1. התובע יליד 9.9.76, היה מעורב בתאונת דרכים, עת נהג באופנוע, תאונה שהתרחשה ב- 6.7.96 והגיש תביעה זו לפיצוי על נזקיו על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים תשל"ה - 1975. שאלת החבות לא היתה במחלוקת בין הצדדים ועניינו של פסק דין זה בשאלת גובה הנזק. ממקום התאונה הועבר התובע לאשפוז בבי"ח פוריה, שם אושפז כחודש ימים. לאחר שאושפז גם במרכז חורב בחיפה ובבית חולים רמב"ם לצורך ביצוע ניתוח כריתת כיס המרה, הוחזר למרכז חורב ומשם שוחרר לביתו ב- 28.8.96. 2. במהלך קדמי המשפט מונו מספר מומחים לבדיקת התובע, מומחה אורטופד, פנימאי, מומחה בתחום רפואת השיניים, מומחה בתחום התפקוד המיני ופסיכיאטר. בשלב מאוחר יותר, מונה המומחה בתחום התפקוד המיני לשמש גם כמומחה בתחום האורולוגי ולאחר מכן מונה גם כמומחה בתחום הפוריות. 3. המומחה האורטופד, ד"ר שרביט, ערך חוות דעת ב- 15.9.97 ומצא כי כתוצאה מהתאונה עבר התובע שבר באגן מסוג "ספר פתוח" שהתאחה עם מצב של symphisiolysis pubis של כ- 3 סנטימטר. המומחה מצא כי לא נותרה נכות בעמוד שדרה צווארי או בפרקי הירכיים, לא נגרם קיצור גפה משמעותי, הצלקות אינן מכוערות ואינן מכאיבות ואף לא מצא עדות לנזק עצבי מרכזי או היקפי. המומחה מציין כי בעבר סבל גיא שנים מהתקפי כאבי בטן, כאבי גב מותני והפרעות בדרכי השתן ובין היתר סבל מ - hypospldias ועבר הרחבה של פתח דרכי השתן ב- 1973 וב- 1977. ד"ר שרביט מצא כי גורמי הנכות שנותרו הם השבר באגן והצלקות. הנכות שהעניק היא כולה עבור השבר באגן בשיעור של 25% על פי סעיף 46 (3) לתקנות המל"ל. המומחה לא העניק נכות בגין הצלקות. המומחה בתחום הנפשי, פרופ' בנטל, ערך את חוות דעתו ב- 28.4.98 ומציין כי לתובע היו בעיות נפשיות ומצבי חרדה שקדמו לתאונה הנדונה וללא ספק מעידים על הפרעה נפשית מסוימת. המומחה מציין כי במהלך שירותו הצבאי הועמד הפרופיל הרפואי שלו על 64 ולאחר מכן שוחרר מצה"ל עם פרופיל 21. בחוות הדעת מצוין כי החל מאוקטובר 96' היה התובע בטיפול פסיכולוגי למשך כשנה במהלכה התקיימו 24 ביקורים. המומחה מציין כי ממהלך תיאור הטיפול הפסיכולוגי ניתן להסיק על שיפור במצבו וכניסת נימה חיובית ואופטימית יותר בראייתו. המומחה ממשיך כי כחודשיים לאחר הדיווח הנ"ל נבדק אצלו וכאן מסר על נימה פחות אופטימית כאשר נושא התפקוד המיני עומד עדיין במרכז. המומחה מוסיף כי ייתכן שחלק מהצגת הדברים בחומרה יתרה נבע מעצם ידיעתו של התובע כי מדובר בנושא משפט הפיצויים. המומחה הוסיף כי בהערכת מצבו של התובע יש לקחת בחשבון מספר עובדות מעברו טרם התאונה ומזכיר פגם מולד של glandular hypospadiasis, ניתוח meatotomy & circumcision שעבר התובע בשנת 1977, חבלות ראש שונות כתוצאה מנפילה במדרגות בביתו (2.1.95), מנפילה בים שארעה ב- 4.9.93, ונפילה נוספת ממדרגות שארעה בהיותו חייל (1.4.95). עוד נזכרת הפנייה של לשכת הגיוס לבדיקה אורטופדית בגלל כאבי גב במאמץ וכאבים בבית החזה הקשורים לנשימה ומאמץ ב- 4.11.93. הבדיקה היתה תקינה והאורטופד המליץ על פרופיל 82. עוד נזכר אשפוז במחלקה כירורגית בפוריה בגלל כאבים בבטן ימנית תחתונה ב- 22.4.95, וכן בדיקה בחדר המיון של בית חולים פוריה ב- 4.7.95 בגלל כאבים בשוק ימין וגב לאחר נפילה מסוס. ב- 28.8.95 בעת השירות הצבאי פנה לקב"ן שהמליץ על הפניה לבדיקה פסיכיאטרית והמליץ על הורדת פרופיל ל- 64. ב- 17.10.95 נבדק בועדה רפואית לשינוי כושר הבריאות וצוין adjustment disorder, anxiety fear ובהתאם נקבע לו פרופיל 64. המומחה מציין כי הפגיעה הפיזית של התובע בתאונה משליכה על מצבו הנפשי וכי ההפרעה בתפקוד המיני תורמת לא מעט למצבו הנפשי המדוכא, אך כי נראה שעם הטיפול הפסיכולוגי שעבר התובע חל שיפור במצבו וקיים יסוד סביר להניח שבמרוצת הזמן מצבו יתייצב, גם אם התזכורת הגופנית תהווה גורם מפריע במהלך חייו. בחוות הדעת מצוין כי על פי תלונות הנפגע הבעיה המטרידה אותו ביותר היא בעית התפקוד המיני. מסקנת המומחה היתה כי יש להעמיד את הנכות הצמיתה בתחום הנפשי כתוצאה מהתאונה על 10%. בסיום חוות דעתו מציין המומחה כי ייתכן שתיווצר חפיפה מסוימת בין קביעתו של המומחה לתפקוד המיני לבין קביעתו שלו. 4. לאחר שהתברר כי פרופ' כהן שמונה כמומחה פנימאי בתחילת קדם המשפט מסר בעדותו כי מעולם לא שימש מומחה מטעם בית משפט בתיקי תאונות דרכים או תביעות אחרות ואף כי לדעתו תחום המומחיות המתאים הוא התחום הכירורגי מונה תחתיו כמומחה מטעם ביהמ"ש ד"ר אלדר מנהל המחלקה הכירורגית בבית החולים בני ציון בחיפה. מומחה זה ערך חוות דעתו ב- 20.4.02 (בטעות כתוב בחוות הדעת 2001). הוא מונה לחוות דעתו בשאלה האם הדלקת בכיס המרה והניתוח להוצאת כיס המרה הותירו אצל התובע נכות והתבקש להתייחס לשאלת הקשר הסיבתי בין עניינים אלה לתאונת הדרכים. בחוות דעתו מציין המומחה כי לדברי התובע בפניו הוא סובל מאז הניתוח מהתקפי כאבי בטן המופיעים לערך אחת לחודש, כאבים המלווים בתפיחות והקאה, הוא מקיא לעיתים וכששוכב על צד ימין הכאבים נרגעים. המומחה מציין בין היתר כי התובע איננו מוגבל בתנועותיו וכי הוא משתמש בחגורת גב. המומחה מצא קשר ישיר בין התאונה לדלקת כיס המרה. המומחה מציין כי הפתולוגיה טופלה כראוי בניתוח כריתת הכיס וכי הנכות הנובעת ממהלך הארועים הנ"ל היא של 10% ל- 3 חודשים לאחר הניתוח ושל 0% בהמשך. המומחה בתחום הפה והלסת התייחס לפגיעה בשן הקדמית השמאלית בלסת העליונה שנגרמה בתאונה. בחוות דעתו שנערכה ב- 29.1.98 אישר 2,500 ₪ לטיפול הראשוני לשיקום השן וכן אישר 4 החלפות כתרים עד גיל 65 בסכום כולל של 8,500 ₪. 