שינוי תקנון העמותה

לפני בקשה למתן פסק-דין המצהיר שהמבקשים והמשיב מס' 2 הנם חברי עמותת "בבית", היא המשיבה מס' 1, והמצהיר כי המבקש מס' 1, עמירם קינן (להלן - קינן), הוא חבר וועד העמותה, וכי המשיבים (למעט משיב מס' 2) אינם חברים בעמותה. אין חולק על העובדות הבאות: "בבית" הינה עמותה רשומה, הפועלת בתחום הסיעוד, בעיקר בסיוע לקשישים. העמותה נוסדה בשנת 1984 וקינן שימש מנהלה הכללי. ביולי 1989 עזב את הארץ והשתקע בארצות הברית. באותה שנה נחשדו קינן וסגניתו, המבקשת 2, גב' באני מאור, בהגשת דו"חות כוזבים לביטוח הלאומי ולמשרד העבודה והרווחה. קינן לא היה בארץ, ואולם המבקשת 2, שהיתה בארץ הועמדה לדין, הורשעה, ולאחר ריצוי עונשה בעבודות שירות הצטרפה אל קינן בארצות הברית. המבקשת 3 היא אמו של קינן, והמבקש 4, עו"ד איתן צחי, שימש עד חודש ספטמבר 1990 יועץ משפטי לעמותה. בין הצדדים יש סכסוכים וביניהם גם כאלו שהגיעו לבית-משפט, ובכלל זה תביעת העמותה להשבת כספים, שלטענתה לקח קינן מקופתה. הבסיס הראייתי העיקרי לסעד המבוקש על-ידי התובעים הינו מכתב הנושא את התאריך 27.12.87 אשר נשלח, לטענת המבקשים, על-ידי עו"ד צחי לרשם העמותות (נספח ב' להמרצת הפתיחה - להלן "המסמך שבמחלוקת"). במכתב זה מוזכרים שמות ארבעת המבקשים ושם המשיב 2, אלכס רויזמן, כחברים היחידים בעמותה, "הואיל ויתר החברים הרשומים פוטרו וביטלו חברותם בעמותה". לא הובאו אסמכתאות אחרות של ממש לכך שארבעת אלו, וארבעת אלו בלבד, היו ונשארו חברי העמותה, והטענה העיקרית של המבקשים היא: כזה ראה וקדש, כשהדברים מוסבים על "המסמך שבמחלוקת". מנגד, טענת המשיבים היא שהמכתב מעולם לא הוזכר באף אחד מן ההליכים הקודמים הרבים, לא נכלל עד לאחרונה בתיק העמותה, והוא עומד בסתירה למסמכים אחרים. כללו של דבר, המשיבים חולקים על נכונות מסמך זה, ובמיוחד על אמיתות תאריכו. לצד מסמך זה, השנוי במחלוקת, אין חולק בין הצדדים על המסמכים הבאים (להלן "המסמכים הסותרים"): א. פרוטוקול ישיבה של העמותה מיום 25.7.89 (נספח ג1/ להמרצת הפתיחה) לפיו הוחלט באותה ישיבה על ביטול ההסמכה שניתנה לקינן כמורשה חתימה והחלפתו ברויזמן, על פעילות שצריכה להיעשות כדי לצרף חברים חדשים לעמותה ועל אישור שינוי תקנון העמותה ברוב שני שליש. החלטות אלו נחתמו בין השאר על-ידי קינן ועל-ידי רויזמן. ב. מכתבו של עו"ד צחי, בשם העמותה, אשר נתקבל אצל רשם העמותות ביום 30.7.89, שיש בו אישור לפרוטוקול האמור. יצוין שבמכתב זה מנויים ארבעה חברי עמותה בלבד, והם אלכס וציונה רויזמן ועמירם ומגי קינן (נספח ד' להמרצת הפתיחה). מסמכים אלו, שנערכו לפי התאריך המופיע עליהם לאחר