סטיה של מחיצת האף - אחוזי נכות

סטיה של מחיצת האף בעקבות תאונת דרכים - אחוזי נכות: 1. התובע יליד 2.11.47, נשוי ואב ל- 4 ילדים, נפגע בתאונת דרכים ביום 7.3.93, עת נסע ברכב נהוג על ידי הנתבע .1הנתבעת 2הכירה בחבותה לפצותו לפי החוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים התשל"ה- 1975. גובה הנזק שנוי במחלוקת. 2. מונו שלושה מומחים לקביעת נכותו של התובע: א. פרופ' פינסטרבוש - מומחה בתחום האורתופדי, מצא כי בעת התאונה נפגע התובע בשורש כף ידו השמאלית, בגב המותני ובשוקיים. במשך חודשיים ממועד התאונה (כולל אשפוז) לא היה התובע כשיר לעבוד, ובתקופה זו נכותו היתה % 100 חודש. נוסף היה בטיפול פיזיותרפי והיה מוגבל מבחינה תפקודית. לאחר שלושה חודשים נותרה נכות צמיתה בגין ההגבלה בתנועת שורש כף יד שמאל - % 10 בהתאם לסעיף41(10)ה', ועוד % 5 בגין הצלקות בהתאם למחצית מסעיף 75(1)ב'. בגין הממצאהרנטגני ב- 8d ובהעדר סיבה חבלתית אחרת ייחס לתאונה את שבר הדחיסה בגינו קבע % 5 בהתאם לסעיף 37(8)א. ב. פרופ' רכס - מומחה בתחום הנוירולוגי מצא כי הבדיקה הנוירולוגית בסמוך לחבלה היתה תקינה, וכך גם הבדיקה שהוא ערך. לפיכך קבע שאין נכות צמיתה הקשורה לתאונה הנ"ל. עם זאת, קבע פרופ' רכס, למשך שנתיים מיום התאונה נכות זמנית בשיעור % 10 (עשרה) על פי סעיף 34ב (מותאם) בשל "תסמונת מוחית לאחר חבלה. מצב לאחר אובדן הכרה קצר ללא שברים בגולגולת וללא חסר נוירולוגי". ג. ד"ר זליג - מומחה בתחום א.א.ג מצא סטיה ברורה של מחיצת האף, בגינה קבע % 10 נכות זמנית עד לניתוח יישור מחיצת האף. ד"ר זליג הוסיף כי לאחר הניתוח ניתן יהיה לקבוע נכות צמיתה, אם בכלל. עלות הניתוח הנ"ל נכון להיום 000, 2 ש"ח + 3- 2 ימי אשפוז. בחקירתו בבית המשפט (עמ' 29- 27 לפרוטוקול) הסביר ד"ר זליג כי מדובר בניתוח המתבצע בהרדמה מקומית, וכי סיכויי הצלחתו נעים בין % 75 ל-%80, ואילו את ההסתברות שאחרי ניתוח נכותו של התובע תרד לאפס העריך בשיעור של %60-%70. התובע מסרב לעבור את הניתוח בנימוק שהוא מפחד מבתי חולים. ערה אני להלכה לפיה בגדר חובת הקטנת הנזק יש לבחון את סבירות התנהגות ניזוק המסרב להינתח (ע"א 252/86 גולדפרב ואח' נ' כלל חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מה(4), 45). אולם, משמצאתי כי לנכות בתחום א.א.ג אין כל השפעה על תפקודו של התובע, אלא השפעה שולית על שיעור הנזק הלא ממוני, ולאחר ששקלתי את ההשפעה השולית למול סיכויי הניתוח - ובעיקר הסיכוי אם אכן יניב אפס אחוזי נכות - לא נראה לי כי זה המקרה לחייב את התובע להינתח. לפיכך נראה לי כנכון להכיר ב-% 10 הנכות הזמנית בתחום א.א.ג כנכות קבועה. 3. נזק לא ממוני: התובע זכאי לפיצוי כעולה מתקנות הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (נזק שאינו נזק ממון) תשל"ה- 1975. החישוב יערך נכון למועד פסק הדין לפי % 26 נכות ו- 5 ימי אשפוז, בניכוי % 15 בגין הגיל בתוספת רבית מיום התאונה. 4. נזק מיוחד: מוסכם כי התובע זכאי לסך 450, 4 ש"ח נכון ליום 20.7.95 לפי קבלות שבהן הכירה הנתבעת. מהמועד הנ"ל יש להוסיף הפרשי הצמדה וריבית כחוק. 5. כושר השתכרות: עובר לתאונה עבד התובע במוסך ב.מ.