עיקול קופת גמל

עיקול קופת גמל זוהי תביעה לתשלום פיצויים בגין נזקים שנגרמו לתובע לאחר שבטעות הוטלו על נכסיו עיקולים שלא לצורך. העובדות הינן כדלקמן התובע היה החייב בתיק הוצל"פ שמספרו 12-0549994-1 אשר נדון בלשכת ההוצל"פ בחדרה (להלן: "תיק ההוצל"פ"). הנתבעת 1 אחראית על מוסדות ההוצל"פ, לרבות לשכת ההוצל"פ בחדרה. הנתבע 2 הינו עורך הדין אשר ייצג את הזוכה בתיק ההוצל"פ נשוא הדיון, הנתבעת 3 (להלן: עו"ד עזורה" ו"הזוכה" בהתאמה). לאחר שהשטר נשוא תיק ההוצל"פ הוגש לביצוע, הגיש התובע התנגדות. בתאריך 28/3/95 התקיים דיון בהתנגדות וניתנה לתובע רשות להתגונן על סכום החוב למעט 17,927 ש"ח. בעמ' 14 להחלטת כבוד הרשם גופמן נקבע (נ3/ ב, נספח ב' לת1/): "הליכי ההוצל"פ ימשכו כסדרם לגבי הסכום 17,927 ש"ח כאשר סכום זה נושא ריבית והצמדה כחוק מיום 21/07/94 הוא תאריך הפרעון הנקוב בשיק ועד תשלום בפועל. סכום שכר הטרחה וחישוב החוב בתיק ההוצל"פ יערך על בסיס החישוב הנ"ל בלבד וישונה בהתאם. אני נותן למבקש רשות להתגונן על כל הסכום בו הוגש השטר מעבר לסך של 17,927 ש"ח ולעניין סכום זה ההתנגדות מתקבלת". התובע שילם לנתבעת 3 באמצעות עו"ד עזורה סכום של 20,000 ש"ח בארבעה תשלומים בני 5,000 ש"ח בתאריכים: 15/5/95, 9/6/96, 27/7/95 ו30/7/95- (ראה סעיף 29 א' לתצהירו של עו"ד עזורה, נ3/). בתאריך 22/5/96 הגיעו מעקלים לביתו של התובע ובידם צו לעיקול על מלוא סכום החוב. התובע הגיש בקשה דחופה לביטול צו העיקול בנימוק שהעיקול אינו כדין. החלטתו של כבוד הרשם גופמן בבקשה ניתנה בתאריך 26/5/96 (נספח ו' לת1/) ובה נאמר: "לאחר שעיינתי בבקשה ומאחר שעולה מתיק ההוצל"פ שאכן ביום 13/3/96 הוקטן קרן החוב בסכום של 52,000 ש"ח נראה שיש ביסוס לטענת ב"כ החייבת. אשר על כן אני מורה על ביטול כל ההליכים שננקטו בתיק זה לאחר 13/3/96. כן אני מורה לב"כ הזוכה ליתן תגובה לבקשה תוך 30 יום כאשר לאחר מכן תנתן החלטה בהתאם כולל אפשרות זימון הצדדים לדיון בפני". ביום 3/7/96 ניתנה החלטה נוספת על ידי כבוד הרשם קפלן ובה הורה לממש עיקול על כספי התובע ו"לשבור" קופת גמל על מנת להעביר את הכספים לנתבעת 3 (נספח ז' לת1/): "בפני בקשה למימוש כספים של החייב המצויים אצל המחזיק שהוא קופת תגמולים...... אני מורה למחזיק לממש את העיקול על כספי החייב המעוקלים והמוחזקים בידו, גם אם משמעות הדבר 'שבירת' זכויות החייב בקופה, ולהעביר לזוכה באמצעות לשכת ההוצל"פ את סכום צו העיקול שנרשם לטובתו, לאחר ניכויי החובה. באם קיימים עיקולים נוספים יחולקו הכספים לפי החלק היחסי של כל עיקול ביחס לכלל הכספים שבידי המחזיק". לאחר שקיבל התובע את ההחלטה דנן, הגיש בקשה נוספת על מנת להפנות את תשומת ליבו של ראש ההוצל"פ לסתירה שבין החלטת כבוד