התאריך המיומר של "המסמך שבמחלוקת", סותרים את האמור ב"מסמך שבמחלוקת" ושומטים את הבסיס הראייתי העיקרי לעתירת המבקשים, בסיס הנסמך כזכור על "המסמך שבמחלוקת". יודגש שבמסמכים אלו צוינו כחברים בעמותה ארבעה אנשים בלבד, שפרט לקינן, אין שאר העותרים נזכרים בו כחברי העמותה, לרבות עו"ד צחי עצמו. כדי להימלט ממלתעותיה של מסקנה זו, מנסים העותרים להתעלם מתוכן "המסמכים הסותרים". עו"ד צחי מספר לצורך כך כי באמצע יולי 89 פנה אליו רויזמן וביקש ממנו לערוך את הפרוטוקול הנכלל "במסמכים הסותרים" בדחיפות, בשל המצוקה שאליה נקלעה העמותה ומחשש לסגירתה. עו"ד צחי הסביר בתצהירו: "למרות שהבהרתי לו כי זכור לי שיש עוד חברים, ואלה שנכתבו לא בטוח שעדיין חברים, וגם אני חבר, אבל הוא התעקש, והודיע לי אלו הם החברים בלבד, וכי אין הוא מוצא את פנקס החברים לא רציתי להתווכח איתו, זה לא היה הזמן...". קשה לי לקבל שעו"ד צחי ערך, כיועץ משפטי של העמותה, מכתב - סתם כך - רק משום שרויזמן אמר לו לעשות כן. מדובר במכתב מזמן אמת שנעשה על-ידי עו"ד צחי, בתפקידו כיועץ משפטי של העמותה. הדבר נעשה בטרם פרצה המחלוקת קא עסקינן, הוא כלל את מעמדו האישי של עו"ד צחי כמי שאינו חבר באגודה, דבר שיש בו כדי למקד מיקוד יתר את תשומת הלב של עו"ד צחי לכתוב בו, ובכל הנסיבות הללו צריך לתת לו את הערך המתבקש מכך. אני חוזר ומדגיש שמדובר במסמך של יועץ משפטי של עמותה שנעשה בזמן אמת, ואני מבקש להוסיף לכך שקשה ליחס לעו"ד צחי חוסר הבנה באשר לנפקות ההצהרה שניתנה על-ידו, במיוחד כשהעניין נוגע בו אישית, כחבר העמותה. אני מעדיף (לא בלי היסוס) שלא להוסיף ולאמר דבר מעבר לכך, ואסתפק במקום זאת בהערות שאוסיף בשולי פסק הדין, שאף הן נרשמות בלשון המעטה. המבקשים טוענים כי "המסמך שבמחלוקת" נשלח על-ידי עו"ד צחי כחבר העמותה, ולא כיועצה המשפטי. הם מוסיפים ואומרים ש"כיוון שזוהי הודעה של העמותה עצמה, ניתן להניח שהיא משקפת את האמור בפנקס החברים, אשר הועלם במועד כלשהו". בטעון זה מבקשים העותרים להוכיח הן שעו"ד צחי היה חבר בעמותה בשנת 87, והן שתוכן המסמך משקף את המציאות כפי שהיתה אז. חוששני שטעון זה הוא חרף פיפיות שהרי בשום מקום לא נטען כי עו"ד צחי הוסמך לחתום על מכתב כזה בשם העמותה, ובהעדר הסמכה אין לאמור במכתב הנשלח סתם כך על-ידי חבר כלשהו בעמותה נפקות כלשהי. אוסיף ואומר שיש בפני הודאת בעל דין על כך שלא תמיד חותם עו"ד צחי על מסמכים שתוכנם נכון, ובנסיבות אלו צריך להתייחס בזהירות למסמכים המוצאים על-ידי מי שהודה שלא תמיד יש ממש בתוכנם של מכתבים עליהם הוא חתום. תניא דמסייע למסקנה שיש תוקף מחייב להחלטות יולי 1989 