הבהרת פסק בוררות קיים או פסק בורר חדש ?

1. בפנינו בקשה לביטול החלטת בורר, מהנימוק כי אין המדובר בהבהרת פסק בוררות קיים, אלא פסק בורר חדש שהבורר לא היה מוסמך לתיתו. 2. הרקע לבקשה הינו כדלקמן - א. ביום 14.10.99 ניתן פסק בורר בעקבות בוררות שנערכה בין הצדדים ועניינה גיבוש תכנית הבראה לעירייה. פסק הבורר עסק בקביעת תכנית הבראה כללית, ובמסגרתו החליט הבורר אילו צעדים על העירייה בתחומים שונים של ניהול כוח האדם. כך, למשל, הבורר קבע כי כוח האדם בעירייה יצומצם ב - 50 משרות, מהם הסכומים שיועברו לקרן ההשתלמות של העובדים, קיצוץ קצובת הרכב והגבלת היקף העסקת עובדי חברות כוח אדם. ב. אחד הנושאים אליהם התייחס הבורר בפסקו, היה תשלום דמי הבראה. הבורר קבע כי - "העירייה פטורה מתשלום דמי הבראה וביגוד למקבלי קהל בגין השנים 1997 ו - 1998 (למעט גמלאים ולמעט עובדים שיסיימו את עבודתם במהלך השנתיים הבאות)." ב. בעקבות פסק הבורר, ביום 25.10.99 ההסתדרות ביקשה הבהרה לפסק הבורר בנושאים שונים. בנושא קביעת הבורר לגבי דמי ההבראה, נטען כי המחלוקת היתה לגבי גובה דמי ההבראה ולא לגבי עצם החובה לשלמם. ג. בתשובת הבורר, מיום 14.11.99, חזר הבורר על הקביעה כי - "העירייה פטורה מתשלום דמי הבראה וביגוד בגין השנים 1997 ו - 1998, למעט עובדים שיסיימו את עבודתם במהלך השנתיים הבאות - 1999- 2000. ד. ביום 4.7.00 נתן הבורר הבהרה נוספת, הנוגעת לשאלת תשלום דמי ההבראה. בהחלטה זו נאמר כך - "בפסק הבוררות שניתן בתאריך 14.10.99 ניתנה החלטה על אי תשלום דמי ביגוד והבראה לשנים 97 - 98. ברצוני להבהיר שנפלה 'טעות סופר' בהחלטה הנ"ל וכפי שהדבר בא לידי ביטוי בפרוטוקול מתאריך 25.7.99, הכוונה היא לשנים 98, 99." ה. בעקבות הבהרה זו של הבורר, שלחו המבקשים את התנגדותם להבהרה, וטענו כי אין המדובר בתיקון טעות סופר, אלא זהו תיקון מהותי של הפסק. ו. ביום 30.7.00 נתן הבורר החלטה נוספת ואחרונה בעניין תשלום דמי ההבראה, בה דחה את טענות המבקשים. החלטה זו נומקה על גבי שני עמודים, ובין השאר נאמר בה כך- "במסגרת פסק הבורר, פסקתי שעיריית רמלה לא תשלם דמי הבראה שנתיים ימים. בפסק גופו נכתבו השנים 1997 ו- 1998, לאחר הבהרה שקיבלתי מעירית רמלה ולאחר שבדקתי את הפרוטוקולים, התברר לי שנפלה טעות, והכוונה לא היתה לשנים 1997, 1998 - אלא לשנים 1998 ו- 1999." כנגד החלטה זו מופנית הבקשה שבפנינו. 3. להלן בקצרה תמצית טענות המבקשים - א. לא ניתנה למבקשים הזדמנות לטעון את טענותיהם, וזאת בניגוד לסעיף 22(א) לחוק הבוררות, תשכ"ח - 1968 (להלן - החוק או חוק הבוררות). ב. שינוי הקביעה, כך שדמי ההבראה לשנים 98-99 לא ישולמו (במקום השנים 97-98), אינו תיקון טעות סופר או השמטה, אלא עניין מהותי שלא נדון בבוררות עצמה. ג. הקביעה כי מדובר בשנים 97-98, חוזרת על עצמה בשני מקומות בפסק הבורר, בהבהרה מיום 14.11.99 וכן בחוזר של העירייה שהופץ בעקבות מתן פסק הבורר. מכאן שאין המדובר בטעות סופר. ד. במועד בו נתן הבורר את הבהרתו לא היה בין הצדדים הסכם בוררות תקף ועל כן החלטתו בטלה מעיקרה. ה. מנימוקי הבורר עולה כי הוא ערך בדיקות נוספות לאחר ישיבות הבוררות, למבקשים לא ניתנה האפשרות להזים את מסקנותיו או את הממצאים עליהם הסתמך. ו. המדובר בתיקון מהותי מאחר שעל פי התיקון נשללו מהעובדים דמי הבראה לשלוש שנים ולא לשנתיים, כפי שקבע הבורר בתחילה. 