חוזה בכירים שירות המדינה

המערערים 7-1 הם גימלאים של המשיבה (להלן - המדינה), אשר שמשו בעבר בתפקיד של משנה למנכ"ל או בתפקיד של משנה המוקבל למנכ"ל במשרדי הממשלה השונים (להלן - משנה למנכ"ל או משנים למנכ"לים). המערערת 8 היא אלמנתו של מר שלמה דיאון ז"ל אשר שימש משנה למנכ"ל משרד התקשורת. המערערים פרשו לגימלאות בתאריכים שונים, והם מקבלים קיצבת פרישה (להלן - הקיצבה) בהתאם להוראות חוק שירות המדינה (גימלאות) [נוסח משולב], תש"ל-1970 (להלן - חוק הגימלאות). בעת פרישתם לגימלאות שולם למערערים שכר על-פי דרגת השיא הקבועה בסולם הדרגות של המועסקים בתפקיד משנה למנכ"ל. החל משנת 1990 ניתנה למשנים למנכ"לים שעבדו באותה עת בשירות המדינה האפשרות לחתום על חוזה מיוחד - חוזה בכירים - (להלן - חוזה בכירים), שעל-פיו הוצמד שכרם ב-90% לשכרם של המנהלים הכלליים במשרדי הממשלה השונים (להלן - המנכ"לים). שכרם של המנכ"לים הוצמד ב-100% לשכרם של סגני השרים הצמוד לשכר חברי-הכנסת. בשנת 1994 נחתמו הסכמי שכר קיבוציים בין המדינה להסתדרות, אשר קבעו, בין היתר, כי תתווספנה שלוש דרגות שכר (44 (44+) 45 (45+) ו-46 (46+)) לסולם הדרגות. על-פי טיעון המערערים, האפשרות שניתנה למשנים למנכ"לים הפעילים לעבוד על בסיס חוזה בכירים, שהגדיל משמעותית את שכרם, מהווה שינוי ב"סולם המשכורת" כמשמעות מונח זה בסעיף 9(2) לחוק הגימלאות - נתון המחייב התאמת גימלאותיהם של המערערים ל"סולם החדש". לחילופין טענו המערערים, כי תוספת הדרגות לסולמות המקצועיים בשנת 1994 מחייבת גם היא את התאמת גובה גימלאותיהם לדרגה הגבוהה ביותר שאליה יכלו להגיע בהתאם לסולם השכר החדש, דהיינו, דרגה 46+ בדירוגים המקצועיים או דרגה 25+ בדרוג המינהלי. בית-הדין האזורי בירושלים (ע"ב 301283/97; השופט הראשי י' נויגבורן ונציגי הציבור אולידורט ורחמים), דחה את תביעת המערערים, כשהוא מקבל בעניין זה את טיעוני המדינה ומכאן ערעור המערערים. המערערים מבססים את עילת תביעתם על שלושה מקורות: (א) הצמדה לחוזה בכירים. (ב) חוות-דעת היועץ המשפטי דאז, אהרן ברק, מיום 17.6.1977 בעניין הצמדת המשכורת הקובעת של מנכ"לים שיצאו לגימלאות למשכורת מנכ"לים פעילים בחוזה בכירים (להלן - חוות-דעת ברק). (ג) הוספת שלוש דרגות לסולם הרלוונטי למערערים, המחייבת, לטענתם, עריכת תיאום קיצבאותיהם בהתאם. נדון בטענות אלה כסדרן. 10. חוזה בכירים (א) השאלה הנשאלת היא, אם זכאים המערערים להצמדת קיצבתם למשכורת המשנים למנכ"לים הפעילים, המשתלמת להם מכוח חוזה בכירים שעליו חתמו. (ב) התשובה לשאלה זו מצריכה התייחסות לנתוני היסוד הבאים: בעת פרישתם של המערערים לגימלאות לא היה קיים חוזה בכירים, וממילא לא חתמו המערערים על חוזה בכירים. קיצבתם של המערערים חושבה בהתאם להוראות חוק הגימלאות. (ג) סעיף 8 לחוק הגימלאות קובע מהי המשכורת הקובעת לחישוב הקיצבה וזה לשונו: "'משכורת קובעת', לגבי אדם פלוני בזמן פלוני - שיעור המשכורת, לרבות התוספות הקבועות, המגיע, באחד לחודש שבו חל אותו זמן, לעובד שדרגתו כדרגה שהיתה לפלוני ערב פרישתו מהשירות". (ד) הסעיף בחוק הגימלאות עליו סומכים המערערים את טיעוניהם לגבי זכאותם להצמדת משכורתם הקובעת לזו של משנים למנכ"לים פעילים בחוזה בכירים הוא סעיף 9(2) לחוק הגימלאות, שזו לשונו: "בחישוב המשכורת הקובעת של אדם פלוני בזמן פלוני יחולו כללים אלה: (1) ... (2) היה באותו זמן סולם המשכורת שונה מן הסולם שהיה בשעת פרישתו של פלוני מהשירות - תחושב המשכורת