דחיית בקשה לפשיטת רגל בשל אי הגשת דו"חות החודשיים בדבר הכנסות והוצאות

1. החייבים הגישו לבית משפט זה בקשות למתן צווי כינוס "ולהצעת פשרה לאחר צו כינוס על פי סעיפים 18 ו-33 לפקודה" (פש"ר 293/00 ופש"ר 294/00). בהחלטותיי מיום 29.06.2000 נעתרתי לבקשות החייבים ונתתי, בהסכמת הכונס הרשמי, צווים לכינוס נכסיהם. באותן החלטות חייבתי את החייבים לשלם לקופת הכינוס, לטובת נושיהם, סך של 500 ₪ (בתיק פש"ר 293/00) וסך של 500 ₪ (בתיק פש"ר 294/00), מדי חודש בחודשו. למרות שבקשתם המקורית של החייבים היתה, כאמור לעיל, גם לאישור הצעת פשרה לפי סעיף 33 לפקודת פשיטת הרגל (נוסח חדש), תש"ם-1980 (להלן - "הפקודה"), לא פעלו החייבים לגיבוש הצעת הפשרה והצגתה לנושיהם. עתה עלי להחליט אם להכריז על החייבים פושטי רגל אם לאו. 2. הבקשה לביטול צו הכינוס והחלטת כבוד השופטת בר-זיו א. כעשרה ימים לאחר מתן צווי הכינוס הגיש הכונס הרשמי דו"חות ובקשות לביטול צווי הכינוס (בש"א 9901/00 ובש"א 9902/00). ב. הכונס הרשמי טען בבקשותיו הנ"ל כי הסכמתו למתן צווי הכינוס ניתנה על בסיס המידע שהיה בפניו, וכי הסכמתו לכך שיקבע תשלום החודשי בסך של 500 ₪ נעשתה בהסכמה עם החייבים בהתחשב בהצעת ההסדר שהגישו וללא התייחסות ליכולתם הכלכלית. ג. באת כוחו המלומדת של הכונס הרשמי, עו"ד גב' אולגה גורדון, טענה בבקשות האמורות כי מאוחר יותר, וכתוצאה מבדיקת תיקי הכונס הרשמי עלתה "תמונה עגומה" באשר לתום ליבם של החייבים בכל הקשור להליכי פשיטת הרגל. ד. עו"ד גורדון טענה כי ביום 23/05/1995 נתן בית משפט זה צו לפירוק חברת "מוסך מל"ת בע"מ" (להלן - "החברה"), שבעלי מניותיו היחידים הם החייבים, ומינה את הכונס הרשמי כמפרק זמני. ה. עו"ד גורדון טענה כי החייבים נדרשו על ידו להמציא דו"ח מצב עסקי לגבי החברה. לטענתה, החייבים לא המציאו דו"ח כנדרש למרות פניות חוזרות ונשנות אליהם. בעקבות כך פנה הכונס הרשמי לבית המשפט בבקשה (המרצה 23467/97) שבה ביקש מבית המשפט לחייב את החייבים להגיש את הדו"ח. בהחלטתו מיום 05/05/1997 חייב בית המשפט את החייבים להגיש את הדו"ח הנדרש בתוך 45 יום. למרות זאת לא עשו החייבים את שנדרשו. בעקבות כך שב הכונס הרשמי ופנה לבית המשפט בבקשה להטיל על החייבים קנס מתמשך ובית המשפט הוציא צו להבאת החייב שבתיק פש"ר 293/00 לאחר שזה לא התייצב לדיון בבקשה. ו. בדיון שנערך מאוחר יותר, כך עו"ד גורדון, ביקש ב"כ החייבים ארכה להגשת הדו"ח. הארכה ניתנה אך החייבים לא הגישו את הדו"ח כנדרש ובית המשפט חייבם בתשלום קנס מתמשך בסך של 100 ₪ ליום (בש"א 3041/98). באת כוח הכונס הרשמי טענה כי עד ליום הגשת הבקשות שבבש"א 9901/00 ו-9902/00 לא הומצא הדו"ח המבוקש במשרדי הכונס הרשמי. ז. עו"ד גורדון הוסיפה וטענה בבקשותיה הנ"ל כי ביום 23/05/1999 נתקבלה אצל הכונס הרשמי תביעת חוב כנגד החברה. תביעה זו התבססה על שיק שנתן החייב על סך של 8,400 ₪ המשוך על חשבון החברה ושזמן פרעונו 05/10/1998 "כלומר שנתיים וחצי לאחר צו הפירוק". ח. באת כוח הכונס הרשמי כתבה בבקשותיה הנ"ל כי - "ביום 16/05/2000 הגיע למשרדי הכונ"ר חוקר ממחלקת חקירות במע"מ. לדבריו, החייב עצור במשטרת כפר סבא עד ליום 19/05/2000 עקב פיזור חשבוניות של החברה בהיקף של מליוני שקלים". ט. באת כוח הכונס הרשמי טענה כי לאור כל האמור לעיל החייבים פעלו, על פני שנים, שלא בתום לב תוך שהם אינם משתפים פעולה עם הכונס הרשמי כנדרש על פי החוק ותוך זלזול בוטה ומתמשך בהחלטות ובצווים שיפוטיים. י. בדיון שהתקיים ביום 15/01/2001 חזר בו הכונס הרשמי מן הבקשה שבבש"א 9901/00 (בעניינה של החייבת פאידה אמארה) ובעקבות כך הורה בית המשפט (כב' השופטת בר-זיו) על מחיקת הבקשה. יא. הבקשה שבבש"א 9902/00 נדונה בפני כב' השופטת בר-זיו אשר החליטה, ביום 28/10/2001, מן הנימוקים שפורטו באותה החלטה, לדחות את הבקשה. בית המשפט קבע כי הגיע למסקנה "כי אכן אין מקום לדון בבקשה לביטול צו הכינוס בעטיים של המעשים המיוחסים לחייב על ידי המבקש (היינו, הכונס הרשמי. ע.