קצין התגמולים - הכרה בכאבי גב תחתון בצבא

בפנינו ערעור על החלטת ועדת הערר לפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום), תשי"ט-1959 [נוסח משולב] (להלן:"חוק הנכים"), בראשות ס. הנשיא (בדימ'), ר' חרסונסקי , מיום 5.1.10 בתיק ו"ע 154-07. א. רקע: המערער, יליד 1982, התגייס לשירות צבאי ביום 19.3.01, והשתחרר ביום 15.3.04. ביום 5.4.2004 הגיש המערער בקשה להכרת זכות (חבלה) לפי חוק הנכים, בגין פגימה בגבו, שנגרמה לטענתו, ביום 23.10.02, במהלך פריקת גלגל רכב צבאי מסוג "האמר" (להלן:"האירוע"). (ר' דו"ח פציעה מיום 23.10.02, נספח 2 לערעור). בהחלטה מיום 14.1.07 דחה קצין התגמולים את התביעה, בשל העדר קשר בין כאבי הגב התחתון לבין האירוע מיום 23.10.02 וזאת בהסתמך על חוות דעת פרופ' ביאליק מיום 11.12.06. ועדת הערר קיבלה את הערעור, באופן חלקי וקבעה כי "פריצת הדיסק, וכן הגירוי העצבי הוחמרו בשיעור 20%. (ההדגש במקור). על החלטה זו הוגש הערעור שבפנינו. ב. גדר המחלוקת בפני ועדת הערעורים: עצם האירוע הנטען, כמו גם דבר קיומם של ממצאים פתולוגיים, שהודגמו בבדיקות שנערכו למערער, לאחר ובסמוך לאירוע, לא היו שנויים במחלוקת. המחלוקת נסובה על שאלת הקשר הסיבתי בין האירוע לבין פריצת הדיסק. המומחה מטעם המשיב, ד"ר ו. ביאליק, בחוות דעת מייעצת מיום 11.12.06 שלל את הקשר בין האירוע לבין הממצאים בכותבו את הדברים הבאים בחוות הדעת: "סובל מהתקפי כאבי גב תחתון על רקע בקע דיסקים בין-חולייתיים מותניים. אין ספק שאלה התפתחו טרם האירוע הנדון והאירוע היה רק ביטוי ולא גורם, או מחמיר לבקע הדיסק שהיה קודם לכן" ולסיכום חוות דעתו כתב: "אין לדעתי קשר החמרה או גרימה בין האירוע ביום 23.10.02 ובין כאבי גב תחתון". מנגד גרס המומחה מטעם המערער, ד"ר מ. ויסמן, כי הפגימה נגרמה כתוצאה מהאירוע, כאמור בפרק "דיון ומסקנות" בחוות דעתו מיום 16.3.08: "מר ינקו סער נפגע קשה בגב התחתון בזמן שירותו הצבאי. כתוצאה מהרמת גלגל כבד מרכב צבאי בכיפוף ובתנועה סיבובית נגרמו 2 פריצות דיסק בגבו התחתון. קיים תיעוד ברור כולל דו"ח פציעה מיום 23.10.02 החתום ע"י סא"ל דרור בן חור. הקשר של האירוע ביום 23.10.02 כגורם והחמרת מצבו במרוצת הזמן ברור למדי. הנפגע לא סבל מכאבי גב לפני האירוע" (ההדגשה אינה במקור צ.ק.). משכך קבע כי למערער קיימת "נכות של 30% עקב הגבלה קשה בתנועות הגב התחתון לפי סעיף 37(2) גV ועוד 20% עקב פגיעה בשורשים L5-S1 הגורמים לפגימה ברגל השמאלית בצורה בינונית, קשיים עם הגבלה במרחק הליכה, ללא צליעה משמעותית וקשיים בהליכה ממושכת, לפי סע' 32(7)ג, לחוק הנכים וכל זה כתוצאה מהחבלה שארעה למר סער ינקו ביום 23.10.02". ד"ר ביאליק בחוות דעת לבית המשפט מיום 3.4.08, חזר על מסקנתו הראשונה והוסיף את הדברים הבאים: " הדיסקים הפרוצים- בקעי הדיסקים, קבלו בזמן הרמת הגלגל ביטוי ע"י כאב. הכאב יכול היה להופיע בשכיבה, בישיבה ובכל מצב אחר, מה שקורה לא פעם. על פי התיעוד הרפואי הכאב חלף תוך כחודשיים והופיע שוב ביולי 2004, לאחר חבלה ושוב חלף. אין כל תיעוד נוסף מאז שנת 2004, גם לא בחוות הדעת מטעמו של ד"ר ויסמן, על כאבי גב שנגרמו על ידי בקעים (פריצת דיסק), אשר לדעתי היו קיימים ולא נגרמו ולא הוחמרו בעת האירוע נשוא התביעה" (ההדגשות במקור צ.