5. כמומחה בתחום התפקוד המיני ולאחר מכן גם בתחום האורולוגי ובתחום הפוריות מונה ד"ר יורם ורדי, מנהל היחידה הנוירואורולוגית ולהפרעות בתפקוד המיני של הגבר במרכז הרפואי רמב"ם חיפה. חוות דעתו הראשונה שניתנה במסגרת מינויו כמומחה לתפקוד המיני ניתנה ב- 20.6.97. המומחה מציין בחוות דעתו כי התובע עבר בירור שכלל שתי בדיקות זקפה ליליות שהצביעו על פגיעה אורגנית במנגנון הזקפה וכן בדיקה נוירופיזיולוגית שהראתה על פגיעה עצבית סקרלית. המומחה מציין כי ידוע שסוג כזה של שברים באגן יכולים לגרום לפגיעה בתפקוד המיני הן כתוצאה מפגיעה עצבית והן בכלי הדם לפין. המומחה מצא קשר בין התאונה והשברים באגן לבין הפגיעה בתפקוד המיני. בסיכום חוות דעתו מציין המומחה כי מסקנותיו מבדיקת החולה ומבדיקות המעבדה שבוצעו לתובע הן כי התובע סובל מפגיעה עצבית ביכולת הזקפתית ובהנאה המינית כתוצאה משברים באגן. המומחה העמיד את נכותו הצמיתה של התובע על 30% לפי סעיף 24 (5) לתקנות המל"ל עקב הפגיעה בתפקוד המיני (ת/1). חוות דעתו השניה מתייחסת להפרעות האורולוגיות ולנושא הפוריות. חוות דעת זו נושאת אף היא את תאריך 20.6.97 אך נערכה בתחילת שנת 2000 לאחר מינויו כמומחה בתחומים נוספים אלה (ראה ע' 16). המומחה מציין את בדיקות המעבדה שבוצעו ומסכם כי מאז התאונה יש לתובע תלונות על הפרעות בתפקוד מיני, במתן שתן ותלונות על חוסר יכולת פליטת זרע. המומחה כותב כי מעיון במסמכים עולה שהפגיעה היחידה אותה ניתן לקשור לתאונה היא היצרות בשופכה הבולברית כתוצאה מקטטר שהוכנס לחולה בזמן אשפוזו. המומחה מציין כי ההיצרות בשופכה הוכחה בצילומים ובציסטוסקופיה, נראית מינימלית, לא הודגמה הפרעה חסימתית משמעותית ולא נמצאה כל פגיעה עצבית. עוד מציין המומחה כי תלונות החולה על מתן שתן בישיבה ובאופן מפוזר לא קשור לפגיעה בשופכה אלא להיפוספדיאס (פתח שופכה הממוקם לא בקצה הפין) שהינו מום מולד ואינו קשור לתאונה. המומחה מוסיף כי לא מצא כל פגיעה בפליטת הזרע. מסקנותיו של המומחה הן כי נמצאה היצרות מינימלית בשופכה הקשורה לקטטר שהוכנס במהלך האשפוז, היצרות מינימלית שאינה קשורה לתלונותיו וכן כי לא נמצאה פגיעה בפוריות. המומחה העניק לתובע בגין ההיצרות הנ"ל 10% נכות למשך שנתיים על פי סעיף 23 (3) א1. בת/3 מ- 22.6.99 השיב ד"ר ורדי לשאלות הבהרה שהפנה אליו ב"כ התובע וב- 10.4.00 השיב פעם נוספת לשאלות בנושאי פוריות ואורולוגיה (ת/4). בתשובותיו בת/3 ות/4 ציין המומחה כי מנגנון הזקפה ומנגנון פליטת הזרע הם נפרדים ואינם קשורים זה בזה וכי פגיעה במנגנון הזקפה אינה מלמדת על בעית עקרות. המומחה הדגיש כי אין קשר בין הפגיעה האורגנית בזקפה לבין פליטת הזרע וכי לא הוכחה אספרמיה אצל התובע. 6. המומחים השונים העניקו אם כן לתובע 25% נכות בתחום האורטופדיה, 30% נכות בגלל פגיעה בתפקוד מיני, 10% נכות בתחום הנפשי. עוד הוענקו נכויות זמניות בשיעור 10% ל- 3 חודשים בידי המומחה הכירורג, ו- 10% לשנתיים בגין היצרות מינימלית בשופכה בידי האורולוג. שיקלולן של הנכויות הצמיתות הוא אם כן 52.75%. 7. רקע עובדתי התובע נפגע בתאונה ב- 6.7.96 בהיותו כבן 20 בנוסעו על אופנוע. בתצהירו (ת/7) מתאר התובע בפירוט רב את תחושותיו והרגשותיו במהלך אשפוזו, את הצורך בשכירת דירה בקומת קרקע במשך שנה ואת הקושי שנגרם לו בגין הבעיה בתפקוד המיני שמקורה בתאונה, עוד מספר התובע על קיצור ברגלו, על כאבי גב, על מדרס לנעל שהוא מעדיף לא להשתמש בו, על כאבי בטן ועל כאבים נוספים. התובע מפרט כי לפני התאונה עסק רבות בספורט, היה רוכב על סוסים, עושה סקי מים, חותר בקיאקים ורץ. התובע מוסר כי הוא איננו יכול עוד לרוץ וקשה לו לחתור, אך כי הוא רוכב על סוסים ועושה סקי. התובע מסר בחקירתו כי למד בבית ספר עמל בטבריה במשך 4 שנים בכיתות ט' עד י"ב במגמה טכנולוגית אוטמציה ובקרה, היה תלמיד בינוני וכי יש לו בגרות חלקית, שכן נכשל במתמטיקה והיסטוריה (ע' 23). התובע מספר כי בתקופה הסמוכה לפני התאונה גר בבית הוריו וחודש לפני התאונה עבד במינימרקט ביסוד המעלה. לפני כן, עבד בזכוכית הצפון במשך כחצי שנה (ע' 25). בתצהירו מוסר התובע כי בזמן שעבד בסופרמרקט תכנן ללמוד קורס לתיקון מזגנים כדי להפוך לעצמאי אך התאונה ארעה עוד לפני שהספיק להגיע לקורס. לקראת סוף השנה הראשונה לאחר התאונה החל לדבריו לחפש עבודה (ס' 38 לת/7). עבד יום אחד בחוף הרחצה של חמת גדר, מצא שהיו לו כאבים חזקים בסוף היום ולא חזר לאותו מקום והחליט ללכת ללמוד מחשבים. אחרי סיום הקורס שנמשך שנה ניסה למצוא עבודה ולא הצליח, נרשם לחברת כוח אדם בשם דנאל ששלחה אותו למספר מקומות עבודה אך הוא לא הצליח להתקבל. על פי הנטען בתצהיר כולם דחו אותו כששמעו שעבר תאונה רצינית. בתצהיר נמסר כי לפני מספר חודשים מצא התובע סוף סוף עבודה חלקית במשרד שמאים בטבריה, אותה התחיל בחודש אוגוסט 2000 ועבד במשך כחודש 3 ימים בשבוע ולאחר חודש עבר לעבוד מדי יום כ- 5 שעות. מדובר בעבודה שעיקרה צילומים של רכב פגוע ושליחויות כאשר מעבידו נותן לו רכב לעבודה וקנה לו מושב אורטופדי לרכב. התובע מוסר כי אחרי עבודה רצופה במשך מספר שעות הוא חייב לקחת כדורים נגד כאב כדי להרגיע את הכאבים בגב ובאגן מאחור. במהלך עדותו עבד התובע עדיין במשרד שמאי הרכב. התובע סיפר על הנסיעות לקורס המחשבים וכי התחלק