1. בת.א. 16600/05 הגישו 15 תובעים תובענה כספית על סך 602,000 ₪ נגד שני הנתבעים: (1) מר X, עו"ד; ו-(2) עזבון המנוח יחיאל שמחון, עו"ד, ז"ל. בת.א. 13027/07 הגיש התובע, פואד חלבי תובענה על סך 1,240,000 ₪ נגד אותם נתבעים. עמדת התובעים 2. בת.א. 16600/05 התובעים 1 - 15 רכשו יחד עם אחרים מגרשים בחלקה 76 בגוש 12211 באיזור אעבלין מאת אדם שהתיימר להיות בעל החלקה, דן קליין, בהתאם להסכמי מכר אותם ערך הנתבע 1 עבורם. התובעים שלמו את מלוא התמורה בגין רכישת הזכויות בחלקה ואף נרשמו הערות אזהרה לטובתם. התובע בת.א. 1302707, חלבי, רכש מגרש בחלקה 69 בגוש 12261 בשטח של 875 מ"ר באיזור הכרמל בחיפה על פי הסכם שערך הנתבע 1 עבורו כאשר הבעלים הרשומים היו דן קליין. הנתבע 1 חתם בשם הבעלים הרשומים על החלקה לפי ייפוי כוח נוטריוני הנושא את אישורו של הנתבע 2. 3. במשפט שהתנהל בעקבות תביעה שהוגשה על ידי הבעלים האמיתיים של החלקה, מר דן ברנרד פרסיבל קליין, בעל דרכון קנדי, הוברר כי הוא מעולם לא מכר זכויות כלשהן שיש לו בקרקעות הנזכרות לעיל ובחלקות אחרות וכי אדם שזהותו האמיתית לא התגלתה עד היום הציג עצמו במרמה כדן קליין, וייפה את כוחו של הנתבע 1 על פי יפוי כוח כללי נוטריוני אשר אושר על ידי הנתבע 2 כנוטריון ביום 2.2.97. נטען שהנתבע 1 פעל בהתאם ליפוי כוח נוטריוני ומכר לתובעים מגרשים בחלקה הנ"ל כאשר הוא חותם על ייפוי כוח בלתי חוזרים לטובתם יחד עמו ועוד צדדים שלישיים אחרים לפעול בשם המוכר וזאת מכוח יפוי הכוח הנוטריוני. התובעים טוענים שהנתבע 1 ייצג גם אותם בחוזים לאחר ששילמו לו בגין טיפולו המשפטי בעסקאות. 4. הבעלים האמיתיים של החלקה לא היה בארץ ב-12.2.97 ואף לא במועד סמוך לכך ולא חתם על ייפוי הכוח הכללי, נספח ב' לתצהיר התובעים, ואף לא על תצהיר זיהוי לצורך רישום פעולות בפנקסי מקרקעין (נספח ה' לתצהיר התובעים). חתימותיו של קליין זויפו ואושרו על ידי הנוטריון שמחון ז"ל. 5. לאחר שהוצגו בבית המשפט המחוזי ראיות חותכות באשר למעשה הנוכלות, הזיוף, והמרמה, נאלץ הנתבע 1 להודות שאינו מכיר את דן קליין האמיתי. כתוצאה, נאלצו התובעים 1 - 15 להגיע להסכם פשרה לפיו שילמו פעם נוספת, הפעם לבעלים האמיתיים עבור רכישת המגרשים לאחר שהעסקאות הקודמות בוטלו. יתר הרוכשים ניהלו את המשפט עד סופו ובית המשפט דחה את הגנתם. במסגרת הסכם הפשרה שילמו התובעים 1 - 15 סך של 602,000 ₪ נכון למועד הגשת התביעה. התובע חלבי פנה לשמאי מקרקעין אשר העריך את שווי המגרש בסך 310,000 דולר נכון למועד עריכת השומה. סכום זה עמד על סך של 419,650 ₪ במועד הגשת התביעה. 6. נטען שהנתבעים 1 ו-2 אחראים יחד ולחוד לנזקיהם של התובעים. נטען שנתבע 1 לא נקט זהירות מספקת בכל הנוגע למגעיו עם הנוכל שהציג עצמו כבעליה האמיתיים של החלקה. נטען שמעדותו של הנתבע 1 במהלך ההליך עלה שהוא עצם את עיניו מלראות את הנסיבות שהביאו את הנוכל אליו. נטען שהנתבע 1 היה צריך לברר פרטים נוספים על הנוכל, לקבל תצהיר זיהוי ולצלם את תעודת הזהות שלו, לקבל את כתובתו, מספרי הטלפון שלו ולהתעקש לברר את זהותו של האדם אשר היפנה אותו אליו. נטען שהעובדה כי לצד שמו של הבעלים הרשומים של החלקה לא נרשם מספר תעודת הזהות בפנקסי המקרקעין היתה צריכה להוות תמרור אזהרה חמורה המחייב את הנתבע 1 בנקיטת אמצעי זהירות קפדניים, שכן פרט זה מהווה פירצה הקוראת לגנב להשתמש בזהות גנובה על מנת למכור מקרקעין. 