אחריות מפעיל בריכה לנזק כללי בפני תביעה לפיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו לתובעת, ילידת 1953, ביום 5.8.05, עת שחתה בבריכת השחייה של "קאנטרי מגדלי תל - אביב", (להלן גם :"הקאנטרי") אשר מופעלת על ידי הנתבעת 3 ואשר הנתבעת 2 היא מבטחתה בביטוח אחריות. מעמדה של הנתבעת 1 בהתייחס לקאנטרי שנוי במחלוקת ולכך נתייחס בהמשך. התובעת נפגעה, כנטען, מחבטת ידו של שחיין אחר, אשר על ידיו היו סנפירים. לתובעת נגרם חתך באפה, אשר נזקק להדבקה, וכן נטען לפגיעה אורטופדית ונפשית עקב הארוע. הצדדים חלוקים הן בשאלת החבות והן בשאלת הנזק. בתיק נשמעו ראיות. שאלת החבות הראיות תחילה, שאלת החבות ונסיבות הארוע. התובעת, שהייתה באותה התקופה מנויה בקאנטרי, ציינה בתצהירה כי ביום הארוע, יום שישי, שחתה בבריכה שחיית גב. לפתע חשה חבטה עזה בפניה. "בחור ששחה במסלול שבו אני שחיתי הגיע מהכוון הנגדי, ומשום מה שחה עם סנפירים על ידיו. אציין, כי לא ראיתי את הבחור שפגע בי נכנס לבריכה או כשהתחלתי לשחות במסלול, ולא ידוע לי מדוע המציל אפשר לו לשחות במסלול שלי, ועוד עם סנפירים על ידיו. אני זוכרת שאנשים שהיו בבריכה הוציאו אותי מהמים, ולאחר מכן הגיע גם בני, שהיה איתי באותו יום בקאנטרי. לאחר שקבלתי טיפול ראשוני מהמצילים שהיו בבריכה נחתי, התאוששתי ובני לקח אותי למוקד הרפואי של קופת החולים, שם גם תפרו לי את החתך באף שנגרם בתאונה". בחקירתה תיארה שוב את אופן התרחשות הארוע: "אני שחיתי גב. אני יכולה לומר רק מה שהיה. הרגשתי חבטה עצומה בפנים, בלעתי המון מים, ירד המון דם, איבדתי הכרה לכמה שניות. הוציאו אותי מהים, שמו אותי ליד שפת הבריכה, בני בא ולקח אותי למציל. ראיתי את הפוגע בחטף והוא הלך. שתיתי המון מים, הייתי מאד מבולבלת, כל הפנים נוטפים דם, אני זוכרת שהפוגע עמד שם, אבל לא ניגש ולא טיפל בי. אותו לא ראיתי, רק שהוא עמד ליד הבריכה והלך. מי שהוציא אותי מהמים היו הרוחצים". לגבי הפוגע ציינה: "הוא עמד על שפת הבריכה מחוץ למים כשהוציאו אותי, ראיתי אותו לראשונה בחוף מחוץ למים. המציל ועוד אנשים טיפלו בי וראיתי אותו בחטף. עד כמה שזכור לי לא ראיתי אותו שוב...את הסנפירים אני ראיתי, בקצה של הבריכה כששכבתי ראיתי את הפוגע עם הסנפירים האלה, ואחר כך לקחו אותי...אנשים צעקו עליו שמה והבנתי שהוא הפוגע...הבנתי ממנהל הבריכה שזו לא פעם ראשונה שהוא עושה את זה...הייתה שם המולה...השכיבו אותי, ניקו אותי ולקחו אותי לחדר המצילים. צעקו: איך אתה מעז להיכנס ככה...צעקו עליו מאד שם, זה אני זוכרת". היא ציינה כי בעת ששחתה לא סטתה ממסלול השחייה וכן ציינה כי כאשר היא נכנסה לשחות לא היה איש במסלול שלה. בנה של התובעת, ארז עוזרי, ציין בתצהירו כי ביום הארוע הגיע עם אימו, אשתו וילדיו לקאנטרי. אמו הלכה לשחות בבריכה המקורה והוא ואשתו הלכו עם ילדיהם לבריכת הילדים. כאשר חזר למתחם בריכת השחיה המקורה "ראיתי את אימי שוכבת על שפת הבריכה כשפניה מדממות, והיא מטופלת על ידי המצילים. לאחר שאמי התאוששה לקחתי אותה למוקד הרפואי של קופת החולים". בחקירתו ציין: "שמעתי שהיא צעקה, והיא שחתה עד