עם שניים נוספים בהסעות לקורס שהתקיים בחיפה (ע' 28). התובע מסר כי למעשה לאחר קורס המחשבים לא היה באף ראיון עבודה וציין כי בשביל למצוא מקום עבודה מסודר בתחום זה עליו להמשיך ללמוד מעבר לטכנאות מחשבים, כי החליט שהנושא אינו מתאים לו וכי עליו ללמוד 3 שנים לתואר כדי להתקבל לעבודה. התובע מוסר כי כיום הוא גר בטבריה בדירת ההורים וכי חזר לגור עמם כשנה לאחר התאונה. התובע אישר כי דירת ההורים היא בקומה רביעית וכי אין מעלית בבניין. לדבריו הוא יורד ועולה את המדרגות רק פעם אחת ביום בדרך כלל למעט אם הוא יוצא או בשבת, שאז הוא יורד עוד פעם ואף הוסיף כי כמעט אינו יוצא עם חברים. התובע אישר כי גם לפני התאונה סבל מכאבי בטן אך טען שאין אלה אותם כאבים מהם סבל אחרי התאונה. התובע מסר על כאב בטן המתרחש פעם בחודש. לדבריו, כיום הוא מטפל בכך בלקיחת כדורים (ע' 37). מזה 3 שנים לפני מתן עדותו התובע אינו מטפל עוד בעניין כאבי הבטן (ע' 38). התובע אישר גם כי עוד בתקופת שרותו הצבאי סבל מכאבי גב שהצריכו ברור רפואי (ע' 24) ואישר כי במהלך שירותו הצבאי סבל מפחדים וחרדות (ע' 26). התובע מוסר כי יש לו כאבים באגן כשהוא מתאמץ או כשקר לו יותר מידי. לדבריו כואב לו גם כשהוא עושה סקי (ע' 38) ועולה במדרגות לביתו פעמיים. עוד מסר, כי יש לו קצור ברגל וצליעה (ע' 40). מתברר כי להורי התובע יש עסק של הסעות לחמת גדר. שני ההורים עבדו בעסק. האב כנהג מונית והאם כנהגת טרנזיט (ע' 34). התובע מוסר כי לאחר התאונה עובד אביו רק כנהג מונית (ע' 34). לתובע עצמו יש רישיון נהיגה. התובע טען כי עסק ההסעות לחמת גדר הופסק עם קרות התאונה (ע' 34). לאחר מכן הוסיף כי את רב הקליינטים הפסידו ההורים מאז התאונה וגם הזמנים השתנו, וטען כי מיום ארוע תאונת הדרכים הפסיקה האם לנהוג ולא חזרה לנהוג על הטרנזיט (ע' 35). התובע נשאל מדוע אינו עובד בהסעות או משתלב עם אביו בעבודה על מונית. התובע השיב כי בתחילה היה עם קביים ולא יכל היה לנהוג וביחס לתקופה שמאז שנה אחרי התאונה השיב שההורים הפסידו את רב הנוסעים ולא היתה עבודה להסעות לחמת גדר. עוד מסר "אני לא כל כך מעוניין לעבוד בתור נהג מונית" (ע' 36). יצוין כי בתצהיר האם (ת/9) לא נטען כי מאז התאונה הפסידו ההורים את מירב הלקוחות ואף לא נטען כי האם הפסיקה לנהוג בטרנזיט, אלא כי במשך 5 חודשים רכב הטרנזיט היה מושבת. 8. בסיכום המחלה מ- 6.8.96 שנערך בבית חולים פוריה שבטבריה לאחר אשפוז בן חודש ימים מצוינת בעיקרו חבלה באגן ושבר מסוג "ספר פתוח", המטומה ונפיחות במפשעה, רגישות במישוש והגבלה בתנועות. מצוין כי התובע עבר קיבוע חיצוני של האגן בניתוח. לאחר יומיים אושפז בשנית למשך יום בבית החולים פוריה לאור כאבים בבטן. נמצא כיס מרה מורחב ולתובע הוצע ניתוח כריתת כיס המרה. התובע בקש לעבור את הניתוח בבית החולים רמב"ם והועבר לשם לצורך כך. בסיכום האישפוז מבית חולים רמב"ם מצוין כי אושפז מ- 8.8.96 ועד 14.8.96 ובוצעה כריתת כיס המרה. התובע הוחזר למרכז חורב. בסיכום מחלה מ- 28.8.96 מצוין כי התובע התחיל ללכת בעזרת קביים, המקבעים החיצוניים הוסרו, האגן יציב. הוזמנה חגורה לחבישת האגן בעמידה והליכה. הומלץ על שימוש בקביים למשך חודש נוסף לשם הגנה. הומלץ על מגורים לא בקומה חמישית (ראה מסמכי ת/8). ב- 5.9.96 שכר התובע דירה בקומת קרקע בבית ברחוב השומר 43 בטבריה לתקופה של 9 חודשים, עד ל- 4.6.97. דמי השכירות עמדו על 4,050$. תקופת שכירות זו לא הושלמה וב- 6.1.97 החל התובע בתקופת שכירות נוספת בת 7 חודשים עד ל- 6.8.97 ברחוב גולני 20 בטבריה. התובע התגורר בדירות בקומת קרקע 11 חודש וחזר לבית הוריו. 9. תפקודיות הנכות לתובע נגרמה כתוצאה מהתאונה נכות רפואית צמיתה בשיעור של 25% בגין הפגיעה האורטופדית באגן, 30% נכות בגין הפגיעה בתפקוד המיני ו- 10% בגין פגיעה נפשית. שקלול הנכויות הרפואיות מביא ל- 52.75%. בעוד התובע מבקש לקבוע כי נכותו התפקודית עומדת על 66% כשלדעתו יש לראות את הנכויות הרפואיות כתפקודיות מעל למידתן הרפואית, טוענים הנתבעים כי התאונה לא הותירה כל נכות תפקודית ולחילופין הותירה נכות ששיעורה אינו עולה על 10% כשיעור הנכות שקבע פרופ' בנטל. שקלתי טענות הצדדים לכאן ולכאן. המומחה האורתופדי שבדק את התובע ב- 20.6.97 הסביר בעדותו כי לא התרשם שלתובע יש הפרעות בהליכה וכי לא מצא קיצור ברגל למעט קיצור של סנטימטר אחד, קיצור שיכול להיות טבעי (ע' 65). הנכות שנמצאה היא נכות בשיעור 25% בגין שבר באגן מסוג "ספר פתוח" שהתאחה עם פתיחה של 3 ס"מ בפתיחת עצם הפוביס. המומחה הסביר כי לעצם הפוביס שני חלקים שנפרדו ולא חזרו להיות ביחד (ע' 65). המומחה אישר כי התובע יכול לעשות סקי ולרכב על סוסים. לדבריו לא היתה במקרה זה פגיעה בפרקי הירכיים, פגיעה המונעת הליכה, רכיבה ופעילות ספורטיבית. המומחה ציין כי התובע לא יוכל להיות אלוף הארץ בריצה ולא יוכל אולי להרים דברים כבדים. המומחה ציין כי יחסית למשקלו של התובע דברים כבדים הם משקל 50 או 60 ק"ג. התובע עצמו אישר כי הוא ממשיך לרכב על סוסים ולעשות סקי. עובדה היא כי לאחר שהתגורר קרוב לשנה בדירה בקומת קרקע, שב להתגורר בבית הוריו המצוי בקומה רביעית בבית ללא מעלית. התובע הנו אדם צעיר שנפגע פגיעה אורטופדית שהותירה נכות רפואית של 25%. גם אם המומחה האורתופדי סבר כי מגבלות התובע בתחומו הנן רק בפעולות קיצוניות של ריצה או הרמת משקל כבד, הרי יש לקבל כי עצם העובדה שהתובע עבר תאונה קשה הכוללת