1. השאלה שעלינו להכריע בה היא: "האם היה המערער קרבן להתעללות נפשית ופיזית מצד מפקדו וחבריו ליחידה, שבעקבותיה לקה במחלת הסכיזופרניה (Schizophreniform Disorder)"? 2. המערער, שנולד בברית-המועצות ביום 06/05/77, בן יחיד במשפחה, שעלתה לארץ בשנת 1990, גוייס לצה"ל ביום: 29/04/96. בעת גיוסו נקבע לו פרופיל-רפואי: - 97. 3. עם גיוסו, נשלח לטירונות מיוחדת המיועדת לחיילים קשיי-הסתגלות בבסיס "חוות השומר". טירונות זו מותאמת לחיילים בעלי-קשיי-הסתגלות למסגרות ולכן טירונות זו הינה הדרגתית ומתונה יותר ומבוצעת בבסיס אשר התנאים בו נחשבים לנוחים. מדובר גם בסגל מיוחד המוכשר לעבוד עם אוכלוסיה מיוחדת כזו. אין זו טירונות-קרבית וכאמור, מוצבים אליה חיילים הסובלים מבעיות שונות המוגדרות: - "קשיי הסתגלות". המערער גוייס למסגרת "חוות השומר", תוכנית שיקום מיוחדת לחיילים (מקא"מ), על רקע נתוניו, דהיינו: - לאחר עלייתו לארץ החלו להופיע קשיי-הסתגלות; עבר מבית-ספר אחד למשנהו ולא סיים בית-ספר תיכון; בגיל 16 נפתח לו תיק פלילי מס' 381/93, באישום של תקופה וניסיון סחיטה והוא היה במעקב של קצין-מבחן; נהג לעשן חשיש. 4. על-סמך המוצג מע/ 3, שהוגש לנו ע"י ב"כ המשיב בהסכמת ב"כ המערער, רשאים אנו להוסיף לעובדות-הרקע גם את הדברים הבאים: - ההורים: האם: מורה לריתמיקה במקצועה. בארץ, עברה הסבה מקצועית ועובדת כגננת מחליפה. בעלת-מוטיבציה גבוהה להשתלב בארץ, דוברת עברית טובה מאוד ואישה אינטלגנטית. למערער - קשר טוב מאוד איתה. האב: מתופף במקצועו. בארץ, לא מצא עבודה, אך לא מוכן לעבור הסבה-מקצועית. אדם מנומס ואיטלגנטי אולם ברור כי קשה לו מאוד בארץ. על רקע חוסר המוטיבציה שלו, היו בין בני-הזוג משברים והם עמדו על סף-גירושין. המערער: כ- 3 שנים לא נמצא במסגרת לימודית. הגם, שברוסיה למד בבית ספר מובחר. בבית-הספר התיכון מקיף ו', שבו למד, היו לו בעיות קשות עם ביקורים סדירים בבית-הספר והמצב הגיע עד לכדי נשירה. מהווה מקרה קלאסי של משבר-קליטה, עם קושי לתפקד בתוך מסגרת. מנוכר מכל מה שקשור לארץ ובעל-חלומות גדולים לחזור לרוסיה, שמהווה עבורו דבר אידיאלי. ממעט לדבר עברית והתחבר אך ורק לעולים-חדשים. רוצה למצוא עבודה רק אצל "רוסי" ומסרב לעשות דבר הקשור עם חיכוכים עם החברה הישראלית. מחפש את דרכו בכיוון האומנותי ונוטה לעסוק בציור. 5. האירוע עליו נסב ערעור זה אירע בתאריך 02/05/96, דהיינו, 4 ימים לאחר גיוסו של המערער וביום השלישי לשהותו ב"חוות השומר". לטענת המערער: "נתתי מכה לחייל על-מנת שיעצרו אותי. כבלו אותי באזיקים, השכיבו אותי על הריצפה והיכו מכות נמרצות בכל חלקי גופי ...". לטענת המשיב: היכה המערער את מפקדו וכן תקף חיילים נוספים שנחלצו לעזרתו. וגם אם השתמשו בכוח כלפיו, על-מנת לעצור אותו, הרי שהיה זה נוכח גילויי-האלימות שלו על רקע מצב פסיכוטי-פראנואידי שבו היה אז