ג.)". בית המשפט קבע כי החייב מילא אחר כל התנאים הנדרשים בס' 17 לפקודה ולפיכך זכאי הוא כי יינתן צו להגנת נכסיו "לאחר מתן צו הכינוס על בית המשפט לדון בבקשת חייב להכרזתו פושט רגל (...) כאשר רק בתום דיון בבקשה יחליט בית המשפט אם לדחותה או לקבלה (...)". בית המשפט הוסיף וציין כי "משמעות בקשת המבקש לפני הינה דחיית בקשת המבקש להכרזתו כפושט רגל קודם לדיון בבקשה". עוד הוסיף בית המשפט בהחלטתו כי הכונס הרשמי מסתמך בבקשתו על הליכי חקירה פליליים וכתב אישום שהוגש כנגד החייב "כאשר לחייב טרם ניתנה הזכות להתגונן בפניהם וטרם הוכרע הדין באישום שהוגש. זכות זו של החייב תוכל לעמוד לו במסגרת ההליך להכרזתו כפושט רגל ובלעדיה, אין לי ספק כי עלול להגרם לו עיוות דין שיקפח זכויותיו על פי הפקודה". לדברי בית המשפט, קבלת בקשתו שלהכונס הרשמי כמוה כהחלטה כי החייב עבר איזה מן העבירות הקבועות בפקודה "ולשם כך על המבקש לעמוד בנטלי הראיה המחוייבים בהליך שכזה - דבר שלא נעשה בענייננו". בית המשפט חתם את החלטתו באומרו כי - "למעלה מהעניין אציין כי לא יגרם למבקש כל עיוות דין במידה וההכרעה בשאלה האם החייב ראוי להיות מוכרז כפושט רגל תעשה במסגרת דיון בבקשת החייב (...)". 3. חוות דעת הכונס הרשמי הכונס הרשמי ערך חקירה בעניינם של החייבים והגיש לבית המשפט חוות דעת לפי סעיף 18ד' לפקודת פשיטת הרגל (נוסח חדש), התש"ם - 1980 (להלן - "הפקודה"). מחוות הדעת של הכונס הרשמי ומסיכומי טענותיו עולה כדלקמן: א. החייב בתיק פש"ר 293/00 הגיש את בקשתו בגין חובות מוצהרים בסך של 9,000,000 ₪ ל-90 נושים. נכון למועד עריכת חוות הדעת הוגשו כנגד החייב 36 תביעות חוב על סך כולל של 6,566,534 ₪. ב. החייבת בתיק פש"ר 294/00 הגישה את בקשתה בגין חובות מוצהרים בסך של 9,000,000 ₪ ל-50 נושים. נכון למועד עריכת חוות הדעת הוגשו כנגד החייבת 14 תביעות חוב על סך כולל של 3,966,416 ₪. ג. מתוך סך כל תביעות החוב שהוגשו כנגד שני החייבים שתי תביעות חוב, על סך כולל של 1,713,472 ₪, הינן משותפות לשני החייבים גם יחד. ד. החייב הצהיר כי נפתחו נגדו 90 תיקי הוצל"פ, נערכו לו חקירות יכולת ונעשה לו איחוד תיקים שבמסגרתו הוכרז כחייב מוגבל באמצעים והושת עליו תשלום חודשי בסך של 2,000 ₪. ה. החייבת הצהירה כי נפתחו נגדה 50 תיקי הוצל"פ, נערכו לה חקירות יכולת, אך לא נעשה לה איחוד תיקים. ו. בעניינו של החייב התקיימה אסיפת נושים שבה התייצבו 6 נושים. 4 נושים שערך תביעות החוב שלהם מסתכם בסך של 4,369,134 ₪, הביעו את התנגדותם להכרזת החייב פושט רגל. חלק מן הנושים טענו כי החייב מנצל לרעה את הליכי פשיטת הרגל, וכי החייב טען באוזניהם כי יש ביכולתו לפרוע את חובותיו לנושיו. בא כוחו המלומד של הכונס הרשמי, עו"ד עופר גבריאלי, ציין בחוות דעתו כי - "אחד הנושים, שערך תביעתו 1,709,422 ₪ הודיע כי היה לו הסדר עם החייב עובר למתן צו כינוס הנכסים וכי אלמלא ניתן צו הכינוס היה החייב עומד בהסדר ומשלם את החוב". ז. בעניינה של החייבת התקיימה אסיפת נושים שבה התייצב נושה אחד בלבד אשר הגיש תביעת חוב כנגד החייבת על סך כולל של 1,728,234 ₪ שמתוכם סך של 1,709,422 ₪ נתבע במשותף משני החייבים גם יחד. הנושה לא הביע עמדה ביחס לבקשתה של החייבת להכריזה פושטת רגל. ח. עו"ד גבריאלי כתב בחוות דעתו לאמור: "בא כוח הכונס הרשמי, למרות שאינו מסכים עם החלטת כב' השופט בר-זיו, וסבור כי היא שגויה ונוגדת את ההלכה הפסוקה של בית המשפט העליון, החליט שלא לערער על ההחלטה מטעמי יעילות ומאחר שממילא ידע כי הבקשה תידון מחדש לכשתידון הבקשה העיקרית במתן צו פשיטת הרגל". ט. עורך דין גבריאלי כתב בחוות דעתו כי זמן קצר לאחר שניתן צו הכינוס "החל להתקבל בתיק מידע בנוגע לפעולות שביצע החייב, שמהן עולה תמונה עגומה באשר לתום ליבו של החייב ביצירת חובותיו". לדבריו - "2) מהחומר שהתקבל בתיק עולה כי החייב עשה שימוש שלא כדין בחשבוניות ושיקים של חברת מוסך מל"ת בע"מ, חברת שהקים בשנת 1993 ושניתן כנגדה צו פירוק בחודש מאי 1995 (להלן - "החברה"). 