צייד דורבנים באמצעות מלכודות

1. המערער הועמד לדין בפני בית משפט השלום בקריות והואשם בביצוע עבירות של ציד חיית בר מוגנת, בניגוד לסעיפים 2 ו-14(ב) לחוק הגנת חיית הבר, תשט"ו - 1955 (להלן - "החוק להגנת חיית הבר"); ציד ללא רשיון ציד, בניגוד לסעיפים 2 ו-14(ב) לחוק להגנת חיית הבר; פגיעה בשמורת טבע, בניגוד לסעיפים 30(ד) ו-57(ב) לחוק גנים לאומים, שמורות טבע, אתרים לאומיים, ואתרי הנצחה, התשנ"ח - 1998 (להלן - "חוק גנים לאומיים") ותקנה 2 לתקנות שמורות הטבע (סדרים והתנהגות), תשל"ט - 1979; ציד במלכודת בניגוד לסעיפים 5(6) ו-14(א) לחוק להגנת חיית הבר; ציד באיזור אסור (אזור מס' 8 לתוספת) בניגוד לתקנה 1 לתקנות להגנת חיית הבר (איזורים אסורים), תשל"א - 1971 וסעיף 14(א) לחוק להגנת חיית הבר, וכן החזקת חיית בר מוגנת בניגוד לסעיף 8(א)(3) ו- 14(א) לחוק להגנת חיית הבר. המערער זוכה מכל העבירות שיוחסו לו מלבד עבירה אחת שבה הורשע, היינו, החזקת חיית בר מוגנת בניגוד לסעיפים 8(א)(3)+ 14(א) לחוק להגנת חיית הבר. בגין הרשעת המערער בעבירה הנ"ל, גזר עליו בית המשפט קמא (כב' השופטת טל תדמור-זמיר) תשלום קנס בסך של 2,000 ₪ וחתימה על התחייבות בסך 5,000 ₪. מכאן ערעורו של המערער בפנינו. המערער מבקש לזכותו גם מן העבירה שבה הורשע. 2. העובדות שפורטו בכתב האישום בכתב האישום שהוגש כנגד המערער נטען כי בין התאריכים 26.5.2007 - 13.6.2007, במצוק מגדים, בשמורת טבע הר הכרמל בכרמל, עסק המערער בצייד דורבנים באמצעות שתי מלכודות אותן הניח בשטח. המאשימה טענה כי ביום 6.6.2007 נמצא בתוך אחת המלכודות דורבן חי אשר נצוד על ידי המערער. ביום 13.6.2007, סמוך לשעה 16:00, הגיע המערער עם רכבו למקום בו נמצאה אחת המלכודות. ברכב נמצאו שני מקלות המשמשים כאמצעים לצייד דורבנים וכן שישה קוצי דורבן אשר נצוד על ידי המערער. בכתב האישום נטען כי הדורבן הינו חיית בר מוגנת, איזור הכרמל הינו איזור האסור בציד, וכי במעשיו האמורים לעיל, פגע המערער בשמורה. למערער לא היה רשיון צייד ולא היה לו היתר למעשיו. 3. השתלשלות העניינים בבית משפט קמא א. המערער, באמצעות בא כוחו עו"ד אחסאן חלבי, כפר בכל עובדות כתב האישום וטען כי לא נכנס לשמורה ולא התכוון לצוד. המערער טען כי אין לו כל קשר לצייד. הכלובים שנמצאו, כך טען, אינם שלו, וכי "בזמן שהגיעו הפקחים היה מחוץ לשמורה". בעקבות כך נקבע התיק לשמיעת הראיות ליום 25.3.2010. ב. ביום 25.3.2010 שמע בית המשפט קמא עדים אחדים והמשך הדיון, לשמיעת המשך הראיות נקבע ליום 27.4.2010. ג. הואיל והמערער ובא כוחו לא התייצבו לדיון שנקבע ליום 27.4.2010, נדחה הדיון ליום 13.5.2010 ובמועד הנ"ל קבע בית המשפט כי המשך שמיעת הראיות יתקיים ביום 10.11.2010. בית המשפט הזהיר את המערער, בהחלטתו מיום 13.5.2010 כי אם לא יתייצב לדיון ניתן יהיה לשפוט את המערער בהעדרו. ד. המערער ובא כחו לא התייצבו לדיון שהתקיים ביום 10.11.2010. על שום כך החליט בית המשפט לשמוע את הראיות בהעדר המערער וסניגורו. בית המשפט שמע את יתר עדי התביעה ובאת כח המאשימה הודיעה כי אלה עדיה. כתום הישיבה שהתקיימה ביום 10.11.2010 קבע בית המשפט קמא כי הוא רואה באי התייצבותו של המערער לדיון "משום ויתור על זכותו להעיד", ודחה