תביעה נגד קייטרינג לחתונות

התובעים הגישו תביעה בסך של 260,000 ₪ כנגד הנתבע, שהינו בעלים ומנהל עסק המציע שירותי הסעדה לחתונות, בגין הפרת הסכם, וכן בגין רשלנות הנתבע, שגרמה להם לנזקים כמפורט בכתב תביעתם. העובדות: העובדות שעיקרן אינו שנוי במחלוקת הינן כדלקמן: התובעים התקשרו עם הנתבע בהסכם מיום 25.5.01 (אשר צורף כנספח א' לתצהיר התובעים) להזמנת שירותי הסעדה לחתונתם שנערכה ביום 19.8.01 (להלן: "ההסכם") , כאשר מחיר המנה שהוסכם בין הצדדים היה 17 דולר לאדם, ומספר המוזמנים נקבע ל - 150 איש. בחתונה בסופו של דבר היו 550 אורחים. התובעים שילמו על החשבון לנתבע את הסך של 10,000 ₪ ונותרו חייבים על פי ההסכם סכומים נוספים לנתבע, אשר בגינם אף הגיש הנתבע תביעה לבית משפט השלום בתל אביב. הצדדים בחרו שלא לאחד את התובענות, אולם הסכימו שתוצאות הדיון בבית משפט זה יהיו ממצאים סופיים וקבועים לגבי הליך אשר מתנהל בבית משפט השלום בתל אביב. טענות התובעים: התובעים טוענים שהאוכל שהוגש בחתונה היה מקולקל, חלק מהאוכל שהוסכם בין הצדדים והוזמן לא הוגש, וכי ההגשה לא היתה מקצועית, ובכך הפר הנתבע את ההסכם ביניהם, ועליו להחזיר להם את הסכום של 10,000 ₪ ששולם על ידם. כן טוענים התובעים לרשלנות הנתבע, שכן לא נהג כפי שבעל מקצוע מיומן בשירותי הסעדה היה נוהג וגרם להם נזק. הם תובעים פיצוי בגין עוגמת נפש בסך של 250,000 ₪ בשל מעשי הנתבע. טענות הנתבע: הנתבע טוען שאינו חייב בסכום כלשהוא לתובעים שכן ההסכם כלל לא הופר על ידו והוא לא התרשל, והאוכל שהוגש באירוע היה טעים ולשביעות רצון התובעים, ובהתאם למוסכם בין הצדדים. עוד טוען הנתבע כי הסכום הנדרש על ידי התובעים הינו מוגזם ומופרז. נדון בטענות התובעים אחת לאחת. הפרת ההסכם על ידי הנתבע : בכתב תביעתם טוענים התובעים לכך שהאוכל שהוגש לשולחנות היה ברובו ברמה גרועה ולא ניתן לאכילה, וכן שפריטים שהוזמנו לא התקבלו כמפורט להלן: מנת דג המושט: התובע יצחק לגזיאל, בתצהיר עדותו הראשית מפרט שלמנת הדג שהוגשה היה ריח נוראי ובלתי נסבל. בעדותו בבית המשפט העיד התובע שלא טעם מן האוכל בעת החתונה, אולם ראה טבחים חוזרים עם מגשים של דג מושט מהאנשים למטבח וזה הדליק לו נורה אדומה (עמ' 9 לפרוטוקול). אביה של התובעת, מר ששון גבע בתצהיר עדותו הראשית הצהיר שהדג נראה מקולקל ומסריח והיה בטעם רע, ולא ניתן היה לאכלו. בבית המשפט העיד שהדג היה מקולקל למרות שלא טעם אותו. העד מר משה זטלוואי, מטעם התובעים העיד לגבי הדג: "אישתי זרקה את זה במקום, כלתי לא לקחה בכלל, כי ראתה את הדג ודחתה אותו".