ק). בשולי חוות הדעת ציין המומחה כי הגם שאין לו ספק כי "בעת האירוע, קבלה פריצת הדיסקים הבין- חולייתיים הקיימת אצל ינקו סער ביטוי בכאב שכאמור חלף", ביקש לעיין במסמכים משנת 2000 שהוזכרו בחוות דעתו של ד"ר ויסמן שלאחר קבלתם ישלים את חוות דעתו. לאחר קבלת המסמכים כתב ד"ר ביאליק את הדברים הבאים בחוות דעת מיום 23.5.08: "עיינתי מחדש בכל המסמכים הנמצאים בתיק הרפואי הנ"ל לרבות ברישומים מיום 12.6.00 ו-21.6.00, מסמכים אלה מעידים על התקף כאבי גב תחתון בימים אלה, בדומה לכאבים לאחר האירוע בשנת 2002, כאבים שחלפו. הדבר מחזק את הכתוב בחוות הדעת מטעמי, שאין קשר החמרה או גרימה בין האירוע ביום 23.10.02 ובין כאבי גב תחתון". בהתייחסו לחוות דעת אלה של ד"ר ביאליק, דבק ד"ר ויסמן במסקנתו בדבר קיומו של קשר סיבתי בין האירוע לבין כאבי הגב התחתון בציינו: "מר ינקו סער ממשיך לסבול כאב גב תחתון המקרינים לאורך הרגל השמאלית מאז חבלתו בגב התחתון. הכאבים לא הפסיקו מאז החבלה. הנפגע מוסר שלא סבל כאבים מכאבי גב לפני האירוע הנ"ל" (ההדגשה שלי-צ.ק.). בסכום חוות דעתו מיום 8.2.09 הוא שב וקובע כי קיים "קשר ברור" בין האירוע לבין הפגימה הנטענת, דא עקא אין בחוות דעתו כל התייחסות לסתירה העולה מן התיעוד הרפואי, אליו התייחס ד"ר ביאליק, המעיד מחד גיסא, על תלונות קודמות לאירוע (ולגיוס) על כאבי גב תחתון בשתי הזדמנויות ומאידך גיסא, על חלוף הכאבים והעדר תלונות מאז 2002 (למעט תלונה לאחר תאונה מ-21.7.2004) ועד 2008. ג. החלטת הוועדה ועדת הערעורים סקרה את חוות דעת המומחים מטעם הצדדים ואת מכלול המסמכים שהונחו בפניה ובכללם, תצהיר המערער, דו"ח הפציעה מיום האירוע, התיעוד הרפואי המעיד על תלונות המערער על כאבי גב בתאריכים 28.10.02 ו- 29.12.02, תיעוד רפואי מימים 12.6.00 ו-21.6.00 ו- 21.7.2004 ועל מכלול תוצאות בדיקות ההדמיה. על פי קביעת הוועדה המערער התלונן על כאבים בגבו, עם קרינה לרגל שמאל מיד ובסמוך לאירוע וכי בדיקות ההדמיה מוכיחות קיומה של בעיה בעמוד השדרה. הנה כי כן, ועדת הערעור נדרשה למחלוקת נקודתית שעלתה מחוות דעת המומחים והיא - הקשר בין האירוע לבין הפגימה הנטענת ובהסתמכה על חוות הדעת של ד"ר ביאליק, אותן העדיפה על פני חוות הדעת של ד"ר ויסמן, קבעה כי " התהליך הפתולוגי בעמוד השדרה החל עוד לפני הגיוס, שאז התלונן העורר מספר פעמים על כאבי גב, ואכן העורר התלונן על כאבי גב לפני הגיוס". לאור האמור לעיל, דחתה הוועדה קיומו של קשר גרימה אך מאידך קבעה כי קיים קשר של החמרה בין האירוע לבין פריצת הדיסק והגירוי העצבי בשיעור 20%. ד. טענות המערער: לטענת המערער, שגתה הוועדה בהסתמכה על חוות דעתו של פרופ' ביאליק, הלוקות, לדבריו, ב"פגמים משמעותיים" ועל פיהן קבעה, באופן מוטעה, כי מדובר בהחמרה בשיעור של 20% בלבד מדרגת הנכות הכוללת. טענתו העיקרית הינה שהפגיעה בגבו נגרמה ולא הוחמרה על ידי האירוע, שכן המערער התגייס לשירות חובה בצה"ל כשהוא בריא, בפרופיל 97 וכי אך ורק בעקבות האירוע, לקה בנכות בגבו. המערער טוען כי משהכירה ועדת הערעור בקשר של החמרה "בתקופת ועקב השירות", הרי שהוכח קיומו של קשר סיבתי בין תנאי השירות לבין הפגימה וכי