וקבע מועד להשמעת הכרעת הדין ליום 6.12.2010. ה. המערער ובא כוחו לא התייצבו לדיון שנקבע ליום 6.12.2010 ובית המשפט שב ודחה את השמעת הכרעת הדין ליום 13.12.2010. ו. גם ביום 13.12.2010 לא התייצבו המערער וסניגורו לדיון. בית המשפט קמא השמיע את הכרעת דינו שבה החליט לזכות את המערער מכל העבירות שיוחסו לו בכתב האישום מלבד העבירה של החזקת חיית בר מוגנת, והרשיעו בעבירה אחרונה זו. בית המשפט קמא דחה את המשך הדיון, לשמיעת הטיעונים לעונש, ליום 11.1.2011. ז. ביום 11.1.12011 התייצבו המערער וסניגורו בפני בית המשפט קמא והסניגור ביקש לבטל את הכרעת הדין ולזכות את המערער גם מן העבירה שבה הורשע. לאחר שמיעת טענות באי כח הצדדים, החליט בית המשפט קמא, לפנים משורת הדין, להיעתר לבקשה ולבטל את הכרעת הדין וקבע דיון ליום 23.2.2011 לשם שמיעת עדותו של המערער. ח. ביום 23.2.2011 שמע בית המשפט קמא את עדותו של המערער. באת כח המאשימה סיכמה את טענותיה בעל-פה. הסניגור ביקש לסכם את טענותיו בכתב ובית המשפט קמא נעתר לו והורה כי על המערער להגיש את סיכומיו עד ליום 1.5.2011. כן קבע בית המשפט כי הכרעת הדין תינתן ביום 25.5.2011. ט. ביום 25.5.2011 השמיע בית המשפט קמא את הכרעת דינו שבה הרשיע את המערער בעבירה של אחזקת חיית בר מוגנת. בית המשפט קמא שמע טענות לעניין העונש וגזר את דינו של המערער בו ביום. 4. הכרעת דינו המרשיעה של בית המשפט קמא א. הרשעתו של המערער בעבירה של החזקת חיית בר מוגנת התבססה על כך שברכבו נמצאו קוצי דורבן. בית המשפט קמא ציין כי באת כח המאשימה טענה שהוכחה העבירה של החזקת חיית בר מוגנת, וכי עדותו של הפקח, אלון לוי, אשר מצא את קוצי הדורבן ברכבו של המערער, היתה עקבית, עניינית ומהימנה ועל כן יש לאמצה. מנגד טען סניגורו של המערער בפני בית המשפט קמא, כי הפקח "שתל" את קוצי הדורבן ברכבו של המערער. ב. בית המשפט קמא בחן את עדויותיהם של העדים שהעידו בפניו, היינו, עדי התביעה, הפקחים, אלון לוי ונתן אלבז, מזה, ואת עדותו של המערער, מזה. בית המשפט סקר את דו"חות הפעולה שערכו שני הפקחים, נתן אלבז ואלון לוי, ואת המוצגים השונים שהובאו בפניו וכן את הודעתו של המערער ואת עדותו בבית המשפט. בסופו של יום, החליט בית המשפט להעדיף את גירסת עדי המאשימה ולדחות את גירסתו של המערער. בית המשפט קמא קבע כי המערער אמנם טען בפני אלבז כי אלון הוא שהניח את הקוצים ברכבו. ברם, בית המשפט קמא קבע כי הגירסה שלפיה אלון פתח את תא המטען של רכבו של המערער, קודם לכן, לבדו, וסגר אותו תוך שניות, ולאחר מכן ביקש מהמערער להודות ורק אז פנו השניים ביחד לחיפוש ברכב, גירסה זו "הועלתה לראשונה בבית המשפט ולא בא זכרה קודם לכן". בית המשפט ציין כי המערער העיד כי ששת הקוצים "נמצאו" זה לצד זה כשהם מונחים על השטיח וקבע כי "גירסה זו אינה מתיישבת עם התמונות של הקוצים (ת/14) - תמונה מס' 5 המתעדת 4 קוצים ותמונה מס' 1 המתעדת את שני הקוצים שנמצאו ראשונים, במצב בו נתפסו. הנאשם לא תמך גירסתו בראיות נוספות, בעוד שעדויות עדי המאשימה תומכות זו בזו ונתמכות אף על ידי התמונות". בית המשפט הוסיף כי לא נעלמו מעיניו "אי אלו תמיהות ו/או אי התאמות בגירסאות עדי המאשימה, לרבות העבודה כי קיים פער בין גירסאות העדים לבין