הקובעת לפי הסולם המחייב באחד לחודש שבו חל אותו זמן, בתיאומים שקבעה ועדת השירות". (ה) הכוונה החקיקתית המקורית של הוראת סעיף 9(2) לחוק הגימלאות, כפי שבאה לידי ביטוי בדברי ההסבר להצעת החוק המתייחסת לחקיקת סעיף 9(2) באה לידי ביטוי במילים הבאות: "המשכורת הקובעת של פלוני נקבעת לפי המשכורת המשתלמת באותו זמן לעובד מדינה שדרגתו כדרגה שהיתה לפלוני ערב פרישתו. יש וסולם המשכורות של עובדי המדינה משתנה, ובעקבות השינוי קשה או אף בלתי אפשרי לקבוע איזו דרגה של הסולם החדש זהה עם הדרגה, בסולם הישן, שהיתה לפלוני עם פרישתו. לכן הוסמכה הממשלה לקבוע תיאומים בין הסולמות על פי המלצת ועדת השירות. תיאומים אלה יסודם בעיקר בחישובים טכניים ולכן מוצע להסמיך את ועדת השירות לקבעם בלי להזדקק להחלטת הממשלה" (הצעת חוק שירות המדינה (גימלאות) (תיקון מס' 7), תשכ"ו-1965; ההדגשה שלי - ע' ר'). (ו) על-פי "כוונת המחוקק", סעיף 9(2) נועד לתיאומים טכניים בלבד עקב שינוי הסולם. לא הייתה כוונה להשתמש בסעיף זה ככלי למניעת שחיקת הגימלאות, על-ידי התקדמות הגימלאי בדרגות. (ז) זאת ועוד. "המשכורת הקובעת" על-פי סעיף 8 לחוק הגימלאות והשינויים בה על-פי סעיף 9(2) לחוק זה בנויים על קיומה של דרגה המשמשת בסיס לחישוב המשכורת הקובעת. (ח) דרגה מעצם שמה, גם מבחינה לשונית וגם מבחינה מהותית קשורה בסולם דרגות. שכרו של עובד עולה, בין השאר, עקב עליה בסולם הדרגות. (ט) בחוזה הבכירים של המשנים למנכ"לים אין סולם ואין דרגות. בעצם החתימה על חוזה בכירים מתנתק העובד מסולם הדרגות אליו היה שייך כעובד על-פי כתב מינוי (כמשמעות מונח זה בחוק שירות המדינה (מינויים), תשי"ט-1959, להלן - כתב מינוי) ועובר למסלול השונה ממסלולו הקודם על-פי כתב מינוי. (י) השימוש שמבקשים המערערים לעשות בסעיף 9(2) לחוק הגימלאות, כדי להיצמד למשכורת חוזה בכירים של המשנים למנכ"לים הפעילים, הוא בבחינת עירוב מין שאינו מינו. סעיף 9(2) לחוק הגימלאות מקורו בקיום סולם דרגות וב"משכורת קובעת" על-פי סולם דרגות, בעוד שחוזה בכירים אינו מכיר, למעשה בסולם דרגות. מבחינה זו, אכן קשה לראות בחתימה על חוזה בכירים משום שינוי "סולם המשכורת" כמשמעות מונח זה בסעיף 9(2) לחוק הגימלאות, באשר כאמור, החתימה על חוזה בכירים יש בה יותר משום התנתקות מסולם דרגות ומעבר למסלול אחר מאשר שינוי סולם דרגות. (יא) גם אם היינו רואים במעבר למסלול בכירים של המשנים למנכ"לים משום שינוי סולם המשכורת, הרי כפי שציין בית-הדין האזורי, המעבר לחוזה בכירים אינו חובה אלא אופציה המותנית בתנאים סובייקטיביים כגון רצון העובד, ובתנאים אובייקטיביים כמו המלצת הממונה, ויתור על מסלול כתב מינוי לצמיתות, עשר שנות שירות לפחות לפי כתב מינוי, ארבע שנות שירות לפחות עד לגיל פרישה, דרגה תקנית זהה לאחת משתי הדרגות העליונות בסולם הדרגות ועוד. (יב) המעבר לחוזה בכירים כרוך גם בהקטנה מסוימת של ההגנה מפני פיטורים, שגם לה יש משמעות. מאידך, המשכורת על-פי חוזה בכירים גבוהה בהרבה מן המשכורת במסלול כתב מינוי. (יג) בנסיבות אלה, לא ברור, אם היו המערערים בוחרים בחוזה בכירים, אילו ניתנה הברירה בידיהם. מחד, הנתון, שלפיו רוב המשנים למנכ"לים אם לא כולם, חתמו במשך הזמן על חוזה בכירים תומך בסברה שקרוב לוודאי שגם המערערים, אילו ניתנה הברירה בידיהם, היו בוחרים לחתום על חוזה בכירים. מאידך, סברה זו, אינה יותר מאשר סברה, וכדבר שלא בא לעולם, היא נטולת מידת הוודאות הדרושה לבניין עילת תביעה על