שרוי. לאחר המעשה ועפ"י צו-אישפוז שהוצא ע"י הפסיכיאטר הראשי של צה"ל, הועבר המערער לבית-החולים הפסיכיאטרי בטירת-הכרמל ולאחר מכן למרכז לבריאות הנפש, בבאר-שבע, שם שהה עד ליום 03/06/96. בשל הורדת הפרופיל-הרפואי ל: - 21, בגין הסעיף-הנפשי, לא שב המערער לשירות ושוחרר מצה"ל. 6. מה היתה הסיבה שבגינה תקף המערער את המפקד והחיילים האחרים? לטענת המערער: חבריו ליחידה הפחידו אותו שעומדים לקחת אותו להילחם בלבנון. כששאל את המפקדת על כך, ענתה בחיוב ודחתה את בקשתו לאפשר לו להתקשר לביתו. הדבר גרם לו ללחץ-נפשי, פחד וחרדה והוא ביקש להיפגש עם קצין-בריאות-הנפש. ברם, אף בקשה זו נדחתה. זאת ועוד: נוכח חששו שחיילים יבצעו בו אונס-קבוצתי, ביקש מהמפקד שיורה על מעצרו, כי העדיף להעצר מאשר להאנס. הואיל והמפקד סירב לבקשה וליגלג עליה, נתן מכה לאחד החיילים וכאמור, עשה כן על-מנת שהמפקד יורה על מעצרו. לטענת המשיב: בשלושת הימים בהם שהה המערער בטירונות לא אירע שום "אירוע חריג", אשר יכול להוות "טריגר" שיש בו כדי לקיים את הקשר בין השירות למחלה. מחלת המערער אינה קשורה לשירות, אלא פרצה עקב שימוש מוגבר בסמים, ערב גיוסו. ההתעללות, אשר לה טוען המערער, כלל לא התרחשה וטענה זו היא אך ורק ביטוי של המחלה, שהיתה קיימת או התפרצה, עוד קודם לכן. המערער מתאר חוויה סובייקטיבית שהושפעה בצורה בולטת מהמצב-הנפשי בו היה שרוי ואין היא נתמכת ע"י עובדה אובייקטיבית כלשהי. 7. על-סמך המוצג מע/ 4, שהוגש לנו ע"י ב"כ המשיב בהסכמת ב"כ המערער, רשאים אנו לקבוע: - בתאריך 02/05/96, בשעות הבוקר, ב"חוות-השומר", נערכה לטירונות-העשרה, פלוגה ב', אליה השתייך המערער, שיחת פתיחה ע"י מפקד-הפלוגה. במהלך השיחה הרים המערער את ידו על-מנת להפנות שאלה למפקד-הפלוגה. סמל-הפלוגה שעמד בקירבת מקום סימן למערער שיוריד את ידו. המערער הכה באגרוף את הסמל, שלא הגיב, ואילו המערער המשיך להכותו. המפקדים התקרבו למערער והוא חבט אף בהם. בשל חשש שהמערער אינו דובר עברית הוזעק למקום ש.ג., הדובר רוסית, אולם המערער היכה אף אותו. לבסוף, תוך כדי התפרעותו של המערער, הצליחו לכבול אותו באזיקים, בעת שהמערער משמיע קריאות וצועק: "אני רוצה לעשות צבא". בהוראת מפקד-הבסיס שוחרר המערער על-מנת להירגע. בשעה 21:30, נראה המערער מסתובב ביחידה כאשר עיניו בוהות והוא הופנה לרופא-היחידה שהורה על פינויו לבית-חולים על-מנת לקבל טיפול פסיכיאטרי. 8. ביום 16/06/96 פנה המערער לקצין-התגמולים בתביעה להכיר בו כ"נכה", לפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום), ה'תשי"ט - 1959 [נוסח משולב], וזאת בגין פגימה הקשורה במחלה הנדונה. 9. ביום 07/11/96 דחה ק"ת את תביעת המערער ובהסתמכו על חוות-דעת רפואית, מיום 08/10/96, הודיע למערער, כי הגיע לכל למסקנה שלפיה לא קיים "קשר סיבתי" בין המחלה לבין תנאי השירות, כמשמעות ביטוי זה בסעיף 1 לחוק הנכים. 