המוצגים - המקלות שנמצאו ברכב (בדוחות הפעולה נטען כי נמצאו 3 מקלות בעוד שרק 2 נשלחו לבדיקה) ומספר הקוצים שנמצאו (מדוחות הפעולה ומת/20 עולה כי נמצאו 6 קוצים ונשלחו לבדיקה, בעוד שעל פי ת/28 צויין כי נבדקו רק 4), העובדה כי אלון בדק את הרכב שלא בנוכחות אלבז (שלטענתו, נמנע בעצמו לבדוק את הרכב לבדו מטעמי בטיחות) וכן העובדה כי לא צולמו יתר הקוצים שנמצאו במקום המדוייק בו נמצאו. יחד עם זאת, לאחר שהתרשמתי באופן ישיר מעדותו של אלון ומצאתיה נאמנה, לא אוכל לקבל את הגירסה כאילו "שתל" במכוון את קוצי הדורבן ברכב הנאשם". 5. טענות המערער א. סניגורו של המערער, עו"ד אחסאן חלבי, טען כי בית המשפט קמא נתפס לכלל טעות בכך שלא זיכה את המערער זיכוי מלא גם מן העבירה שבה הורשע. ב. הסניגור טען כי הקוץ שנמצא על המקל שנמצא ברכבו של המערער אינו קוץ של דורבן כלל, וכי חוות דעת המומחה מיום 22.9.2007, מטעם המאשימה, אישרה את נכונות טענת המערער וקבעה כי הקוץ הוא חלק מנוצת עוף שזיהויו בספק. ג. הסניגור ציטט קטעים מעדות הפקח והזכיר את דברי המערער בעדותו וטען כי - "(...) גירסתו של המערער הינה אמינה וללא כל סתירה, עקבית ואמיתית אשר לא נסתרה על ידי הפקחים בחקירתם. עוד יצויין כי בהנחה שקוצים אלה לא הונחו על ידי הפקח, הרי הם נמצאו מתחת לשמיכה וסביר להניח שנדבקו אליה מהרצפה בלבד". ד. הסניגור טען כי המשיבה לא בדקה טביעות אצבע שהיו על הקוצים בכדי להוכיח קשר של המערער לקוצים. ה. המערער טען למחדל של המשיבה בעניין המצלמה שהונחה בסמוך למלכודת. לטענתו, המצלמה הופעלה לכל אורך התצפית על מקום המלכודת והנה, למרות זאת, בדיון שהתקיים ביום 6.5.09 טען ב"כ המאשימה, כי אין קלטת וידאו. לדבריו, המאשימה בחרה לא להציג אף תמונה שצולמה על ידי המצלמה "בטענה אומללה כי ביום האירוע הייתה תקלה טכנית". ו. המערער טען כי הפקחים ניסו "בכל דרך אפשרית" להפלילו. תחילה, בטענה כי על אחת האלות ישנו קוץ דורבן, טענה שהופרכה. וכן טענו כי על אלה אחרת ישנו דם דורבן וגם טענה זו הופרכה. ואילו הטענה השלישית כי קוצים נמצאו בתוך רכבו של המערער, "גם היא מופרכת". ז. על שום כל אלה ביקש סניגורו של המערער לקבל את הערעור ולזכות את מרשו גם מן העבירה של החזקת חיית בר מוגנת שבה הורשע על ידי בית המשפט קמא. 6. טענות המשיבה א. באת כח המשיבה, עו"ד גב' לני אלפורד, ביקשה לדחות את הערעור. עו"ד גב' אלפורד טענה כי אכן בעניין נפלה תקלה. עניין זה גרם לכך שיתעורר ספק בלבה של השופטת קמא ועל שום כך החליטה לזכות את המערער מכל העבירה פרט לאחת כאמור לעיל. ברם, הרשעתו של המערער בעבירה שבה הורשע בסופו של דבר, אינה קשורה למצלמה והיא התבססה על עדויות הפקחים לפיהן נמצאו קוצי דורבן ברכבו של המערער. ב. באת כח המשיבה הפנתה לסעיף 13 לחוק להגנת חיית הבר וטענה כי דין הערעור להידחות כבר מן הטעם המפורט בסעיף זה. הואיל ונמצא בחזקתו של המערער חלק מחיית בר מוגנת, ומאחר ועל פי ההגדרה שבסעיף 1 לחוק האמור, גם חלק מחיית בר הוא "חיית בר", הרי שלאור סעיף 13 לחוק, "עליו הראיה שהוא מחזיק בה כדין". עורכת דין אלפורד טענה כי המערער לא הרים את הנטל המוטל עליו וטען כי הקוצים אינם שלו וכי שתלו את הקוצים ברכבו, טענה שנדחתה על ידי בית משפט קמא. ג. באת