בסיס הנחה זו. (יד) אכן, צודקת המדינה שמצבם של המערערים לא יכול להיות טוב יותר ממצבם של אלה שלא בחרו במסלול חוזה בכירים ונותרו במסלול כתב מינוי. אלה וגם אלה אינם יכולים ליהנות ממסלול חוזה בכירים, אליו לא הצטרפו. אמנם, למערערים לא ניתנה הזכות לבחור במסלול חוזה בכירים, אך המציאות הקיימת היא, שהם לא חתמו על חוזה בכירים, ואין הם יכולים ליהנות ממסלול אליו לא הצטרפו (ראה בהקשר זה גם דב"ע מב/1-7 גזית - נציב שירות המדינה (להלן - פסק-דין גזית [1]). (טו) תשובת המערערים לטיעון זה היא, כי על-פי חוות-דעת ברק הוצמדה משכורתם הקובעת של גימלאים ששמשו בתפקידי מנכ"לים למשכורתם של מנכ"לים פעילים, למרות שלא חתמו על חוזה בכירים. טיעון זה מצריך התייחסות לחוות-דעת ברק. 11. חוות-דעת ברק (א) לידתה של חוות-דעת ברק בהחלטת ועדת השרים מיום 24.12.1976. החלטה זו צוטטה בפסק-דין גזית [1], בעמ' 402 כדלקמן: "החלטת הממשלה (ועדת שרים) מיום 24.12.1976 (26/6/1326): '(א) לקבוע שכרם ותנאי שירותם של מנהלים כלליים במשרדי הממשלה ושל נושאי תפקידים המתמנים על-ידי הממשלה, ואשר שכרם ותנאי שירותם מקבילים לאלה של המנהלים הכלליים בהתאם לשכרם של סגני-שרים; (ב) מנהל כללי או נושא תפקיד כאמור לעיל, שירצה בכך, יהיה רשאי להישאר בדרגתו המקצועית הקיימת ובתנאי שירות הנהוגים לגביו היום; (ג) תחולת החלטה זו תהיה במועדים כפי שהוחלטו בהחלטה של ועדת הכספים של הכנסת מיום כ"א בתמוז תשל"ו (19.7.1976), לגבי סגני-שרים והיא תחול על נושאי התפקידים האמורים שכיהנו בתפקידיהם במועדי התחולה הנ"ל'". (ב) והמשך בעמ' 404-403: "בהודעת נציבות שירות המדינה מיום 12.1.1977 נקבע: '... 2. בהתאם לאמור בסעיף א' של ההחלטה הנ"ל, תחול ההחלטה בדבר השוואת השכר ותנאי השירות של סגני שרים כפי שהם בתוקף מזמן לזמן, על נושאי התפקידים שצוינו לעיל וכל עוד הם מכהנים בתפקידיהם (הכוונה להחלטה האמורה בפסקה הקודמת). 3. השינויים בשכר ובתנאי השירות יבוצעו על בסיס של הסכם אישי עם העובד, ולפיכך יישארו הדרגות שנקבעו למשרות אלו בתקן המאושר ללא שינוי. 4. עובד אשר קיבל הודעה מנציב השירות שהוראות הודעה זו חלות עליו, יודיע בכתב לנציב השירות, תוך חודש ימים מתאריך ההודעה האמורה, או תוך חודש ימים מיום מינויו, אם הוא בוחר לשרת לפי התנאים החדשים או לפי התנאים הקיימים. משבחר עובד לא יהיה רשאי לחזור בו. ... 9. השינויים כאמור לעיל אינם כוללים עדיין תנאי שירות נוספים שישונו וכן הוראות בדבר זכויות הגמלאות לעובדים ולשאיריהם, פיצויי פיטורים או הטבות פרישה אחרות. בשלב מאוחר יותר תפורסם הודעה נפרדת על השינויים שיונהגו בנושאים אלה'". (ג) בעקבות החלטה זו, פנו מנכ"לים שפרשו בדרגה הגבוהה ביותר בסולמם ובקשו לערוך תיאומים לגבי קיצבאותיהם בהתאם. נציב שירות המדינה העביר את בקשתם לחוות-דעתו של היועץ המשפטי דאז, אהרן ברק, וזה השיב לו בזו הלשון: "תמים דעים אני עם המנכ"לים שפרשו לקיצבה במכתבם אליך מיום 29.4.77 שהקבלת שכרם ותנאי שירותם של המנכ"לים לאלה של סגני שרים עפ"י החלטת ועדת השרים לעניני שכר מיום 24.12.76, יצרה לגביהם סולם שכר שונה במשמעות סעיף 9(2) של חוק הגימלאות". (ד) בעקבות חוות-דעת זו, החליטה ועדת השירות על עריכת תיאומים באופן שהמשכורת הקובעת לצורך חישוב קיצבאותיהם של מנכ"לים שיצאו לגימלאות תושווה למשכורות המנכ"לים הפעילים במסלול חוזה בכירים. (ה) בין המנכ"לים למשנים למנכ"לים היה קיים שוני, אשר התבטא בין השאר, בכך שלמנכ"לים