המדרגות, ויצאה. קראנו למציל, היה שם איש אחד תורן, זה היה יום שישי, הוא לקח פרטים והכל, אני נסעתי עם אמא שלי ישר לקופ"ח" . לגבי השחיין הפוגע ציין: "אני יודע שהוא בא ביקש סליחה וחזר לשחות רגיל. ראיתי אותו, הוא יצא מהמים, שאל מה קרה בבהלה, כי התקבצו אנשים, ואמר סליחה לא ראיתי, לא ראיתי. האחראי בא, מילאנו דו"ח. והפוגע המשיך לשחות. היו לו שני סנפירים בידיים, שנראים כמו כפפה בולטת, הוא חתר איתם במים. אני ראיתי אותו...הוא אמר סליחה, כמו שהבנתי הוא דיבר עם המציל אחר כך, הוא ראה את ההמולה ושאל אם הכל בסדר, אמרנו כלום לא בסדר נוסעים לבי"ח. אני לא שמעתי את השיחה עם המציל". עוד הוזמן להעיד מטעם התובעת מר דידי עיני, עובד הנתבעת 3, שהיה מנהל הספורט בקאנטרי במועד הארוע וכיום משמש כסגן מנהל הקאנטרי. הוא לא נכח בעת הארוע אך ציין כי מולא דו"ח על ידי מי שהיה המנהל התורן, אלי בלק. הוא ציין כי בעת הארוע נכח מציל במקום, אשר שמו, למיטב זכרונו, חן קליין. את מי שפגע בתובעת הוא אינו מכיר. הוא השיב כי הנתבעת 3 אינה מונעת שחייה בבריכה עם סנפירי ידיים. הוא אינו סבור כי מדובר בסיכון שיש למנוע ולא הופקו כל לקחים מהארוע. הוא הסביר כי השחיה בבריכה היא בתוך מסלולים המופרדים ביניהם במצופים. בכל מסלול קיימים, למעשה, וכמקובל, שני מסלולי שחיה, כאשר השחייה היא מימין בכל פעם: "יש לנו שילוט שבתוך מסלול שוחים מימין לימין". הוא ציין כי "אנחנו לא חולקים על כך שבחור עם סנפירי יד פגע בה..זו התנגשות שקורית כמו בכל בריכה...אני יודע שהייתה פה פגיעה ממשית, היא נפגעה, אין ויכוח על כך בכלל". הוא הסביר כי סנפירי הידיים הם: "כפות שחיה, שזה פלסטיק יותר קשיח מהסנפירים ואיתו גורפים את המים, זה נועד לשפר את השחיה...אם שוחים מימין לימין לא צריכה להיות התנגשות". הוא נשאל אם היו במקום מקרים דומים אחרים והשיב: "לא היו לנו מקרים עם סנפירי יד. אבל שמעתי על מקומות אחרים שזה קרה". הוא חזר וציין: "יש לנו הרבה תביעות אבל פה זה תביעה אמיתית. היא באמת נפגעה וכן צריכים לפצות אותה". בחקירתו הנגדית הוצג על ידי ב"כ הנתבעות דו"ח התאונה שמולא ביום הארוע. הדו"ח מולא על ידי מר אלי בלק. בדו"ח נרשם לגבי תיאור התאונה: "תוך כדי שחיה בבריכה נפגעה באף ע"י אחד המנויים ששחו נגד כוון השחיה". נרשם כי התובעת קיבלה טיפול רפואי במקום ולאחר מכן הועברה לביה"ח איכילוב. מטעם התובעת הוגשו עוד מספר מוצגים. הוגש תצהיר תשובות לשאלון חתום על ידי מר ברוך גולדרייך, מנהל הקאנטרי באותה עת. בין תשובותיו ציין כי בעת הארוע היו שני מצילים בבריכה, כי מותר לשחות בבריכה עם סנפירי יד וכי המציל לא ראה את הפגיעה אך זוכר את המקרה. עוד הוגש דיסק ותמליל הקלטה של שיחה בין התובעת ובעלה ובין מר גולדרייך ומר דידי עיני. הנתבעות הסכימו להגשת הדיסק והתמליל ללא חקירה (פרוטוקול עמ' 10, שורות 19-20). בתמליל נשמעו אנשי הנתבעת 3 מביעים דעתם כי התובעת אינה אשמה בארוע וכי יש לפצותה. הנתבעות לא הביאו כל עדים מטעמן. הוגש על ידן תיק מוצגים הרלוונטי לשאלת הנזק. טענות הצדדים התובעת בסיכומיה טוענת כי הנתבעות לא הביאו את המצילים לעדות