(עמ' 14 לפרוטוקול). הגב' רינה לוי אחותו של התובע העידה שביום האירוע התקשר הטבח והתייעץ עימה האם כדאי להגיש את הדג עם עשבי תיבול או מטוגן, והיא סמכה עליו והסכימה שהדג יהיה ברוטב עשבי תיבול, אולם בעת האירוע ראתה את מגשי הדגים, וראתה את צבע הדגים שהיה שחור, וכאשר פתחו את הדג הבטן היתה ירוקה. (עמ' 16 לפרוטוקול). כן העידה שברגע שהתחילו לצאת מנות של דגים אנשים התחילו להחזיר את הצלחות, וקבוצה של גברים אף הגיעה למטבח עם צלחות. העדים מטעם הנתבע, מר ניסים בנטיה שהיה השף של האירוע, וכן מר משה ג'רבי מנהל המכירות שלו העידו שלא סוכם עם התובעים באיזה אופן דג המושט יוגש בעת עשיית ההזמנה, שכן אין כל משמעות לאופן הכנת הדג מבחינת המחיר, וביום האירוע התקשרה אחות התובע, ודיברה עם השף ביקשה שהדג יוגש ברוטב עשבי תיבול ויין, כאשר השף המליץ לה שלא לעשות כן מאחר ומנה זו לא תטעם לחיכם, לאור העובדה שהם בני העדה הלובית, אולם האחות התעקשה ועל כן הכין הדג ברוטב עשבי תיבול ויין. השף מר בנטיה העיד : "אני בתור השף של הופמן, הסברתי להם שזה עם יין ועשבי תיבול, שהיה ארבע שעות בארון חימום, וזה נותן ריח מטעה של מקולקל, אבל זה לא מקולקל". (עמ' 28 לפרוטוקול). עוד העיד שבעת האירוע היו טענות לגבי תפוח האדמה והדג, כאשר כשמונה אנשים התלוננו על כך. (ראה עמ' 27 לפרוטוקול), וכך גם העיד מר ג'רבי (עמ' 33 לפרוטוקול). בטופס ההזמנה מצויין שיוגש דג מושט, אולם לא מצויין כלל באיזה אופן הוא יוגש (מטוגן או ברוטב), וזאת בשונה ממנות אחרות לגביהן מצויין במפורש באיזה אופן יוכנו (לדוגמא - אנטריקוט בקר צלוי בפריסה, סטייק סלמון מטוגן, סטייק אנטריקוט על האש), אולם אין כל רלוונטיות לצורה בה הוגש הדג. כל אוכל המוגש צריך להיות טעים ולא מקולקל, ומקובלת עלי עדות עדי התביעה אשר חזרו והעידו שלדג שהוגש היה ריח מקולקל ולא ניתן לאכלו. עדות זו מתיישבת אף עם עדות השף שיכול שהיה לדג "ריח מטעה של מקולקל". כאשר מודה העד מטעם הנתבע שהיה לדג ריח מטעה של מקולקל, סימן שהיה לדג ריח כשל דג מקולקל, וברור שלא ניתן לאכלו במצב זה. לאור האמור לעיל, הנני קובעת כי הנתבע לא עמד בהסכם עם התובעים לעניין אספקת דג המושט, שכן הדג שסיפק לא היה ראוי לאכילה. סטייק הבקר: טוען התובע, בתצהיר עדותו הראשית שסטייק הבקר שהוגש כאחת מן המנות העיקריות לא היה עשוי כדרוש, נראה כבשר נא ומלא דם ורוב האורחים לא אכלו ממנו. גם מר ששון גבע, אבי התובעת הצהיר בתצהיר עדותו הראשית שהסטייק הוגש מלא דם ולא עשוי. בבית המשפט העיד מר משה ג'רבי מטעם הנתבע שאורחים התלוננו שהסטייקים לא מספיק מבושלים ומי שרצה להחזיר, המלצרים החזירו, שמו על האש את הסטייקים והחזירו בחזרה לאורחים. (עמ' 24 לפרוטוקול). המסקנה הנובעת מהאמור לעיל, שהיו סטייקים אשר הוגשו לשולחן שהם לא מספיק מוכנים, אולם כל אורח שבחר בכך יכול היה לבקש להחזיר הסטייק למטבח על מנת שיונח שוב על האש ויהיה מוכן במידה המספיקה. יתרה מכך, יש דרגות שונות בצליית סטייק, ולכל אדם טעם שונה, כאשר יש כאלה המעדיפים את הסטייקים שלהם "נוטפי דם". לאור האמור לעיל, לא הוכח בפני שהנתבע הפר ההסכם, ולא סיפק האמור בהסכם לעניין הסטייקים. לביבת תפוחי האדמה: טוען התובע בתצהיר עדותו הראשית שתפוחי האדמה הממולאים בשר שהוגשו כחלק מהתוספות שליוו את המנה העיקרית , היו חמוצים ולא ניתן היה לאכלם. הגב' רינה לוי, העדה מטעם התובעים העידה