הרשם גופמן להחלטת הרשם קפלן (נספח ח' לת1/). בהחלטה שניתנה בתאריך 11/7/96 על ידי כבוד הרשם קפלן נקבע: "לעכב את כל ההליכים בתיק עד לקבלת תגובת ב"כ הזוכה לבקשה זו ולהחלטה מיום 26/5/96. העיקול בקופת התגמולים ישאר עיקול ברישום בלבד". התובע טוען, כי החלטות הסותרות, העיקולים שהוטלו שלא לצורך ודרך הטיפול בתיק ההוצל"פ גרמו לו ולמשפחתו נזקים רבים, עגמת נפש, והוצאות משפטיות. מכאן התביעה שבפני. להלן אדון בטענות התובע כנגד הנתבעת 1 בנפרד מטענותיו כנגד הנתבעים 2-3. טענות התובע כנגד הנתבעת 1 הפרת חובות חקוקות - סע' 17 (ב) לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז - 1967 וכן תקנה 108 (א) - (ג) לתקנות ההוצאה לפועל, התש"ם - 1979. הנתבעת 1, בנותנה החלטות סותרות לעניין עיכוב ההליכים בתיק ההוצל"פ, התרשלה בדרך טיפולה בתיק וסטתה מקנה מידה סביר של פעולות לשכת הוצל"פ בנסיבות העניין. לאחר שעיינתי בטענות הצדדים אשר הועלו בפירוט בסיכומיהם הגעתי למסקנה, כי יש לדחות את התביעה כנגד הנתבעת 1 מן הנימוקים כדלקמן: הוראות החוק העומדות על הפרק הינן: סעיף 17 לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז - 1967: "17. (א) לא יעוכב ביצועו של פסק-הדין אלא לפי הוראות חוק זה או לפי צו של בית-משפט. (ב) ציווה בית-משפט לעכב ביצועו של פסק-הדין או חלק ממנו, לא יינקט כל הליך לביצועם. (ג) בוטל צו-העיכוב, יימשכו ההליכים; הליכים שננקטו לפני שהומצא למוציא לפועל צו-העיכוב, יעמדו בעינם ואין צורך לשוב ולנקטם לאחר ביטול צו-העיכוב, אלא אם ראה ראש ההוצאה לפועל צורך בכך". תקנה 108 לתקנות ההוצאה לפועל, התש"ם - 1979 קובעת: "108. (א) הוגשה התנגדות לפי תקנה 106, יצווה ראש ההוצאה לפועל לעכב את ביצוע השטר נגד המתנגד, ויעביר לבית המשפט המוסמך לדון בתביעה על פי השטר את כתב ההתנגדות וכל המצורפות אליו. (ב) משהועבר לבית המשפט כתב ההתנגדות כאמור בתקנת משנה (א) יהא דינה של בקשת ביצוע השטר ככתב תביעה לפי סדר דין מקוצר; בית המשפט ימציא למבקש עותק או העתק או תצלום אחד של כתב ההתנגדות ושל המצורפות אליו לפי תקנה 106(ב). (ג) דין עיכוב ביצוע לפי תקנה זו, כדין עיכוב לפי סעיף 17 לחוק, והליכים, לרבות סעד זמני, שננקטו לפני שצו העיכוב הומצא למוציא לפועל, יעמדו בעינם כל עוד לא החליט בית המשפט אחרת. (ד) החליט בית המשפט לדחות את ההתנגדות, כולה או מקצתה, או נתן פסק דין לטובת מבקש הביצוע לאחר שניתנה רשות להתגונן, תמשיך לשכת ההוצאה לפועל, לפי בקשתו של המבקש, בהליכי ביצוע בהתאם להחלטה או לפסק הדין; ההליכים יימשכו בתיק שבו הוגשה הבקשה לביצוע השטר" (ההדגשות שלי - ש.