ג. בע"מ (להלן - המוסך) השייך למר מנצור שהוא גם ידיד ותיק של התובע (להלן - מנצור). מעדותו של התובע ומעדות מנצור עולה כי התובע היה אחראי על המוסך כשלצדו עבד בעל ההסמכה הפורמלית מטעם משרד התחבורה. תחת פיקוחו עבדו כ- 20פועלים שעסקו חלקם בעבודות פחחות וחלקם בצבע. ביום 26.1.92 הוסמך התובע לשמש מנהל מקצועי של מפעל לצבעות רכב והיה בתהליך לקבל תעודה מקצועית של פחח רכב. התובע מוחזק על ידי מנצור כבעל מקצוע מעולה, המסוגל לנהל מוסך וליתן יעוץ מקצועי. גם התובע עצמו סבור כך. מחוות הדעת האורטופדית עולה כי התובע לא היה כשיר לעבודה במשך 3 חודשים לאחר התאונה דהיינו עד יום 7.6.93. התובע העיד כי בגלל כאבים ביד שמאל לא היה מסוגל לאחר מכן לשוב לעבודה הדורשת ממנו עבודת כפיים ומאמץ פיסי. מאז התאונה חדל לעבוד. עדותו של התובע תמוהה בלשון המעטה, בשים לב להיקף הנזק האורטופדי וזאת גם אם אקח בחשבון את % 10הנכות הזמנית הנוירולוגית שנקבעה לו למשך שנתיים. עדותו אינה מתישבת עם העובדה שהתבררה, לפיה המשיך לקבל שכר מלא עד חודש ספטמבר 1993. התובע לא פוטר מהעבודה במוסך. הוא המשיך להחזיק ברכב של המוסך. במספר מקרים, שהאחרון בהם בחודש פברואר 95', נמצא התובע על ידי חוקר חברת הביטוח כשהוא נוהג ברכב מסוג ואן של המוסך. מנצור אישר שהתובע נוהג ברכב של העבודה, באמרו: "מאה אחוז, אין לי בעיה שהאוטו אצלו צמוד" (עמ' 40 לפרוטוקול). התובע טוען כי אין זו אלא מחווה חברית - "אני ומנצור חברים עוד מהצבא מ-68' והוא נותן לי לנסוע באיזה כלי רכב אם אני צריך..." (עמ' 20 לפרוטוקול) - אלא שמעיון בתלושי השכר אנו מוצאים סעיף "שווי רכב". רואה החשבון של המוסך, מר אלי חיים, מבאר: "ת. רכב של החברה שמוצמד לרשותו של העובד על פי תקנון מס הכנסה חייבים לדווח שווי רכב. ש. ממנו מהשווי רכב הזה נוכה מס הכנסה. ת. נכון" (עמ' 52 לפרוטוקול). באשר לשאלה האם התובע פנה למנצור בבקשה לשוב לעבודה, התחמק מנצור מלהשיב באופן ברור, חרף החזרה על השאלה מספר פעמים (עמ' 41 לפרוטוקול). באפריל 94' ניצפה התובע, על ידי חוקר חברת הביטוח, במהלך יום עבודה כשהוא מרכיב פנס אחורי לקרוואן, מחזיק מברג, עובדים ניגשים ושואלים אותו שאלות, כעובד אל מנהל העבודה שלהם. החוקר חזר למוסך מספר פעמים באותו יום ועדיין ראה את התובע במוסך. מדובר במעקב לסירוגין בין השעות 00: 10 לפנה"צ עד 00: 16 (עמ' 24- 25 לפרוטוקול). בבית המשפט הוצג למנצור סרט וידאו (נ/3), והוא אישר כי (עמ' 35-34 לפרוטוקול): "אני מזהה את ב.ג.מ. אני רואה את התובע צופה מהחלון ומסמן למישהו, יש לו פלאפון ביד. התובע נצפה ליד אוטובוס משוחח עם אחרים, נכנס לאוטובוס, מבצע שם איזה פעולה במשך זמן רב בידיים ובתוך האוטו (בידיו מקדחה), התובע לא בבגדי עבודה, ממשיך לקדוח ביד שמאל יצא מהאוטובוס וחזר עם משהו ביד, שוב מתעסק בתוך האוטובוס עכשיו נראה מתעסק במושב ליד הנהג יצא וחזר, מוריד את המעיל, עובר מכסא לכסא, מתיישב על הכסא וקודח לכיוון גג האוטובוס, קודח או מפרק בורג במקדחה, בכל אופן המקדחה מכוונת למעלה בשתי הידיים... מניף ידו השמאלית וקורא ומסמן. מכוון בקלילות ביד מנווט את הרכב בכף ידו השמאלית ומניע אותה בחופשיות... דוחף את הדלת ביד שמאל, שוב עובד בשתי ידיו. נראה שהוא מתקן את דלת האוטובוס, ביד השמאלית הוא לוחץ על דבר מה בתוך האוטובוס, מניף ומנענע את הדלת כאילו לשחרר אותה. מנסה לפתוח ולסגור את הדלת ביד שמאל ומחזיק בידית של הדלת מניע ובודק ומכוון את הדלת מחזיק בשתי הידיים את הדלת ומנסה לכוון אותה. התובע דוחף את הדלת בידו השמאלית לוחץ בשתי הידיים כשמחוץ לדלת דוחף אחר את הדלת בחוזקה בידיים" (עמ' 35- 34 לפרוטוקול). כמו כן נצפה התובע עם אחיו בחברת הסעות בשם "סאסי תורס בע"מ" בבעלותו של האח (להלן - חברת ההסעות). החברה מנהלת עסקיה בקומה השנייה מעל המוסך, בשטח שהוא בבעלות מנצור. מאף לא אחד מהעדים ניתן היה לדלות מה מעמדו של התובע בחברת ההסעות. מנצור טוען כי השכיר לחברת ההסעות את השטח שבקומה השנייה ללא תשלום: "ש. השכרת להם את המקום הזה. ת. לא. ש. הם יושבים שם ברשותך. ת. כן, אבנר יושב שם ברשותי. ש. אינך מקבל על זה תמורה. ת. לא, אנחנו 20שנה חברים" (עמ' 34לפרוטוקול). בתחילת חקירתו הנגדית ניתן להבין מדבריו של מנצור כי התובע שותף בחברת ההסעות עם אחיו. אולם הוא נסוג מיד וניסה לתקן את דבריו וליתן הסבר, כאילו קרבת הדם בין התובע לאחיו היא הגורם למסקנתו. למרות סמיכות המוסך לשטח בו מחזיקה חברת ההסעות, כמו גם הידידות רבת השנים בין מנצור לתובע, טוען מנצור כי אין הוא יודע מה עושה התובע בחברת ההסעות: "ש. אתה חבר טוב שלו נותן לו אוטו על חשבונך אתה ביחסים חבריים איתו ואינך יודע מה הוא עושה בסאסי תורס. ת. לא יודע. הוא יושב אצל אח שלו, אולי עוזר לו" (עמ 42 לפרוטוקול). השאלה חזרה על עצמה בכמה נוסחים, אך מנצור דבק ב"אי ידיעה" לפשר שהייתו של התובע במשרדי חברת ההסעות אף, שכאמור, שטח זה בבעלותו. גם אם הרושם מוטעה והתובע אינו שותף לעסקים בחברת ההסעות, או אין הוא מועסק על ידי אחיו, אין לי ספק שהתובע כשיר ומסוגל לבצע את העבודה המקצועית של ניהול מוסך כבעבר, ליתן יעוץ מקצועי בתחום הפחחות וצביעת רכב ולפקח על מבצעי העבודה. לא מיותר להוסיף כי התובע מתעתד לעבור קורס של קציני בטיחות רכב ולעסוק בכך בעתיד. סביר להניח שיוכל למצוא תעסוקה בחברת ההסעות אם עד כה לא עשה כן. לאור האמור לעיל, לפגיעה בהשתכרותו של התובע ניתן לתת ביטוי בצורך שלו להזדקק לפועל שיבצע עבודה פיסית זו או אחרת שהוא אינו מסוגל לבצע אותה. כמובן ששכרו של פועל כזה נופל באופן משמעותי משכרו של התובע. את אותו חלק של עזרה ניתן לכמת בכמה מאות שקלים ולצורך החישוב יעמוד על סך של 500 ש"ח לחודש. הפסד שכר לעבר: שכרו של התובע עד חודש ספטמבר 1993 היה כ-200, 8 ש"ח ברוטו. בשערוך להיום כ-390, 11 ש"ח, ולאחר ניכוי % 25 מס - כ-540, 8 ש"ח. עבור שלושה חודשי אי כושר זכאי התובע לפיצוי מלא (גם אם קיבל שכר שכן, יש לזקוף אותו על חשבון חופשת מחלה, ואין הנתבעת זכאית להנות מכך), דהיינו: 540, 8 ש"ח x 620 3, 25 ש"ח. אינני פוסקת ריבית על סכום זה שאותו קיבל התובע בשעתו מהמעביד ואין תביעה לשיפוי. לתקופה מיום 7.6.93 עד למועד פסק הדין: 500 ש"ח x 44 חודשים = 000, 22 ש"ח, בתוספת רבית מספטמבר 1993. הפסד שכר לעתיד: לא מצאתי לנכון לסטות מהמקובל באשר לגיל הפרישה מעבודה. מכאן ועד גיל 65 צפויות עוד 16 שנות עבודה. החישוב על בסיס 500 ש"ח בהיוון לפי % 3 ריבית = 169, 76 ש"ח. 6. עזרת הזולת: לבד מעדותו של התובע לפיה התקשה לתפקד אחרי התאונה והיה זקוק לעזרה של אשתו אין עדות למגבלה רפואית לשרת את עצמו. על מנת שלא לקפח את התובע אני פוסקת בראש נזק זה סכום של 000, 1 ש"ח נכון למועד פסק הדין. 7. הוצאות ושכ"ט עו"ד: הנתבעת תשלם לתובע שכ"ט עו"ד בסך % 13 מהסכום שנפסק לעיל, בתוספת מע"מ כחוק. לאור התוצאה, תישא הנתבעת באגרת בית משפט בשיעור המוטל בבית משפט השלום, וביתרה ישא התובע.נכותאףאחוזי נכות