פגיעה אורטופדית ניכרת מהווה קושי במציאת מקום עבודה ויש לקבל כי במצבי מאמץ חריף הוא סובל מכאבים באגן. למרות שנראה לי כי התובע הגזים בענין כאבים שהוא סובל לאחר מספר שעות עבודה במשרד השמאים, ולא דייק לענין טענתו כי בדרך כלל הוא יורד ועולה במדרגות בית הוריו רק פעם אחת בלבד ביום, הרי נראה לי כי לאור משך חיי העבודה שלפניו, ובהתחשב בטיב הפגיעה, נכון לראות את הנכות האורתופדית כתפקודית ברובה, זאת, אף בהתחשב בהישגיו הדלים יחסית בלימודים, כמשתקף במסמכי בית הספר שהוצגו כמוצג (נ/2), עניין התומך במחשבה שיעסוק בעבודה שאינה משרדית אלה דורשת פעולות פיזיות. אני מעמידה את הפגיעה התפקודית בתחום האורתופדי על 20%. לענין תפקודיות הנכות בתחום התפקוד המיני ובתחום הנפשי, מסכימה אני כי מגבלות חמורות בתפקוד המיני עשויות לגרום, לאור השפעתן הנפשית, לקשיי תפקוד כלליים במידות שונות. על כן גם העניק פרופ' בנטל לתובע נכות נפשית בשיעור 10% שעיקרה מבוסס על הפגיעה בתפקוד המיני. עם זאת, לא נראה לי כי נכון לראות את הפגיעה בתפקוד המיני כמייצגת פגיעה תפקודית במלוא או אף ברוב שיעורה הרפואי, מה גם שהנכות הנפשית הוענקה על יסוד הנכות בתפקוד המיני. את תפקודיות הנכות בתחומי התפקוד המיני ובתחום הנפשי, נראה לי נכון להעמיד ביחד, באופן גלובלי, על 15% בסך הכל. מכאן, הפגיעה התפקודית כולה עומדת לאחר שיקלול על 32%. 10. בסיכומיו מבקש ב"כ התובע לקבל את קביעתו של פרופ' כהן שמונה בתחילת הליך קדם המשפט כמומחה בתחום הפנימי ולהעדיפה על קביעתו של ד"ר אלדר. יש לדחות בקשה זו. ד"ר אלדר מונה כמומחה לאחר שבחקירתו מסר פרופ' כהן כי מעולם לא שמש כמומחה מטעם בית המשפט בתביעות בגין תאונות דרכים ואחרות (ע' 58-59) וכי לדעתו תחום המומחיות המתאים במקרה זה הוא התחום הכירורגי. גם אם טעה מומחה זה בסברו כי לא קבל בתיק זה כתב מינוי מבית המשפט (ע' 57) התברר כי סבר שהתובע הגיע אליו כחולה ובקש אבחנה ועזרה (ע' 56). פרופ' כהן ציין בעדותו כי לו ידע שהתובע הגיע אליו מטעם בית המשפט היה מבקש לראות את כל החומר והיה בודק את הדברים יותר לעומק (ע' 56). יצוין כי המסמך שערך פרופ' כהן, אותו מבקש ב"כ התובע לראות כחוות דעת רפואית שתאומץ על ידי בית המשפט - נ/8, הופנה אל ב"כ התובע, אינו מזכיר כל מסמכים רפואיים ונערך ב- 8.2.98. במצב זה, הודיעו הצדדים במשותף כי הם מסכימים כי ימונה מומחה רפואי מטעם בית המשפט בתחום הכירורגי במקום פרופ' כהן (ע' 60). בהמשך, מונה ד"ר שמואל אלדר, מנהל המחלקה הכירורגית בבית חולים בני ציון בחיפה, במקום מינויו של פרופ' כהן. תמוהים אם כן דברי ב"כ התובע בסיכומיו לפיהם "נאנס להיענות לבקשת בית המשפט למינוי מומחה אחר" (ס' 5 לסיכומים) ואין לקבל בקשתו לאמץ חוות דעתו של פרופ' כהן. פרופ' אלדר הוא שמונה כמומחה רפואי במקום הפרופ' כהן וחוות דעתו של פרופ' אלדר שנערכה ב- 20.4.02 (בטעות נרשם בה 2001) היא חוות דעת מומחה בית המשפט בתחום הפנימי/הכירורגי. המומחה ד"ר אלדר מצא כי התובע סבל מדלקת כיס מרה שהתפתחה ישירות כתוצאה מתאונת הדרכים או מהטפול האינטנסיבי הנלווה. המומחה מציין כי הפתולוגיה טופלה כראוי בניתוח כריתת הכיס. הנכות שנקבעה היא 10% לשלושה חודשים ו- 0% בהמשך. המומחה התיחס בחוות דעתו גם לכאבי הבטן והתפיחות המופיעים לסירוגין מאז הניתוח ומציין כי למרות שתופעות דומות מוזכרות גם טרם התאונה ויכולות לנבוע גם מהמחלה המולדת ממנה סובל התובע, הסימפטומים רומזים גם על אפשרות של התדבקויות הנובעות מהניתוח. עם זאת, מציין המומחה כי התדבקויות מעי הגורמות לחסימות נדירות אחרי ניתוח כיס מרה וגם אם כך הוא במקרה הנדון הרי הכאבים המתוארים על ידי התובע הם קלים מספקי ונסבלים הווא אינו פונה לטיפול רפואי בעטיין. מכאן, לפי ס' 18 (1) א' גם אם מדובר בהתדבקויות לאחר ניתוח, פציעה או מחלה בחלל הבטן עם הפרעות נדירות וקלות, גם בגין אלה מדובר ב-0% נכות. ד"ר אלדר לא הוזמן לחקירה בידי ב"כ התובע ואף לא נשלחו אליו שאלות הבהרה. יש לקבל האמור בחוות דעת ד"ר אלדר ומכאן, לא נותרה לתובע נכות צמיתה בתחום הפנימי בגין בעית כיס המרה או התדבקויות שלאחר ניתוח ומדובר בנכות זמנית ל- 3 חודשים שלאחר הניתוח, בשיעור של 10% בלבד. 11. רקע תעסוקתי התובע, יליד 9.9.76, שירת בצה"ל במשך 9 חודשים והשתחרר עם פרופיל 21 לאחר שיחות עם קב"ן (ע' 22). בתצהיר תשובות לשאלון ציין כי שוחרר משירות בגלל אי התאמה ובעיות בבית (נ/3). עוד ציין בתצהיר זה כי שוחרר עם פרופיל 32 (תשובה 27), תשובה שאינה נכונה. התאונה ארעה ב- 6.7.96, בהיותו כבן 20 שנה. בתצהיר עדותו (ת/7) מסר התובע כי במהלך לימודיו בבית הספר התיכון עבד בחופשים ובשבתות כדי להרוויח מעט כסף. לדבריו עבד כך מגיל 14.5 במלון גלי כנרת בטבריה בתור עוזר בבריכה ובימיה, בניקוי הבריכה, סידור כיסאות ניקיון, חלוקת מגבות, סחיבת מיכלי דלק לסירות. התובע מוסר כי המשיך בכך במשך 3 שנים. התובע ממשיך ומוסר כי בקיץ 1993, עבד באותו תפקיד במלון קיסר בטבריה ובתחילת עונת הרחצה ב- 1994 עבר לעבוד בחוף גיא בתור אחראי על החוף ובתחזוקת בריכות והפעלת מגלשות. אחרי הבגרויות עבר לעבוד במלון גני חמת (הולידי אין) בתור בודק בחוף. באותה תקופה החל לעבוד גם בחוות סוסים של המלון, הדריך ברכיבה, הוציא קבוצות לרכיבה והיה מטפל בצרכי הסוסים. לפני הגיוס עבר להתגורר בחוה. לאחר השחרור חזר לעבוד בחוות הסוסים. כעבור כמה חודשים חזר להתגורר בבית הוריו