3) החייב עשה שימוש בחשבוניות ושיקים של החברה שעה שכבר היתה בפירוק, וכתוצאה מהשימוש בחשבוניות והשיקים צבר החייב חובות שהביאו אותו להגיש את בקשת פשיטת הרגל". כאן יש לציין כי החייב שימש כמנהל החברה עובר לפירוקה. י. בא כוח הכונס הרשמי הוסף וכתב בחוות דעתו כי החייב נחקר על ידי אגף החקירות של מע"מ ויחידת "אתגר" של משטרת ישראל הפועלת בתחום גניבות הרכב וסחר בחלפים גנובים. לדבריו, החייב נשאל בחקירתו אם הוציא חשבוניות מס של החברה לאחר שניתן צו לפירוקה והשיב בחיוב. עורך דין גבריאלי ציין כי בהמשך החקירה הוצגו לחייב חשבוניות מס שונות וכן טבלאות מרוכזות של כל חשבוניות המס שנתפסו על ידי שלטונות המע"מ והחייב הודה כי הוציא את כל החשבוניות הנ"ל ואף חתם על המסמכים. החייב נשאל אם הוא מודע לכך שיצטרך לשלם אתה מע"מ בגין החשבוניות שהוציא והשיב בחיוב. לדבריו בא כוח הכונס הרשמי - "ח) מתשובות החייב בחקירתו ניתן ללמוד כי החייב המשיך להוציא חשבוניות מס של החברה שעה שהיתה בפירוק בידיעה שהחברה בפירוק וכי מעשהו אסור על פי החוק, ובידיעה כי על פי החוק חובה עליו לשלם את המע"מ. ט) החייב טען בחקירתו במע"מ כי החברה סחרה בחלקי חילוף לרכב וכי הלקוח העיקרי שלה היה מר כמאל קשוע, הבעלים של חברת גדי חלפים בע"מ. י) ממסמך פנימי של מחלקת החקירות של אגף המע"מ עולה כי לא נמצאו הוכחות לקניות של חלפים שבגינן הוצאו חשבוניות המכירה בשם החברה. יא) יתרה מזאת, לא נמצאו כל הפקדות של כספים במזומן ו/או בשיקים בתקופה שבה הוציא החייב את חשבוניות המס. (...). יב) מסיכום החקירה עולה כי החייב העביר לחברת גדי חלפים בע"מ חלקי רכב שמקורם "לא ברור, ובמטרה להסוות על מקור החלפים הוציא חשבוניות מס בשם חברת מוסך מל"ת בע"מ וזאת למרות שהחברה היתה בפירוק. יג) כל אימת שהתעורר הצורך להראות מהיכן הגיעו חלקי החילוף אל חלברת גדי חלפים בע"מ, הוצגו חשבוניות המס של חברת מוסך מל"ת בע"מ וכך נוצר מג שווא כאילו חברת גדי חלפים בע"מ רכשה את החלפים ממסוך מל"ת בע"מ ועל ידי כך הוסתר מקור החלפים. יד) הלכה למעשה, חברת גדי חלפים בע"מ לא רכשה את חלקי החילוף מחברת מוסך מל"ת בע"מ על אף שנמסרו לה החשבוניות מס, ותחת זאת בגין כל מכירה שלמה חברת גדי חלפים בע"מ עמלה לחייב". בא כוח הכונס הרשמי כתב בחוות דעתו כי מתיק החקירה שהנהלה במע"מ התקבל ריכוז של כל החשבוניות שנתפסו וממנו עולה כי החייב הוציא עשרות חשבוניות לטובת חברת גדי חלפים בע"מ. החייב הודה בחקירתו במע"מ כי הוציא חשבוניות של החברה והעבירן לשימושה של חברת גדי חלפים בע"מ ובתמורה קיבל עמלה. יא. בא כוח הכונ"ר הוסיף וציין בחוות דעתו כי אשת החייב נחקרה במשרדי הכונס הרשמי והודתה בחקירתה כי החייב עסק בסחר בחלפים גנובים. אשת החייב הצהירה כי יחידת אתגר הנ"ל מצאה במחסן של החייב חלקי החילוף והחרימה את כולם. עוד הוסיף בא כוח הכונס הרשמי וכתב בחוות דעתו כי אשת החייב מסרה בחקירתה כי החייב קנה את הסחורה הגנובה בטירה שבמשולש. יב. בא כוח הכונס הרשמי כתב בחוות דעתו כי במסגרת בש"א 9902/00 טען החייב כי החובות למע"מ הם של החברה ולא חובות אישיים שלו ועל כן אין לייחס לו חוסר תום לב בכל הקשור לחובות למע"מ. עו"ד גבריאלי כתב בחוות דעתו כי החייב יצר את החובות במו ידיו "תוך שהוא מסווה את מעשיו באמצעות שימוש בשמה של החברה שכבר היתה בפירוק, ותוך שימוש שלא כדין בחשבוניות המס ובשיקים של החברה". עו"ד גבריאלי ציין שמשניתן צו לפירוק החברה חל שינוי במעמדה המשפטי וישותה המשפטי של החברה נשמרת בתקופת הפירוק לצורך כינוס נכסיה וחיסולה בלבד "ולא לצורך המשך פעילות העסקית והוצאות חשבוניות מס ללקוחות". על שום כך, טען עו"ד גבריאלי, יש לדחות על הסף את טענות החייב כי מדובר בחובותיה של החברה ולא בחובותיו האישיים של החייב. עו"ד גבריאלי הוסיף, לחילופין, כי אם יקבל בית המשפט את הטענה כי יש להפריד בין החייב לבין החברה כישות משפטית עצמאית אזי - "(...) יש לראות בחייב כמי שזייף שיקים וחשבוניות מס של החברה, ועשה בם שימוש במרמה, ועל כן ממילא יש לקבוע כי החייב נהג בחוסר תום לב, וכתוצאה מהתנהגותו הסתבך בחובות". יג. עו"ד גבריאלי הוסיף וכתב בחוות דעתו כי במסגרת בש"א 9902/00 טען החייב כי בעת שיצר את חובותיו הוא לא ידע כי אין כל סיכוי סביר לתשלום חובותיו בעתיד. עו"ד גבריאלי כתב כי טענתו האמורה של החייב "הינה מגוחכת", שכן החייב לא הכחיש שהיה נתון בקשיים כספיים וכי בשל כך אף פורקה החברה שהקים. עו"ד גבריאלי הביע את דעתו שלחייב היה ברור כי אם יתפס במעשיו ידרש לשלם כספים בסכומים גבוהים בגין החשבוניות שפיזר "וממילא גם ידע שאין כל סיכוי סביר שיוכל לשלם סכומים אלה". אלא מאי? שהחייב קיווה שלא יתפס בכף ולא יצטרך לשלם את התשלומים האמורים. ברם, "לרוע מזלו" נתפס החייב ועתה הוא מבקש להיות מוכרז פושט רגל "על מנת שלא יצטרך לשלם את הסכומים הגבוהים שהוא