ויש להניח כי אילו זומנו הייתה עדותם תומכת בגרסת התובעת. היא מוסיפה וטוענת כי שחיה עם סנפירי ידיים יוצרת סיכון מוגבר לפגיעה בשחיינים אחרים, כפי שארע במקרה הנדון, וסיכון זה היה על הנתבעות למנוע, מה גם שהתנגשות בין שחיינים היא צפויה. סיכון של פגיעה מסנפיר יד ש"מסוגל לחתוך" בוודאי אינה מסוג הסיכונים הרגילים שמי ששוחה לתומו בבריכת שחיה נוטל על עצמו. נטען כי אמצעי הבטיחות בו נקטו הנתבעות על מנת למנוע פגיעה היה הפרדה בין מסלולים, אך אין די בכך. נטען כי יש לאסור על שימוש בסנפירי יד קשיחים, אשר עלולים לגרום נזק גוף כה משמעותי. נטען כי תקנות הסדרת מקומות רחצה (בטיחות בבריכות שחיה) תשס"ד - 2004 (להלן: "תקנות הסדרת מקומות רחצה") מחייבות את המחזיק בבריכה להדריך את ציבור השחיינים בנוגע לבטיחות באופן בולט לעין על גבי שלטים, וזאת לא נעשה. עוד נטען כי תפקידו של המציל בהתאם לתקנות הוא למנוע טביעות ותאונות בבריכת השחייה, כאשר המציל מוסמך לצוות על מתרחץ המסכן אחרים לצאת מהבריכה. נטען כי לא הובאו המצילים על מנת שיסבירו כיצד ארע הארוע ומדוע לא נמנע. נטען כי חובת הזהירות מוטלת לא רק על מפעיל הבריכה, הנתבעת, אלא גם על בעלת הבריכה, היא, כנטען, הנתבעת 1, במיוחד כאשר הנתבעת 1 שמרה, בהתאם להסכם בין הצדדים, על השליטה בפעילות הנתבעת 3 בבריכה. נטען כי הנתבעות התרשלו בכך שהתירו לשחיינים לשחות בבריכה עם סנפירי ידיים, בכך שלא הסדירו מסלול נפרד, מיועד ומתוחם, לשחיינים עם סנפירי ידיים ובכך שלא התקינו שילוט הולם בעניין זה. הנתבעות טוענות בסיכומיהן כי יש לדחות התביעה על הסף כנגד הנתבעת 1 כיון שאינה בעלת דין נכונה ואינה קשורה לאירועים נשוא התובענה. נטען כי אינה בעלת הבריכה ואינה מפעילת הבריכה. לעניין אחריות הנתבעת 3, נטען כי לא הוכח כי על שחיינים עם סנפירי ידיים לשחות "בבידוד" ולא הוכח כי השימוש בסנפירי הידיים גרם לתאונה או החמיר את תוצאותיה, לעומת ארוע בו הייתה נתקלת באבר גוף אחר של אותו שחיין ולא בסנפיר. נטען כי התובעת אינה יודעת להצביע בברור על נסיבות הארוע, כיון ששחתה שחיית גב ולא הבחינה במתרחש. נטען כי מדובר בארוע של שחיינים שנתקלו זה בזה בבריכה והדין אינו מכיר באחריות של מחזיק בריכה לנזק שנגרם בנסיבות אלו. נטען כי התובעת לא הביאה כל עד לתמוך בגרסתה וכי אין לתת אמון בגרסתה לאור סתירות שהתגלו בה: כך, התובעת טענה כי נמשתה מהמים על ידי אנשים ששחו בבריכה ואילו בנה העיד כי יצאה מהמדרגות, וכך, התובעת לא גילתה לרופאים שבדקו אותה על אירועים שהשפיעו על מצבה הנפשי ללא קשר לארוע הנדון. נטען כי היה על התובעת דווקא להביא את המצילים לעדות על מנת להוכיח גרסתה. נטען כי לא הוכח שהשחיין שפגע בה הוא זה שסטה ממסלולו. נטען כי הגיוני יותר שהתובעת, ששחתה שחיית גב, היא זו שסטתה ממסלולה. נטען כי שחיה בבריכה היא עיסוק ספורטיבי, שמטבעו אינו נטול סיכונים, שחלקם, כמו התנגשות בין שחיינים, הוא בלתי נמנע. דיון והכרעה תחילה, נסיבות הארוע. גרסתה של התובעת באשר לנסיבות הארוע, כי נפגעה בעת שחייתה בבריכה עקב חבטת ידו של מי ששחה עם סנפירי ידיים, מהימנה בעני ואני