10. בתאריך 10/07/97 הגיש ב"כ המערער ערעור זה על החלטתו האמורה לעיל של ק"ת, מיום 07/11/96. 11. חוות-הדעת הרפואית מיום 08/10/96, הנזכרת בסעיף 9 של פסק-דין זה, כנזכר לעיל, היא חוות-דעתו הרפואית של ד"ר אלי קריצ'מן, מומחה בפסיכיאטריה (מוצג מש/ 2). 12. ד"ר אלי קריצ'מן מסכם את חוות-הדעת הרפואית שלו, בקביעה, כי: - "תנאי השירות ב'חוות-השומר' הינם תנאים הנחשבים לקלים ומתונים ואין לראות בהם גורם כלשהו להתפרצות המחלה. ... ההתעללויות - מצד מפקדים וחיילים, מבטאים, קרוב לוודאי, את מצבו-הפסיכוטי ולא תנאי-שירות אובייקטיביים. יתכן, בהחלט, שהשימוש בחשיש היווה 'טריגר' להתפרצות המשבר". 13. מטעמו של המערער הוגשה לנו חוות-דעתו הרפואית, מיום 28/09/97 של ד"ר נימרוד גריסרו, מומחה לפסיכיאטריה (מוצג מע/ 1), שעיקרי הדברים שנאמרו בה הם כדלקמן: - "... ברוסיה, היה מאוד חברותי. לעיתים, אף כמרכז החברה. למד בכיתה בעל רמת-חינוך גבוהה... עם עלייתו לארץ, חלה התדרדרות הדרגתית עם בעיות של קליטה והסתגלות. בכיתתו לא היו דוברי-רוסית, מדובר בכיתה במגמה-עיונית והוא לא עמד בדרישות, עקב קשיי השפה והפער בתרבות. ... בחודשים שלפני הגיוס ובאופן מזדמן בלבד נהג לעשן חשיש... ... על רקע הישגיו הנמוכים בלימודים והתיק הפלילי, בו הוא נמצא אשם, גוייס ל-'חוות השומר'. יום לפני הגיוס, בהיותו שרוי במתח והתרגשות, עישן סיגרית-חשיש ביחד עם חבר. בלשכת הגיוס הוכן לכך שמדובר בחודש טירונות, ליציאות הביתה של אחת לשבוע ולאחר מכן היו ציפיותיו של המערער ומשפחתו לקורס צבאי בו ילמד מקצוע, בעזרתו יפתח דף נקי בחייו. בבסיס הקליטה והמיון נאמר לו שעם פרופיל 97 הטירונות תארך חודשיים וחצי. בערב הגיעו לחוות השומר; לאחר החלוקה לחדרים, חלה כנראה טעוות ולא היתה לו מיטה מוכנה. משנפתרה בעייה זו ונכנס לחדר, חש מוקף עבריינים בעלי כוונות רעות העוינים לו. הוא סבר שכאשר הם מדברים, עליו הם מדברים, שכוונותיהם להרע לו, לבצע בו מעשה נורא, כמו להרביץ לו, אולי מעשה סדום וחש שהם מקללים אותו. תחושה זו שכולם נגדו, שצוחקים ולועגים לו, החריפה. הוא פחד להירדם והיה ער כמעט כל הלילה. למחרת ביקש להתקבל לרופא עקב בעיות גב, אך נדחה. בהיותו מבוהל ביקש להתקשר דבר שלא התאפשר. משאית הגיעה על מנת להסיעם לאן שהוא, ומישהו אמר בבדיחותא כי 'יוצאים ללבנון'. המערער שאל את המפקדת אם נכון הדבר? וזו השיבה כנראה בתמימות: 'מה זה מפחיד אותך'? המצב החריף, כי הוא חשב בשלב זה שכולם, כולל המפקדים, הם נגדו. הוא ביקש מיוזמתו לשוחח עם קב"ן אך דחו את הבקשה. לדבריו, חשבו שהוא 'משחק'. לאחר מכן, היתה אסיפה בה המפקד דיבר על כך ש'אם מישהו לא יהיה בסדר אז הוא יידפק'. המערער חש שמדברים עליו, כי רק הוא לא בסדר. יתכן מתוך הקשר מאוחר של הדברים שהביטוי 'ידפקו אותו' התפרש אצלו באופן קונקרטי