חייב עקב מעשיו שעה שהתמש בשיקים וחשבוניות של החברה בפירוק". יד. עו"ד גבריאלי הוסיף וציין בחוות דעתו כי במסגרת בש"א 9902/00 טען החייב כי הוא תם לב שהסתבך בחובות על לא עוול בכפו ומבלי שיכול היה למנוע את התדרדרותו. עו"ד גבריאלי ציין כי החייב טען, שם, כי גם אם יבחנו מעשיו במשקפי "תקנת הציבור" אין בכך כדי להביא לביטול צו הכינוס "שכן לשיטתו ניתן להתעלם מאי החוקיות שבמעשיו בשל ההלכה הפסוקה הקובעת כי במקרה של אי חוקיות הטפלה לעסקה, יתעלמו מאי החוקיות". ב"כ הכונס הרשמי ביקש מבית המשפט לדחות את טענותיו הנ"ל של החייב. עו"ד גבריאלי עמד על כך שהחייב אינו מכחיש את העובדות הבסיסיות ביותר בתיק זה "והן שהחייב הסתבך שלא בתום לב שעה שפיזר במרמה חשבוניות של חברה בפירוק, בהיקף של 3,780,885 ₪ בין השנים 1996-1999 ושעה שעשה שימוש במרמה בשיקים של חברה בפירוק". עו"ד גבריאלי הוסיף כי מדו"חות החקירה של מע"מ ויחידת "אתגר" של משטרת ישראל עולה כי "החייב עשה שימוש בחשבוניות המס של החברה במטרה להסוות על פעילות של סחר בחלפי רכב גנובים". ואולם, טען עו"ד גבריאלי נסיונותיו האמורים של החייב "לא יסוו את מעשיו האמיתיים ואופיים העברייני". עו"ד גבריאלי טען כי אי החוקיות במעשיו של החייב איננה טפלה לעסקה "אלא היא היא העסקה, ועל כן לא ניתן להתעלם ממנה". טו. בא כוח הכונס הרשמי הוסיף וכתב בחוות דעתו לאמור: "א. באסיפת הנושים שהתקיימה ביום 18.09.2000 הודיע אחד הנושים, שערך תביעתו 1,709,422 ₪, כי עובר למתן צו הכינוס היה בינו לבין החייב הסדר לתשלום החוב, וכי החייב היה עומד בהסדר אלמלא ניתן צו הכינוס. ב. הנושה הוסיף כי החייב הצהיר בפניו כי יש לו היכולת הכספים לשלם את חובותיו. ג. בבואו לשקול את גירסת החייב אל מול גירסת הנושה ובפרט לאור כל האמור לעיל מחד גיסא, והעובדה שבין החייב לבין הנושה נערך הסכם להסדרת החוב מאידך גיסא, סבור בא כוח הכונס הרשמי שיש ליתן משקל רב יותר לדברי הנושה, ולאמץ את דבריו כי החייב אכן הצהיר בפניו שיש לו היכולת הכספית לשלם את חובותיו. ד. יצויין כי החייב ערך הסדר לתשלום חובותיו עם נושה נוסף שערך תביעתו 397,267 ₪ שגם בו הוא לא עמד מהטעם שניתן צו כינוס נכסים. ה. הדבר מלמד על כוונת החייב להסדיר את חובותיו עם חלק מנושיו, ומכאן למד ב"כ הכונס הרשמי כי לחייב יש יכולת כספית להסדיר את חובותיו ואולם משהשיג את מבוקשו וקיבל צו כינוס נכסים, העדיף להיכנס למסגרת פשיטת הרגל וכך לשלם פחות לנושיו מכפי שהיה משלם במסגרת ההסדרים שהושגו עימם. ו. עד כה, מיום מתן צו הכינוס, לא המציא החייב ולו גם דו"ח חודשי אחד על הכנסות והוצאות, וזאת למרות שכב' בית המשפט הורה לו לעשות כן במסגרת צו הכינוס שניתן עוד ביום 29.06.2000. ז. אי הגשת הדו"חות המלאים בצירוף אסמכתאות הינה מהותית וחשובה שכן החייב הצהיר בחקירתו אצל הכונס הרשמי כי הוא עצמו אינו יודע לומר בדיוק כמה הוא מוציא כל חודש, והמשמעות היא שגם ב"כ הכונס הרשמי אינו יודע לומר במדויק מהי יכולתו הכלכלית של החייב, והאם התשלומים החודשיים שהושתו עליו משקפים נאמנה את יכולתו הכלכלית. ח. יש לזכור כי עובר למתן צו כינוס הנכסים שילם החייב תשלומים חודשיים של 2,000 ₪ לתיק האיחוד בהוצאה לפועל - כך על פי הצהרותו!" טז. עו"ד גבריאלי הוסיף וכתב בחוות דעתו כי נכון למועד עריכת חוות הדעת מפגר החייב ב-11 תשלומים חודשיים לקופת הכינוס וחוב הפיגורים שלו מסתכם בסך של 5,500 ₪. ב"כ הכונס הרשמי כתב בחוות דעתו כי התנהגות החייב בעניין זה "לוקה בחוסר תום לב וכי הוא מנצל לרעה את הליכי פשיטת הרגל בכך שמחד גיסא הוא נהנה ממהגנה שמעניקים לו כב' בית המשפט והליכי פשיטת הרגל מפני נושיו, ומאידך גיסא, הוא מבזה את החלטות כב' בית המשפט ואינו משלם את התשלומים החודשיים לקופת הכינוס לטובת נושיו". יז. על שום כל אלה הביע ב"כ הכונס הרשמי את התנגדותו להכרזת החייב פושט רגל. יח. בעניינה של החייבת כתב ב"כ הכונס הרשמי בחוות דעתו כי החייבת הצהירה שהסיבה להסתבכותה הכלכלית נעוצה בכשלון עסקי של חברה ועסק פרטי שהקים בעלה. החייבת ערבה בערבות אישית לחובות החברה והעסק הפרטי, ובנסיבות אלה מאחר שהחברה והעסק הפרטי כשלו, כך טענה, היא שקעה בחובות. יט. ב"כ הכונס הרשמי הדגיש בחוות דעתו כי החייבת נדרשה להמציא דו"חות כספיים לתמיכה בטענתה בדבר כשלון