מקבלת אותה. גרסתה נאמרה באופן עקבי ולא נסתרה על ידי כל ראיה אחרת. בדו"ח הארוע אמנם נרשמה על ידי נציג הנתבעת 3 גרסתה הכללית לגבי הארוע, מבלי לציין באופן מפורט כי השחיין שפגע בה עשה שימוש בסנפירי ידיים, אך איני סבורה כי יש בכך כדי לגרוע ממשקל הגרסה המלאה. גרסת התובעת מקבלת חיזוק מעדותו של בנה, אשר אמנם לא ראה את ארוע הפגיעה עצמו אך ראה את המתרחש לאחר מכן, לרבות את השחיין הפוגע עם סנפיריו, ושמע את התנצלותו של אותו שחיין. כיון שהבן לא ראה את הארוע עצמו ואת המתרחש מיד לאחר מכן, אלא, כפי שציין בתצהירו, ראה את אמו בשפת הבריכה כבר לאחר הארוע ולאחר שיצאה מהבריכה, איני מייחסת משקל לכך שאמר כי התובעת יצאה לבדה מהבריכה, בעוד שהתובעת ציינה כי מתרחצים אחרים עזרו לה לצאת. גרסתה של התובעת נתמכת גם בעדות מר דידי, נציג הנתבעת 3, אשר, אמנם, גם הוא לא ראה את הארוע אך היה מודע לממצאי הבדיקה שנערכה על ידי הנתבעת 3 במקום והבהיר כי הנתבעת 3 אינה מכחישה את נסיבות הארוע כפי שתוארו על ידי התובעת. הנתבעת 3 הייתה רשאית להביא עדים מטעמה, אשר נכחו בעת הארוע בקאנטרי, כמו המצילים או עובדים אחרים, אשר שם חלקם אף צוין במהלך שמיעת הראיות, על מנת לסתור את גרסת התובעת ולהציג גרסה נוגדת. משלא הובאו כל עדים מטעם הנתבעת 3 יש לזקוף זאת לחובתה ולטובת התובעת ולהניח כי אם היו מובאים עדים הייתה עדותם מזיקה להגנת הנתבעות. לאור כלל האמור, אני קובעת כי ביום הארוע התובעת שחתה בבריכה, שחיית גב, כאשר שחיין אחר שחה במסלול שלה עם סנפירי ידיים, וחבט בה בידו עם הסנפיר. מקובל עלי כי מדובר היה במסלולי שחיה המופרדים ביניהם על ידי מצופים, כאשר בכל מסלול קיימים, למעשה, שני מסלולים - הלוך וחזור - והשחייה היא תוך שמירה על הימין. איני סבורה כי יש חשיבות לשאלה מיהו השחיין אשר סטה ממסלולו ולא הקפיד על שחייה בצד ימין ואהיה מוכנה אף להניח כי התובעת, ששחתה שחיית גב, היא זו שסטתה מעט מהשמירה על הימין. על בסיס עובדות אלו, נפנה ונדון בחבות הנתבעות. הנתבעת 3 היא מחזיקת ומפעילת הבריכה. לפיכך, אין מחלוקת על חובת הזהירות המושגית שחבה הנתבעת 3 כלפי השוחים בבריכה לשמור על בטיחותם בעת השימוש בבריכה. חובות אלו, של מחזיק בריכה ועובדיו, לשמור על הבטיחות בבריכה, להדריך ציבור המשתמשים בבריכה באשר לבטיחות השימוש בה ולמנוע תאונות בבריכה קבועות גם בתקנות הסדרת מקומות רחצה. בהערכת היקף חובת הזהירות הקונקרטית יש לבחון את טיב ואופי הסיכון בנסיבות העניין. יש לזכור כי חיי היום - יום מלאי סיכונים, טבעיים ורגילים לפעילות האנוש המקובלת, אשר לעיתים מתממשים וגורמים נזקים מבלי שיוצרי הסיכונים ישאו באחריות בנזיקין. עד כמה שהסיכונים הם טבעיים ורגילים לאותם פעילות - אין בגינם אחריות. רק בגין סיכון בלתי סביר מוטלת חובת זהירות קונקרטית.