היה סולם משכורת ייחודי שיועד רק להם, ואשר אפשר להם בחירה בין הדרגה העליונה שבסולם השכר הקיים בדירוגם המקצועי ובין משכורת הצמודה לתנאי סגן שר. מצב דברים זה לא היה קיים לגבי המשנים למנכ"לים. (ו) הצמדת שכר המנכ"לים לשכרו של סגן שר הייתה, כאמור, פרי החלטת ממשלה עוד בשנת 1976. רק בחלוף שנים רבות מאז אותה החלטה, בשנת 1990, ניתנה זכות המעבר למסלול חוזה בכירים גם לבעלי תפקידים אחרים מלבד המנכ"לים ובכללם המשנים למנכ"לים. (ז) חוות-דעת ברק ניתנה בתקופת זמן מסוימת בנסיבות מסוימות לגבי בעלי תפקיד בסולם שונה מסולם המשנים למנכ"לים. (ח) גם אם אפשר להקיש מחוות-דעת ברק לגבי תביעתם של המערערים עדיין יש מקום לבחון מחדש את צדקתה של ההחלטה, ודאי לגבי החלת האמור בה על עובדים נוספים. (ט) כפי שחיווינו את דעתנו לעיל, המעבר לחוזה בכירים ספק אם יש בו שינוי "סולם המשכורת". יתר-על-כן, התוצאה של ההחלטה שנתנה בעקבות חוות-דעת ברק הביאה להצמדה מלאה של המשכורת הקובעת של מנכ"לים גימלאים לאלה של מנכ"לים פעילים. (י) לתוצאה זו ספק בעייני, אם התכוונה חוות-דעת ברק, שהרי תיאום אינו הצמדה מלאה. הצמדה מלאה, כפי שנעשתה לגבי מנכ"לים שפרשו לגימלאות פירושה שוויון בין עובד פעיל שממשיך לעבוד וליצור לגימלאי שהפסיק לעבוד. תוצאה זו אינה עולה בקנה אחד עם הרציונל של תכנית פנסיונית, שתכליתו אומנם לשמור על רמת השכר של הגימלאי ערב פרישתו, אך אין הוא מיועדת לקדם את הגימלאי בסולם הדרגות צעד אחר צעד עם העובד הפעיל, למרות שהגימלאי אינו טורח למען קידום זה במאומה. (יא) המעבר לחוזה בכירים גם לא היה מיועד למנוע שחיקת שכר אלא להיטיב את תנאי השכר של בעלי תפקיד מסוימים על-מנת לעודד משיכת כוחות טובים יותר לשירות הציבורי ואת הישארותם בו. מבחינה זו לא קיים בנסיבות הקיימות הנימוק להצמדת שכר הגימלאים לשכר העובדים הבכירים, כפי שבא לידי ביטוי בבג"ץ 5580/94 מירוז נ' בית-הדין הארצי לעבודה (להלן - פסק-דין מירוז [2]), בעמ' 265, 266). (יב) לדעתי, אימוץ הסדר המנכ"לים הגימלאים לגבי משנים למנכ"לים גימלאים מנוגד לעקרונות המקובלים לעדכון גימלאות על-פי חוק הגימלאות. (יג) יתר-על-כן, אילו הלכנו בדרך זו של אימוץ הסדר מנכ"לים גימלאים לגבי קיצבאות המשנים למנכ"לים, היה הדבר מחייב אימוץ דרך זו גם לגבי עובדים מן השורה אחרים בשינויים המחויבים. אין זה סביר, שדרך עדכון מסוימת תחול רק לגבי גימלאים בכירים ולא תחול בהתאמה לגבי גימלאים שהיו עובדים מן השורה. (יד) ברם, הליכה בדרך זו פירושה פריצת כל הנהוג והמקובל לגבי עדכון קיצבאות בשירות המדינה - דרך שאינה רצויה ואינה מוצדקת. (טו) מסקנת הדברים, היא שיש לדחות את ערעור המערערים הנשען על חוות-דעת ברק ביחס לעדכון קיצבתם בהתאם למשכורת הקובעת של משנים למנכ"לים פעילים שבחרו במסלול חוזה בכירים. 12. שינוי סולם השכר בשנת 1994 כאמור לעיל, בעקבות הסכמי השכר הקיבוציים שנחתמו בשנת 1994, הוספו שלוש דרגות שכר. לדרוג המח"ר הוספו הדרגות 44 (+44), 45 (+45) ו-46 (+46), ולדרוג המינהלי הוספו הדרגות 23 (+23), 24 (+24) ו-25 (+25). כמו כן הוספו דרגות נוספות בדרוגים אחרים. ועדת השירות שדנה בהסכמי השכר האמורים החליטה לכלול בתיאומים לצורך חישוב קיצבת הפרישה רק את דרגה 44 (+44) שהוספה לסולם השכר בדרוג המח"ר (וכן את הדרגות המקבילות בדרוגים האחרים), אך לא לכלול את דרגות 45 ו-46 בדרוג המח"ר (ואת הדרגות המקבילות בדרוגים האחרים). כתוצאה מכך, הועלו הגימלאים - המערערים