כדי לחסוך כסף והתחיל עבודה חדשה בזכוכית הצפון בטבריה - מפעל זכוכית. התובע עבד במקום זה כחצי שנה והפסיק כשראה שבעל הבית עושה לו בעיות בתשלומי המשכורת. לאחר מכן עבד קצת יותר מחודש בסופרמרקט כאחראי על הזמנת סחורה קבלתה וסידורה במחסן ובחנות ותכנן ללמוד בקורס לתיקון מזגנים מקררים וכה קשור לקירור כדי להפוך לעצמאי ונרשם לקורס בבית שאן דרך לשכת העבודה. עוד לפני שהספיק להגיע לקורס ארעה התאונה. בין נספחי תצהיר העדות הראשית הוצג אישור מלון גלי כנרת בדבר עבודת התובע שם כעוזר בריכה וימיה בקיץ 1991, קיץ 1992 ובמרץ - אפריל 1993. הוצגו 3 תלושים שהתובע קבל מחוף גיא לחודשים מרץ, מאי ויוני 1994. בתלושים מצוין כי בחודשים מרץ ומאי עבד 8 ימים בחודש והשתכר 520 ₪ (במרץ) ו- 553 ₪ (במאי) ו- 5 ימים ביוני בהם השתכר 325 ₪. הוצגו 4 תלושים ממלון גני חמת ביחס לחודשים יולי עד אוקטובר 1994. שכרו הממוצע לחודשים אלה, נטו, היה 1,120.5 ₪. הוצגו 4 תלושים של זכוכית הצפון לחודשים דצמבר 95' ועד וכולל מרץ 1996. שכרו נטו בחודשים אלה היה 2,200 ₪ לחודש. הוצג תלוש המתיחס ל - יוני 1996 על פיו שולם לתובע סכום נטו של 2,300 ₪. נראה כי תלוש זה ענינו העבודה בסופרמרקט. 12. התובע מסר בתצהירו כי לקראת סוף השנה הראשונה לאחר התאונה התחיל לחפש עבודה. התובע מוסר כי עבד יום אחד בחמת גדר (ראה אישור חמת גדר ביחס ליום עבודה אחד בינואר 1998) בעבודה דומה למה שהיה עושה בתיכון אך כי בסוף היום היו לו כאבים חזקים והודיע כי לא יחזור לעבודה זו. התובע מוסר כי הבין שעליו לחפש עבודה קלה יותר שאולי תגרום לו לפחות כאבים והחליט ללמוד מחשבים. התובע למד בקורס טכנאי מחשבים במשך שנה במכללת סיוון בחיפה. לאחר סיום הקורס ניסה למצוא עבודה, לא הצליח ונרשם לחברת כח אדם בשם דנאל ששלחה אותו למספר מקומות עבודה אך הוא לא הצליח להתקבל. לדבריו כולם דחו אותו כששמעו שעבר תאונה רצינית ואולי פחדו לקבל עליו אחריות. במהלך שנת 2000 מצא עבודה אצל שיר שמאים בטבריה, שם התחיל לעבוד באוגוסט 2000. התובע הציג מסמך מחברת דנאל מ- 1.9.99 בו מצוין כי נמצא לא מתאים ואינו עובר ראיון לענין תפקיד של מנהל רשתות וטכנאי פי.סי. הוצגו 3 תלושים ממיכאל ביבי לתקופת ספטמבר עד וכולל נובמבר 2000 על פיהם השתכר התובע 2,000 ₪ לחודש. נראה כי זהו משרד השמאים. בתשלושים אלה מצוין כי עבד 26 ימים בחודש. לאחר מכן הוצג מסמך משרד השמאים מ- 21.12.01 על פיו במועד זה הפסיק התובע לעבוד אצלם עקב צמצומים (ת/10). 13. הנה כי כן, לפני גיוסו לצבא עבד התובע כדרך תלמידי תיכון בעבודות חלקיות בזמנו הפנוי, כדי לחסוך כסף. מועד גיוסו של התובע לצה"ל ומועד שחרורו לא נמסרו בצורה מדויקת. משהנו יליד 1976 סביר שהתגייס במהלך 1994 ושוחרר לאחר 9 חודשי שירות עליהם מסר. ביחס לתקופה זו שבין השחרור ועד לארוע התאונה מסר התובע על עבודה למשך שלא נמסר בחוות הסוסים, עבודה של חצי שנה בזכוכית הצפון ועבודת חודש בסופרמרקט, במהלכה נפגע בתאונה. התובע עצמו מציין בסיכומיו כי העבודות בהן עסק מאז השחרור ועד לתאונה היו עבודות זמניות אופייניות לצעירים משוחררי צבא. לאחר התאונה למד התובע בקורס טכנאי מחשבים, אחת לשבוע במשך שנה. התובע טען שחפש עבודה כטכנאי מחשבים אך נענה בשלילה ומסר כי כיום זה מקצוע לא רציני. לדבריו חפש בטבריה, שאל אנשים, חפש בעתון (ע' 28). לאחר מכן מסר כי לא היה בשום ראיון עבודה לעניין זה (ע' 34). באוגוסט 2000 החל לעבוד במשרד השמאים שם עבד עד 21.12.01. 14. בסיסי השכר התובע מבקש לבצע החישוב לתקופה שמאז התאונה ועד למתן פסק הדין על בסיס השתכרות של 5,000 ₪ לחודש בניכוי התקופה בה עבד במשכורת חלקית של 2,000 ₪ במשך 17 חודשים במשרד השמאים. לעתיד מבקש התובע לבצע את החישוב על בסיס השכר הממוצע במשק. הנתבעות מבקשות לחשב את הפסדי התובע בתקופת העבר על בסיס שכרו עובר לתאונה מחושב להיום, ומבססות תחשיבן על סכום של כ- 3,200 ש"ח לאחר ניכוי מס למשך חצי שנה. לעתיד, מבוקש לחשב את ההפסד, היה ויקבע כי כזה קיים, על מחצית השכר הממוצע במשק, לאור יכולתו הירודה של התובע מבחינה אינטלקטואלית, מבחינת התמדה בלימודים ובעבודה ובהעדר מגבלה תפקודית אורתופדית, בשיעור 10% מהשכר הממוצע במשק. התובע מבקש לחשב הפסדיו עד לגיל 70 ואילו הנתבעות סבורות כי יש לבצע החישוב עד לגיל 65. 15. מאז התאונה ועד היום עברו כ- 7 שנים. התובע הנו כיום בן כ- 27 שנה. גם בהעדר תעודות אי כושר, סביר בעיני כי לאור הפגיעה האורתופדית לא יכול היה התובע לעבוד במשך שנה לאחר התאונה. לאחר תקופה זו, נכון להעמיד את הפסדו על 32% על פי בסיס השכר שיקבע בהמשך. לעניין בסיס השכר, התובע היה אכן תלמיד חלש למדי. התובע לא השלים את בחינות הבגרות. התובע מסר כי תכנן לעבוד בתחום הקירור, ותכנון ללמוד בקורס לצורך כך, תכנית שנגדעה עקב ארוע התאונה. לאחר התאונה, עבר קורס טכנאות מחשבים שנמשך שנה, ועבד כשנה ומחצה במשרד שמאים. התובע הנו בעל רשיון נהיגה. להוריו עסק של הסעות. בחקירתו מסר התובע כי אינו רוצה לעבוד בנהיגה או בהסעות. נראה לי כי לתקופה שמאז התאונה ועד היום, נכון להעמיד את בסיס שכרו של התובע על ממוצע של 3,500 ש"ח לחודש לאחר הפחתת מס. אשר לעתיד, התובע הוא אדם צעיר. לפניו מירבן המכריע של שנות עבודתו של אדם, נטייתו לעבודה שאינה משרדית נראית סבירה בהתחשב בהישגיו החלשים בלימודים. גם אם התובע לא חפש עבודה בהתמדה מירבית לאחר התאונה הרי עובדה היא כי עבד במשך כשנה וחצי במשרד השמאים. לאחר ששקלתי את הדברים, נראה לי כי נכון להעמיד את בסיס השכר לצורך חישוב ההפסד לעתיד, על שיעור השכר הממוצע במשק בניכוי מס (וראה למשל - ע"א 3769/97 דהן נ' דני פ"ד נג (5) ע' 581). 