא הגיש תביעתו בטרם חלפו שבע שנים, מלמדת, למעשה, כי התובע זנח תביעתו. 11.     עוד מציינת היא כי הגשת התביעה לאחר תום תקופת ההתיישנות, עלולה לפגוע פגיעה קשה ביציבותה הכלכלית השלטונית ובנוסף, קיימת לה הגנה תקציבית אשר הוכרה על ידי בתי המשפט בע"א 1761/02, רשות העתיקות נגד מפעלי תחנות בע"מ, תק-על, 06(1) 2249. 12.     עוד, טוענת היא כי המשיב לא הוכיח כי מדובר בעובדות שנעלמו, כביכול, מעניו, לא הוכיח כי מדובר בעובדות מהותיות היורדות לשורשה של עילת התובענה, כן לא הוכיח המשיב כי היעלם העובדות נתהווה מסיבות שלא היו תלויות בו וכי לא יכול היה למנוע אותן על ידי נקיטת זהירות סבירה מצידו. 13.     עוד גורסת המבקשת כי גם בהתאם לבד"צ 5013/02 ארגון מגדלי הפרחים ואח' נגד מדינת ישראל, עליו מתבסס התובע בסעיף 36 לכתב התביעה, אשר אפשר כניסת עובדים זרים לחקלאות בכמות מספקת עוד בחודש יולי 2002, היה על התובע להגיש תביעתו עד לחודש יולי 2009. 14.     כן טוענת היא כי המשיב נהג בחוסר תום לב ובשימוש לרעה בהליכי משפט שכן הטעה את בית המשפט והסתיר ממנו את עובדת הגשת תביעתו הראשונה. 15.     עוד הפנתה המבקשת לתשעה תיקים זהים בהם נתקבלה בקשתה לדחייה על הסף מחמת טענת התיישנות.   טענות המשיב 16.      המשיב טוען, כי העלאת טענת התיישנות כטענת הגנה על ידי המדינה, מעוררת כשלעצמה אי נוחות אל מול הפגיעה באזרח, וראוי שתטען בזהירות ובתום לב, בכפוף לביקורת שיפוטית. 17.     עוד גורס הוא כי מדובר באירוע נזק שונה לחלוטין מזה שנתבע בתביעתו הראשונה, המתבסס על חוות דעת שמאי שונה וחדשה מיום 22.11.10. 18.     לגרסתו, תביעתו הראשונה עסקה בנזקיו שנגרמו לו בעקבות נוהל "סגירת שמיים" אשר התרחש בשנת 2001, בעוד שבתביעתו דנן מדובר באירוע נזק שאירע בשנת 2004, עת היה זכאי התובע לקבל היתר העסקת עובדים זרים במשקו החקלאי, ואילו המבקשת הפרה הבטחתה זו. 19.     לעמדתו, התובע אינו מחויב לרכז את כל עילותיו כנגד הנתבע בכתב תביעה אחד. 20.     המשיב מבקש מבית המשפט לקבוע, כי במקרים כגון המקרה דנן, בהם, לטענתו, המדינה מכירה ומודה בקיומה של עילת תביעה, היא לא תוכל להעלות טענת התיישנות. תשובת המבקשת 21.     תגובת המשיב אינה מעלה כל טענה ראויה, ובוודאי כל טענה שיש בה ליתן מענה הולם לעובדת התיישנות התביעה. המשיב מבקש לנסות ולהעביר את מועד ההתיישנות ממועד גילוי הנזק. 22.     כמו כן, המשיב נהג בחוסר תום לב בכך שהסתיר מעיני בית המשפט את עובדת הגשת תביעה קודמת. הכרעה 23.     לאחר עייני בבקשה, בתגובה ובתשובה לתגובה, הנני קובעת כי דין הבקשה להתקבל וכי יש להורות על דחיית התביעה על הסף, והכל מן הטעמים שיפורטו כדלקמן. 24.     