ד.). לטענת התובע החלטתו הראשונה של כבוד הרשם גופמן מיום 26/5/96 הינה בגדר החלטה על עיכוב הליכים, ולכן צו העיקול שניתן מהווה הפרה של תקנה 108 בהסתמך על סעיף 17 (ב) הנ"ל הקובע, כי משהורה ביהמ"ש לעכב ביצוע של פסק דין או חלק ממנו, לא ינקט כל הליך לביצועם. טענתה הנגדית של הנתבעת 1 הינה, כי ההחלטה שניתנה אינה מורה לעכב את כל ההליכים, וכי למעשה אין בהחלטה כל קביעה קטגורית לגבי עיכוב ההליכים. לאחר שבחנתי את לשון ההחלטה הנדונה, לא מצאתי בדברים הוראה לעיכוב כל ההליכים, אלא נקבע, כי הליכי ההוצל"פ ימשכו כסדרם לגבי הסכום של 17,927 ש"ח אשר לגביו נדחתה ההתנגדות. על כן, צו העיקול שניתן על כל סכום החוב ניתן אמנם שלא כדין, אולם סבורני, כי לאור נסיבות המקרה, האחריות לטעות שנגרמה אינה מוטלת על כתפי הנתבעת 1. לאור האמור בהחלטת כבוד הרשם גופמן מיום 28/3/95, ניתן היה להמשיך בביצוע ההליכים לגביית החוב שלגביו נדחתה ההתנגדות. מכאן, שהטעות שנפלה בצו העיקול הינה טעות חלקית בלבד הנוגעת לגובה הסכום אותו ניתן לעקל ולא לשאלה האם ניתן היה מלכתחילה להטיל עיקול על נכסי התובע. במילים אחרות, כאשר הופיעו המעקלים בביתו של התובע, על פניו, היה באפשרותם לעקל נכסים בשווי יתרת החוב, ולהשקפתי אין לראות בטעות שנפלה ביחס לסכום לגביו הופעל הליך העיקול הפרת חובה חקוקה. לאור העובדה, כי יתרת החוב לא נפרעה בבת אחת אלא בתשלומים, ומהחישובים שהציגה הנתבעת 1 בסיכומיה (סעיף ו' (3)) עולה, כי יתרת החוב לא נפרעה במלואה עד למועד בו ניתן צו העיקול, ולכן ניתן לומר, כי עצם הוצאת צו העיקול אינה סותרת את החלטת כבוד הרשם גופמן מיום 28/3/95 ואינה מהווה הפרת חובה חקוקה. באשר לטענות שהעלה התובע לגבי המשך הטיפול בתיק וההחלטות הסותרות שניתנו לעיקול נכסיו והעולות כדי רשלנות, אתייחס למספר נקודות מרכזיות: ראשית אציין, כי הנתבעת 1 חייבת לתובע חובת זהירות מושגית, אשר עצם היותה רשות ציבורית אינה מצדיקה שלילת אחריות שכזו (וראה ע"א 243/83 עריית ירושלים נ' אלי גורדון, פ"ד לט (1) 131). האם עלה בידי התובע להוכיח חובת זהירות קונקרטית? ידיעת הנתונים וחובת הדיווח הנתבעת 1 טוענת, כי הנתונים לגבי יתרת החוב שנותרה לתשלום היו בידי הצדדים, אשר לא טרחו לעדכנם במחשב ההוצל"פ. לנתבעת 1 לא היתה היכולת לדעת, כי החוב שולם לנתבעת 3 באמצעות עו"ד עזורה וכן לא היה בידיעתה מהי יתרת החוב שנותרה, אם בכלל, לאחר פירעון התשלומים. התובע העיד, כי הסדר התשלומים נעשה בינו לבין עו"ד עזורה באופן ישיר וכי לא פנה מיוזמתו לנתבעת 1 על מנת לעדכנה שיתרת החוב שולמה זה מכבר (עמ' 14 לפרוטוקול, שורות 11-15): "ש: אתה יכול לומר לי בקשר לכל תשלום שביצעת מתי דיווחת לשלטונות הוצל"פ על התשלומים? ת: אני לא דיווחתי. זה לא מתפקידי. אני חושב שהוא היה צריך לדווח. אני באתי התחשבנתי ושילמתי". גם עו"ד עזורה העיד, כי לא