מאוד. השלב הבא היה לבקש כי ישימו אותו באזיקים ויקחו אותו למעצר. גם לבקשה חריגה ואבסורדית זו, שיכלה להדליק נורה אדומה באשר להתנהגות של מצוקה חריגה, לא היתה התייחסות. כדי להשיג את יעדו נתן מכה למפקד. אז, לדבריו (ולפי מה שחברים שלו סיפרו לאימו) הוכנס לאולם בו הושמו עליו אזיקים והכו אותו באכזריות. האם מספרת, מפי חברים, כי המכות היו בכל חלקי גופו ובכמה גלים. בתום החלק הזה, הותרו האזיקים, ונאמר לו לעזוב את הבסיס, ללכת. לדבריו, עמד ליד השער כמעט כל היום. הוא פחד ללכת. הוא לא זז, לא אכל ולא שתה. ביקש לחזור לבסיס כי כלל לא ידע היכן הוא נמצא, ולאן עליו ללכת. האמא מספרת כי הוא גם פחד ממשטרה צ באית שוודאי תעצור אותו עקב חולצתו שהיתה מלוכלכת בדם וקרועה. עד כדי כך היה ללא כל תנועה ותגובה שכתבו לו פתק, משראו כי לא ניתן לדבר איתו, ועליו כתוב: 'אתה יכול ללכת הביתה'. לקראת הערב התרשמו מקבלי ההחלטות כי מצבו אכן רע והכניסו אותו לבסיס. ... באשר לחוות הדעת של ד"ר קריצ'מן, מיום 08/10/96, הרי שהיא חסרה את הפרוגנוזה, את הדיון על ה'מחלה הנוכחית' שמקובל בפסיכיאטריה, אשר היה מתייחס לדעת של עמיתים למקצוע שציינו מימצאים קשים, מצב קשה, אשר משמעותו טיפול מתמיד, פרוגנוזה גרועה והעדר טיפול. לא היה גם דיון כולל בסבירות של התפתחות מחלת הסכיזופרניה לאחר שימוש ספורדי בקנביס. הבדיקה הפסיכיאטרית בחוות-הדעת המתומצתת בשתי שורות, אינה מציינת כל פסיכופתולוגיה הדורשת אבחנה, שאכן לא קיימת במסמך הנדון. בחלק המסמך הנקרא סיכום והמלצות, מוזכרות המילים 'משבר פסיכוטי'. יש גם קביעה חד-משמעית כי תלונת החולה ומשפחתו, בדבר התעללות הינם חלק מהזיותיו במצב הפסיכוטי שעבר. ...באשר לעישון החשיש ביום שלפני הגיוס, והקשר למחלה: - נמצאו עקבות (THC) Tetra Hydro Canabinoio בשתן בבית-חולים 'מזרע'. החולה מדווח שאכן צרך חשיש ביום שלפני הגיוס, ברמה, בכמות, באיכות ובשיטה שנהג בעבר. הוא מכחיש שימוש עודף, ומכחיש שטען כך אי פעם. בהגיעו לבית-החולים 'מזרע', לא תואר, בקבלה, מימצא אורגני העונה לקריטריונים של Canabis Intoxication. החומר בעישון מגיע למוח תוך דקות, מגיע לשיא במהירות והשפעתו פגה לאחר כ- 3 שעות, בדם ניתן למצוא את המטבוליטים אשר אינם מספיקים לגרום לתסמונת קלינית, ובשתן ניתן למצוא אותם לפחות 50 שעות, אבל עד שבוע ואף יותר. מסיבה זו הסבירות שהוא היה בהתקף פסיכוטי-הזייתי לאחר שלושה ימים מיום השימוש, והתקף זה נמשך שתי תקופות אישפוז כפוי ועוד 3 שבועות לאחר מכן, היא נמוכה ביותר". 