עסקי, אך לא עשתה כן ועל שום כך לא הרימה את נטל ההוכחה המוטל על כתפיה ולא הוכיחה כי הסתבכה בחובות בתום לב, וכתוצאה מכשלון עסקי של עסקי בעלה. כ. ב"כ הכונס הרשמי כתב בחוות דעתו בעניינה של החייבת לאמור: "כפי שעולה מחוות הדעת שהוגשה בתיק פשיטת הרגל של בעלה של החייבת (...) מדובר בחייב שעסק בסחר בחלפים גנובים והנפיק חשבוניות מס פקטיביות על מנת להסוות את מקור החלפים הגנובים". כא. בא כוח הכונס הרשמי כתב בחוות דעתו בעניינה של החייבת כי החייב פעל במספר חשבונות בנק, חלקם של החברה וחלקם פרטיים, וכי כולם הוגבלו משום שנמשכו מהם כספים רבים מבלי שהופקדו כספים. עורך דין גבריאלי כתב בחוות דעתו כי החייבת הצהירה כי אף פעם לא עבדה וכי "רק עזרתי בחברה של בעלי ואחר כך במוסך הפרטי". החייבת הצהירה בחקירתה כי פתחה חשבון בבנק מרכנטיל דיסקונט בע"מ, משכה ממנו פנקסי שיקים והעבירה אותם כשהם חתומים ופתוחים לשימושו של בעלה. החייבת טענה באוזני הכונס הרשמי כי לא ידעה למי בדיוק נמסרים השיקים שכן היא ילדה באותה תקופה. עורך דין גבריאלי כתב כי - "לאור האמור לעיל, אין ספק שהחייבת ידעה שבעלה עוסק בסחר בחלפים גנובים, ובכל זאת סייעה לו בעיסוקו ומסרה לשימושו שיקים פתוחים וחתומים". יתרה מכך, לחייבת לא היה מקור הכנסה עצמאי והיא ידעה שחשבונות הבנק של בעלה הוגבלו משום שלא הופקדו בהם כספים. למרות זאת היא פתחה חשבון בנק על שמה ומסרה שיקים פתוחים וחתומים לבעלה "כאשר למעשה ידעה שלא יהיה להם כיסוי, משום שגם לחשבונה לא יופקדו כספים כשם שלא הופקדו לחשבונותיו הקודמים של בעלה". כב. ב"כ הכונס הרשמי כתב בחוות דעתו כי הואיל החייבת ובעלה ניהלו משק בית משותף, והואיל וכאמור לעיל סבור הכונס הרשמי כי לחייב יש יכולת כלכלית להסדיר את חובותיו "אזי גם לחייבת יש את אותה היכולת הכלכלית להסדיר את החובות ובפרט אם לטענתה חובותיה הם כתוצאה מכשלון עסקי הבעל". בהקשר זה ציין ב"כ הכונס הרשמי כי מיום מתן צו הכינוס לא המציאה החייבת ולו גם דו"ח חודשי אחד על הכנסות והוצאות למרות שבית המשפט הורה לה לעשות כן במסגרת צו הכינוס שניתן כנגדה. ב"כ הכונס הרשמי ציין כי אי הגשת הדו"חות המלאים בצירוף אסמכתאות הינה משמעותית וחשובה משום שהחייב עצמו הצהיר כי אינו יודע לומר בדיוק כמה הוא מוציא בחודש "והמשמעות היא שגם ב"כ הכונס הרשמי אינו יודע לומר במדוייק מה היא יכולתם הכלכלית של החייבים והאם התשלומים החודשיים שהושתו עליהם משקפים נאמנה את יכולתם הכלכלית". כג. ב"כ הכונס הרשמי ציין בחוות דעתו כי נכון למועד עריכת חוות הדעת מפגרת החייבת ב- 11 תשלומים חודשיים לקופת הכינוס וצברה חוב פיגורים בסך של 5,500 ₪. ב"כ הכונס הרשמי הביע את דעתו שהתנהגותה של החייבת מהווה ניצול לרעה של הליכי פשיטת הרגל. כד. ב"כ הכונס הרשמי עמד בחוות דעתו על כך שבקשתם המקורית של שני החייבים היתה למתן צו כינוס ולאישור הצעת פשרה לפי סעיף 33 לפקודה. החייבים לא ביקשו להכריזם פושטי רגל. החייבים לא פעלו לגיבוש הצעת פשרה ולהצגתה בפני נושיהם. בנסיבות אלה, הן משום מחדלם האמור והן משום שלא עתרו להכריזם פושטי רגל, טען ב"כ הכונס הרשמי כי יש לדחות את הבקשות. כה. בדיון האחרון שקיימתי בנוכחות ב"כ הצדדים, נתתי לחייבים "הזדמנות נוספת ואחרונה" להגיש לכונס הרשמי את הדו"חות הכספיים שנדרשו על ידו. כן הוריתי על סדר הגשת טיעונים נוספים. מחוות הדעת העדכניות שהגיש ב"כ הכונס הרשמי לתיק בית המשפט עולה כדלקמן: החייב טען כי הסתבכותו הינה תוצאה של כשלון שתי חברות שהקים וניהל וכתוצאה מכשלונו של עסק עצמאי שהקים לאחר מכן. החייב טען כי היו בבעלותו שתי חברות, מוסך אסעד אמארה בע"מ, ולאחר מכן מוסך מל"ת בע"מ. ב"כ הכונס הרשמי ציין כי החייבים נדרשו להמציא דו"חות כספיים מבוקרים של שתי החברות הנ"ל, אך הם לא עשו כן. החייבים המציאו טופסי 106 לשנים 93' - 94' שמהם לא ניתן ללמוד דבר לגבי התנהלותן העסקית של שתי החברות הנ"ל. באשר לעסק העצמאי שהחייבים טענו כי החייב הקים - ב"כ הכונס הרשמי טען כי לא הומצאו דו"חות רווח והפסד של העסק האמור וכן לא הומצאו ספרי תקבולים ותשלומים ולא הומצאו הצהרות הון. מעיון בדו"חות העצמיים לשנים 95' עד 98' עולה כי הדו"חות לשנים 95', 97' ו- 98' נערכו רק ביום 29/09/02. ב"כ הכונס הרשמי ציין כי לא הומצאו מסמכי הנהלת