7. נטען שהנתבע 1 לא דרש חתימות הנוכל על טופסי הדיווח לשלטונות המס ומסמכים אחרים ותחת זאת חתם באופן גורף על המסמכים תוך עצימת עיניים. נטען בנוסף שנתבע 1 לא עמד על כך שהנוכל יחתום בעצמו על ההסכמים עם הרוכשים כמקובל או על טפסים לדיווח העסקאות לשלטונות מס שבח. נטען שהעובדה שהנוכל ביקש לא להיות נוכח במעמדים אלו היתה צריכה לעורר חשד אצל הנתבע 1 שזה עתה הכיר אותו. 8. נטען עוד שלאור היכרותו קצרת המועד של הנתבע 1 עם הנוכל היה עליו לעכב בידיו את כספי התובעים עד אשר תוכח זהותו של הנוכל מעל לכל ספק. כמו כן נתבע 1 לא נקט אמצעים לשמירת פרטי הנוכל לרבות כתובתו, מספר טלפון וכיוצ"ב על מנת שניתן יהיה לאתרו. 9. נטען כי בניגוד לנטען על ידי נתבע 1 הוא ייצג את שני הצדדים בעסקה. טענה זו נטענה על בסיס סעיף בהסכם בו נאמר שהקונה מתחייב להשתתף בהוצאות המשפטיות של המוכר בגין עריכת ההסכם בגובה 1% מסכום העסקה. כמו כן, נטען שהנתבע 1 דאג לרשום הערות אזהרה לטובת התובעים בגין הרכישות. נטען שהיות והנתבע 1 קיבל תמורה נכבדה מאת הרוכשים, היה עליו לדאוג לאינטרסים שלהם. נטען שכבא כוחם של הרוכשים היה על הנתבע 1 לדאוג לבטחון כספם. 10. הוסף כי במהלך בירור התביעות בהליך נפטר הנתבע 2. במהלך תביעת התובעים 1 - 15 הספיק הנתבע 2 ליתן תצהיר עדות ראשית אולם לא ניתן היה לחקור אותו על תצהירו. 11. נטען שנתבע 2 לא נקט אמצעי זהירות ולא וידא את פרטי זהותו של הנוכל. נטען שמעיון בטופס האישור שצורף לייפוי הכוח הכללי עולה שהטופס עצמו אינו ערוך כלל כמצוות תקנות הנוטריונים. לא ברור אם המספר שצויין על גבי הטופס הינו מספר תעודת זהות או דרכון. כמו כן, אין כל התייחסות למקום ותאריך הוצאת התעודה המזהה. נטען עוד שהנוטריון לא דאג לשמור עותק מהמסמך על פיו זיהה את הנוכל עובר ליפוי הכוח הנוטריוני. נטען שלא הוטלה חובה על פי חיקוק לעשות כן אולם, מדובר בהתנהגות מקובלת. נטען עוד שייפוי כוח נוטריוני שנחתם בניגוד לתקנות ולחוק אינו בטל אלא שהנטל עובר לנוטריון להוכיח את תוקפו. נטען שבנסיבות מקרה זה עובר הנטל והנתבע 2 לא הצליח להרימו. 12. נטען שמדובר במעוולים במשותף היות ולא ניתן להפריד את הנזק אותו גרם כל אחד מהם בשל מחדליהם. על כן, נטען שכל אחד אחראי על מלוא הנזק שנגרם. עמדת נתבע 2 בת.א. 13027/07 13. נטען שהתובע חלבי עוסק בעסקי תיווך מעל 20 שנה. נטען שבעסקה נשוא ההליך ייצג אותו נתבע 1. נטען שבמועד ההסכם שולמה כבר מקדמה 5 חודשים קודם לכן. נטען שהחוזה מיום 15.7.07 אינו משקף את מועד התשלום בפועל של המקדמה כאמור לעיל וגם לא את מועד התשלום הסופי של החוזה שהוא 29.9.07. נטען שלא דווח על העסקה למס שבח, לא שולם מס רכישה, לא נרשמה הערת אזהרה והתובע לא קיבל קבלה עבור הסכום ששילם. 