ו יש לבחון אם הסיכון של פגיעת גוף לתובעת בעת שחייה עקב חבטת ידו של שחיין השוחה עם סנפירי ידיים הוא סיכון טבעי וסביר שיש להשלים עמו או שמא מדובר בסיכון בלתי סביר שהיה צריך לנקוט אמצעי בטיחות למנוע אותו. יש לשאול האם ניתן לראות הסיכון בו מדובר כחלק טבעי ורגיל מהפעילות הספורטיבית וההנאה של שחייה בבריכה או שמא יש להטיל חובה על הנתבעת 3 למנוע אותו סיכון. לטעמי, קיימת הייתה חובת זהירות קונקרטית על הנתבעת 3 בנסיבות העניין למנוע הסיכון שנוצר, חובה שהופרה. איני סבורה שמדובר בסיכון טבעי וסביר הכרוך בשחייה בבריכה, בגינו לא היה על הנתבעת 3 לנקוט אמצעי זהירות. מקובלת עלי טענת הנתבעות, כי התקלות בין שחיינים במהלך שחייתם היא ארוע שלא ניתן למנוע אותו ולא ניתן להטיל חבות על מפעיל הבריכה בגינו. סטייה של שחיין ממסלולו היא סיכון טבעי וצפוי במהלך שחייה בבריכה, במיוחד כאשר אחד השחיינים שוחה שחיית גב ושמירה על שחיה בצד ימין של המסלול דורשת מיומנות וריכוז רבים יותר. אלא, שאין זה המקרה העומד בפנינו. אין מדובר בשחייה רגילה של שני שחיינים, זה מול זה, כאשר כל שחיין משתמש בגופו בלבד לצורך השחייה. בענייננו, אחד השחיינים עשה שימוש באביזר נוסף, אשר יצר סיכון מוגבר לפגיעת גוף במקרה של התקלות בין שחיינים. מדובר בסנפירים, שהם, בהתאם להסבריו של מנהל הספורט של הנתבעת 3, כפות שחיה עשויות אף מפלסטיק קשיח יותר מסנפירי רגליים, אשר הורכבו על ידיו של אותו שחיין, כך שחבטה של אותו סנפיר באדם אחר אינה כפגיעת יד נטולת סנפיר. אין דומה פגיעת ידו של אדם, נטולת אביזר כלשהו, לחבטה של יד ועליה אביזר. הנפה, במהלך שחיה ותוך כדי תנופה, של אותו סנפיר, העשוי מחומר קשיח, לעבר גופו של אדם אחר, מגבירה את הסיכון לפגיעת גוף והופכת אותו לסיכון אשר לגביו יש לנקוט אמצעי זהירות. הנתבעות טענו כי די בעצם קביעת מסלולים בהם יש לשמור על שחיה, הלוך וחזור, בצד ימין כדי למלא את חובות הזהירות המוטלות על מפעיל בריכה. איני סבורה כך. כאמור, על הנתבעת 3 היה לצפות, והיא אישרה כי מדובר בסיכון צפוי, כי תתכן סטייה של אחד השחיינים ממסלולו, במיוחד אם מדובר במי ששוחה שחיית גב, כאמור. שילוב של שחיין השוחה שחיית גב באותו המסלול עם שחיין המשתמש בסנפירים יוצר סיכון מוגבר, כאשר עצם ההנחיה לשחות בצד ימין אין בה די על מנת להתמודד עמו, שהרי, כאמור, תתכן סטיית שחיינים ממסלולם. מי ששוחה שחיית גב אינו יכול להבחין במי שבא מולו ואינו יודע כי מתקרב אליו שחיין עם סנפירים, ממנו יש להיזהר באופן מיוחד. על מנת להתמודד עם סיכון זה ניתן היה לנקוט כמה דרכים פשוטות, ובהן, למשל, קביעת מסלול מיוחד למי שעושה שימוש בסנפירים או קביעת מסלול מיוחד לשחיית גב בלבד או לשחיית גב ולסגנונות שחיה נוספים, אשר בו לא תותר שחייה עם סנפירים. לחילופין, הנתבעת יכולה הייתה להנחות את המצילים מטעמה לא לאפשר למי ששוחה עם סנפירים לשחות במסלול בו שוחה כבר שחיין שחיית גב, או להיפך, ולהפנותו למסלול אחר. על הנתבעת היה למנוע את השילוב שבין שחיית גב ושחייה עם סנפירים. אם היו ננקטים אמצעים כאמור, אשר אינם אמצעים מכבידים ואינם כרוכים בעלות מיוחדת, ניתן היה למנוע הארוע. הנתבעת 3 לא נקטה כל אמצעי זהירות ובכך התרשלותה. ובאשר לנתבעת 1. התובעת טוענת כי הנתבעת 1 היא בעלת הבריכה והנתבעת 3 הפעילה אותה עבורה. נטען כי בהתאם להסכם בין הנתבעת 1 לנתבעת 3 נשמרה שליטת הנתבעת 1 בפעילות הבריכה, לרבות הזכות