1. המערער, שנולד ביום 23/07/44, לא שירת שירות חובה בצה"ל, וגוייס ביום 08/01/90, לשירות במילואים ואמור היה לסיים שירות מילואים זה ביום 26/01/90. שירת בתפקיד: נהג, בדרגת סמ"ר, חיל-החימוש. 2. בתאריך 21/01/90, במחנה קציעות, בעת שהמערער הלך בשביל המוביל לחדר-האוכל, נפל לתוך בור, ובעקבות הנפילה הזו נחבל בקרסול רגלו הימנית; אובחן כשבר שטופל ע"י חבישה אלסטית במשך 20 יום. 3. בתאריך 28/01/90 פנה המערער לקצין-התגמולים בתביעה להכיר בו כ"נכה", לפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום), ה'תשי"ט - 1959 [נוסח משולב], וזאת בגין הפגיעה האמורה לעיל. 4. וועדה-רפואית (בהרכב: ד"ר גבריאל מוזס וד"ר נפתלי ליברמן, שניהם מומחים למחלות אורטופדיות), בישיבתה מיום 25/09/90, רשמה את הצהרותיו של המערער - שהתלונן, כי אין הוא יכול להתאמץ עם רגל ימין; וכי כל מאמץ קטן מנפח לו את הרגל ויש לו כאבים ברגל - מצאה שהמערער מתהלך בחופשיות, ללא צליעה. בבדיקה: - ניתן לראות בלט בבסיס מטטרסל 5 לא רגיש וללא סימני צלקת. כנראה, הקלוס של איזור השבר. תנועות הקרסול - מלאות וחופשיות. צילום מיום 05/04/90 - מראה את השבר שעדיין לא מחובר לכל אורכו. לסיכום: מדובר בשבר בבסיס מטטרסל 5 שעבר חיבור מאותר או חיבור לא גרמי. ב"תיאור הפגימות" ציינה הוועדה הנ"ל: - א. אין השפעה על כושר הפעולה הכללי ואין הגבלה בתנועות "מותאם". ב. חבלה אצבע 2 עם פצעים ושבר ללא תזוזה בגליל המרוחק, ללא הפרעה תיפקודית. ג. הוועדה קובעת, לאשר למערער את חופשת המחלה מתאריך 20/03/90 עד ליום 16/04/90 (מועד בו חזר לעבודתו). מתאריך 16/04/90 סעיף "מתואם" 35 ו- 0% לצמיתות. 5. בתאריך 17/10/90 הודיע קצין-התגמולים למערער, כי לאחר עיון בתביעתו ובתוצאות הבדיקות הרפואיות ובהסתמך על החלטת הוועדה-הרפואית בישיבתה מיום 25/09/90, הגיע לכלל מסקנה, כי החבלה בקרסול ימין, מתאריך 21/01/90, אירעה בתקופת השירות ועקב השירות הצבאי, ונקבעה לו דרגת נכות: 0% מתאריך השחרור משירות במילואים. 6. בתאריך 22/10/90 פנה המערער לוועדה-הרפואית העליונה בערעור על החלטתו של קצין- התגמולים (מיום 17/10/90), שהסתמך על החלטת הוועדה-הרפואית מיום 25/09/90. 7. הוועדה-הרפואית העליונה, בישיבה מיום 02/12/90, רשמה את הצהרותיו של המערער - שהתלונן על כאבים ברגל ימין; וכי אין הוא מסוגל לעבוד את שעות העבודה הרגילות שלו, וכי כאשר הוא מרגיש כאבים הוא לובש מגן קרסול אלסטי. בבדיקה: - הולך בדריסה שלימה על שתי רגליו וללא צליעה. אין ניוון של שיריר השוק הימני והיקף השוקיים שווה משני הצדדים. אין שינוי בצורה החיצונית של הקרסול הימני ושל כף הרגל מימין. קיימת רגישות ללחץ על בסיס עצם המסרק החמישי בכף הרגל הימנית. התנועות בקרסול ושל האצבעות הרגל מלאות חופשיות. אין שינוי בצבע העור של כף הרגל. דופקי כף הרגל נמושים. הוועדה-הרפואית העליונה אישרה את החלטתה של הוועדה-הרפואית על דבר שבר בבסיס עצם המסרק ה- 5 של כף הרגל הימני ו- 0% אחוזי נכות. 8. בתאריך 09/12/92 פנה המערער לקצין-התגמולים בתביעה לבדיקה חוזרת עקב החמרה וכאבים בכף רגל ימין. 9. וועדה-רפואית (בהרכב: ד"ר יצחק לוי, ד"ר דן עטר וד"ר גדעון צוקר), בישיבתה מיום 04/02/93, רשמה את הצהרותיו של המערער - יש לי כאבים ברגל ימין, לא יכול למאמץ-יתר, בשינוי מזג-האוויר המצב מחמיר, בלילה ישן עם שני זוגות גרביים ברגל ימין, כי קר לי יותר. לאחרונה, צולע בגלל הכאבים. הוועדה התייחסה לטיעון הקשור להחמרה בכף רגל ימין. בבדיקה: - מתהלך ללא צליעה, מדגים בהליכה את הרמת הצד הליטראלי של כף הרגל, אך הוועדה התרשמה משיפשוף אחיד של הסוליות בשתי הנעליים ללא עדות לשינוי בלחץ. כמו-כן נמצא בלט מעל ראש מטטרסל 5 בצד הליטראלי זהה לרגל שמאל. הלוקוס-וולגוס - דו-צדדי. הוועדה גם עיינה בצילום כפות-הרגליים מיום 21/02/92, וציינה, כי השבר בבסיס מטטרסל 5 התחבר. ללא שינוי מצד שמאל. הוועדה-הרפואית הנ"ל קבעה: - "אין החמרה". 10. בתאריך 25/02/93 הודיע קצין-התגמולים למערער על החלטת הוועדה-הרפואית, מיום 04/02/93, שקבעה את דרגת נכותו ל- 2% (זאת בגין חבלה אחרת) וכי "אין החמרה" בגין החבלה בכף רגל ימין. 11. בתאריך 09/09/93 פנה המערער לקצין-התגמולים, שוב לבדיקה חוזרת, עקב הבעייה ברגל ימין. 12. וועדה-רפואית (בהרכב: ד"ר נפתלי ליברמן, ד"ר יצחק לוי וד"ר אבי כהן), בישיבתה מיום 07/12/93, רשמה את הצהרותיו החוזרות של המערער וציינה את תוצאות הבדיקה, תוך שהיא מדגישה שהמימצאים זהים למימצאים שהוזכרו בוועדות הקודמות. 13. בתאריך 26/12/93 הודיע קצין-התגמולים למערער על החלטת הוועדה-הרפואית מיום 07/12/93. 14. בתאריך 30/04/97 פנה המערער לקצין-התגמולים בתביעה לבדיקה חוזרת עקב החמרה וכאבים בכף רגל ימין. 15. וועדה-רפואית (בהרכב: ד"ר דן עתר, מומחה למחלות אורטופדיות וד"ר אבי כהן, מומחה למחלות נוירוכירורגיה), בישיבה מיום 24/07/97, רשמה את הצהרותיו של המערער - אותה כף רגל אין לי שום שינוי לטובה. עכשיו אני עובד רק 3-4 שעות לעומת 8 שעות קודם. עכשיו אני צריך לנוח. החלפתי כמה זוגות נעליים, זה לא עוזר לי. הוצע לי לעבור ניתוח. הוועדה-הרפואית עיינה בצילום כף הרגל, מיום 22/06/97, שלא היה בו מימצא מיוחד. מתהלך ללא צליעה. מסוגל לעמוד על קצות האצבעות ועקבים. יש לציין, הלוקס וולגוס בכף רגל שמאל. כף רגל ימין - תקינה. אין כל מימצא למטטרסולוגיה. אין יבלות מעל ראשי המטטרסלזיה. אין גם כל רגישות בנגיעה ומעליהם. רגישות קלה ביןראשי מטטרסזליה 3 ל- 4. הנעת מפרקי כף הרגל מלאה וחופשית. אין כל רגישות שהיא מעל בסיס עצם המסרק ה- 5. מסקנת הוועדה-הרפואית היתה, כי בשנת 1990 היה שבר בבסיס עצם המסרק ה- 5. עפ"י הבדיקה היום לא נותרה כל נכות בעקבות שבר זה. תלונותיו של המערער על החמרת מצב - אינה קשורה כלל לחבלה המוכרת. 