14. ביום 11.10.00 בעת הדיון בבית המשפט המחוזי הוברר כי המוכר האמיתי אינו האדם שביצע את העסקה. 15. נטען להתיישנות שהרי לתובע נודע על קיומו של הנוכל בשנת 2000. נטען שהתובע "היה לחוץ" למכור את החלקה לצד שלישי כחלק מעיסוקו כמתווך. נטען שהתובע שילם מקדמה לפני חתימה על החוזה ולפני מתן ייפוי כוח. נטען שהתובע אישר שרץ אחרי הנתבע 1 כדי לממש את הזכויות וכאשר לא הצליח החליט להעביר את הקרקע על שמו. נטען שהתובע הודה שכבר שנה אחרי שקנה את הקרקע הבין שנקלע לקושי והחליט לצאת ממנו. נטען שלא סביר שקונה כזה שנטל הלוואה לדבריו על מנת לרכוש את החלקה לא התעניין אצל עורך הדין שהוא איש הקשר היחיד מה עלה בגורל החלקה שרכש. נטען שהתובע גם נחקר בשנת 2000 במשטרה וברור שידע על קיום הנוכל. נטען שהתובע לא הציג אישור לטענה שהיה חולה בתקופה זו. נטען עוד שהתובע הגיש את כתב התביעה המתוקן בו צורף נתבע 2 המנוח לראשונה ביום 20.3.08, משמע, לאחר שחלפו 7 שנים מיום שנחתם החוזה. לחלופין, נטען לשיהוי. 16. במישור המהותי נטען להעדר קשר סיבתי. נטען שיפוי הכוח הכללי לא התקבל כראיה לאחר שהצדדים התנגדו בפתיחת ישיבת ההוכחות להצגת כל מסמך שלא בידי עורכו. נטען שכאשר לא התקבל יפוי הכוח כראיה אין כל מקום לטענות המתבססות עליו. נטען עוד שבכתב התביעה מפורט סעיף 4 של יפוי הכוח מיום 2.2.97 וכידוע לא קיים יפוי כוח מתאריך זה. 17. בנוסף, נטען כי ביפוי הכוח הכללי חסרים פרטים מהותיים ובסיסיים וכי יפוי הכוח עצמו אינו מאפשר לבצע עסקה במקרקעין. נטען עוד שאין טענה בכתב התביעה לרשלנות המנוח לגבי פרטי הזיהוי של מקבל יפוי הכוח אלא של זיהוי הנוכל ובכל מקרה מי שהתייצב אצל המנוח ומסר לו את פרטי מיופה הכוח הוא הנוכל ואין כל חובה על פי חוק שמקבל יפוי כוח יתייצב בפני נוטריון. נטען שבכל מקרה לא ניתן היה להשלים את העסקה היות וחסרו פרטים על זהות הצד השלישי. נטען שדין העסקה היה להכשל מבחינת יפוי הכוח הכללי בכל מקרה ולכן אין קשר סיבתי בין הרשלנות המיוחסת למנוח לבין הנזק. 18. בנוסף נטען להעדר רשלנות. נטען שיפוי הכוח הנוטריוני נחתם על גבי טופס מתאים בהתאם לתקנות הנוטריונים. נטען שהטופס כלל את כל הנדרש. נטען שכאשר מדובר בתעודת זהות אין דרישה לציין מקום הוצאת תעודת הזהות ושהדבר נכון רק לגבי דרכון (התוספת השניה לתקנות). נטען שאין הוכחה שהנוטריון לא שמר עותק. נטען שהתובע לא ביקש ממנו עותק עוד לפני שנפטר או במהלך המשפט ומדובר בטענה בעלמא. נטען כי כאשר מתייצב אדם עם תעודת זהות וחותם בפני מי שחותם תוך אימות חתימה עם מסמך מזהה, אין על הנוטריון לבצע בדיקה נוספת. נטען שהעברת נטל הראיה יכולה להתקיים רק בהתאם לסעיפים 38 ו- 41 לפקודת הנזיקין שאינם רלוונטיים למקרה. 19. נטען שבכל מקרה קיימת רשלנות תורמת. ביחס לנזק נטען שהתובע לא הוכיח כל נזק ובין היתר לא המציא קבלה ששילם עבור החלקה. נטען שגם לא נמצא קונה בשווי שנטען משך תקופה ארוכה. נטען שאם החוזה בטל הזכות היחידה העומדת לתובע היא זכות ההשבה אם ועד כמה שילם. סיכומים מטעם הנתבע 2 בת.