דיווח על התשלומים, אלא כשנה לאחר שהועברו לידיו (עמ' 26 לפרוטוקול, שורות 5-10): "ש.: כספים שהיו בפקדון, שהגשת בקשה להעברתם, מתי דיווחת להוצל"פ על קבלת התשלום? ת.: אני מתנגד לשאלות על ענין לדיווח בקשר לתשלומים. זה לא נשוא המחלוקת. דיווחתי, אני חושב, כשנה לאחר התשלום. זה מופיע בדו"ח בתוך תיק הוצל"פ. גם צרפתי לתצהירי את המועדים. אני מפנה לנספח ד' לתצהירי" (ההדגשה שלי - ש.ד.). כלומר, הן התובע והן הנתבעים 2-3 לא דיווחו לנתבעת 1 על הסדר התשלומים שערכו ביניהם. מכאן, שביום מתן צו העיקול, וכן ביום מתן ההחלטה הסותרת של כבוד הרשם קפלן, לא היו בידי הנתבעת 1 הנתונים העדכניים לגבי יתרת החוב. נראה, כי הצדדים בחרו בגישה פסיבית, כאשר כל צד ציפה שחברו יעדכן את הנתבעת 1 (ועל מי מוטלת החובה הנ"ל אדון בהמשך). גם בבקשה לביטול צו העיקול (נספח ה' לת1/) לא פירט התובע את הסדר התשלומים ולא ביקש לעדכן הרישום בתיק ולציין, כי יתרת החוב נפרעה בחלקה. רק לאחר שניתנה החלטתו של כבוד הרשם קפלן, המורה על עיקול קופת התגמולים, הואיל התובע וציין בבקשה לביטול ההליכים, כי החוב שולם (סע' 1 - נספח ח' לת1/). אשר על כן, גם במועד מתן ההחלטה המורה על עיקול קופות הגמל, לא היתה בפני הנתבעת 1 התמונה המלאה. אציין, כי ע"א 243/83 הנ"ל אליו הפנה התובע אינו דומה למקרה שבפני. בנסיבות המפורטות בע"א 243/83 הנ"ל סופקו לרשות נתונים אשר התבררו כשגויים והיתה עליה חובה לבחון ולהבטיח שהמידע שבפניה אמין בטרם תעשה בו שימוש (ראה עמ' 138 לפסק הדין). אולם במקרה בו עסקינן, כלל לא סופק לנתבעת 1 מידע על הסדר פרעון החוב והדרך היחידה שבאמצעותה היה הדבר מובא לידיעתה היה דיווח אקטיבי של הצדדים. אין ספק, כי במידה והצדדים היו מספקים לנתבעת 1 את הנתונים המתאימים באשר להסדרת תשלום יתרת החוב, ניתן היה למנוע מתן ההחלטות הנוגעות להטלת העיקולים. מכאן שהנתבעת 1 לא היתה חייבת חובת זהירות קונקרטית לתובע. לאור האמור לעיל מתייתר הצורך בדיון בהפרת חובת הזהירות אולם ברצוני לציין, כי בנסיבות המקרה כפי שפורטו, החלטתו של כבוד הרשם קפלן אינה עומדת בסתירה להחלטתו של כבוד הרשם גופמן. זאת משום שהוכח, כי ההחלטה להמשך ביצוע העיקולים ניתנה בתגובה לבקשת הנתבעת 3, אשר גם אם היתה מנוגדת להסדר התשלומים, הרי שהדבר לא היה בידיעתה של הנתבעת 1. יתרה מכך בגוף ההחלטה הורה כבוד הרשם קפלן על תגובת הנתבעת 3, על מנת שיהיה בפניו כל המידע החיוני להחלטה בבקשה ולעניין זה מופנית תשומת הלב לתקנה 17 א (ב) לתקנות ההוצל"פ, לפיה ניתן היה לחייב את הנתבעת 3 להציג את המידע בדבר הסדר החוב לבקשת התובע: "(ב) ראש ההוצאה לפועל רשאי לדרוש מן הזוכה למסור מידע עדכני ושוטף על תקבולים שקיבל מן החייב לשם רישום בדף החשבון הכלול