לתת לנתבעת 3 הוראות מקצועיות. הנתבעת 1 טוענת כי אינה בעלת הבריכה ואינה קשורה כלל לתביעה. התובעת, אם כן, מסתמכת על הוראות ההסכם בין הנתבעת 1 לנתבעת 3 לעניין אחריות הנתבעת 1 ולא הובאו ראיות נוספות לעניין אחריותה של הנתבעת 1. מעיון בהסכם עולה כי מדובר בהסכם בו הנתבעת 1 מתחייבת לממן הפעלת ואחזקת מרכזים קהילתיים, מוסדות ומתקני ציבור שונים בעיר תל - אביב שהוקמו על ידה ובו נמסרה הפעלת המתקנים עבור הנתבעת 1 לנתבעת 3. בהתאם להסכם, אופי וטיב השירותים הניתנים בכל מוסד יקבעו על ידי הנתבעת 1 בתיאום עם הנתבעת 3. במקרים מסוימים נשמרה הזכות לנתבעת 1 להעסיק מי מעובדיה במוסדות וכן נרשם כי הנתבעת 1 תהא רשאית, בתאום עם הנתבעת 3, לתת הוראות מקצועיות "בדבר בצוע תכניות ופעולות במוסדות הציבור ובפרויקטים". מהראיות שהוצגו עולה כי לא ניתן להגיע למסקנה כי הנתבעת 1 חבה, בנסיבות העניין, חובה כלפי התובעת למנוע פגיעתה במהלך השחייה בבריכה ולא ניתן לקבוע כי הנתבעת 1 הפרה חובת זהירות כלשהי כלפי התובעת. לא הוכח כי הנתבעת 1 הייתה מעורבת בהפעלת הבריכה והסדרת הפעילות בה. מהוראות ההסכם בין הנתבעת 1 לנתבעת 3 עולה כי הנתבעת 1 שימשה כגורם המממן וכגורם המנחה לעניין אופי הפעילות של מוסדות הציבור הכלולים בהסכם ואין לה מעורבות בהפעלה היום יומית של המוסדות ובטיחותם, הפעלה שנמסרה לנתבעת 3. גם מעבר להוראות ההסכם, לא הוכחה מעורבות ישירה של הנתבעת 1 בהפעלת הקאנטרי. בנסיבות אלו, דין התביעה כנגד הנתבעת 1 להידחות. הנתבעות טוענות לאשם תורם מצד התובעת. נטען כי סביר להניח שהתובעת היא זו שסטתה ממסלולה ולכן ארעה התאונה. כאמור, איני מקבלת הטענה. גם אם התובעת היא זו שסטתה ממסלולה, עדיין, על הנתבעת 3 היה לנקוט אמצעי זהירות על מנת למנוע מצב בו היא תקבל חבטה מסנפיר יד של שחיין אחר. לאור כלל האמור, אני קובעת כי על הנתבעת 3 ומבטחתה, הנתבעת 2, לפצות התובעת בגין נזקי הגוף שנגרמו לה בארוע. הנזק לתובעת נגרם חתך בגשר האף, אשר דימם והודבק. לאחר מכן החלה להתלונן על כאבי צוואר. התובעת טענה לנכות צמיתה בתחום האורטופדי והפסיכיאטרי עקב הארוע. היא הגישה מטעמה חוות דעת רפואיות של מומחים בתחומים אלו אשר העמידו נכותה האורטופדית על 10% (ד"ר שטיינברג) והפסיכיאטרית על 20% (פרופ' טיאנו). הנתבעת, מטעמה, הגישה חוות דעת רפואיות הקובעות כי בתחום האורטופדי לא נותרה לתובעת נכות צמיתה (פרופ' נרובאי) ובתחום הפסיכיאטרי נותרה לה נכות בשיעור 2.5% (ד"ר גרופר). נוכח הפער בין חוות הדעת מונו מומחים רפואיים מטעם בית המשפט בתחומים האמורים. ד"ר קובי בר - אילן מונה כמומחה רפואי בתחום האורטופדיה. התובעת התלוננה בפני המומחה על כאבים בצוואר ובעורף, סחרחורות, לחץ בראש, הפרעות שינה ושינויים תכופים במצב הרוח. במסגרת חוות דעתו מיום 29.12.08 ציין כי יש לשייך את כאבי הצוואר עליהם החלה להתלונן התובעת לאחר הארוע, לאור סמיכות הזמנים ומנגנון החבלה, לארוע. המומחה ציין כי בתיקה הרפואי של התובעת נמצאו תלונות קודמות על כאבי צוואר בשתי תקופות. האחת, 27 שנים קודם לכן בעקבות תאונת דרכים. גם בשנת 2001 סבלה מתקופה קצרה