4. להלן בקצרה תמצית תשובת העירייה - א. בנוגע לזכות השימוע למבקישם, טוענת העירייה כי הבורר נזקק לטענות המבקשים לאחר מתן ההבהרה הראשונה ובכך רופא הפגם הפרוצדורלי. בהקשר זה טוענת העירייה כי גם המבקשים עצמם פנו לא הבורר בבקשות הבהרה וקיבלו חלטות מבלי שנדרשה תגובת העירייה. ב. אין המדובר בחריגה מסמכות הבורר, מאחר שהבורר קבע כאחת הדרכים להתייעלות הערייה - אי תשלום דמי הבראה לשנתיים. התיקון נדרש לאחר שהבורר הועמד על טעותו ביחס לשנים בהן לא ישלמו את דמי ההבראה, וזאת לאור העובדה כי בשנת 1997 שולמו דמי ההבראה בגין אותה שנה, ועל כן לא היתה משמעות לקביעת פטור לשנה זו. ג. לאור עמדה זו, גם אין מקום לטענה כי לא היה בין הצדדים הסכם בוררות תקף, מאחר שאין מדובר בפסק בוררות חדש, אלא הבהרה של פסק קיים. ד. מבחינה עובדתית, אין המדובר בשלילת דמי ההבראה לשלוש שנים, כפי שטוענים המבקשים, וזאת מאחר שדמי ההבראה לשנת 1997 שולמו במהלך אותה שנה. 5. השאלה הראשונה בה עלינו לדון הינה האם ההחלטה מיום 30.7.00 הינה פסק בוררות חדש או הבהרה לפסק בורר קיים. סמכות הבורר לתקן את הפסק נקבעה בסעיף 22 לחוק הבורורת, שם נקבע - "(א) הבורר רשאי, על פי פניית בעל-דין ולאחר שניתנה לבעלי-הדין האחרים הזדמנות נאותה לטעון טענותיהם, לתקן או להשלים את פסק-הבוררות, אם היה לקוי באחד מאלה: (1) נפלה בפסק טעות-סופר, פליטת-קולמוס, השמטה, טעות בתיאור אדם או נכס, בתאריך, במספר, בחישוב וכיוצא באלה; (2) הפסק לקוי בענין שאינו נוגע לגוף הסכסוך; (3) אין בפסק הוראה בדבר תשלום ריבית; (4) אין בפסק הוראה בדבר הוצאות הצדדים, לרבות שכר טרחת עורך-דין. (ב) לא ייזקק הבורר לפנייה לפי סעיף-קטן (א)(3) או (4) שהובאה לפניו כעבור שלושים יום מיום מתן פסק-הבוררות, אם ניתן בפני הפונה, או מהיום שנמסר לפונה העתק הפסק, אם ניתן שלא בפניו. (ג) הבורר יחליט בפנייה לפי סעיף זה תוך שלושים יום מהיום שנמסרה לבעלי-הדין האחרים הודעה עליה. (ד) ליקויים כאמור בסעיף-קטן (א)(1) או (2) רשאי בית-המשפט לתקנם תוך כדי דיון בבקשה לאישור הפסק או לביטולו, אף אם לא היתה פנייה לבורר או שהיתה פנייה והבורר לא החליט בה." מלשון הסעיף עולה כי סמכותו של הבורר אינה מוגבלת רק לתיקון טעות שהינה טעות סופר או פליטת קולמוס, הבורר רשאי גם להבהיר את פסקו, כפי שאף נהג בפועל, במקרה שלפנינו, על פי בקשות הצדדים. 6. מהותה של הבהרת פסק בוררות, על פי סעיף 22 לחוק הבוררות, נדונה בבית המשפט העליון ברע"א 7545/97 וטו חברה קבלנית לבניה בע"מ נ' דוקוב, פ"ד נב(1) 476, שם פסק כב' השופט טירקל כדלקמן - "...