קביעת מהותו של הקשר הסיבתי (גרימה או החמרה) אינה סוגיה רפואית, אלא סוגיה משפטית-עובדתית. המערער גורס כי המבחן הנכון להכרעה הוא האם עובר לגיוסו לצה"ל, סבל המערער מהגבלה תפקודית ולא מכאבים בלבד, כפי שנקבע ע"י הוועדה. תימוכין לדבריו הוא מוצא ברע"א 187/83, שם נדון עניינו של חייל מילואים שהתכופף כדי להרים חלק ממשגר טילים, וגבו "נתפס" ובבדיקה התברר כי לקה בפריצת דיסק. בפסה"ד נקבע כי פריצת הדיסק נגרמה עקב תנאי שירותו הצבאי של החייל וזאת אף שעל פי התיעוד, סבל בעבר מכאבים בגבו. המערער מבקש להקיש מפסק דין זה לעניינו. עוד הוא טוען, כי משהוכח קיומו של קשר סיבתי בין תנאי השירות הצבאי לבין הפגימה בגבו, פועלת לזכותו "חזקת הגרימה" כפי שנקבעה בע"א 172/89, חזקה שלא עלה בידי המשיב להפריכה. לאור האמור לעיל, ביקש לקבל את הערעור ולקבוע כי פריצות הדיסק בגבו נגרמו בתקופת ועקב שירותו הצבאי, ולחלופין כי הם הוחמרו במלואן או בשיעור מירבי בתקופת ועקב השירות הצבאי. ה. טענות המשיב: המשיב גורס כי יש להותיר את קביעת הוועדה על כנה. ראשית, כנטען, ההשגות על החלטת הוועדה מופנות כלפי ממצאים עובדתיים ורפואיים שנקבעו ע"י הוועדה ואלה אינם ניתנים לערעור לאור סע' 34(א) לחוק הנכים ובהתאם לפסיקה הענפה בהקשר זה. לגופו של עניין נטען, כי התיעוד הרפואי מימים 12.6.00 ו-21.6.00 מאשש את מסקנת פרופ' ביאליק, עליה השתיתה הוועדה את החלטתה, כששללה קשר של גרימה. עוד הפנה ב"כ המשיב לעובדה שהתיעוד הרפואי הראשון הוא מיום 28.10.02, 5 ימים אחרי האירוע ואין בנמצא כל תיעוד על תלונות על כאבי גב מאז 2004. משכך לא עמד המערער בנטל המוטל עליו להוכיח קשר של גרימה ו/או החמרה בשיעור גבוה מכפי שנקבע. ו. דיון והכרעה בענייננו, הוועדה העדיפה את חוות הדעת של ד"ר ביאליק על פני חוות הדעת של ד"ר ויסמן והלכה היא כי העדפת חוות דעת אחת על האחרת, אינה בדרך כלל, עילה להתערבותו של בית המשפט בהחלטות הוועדה. זאת במיוחד כשהטעמים להעדפת חוות הדעת האחת על פני רעותה סבירים (ולכך אתייחס בהמשך). לעניין זה יפים הדברים שנאמרו בע"א 550/70 יצחק זלץ נ' קצין התגמולים , פ"ד כה(1), 533, בעמ' 537-538: "כשישנם חילוקי דעות בין הרופאים, תפקידה של ועדת הערעורים, אשר בין חבריה שני רופאים, הוא להחליט איזו דעה רפואית נראית לה נכונה. משהעדיפה את הדעה כי במחלה הנדונה אין קשר בין הגלים ואין גל מאוחר בהכרח מושפע מקודמו, הרי זו קביעה עובדתית מובהקת בשאלה רפואית, שאין דרכו של בית-משפט זה להתערב בה" הוא הדין באשר להתערבותנו בהחלטת הוועדה, שראתה לקבוע קשר של החמרה בשיעור 20%. סמכותו של ביהמ"ש המחוזי להתערב בהחלטת וועדת הערעורים מוגבלת לנקודות משפטיות בלבד. קביעת מסקנות עובדתיות באשר לקיום קשר סיבתי בין השירות הצבאי לפרוץ המחלה, נתונה בלעדית לוועדת הערעורים. נקבע, כי קביעת קשר של החמרת מחלה בעת ועקב השירות, וקביעת שיעורה של החמרה כזו, עניינן עובדתי-רפואי, הנעוץ בנסיבותיו הפרטניות של המקרה הנדון [רע"א 9842/05 פלוני נ. קצין התגמולים (פורסם במאגרים, רא"א 5767/04 רזנאבי נ. קצין התגמולים (פורסם במאגרים)]. כאמור, את החלטתה השוללת קשר של גרימה ביססה הוועדה על חוות דעתו של ד"ר ביאליק, בהן התייחס לתיעוד רפואי