ניתן למצוא במכתב של עו"ד צחי לביטוח הלאומי ולבנקים (נספח כ"ב לתצהיר רויזמן) מיום 26.7.89, שבו דווח על ההחלטות שהתקבלו יום קודם לכן, ובהן שינוי מורשה החתימה. עו"ד צחי צירף למכתב את תעודת רישום העמותה, את תקנונה ואת פרוטוקול הישיבה, ואולם לא צרף ולא הזכיר ולו במילה אחת את "המסמך שבמחלוקת". בנספח כ"ב הנ"ל מציין עו"ד צחי כי ההחלטה התקבלה ברוב הנדרש - שני שלישים, ויש בדברים אלו אישור לכך ששאר המבקשים אינם חברי עמותה. לא למותר לחזור ולהדגיש שקינן בעצמו אישר את האמור בהחלטה מיום 25.7.89 בחתימתו שנשלחה באמצעות פקסימיליה. ראוי ליתן את הדעת לכך שבין "המסמך שבמחלוקת" לבין החלטות יולי 1989 והמכתב שנשלח בעקבות קבלתן של אותן החלטות, חלפה כשנה וחצי. לא הובאו בפני ראיות כלשהן על כל שנעשה והוחלט בתקופה זו בתוך העמותה, ובנסיבות אלו אין זה מן הנמנע שאפילו היה "המסמך שבמחלוקת" אמיתי במועד עשייתו, חלו שינויים בעמותה מיני אז ועד להחלטות יולי 1989. בין כך בין אחרת אינני מוכן לראות "במסמך שבמחלוקת" ראיה מספקת כדי לזכות את העותרים בהצהרה שהם חברי העמותה. דברים אלו אינם ישימים על קינן משום שהראיות לחברותו בעמותה אינן נסמכות על "המסמך שבמחלוקת" בלבד. אין חולק שהוא נמנה בשעתו על מייסדי העמותה והוא היה תקופה מסוימת חבר ועד העמותה, ובנסיבות אלו אין חולק שהוא אכן היה "פעם" חבר בעמותה. השאלה הנשאלת היא האם חל שינוי בעניין זה. טענת המשיבים היא שקינן הודח מהעמותה, וממילא חדל גם להיות חבר ועד העמותה. לטענתם, החל תהליך ההדחה בהחלטת ועד ההנהלה להעלות לדיון באסיפה הכללית של העמותה את הוצאתו מהעמותה. החלטה זו הועברה לקינן במכתב מיום 27.10.96 בו ניתנה לקינן אפשרות להשמיע את טענותיו. קינן ניצל זכות זו במכתבו מיום 14.11.96 (נספח ט' לתשובת המשיבים). ביום 4.12.96 החליט הועד להפסיק את חברותו של קינן בעמותה. מאוחר יותר ניתנה לקינן אפשרות להציג את עמדתו בפני האסיפה הכללית ביום 21.1.97 (ראה נספח י"ח לתשובת המשיבים), הוא לא ניצל הזדמנות זו, והאסיפה הכללית החליטה על הפסקת חברותו. העותרים טוענים שאפילו כך היו פני הדברים, אין החלטת ההדחה מועילה, זאת נוכח לשון סעיף 16 לחוק העמותות תש"מ1980- הקובע ש: "התנאים לחברות בעמותה, פקיעת חברות, קבלת חברים, פרישתם והוצאתם יהיו לפי הוראות התקנון, ואולם - (1) .... (2) לא יוצא חבר אלא מן הטעמים שפורשו בתקנון ולאחר שניתנה לו הזדמנות נאותה להשמיע טענותיו". בענייננו שלנו קובע סעיף 4(ד) לתקנון העמותה שהועד רשאי להפסיק חברותו של חבר לפי שיקול דעתו הבלעדי, ולפי זה וכן לפי פשוטו של מקרא, אין דופי בהחלטת ההדחה. אולם אפילו