סמכותו של הבורר לתקן את פסקו משתרעת על תחום רחב יותר מן התחום שעליו משתרעת סמכותו של בית המשפט לתקן את פסק דינו. לבורר ניתנה הסמכות לא רק 'לתקן' את פסקו אלא גם 'להשלים' אותו. כן הוסמך לתקן או להשלים "השמטה" שאיננה רק "השמטה מקרית", לתקן תיאור של אדם או נכס, ואף לתקן ליקוי "בענין שאינו נוגע לגוף הסכסוך"; שכולם חורגים, ברב או במעט, מגדר "השמטה טכנית הנובעת מהיסח-הדעת" גרידא, שאותה מוסמך בית המשפט לתקן לפי סעיף 81 לחוק בתי המשפט (ע"א 769/77 מרדכי יוסיפוב נ' אסתר יוסיפוב, פ"ד לב (1) 667, 670; ... מאלף לציין כי במקרה אחד אישר בית המשפט העליון תיקון על ידי בית המשפט של הסכם שקיבל תוקף של פסק דין, כאשר היה מדובר בהחלפת המלים "או יסרב לקבל גט" במלים "או יסרב לתת גט", שלכאורה אינו תיקון "טכני" גרידא, עיין ע"א 476/80 מ' מאירוביץ נ' ר' מאירוביץ, פ"ד לה (3) 548). חיזוק נוסף למסקנה זאת מצוי, דומני, בכך שגם בית המשפט הדן בבקשה לבטל פסק בוררות, לפי סעיף 24 לחוק הבוררות, מוסמך לתקן את הפסק, בין שהיתה פניה לבורר בענין זה והבורר לא החליט בה, ובין שלא היתה פניה (לדיון בסוגיה עיין ס' אוטולנגי בוררות - דין ונוהל (מהדורה שלישית מורחבת, תשנ"א) 400-390). הרחבתה של סמכות התיקון בענייני בוררות מבטאת, לדעתי, מגמה "להציל מכליה" את פסק הבוררות ועל ידי כך למנוע התדיינויות נוספות. עוד ראוי לציין לענין זה כי חיותה של הבוררות יונקת מהסכמתם של המתדיינים ומשנסתיימה הבוררות, עם נתינתו של פסק הבוררות, עוברת היא מן העולם ותמה סמכותו של הבורר. ספיח של הפרשה שלא נתברר בפניו, או שנשאר ספק אם נתברר, לא יתברר עוד בפניו אלא אם כן הורה על כך בית המשפט במסגרת סמכותו לפי סעיף 24 לחוק הבוררות. בפרפרזה על שם יצירתו של ג' ג' מארקס "אין לקולונל מי שיכתוב אליו" ניתן לומר שאחרי שתמה הבוררות אין לבעל הדין "קולונל" שאליו יפנה (לשאלה דומה עיין בר"ע (ב"ש) 150/94 יעקב עובד ואח' נ' עטר ובניו בע"מ ואח' (טרם פורסם)). על מגמה זאת להנחות גם את בתי המשפט בדונם בשאלה אם תיקון מסוים בא בגדר הסמכויות שלפי סעיפים 22 ו-24 לחוק הבוררות." 7. בענייננו, החלטת הבורר בנושא דמי ההבראה היתה חלק ממכלול של צעדים אותם קבע במסגרת תהליך הבראה של העירייה. העיקר בהחלטת הבורר - בנושא דמי ההבראה - אינו מהן השנים בהן לא ישולמו דמי ההבראה, אלא הקביעה כי אלה לא ישולמו במשך שנתיים. הדבר עולה כבר מההבהרה הראשונה שנתן הבורר, מיום 4.7.00. בנוסף הבורר מציין מפורשות כי זו היתה כוונתו בהבהרה מיום 30.7.00. עובדה זו אף מתיישבת עם ההגיון שבבסיס תכנית ההבראה, שהוא התייעלות לאור מצבה הכספי הקשה של העירייה. 