בדרגה אחת בלבד. לטענת המערערים, היות ובמועד פרישתם נקבעה קיצבתם לפי הדרגה המירבית בסולם השכר של דירוגם המקצועי, על ועדת השירות היה לערוך להם תיאומים שיעלו אותם בשתי דרגות נוספות, לדרגת השיא במתח הדרגות של דירוגם המקצועי הקיים היום. בית-הדין האזורי בחן את טענה זו של המערערים, וקבע: "'בפעולת תיאום בין הדרגות על פי סולם ישן לדרגות על פי סולם חדש אין המדובר בסולם משכורת שבוצעו בו שינויים, הוספת דרגות במתח דרגות קיים, הוספת דרגות חדשות, מחיקת דרגות וכיו"ב, אלא עסקינן ב'סולם משכורת' שונה לחלוטין מן הסולם שהיה בעת פרישתו של הגמלאי (תב"ע לט/6-15 אדלר - הממונה על תשלום הגמלאות, פד"ע יד לו). מאחר שבמקרה שלפנינו כתוצאה מהסכמי השכר לשנים 93-96 נוספו שלוש דרגות חדשות מעבר לדרגה העליונה שהיתה בתוקף ערב חתימת ההסכם (דרגה 46-43 בדרוג האקדמאים במח"ר למשל), אזי אין המדובר בשנוי 'סולם המשכורת' שחייב תרגום בין הסולמות אלא בהוספת דרגות חדשות אשר אינה מחייבת תיאומים על ידי ועדת השרות". 5) קביעתו זו של בית-הדין האזורי מתיישבת עם פירוש דווקני של סעיף 9(2) לחוק הגימלאות, שלפיו הכוונה הבסיסית של הוראת סעיף זה הייתה ביצוע התאמות טכניות של סולם משכורת ישן לסולם משכורת חדש. הוספת דרגות לסולם קיים אינה, לכאורה, שינוי סולם משכורת, כי הסולם נשאר אותו סולם אלא שנוספו לו דרגות. יחד עם זה אין להוציא מגדר הסבירות קבלת פירוש, שלפיו הוספת דרגות לסולם קיים תתפרש כשינוי סולם המשכורת - במקרה כזה יש לבצע תיאום, והשאלה הנשאלת, היא אם נעשתה במקרה זה תיאום כהלכה. 6) המערערים טענו, כי על ועדת השירות היה להעלותם לדרגת השיא במתח הדרגות הקיים היום, שכן דרגה זו מבטאת את התפקיד אותו הם ביצעו בעת פרישתם לגימלאות. בית-הדין האזורי בחן את טענת המערערים, אך העדיף את עמדת המדינה, שלפיה הגימלה משתלמת על-פי דרגה ולא על-פי תפקיד, ואילו לסולם השכר הוספו דרגות חדשות בלבד. לפיכך, קבע בית-הדין האזורי, כי פעולתה של ועדת השירות בקידום המערערים בדרגה אחת בלבד, עומדת במבחן הסבירות. 7) לטענת המערערים, עמדה זו מנוגדת לדין ולמעשיה של המדינה, שכן ועדת השירות עצמה החליטה על עריכת תיאומים לפי תפקיד (ולא לפי דרגה) לגבי דרוג העובדים הסוציאליים ולגבי דרוג עובדי משרד החוץ בדרגים השונים. 8) בכדי לעמוד על טענת המערערים, שלפיה גימלה משתלמת על בסיס תפקיד ולא על בסיס דרגה, נשוב ונבחן את סעיף 8 לחוק הגימלאות המגדיר "משכורת קובעת" לצורך חישוב גימלה כדלהלן: "'משכורת קובעת', לגבי אדם פלוני בזמן פלוני - שיעור המשכורת, לרבות התוספות הקבועות, המגיע, באחד לחודש שבו חל אותו זמן, לעובד שדרגתו כדרגה שהייתה לפלוני ערב פרישתו מהשירות..." (ההדגשה שלי - ע' ר'). מנוסח הסעיף עולה, כי הבסיס לחישוב המשכורת הקובעת הוא דרגתו של הגימלאי ערב פרישתו לגימלאות, ולא תפקידו. 9) אף בית-דין זה בפסיקתו קבע, כי הבסיס לחישוב הקיצבה הוא דרגתו של העובד ולא תפקידו. בדב"ע נג/2-3 רוקח - רשות הנמלים והרכבות [3], בפיסקה 13 נכתב בעניין זה: "השאלה שהתעוררה בענין תוספת הבכירים הינה איפוא, האם זכאי המערער לתשלום התוספת על פי השיעור הקבוע לדרגתו או לתפקידו?... גמלה משולמת על פי דרגה ולא על פי תפקיד...". 10) אמנם בדב"ע מד/2-7 מדינת ישראל - סטרן [4] נקבע כי יש זיקה בין "תפקיד" לבין "דרגה", אך הובהר שם כי: "דרגתו ודרגתו המקבילה של העובד הפעיל הם הבסיס, אלא שאין מתייחסים לעובד בעלמא ולמשכרת בעלמא. מתיחסים ל'שיעור המשכורת... המגיע באחד לחודש' לאותו עובד. 