אקבל שתקנה 4(ד) הנ"ל פוגעת בתקנת הציבור ותוכנה לכן איננו מחייב, ואפילו אניח שמה שמחייב את העמותה בעניין זה היא הוראת התקנון המצוי, גם אז לא יהיה בכך כדי להועיל לעותרים. לפי האמור בסעיף 3(ב) לתקנון המצוי (ראה התוספת הראשונה לחוק), ניתן להוציא מן העמותה חבר הפועל בניגוד למטרותיה. בענייננו מדובר בחבר שעזב את הארץ, הפסיק את פעילותו בעמותה, לא שמר על קשר עם העמותה ולא פעל במסגרתה שנים רבות. לא זו אף זו, במהלך אותן שנים הוא פעל, מבלי שהיה לכך הכרח, כדי להביא לפירוק העמותה, זאת בנוסף להליכים מגוונים שהוא מנהל נגד העמותה, גם כשהעמותה היתה שרויה במצוקות כספיות קשות. אני מוכן להניח שלא תמיד יראו פעילות מסוג זה כפעילות נגד העמותה, ואולם נראה לי שבנסיבות המיוחדות למקרה זה, כשיש ניתוק קשר "רועם" בין קינן לעמותה, כשהוא פורש במופגן מפעילות אקטיבית, כשהוא מנתק קשר פיסי עם פעילות העמותה, וכשהוא פועל במטרה להקשות עליה, אין בהחלטת הועד על הוצאתו מהעמותה פגיעה בתקנת הציבור, בהלכות תום הלב, או בתקנון העמותה, יהא התקנון אשר יהא. העותרים מוסיפים וטוענים שהעמותה ומוסדותיה פעלו "בתהליך ההדחה" שלא בסמכות משום שבחירת ועד חדש לעמותה, שנעשתה על-ידי חברים חדשים שצורפו לעמותה שלא כדין, לא היו תקפים, וממילא לא היו לוועד החדש ולאסיפה החדשה סמכויות להוציא את קינן מן העמותה ומן הוועד. במסגרת טעון זה מדגישים העותרים שהמשיבים 3-9 צורפו לעמותה על-ידי הועד בישיבה בה נוכח מר רויזמן בלבד, זאת - לטענת העותרים - כשלא כדין. נראה לי שטענה זו של העותרים נגועה במידה גדושה של חוסר תום לב. קינן נעלם כזכור מן הארץ וחדל לפעול בעמותה במשך שנים, ובנסיבות אלו הפניה לסעיף 4(ב) לתקנון העמותה בטענה שיש לפרשו כמונע קבלת חברים חדשים, רק משום שקינן מחבל בפעילות הועד על-ידי ניתוק מגע, הגירה מהארץ ואי שיתוף פעולה עם העמותה, היא טענה זדונית ונעדרת תום לב. כל הדברים הללו נאמרים בהנחה שבמועד קבלת החברים החדשים היה קינן חבר הועד. כפי שיתברר להלן, הנחה זו אינה בהכרח נכונה, זאת נוכח האמור בהחלטה שכבר הוזכרה מיום 25.7.89 שקינן עצמו כזכור חתום עליה, לפיה "כל המינויים הקיימים" בוטלו, ובכלל זה נשללה הסמכתו של קינן להיות מורשה חתימה, ותפקידו הוגבל לשמש "...