16. הפסד בעבר לתקופת שנה, מאז התאונה ועד ל- 6.7.97, אני מעמידה את ההפסד על 3,500 ש"ח למשך 12 חודש. הסכום המתקבל הוא 42,000 ש"ח. לתקופה שמאז 6.7.97 ועד היום (מועד שיועמד לצרכי נוחיות על 6.9.03) קרי, תקופה של 6 שנים וחודשיים, כלומר, 74 חודשים, יועמד ההפסד על 32% מ- 3,500 ש"ח. הסכום המתקבל הוא 1,120 ש"ח למשך 74 חודש ובסך הכל סכום של 82,880 ש"ח. 17. הפסד לעתיד השכר הממוצע במשק להיום לאחר ניכוי מס עומד על כ- 6,000 ש"ח. 32% מסכום זה עומד על 1,920 ש"ח. בעניין ע"א 7942/99 עזבון אבני ואח' נ. ביטוח ישיר ואח', פ"ד נ"ה (2) ע' 511, מציין כב' השופט אור כי ההנחה לפיה עובד בגיל 65 חדל לעבוד לפרנסתו דורשת בחינה מחדש אך לא הכריע בעניין שכן במקרה שבפניו הוכחו נסיבות מיוחדות שהצדיקו סטיה מגיל פרישה של 65 אף תחת ההנחה הנ"ל. התובע למד בביה"ס התיכון במגמת מכונאות. אין לדעת באיזה כיוון תעסוקתי יבחר התובע, אך המדובר הוא כך נראה במכונאות או בטכנאות מכשירים או נהיגה והסעות, הגם שהביע אי רצון לעסוק בעבודה אחרונה זו, בה עוסקת משפחתו שהנה בעלת עסק מוכר של הסעות. איני סבורה כי נכותו של התובע תמנע ממנו עבודה בתחומים אלה. התובע מסר על רצונו לעבוד כעצמאי, יכולת שלא נבחנה עד כה. לא הובאו בפני ראיות המאפשרות קביעה של גיל פרישה גבוה מ- 65. מכאן, ההפסד לעתיד יחושב כסכום חודשי של 1,920 ש"ח למשך 41 שנה. מקדם ההיוון לתקופה זו הוא 282.9033. הסכום המתקבל הוא 543,174 ש"ח בעיגול. 18. עזרת צד ג' התובע מבקש לפסוק לו בגין עזרת צד ג' שהושטה לו בעבר בעיקר על ידי אימו ואחיו סכום של 2,000 ש"ח למשך השנתיים הראשונות לאחר התאונה ושל 500 ש"ח לחודש מאז ולמשך 50 שנה מהיום. הנתבעות מציעות לפנים משורת הדין 10,000 ש"ח עבור העבר וסוברות שאין הצדקה לפסיקת פיצוי בפריט זה מעבר לכך. הוברר כי כששוחרר התובע לביתו הלך בעזרת קביים. בתצהירה מוסרת אימו הגב' מלכה תמיר (ת/9) כי גם בבית הלך בקושי והיה זקוק לעזרה רבה. נזכר כי עם שחרורו הביתה, נזקק התובע לעזרה במקלחת, אותה קבל מאחיו שכן התבייש להעזר באם. האם מוסיפה כי אחרי שבועיים הצליחה המשפחה לשכור דירה עבור התובע בקומת קרקע, שם טפלו בו האח והאחות והיא עצמה הגיעה כל יום, ובצעה את עבודות הבית, ניקיון, כביסה, בישול וקניות, על חשבונה ועל חשבון בעלה. עוד מסרה על עזרה לתובע בבית החולים, על הסעות לפיזיוטרפיה בשכיחות של פעמיים בשבוע, והסעות למרפאה ולבית חולים לווינשטיין. בסך הכל גר התובע בדירה שכורה בקומת קרקע במשך כשנה. סביר בעיני, לאור טיב הפגיעה, כי עם שובו של התובע הביתה מבית החולים ולתקופה של עד שנה, נזקק לעזרה בפעולות מסוימות, עזרה פוחתת והולכת. סבורני כי לאחר אותה שנה, במהלך השנים עד היום ואף לשנים לא מעטות בעתיד, לא יהא התובע זקוק לעזרת צד ג' כתוצאה מהתאונה שכן המגבלות בהן הכיר המומחה האורתופד אינן מצדיקות פסיקת פיצוי לעזרה כזו שלא לומר - הפגיעות האחרות. יחד עם זאת, יתכן כי ברבות הימים, תהא לפגיעה באגן השלכה כלשהי על צורך בעזרת צד ג'. נראה לי אם כן, כי נכון להעמיד את הפיצוי בגין עזרת צד ג' לעבר ולעתיד על סכום גלובלי של 35,000 ש"ח להיום. 19. הוצאות נסיעה מוגברות המומחה האורתופד לא מסר על מגבלת ניידות בהליכה ואף ציין כי לא מצא הפרעות בהליכה. יש להכיר בצורך לפיצוי בפריט זה למשך השנה הראשונה שלאחר התאונה, במידה פוחתת והולכת. בהתחשב בכך ואף בכך שיתכן ועם עבור השנים יזקק התובע למידה מוגברת כלשהי ולו מעטה של צרכי נסיעה נוספים על הרגיל, אעמיד את הפיצוי בפריט זה לעבר ולעתיד על סכום של 20,000 ש"ח להיום. 20. הוצאות דיור בעבר הוברר כי התובע שכר דירה בקומת קרקע לתקופה של 11 חודש בסמוך לאחר התאונה. עיון בחוזי השכירות מראה כי דמי השכירות החודשיים עמדו על סכום שקלי בשווי 450$ לחודש. אמנם לא צורפו קבלות בדבר תשלום דמי השכירות, אך השכירות בוצעה, ומקבלת אני כי שולם עבורה (גב' תמיר, עמ' 42), לאור הפגיעה באגן והצורך להתגורר בתקופה הסמוכה לתאונה בדירה שאינה בקומה גבוהה נראה לי כי יש לפצות את התובע על הוצאה זו. על כן אפסוק לתובע סכום של 22,275 ש"ח. על פי חישוב של שער דולר של 4.5 ש"ח לדולר. 21. פנסיה לא הוכחו בפני נתונים המאפשרים קביעה כי מחמת התאונה יגרם לתובע הפסד פנסיה. מכאן - אין לפסוק פיצוי עבור טענה להפסדים בפריט זה. 22. הוצאות רפואיות - טיפולים נפשיים וצרכי שיניים התובע זכאי לתשלום עבור הטיפול בשן שנפגעה בתאונה על פי חוות דעתו של ד"ר בלומנפלד מ- 29.1.98 המצויה בתיק בסכום של 8,500 ש"ח. בתוספת הפרשי הצמדה ממועד זה, עומד הסכום להיום על כ- 10,000 ש"ח. התובע טוען כי קבל טיפולים נפשיים מאוקטובר 1996 ועד ינואר 1998 בסכום של 4,672 ש"ח. הוגשו קבלות (חלק מת/9) על תשלום סכומים אלה. יוזכר כי פרופ' בנטל ציין בחוות דעתו מה- 28.4.98 כי עם הטיפול הפסיכולוגי חל שפור במצב התובע. ב"כ הנתבעות סבור כי אין לפצות בפריט זה שכן לאור הלכת אלחדד (ע"א 5557/95, 6881 סהר נ' אלחדד פ"ד נ"א (2) 724) על נפגע לקבל הטפול בקופת החולים אליה הוא שייך. בע"א 6431/96, 6560 בר זאב נ' מוחמד פ"ד נ"ב (3) 557 התיחס כב' השופט אור לנושא זה וציין כי לאור אי הבהירות ששררה בנושא עד למתן פסק הדין בענין אלחדד שניתן באפריל 1997 ואף לאור הצורך בתקופת הסתגלות הקשורה במעבר מטפול שהתקבל בעבר לטיפול שיתקבל מהקופה נכון לפסוק פיצוי עבור טיפולים שניתנו טרם ניתן פסק דין אלחדד ואף לתקופה מסוימת לאחר מכן. בנסיבות אלה, נראה לי נכון לפסוק לתובע פיצוי עבור מלוא ההוצאות בגינן הוגשו קבלות לענין הטיפול הנפשי שקבל. התובע זכאי אם כן לפיצוי בסכום של 4,672 ש"ח, בתוספת הפרשי הצמדה ממחצית התקופה (4/97). הסכום המתקבל הינו 5,700 ש"ח בעיגול. 