שאורחים ניגשו אליה ואמרו שתפוח האדמה חמוץ והיא טעמה את תפוח האדמה והוא היה חמוץ. (עמ' 16 לפרוטוקול). העד, מר משה ג'רבי, מטעם הנתבע העיד שאורחים טענו שהתפוח האדמה הממולא חמוץ, עוד העיד: "לגבי התפוחי אדמה, האבא של הכלה טעם בתחילת הערב ואמר שזה טוב וטעים. אולי לקראת המנה העיקרית נטה קצת לכיוון החמיצות, יכול להיות, זה מאוד עדין, זה ישב בתנור חימום". (עמ' 34 לפרוטוקול). ובתשובה לחקירה חוזרת השיב: "טענו שזה חמצמץ קצת. יכול להיות שזה היה חמוץ". (עמ' 35 לפרוטוקול). מקובלת עלי עדות עדי התובעים לעניין זה כאמור לעיל. יתרה מכך, גם מעדויות העדים מטעם הנתבע עולה שתפוחי האדמה היו חמוצים. לאור האמור לעיל הוכח שהנתבע לא עמד בהסכם לעניין לביבות תפוחי האדמה, שכן הלביבות שסופקו על ידו היו חמוצות ובלתי ניתנות לאכילה. הסלטים: טוען התובע בתצהיר עדותו הראשית שהסלטים שהוגשו לשולחן נראו רע מאוד ולא היו טעימים. בבית המשפט העיד מטעם התובע מר אבי סבג אשר סיפר שסלט הוולדורף נראה רע: "סלט של חתונה צריך להראות חי. זה היה נראה כמו משהו מת בתוך הסלט, זה היה נראה על הפנים". (עמ' 12 לפרוטוקול). כן המשיך והעיד שכל האוכל היה מתחת לכל ביקורת. גם העד מר משה זטלוואי מטעם התובעים העיד שסלט הוולדורף נראה לא אכיל וכמוהו גם חלק מהסלטים. (עמ' 14 לפרוטוקול). מקובלות עלי העדויות מטעם התובעים לעניין זה. אשר על כן הוברר שחלק מהסלטים שסופקו על ידי הנתבע ובינהם אף סלט הוולודורף לא היו ראויים לאכילה, ועל כן הנתבע לא עמד באמור בהסכם שבין הצדדים לענין אספקת הסלטים. מנת האבטיח : טוען התובע בתצהיר עדותו הראשית שמנת האבטיח שהובטחה להם כתוספת לקינוח, לא הוגשה כלל. התובע כלל לא נחקר לעניין זה בעדותו הנגדית. בהסכם בין הצדדים מצויין: "פלטת אבטיח בסוף הערב". לאור האמור לעיל, ומשלא נסתרה טענת התובעים לעניין זה, הוכח שהנתבע לא עמד באמור בהסכם לעניין אספקת פלטת אבטיח. סטייק פרגית קווקזי: טוען התובע בתצהיר עדותו הראשית שמנת "סטייק פרגית קווקזי" אשר הוזמנה לא סופקה, ובמקומה סופקה מנת חזה עוף, שהינה מנה פשוטה יותר. התובע כלל לא נחקר לעניין זה בבית המשפט. בהסכם בין הצדדים הוסכם על "סטייק פרגית קווקזי", ומשלא נסתרה טענת התובעים לעניין זה, הפר הנתבע את חובתו על פי ההסכם שכן לא סיפק את אשר התחייב לספק. שתיה קרה: טוען התובע בתצהיר עדותו הראשית שהשתיה קרה שהובטחה להם לא סופקה אלא בחלקה, וגם הבירה שהוגשה לא היתה קרה. העד מטעם התובע, מר משה זטלוואי, העיד לענין זה שכמעט ולא נגע במשקאות ושתה מים אשר היו קרים. לאור האמור לעיל לא הוכח בפני שהשתיה הקרה שהובטחה לא סופקה וכי לא היתה קרה, ועל כן לא הוכיחו התובעים שהנתבע הפר ההסכם בענין זה. שירות המלצרים: טוען התובע בתצהיר עדותו הראשית ששירות המלצרים היה מתחת לכל ביקורת, חסרו מלצרים ואלא שהיו היו צעירי וחסרי ניסיון. העד מר ששון גבע, אביה של התובעת העיד לענין זה, שבהסכם לא כתוב כמה מלצרים צריכים להיות והוא ספר וראה