כח המשיבה טענה כי אין ולא כלום בכך שהבדיקות העלו, בסופו של דבר, שהקוץ שהיה נעוץ באלה אינו קוץ של דורבן. והוא הדין גם בעניין כתם הדם שנמצא על האלה. כאשר מוצאים קוץ על אלה ודם על אלה אחרת, שומה על המשיבה לבדוק את העניין. לכן, אין ולא כלום בכך שהממצאים הסופיים העלו כי לא מדובר בקוץ של דורבן ולא מדובר בדם של דורבן. ד. באת כח המשיבה טענה כי מרגע שבית המשפט קמא קיבל את גירסת הפקחים ודחה את הגירסת המערער, הוא קבע בכך כי נמצאו קוצי דורבן ברכבו של המערער ועל כן שומה היה על המערער להפריך את הנטען כנגדו או להסביר מדוע נמצאו הקוצים ברכב. המערער לא עמד בנטל זה ולפיכך יש לדחות את ערעורו. 8. דיון א. לאחר עיון בהכרעת דינו של בית המשפט קמא, בחומר הראיות שהובא בפניו ובטענות באי כח הצדדים, הגעתי למסקנה כי דין הערעור להידחות וכך אמליץ לחברי לעשות. ב. אכן, כטענת באת כח המשיבה, דין הערעור להידחות כבר בשל הטעם שלמרות שבית המשפט קמא קבע, כממצא, כי נמצאו קוצי דורבן ברכבו של המערער, הוא לא הרים את הנטל שהיה מוטל עליו להוכיח כי החזיק בחלק מחיית הבר כדין: הגדרת "חיית בר" בסעיף 1 לחוק הגנת חיית הבר, יחד עם סעיף 13 לחוק האמור. ג. בסופו של דבר, עיקר השגותיו של המערער מופנות כנגד קביעותיו העובדתיות של בית משפט קמא. הלכה פסוקה היא כי - "(...). כידוע, ככלל, ערכאת הערעור אינה מתערבת בקביעות עובדתיות ובממצאי מהימנות של הערכאה הדיונית, וזאת מהטעם שהערכאה הדיונית היא זו שהתרשמה באופן ישיר ובלתי אמצעי מהעדים ומהראיות. (...). לכלל זה נקבעו במהלך השנים שלושה חריגים עקריים, בהתקיימם, תתאפשר התערבותה של ערכאת הערעור אף בממצאים של עובדה ומהימנות שנקבעו על ידי הערכאה הדיונית: הראשון, כאשר הממצאים מתבססים על ראיות בכתב ולא על הופעת העדים, שהרי במקרים אלו אין לערכאה הדיונית יתרון כלשהו על פני ערכאת הערעור (...); השני, כאשר ממצאי הערכאה הדיונית מתבססים על שיקולים שבהגיון (...); והשלישי, כאשר נפלו טעויות מהותיות בהערכת המהימנות של העדויות על ידי הערכאה הדיונית, כגון התעלמות מסתירות בעדות היורדות לשורשו של עניין או התעלמות מגורמים רלוונטיים להערכה של משקל העדות (...)". (ע"פ 175/10 ישי חנוכייב נגד מדינת ישראל (פסק דין מיום 28.7.11, פורסם ב"נבו"). וראו גם את ע"פ 8146/09 אלי אבשלום נגד מדינת ישראל (פסק דין מיום 8.9.11 שפורסם באתר בתי המשפט). המקרה שלפנינו אינו נופל בגדרם של החריגים שנקבעו בהלכה הפסוקה. בית המשפט קמא שמע את העדים ואף ציין כי לא נעלמו מעיניו אי אלו תמיהות ו/או אי התאמות בגרסאותיהם של עדי המאשימה. בית המשפט היה ער לדברים והסביר ונימק את דבריו היטב. על שום כך, בנסיבות אלה, אין כל הצדקה להתערבותנו בהכרעת דינו של בית משפט קמא. 9. אחרית דבר אשר על כן ולאור כל האמור לעיל אני מציע לחברי הנכבדים לדחות את הערעור. עודד גרשון - שופט השופט רון שפירא (אב"ד): אני מסכים. רון שפירא - שופט[אב"ד] השופט אלכס קיסרי: אני מסכים. אלכס קיסרי - שופט אשר על כן הוחלט, פה אחד, לדחות את הערעור כאמור בחוות דעתו של השופט עודד גרשון. ניתן היום, כ"ג אלול תשע"א, 22 בספטמבר 2011, במעמד הצדדים. רון שפירא, שופט[אב"ד] עודד גרשון, שופט אלכס קיסרי, שופט בעלי חיים (ציד)