של כאבי צוואר וצילום כבר אז הדגים היצרות של מרווח דיסקלי בין חוליות C 4-5 עם אוסטיאופיטים אחוריים. בבדיקתה הגופנית של התובעת נמצאה הגבלה קלה מאד בתנועות עמוד השדרה הצווארי. לא נמצא חסר נוירולוגי בגפיים. ד"ר בר - אילן קבע כי הריחוק מהארועים הקודמים הקשורים בפגיעה צווארית יחד עם רצף הסימפטומים והטיפולים להם נזקקה בעקבות הפגיעה הנדונה תומכים בקשר שבינה ובין הפגימה הצווארית, הקלה מאד, שנותרה בתנועות הצוואר שלה. המומחה קבע כי נכותה בגין הגבלה קלה מאד בתנועות עמוד השדרה הצווארי עומדת על 5%, כאשר מחצית מכך יש לשייך לארוע, כך שהנכות עקב התאונה עומדת על 2.5%. ד"ר אלי קריצ'מן מונה כמומחה רפואי בתחום הפסיכיאטרי. במסגרת חוות דעתו מיום 13.4.09 ציין כי לאחר הארוע סבלה התובעת מתסמינים גופניים הטיפוסיים לפגיעת צליפת שוט, כולל כאבים כרוניים באזור הפגיעה. על רקע הכאבים הממושכים והקשיים בתפקוד סבלה גם מתופעות נפשיות אשר כללו מצב רוח ירוד והפרעה בשינה. ההפרעות הגופניות והנפשיות נמשכו בדרגת חומרה שהגבילה מאד את תפקודה במשך כשנתיים במהלכן טופלה בפיסיותרפיה, מחטים סיניות וטיפול פסיכיאטרי במרפאה לבריאות הנפשר ברמת- חן. לאחר מכן חזרה לתפקד תפקוד מלא, ללא טיפול נפשי, ללא תרופות פסיכיאטריות וללא תסמינים נפשיים של דיכאון. מהרישומים הרפואיים בתחום הפסיכיאטרי עלה כי במהלך השנים עובר לתאונה היו מספר תגובות נפשיות חולפות לארועי החיים בעלי מקדם לחץ גבוה שהתאפיינו בתסמיני חרדה ודיכאון. ד"ר קריצ'מן סיכם וקבע כי התובעת סבלה מתגובת הסתגלות חולפת לפציעה גופנית עם מאפיינים דיכאוניים. הוא העמיד נכותה בתחום הנפשי על 20% לתקופה של שנה מהתאונה, 10% בשנה השנייה ו - 5% בשנה השלישית. לאחר מכן, קבע, לא נותרה לתובעת נכות צמיתה. המומחים לא נחקרו על חוות דעתם. בהעדר נסיבות מיוחדות, איני רואה מקום לא לקבל את חוות דעת המומחים שמונו מטעם בית המשפט. לפיכך, נכותה הצמיתה של התובעת עקב הארוע עומדת על 2.5% בתחום האורטופדי. בתחום הנפשי לא נותרה לתובעת נכות עקב התאונה. ובאשר לפגיעה התפקודית והפסדי ההשתכרות. התובעת ציינה בתצהירה כי לפני התאונה עסקה בפעילות ציבורית: "הייתי יושבת ראש ועד השכונות בצרון רמת ישראל ופעילה פוליטית, חברת מזכירות ומרכז הליכוד. לאחר התאונה התרחקתי מכל פעילות ציבורית או פוליטית למשך יותר משנתיים". לאחר שקיבלה טיפול נפשי היא חזרה לפעילות ציבורית והציגה מועמדותה למועצת העיר בבחירות שהתקיימו בינואר 2009 ונבחרה לשמש כחברת מועצת העיר תל - אביב יפו ודירקטורית מטעם הציבור במספר חברות עירוניות. בחקירתה ציינה כי אין בידה אישורי השתכרות כלשהם לגבי התקופה עובר לתאונה. בנה ציין בתצהירו כי התאונה שינתה את אמו מקצה אל קצה ובמשך תקופה ארוכה ניתקה את כל קשריה החברתיים, התרחקה מפעילות ציבורית ואף נמנעה מטיפול בבית. נטען כי עד היום תפקודה מצומצם בהשוואה לזה שהיה עובר לתאונה. גם בתה, שרי צורף, ציינה בתצהירה דברים דומים. התובעת בסיכומיה טוענת כי עד התאונה הייתה אישה פעילה, בעבר עבדה כספרית ובשנים הסמוכות לתאונה נרתמה לפעילות ציבורית. לאחר התאונה חדלה