'שיעור המשכורת' של עובד בדרגה מסויימת אינו אבסטרקטי, אלא קשור לעובד בתפקיד מוגדר". בית-הדין הארצי הבהיר, כי ההצמדה ל"דרגה" לפי חוק הגימלאות, אינה מתייחסת לעובד בעלמא, אלא לעובד פעיל באותה דרגה של הגימלאי (בעת פרישתו), אשר ממלא את אותו "תפקיד" שמילא הגימלאי. 11) מן הראוי להוסיף, כי בע"ע 600015/98 דורנר - הממונה על תשלום הגמלאות (להלן - פרשת דורנר [5]), נדונה טענה זהה לזו של המערערים, אשר נדחתה, כדלהלן: "איננו מתעלמים מהדברים המשתמעים מטיעון המערער לפיהם, אילו המשיך לעבוד בשירות המדינה היה מן הראוי להעניק לו כעובד בעל שיא הדרגה, ששהה שנים רבות בשיא הדרגה, את דרגת השיא החדשה הצמודה למשרתו, אם לא מיד, אז לפחות במרוצת השנים. עם כל זאת, יש להבדיל בין ראיה סובייקטיבית של הרצוי מנקודת ראות המערער ובין הוכחה אובייקטיבית שאכן כך היו מתנהלים הדברים. אפילו היה עובד בעל דרגה זהה ותפקיד זהה לזה של המערער בעת פרישתו, זוכה במרוצת הזמן לדרגה א6+, עדיין, אין פירושו של דבר שהמערער כגמלאי זכאי להנות מעליות דרגה אלה, שהן פועל יוצא של עבודתו של מי שעובד בפועל להבדיל מגמלאי שחדל לעבוד (הלכת פאר שם)". בפרשת דורנר [5] אף הוספנו כי: "על פי לשונו של הסעיף הנ"ל [הוא סעיף 9 (2) לחוק הגימלאות - ע' ר'] אין מדובר במסלול עקיף להעלאה בדרגה, אלא בפעולת תיאום בין הדרגות על פי הסולם הישן לדרגות על-פי הסולם החדש". הנה-כי-כן, טענת המערערים לזכאותם לדרגת השיא לפי סולם הדרגות החדש אינה יכולה לעמוד, באשר אין בסיס משפטי מכוחו הם זכאים להעלאה בדרגה. 12) לדברים אלה יש להוסיף הסתייגות לגבי אותם מקרים, שבהם יוכח, כי תוספת הדרגות לא באה אלא כתחליף לעליית שכר (דב"ע נד/3-14 אלימלך - חברת קדישא גחש"א, תל אביב [6]). במקרה זה, פעולת התיאום תחייב הצמדה מלאה של המשכורת הקובעת של הגימלאי למשכורת המוגדלת כתוצאה מתוספת דרגות זו, בין בדרך תיאום ובין בדרך אחרת. 13) במקרה הנוכחי, קודמו משנים למנכ"לים גימלאים בדרגה אחת בלבד לדרגה 44 (+44) בה בשעה שהחל מתאריך 1.1.1997 היו זכאים המשנים למנכ"לים הפעילים לדרגה 46 (+46). 14) נשאלת השאלה, האם התיאום במקרה זה היה סביר. 15) לפי נקודת המוצא, שלפיה שיטת התיאום לא נועדה לשמש כלי לעליה בדרגה של הגימלאי, אין ההחלטה לקידום המערערים רק בדרגה אחת בלתי סבירה. גם אם נצא מנקודת מוצא שבמסגרת התיאום ניתן לקדם גימלאים בדרגות, כפי שאכן נעשה בפועל מדי פעם, ואין לשלול דרך זו על הסף בתנאים מסוימים, אין פירוש הדבר שהקידום בדרגות צריך להיות זהה לקידום בדרגות של העובד הפעיל. במסגרת השיקולים למידת התיאום לא ניתן להתעלם מן העובדה, שהגימלאי בניגוד לעובד הפעיל אינו עובד בעבודה שבמסגרתה התקדם העובד הפעיל במסלול הדרגות. על-פי שיקול זה התיאום בדרגה אחת לא היה בלתי סביר. 16) בעיית שחיקת קיצבאותיהם של הגימלאים לא ירדה מסדר היום של העוסקים ביחסי העבודה ומצאה לה פתרונות שונים, הכל כמפורט להלן: (א) ביום 17.10.90 הורה הממונה על השכר והסכמי העבודה על תשלום תוספת קבועה לגימלאים בשיעור 3.82% מסך כל קיצבתם. תוספת זו נעשתה בעקבות ההסכם הקיבוצי בדבר תוספת היוקר מיום 29.3.1990. (ב) בהתאם להחלטת ועדת המעקב מיום 13.6.1994 נוספה לקיצבת הגימלאים תוספת דיפרנציאלית בסך 20%-3%. (ג) ביום 13.5.1999 הוחלט בהסכם המסגרת, כי תוקם ועדה משותפת להסתדרות ולמעסיקים אשר תדון בנושא שחיקת קיצבאות הגימלאים (להלן - הוועדה