החשבונות שעליהם מסתמכים הדו"חות האמורים, המהווים הצהרה עצמית של החייב, "ולא ניתן לייחס להם משקל ראייתי משמעותי בהיותם המסמכים היחידים שהומצאו ושמהם לכאורה יש להסיק מסקנות לגבי התנהלותו העסקית של הבעל". ב"כ הכונס הרשמי ציין כי מן הדו"חות הכספיים שהגיש החייב עולה כי נרשמו אצל החייב רווחים גולמיים והכנסות חיוביות מידיעה אישית. על כן, אם יחליט בית המשפט בכל זאת להסתמך על הדו"חות העצמיים האמורים הרי שהנתונים העולים מהם "מצביעים על רווחים ולא על הפסדים". ב"כ הכונ"ר עמד בחוות הדעת העדכניות שלו על כך שלמרות שבית המשפט נתן לחייבים הזדמנות לסלק את התשלומים שבפיגור, ממשיך החייב לפגר ב- 10 תשלומים חודשיים המסתכמים בסך של 5,000 ₪ והחייבת ממשיכה לפגר ב- 8 תשלומים חודשיים וחוב הפיגורים שלה מסתכם ב- 4,000 ₪. בפיגור בתשלומים רואה ב"כ הכונס הרשמי משום ניצול לרעה של ההליך ומשום ביזוי החלטות בית המשפט. כו. אשר על כל אלה הביע ב"כ הכונס הרשמי את התנגדותו להכרזת החייבים פושטי רגל. 4. טענות החייבים בא כוחם המלומד של החייבים, עו"ד שלמה ארדמן, ביקש לקבל את בקשותיהם של החייבים וטען כדלקמן: א. עו"ד ארדמן טען כי חוות הדעת של הכונס הרשמי מעידות על נסיון של כונס הנכסים הרשמי להפוך את ההרכב הנוכחי של בית המשפט לערכאת ערעור על החלטתה של כבוד השופטת בר-זיו במסגרת בש"א 9902/00. ב. עו"ד ארדמן טען כי ב"כ הכונס הרשמי פירש שלא כהלכה את החלטתה של כבוד השופטת בר-זיו. לדבריו - "(...) מה שהתכוונה השופטת בר-זיו הוא שאם היה חברי מופיע היום לדיון ומציג בפני בית המשפט מסמכים או נתונים חדשים שלא עמדו בפני השופטת בר-זיו, אזי בית המשפט, ביושבו בדיון בבקשת פשיטת הרגל, אמור לשקול את הנתונים החדשים ולהחליט האם יש בנתונים אלה כדי לשנות מהחלטה שכבר ניתנה". ג. עו"ד ארדמן הוסיף וטען כי הסמכות לעיין מחדש בהחלטות בפשיטת רגל קבועה בסעיף 181 לפקודה וכי הלכה פסוקה היא שכדי שבית המשפט ישוב ויעיין מחדש בהחלטה הקודמת צריך להצביע על שינוי נסיבות. בענייננו, טען עו"ד ארדמן, לא התקיימו נסיבות חדשות כלשהן. ד. עו"ד ארדמן ביקש כי בית המשפט "ידון בבקשת הפש"ר על סמך החלטתה של כבוד השופטת בר-זיו". לטענת עו"ד ארדמן ב"כ הכונס הרשמי "מרחיק לכת" בכך שהוא מאשים את החייבים בסחר בחלפים גנובים. אפילו רשויות החוק לא הלכו רחוק עד כדי כך, טען. שכן עובדה היא שלא הוגש כתב אישום בגין עבירות של גניבה או סחר בחלפים גנובים. הוגש כתב אישום בגין עבירות מע"מ בלבד. ה. ב"כ החייבים הלין על ב"כ הכונס הרשמי על כך שטען כי החייבת לא הגישה דו"חות עסקיים. עו"ד ארדמן הדגיש כי החייבת הינה עקרת בית וכי העסקים נוהלו בידי החייב וכי החייבת רק עזרה לבעלה בעסק ועובדה זו לא הופכת אותה לבעלת העסק או למי שצריכה להגיש דו"חות למס הכנסה או לרשויות אחרות. ממילא, על כן, גם לא יכולה היתה החייבת לספק לכונס הרשמי דו"חות עסקיים או דו"חות כספיים. ו. עו"ד ארדמן התייחס לטענות ב"כ הכונס הרשמי על כך שהחייבים לא הגישו דו"חות הוצאות והכנסות. לטענתו, "דו"חות אלה מופיעים בבקשת הפש"ר, בדו"ח חובות ונכסים. איננו יודעים למה חברי מתכוון. אני סבור שצריך להגיש דו"חות כאלה אם יש רק שינוי. גם אין לנו בעיה להגיש דו"חות כאלה. אילו חברי פנה אלי והיה מעיר על כך, הייתי גורם לכך שיוגשו דו"חות". ז. בהתייחסו לדברי הכונס הרשמי על כך שהחייבת חתמה על שיקים על החלק ומסרה אותם לידי החייב, טען עו"ד ארדמן כי יש "כשל בסיסי מסויים בטענה זו". לדבריו כאשר אדם מוסר לבן זוגו שיקים, יכול בן הזוג להשתמש בהם באופן שוטף לפעילותו העסקית. אם מבקש הכונס הרשמי לטעון כי במתן השיקים ביקשה החייבת לסייע לבעלה לרמות את הנושים הרי שיש לזכור כי הכונס הרשמי לא הוכיח שכאשר הוצאו השיקים היה החייב חדל פרעון. על שום כך ביקש ב"כ החייבים לדחות את טענות הכונס הרשמי בעניין זה. ח. בהתייחסו לטענת הכונס הרשמי באשר להצעת הפשרה שלא הוגשה, טען ב"כ החייבים, כי עו"ד גבריאלי מבקש לאחוז בחבל משני קצותיו: מן הצד האחד טוען ב"כ הכונס הרשמי כי אין הצעת פשרה של החייבים "למרות שלמעשה יש והיא מופיעה בתיק". ומן הצד השני טוען ב"כ הכונס הרשמי כי החייבים אינם יכולים לבקש להכריזם פושטי רגל משום שהם מעוניינים בפשרה. עו"ד ארדמן טען כי - "אם חברי היה מעוניין שהצעת הפשרה