בתיק, וכן רשאי הוא, על פי בקשת החייב, להורות על השהיית הליכים כל עוד לא מסר הזוכה את המידע כנדרש, ולפטור את החייב ממתן ערובה, אם ראה הצדקה לכך לשם מניעת עיוות דין". על כן לאור העובדה, שההחלטה ניתנה בתגובה לבקשת הנתבעת 3 להמשיך בביצוע ההליכים לגביית החוב למרות ההסדר אליו הגיעו הצדדים, וכיוון שהתובע לא הגיש בקשה לחייב את הנתבעת 3 לגלות את פרטי ההסדר והמידע הרלוונטי לא היה מצוי בידי הנתבעת 1, הרי שאין עסקינן ברשלנות מצדה של הנתבעת 1. מטעמים אלה סבורני, כי יש לדחות את התביעה כנגד הנתבעת 1, ואין אני נדרשת לדון בשאר טענותיה של הנתבעת 1 אשר גם הן נראות על פניהן כבדות משקל. בטרם אעבור לדון בעניינם של נתבעים 2-3 ברצוני להדגיש, כי התייחסותי לשאלת הנזק תעשה במסגרת הדיון בעניינם של נתבעים אלה, מאחר ואין אני רואה צורך לייחד את הדיון בשאלה לכל נתבע בנפרד. טענות התובע כנגד הנתבעים 2-3 הטענות שהעלה התובע כנגד עו"ד עזורה מתייחסות גם לנתבעת 3, שכן אין חולק שעו"ד עזורה היה שלוח של הנתבעת 3 מכוח מערכת יחסי עו"ד - לקוח אשר התקיימה ביניהם. לטענת התובע עו"ד עזורה פעל להמשך ביצוע ההליכים בתיק ההוצל"פ למרות שידע כי ניתנה החלטה לעיכוב הליכים באופן חלקי. עו"ד עזורה פעל לקבלת צו עיקול על מלוא סכום החוב, וכן התעלם מהחלטת כבוד הרשם גופמן ופנה בבקשה נוספת להורות על עיקול נכסי התובע. כן טוען התובע, כי עו"ד עזורה התרשל בכך שלא מילא את החובה המוטלת עליו מכוח תקנה 17 א (א) לתקנות ההוצל"פ, לפיה היה עליו לדווח לנתבעת 1 על קבלת התשלומים מהתובע. תקנה 17 א (א) קובעת: "זוכה ידווח ללשכת ההוצאה לפועל על כל תקבול שקיבל על חשבון החוב, שלא באמצעותה; דיווח כאמור יימסר ללשכה תוך שבעה ימים מקבלת התקבול" (ההדגשה שלי - ש.ד.). לטענת התובע, משפעל עו"ד עזורה בניגוד לתקנות, היה עליו לצפות, כי יגרום להטעיית הנתבעת 1 וכתוצאה מכך לנזק לתובע. טענתו העיקרית של עו"ד עזורה הינה, כי למרות התשלומים שהועברו לידיו לכיסוי יתרת החובה, נותרה עדיין יתרה אשר לא כוסתה על ידי התשלומים ולכן פעולותיו להמשך גביית החוב היו במסגרת ההחלטות שניתנו על ידי הנתבעת 1. אומר מיד, כי יש לדחות את טענותיו של עו"ד עזורה, לפיהן עיקר המחלוקת שבפני אינה בשאלת הדיווח ללשכת ההוצל"פ, אלא בשאלות אחרות, וזאת על סמך החלטתי מיום 8/9/98 (עמ' 21 לפרוטוקול, שורות 7-8) בה קבעתי: "הדיון מצומצם לשאלת העיקולים והרשלנות בנוגע אליהם, ואין לי צורך לבחון את דרך ניהול התיק כולו". ברי, כי עו"ד עזורה העדיף להתעלם מהנסיבות בהן ניתנה ההחלטה. מדובר בהחלטה אשר מנעה מב"כ התובע מלשאול את עו"ד עזורה שאלות פרטניות באשר לאופן הניהול בתיק מראשית דרכו, כפי שטען ב"כ התובע (עמ' 20 לפרוטוקול, שורות 25-26): "זכותי להראות