23. טיפולים מיניים התובע מבקש לפסוק לו סכום של 390,345 ש"ח בגין טיפולים מיניים. המדובר הוא בפיצוי עבור רכישת כדורי ויאגרה עד לגיל 70 וטיפולי הדרכה ושיקום מיני - "סרוגייט". התובע מבקש כי תשונה החלטת ביניים שניתנה לעניין הגשת חוות דעתה של ד"ר אלוני לעניין עלויות טפול מיני משקם ואף מבקש מינוי מומחה רפואי להערכת עלויות טיפולי פוריות שידרשו לתובע ולבת זוגו במקרה של כשלון הטיפולים המיניים. הנתבעות מתנגדות לנ"ל ומפנות להחלטות שניתנו ב- 1.5.01 ו- 20.1.02. לצורך הכרעה בנושא זה יש לשוב ולעמוד על ממצאי ומסקנות מומחה בית המשפט ד"ר ורדי. ד"ר ורדי הוא אורולוג מומחה העוסק באורולוגיה כללית, בנושא תפקודו המיני של הגבר ובהפרעות בתפקוד שלפוחית השתן (ע' 12). המומחה מסר כי עבר השתלמות בת שנתיים בארצות הברית בנושא תפקודו המיני של הגבר ומאז 1985 50% מזמנו מוקדש לבעיות בתפקוד זה (ע' 13). המומחה מסר כי המקרה הנדון בתיק זה הנו בתחום מומחיותו (ע' 31). המומחה התבקש להתייחס למונח סקסולוגיה והסביר כי זו איננה מומחיות ברפואה וכי שמוש במונח זה בהקשר הנוכחי הוא סמנטי. לדבריו אם מבקשים להשתמש במונח סקסולוגיה הרי תפקודו המיני של הגבר שייך לתחום זה. עוד הסביר כי שימושו במינוחים פסיכולוגי, פסיכוגני ונפשי הוא חילופי. המומחה הסביר כי משמעו של התפקוד המיני כולל יכולת זיקפה בתגובה לגירוי מיני, יכולת חדירה ויכולת להגיע לסיפוק לאחר המגע המיני (ע' 17). כזכור בחוות דעתו הראשונה (ת/1) קבע המומחה כי מסקנות בדיקות המעבדה ובדיקת החולה היא כי התובע סובל מפגיעה עצבית ביכולת הזקפתית ובהנאה המינית כתוצאה מהשברים באגן והעניק לתובע 30% נכות בשל כך. בדיקות המעבדה שבוצעו היו בדיקת זקפה לילית ובדיקה נוירופיזיולוגית ותחושתית. המומחה הסביר כי קיים הבדל בין עריכת חוות דעת עבור בית המשפט לבין טיפול בחולה, במובן שכאשר מדובר בעריכת חוות דעת עבור בית המשפט הוא רואה את מידת הנזק שארע בתאונה על פי המסמכים הקיימים, איזה סוג פגיעה קרה, מה ידוע על סוג הפגיעה לגבי מנגנון כלי הדם או מנגנון העצבים ולאחר מכן בודק אם קיים נזק על פי בדיקת מעבדת שינה. היה וקיים קשר סביר בין הדברים, הוא עורך את חוות דעתו ללא בדיקה נוספת לגבי הגורם הבסיסי. המומחה הסביר כי התובע עבר בדיקה המקובלת לאחבנה בין בעיות אורגניות לפסיכוגניות, היא בדיקת הזקפה בשינה. לאור תשובות בדיקה זו ניתן לקבוע האם קיים גורם אורגני או גורם נפשי. כשבדק את התובע וראה את תוצאות בדיקת השינה מצא כי הוכח קיומו של ליקוי אורגני במנגנון הזיקפה. לאור זאת ולאור תיאור החבלה של התובע קבע בחוות דעתו כי קיימת פגיעה אורגנית בתפקוד המיני. המומחה הסביר כי לאור בדיקה נוספת שנעשתה לתובע לבדיקת מערכת העצבים המוליכים לאיבר המין שנמצאה פגועה התרשם כי ביסוד הדבר פגיעה במנגנון העצבי (ע' 14). המומחה ציין כי כדי לדעת במדויק איפה המנגנון הפגוע יש צורך בבדיקות נוספות, בדיקות חודרניות שאינו סבור כי יש בהן צורך לצרכי מתן חוות דעת. המומחה מצא כאמור פגיעה עצבית, אך לא יכול היה לשלול קיומה של פגיעה בכלי דם שכן לצורך בירור כזה עליו לבצע בדיקות חודרניות (ע' 15). בשלב זה הודיע ב"כ הנתבעות כי הוא מסכים לעריכת כל בדיקה שב"כ התובע יבקש לערוך אך ב"כ התובע נמנע מלבקש כל בדיקה כזו (ראה ע' 15 לפרוטוקול). 24. כשנשאל המומחה אילו פתרונות סקסולוגיים הוא מציע בתיק זה לענין התפקוד המיני הפגום השיב כי הדבר תלוי בזיהוי מדויק יותר של הפגיעה, ענין אותו ניתן לבצע כאמור באמצעות בדיקות חודרניות מהן נמנע לצורך מתן חוות הדעת וכן בשאלה לא רוצה התובע להגיע (ע' 17). המומחה מסר כי במקרה זה לא חשב שיש צורך בייעוצים נוספים והזכיר כי קיימת בתיק חוות דעת בתחום הנפשי. לדבריו לא חש שיש צורך בדברים אחרים במיוחד מאחר וקיימת הוכחה לפגיעה אורגנית ברורה בתפקוד (ע' 19). המומחה הדגיש כי לא מצא ראיה לקיום בעיה בפליטת הזרע וביכולת הפוריות של התובע. המומחה ציין כי פליטת זרע ושפיכה הם שני מונחים לאותה תופעה (ע' 30). לדבריו הנושא של חסר שפיכה פסיכוגנית נשקל ונשלל (ע' 19). המומחה הסביר כי בעיה כזו מופיעה בדרך כלל בגלל בעיה תרבותית של חוסר תקשורת בין בני זוג וכי לא מוכר קשר בין חבלה באגן לתופעה (ע' 20). המומחה אישר קיום מספר פתרונות לבעיה בזקפה והם - תרופה, זריקות, תותב וניתוח (ע' 30). המומחה מסר כי לאור טיב הפגיעה, גילו של התובע והסביר במצבים אלה אותו הוא מסיק מתוך היכרותו עם חולים רבים עם פגיעות דומות, סביר שאמצעים אלה יתנו פתרון לבעיה, הגם שלא טפל בעצמו בתובע באמצעים אלה. עוד אישר כי היה ותהיה זקפה סביר להניח שתוכל להיות חדירה ופליטת זרע רגילה (ע' 30). המומחה ציין כי בהתחשב בכך שהתובע הנו בחור צעיר שעדיין אינו נשוי הרי התותב הוא האופציה האחרונה מבין הקיימות שכן טפול זה הנו בלתי הפיך וגם לטפול זה קיימים סיכונים שהשכיח בהם הוא זיהום. כל הטיפולים