היתה נדונה, היה על חברי לדאוג לכינוס אסיפת נושים שתדון בהצעה וממילא לא היתה נדרשת הטענה האם בעקבות ההחלטה של אסיפת הנושים יש עוד צורך לדון בהצעה או שמא לדון בבקשה לפשיטת רגל. אם יהיה דיון בבקשה להצעת הפשרה, מובן כי לאור התוצאות יוכלו הנושים ויוכלו החייבים לגבש עמדה האם בנסיבות האלה הם עומדים על הצעת הפשרה או שמא בהעדר ברירה אחרת ישארו עם הליך פשיטת הרגל". ט. בא כח החייבים הפנה את בית המשפט לסיכומים בכתב שהגיש במסגרת בשא 9902/00 "אם בית המשפט יחליט לדון בשאלות המשפטיות המפורטות בחוות הדעת" של הכונס הרשמי. עו"ד ארדמן טען כי מרשיו אינם חולקים על כך שהנטל להוכיח תום לב רובץ על החייבים. "עם זאת, כאשר מועלת טענה לעבירות פליליות (...) נגד החייבים, עם כל הכבוד, הנטל רובץ על מי שטוען זאת כי אחרת "לך תוכיח שאין לך אחות"". עו"ד ארדמן הוסיף וטען כי בדיון בפני כבוד השופטת בר-זיו נשמעו ראיות ואילו כאן, בהליך שלפני, עותר ב"כ הכונס הרשמי לכך שבית המשפט יחליט על סמך דו"ח של הכונס הרשמי כי החייבים עברו עבירות פליליות. לדבריו "זה, עם כל הכבוד, מייתר את כל שמיעת הראיות שנשמעה בתיק זה". 5. דיון א. לאחר עיון בטענות באי כוח הצדדים ובמכלול נסיבות העניין, הגעתי למסקנה כי מן הדין לדחות את הבקשות. ב. סבורני כי די באופן התנהלותם של שני החייבים בעניין אי הגשת הדו"חות החודשיים בדבר הכנסות והוצאות ובעניין אי העמידה בתשלומים החודשיים שהושתו עליהם כדי להצדיק את דחיית בקשותיהם. העובדה שהחייבים מפגרים בתשלומים החודשיים, על פני חודשים רבים, כאמור לעיל, היא לבדה מצדיקה את דחיית הבקשות. מי שכך נוהג מביע את דעתו כי כל רצונו אינו אלא ליהנות מהגנתו של הליך פשיטת הרגל מבלי לעשות מצידו אף לא את המאמץ הקטן של תשלום כלשהו לקופת הכינוס לטובת נושיו. בענייננו החייבים אף הגדילו לעשות: בא כוחם המלומד, עו"ד ארדמן, טען, כאמור לעיל כי הדו"חות הנדרשים בדבר הוצאות והכנסות כבר מופיעים "בדו"ח חובות ונכסים" המהווה חלק מן הבקשה לפשיטת רגל. עו"ד ארדמן אף טען כי "איננו יודעים למה חברי מתכוון". שתי טענותיו הנ"ל של ב"כ החייבים מוטב היה להן שלא היו נטענות כלל: בהחלטותיי מיום 29/06/00, בעניינו של כל אחד מן החייבים, ציינתי בסעיף ו להחלטה כי על החייב לבצע פעולות שמניתי שם. בסעיף קטן ו(4) חייבתי את כל אחד מן החייבים - "להגיש לכונס הרשמי דו"ח חודשי על הכנסותיו ועל הוצאותיו על פי הטפסים שימסרו לו על ידי הכונס הרשמי, ובמועדים שיקבעו על ידי הכונס הרשמי". לפיכך, במחדלם הנ"ל של החייבים לא זו בלבד שהם לא מסרו לכונס הרשמי דו"חות כפי שנדרשו אלא שהם אף התעלמו מהחלטת בית המשפט וזלזלו בה. כאשר חייב אינו מוסר לכונס הרשמי דו"ח מלא על הכנסותיו והוצאותיו הוא מונע מן הכונס הרשמי את האפשרות לקבל תמונה כוללת ומקיפה באשר ליכולתו הכלכלית. למותר לציין כי חוסר הידיעה בהקשר זה משפיע הן על החלטת בית המשפט באשר לגובה סכום החיוב החודשי שיש להטיל על החייב והן על אפשרויותיו של החייב לסלק את חובותיו לנושיו. כאמור לעיל, די באמור עד כה כדי להצדיק את דחיית בקשותיהם של החייבים: ראו את הוראת סעיף 18ג (ג) לפקודה. ג. כך גם אין בידי לקבל את טענותיו של עו"ד ארדמן באשר ל"מה שהתכוונה השופטת בר זיו (...)" (כמצוטט בסעיף 4(ב) לפסק דין זה). מהנמקתה המצוטטת לעיל של כבוד השופטת בר-זיו בהחלטתה עולה בבירור שבית המשפט קבע כי אין לבטל את צו הכינוס בשלב המוקדם שבו טרם נדונה בקשתו של החייב לגופה. על שום כך החליט בית המשפט כי השאלה אם ראוי החייב להיות מוכרז פושט רגל אם לאו "תעשה במסגרת דיון בבקשת החייב". הא ותו לא. סבורני כי בנסיבות אלה אין שחר לטענה שהכונס הרשמי הזמין את ההרכב הנוכחי לשמש כערכאת ערעור על החלטתה של כבוד השופטת בר זיו. ד. אין בידי לקבל את טענת ב"כ החייבים שלפיה מנוע ב"כ הכונס הרשמי מלבסס את טענותיו על מה שנראה, לכאורה, כעבירות פליליות שנעברו על ידי החייבים או מי מהם, בטרם יוכיח הכונ"ר את ביצוע העבירות הפליליות. המחוקק קבע כי הדיון בבקשת פשיטת הרגל שמוגשת על ידי חייב יעשה על פי סדר דין שנקבע בפקודה ובתקנות שהותקנו על פיה. המחוקק צייד את הכונס הרשמי בסמכויות נרחבות המאפשרות לו לבצע חקירה מקיפה בענייניו של חייב ובכלל זה בדבר הכנסותיו, הוצאותיו, חבויותיו ונכסיו, לרבות