שלא היו מספיק מלצרים. מר משה זטלוואי אשר העיד אף הוא מטעם התובעים, סיפר שלא היתה לו כל בעיה עם המלצרים. לא הוכח בפני ששירות המלצרים היה מתחת לכל ביקורת ו/או שחסרו מלצרים, על כן לא הוכיחו התובעים שהנתבע הפר ההסכם ביניהם לעניין זה. לאור האמור לעיל, הוכח שהנתבע הפר את ההסכם בינו לנתבעים ולא סיפק את כל מה שהתחייב עפ"י ההסכם, וכן חלק מהמאכלים שהתחייב לספק, סופקו על ידו באופן שלא ניתן היה לאכלם, ועל כן לא עמד בתנאי ההסכם בין הצדדים. התרשלות הנתבע: טוענים התובעים להתרשלות הנתבע לאור העובדה שלא פעל כפי שבעל מקצוע מיומן וסביר צריך לפעול ולנהוג במקרה זה. כעולה מהאמור לעיל, מנת הדג, מנת לביבות תפוחי האדמה וכן חלק מהסלטים אשר סופקו על ידי הנתבע היו מקולקלים ולא ניתנים לאכילה, וכן מאכלים אחרים אשר הובטחו על ידי הנתבע לא סופקו על ידו. הנתבע, אשר הינו בעל שירותי הסעדה, צריך וחייב לפעול כשם שבעל מקצוע סביר ומיומן נוהג, וכאשר מספק הוא אוכל המתגלה כמקולקל ובלתי אכיל, כמפורט לעיל, לאירוע הינו מתרשל ואינו פועל כפי שצריך הוא לפעול, ועל אחת כמה וכמה לאירוע כחתונה, אשר בני זוג מייחסים לו חשיבות רבה, והוא נחשב כאחד האירועים בעלי המשמעות הרבה ביותר בחיי אדם בכלל ובחיי בני זוג בפרט, חובה עליו לנהוג בזהירות ובמיומנות ולדאוג שהאוכל היוצא ממטבחו יהיה אכיל ולא מקולקל, וכן שכל מה שהוסכם בינו לבין הזוג הטרי אכן יסופק על ידו, וכאשר לא עשה כן, והוכח בפני שמנות מסוימות מהאוכל שהוגש היו בלתי אכילות ומקולקלות, ומנות אחרות כלל לא הוגשו, התרשל ולא פעל כשם שבעל מקצוע מיומן ומקצועי צריך לפעול. הסכומים הנתבעים ע"י התובעים: טוענים התובעים שיש להחזיר להם את הסך של 10,000 ₪ ששולם על ידם, וזאת לאור העובדה שההסכם בינם לנתבע הופר על ידו. הנתבע טוען, שהתובעים פעלו שלא בתום לב שכן לא פנו בסוף האירוע אליו אלא רק לאחר שלושה ימים התקשר אליהם, ורק אז הודיעו לו התובעים שלא ישלמו לו, וככל הנראה הם עומדים להגיש תביעה כנגדו, ועל כן לטענתו אין מקום לחייבו, שכן אם היה יודע ביום האירוע שתוגש נגדו תביעה, היה מבקש מאדם נייטרלי שיטעם את האוכל ויתן חוות דעתו. לא מצאתי לנכון לקבל טענה זו. התובע העיד שלא דיבר בעניין זה עם הנתבע באותו הערב, שכן היה עסוק בחתונתו ולא רצה לפתוח במהומה, וניתן להבין לליבו, שכן יום חתונה הינו האירוע מרגש בחיי זוג צעיר, ואין כל מקום להיכנס לויכוחים ולגרום לעכירת האווירה ביום זה. יתרה מכך, הנתבע והעדים מטעמו העידו שבאותו ערב היו מספר אנשים שהתלוננו כנגד האוכל והיתה אף מהומה בגין עובדה זו באירוע, והנתבע אף העיד בהגינותו שהאירוע לא היה מושלם מבחינתו, ועל כן כיצד הוא יכול לטעון כיום שלא ידע. זאת ועוד, הוכח בפני שהיו מספר מנות שהובטחו והוסכמו בין הצדדים אשר לא הוגשו כלל, וחזקה על הנתבע שידע שמנות אלה אינן מוגשות, ואף לא טען להיפוכו של דבר בתצהיר. התובעים שילמו סך של 10,000 ₪ על החשבון ונותרו חייבים לנתבע סכום אשר הנתבע בתצהירו