8. בנוסף, המחלוקת בין הצדדים בנושא ה"פטור" מתשלום דמי הבראה, אינה רק משפטית, אלא אף עובדתית: המבקשים טוענים כי משמעות ההבהרה הינה אי תשלום דמי הבראה במשך שלוש שנים, בעוד שהעירייה טוענת כי דמי ההבראה לשנת 1997 שולמו. קביעתו של הבורר כי העירייה שילמה את דמי ההבראה לשנת 1997 הינה קביעה עובדתית, המבוססת, בין השאר, על הפרוטוקולים של הבוררות (אשר לא הוצגו בפנינו) - וכפי שציין הבורר: "...ולאחר שבדקתי את הפרוטוקולים..." (ההחלטה מיום 30.7.00). אם המבקשים סברו כי יש מקום לתיקון הפרוטוקולים, היה עליהם לעמוד על התיקון במועד ניהול הבוררות, ולא בדיעבד כאשר הבורר הסתמך עליהם בהחלטתו. כאן המקום לציין כי בעוד שהמבקשים טענו בפני הבורר (לאחר ההבהרה הראשונה מיום 4.7.00) כי יש מקום לתקן את הפרוטוקולים, הם לא חזרו על טענה זו בבקשתם לבית הדין. ומכל מקום, בית הדין לא ייתן החלטה שהיא מנוגדת לקביעה עובדתית של הבורר, אשר שמע את הצדדים ובחן את הראיות שהובאו בפניו. (המבקשים טענו כי ההחלטה ניתנה בהתבסס על תרמית של העירייה, אולם אנו סבורים כי אין מקום לדון בטענות כה חמורות, כאשר הן אפילו אינן נתמכות בתצהיר). 9. לסיכום האמור עד כה, אנו סבורים כ ההחלטה מיום 30.7.00 הינה החלטה המבהירה את פסק הבורר ואינה מהווה פסק בוררות חדש. 10. מכאן לשאלה האם העובדה שהמבקשים הציגו את עמדתם בנושא לאחר מתן ההחלטה מיום 4.7.00, ולפני ההחלטה מיום 30.7.00, מאיינת את ההבהרה שנתן הבורר. הסוגיה של זכות הטיעון נדונה בסכסוך אחר בין העיריה ובין המבקשים (בש"א 003610/00, בש"א 3622/00) אשר גם בו עמדה לדיון אותה החלטת בורר, אם כי חלק אחר שלה. באותו עניין פסקנו - "... ידוע הוא כי זכות הטיעון היא זכות יחסית ותוכנה משתנה בהתאם לנסיבות. כך נפסק בדב"ע נז/ 147-3 פרץ - כהן, פד"ע ל 346, 357: 'מתכונת השימוע אינה אחידה. היא תלויה במהות הסמכות ונסיבות העניין. אולם, בסיסה של זכות זו היא הוגנות, דהיינו - 'מן הראוי לזכור שכללי הצדק הטבעי בכלל והעקרון של 'יישמע האידך גיסא' בפרט אינם כללים נוקשים, אלא נועדו להבטיח שמיעה הוגנת או טיפול הוגן מצד הרשות בעניינו של האזרח (בג"צ 361/76 המגדר - ברזלית חוטי ברזל ורשתות בע"מ נ' רפאלי, פ"ד לא(3) 292,281).' ובהמשך (בעמ' 359) - 'ההלכה היא כי הפרת חובת השימוע או קיום פגם בחובה זו אינם מביאים לבטלות ההחלטה בכל מקרה. הדבר תלוי בנסיבות ובחומרת ההפרה (ר' זמיר: הסמכות המינהלית, כרך ב', עמ' 827-832).' " 11. במקרה זה, עם קבלת ההחלטה הראשונה, מיום 4.7.00, המבקשים הזדרזו להגיב וביקשו את ביטול ההחלטה. ההחלטה אותה תוקפים המבקשים הינה ההחלטה האחרונה, מיום 30.7.00, ואין חולק כי כאשר הבורר נתן החלטה זו, היו לפניו עמדות שני הצדדים והוא דן בהן. לסיכום האמור לעיל, אנו סבורים כי ההחלטה מיום 30.7.00 הינה הבהרה של החלטת הבורר מאוקטובר 1999, ואין מקום לבטלה. סוף דבר - הבקשה נדחית, ללא צו להוצאות. ניתנה היום כ"ב בניסן, תשס"א (15 באפריל 2001) במעמד הצדדים. נציג ציבור - מר רגו'אן נציג ציבור - מר מוטאי ו. וירט-ליבנה, שופטתשופט ראשי יישוב סכסוכיםבוררשאלות משפטיותבוררות