16. בתאריך 02/09/97 הודיע קצין-התגמולים למערער, כי לאחר עיון בפרוטוקול הוועדה הרפואית, מיום 24/07/97 ובהסתמך על סעיף 35 ג' לחוק הנכים, הגיע לכלל מסקנה, כי נכות המערער, בגין החבלה בעצם המסרק ה- 5 בכף רגל ימין, מיום 21/01/90 הגיעה לקיצה וכיום לא נותרה נכות. דרגת נכותו של המערער נשארה 1% (אחד) כקבועה. 17. ביום 29/09/97 הגיש המערער ערעור בפנינו על החלטתו האמורה של קצין-התגמולים, מיום 02/09/97. 18. בהחלטה שניתנה על-ידנו ביום 30/09/97, הורינו למערער לדאוג להמציא, בהקדם, חוות- דעת רפואית של רופא-מומחה מטעמו, שיהא בה כדי לסתור את האמור במסקנותיה של הוועדה-הרפואית, מיום 24/07/97, שעליה הסתמך קצין-התגמולים, כאמור בסעיף 6 של פסק-דין זה וקבענו את הדיון בערעור זה, לישיבה ראשונה, ליום 22/03/98 בשעה 09:00. 19. מטעמו של המערער הוגשה לנו חוות-הדעת הרפואית של ד"ר אלכס וינדזברג, מומחה לכירורגיה אורטופדית, מיום 29/06/98 (מוצג מע/ 1) וכן תצהיר שעשה המערער, מיום 06/04/2000 (מוצג מע/ 1). 20. מטעמו של המשיב הוגש לנו תיקו-הרפואי של המערער (מוצג מש/ 1); החלטת הוועדה- הרפואית מיום 24/07/97, הנזכרת בסעיף 6 של פסק-דין זה (מוצג מש/ 2); וכן חוות-דעת רפואית של ד"ר דניאל פלוטקין, מומחה באורטופדיה, מיום 01/10/99 (מוצג מש/ 3), שבאה כתגובה לחוות-הדעת הרפואית של ד"ר אלכס וידזברג, הנזכרת בסעיף 9 של פסק-דין זה. 21. ביום 29/04/2001 שמענו את ההוכחות שהובאו בפנינו ע"י ב"כ בעלי-הדין. 22. תחילה העיד בפנינו ד"ר אלכס וינדזברג, שנחקר שתי-וערב, ע"י ב"כ המשיב, על האמור בחוות-דעתו הרפואית מיום 29/06/98, בחקירה חוזרת ע"י ב"כ המערער וכמו-כן הוא השיב לשאלות חברי-הוועדה. לאחריו, נחקר ד"ר דניאל פלוטקין, חקירה נגדית, ע"י ב"כ המערער, על האמור בחוות- הדעת הרפואית שלו, מיום 01/10/99. לא היתה חקירה-חוזרת ע"י ב"כ המשיב וחברי-הוועדה לא הציגו שאלות לעד זה. אחרון העדים היה המערער עצמו, שנחקר, חקירה-נגדית, ע"י ב"כ המשיב, על האמור בתצהירו מיום 06/04/2000. לא היתה חקירה-חוזרת ע"י ב"כ המערער וחברי הוועדה לא הציגו שאלות לעד זה. 23. בתום חקירת העדים הנ"ל הצהירו ב"כ הצדדים, כי אין להם עדים נוספים וביקשו להגיש את סיכומי-טיעוניהם, בכתב. 24. ניתנה החלטה בדבר הגשת סיכומים ונקבע, כי פסק-הדין יישלח לב"כ הצדדים והם פטורים מהופעה לשמיעתו. סיכומי ב"כ המערער הוגשו ביום 04/07/2001. סיכומי ב"כ המשיב הוגשו ביום 22/10/2001, לאחר קבלת הארכה להגשתם. וב"כ המערער השיב לסיכומי ב"כ המשיב ביום 11/11/2001. 