המשותפת). (ד) ביום 24.5.1999 מונה על-ידי נציב שירות המדינה והממונה על השכר והסכמי העבודה צוות בין-משרדי לעניין תיאומי גימלאות ושחיקת גימלאות (להלן - הצוות). (ה) הצוות הגיש ביום 28.5.1999 דוח בזו הלשון: "ביום 24.5.99 מונה ע"י נציב שירות המדינה והממונה על השכר והסכמי עבודה (רצ"ב כתב מינוי) צוות שמתפקידו לגבש 'הצעת תיאומי גימלאות לגימלאי שירות המדינה, על רקע הדרגות שנוספו בסולמות השכר השונים בהסכמי השכר משנת 1993 ועל רקע השחיקה הנטענת בקצבאותיהם של גימלאי שירות המדינה'. הצוות בחן את הסוגיות להן נדרש ולהלן מימצאיו והמלצתו: כנובע מסעיפים 8 ו-9(2) לחוק שירות המדינה (גימלאות) (נוסח משולב), התש"ל-1970. תיאומים הם 'טכניים' ולא כלכליים, דהיינו תיאומים נערכים רק כתוצאה משינוי ב'סולם המשכורת' הנובע מהסכם בעטייו מומר סולם קיים בסולם אחר. עוד נובע שתיאומים נערכים עפ"י דרגות ולא עפ"י תפקידים, וטענה, העומדת בפני עצמה, בדבר שחיקת גימלאות אינה עילה מספקת לעריכת תיאומים. יישום הסכמי השכר לשנים 1996-1993 באשר לגימלאים, נערך בשני שלבים מצטברים. שלב א' - בתוקף החלטת ועדת המעקב, ניתנה לכלל הגימלאים, בגין שחיקת קיצבתם, תוספת אחוזית לקצבתם שנעה בין 3% לבין 20%, זאת כפונקציה עולה של מספר השנים מאז הפרישה (תוספת לגימלאים שלא ניתנה לעובדים הפעילים), בלא קשר לדרגת הגימלאי. שלב ב' - בתוקף החלטת ועדת השירות, נערכו תיאומים לדרגות כלל הגימלאים. יישום שני שלבים אלה מיצה את הסכמי השכר לשנים 1996-1993 באשר להשלכתם על הגימלאים, הן בהתייחס לשחיקת קיצבתם והן בהתייחס לתיאומי הדרגות כתוצאה משינוי סולם השכר אליו נוספו דרגות 44 עד 46 בדירוג המח"ר והדרגות המקבילות בדירוגים האחרים. 3. בחודש מרץ 1994 החליטה ועדת המעקב על תוספת השחיקה הדיפרנציאלית לגימלאים (20%-3%) כאמור לעיל ובחודשים אפריל ודצמבר 1995 החליטה ועדת השירות על תיאומים לדרגות הגימלאים בשל השינוי בסולמות השכר כתוצאה מתוספת הדרגות, כאמור לעיל, כך שהגימלאים, כמו העובדים הפעילים, קודמו בדרגה אחת. החלטות ועדת השירות בדבר תיאומי הדרגות התקבלה תוך ידיעה על הוספת הדרגות 46-44 בדירוג המח"ר והדרגות המקבילות בדירוגים האחרים, זאת כעולה מהמסמכים שהוצגו בפני ועדת השירות וסולמות השכר בדירוגים השונים, שצורפו אליהם. במועדי החלטות ועדת השירות בדבר התיאומים האמורים, הייתה דרגה 44 מח"ר, ומקבילותיה בדירוגים האחרים, כבר בתוקף ואליה קודמו הן עובדים (בתוקף הסכמי השכר האמורים) והן גימלאים (בתוקף תיאומים אלה) ואילו צירופן של דרגות 45 (החל מיום 1.3.99 ו-46 (החל מיום 1.1.97) בדירוג המח"ר והדרגות המקבילות בדירוגים האחרים, הביאו רק לשינוי במתח הדרגות של חלק ממשרות מנהלי יחידות סמך והמשנים למנכ"לים, והקידום במשרות אלה מתבצע עפ"י הכללים לעניין זה. 4. יודגש כי בעריכת תיאומים נוספים (העלאה נוספת בדרגות בנוסף לשלבי היישום שתוארו לעיל), המכוונת לגימלאים שכיהנו בתפקידים בכירים (כמו המשנים למנכ"לים) בשירות המדינה, תהיה סטייה מן הכלל שתיאומים נערכים עפ"י דרגה ולא עפ"י תפקיד וכן בסיס אפשרי לטענת אפליה בשל העדפת קבוצה מצומצמת של גימלאים בכירים בשירות המדינה על פני שאר גימלאי השירות. 5. עפ"י הסכם המסגרת מיום 13.5.99, תוקם וועדה משותפת להסתדרות ולמעסיקים (רצ"ב מזכר ההבנה בנושא מיום 13.5.99 המצורף כנספח להסכם), במתכונת 'וועדת ז'לוני-מלינוביץ', אשר מתפקידה לדון בנושא שחיקת קיצבאות הגימלאים. הצוות המקצועי מצד המעסיקים מונה וכבר עוסק באיסוף חומר מקצועי לקראת דיוני הוועדה. ההסתדרות עדיין לא מינתה את הצוות מטעמה. 