סעיף 5 לחוק ההתיישנות, התשי"ח-1958 קובע כדלהלן: "התקופה שבה מתיישנת תביעה שלא הוגשה עליה תובענה (להלן-תקופת ההתיישנות) היא - בשאינו מקרקעין - שבע שנים; במקרקעין - חמש עשרה שנה; ואם נרשמו בספרי האחוזה לאחר סידור זכות קנין לפי פקודת הקרקעות (סידור זכות הקנין) 2 - עשרים וחמש שנה". סעיף 6 לחוק ההתיישנות קובע כדלהלן: "תקופת ההתיישנות מתחילה ביום שבו נולדה עילת התובענה".   25.     סבורתני, כי במקרה דנן, עילת התביעה נולדה ביום בו הוחלט על מדיניות "שמיים סגורים". כבר אז ידע כי נגרם לו נזק וגם אם לטענתו, לא ידע לאמוד את נזקו המדויק, ידע בברור כי קיים נזק ממשי למשק החקלאי שלו.   26.     לא שוכנעתי כי במקרה דנן קיימות נסיבות אשר בגינן ניתן לקבוע כי מרוץ ההתיישנות אינו חל מרגע קום עילת התביעה ודהיינו, ביטול ההיתרים.   27.     טענות המשיב, המנסות לקבוע מועד אחר לתחילת מרוץ ההתיישנות, אין בהן ממש.   28.     חיזוק למסקנה זו ניתן למצוא אף בחוות דעת המומחה שהוגשה מטעם התובע ביום 22.11.10, אשר מדברת על אירועים אשר ארעו בשנת 2000, ומתייחסת למדיניות "שמיים סגורים".   29.     זאת ועוד, אף בכתב התביעה עצמו מתייחס המשיב לאירועים שארעו בשנת 2002, לכל המאוחר. 30.     התרשמתי כי מדובר בשתי תביעות זהות בנוגע לעילת התביעה. הלכה היא כי המבחן לקיום זהות בין עילות התביעה הוא באם יכול היה התובע לרכז את כל טענותיו הנוגעות לעניין בתובענה אחת.   31.     עוד, אוסיף, כי מועד תחילת מירוץ ההתיישנות הינו מועד גילוי הנזק אף אם אינו גילוי מלוא הנזק.   32.     ראה לעניין זה: רע"א 901/07 מדינת ישראל - הוועדה לאנרגיה אטומית נ' עדנה גיא-ליפל, כדלקמן:   "מירוץ ההתיישנות מתחיל כאשר עילתו של התובע מתגבשת לכדי עילה קונקרטית, שמכוחה יוכל התובע, הלכה למעשה, לפנות לבית משפט ולהגיש תביעתו ... עילת התביעה נולדת במועד שבו מתגבשות העובדות המהותיות המזכות את התובע בקיום החיוב כלפיו על ידי הנתבע, היינו, תקופת ההתיישנות מתחילה לרוץ ביום שבו אילו היה מגיש התובע את תביעתו לבית המשפט והיה מוכיח את כל העובדות המהותיות היה זוכה בפסק דין". ובהמשך נפסק כי: "די אפוא בקצה חוט ואין צורך בידיעה מלאה על קיומו של קשר סיבתי. כל שנדרש הוא גילוי קיומה של אפשרות לקשר סיבתי בין מעשי הנתבע או מחדליו לבין נזקו של התובע, די כי יתגלה קצה חוט או בסיס לסברה הקושרת בין הנזק למעשה או למחדל של הנתבע ... לצד מבחן זה, אנו מוצאים מבחן אחר שיש הגורסים כי הוא מקל מעט יותר עם התובע, 'על פיו נבחן מתי טיב הגילוי הוא כזה, שאדם סביר היה מגיש תביעה בעלת סיכוי ממשי בהתבסס עליו".   33.     מכל האמור לעיל, עולה כי דין הבקשה להתקבל.   34.     תקופת ההתיישנות להגשת תביעה זו, חלפה זה מכבר, ומשכך, התביעה נדחית על פי תקנה 101 (א) (3) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984.   35.     המשיב יישא בהוצאות המבקשת בגין בקשה זו בסך 10,000 ₪ בצירוף ריבית והצמדה כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל ניתן היום, כ' אייר תשע"א, 24 מאי 2011, בהעדר הצדדים. התיישנות