25. המומחה הרפואי מטעם המערער, ד"ר אלכס וינדזברג, בדק את המערער בתאריך 17/05/98. בבדיקה נמצאה עדות לנאורומה של (Bilateral Heel Valgus). מבחינה רפואית, סבור ד"ר א. וינדזברג שלא ניתן לשלול לחלוטין "קשר סיבתי" בין השבר בבסיס של המפרק ה- 5, שהתחבר לאט ונאורומה שנוצרה כאן. ד"ר א. וינדזברג סומך על מכתב רפואי של ד"ר מאיר ניסקה, מנתח ומומחה לכף רגל ולמחלות אורטופדיות, מיום 11/06/96. המערער הופנה אל ד"ר מאיר ניסקה ע"י ד"ר נפתלי ליברמן, בתאריך 05/03/96, והוא כותב לו: - "ביקר אצלי מספר פעמים בגלל כאבים בכף רגל ימין (היה לו שבר בבסיס מטטרסל שנרפא). מצאתי מטטרגלגוס וקיבל פעמיים מדרסים, שלדבריו, לא עוזרים לו כלל. אני איני מוצא דבר נוסף ומאחר ולא עזרתי לו אני ממליץ שיופנה למומחה לכף רגל (ד"ר מאיר ניסקה ב'הדסה')". 26. מן הבחינה המעשית, נראה לנו, כי תלונותיו של המערער בגין כאבים אינם קשורות כלל למקרה הנדון. מאז שנת 1996 מתמקדות כאביו של המערער מעל הבסיס של האצבע הרביעית של כף הרגל הימנית. 27. אצל המערער אובחנה סטייה סימטרית של עקבים לכיוון ולגוס (Bilateral Heel Valgus) הגם שקיימת סטייה של עקבים בשתי הרגליים וצניחתה של הקשת האורכית של כפות הרגליים - לא קיימת כיום עדות של מימצא פתלוגי על רקע טראומתי. 28. הכאבים, שעליהם מתלונן כיום המערער אינם כלל באיזור השבר משנת 1990. 29. ה"קשר הסיבתי", שעליו מדבר ד"ר א. וינדזברג בין הנאורומה, הוא רופף ביותר. הנאורומה היא קרוב לוודאי על רקע ניווני, והיא תמיד מלווה בהפרועת ביומכניות הקשורות למבנה הרגל. כאמור, אצל המערער אובחנו מימצאים פתלוגיים הקשורים עם מבנה כפות הרגליים (ראה: סעיף 27 בפסק-דין זה). 30. אנו דוחים את הטענה בדבר קיום "קשר סיבתי" בין השבר בבסיס של המסרק ה- 5, מיום 21/01/90 לבין הנאורומה, שנתגלתה בשנת 1996. 31. הערעור נדחה והחלטת קצין-התגמולים מיום 02/09/97, לפיה הנכות בגין החבלה בעצם המסרק ה- 5 בכף רגל ימין - נשארת בעינה. 32. המערער ישלם הוצאות משפט, שכ"ט עו"ד ודמי-בטלה לעד בסך (כולל) של: - .3,000 ₪ (שלושת אלפים). הסכום יהא צמוד למדד וישא ריבית כחוק מיום מתן פסק-הדין ועד ליום התשלום המלא בפועל. 33. המערער רשאי לערער על פסק-דין זה, תוך 45 ימים מיום קבלתו. 34. מזכירות בית-המשפט: - א. תשלח לב"כ הצדדים - עותק מפסק-דין זה, לאחר שבישיבה מיום 29/04/2001, קיבלו פטור מהופעה לשמיעתו. ב. תעביר לקצין-התגמולים, ישירות, עותק מפסק-דין זה. ג. תחזיר לב"כ המשיב את התיק הרפואי, מוצג מש/ 1. ניתן היום ג' בטבת, תשס"ב (18 בדצמבר 2001) בהעדר ב"כ הצדדים. יעקב גנן, שופט (דימ.) ד"ר ל. וינוגרד מר ל. פלד אב בית-הדין חבר חבראחוזי נכותנכותרגלייםשבר