14. מטעמו של המשיב הוגשה לנו חוות-דעת רפואית נוספת של ד"ר אלי קריצ'מן, מיום 02/01/98 (מוצג מש/ 3), שבאה כתגובה לחוות-דעתו הרפואית של ד"ר נימרוד גריסרו (מש/ 3). וכן הוגשה לנו מטעמו של ד"ר אלי קריצ'מן חוות-דעת רפואית, שלישית, מיום 19/08/2001, וזאת כמענה לאמור לתצהירו של המערער, מיום 11/12/2000 (מוצג מש/ 7). ד"ר אלי קריצ'מן מסכם בשתי חוות-הדעת האחרונות, כי האירוע ביטא את המצב הפסיכוטי בו היה שרוי המערער ולא היווה את הגורם להתפרצות מחלת הסכיזורפניה, ממנה הוא סובל, ואין הוא משנה את דעתו. 15. בתאריך 25/03/2003 שמענו את ההוכחות בערעור זה. תחילה נחקר ד"ר נימרוד גריסרו, חקירה-נגדית, ע"י ב"כ המשיב, על האמור בחוות-דעתו הרפואית מיום 28/09/97; בחקירה חוזרת ע"י ב"כ המערער; וכן השיב לשאלות חבר-הוועדה, פרופ' מ. לוונטל. לאחריו, נחקר המערער, חקירה-נגדית, ע"י ב"כ המשיב, על האמור בתצהירו מיום 11/12/2000 (מוצג מע/ 2); בחקירה חוזרת ע"י ב"כ המערער; וכן השיב לשאלות חבר-הוועדה, פרופ' מ. לוונטל. 16. בתאריך 16/09/2003 נחקר ד"ר אלי קריצ'מן, חקירה-נגדית ע"י ב"כ המערער, על האמור ב- 3 חוות-הדעת הרפואיות שלו; ב"כ המשיב לא הציג לעד כל שאלה בחקירה-חוזרת; ואף לחברי הוועדה לא היו שאלות לעד זה. 17. בגמר החקירה דלעיל, הצהירו ב"כ הצדדים, כי אין להם עדים נוספים וביקשו להגיש את סיכומי-טיעוניהם, בכתב, תוך 90 יום. ניתנה החלטה בהתאם למבוקש ונקבע, כי פסק-הדין יישלח לב"כ הצדדים והם פטורים מהופעה לשמיעתו. ב"כ המערער הגיש את סיכומיו ביום 30/12/2003. ב"כ המשיב הגיש את סיכומיו ביום 19/05/2004 (לאחר קבלת הארכה להגשתם). וב"כ המערער הגיש סיכומי-תשובה ביום 27/05/2004. 18. משהונחו בפנינו חוות-הדעת הרפואיות הנוגדות וגם שמענו את דברי עדותם של הרופאים-המומחים, עלינו לקבוע איזו עמדה רפואית אנו מעדיפים. 19. בהתייחס למחלתו של המערער: - מדובר בסכיזופרניה, שהיא סוג מחלה הגורמת להפרעה קשה ביותר בהליכים פסיכולוגיים בסיסיים של האישיות. ההפרעה מלווה בסימפטומים מגוונים בשטחי-החשיבה, האפקט, התפיסה, ההתנהגות והזהות-העצמית. גורמת לעיוות בראייה-התקינה של המציאות ומביאה להידרדרות קשה באישיות. קיימות הפרעות קוגנטיביות הקשורות בתוכן החשיבה המתבטאות, בעיקר, במחשבות-שווא, הזיות, רגשות-אשם וכו' ומכאן נובע הקושי להסתמך על דבריו של המערער, כפי שהדברים נמסרים ומה עוד, כאשר הדברים מועברים אלינו מכלי-שני. 20. אין אנו מתעלמים מכך שאירוע חיצוני של דחק ולחץ יכול לגרום לפרוץ המחלה אם כי סיבותיה של המחלה הינן יותר ביולוגיות (הגם שקיימים גם גורמים גנטיים פסיכו-פיזיולוגיים ופסיכו-חברתיים - ראה ספרו של א. אליצור ואחרים בנושא: "פרקים נבחרים בפסיכיאטריה" בעריכת ח. מוניץ, בהוצאת פפירוס, בית-ההוצאה באוניברסיטת תל-אביב). ברם, כדי שהמערער יזכה בערעור, חובה היה עליו לשכנע אותנו בהוכחות העונות למבחן "מאזן ההסתברות" (כמו על 50%), כי נתקיימו התנאים המזכים אותו להכרה הנדרשת (ראה: ע.א. 192/95, ק"ת נ. פרומה רוט - פ"ד מ"ד (3), עמ' 646, בעמ' 654). 