כנציג העמותה... בחו"ל", על מנת ש"לאחר קבלת דיווח יוגדר תפקידו ותחומי ההרשאה שהעמותה תיתן לו". עוד נקבע בהחלטות אלו ש"העמותה תצרף חברי עמותה חדשים". בהחלטה זו בוטלה איפוא חברותו של קינן בועד, ואת תפקידו כמנכ"ל וכמורשה חתימה ירש רויזמן, והוא שאמרתי לעיל על אי נכונות ההנחה שקינן היה חבר ועד. יושם אל לב שבהחלטה האמורה הודגש הצורך בגיוס חברים חדשים לעמותה, וכך אכן נעשה. אין לך ביטוי נכון יותר ובולט יותר למילוי רצונם של מקבלי ההחלטות האמורות לגייס חברים חדשים לשורותיה המדולדלות של העמותה מאשר קבלת חברים חדשים באישור איש הועד שנותר, בדיוק כפי שהדבר נעשה. בכל הנסיבות הללו, המעט שניתן לאמר הוא שלא עלה בידי המבקשים להביא ראיות מספיקות למתן הצהרה לפיה המשיבים האמורים אינם חברי העמותה. ניתן להגיע לאותן מסקנות גם על-ידי יישום עקרונות ההשתק תוך יציקת תוכן של הסכם מכללא לפעילותם. המבקש, כזכור, נמלט (אם לא ברח) מהעמותה, והוא חזר אליה כעבור שנים. משחזר הוא מבקש לבטל מדעיקרא פעולות שנעשו בהעדרו. במצב הדברים כפי שנתהווה בעמותה הרי לולא פעל הוועד כפי שפעל, לא היה ניתן לקיים את פעילות העמותה. קינן ידע זאת וגם ידע שהעמותה ממשיכה ופועלת גם כשהוא בנכר, ולא מחה על כך בשתיקתו הארוכה. חרף ידיעה זו, יש לראות הסכמה מצדו לפעילויות בעמותה, והכרה בכך שלו עצמו אין מעמד בעמותה, זאת אפילו היה צורך בהסכמה כזו מצדו. מכל מקום, המצג שהציג קינן כשהוא איננו מתערב ואיננו מגיב למהלכי העמותה במשך שנים, והסתמכות העמותה על מצג זה, יוצרת ביחסים שבין הצדדים השתק, המונע ממנו מלערור על פעילות העמותה, אפילו פה ושם היתה חריגה פורמלית מצדה בהקשר כזה או אחר. בבחינת למעלה מהצריך אעיר שבניגוד לרושם שמבקש קינן ליצור, ספק בעיני אם הוא מתכוון לחזור ולפעול בעמותה. כעולה מבקשתו להקדמת הדיון, הוא מתכוון לחזור למיאמי, עיר מגוריו, "בהקדם האפשרי", ולצורך כך אף ביקש את הקדמת הדיון. תמונה זו של אדישות כלפי הנעשה בעמותה מאפיינת גם את שאר המבקשים. המבקשת 2 הטוענת לזכויות חברות בעמותה הורשעה בגין פעילות, אשר לכל הדעות אינה עולה בקנה אחד עם מטרות העמותה. המבקשת 3, אמו של קינן, מעולם לא היתה פעילה בעמותה. עו"ד צחי ניתק קשר עם העמותה בספטמבר 1990. בנסיבות אלו לא ברור כלל מה לכל אלו ולענייני העמותה ומדוע הם משתוקקים כל כך להסתופף בצילה. לא אצא ידי חובת סיום פסק-דין זה אם לא אעיר שמעורבותו של עו"ד צחי בהליך זה מעוררת תמיהה במספר עניינים, ובהם במתן עדות בעוד הוא מייצג צד להליך, בהיותו קורא תגר על תוקפו של מסמך שנערך על-ידו, ובהיותו תובע את מי שאותה ייצג בעבר, זאת תוך שימוש במידע שנמסר לו בהיותו יועץ משפטי של העמותה. [ראה לכל העניינים הללו, בין השאר, סעיפים 14, 15, ו16- לכללי לשכת עורכי הדין (אתיקה מקצועית), תשמ"ו1986-]. סופו של דבר אני דוחה את העתירה ומחייב את העותרים בתשלום הוצאות המשיבים ובנוסף בשכ"ט עו"ד בסכום של 15,000 ש"ח בצרוף מע"מ. חיוב זה הוא סולידרי. מסמכיםעמותותתקנון עמותה