א. 16600/05 20. נטען שחוזה המכר בין נתבע 16 לבין הנוכל נחתם עוד בטרם היה בידי נתבע 1 יפוי כוח נוטריוני. נטען שכל מה שנתבע 2 עשה היה אימות חתימתו של הנוכל. נטען שהזיהוי היה כדין ובנוכחות עו"ד X. נטען שהזיהוי התקיים לפי תקנה 2 לתקנות הנוטריונים. נטען שבאותה עת לא היתה חובה, כפי שקיימת היום, לצלם או לשמור העתקי המסמכים המזהים. נטען שיש לייחס משקל לתצהירו של עו"ד שמחון שניתן לפני שנפטר. 21. נטען להתיישנות כאשר נטען שעילת התביעה נולדה בשנת 1997 והתביעה הוגשה בשנת 2005, למעלה מ- 7 שנים ממועד האימות. נטען להעדר עילה היות ועו"ד שמחון לא ייצג את התובעים ולא טיפל בעסקאות. 22. נטען שתקנה 22 לתקנות הנוטריונים הדנה בהעתקים לא מציינת חובה לשמור העתק של מסמך הזיהוי ויתרה מכך, נכנסה לתוקף רק ביוני 1997, לאחר המועד בו נחתם יפוי הכוח. נטען עוד כי גם אילו היתה נשמרת תמונה או העתק של מסמכי הזיהוי לא היה בכך כדי לסייע למי מהצדדים. נטען עוד שעו"ד שמחון לא ידע כל פרט בנוגע לעסקאות המכר, לרבות זהות התובעים בעת החתימה. נטען עוד שבמידה והיתה מוטלת חובה על מאן דהוא בגין הנזק היא מוטלת רק על עו"ד X. נטען בנוסף להעדר קשר סיבתי היות והתובעים התרשלו בהתנהגותם בעסקה בכך שלא פגשו את המוכר קליין מעולם וסמכו על עו"ד X ועל יפוי הכוח הכללי. נטען שאין זה סביר היות ולא הוצג יפוי כוח המתייחס לעסקה מסויימת וככל שבחרו להתקשר בעסקה סמכו על עו"ד X. נטען שעו"ד X היה צריך להיות ערני לכך שקיימת בעיה עם העסקה. 23. ביחס לתצהיר עו"ד שמחון נטען כי יש ליתן לו משקל היות והתובעים השתהו בהתנהלותם ביחס לתביעה. נטען שמקרים אחרים שהועלו לכאורה על ידי התובעים אינם מצביעים על רשלנות מצד עו"ד שמחון. תשובות התובעים 24. נטען כי הנוטריון התרשל כלפי התובעים כאשר לא אימת את זהותו של מייפה הכוח. נטען כי אין הוכחה כי הנוכל אכן התייצב בפני הנתבע 2. נטען כי תקנות הנוטריונים מחייבות ציון מקום הוצאת תעודת הזהות ומועד הוצאתה. נטען כי ייתכן כי פרטים אלו לא נבדקו או אומתו, או כי היו חסרים בתעודה המזוייפת. נטען כי אילו הנתבע היה בודק אותם ייתכן כי מעשה המרמה היה נמנע בעוד מועד. נטען עוד כי בהעדר הפרטים האמורים עובר נטל הראייה להוכיח כי פעל בצורה תקינה לחובת הנתבע 2. נטען כי אין שחר לטענה כי יפוי הכוח לא התקבל כראיה במשפט. נטען כי במקרים קודמים מילא הנתבע 2 יפוי כוח נוטריוני ללא שכלל התייצבו בפניו מייפי הכוח וכי ייתכן שפעל באותו אופן במקרה דנן. דיון 25. לא חלה התיישנות של התביעות. ההליך אשר הביא בסופו של דבר להכרה בכך כי מדובר בעסקאות מול נוכל ניתן בסופו של דבר רק בשנת 2003. יחד עם זאת, חל שיהוי מסויים בהגשתם התביעות ומסיבה זו יש מקום להתחשב בתצהיר שניתן על ידי עו"ד שמחון המנוח, על אף שלא נחקר עליו. 26. מהתצהירים וחומר הראיות עולה כי הדמות שהיתה פעילה מול הנוכל משך תקופה וביחס לכל ההיבטים השונים של העיסקאות היתה עו"ד X. תפקידו של עו"ד שמחון היוותה חולייה אחת בלבד מתוך המסכת האמורה. 