הצהיר כי הינו סך של 5,950$ (העומד כיום בסך של כ 26,590 ₪), והנתבע כלל לא נחקר לעניין זה, ובגין סכום זה הוגשה על ידו תביעה לבית משפט השלום בתל-אביב. לא ניתן לאמר שהנתבע לא סיפק לתובעים כלל את האמור על פי ההסכם שכן ההסכם כלל מספר רב של מנות החל ממנות שהוגשו בבר קבלת הפנים, סלטים, מנות בינים, מנות עיקריות, תוספות חמות, תוספות קרות ומנות אחרונות, וכן אקסטרא פינוקים. לאור האמור לעיל המסקנה שהגעתי אליה הינה שעל התובעים לשלם לתובע את מחצית הסכום שנקבע ביניהם בהסכם כתשלום עפ"י ההסכם שכן הנתבע הפר את ההסכם בינו לתובעים כדי מחציתו, ולא סיפק להם חלק מהמאכלים שהתחייב לספקם, וחלק מהמאכלים שסופקו לא היו ראויים למאכל, וזאת למרות שהיו מאכלים רבים נוספים שכן סופקו על ידו כנדרש. אשר על כן בעניננו אין התובעים זכאים להשבת הסכום ששולם על ידם, בסך של 10,000 ₪. מאחר והנתבע לא טען לקיזוז סכומים, אלא הצדדים הסכימו שהקביעות העובדתיות אשר יקבעו בתיק זה ישמשו כממצאים סופיים אף לתביעה המתנהלת בינהם בבית המשפט השלום בתל אביב, על הצדדים לפנות לבית משפט השלום בתל אביב לחישוב הסכום הנוסף אשר על התובעים לשלם לנתבע, בהתאם למנגנון שנקבע כאן לפיו על התובעים לשלם לנתבע מחצית מהסכום שהוסכם עליו בהסכם ביניהם. התובעים טוענים לנזק סך של 250,000 ₪ בגין עוגמת נפש שנגרמה להם בשל מעשי הנתבע כמפורט לעיל. לעניין עוגמת הנפש העיד התובע שבעת האירוע אף אחד לא אכל והוא ששמע אנשים מתלוננים, ולאחר האירוע אף שמע אדם שרב עם אימו בשוק. כן העיד שהוא מכיר אדם שיצא בעת האירוע לאכול בחוץ במקום לאכול בחתונה, ויש עוד אדם שהילדים שלו אכלו רק לחם עם חומוס (עמ' 7 לפרוטוקול). העד מטעם התובע מר אבי סבג העיד שהחתונה מבחינת האוכל היתה "גועל נפש" כדבריו אולם היתה שימחה בחתונה. העדה הגב' רינה לוי מטעם התובעים העידה שבמהלך האירוע היתה קבוצה של מספר גברים שהתלוננה והגיעה למטבח עם צלחות להחזיר האוכל. גם מר הופמן, הנתבע העיד במהלך האירוע הגיעו מספר אנשים למטבח ואמרו שהאוכל לא טוב כאשר שאר האנשים אכלו רקדו ושתו, וכך אף העיד השף, מר בניטה. המסקנה הנובעת הינה שאכן נגרם לתובעים עוגמת נפש בגין התנהגות ופעולות הנתבע כמפורט לעיל, אולם השאלה היא מה גובה הסכום בו יש לפצות התובעים בגין עוגמת הנפש שנגרמה להם. טוען הנתבע שהתובעת, אושרית לגזיאל כלל לא העידה ועל כן אין לדעת מהי עוגמת הנפש שנגרמה לה. לא מצאתי לנכון לקבל טענה זו, שכן התובעים הינם בני זוג, והעובדה שבחרו ליתן תצהיר עדות ראשית מטעם הבעל, אינה מעלה ואינה מורידה לעניין הוכחת תביעתם על עוגמת הנפש שנגרמה להם בגין מעשי והתנהגות הנתבע. לאור העדויות המפורטות לעיל, הוברר שבמהלך החתונה היו תלונות של מספר אורחים, אולם החתונה נמשכה כסידרה ושימחת בני הזוג ואף אורחיהם לא הושבתה במהלך חתונתם, שכן החתונה כהגדרת אחת העדים, היתה בסופו של דבר "חתונה שמחה". טענות התובע שהיו אנשים שהלכו לאכול בחוץ כלל לא הוכחו, ואף בבית המשפט