שבאותו תיק, בנושאים אחרים שאני לא תובע עליהם, הוא לא עדכן בזמן את התשלומים. זה מאוד רלבנטי כשביהמ"ש ירצה להחליט אם עו"ד עזורה נהג כדין". ההחלטה לא להתיר שאלות הנוגעות לאופן ניהול התיק בתקופה אשר אינה רלוונטית לבירור המחלוקת שבפני, אינה מובילה למסקנה, כי אופן הטיפול בתיק בנוגע לדיווח על התשלומים, עיכוב ההליכים והבקשות להמשך ההליכים למרות ההחלטות שהיו בתיק אינו רלוונטי, שהרי להשקפתי זהו שורש המחלוקת. מכאן, שיש לדחות מכל וכל את טענתו של עו"ד עזורה לפיה התובע מנסה לעורר בשנית פלוגתא אשר הוכרעה זה מכבר (ראה סעיף 3 א' לסיכומיו). אוסיף ואציין, כי עו"ד מתרכז בסיכומיו בבירור השאלות האם פעל כדין להוצאת צו העיקול והאם התרשל בביצוע הפעולות לטובת הנתבעת 3, אולם אין אני סבורה, כי אלה הסוגיות הדורשות בירור לפתרון המחלוקת, שכן גם אם פעולותיו לטובת מרשתו נעשו במסגרת הדין, הרי שמחדליו, כפי שיפורטו בהמשך, מעיבים על אופן טיפולו בתיק ומטילים עליו אחריות להשתלשלות העניינים כפי שפורטה באריכות. תקנה 17 א (א) אשר צוטטה לעיל מטילה על הזוכה חובה מפורשת לדווח ללשכת ההוצל"פ על כל תקבול שקיבלה על חשבון החוב שלא באמצעותה וזאת בתוך שבעה ימים מיום קבלת התקבול. על כך נשאל עו"ד עזורה בחקירתו הנגדית ותשובתו היתה (עמ' 17 לפרוטוקול, שורות 7-13): "ש.: האם זו לא חובתך לפי חוק הוצל"פ לבוא ולעדכן את החוב בתיק כשיש החלטה של רשם? ת.: החובה שלי היא כתובה בחוק ההוצל"פ ומדברת על תקבולים שהתקבלו במשרדי ועל זה אני צריך לדווח. החלטות של ביהמ"ש נשלחות מהמזכירות האזרחית ללשכת הוצל"פ ומעדכנות את הוצל"פ בו ביום. אנחנו לא חייבים לעקוב אחרי מסלול החלטה אלא למלא אותה" (ההדגשה שלי - ש.ד.). ענינו רואות, כי גם כאשר נשאל עו"ד עזורה באשר לחובת הדיווח המוטלת עליו מכוח הדין, ניסה להסיט את תשובתו לשאלת המעקב אחר החלטות הנתבעת 1, וכך גם ציין בעמ' 26 לפרוטוקול, שורה 8: “ת.: אני מתנגד לשאלות על ענין לדיווח בקשר לתשלומים. זה לא נשוא המחלוקת". באשר לחובת הדיווח העיד מפורשות, כי מחובתו לדווח על תקבולים שנתקבלו במשרדו. על כך שאין חולק, כי התשלומים ששילם התובע נעשו במשרדו של עו"ד עזורה ניתן ללמוד משאלתו של עו"ד עזורה לתובע בעמ' 4 לפרוטוקול, שורות 24-26: "ש.: אם אני אומר לך שעו"ד בן מאיר כן ישב במשרד אצלי וכן ניהל בעבורך את מערך התשלומים של 5,000 ש"ח כפול 4 זה יהיה נכון או לא?" (ההדגשה שלי - ש.