21. ככלל יכולים אנו לקבוע, כי התפרצות המחלה בעת השירות - שגורמיה טבועים במערער ללא קשר לשירות - אינם יכולים להחשב כמקיימים "קשר סיבתי משפטי". דרוש שהאירוע יהיה יחודי לשירות (ראה: רע"א 6270/98 - פוטשניק ז"ל נ. ק"ת, פ"ד נ"ז (3), עמ' 721). בית-המשפט העליון כבר קבע, וחזר על קביעתו זו בהזדמנויות שונות, כי שאלת ה"קשר הסיבתי המשפטי" בין מחלה כלשהי לבין השירות הצבאי - היא שאלה שבמשפט המסורה להכרעתה של וועדת-הערעורים, אשר נעזרת לשם כך בחוות-הדעת המונחות לפניה, חקירתם של המומחים והעדים האחרים, וכן כל חומר-ראייתי אחר שמותר לה להסתמך עליו. אל להתעלם גם מן העובדה, שבין חברי וועדת-הערעורים מכהן תמיד גם רופא, שבתוקף השכלתו-הרפואית אין הנושא זר לו וכאשר בוחנת וועדת-הערעורים את הדברים, חזקה עליה שתדע להשתית את מסקנותיה כראוי. תכופות נתפסים אירועים רגילים בתנאי-שירות כאירועי דחק קשים, וזאת לאוו דווקא כחוויה אוביקטיבית המחוללת את מחלת הסכיזופרניה, אלא כביטוי ראשוני למחלה שכבר קיימת, או שכבר התפרצה קודם לכן. מכל מקום, בכל מקרה ומקרה עלינו לבדוק, בדוק היטב, אם הדחק-הנפשי, שעפ"י הנטען הוא שגרם לפרוץ המחלה, יכול ומהווה הוא ביטוי סימפטומטי למחלה קיימת, שהגורם לה כלל אינו קשור לתנאי-השירות. 22. במקרה דנן, אכן ברור, שניצני מחלתו של המערער נתגלו בעת שירותו-הצבאי ובאו לידי ביטוי בהתנהגותו, אולם, מכל מכלול הראיות שהובאו בפנינו, רשאים אנו להסיק, כי לא הוכחו אירועים מיוחדים במהלך השירות שאותם ניתן לקשור למחלת המערער. לעניין עול ההוכחה, בסוג זה של תביעות, נקבעו עקרונות בפסק-הדין בע.א. 472/89 (ק"ת נ. אברהם רוט - פ"ד מ"ה (5), עמ' 203), ואנו לא מצאנו בנסיבות המקרה, נסיבות שיש בהן, עפ"י הפסיקא העדכנית, כדי "לגרום" או "להחמיר" את הפגימה, שממנה סובל המערער. 23. במקרה דנן מדובר בתביעה המבוססת על עדותו של המערער שהוא העד היחיד אשר העיד אודות האירועים אשר לטענתו הביאו לפרוץ מחלתו. גירסתו, שאינה נתמכת בראיות אחרות או בעדים נוספים, הינה גירסת בעל דין המעוניין בתוצאות המשפט ובנוסף מדובר בחולה נפש, דבר שיש לו, לעיתים, השפעה על המשקל שייתן בית-המשפט לעדותו. 24. אל מול גירסתו של המערער בתצהירו (יודגש, למעט תצהירו של המערער, אין ולו ראייה נוספת אחת אשר מצביעה על כך שהמערער עבר התעללות), קיימות בפנינו ראיות אובייקטיביות אשר בהן לא בא כל זכר לגירסה שמופיעה בתצהיר המערער בדבר התעללות נפשית ופיזית. 25. כיום ברור כי המערער השתמש בסמים ערב שקדם לגיוסו - הדבר מצויין בתיק הרפואי (מסמכים 6 ו- 11) וגם המערער בעצמו הודה בכך (עמ' 43 ש' 19-27 לפרוטוקול). ד"ר קריצ'מן סבור כי יתכן בהחלט שזהו הרקע להתקף הפסיכוטי שעבר המערער (ראה חוות-דעת רפואית מיום 08/10/96). בחוות-דעת רפואית נוספת טוען המומחה כי על סמך הראיות הקיימות בתיק עולה כי התנהגותו האלימה של המערער אשר תקף ללא סיבה את מפקדו ואת שאר הסובבים, נבעה ממצבו הנפשי של המערער שהיה שרוי כבר במצב