27. נתבע 1 לא הגיש סיכומים. מסיבה זו בלבד ניתן היה ליתן נגדו פסק דין על מלוא סכום התביעות. בנוסף על הנימוק האמור, פסק הדין נגדו ינתן כיוון שהנני מקבל את הטענה כי עצם את עיניו בפני האפשרות כי הוא מתנהל מול נוכל. לא נראה כי הוא ניסה לברר פרטים כלשהם אודות אותו אדם שאמור היה להיות לקוח שלו (סעיף 15 לתצהירו), וזאת למרות שהוא התנהל מולו למשך כל שלבי העסקאות. עו"ד X היווה בעצם תחליף לבעלים לכל דבר ועניין בעסקאות. הוא פעל כאילו היה הבעלים ובשמו והלכה למעשה יצר מצג כי עומד אדם אמיתי מאחורי יפוי הכוח שמכוחו הוא לכאורה פעל. בנוסף, עו"ד X קיבל את שכרו - לפחות באופן חלקי - מאת התובעים, והלכה למעשה ייצג גם אותם בעסקה (השווה עם: ת.א. (ת"א) 583/98 דורנבאום רחל נ' עו"ד נחום סיבליו, עמ' 9 (נבו, 7.1.2002); ע"א (ת"א) 2108/03 עו"ד אריה סאמרלי נ' מינדה כץ, עמ' 21-22 (נבו, 13.2.2008). את שכרו הוא דאג לקבל מתוך כספי העסקה ולעומת זאת לא מצאתי כי נקט ולו בפעולה אחת בודדת כדי להבטיח את כספיהם של הרוכשים למקרה שתחול תקלה. 28. באשר לנתבע 2 אין המצב כה פשוט. בעניין החתימה של האדם שהיציג את עצמו כדן קליין, לא מצאתי סיבה לקבוע כי לא קיימת חובה לציין מקום הוצאת תעודת הזהות במסגרת האישור הנוטריוני. התקנות והתוספת אינן מבהירות באופן מפורש לכאן או לכאן ובמצב זה יש מקום לקבוע כי קיימת חובה למלא את כל הפרטים המתבקשים בטופס. לעומת זאת, לא היתה חובה באותו זמן לשמור העתק של צילום המסמך. 29. יחד עם זאת, בנסיבות, חיסור הפרט של מקום הוצאת תעודת הזהות אינו מהווה פגם משמעותי, אף לא כזה שבכוחו להעביר נטל הראיה או נטל השכנוע לידי הנתבע 1 על מנת שיראה שלא התרשל בביצוע תפקידו. על פי המתואר בתצהירו מדובר היתה בסיטואציה רגילה לגמרי בה מופיע אדם מצוייד בתעודה מזהה המבקש לערוך יפוי כוח נוטריוני; לא ברור כיצד הוספת מקום הוצאת תעודת הזהות היתה מוסיפה לבטחון הזהוי וטענת התובעים בעניין הינה טענה בעלמא. הכלים לזיהויו של אדם על ידי נוטריון הינם מוגבלים ביותר ולא נועדו לתפוס נוכלים של ממש אשר משתמשים בתעודות מזוייפות. יצויין כי אזכור פסקי דין אחרים בהם נקבע כי עו"ד שמחון אישר חתימות של אנשים שלא הופיעו בפניו אינו יכול לשנות למקרה הספציפי כאשר לא הוכח כי כך קרה גם במקרה דנן. 30. כפי שפורט לעיל, מי שהיה יכול לדאוג לבטחון כספם של הרוכשים היה הנתבע 1 שנמנע מלעשות כן. אשר על כן, התובענה נגד נתבע 2 נדחית. 31. הנני מחייב את הנתבע 1 לשלם לתובעים בכל אחד מההליכים את מלוא סכום התביעה, בת.א. 16600/05 על סך 602,000 ₪, ובת.א. 13027/07 את הסך של 1,240,000 ₪ בתוספת שכ"ט עו"ד של 5% והחזר הוצאות של האגרה ששולמה. בנוגע לתובענות נגד נתבע 2 ישא כל צד בהוצאותיו. זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 45 יום. ניתן היום, כ"ח אייר תשע"א, 01 יוני 2011, בהעדר הצדדים. רשלנות מקצועיתנוטריוניםרשלנות