אודות שתי תלונות של המערער על כאבי גב תחתון, קודם לגיוסו, ביום 12.6.00 וביום 21.6.00, כאבים שחלפו ולא חזרו לאורך תקופה משמעותית, כפי שהיה גם באפיזודות משנת 2002, שלאחריהן לא תועדו תלונות על כאבי גב עד לשנת 2008 (למעט תיעוד מ-2004 לאחר תאונה). מהלך דברים זה הביא את ד"ר ביאליק למסקנה כי "כאבי הגב שנגרמו על ידי בקעים (פריצת דיסק), אשר היו קיימים ולא נגרמו ולא הוחמרו בעת האירוע נשוא התביעה". מאידך גיסא, לדברי ד"ר ויסמן, בחוות הדעת מיום 16.3.08, כאבי הגב הופיעו אצל המערער לאחר האירוע וכי בעבר לא סבל מכאבים דומים. גם לאחר שנתנה התייחסות מפורטת של ד"ר ביאליק לתיעוד הרפואי משנת 2000, המעיד לדעתו כי המערער סבל מפריצת דיסקים עוד טרם גיוסו ולפני האירוע, חזר ד"ר ויסמן, בחוות דעתו מיום 8.2.09, על עמדתו לפיה המערער לא סבל מכאבי גב לפני האירוע, וזאת בהסתמכו על דברי המערער ומבלי שנתן דעתו לתיעוד הרפואי העומד בסתירה לדבריו ולהשלכות שיש לתיעוד זה על האטיולוגיה של המחלה, שקבלה ביטוי בכאבים לפני ואחרי האירוע, כאמור בחוות דעתו של ד"ר ביאליק. בנסיבות אלה החלטת ועדת הערעור להעדיף את חוות דעתו של ד"ר ביאליק על חוות הדעת של ד"ר ויסמן הינה סבירה. יוער בהקשר זה כי פסה"ד בעניין רדושיצקי (ר"ע 187/83, פ"ד לז(4), 361), אליו הפנה ב"כ המערער אין בו כדי לשנות את המסקנה בענייננו. בפרשת רדושיצקי התקבל ערעור על החלטת ביהמ"ש המחוזי ובניגוד לה נקבע כי קיים קשר של גרימה בעקבות אירוע בתקופת השרות, אף שעוד טרם האירוע סבל אותו מערער מכאב גב. בנמקו את קבלת הערעור אמר ביהמ"ש את הדברים הבאים: "לא הייתי מוצא על-כן מקום להתערב בקביעת ועדת הערעור, אילו זו אכן הייתה מעוגנת בעדותו של מומחה המשיב, עליו סמכה הווועדה את ידיה. אולם מקריאת עדותו מתחוור, כי שלא כבחוות-דעתו, ממנה ציטטה הווועדה בהחלטתה, אין מומחה זה שולל את האפשרות, כי הדיסקוס נגרם מההתכופפות עצמה". כפי שנאמר, בענייננו גרס המומחה מטעם המשיב, כי המערער סבל מתהליך פתולוגי בעמוד השדרה (בקע דיסקים) עוד לפני הגיוס, כמוכח מאפיזודות קודמות של כאב בשנת 2000 ובעת האירוע, קבל ביטוי בכאב שחלף. על עמדתו זו שב וחזר באופן עקבי, תוך הפנייה לתיעוד מ- 12.6.00 ו-21.6.00, אלא שדבריו אלה כלל לא זכו להתייחסותו של המומחה מטעם המערער, אשר חזר והדגיש כי המערער לא סבל מכאבי גב בעבר. משכך נותרת חוות דעתו של ד"ר ביאליק, השוללת את האפשרות שבקע הדיסק נגרם כתוצאה מהאירוע, בלתי מופרכת. באין חוות דעת נגדית, בדין ביססה הווועדה את החלטתה השוללת קשר של גרימה, והעדפה סבירה זו אינה מאפשרת התערבותנו. משקבעה הווועדה כי התקיים קשר של החמרה, הרי קביעת שעור ההחמרה נתון לשיקול דעתה של הווועדה, על פי נסיבותיו של המקרה, ובהיותה קביעה עובדתית-רפואית, אף לגביה מוגבלת התערבותנו בהתאם לסעיף 34(א) לחוק. אשר על כן אמליץ לחברי לדחות את הערעור. צ' קינן - שופטת ס. הנשיא, השופט א. שיף (אב"ד): אני מסכים. א. שיף, שופט - ס. נשיא [אב"ד] השופטת ח. הורוביץ: אני מסכימה. ח. הורוביץ, שופטת אשר על כן, אנו דוחים את הערעור ומחייבים את המערער בהוצאות הערעור ושכ"ט עו"ד בסך 5,000 ש"ח. עמוד השדרהצבאקצין התגמוליםכאבי גב / בעיות גבשירות צבאי