הוא העיד שהיה אדם אחד שהוא שמע עליו שהלך לאכול בחוץ כאשר לא יכול היה לנקוב בשמו, והעובדה שלא הזמינו כלל לעדות, מביאה למסקנה שהתובעים לא הצליחו להוכיח עובדה זו. טענת התובעים שעוגמת הנפש שנגרמה להם נמשכה אף לאחר אירוע החתונה, התגלתה מעדות התובע בבית המשפט כאדם אחד אשר רב עם אימו בשוק לאחר החתונה. יתרה מכך, כפי שפורט לעיל בהסכם היו מספר רב של מנות, הן מנות ראשונות, הן מנות ביניים והן מנות עיקריות, אשר לא כולן היו בלתי ראויות לאכילה, שכן הוברר בפני שרק מספר מנות היו מקולקלות ובלתי ראויות לאכילה. התובע מבקש מבית המשפט שיגזור גזירה שווה מפיצויים הנפסקים בתביעות לפי חוק איסור לשון הרע שכן המדובר בעוגמת נפש. אין כל מקום להקיש מדיני עשיית לשון הרע לענייננו, שכן עסקינן בסוגיות משפטיות שונות, כאשר השיקולים המשפטיים המנחים בכל הנוגע לקביעת שיעור הפיצוי בלשון הרע אינם בהכרח זהים לשיקולים המנחים בקביעת שיעורו של הפיצוי בעניננו. ראה ע"א (חיפה) 2279/01 חיים ביטון נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ, תק - מח 8368 (1) 2002. יתרה מכך, אף הרציונל העומד בבסיסו של חוק איסור לשון הרע שונה מזה עליה מושתתת עוולה הרשלנות לפי דיני הנזיקין שכן העקרון המונח ביסוד תורת הנזיקין הוא "השבת המצב לקדמותו" . אשר על כן פגיעה בשמו הטוב של אדם מכח עילת לשון הרע, אינה דומה לפגיעה בשם טוב מכח עילת הרשלנות. כן ראה לעניין זה את ספרו של ג' טדסקי, דיני הנזיקין בעמ' 574, הקובע שפיצוי כספי הניתן לניזוק בא לאפשר לו לרכוש בעתיד אושר ושמחה שיהיו משקל נגד לסבל וליסורים שסבל בעבר, באופן שהאיזון בין השניים יעמיד אותו ככל האפשר במצב בו היה נתון לולא העוולה. עפ"י חוק החוזים, משהופר חוזה, זכאי הנפגע לפיצויים בעד הנזק שנגרם לו עקב הפרה, כאשר הנזק יכול שיהא נזק לא ממוני כגון כאב וסבל, אי נוחות או פגיעה ברגשות, אשר בגינו, יש לערוך שתי בחינות, האחת הינה קביעת היקפו ומידתו של הנזק הלא ממוני, שבגין התרחשותו אחראי המפר, והשניה קביעת שיעור הפיצוי לו זכאי הנפגע, כאשר לעניין זה נקבעה הוראה מיוחדת בסעיף 13 לחוק החוזים תרופות. שיקול הדעת הניתן לבית המשפט במסגרת סעיף 13 צריך להיות במסגרת השיקולים הקבועים בחוק החוזים תרופות, ועל בית המשפט לשוות לנגד עיניו את העקרון שמטרת הפיצוי היא החזרת המצב לקדמותו ואין מטרתו הענשת המפר. ראה לעניין זה ע"א 348/79 גולדמן נ' מיכאלי, פד"י לה (4) 31. מכל האמור לעיל הגעתי למסקנה שהסכום המגיע לתובעים בגין עוגמת הנפש שנגרמה להם הינו בסך של 7500 ₪. לאור האמור לעיל הנני מחייבת את הנתבע בסך של 7500 ₪, וכן בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד התשלום בפועל. כמו כן הנני מחייבת את הנתבע בסכום של 1000 ש"ח בגין הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד ומע"מ כחוק. הסכום יישא הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן פסק הדין ועד התשלום בפועל. קייטרינגאירועים (תביעות)