6. לאור כל אלה ממליץ הצוות להמתין להחלטות הוועדה המשותפת לעניין שחיקת קיצבאות הגימלאים. כאמור לעיל, ועד למועד זה להשאיר על כנם, ללא שינוי, את התיאומים לגימלאים שכבר ערכה וועדת השירות בעקבות הסכמי השכר לשנים 1996-1993, כפי שפורט בדו"ח זה". (ו) ועדת שירות המדינה בישיבה מיום 27.12.1999 החליטה לאשר את החלטת דוח הצוות. (ז) הוועדה המשותפת הגיעה למסקנה שיש לשלם פיצוי לגימלאים המקבלים פנסיה תקציבית על שחיקת קיצבתם. (ח) בעקבות מסקנותיה של הוועדה המשותפת והחלטתה של ועדת המעקב (שהתקבלה בהסכמה בין הממונה על השכר והסכמי העבודה במשרד האוצר, ויושב-ראש האגף לאיגוד מקצועי בהסתדרות) חוקק חוק שירות המדינה (גמלאות) (תוספת לקצבה - פיצוי מיוחד) (הוראת שעה), תשס"א-2001 הקובע: "מי שפרש משירות המדינה (גמלאות) [נוסח משולב], התש"ל-1970 (להלן: חוק שירות המדינה (גמלאות)), בדרוג מן הדרוגים המנויים בתוספת, לפני יום כג' בטבת התש"ס (1 בינואר 2000), תשולם לו תוספת לקצבתו החודשית המגיעה לו על פי חוק שירות המדינה (גמלאות) בשיעור של 3.2 אחוזים ממנה". (ט) בדברי ההסבר לסעיף זה נאמר: "חוק שירות המדינה (גמלאות)... קובע כי קצבתו של העובד הפורש לגמלאות משירות המדינה תחושב לפי דרגתו ערב פרישתו, על פי תקופת השירות שצבר, והחל ממועד פרישתו תוצמד קצבה זו למשכורת הקובעת לגמלה של עובד פעיל בדרגתו. בהתאם למזכר ההבנה שנחתם ביום 13.5.1999 בין הממונה על השכר לבין הממונה על השכר והסכמי העבודה, נציב שירות המדינה ויושב ראש האגף לאיגוד מקצועי בהסתדרות העובדים הכללית החדשה, הוקמה ועדה אשר תפקידה היה לבחון את האפשרות של שינוי מנגנון העדכון של קצבאות הגמלאים המשולמות בפנסיה תקציבית, ולחלופין אפשרות לתשלום פיצוי לגמלאים בשל שחיקת קצבאותיהם ביחס לעובדים פעילים, אם תמצא שחיקה כזו במועדי בדיקה שיסוכמו. במסגרת זו נערכה בדיקה ונמצא כי קיימת שחיקה של קצבאות הגמלאים אשר פרשו עד ליום 31.12.99, בדרוג מהדרוגים שבתוספת המוצעת, בעד התקופה שמחודש אוקטובר 1997 עד חודש דצמבר 1999, מול המשכורת הקובעת לגמלה של העובדים הפעילים, בשיעור של 3.2%. לאור שחיקה זו נקבע כי יש מקום לפצות, באופן חד פעמי, את הגמלאים הללו בשל השחיקה, בדרך של העלאת קצבאותיהם, בשיעור של 3.2% כאמור". 17. התוספות שקבלו המערערים בהתאם להסדרים הנ"ל, שנועדו למניעת שחיקת קיצבאות הגימלאים, מן הסתם, גם תרמו למניעת שחיקת גימלאות המערערים. אילו הייתה משכורתם הקובעת של המערערים מבוססת גם על דרגה +46 וגם על צירוף כל התוספות הנ"ל, סביר להניח שהייתה גבוהה מהמשכורת הקובעת של העובדים הפעילים בדרגה +46 - תוצאה שאינה סבירה. 18. עוד יש לציין, כי עיון בסולם הדרגות של המערערים מאז פרישתם מגלה שדרגותיהם מאז פרישתם לא קפאו במקומן, אלא כולם קודמו בדרגותיהם במידה זו או אחרת כפי שמפורט להלן: מס' שם משפחה שם פרטי פרישה דרגת בפרישה דרגה כיום בירגר זאב 31.8.77 18 22 בריק יצחק 31.12.94 א'1 א'2 ברוש נחמיה 30.4.73 39 44 דיאון שלמה (ז"ל) 30.10.83 +41 45 כץ עטר 30.6.96 +24 +24 לרר שלמה 31.5.86 21 23 שיפמן משה 30.10.79 +19 +23 עינינו הרואות שמקבץ הנתונים הנ"ל מגלה שהמערערים לא קופחו בעדכון קיצבאותיהם. סוף דבר לאור האמור לעיל, הערעור נדחה ללא צו להוצאות. ניתן היום, י"ג בתשרי תשס"ה (28.9.2004), בהיעדר הצדדים.חוזהשירות המדינהחוזה בכירים