האחרים אינם גורמים לנזק וניתן לעבור מטפול אחד לשני (ע' 31). המומחה ציין כי מדברי התובע בתצהירו לגבי נסיון שביצע עם נטילת ויאגרה, לא ניתן עדיין לאמר האם הויאגרה עזרה או לא, שכן קיימים מינונים שונים, ישנן דרישות ביחס לאופן נטילת הגלולה ויש צורך בגירוי מיני (ע' 31). יצוין כי בתצהיר התובע נמסר על פעמיים בהן נטל ויאגרה (ס' 25 לת/7). ביחס לניתוח המעקף, סבר המומחה שהתובע מתאים לטפול זה בתנאי שמוכיחים בבדיקות פולשניות כי מקור הבעיה הוא בכלי דם ולא אחר (ע' 31). מאחר והוברר שלתובע קיימת בעיה עצבית ולא הוברר קיומה של בעיה בכלי דם הרי, אין ראיה על כי הניתוח מתאים לו. כשנשאל המומחה האם, לו היה מטפל בתובע, היה ממליץ לו לפני הניתוח על הטפול בזריקות ענה הכל תלוי בבחור עצמו וכי הדברים הם מאוד מורכבים. המומחה מסר כי היה ומקור הבעיה אינו בכלי הדם הרי היה ממליץ לתובע לקחת כדורים ולאחר מכן הזרקות. המומחה סבר כי גם בהזרקות יש סיכונים שהעיקרי שבהם הוא תופעה הנקראית פיברוזיס ומשמעה התקשויות היכולות להופיע באיבר המין, ולעתים נדירות גם עקמת של הפין. תופעת הפיברוזיס מתרחשת ב- 20% מהמוזרקים. התובע עצמו ציין בתצהירו ובחקירתו כי הוא פחד ופוחד משמוש בזריקות (ע' 26 לת/7 ועמ' 37). 25. יש לקבל את העולה מחוות דעת המומחה, את העולה מתשובותיו לשאלות ואת דבריו בחקירתו. המומחה נחקר ממושכות, הסביר את דרך מחשבתו ואני מקבלת את דבריו. 26. כזכור מבקש ב"כ התובע לקבל פיצוי בגין שמוש בכדורי ויאגרה וטיפולי סרוגייט. מכאן, ולאור האמור לעיל, הטפול היחיד בגינו יש לפצות את התובע הוא נטילת כדורי ויאגרה. עלותו הממוצעת של כדור ויאגרה היא 55 ש"ח. בניכוי הנחת קופת החולים בשיעור ממוצע של 22.5% מתקבל סכום של כ- 43 ש"ח לכדור (ע' 18). לא הובאו ראיות באשר לשכיחות הסבירה של שמוש בכדורים. בהתחשב בגילו של התובע וביתר הנסיבות נראה לי נכון להעמיד את סכום הפיצוי בפריט זה על סכום גלובלי של 100,000 ש"ח. לא רק שמדברי המומחה עולה כי התובע אינו מתאים או זקוק לטיפולי סרוגייט אלא שב"כ התובע הסכים (ע' 11) כי חוות הדעת של הד"ר אלוני תהיה אקטואלית רק היה והנושא שהיא דנה בו יוכר על ידי המומחה ובקש לקבל את חוות הדעת שהומצאה לתיק לידיו בחזרה. במצב זה לא מובן לי הכיצד מבקש ב"כ התובע בסיכומיו, לאחר תם הבאת הראיות, לקבל את חוות הדעת או לחילופין למנות מומחה בעניין זה. עוד אין מקום לפסיקת פיצוי בגין טיפולי פוריות שכן המומחה לא מצא כי קיימת בעיה כזו אצל התובע. 27. לפני סיום חלק זה של פסק הדין יש להזכיר כי התובע קבל 30% נכות רפואית בגין הפגיעה בתפקוד המיני ו- 10% בגין נכות נפשית שמקורה ברובה בפגיעה זו. כפי שציינתי לעיל רק חלק מנכויות אלה הנו בעל משמעות לענין אבדן כשר ההשתכרות. עם זאת, במסגרת הנזק הבלתי ממוני יקבל התובע פיצוי בגין מלוא נכותו הרפואית, על פי קריטריוני חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים. במסגרת זו ינתן הפיצוי שהחוק מכיר בו עבור עגמת הנפש והפסד ההנאה הנגרמים כתוצאה מפגיעה בתחום זה. 28. הוצאות בעין התובע מבקש לפסוק לו פיצוי בגין הוצאות מסוימות בעין על חלקן קיימות קבלות ואני מאשרת בעניין זה פסיקת 2,000 ש"ח להיום. 29. נזק בלתי ממוני לתובע נכות רפואית משוקללת של 52.75% (30% נכות לענין תפקוד מיני, 25% נכות אורתופדית, 10% נכות נפשית). התובע היה מאושפז כתוצאה מהתאונה במשך 54 יום. הסכום המתקבל בפריט זה הוא בעיגול 89,511 ש"ח, עליו תתוסף ריבית ממועד התאונה. 30. סך כל הפיצויים 124,880 ש"ח בגין הפסד שכר בעבר 543,174 ש"ח בגין אבדן כשר השתכרות לעתיד 35,000 ש"ח בגין עזרת צד ג' 20,000 ש"ח בגין נסיעות 22,275 ש"ח בגין הוצאות דיור 15,700 ש"ח בגין הוצאות טיפול שיניים וטיפולים נפשיים 100,000 ש"ח בגין טפול מיני 2,000 ש"ח הוצאות בעין 89,511 ש"ח נזק בלתי ממוני 952,540 ש"ח. 31. ניכויים תביעתו של התובע שהוגשה למוסד לביטוח לאומי נדחתה והניכוי היחידי אותו יש לבצע הוא ניכוי התשלומים התכופים שקבל. על פי נ/1 מדובר בארבעה סכומים המתקרבים, יחד, ל- 200,000 ש"ח. הצדדים יחשבו את הסכומים במדויק, בניכוי שכ"ט ומע"מ על שכר הטרחה ויש לנכות את התוצאה מהפיצוי שיפסק. 32. ריבית לפיצוי בגין הפסד שכר בעבר יתוספו הפרשי ריבית כחוק באמצע התקופה. לפיצוי בגין טיפולי שיניים יתווספו הפרשי ריבית ממועד חוות הדעת. לפיצוי בגין טפול נפשי יתוספו הפרשי ריבית מאמצע התקופה. לפיצוי בגין הוצאות דיור יתווספו הפרשי רבית ממחצית התקופה. לפיצוי בגין נזק בלתי ממוני יתוספו הפרשי ריבית ממועד התאונה ועד לתשלום. לניכוי בגין התשלומים התכופים יתוספו הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד בצוע כל תשלום. 33. התוצאה אשר על כן, אני מחייבת בזאת את הנתבעות, המאגר הישראלי לביטוח רכב ואבנר איגוד לביטוח נפגעי רכב בע"מ, הדדית, לשלם לתובע גיא תמיר את הסכום של 952,540 ש"ח בתוספת הפרשי הרבית שנזכרו ביחס לפריטים מסוימים בס' 32 לעיל, ובניכוי התשלומים התכופים בתוספת הפרשי הצמדה ורבית כחוק ממועד בצוע כל תשלום. עוד תשלמנה הנתבעות לתובע שכ"ט עו"ד בשיעור 13% מסכום החיוב בתוספת מע"מ כחוק. הסכומים כולם ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום בפועל. ניתן היום ה' באלול, תשס"ג (2 בספטמבר 2003) בהעדר הצדדים. המזכירות תעביר העתק פסק הדין לב"כ הצדדים בדואר רשום עם אישור מסירה. ר. חפרי - וינוגרדוב, שופטת תאונת דרכים