ד.). מכאן, שגם על פי גרסתו של עו"ד עזורה היה עליו לדווח לנתבעת 1 על התשלומים. האם פעל עו"ד עזורה במסגרת החובה המוטלת עליו? כפי שכבר צוטט במסגרת הדברים לגבי נתבעת 1, עו"ד עזורה העיד, כי דיווח על התשלומים כשנה לאחר שהועברו לידיו, ורק לשם ההדגשה אביא את הדברים בשנית (עמ' 26 לפרוטוקול, שורות 6-11): "ש.: כספים שהיו בפקדון, שהגשת בקשה להעברתם, מתי דיווחת להוצל"פ על קבלת התשלום? ת.: אני מתנגד לשאלות על ענין לדיווח בקשר לתשלומים. זה לא נשוא המחלוקת. דיווחתי, אני חושב, כשנה לאחר התשלום. זה מופיע בדו"ח בתוך תיק הוצל"פ. גם צרפתי לתצהירי את המועדים. אני מפנה לנספח ד' לתצהירי" (ההדגשה שלי - ש.ד.). לא זו בלבד שעו"ד עזורה לא דיווח על התשלומים, כפי שהיה עליו לעשות, אלא שגם פעל להוצאת צו עיקול על מלוא סכום החוב, בידיעה, כי יתרת החוב העדכנית נמוכה לאין שיעור מזו שפירט בבקשתו. בבקשתו להוצאת צו עיקול הטעה עו"ד עזורה את כבוד הרשם גופמן, וההחלטה להוצאת הצו על מלוא סכום החוב היא פרי הטעיה זו. גם הבקשה הנוספת שהגיש עו"ד עזורה למימוש עיקול כספי התובע בקופת התגמולים, נעשתה בידיעה, כי יתרת החוב צומצמה וכי היענות לבקשה עלולה לגרום לתוצאות המנוגדות לדין. עוד יצוין כי בבקשותיו של נתבע 2 לנתבעת 1, העלים עו"ד עזורה את העובדה שקיבל מהתובע תשלומים על חשבון יתרת החוב. אי גילוי העובדות לאשורן אשר נעשה במטרה לזכות בתוצאה טובה יותר מאשר התוצאה שהיתה מתקבלת אילו היו העובדות גלויות ביודעין, ובהתנהגותו זו הטענה עוה"ד את נתבעת 1. חובתו של עו"ד אינה מסתכמת בחובה כלפי הלקוח, אלא כוללת גם חובות כלפי צדדים אחרים, וראה ע"א 37/86 משה לוי נ' יצחק יחזקאל שרמן, פ"ד מד (4) 446, 460-461: "היהא אחראי כלפי זה מטעם כלשהו ועל פי עילה כלשהי, אם יתברר שכתוצאה מהטפול בענין לקוחו ולמען לקוחו הסב נזק לאחר? חבות חוזית לא תיתכן שכן לא נקשרו יחסים כאלה ביניהם, אולם תיתכן גם תיתכן חבות בנזיקין. יפים לענין זה, כיום כבעבר, דברי מ"מ הנשיא, השופט חשין, לאמור: 'חובותיו של עורך הדין אינן כלפי מרשהו בלבד. הוא חב חובות מסויימים גם כלפי יריבו וגם כלפי הציבור' (עמ"מ 3,4/56 עו"ד פלוני נ' היוה"מ, פ"ע כג 395, 401)". ייתכן ובנסיבות מתאימות ניתן היה לראות בפעולותיו של עו"ד עזורה להוצאת צו העיקול ולהמשך הטיפול בתיק פעולות במסגרת הדין. זאת משום שכבר נאמר שהחלטת הרשם גופמן בהתנגדות שהגיש התובע אינה החלטה לעיכוב הליכים וניתן היה להמשיך ולפעול לגביית יתרת החוב אשר לגביה לא ניתנה לתובע רשות להתגונן. אולם, לאור העובדה שהרשם נתן החלטתו על בסיס מידע מוטעה שסיפק לו עו"ד עזורה, הרי שלא ניתן להכשיר את פעולותיו של עו"ד עזורה במסגרת הדין, למרות שבאופן תיאורטי ניתן היה לעשות כן בנסיבות אחרות. אשר על כן אני קובעת, כי האחריות לנזקים שנגרמו לתובע מוטלת על כתפיו של עו"ד עזורה ומכוח היותו שלוח, מוטלת האחריות גם על הנתבעת 3. רשלנות תורמת לעניות דעתי צודק עו"ד עזורה בטענתו כלפי התובע, לפיה היה על התובע לבדוק בעצמו האם הנתבעת 1 עדכנה את סכום החוב שנותר