מפעילות ציבורית או פוליטית למשך יותר משנתיים. נטען כי לגבי תקופה זו היא זכאית לפיצוי בגין הפגיעה בכושר עבודתה. נטען כי לולא התאונה ייתכן שהייתה מחליטה לעבוד בשכר ויש לפצותה בגין אבדן אפשרות זו. באשר לעתיד, נטען כי יש בנכות הגופנית ובהיבטים הנפשיים הקשורים בפגיעתה כדי לפגוע בה מבחינה תפקודית. הנתבעות בסיכומיהן טוענות כי לתובעת לא נותרה כל נכות תפקודית. נטען כי התובעת עוסקת במסגרת תפקידה כחברת מועצת העיר במגוון עיסוקים, היא מכהנת בדירקטוריונים בחברות ציבוריות, בוועדות שונות והיא לא דיווחה על מגבלות כלשהן בתפקודה הציבורי. נטען כי לתובעת לא נגרם כל הפסד שכר לעבר ולא נגרע כושר השתכרותה. אכן, התובעת לא הוכיחה השתכרות עובר לתאונה, ודווקא מספר שנים לאחר התאונה החלה לעסוק בתפקידים ציבוריים רשמיים שונים. עם זאת, מקובלת עלי הטענה כי ייתכן ולולא התאונה הייתה היא יכולה לעבוד ולהשתכר בתקופה שלאחר התאונה, ויש לזכור כי סבלה מנכות נפשית עקב התאונה בשיעור 20% לתקופה של שנה וגם בשנתיים שלאחר מכן סבלה מנכות נפשית בשיעורים שונים עקב התאונה, הכל בנוסף לנכות האורטופדית. כמו כן, מקובלת עלי הטענה כי התובעת זכאית לפיצוי בגין פגיעה מסוימת בכושר השתכרותה ובגין הפסדי שכר לעתיד עקב הנכות שנותרה לה. בנסיבות אלו, הערכה מדויקת של הפסדי השכר לעבר ולעתיד אינה מתאימה והערכה על דרך האומדן הגלובלי תתאים יותר. בהתחשב בכלל הנתונים ובטענות הצדדים, אני מעמידה את גובה הפיצוי בגין הפסדי שכר לעבר ולעתיד, נכון להיום, כולל ריבית, על סכום של 20,000 ₪. בגין כאב וסבל, בהתחשב בנסיבות הארוע ובכלל הנתונים הרלוונטיים אני מעמידה את סכום הפיצוי על סכום כולל של 28,000 ₪, נכון להיום, כולל ריבית. התובעת עותרת עוד לפיצוי בגין עזרת הזולת. היא טענה בתצהירה כי לאחר התאונה, במשך יותר משנתיים, לא תפקדה בביתה וכי בתה, המתגוררת עם בעלה וילדיה עמה, עזרה לה בעבודות הבית, נוכח המצב הכלכלי הדחוק שלה שלא אפשר העסקת עזרה בשכר. דברים דומים נאמרו גם בתצהירי בנה ובתה. עוד טוענת התובעת כי למרות השיפור במצבה היא אינה מתפקדת במשק הבית כבעבר. הנתבעות טוענות כי בהעדר קבלות על העסקת עזרה בשכר התובעת אינה זכאית לפיצוי כלשהו בראש נזק זה לעבר או לעתיד, במיוחד כאשר בתה של התובעת מתגוררת עמה ואך סביר הוא כי תעזור בעבודות הבית. לאחר שקילת טענות הצדדים, בשים לב הן לנכות הזמנית שהייתה לתובעת והן לנכות הצמיתה, אני מעמידה את סכום הפיצוי בגין ראש נזק זה, לעבר ולעתיד, נכון להיום, כולל ריבית, על סך 5000 ₪. על הנתבעות 2-3 לפצות התובעת, אם כן, בסכומים המפורטים לעיל. לסכומי הפיצוי יתווספו שכ"ט עו"ד בשיעור 23.2% (כולל מע"מ) והוצאות משפט (אגרה ומומחים), כמפורט בסיכומי התובעת, כל הוצאה בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום ההוצאה ועד יום התשלום בפועל. הסכומים ישולמו בתוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין אצל ב"כ הנתבעות. התביעה כנגד הנתבעת 1 נדחית, ולאור היות הנתבעת 2 מבטחתה, כך שייצוג כל הנתבעות היה מאוחד, איני עושה צו להוצאות. בריכת שחיה / בריכת מים