נכסים שהיו ברשותו בעבר, והכל בין אם היו אלה נכסיו של החייב לבדו ובין אם בשיתוף עם אחרים (סעיף 18ג לפקודה). כמו כן קבע בית המשפט כי על הכונס הרשמי להגיש לבית המשפט את חוות דעתו "בה יפרט את ממצאי החקירה שניהל, ובכלל זה את הערכתו בדבר הנסיבות שגרמו למצבו של החייב (...)" (סעיף 18ד לפקודה). היוצא מכל אלה הוא שהמחוקק בחר להעביר את נושא הבירור הראייתי הרלוונטי לצורך ההכרעה בבקשתו של חייב להכריזו פושט רגל אל מחוץ לכותלי בית המשפט, היינו, למשרדי הכונס הרשמי. ואמנם, הכונס הרשמי ביצע חקירה בעניינם של שני החייבים והגיש חוות דעת כאמור לעיל. כאן המקום לציין שהחייבים לא ראו לנכון להמציא לבית המשפט ראיות כלשהן מטעמם לא באמצעות תצהירים ולא בכל דרך אחרת. בנסיבות אלה לא ברור לי על מה מלין ב"כ החייבים. זאת ואף זאת: לצורך ההליך שלפני איני נזקק לקביעת אחריות פלילית. השאלה העיקרית העומדת לנגד עיניו של בית המשפט בבואו להחליט אם להכריז על חייב, לבקשתו, פושט רגל אם לאו, היא השאלה אם פעל בתום לב אם לאו. הדגש באשר לתום לבו של החייב, לעניין התקופה שקדמה להגשת בקשתו להכריזו פושט רגל, מושם, מטבע הדברים, על דרך יצירתם של חובותיו: ראו בספרם של כבוד השופטים שלמה לוין ואשר גרוניס "פשיטת רגל", מהדורה שנייה, בעמ' 169; וראו את ע"א 5503/92 עדה קירצמן ואח' נגד כונס הנכסים הרשמי, פד"י מט(1) עמ' 749 בעמ' 756. לפיכך, מקום שבו ערך הכונס הרשמי חקירה אשר העלתה, כאמור לעיל, כי החייב יצר את חובותיו בחוסר תום לב, רשאי בית המשפט לסמוך את הכרעתו על ממצאי חקירתו של הכונס הרשמי ואין בכך כדי לקבוע אחריות פלילית כלשהי של החייב. ה. למותר לציין כי העובדה שהחייב הודה כי מסר חשבוניות כוזבות, ביודעו כי עליו לשלם את המע"מ בגינן וכי אין כל סיכוי סביר שיוכל לשלמו, הינה התנהגות חסרת תום לב ביצירת חובות. ושוב, אין לקביעה זו דבר עם אחריות פלילית כלשהי. ו. גם התנהגותה של החייבת, כמתואר לעיל, הינה התנהגות חסרת תום לב. העובדה שהחייבת פתחה חשבון בנק, משכה שיקים על החלק ומסרה אותם לבעלה, כדי לסייע לבעלה, אינה מבטלת את אופיה חסר תום הלב של ההתנהגות האמורה. בית משפט זה אמר את דברו פעמים הרבה כי חייב המושך שיקים על החלק ומעבירם לידי אחרים, אינו יכול להישמע לאחר מכן בטענה כי הסתבך בחובות בתום לב. מי שמוסר שיקים על החלק אינו יכול לצפות מראש מהו הסכום שירשם בשיק וממילא גם אינו יכול לבדוק ולוודא כי יהיה כיסוי לשיקים שמסר. הדבר נכון שבעתיים בענייננו כאשר מדובר בחייבת שהינה עקרת בית ולה עצמה אין מקורות הכנסה. לפיכך, מי שנהג כפי שנהגה החייבת אינו יכול לטעון, ברצינות, כי נקלע למצבו בתום לב. התנהגות כאמור לא זו בלבד שאיננה התנהגות תמת לב, אלא שחוששני כי אם אדם חותם על שיק על החלק ומוסרו לידי אחר הוא עלול להיקלע גם לסיטואציה של עבירה פלילית של משיכת שיקים ללא כיסוי. ז. נראה לי כי די בטעמים שפורטו לעיל כדי להצדיק את דחיית בקשותיהם של החייבים ועל כן איני רואה צורך לדון ביתר הטענות שהועלו בפני. 6. אחרית דבר אשר על כן ולאור כל האמור לעיל אני מורה כדלקמן: א. אני דוחה את בקשותיהם של החייבים להכריזם פושטי רגל. ב. אני מבטל את צווי הכינוס שניתנו כנגד החייבים ביום 29.06.2000. ג. אני מבטל את צווי עיכוב היציאה מן הארץ שניתנו כנגד החייבים במסגרת ההליכים בתיק פש"ר 293/00 ובתיק פש"ר 294/00. פיסקה 6 של פסק דין זה הושמעה בנוכחות עו"ד שלמה ארדמן ב"כ החייבים והחייב עצמו ובהעדר הופעה מטעם הכונס הרשמי. בטרם השמעתי את תוצאת פסק הדין הודיעני ב"כ החייבים את הדברים שנרשמו בפרוטוקול דלעיל. לא מצאתי כי יש בדברים כדי לשנות מתוצאת פסק הדין. כפי שפורט בפסק הדין גופו הכונס הרשמי הביא לידיעתי את העובדה שהחייבים המציאו מסמכים כפי שפורט שם אך במסמכים אלה לא היה די. לעניין התשלומים, אין לי אלא הנתונים הבדוקים שלפני כפי שנמסרו לי על ידי הכונס הרשמי. כאן המקום לציין שאף אם יש אמת בטענתו של החייב, כפי שנמסרה מפי בא כוחו היום כי הוא סילק את הפיגורים והוא עומד בתשלומים במועדם, עדיין העובדה שהחייב פיגר בתשלומים במשך זמן ניכר ועשה דין לעצמו ושילם מתי שחפץ ולא על פי החלטת בית המשפט, התנהגות זו עצמה אף היא מהווה חוסר תום לב וגם בנסיבות אלה אין מקום לשנות מפסק הדין.מיסיםפשיטת רגלאי הגשת דוח