לתשלום. התובע, שהיה מיוצג על ידי עו"ד בשלב שבו הגיעו הצדדים להסדר תשלום יתרת החוב, לא טרח לפנות ולו פעם אחת לנתבעת 1 על מנת לוודא שיתרת החוב העומדת לגבייה אכן קטנה בצורה משמעותית, וכך העיד התובע (עמ' 14 לפרוטוקול, שורות 12-15): "ש.: אתה יכול לומר לי בקשר לכל תשלום שביצעת מתי דיווחת לשלטונות הוצל"פ על התשלומים? ת.: אני לא דיווחתי. זה לא מתפקידי. אני חושב שהוא היה צריך לדווח. אני באתי התחשבנתי ושילמתי". גם בבקשה לביטול צו העיקול לא טרח התובע לציין, כי הגיע להסדר תשלומים עם הנתבעת 3, אלא הפנה את תשומת לב הרשם לכך שלגבי חלק מהחוב ניתנה לו רשות להתגונן (נספח ה' לת1/). רק בבקשה לביטול החלטתו של הרשם קפלן "נזכר" התובע לפרט, כי יתרת החוב שולמה ברובה ישירות לנתבעת 3 (סעיף 1 לבקשה, נספח ח לת1/). כלומר, למרות שהיתה לתובע הזדמנות לגלות לנתבעת 1 את הנתונים המדוייקים לגבי יתרת החוב הקיימת, העדיף התובע לטפל נקודתית בהחלטות ולהתעלם מעדכון הסכום. בהתנהגותו זו לא מנע את שניתן היה למנוע ועל כן יש להטיל עליו חלק מהאחריות להטעיית הנתבעת 1. אשר על כן אני קובעת את אחריות התובע להשתלשלות האירועים בשיעור של 25%. שאלת הנזק התובע מעריך את הנזקים שנגרמו לו ב50,000- ש"ח על פי הפירוט הבא: הוצאות משפטיות (לרבות שכ"ט עו"ד) - 10,000 ש"ח. עגמת נפש - 30,000 ש"ח. הפסד ימי עבודה - 10,000 ש"ח. התובע לא הוכיח נזקיו מאחר ולא הציג כל ראיה התומכת בהוצאות שפירט הן לגבי שכ"ט עו"ד והן לגבי הפסד ימי עבודה, למרות שבמסגרת עדותו טען, כי ברשותו מסמכים כנדרש (עמ' 10 לפרוטוקול, שורות 20-21). יחד עם זאת סבורני, כי יש לפצות את התובע בגין עגמת הנפש שנגרמה לו ולמשפחתו בעת שהמעקלים הופיעו בביתם וכאשר נודע לתובע, כי כספיו בקופת התגמולים מעוקלים. אשר על כן, לגבי נזק זה, אני מקבלת את גרסת התובע כעולה מתצהירו ומחקירתו הנגדית ופוסקת לו פיצוי בסך 12,000 ש"ח. לסיכום, התביעה נגד הנתבעת 1 נדחית. התובע ישלם לנתבעת 1 הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 1,200 ש"ח + מע"מ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום מתן פסק הדין ועד למועד התשלום בפועל. באשר לנתבעים 2-3 אני מקבלת את התביעה. הנתבעים ישלמו לתובע ביחד ולחוד 12,000 ש"ח מזה ינוכו 25% בגין רשלנות תורמת של התובע. סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל. כן ישלמו הנתבעים 2-3 לתובע ביחד ולחוד הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בשיעור 15% + מע"מ מהסכום שנפסק בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום מתן פסק הדין ועד למועד התשלום בפועל. ניתן ביום 22.12.98, והודע במעמד מתמחה גב' בן זקן ממשרד עו"ד בן מאיר שרה דותן, שופטת קופות גמלעיקול