פסיכוטי חריף ותחת השפעה של מחשבות שווא של רדיפה (עמ' 2-3 לחוות-הדעת מיום 19/08/2001): - "... המערער היה נתון למצב פסיכוטי חריף מהימים הראשונים לשירותו הצבאי. תחת השפעת הפסיכוזה הוא חש רדוף ומאויים ע"י הסובבים אותו ולכן גם תקף את החייל באלימות... ונקלע לתקרית האלימה שתוארה במסמכים. תקרית זו היתה כמובן ביטוי למצבו החולני ולא ניתן בשום פנים ואופן לראות בה טריגר להתפרצות המחלה". ד"ר א. קריצ'מן חזר בחקירתו הנגדית על טענתו לפיה עישון חשיש יכול להיות טריגר לפריצת סכיזופרניה (עמ' 53 ש' 15-17 לפרוטוקול), וכי דרושה סמיכות הזמנים של 1-3 ימים בין השימוש בסם לפרוץ המחלה. בהמשך עדותו הדגיש ד"ר קריצ'מן כי הקשר בין שימוש בקנביס לבין התפרצות מחלת הסכיזופרניה הוכח והדבר מופיע בספרות הרפואית (עמ' 55 שורות 18-19 לפרוטוקול). תימוכין לטענת ד"ר קריצ'מן ניתן למצוא במכתב סיכום המחלה מהמרכז לבריאות הנפש בב"ש, בו כתוב במפורש כי המערער התגייס כבר במצב חרדתי עקב חששו כי יתגלה שהוא משתמש בסמים: "ביום גיוסו צרך חשיש ולכן היה חרדתי וחשש ששימושו בסם יתגלה ויענש" (מסמך 6 בתיק הרפואי). ואילו במכתב ההפנייה של ד"ר ברגמן (מסמך 11 בתיק הרפואי) רושם הרופא כי המערער אמר לו מפורשות כי השתמש במנת סם גדולה מהרגיל. סוף דבר: המערער לא הוכיח, כי מחלתו הנפשית פרצה כתוצאה מאירועים הקשורים לשירותו הצבאי ומתוך מכלול המסמכים והעדויות אף ניתן לגבש את המסקנה הברורה, כי התפרצות מחלתו קדמה לגיוסו לצבא וקשורה באירועים חוץ צבאיים. סימני המחלה ניכרו במובהק בהתנהגותו ובתחושותיו של המערער, כבר ביומו הראשון בצבא, עוד בטרם חווה את "החוויה הצבאית" ובטרם נחשף לגורמים בצבא אשר יכולים להביא להתפרצות מחלתו הנפשית. גם אם לא ניתן לקבוע באופן חד משמעי מהו הגורם לפרוץ מחלתו של המערער, עדיין הוכח כי לא היו בתנאי שירותו של המערער, בארבעת ימי שירותו בצה"ל, גורמים כלשהם שיכלו להביא לפרוץ מחלתו. כן הוכח לחלוטין, כי המערער לא עבר "אירוע חריג" שיכל לגרום להתפרצות מחלתו. 26. התוצאה הסופית, לנוכח המימצאים העובדתיים המבוססים על התרשמותינו מהקביעות ומדבריהם של הרופאים-המומחים, שאותם שמענו ויישמנו על המבחנים המשפטיים המחייבים במקרה דנן, היא - שדין ערעור זה להידחות. 27. בהתחשב בנסיבות - אין צו להוצאות. 28. למערער זכות ערעור כקבוע בסעיף 34 לחוק הנכים. 29. מזכירות בית-המשפט: - א. תשלח לב"כ הצדדים - עותק מפסק-דין זה, לאחר שבישיבה מיום 16/09/2003, קיבלו פטור מהופעה לשמיעתו. ב. תמציא לקצין-התגמולים, ישירות, עותק מפסק-דין זה. ג. תחזיר לב"כ המשיב את תיקו-הרפואי של המערער (מוצג מש/ 1) שצורף לתיק הערעור. ניתן היום י"ב בתמוז, תשס"ד (1 ביולי 2004) בהעדר ב"כ הצדדים יעקב גנן, שופט (דימ.) פרופ' מ. לוונטל מר י. שיל"ת אב בית-הדין חבר חברהתחום הנפשיצבארפואהסכיזופרניהמשרד הביטחון