באוקטובר 1994, במהלך משחק כדורגל, נפצע המערער: 1. עניינו של ערעור זה, הינו פגימה הקשורה בתסמונת פוסט-פליבטית על רקע פקקת במסתמים הורידיים. 2. בתאריך 04/05/99, פנה המערער לקצין התגמולים בתביעה להכיר בו כ"נכה", לפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום), ה'תשי"ט - 1959 [נוסח משולב], וזאת בגין הפגימה האמורה. 3. בתאריך 11/1/00, הודיע קצין-התגמולים למערער, כי החליט לדחות את תביעתו ובהסתמכו עלתוצאות הבדיקות ועל חוות-דעת רפואית, מיום 29/11/99, הגיע לכלל מסקנה, שלא קיים "קשר סיבתי", בין המחלה הנדונה לבין תנאי שירותו במשטרה של המערער, כמשמעות ביטוי זה בסעיף 1 לחוק הנכים. 4. חוות-דעת הרפואית מיום 29/1/99, המוזכרת לעיל, היא חוות-דעתו הרפואית של פרופ' רפאל ולדן, מומחה לכירורגיה כללית ולכירורגיה כלי-הדם. 5. מציין פרופ' ר. ולדן בחוות-דעתו, כי המערער בן 39 שנים, ושימש כקצין הוצאה לפועל במרחב הנגב במשטרת ישראל, בתפקיד אשר חייבו ישיבה ממושכת. באוקטובר 1994, במהלך משחק כדורגל, שבר את המילאולוס החיצון בקרסול ימין. הרגל קובעה בגבס, ולאחר הורדת הגבס, היתה נפיחות של הגף ואובחנה פקקת הורידים העמוקים. בתאריך 17/7/95, בבית-החולים "שערי-צדק", בירושלים, עבר בדיקה במעבדת כלי דם ובגף התחתון הימני, נמצאה אי-ספיקה ורידית, שמקורה בורידים העמוקים, עם שאריות קרישים; ואילו בצד שמאל, נמצאה אי-ספיקה קלה בוריד הפמוראלי, ללא אי-ספיקה בוריד הפופליטלי ובמערכת השטחית. בסיכום חוות-דעתו קובע פרופ' ר. ולדן, כי המערער סבל מפקקת הורידים העמוקים בגף תחתון ימין, בעקבות הקיבוע לאחר השבר בקרסול. 6. על החלטתו של קצין-התגמולים הגיש המערער את ערעורו הנוכחי ביום 25/1/00. 7. לטענת המערער, הוא סובל כיום מפגיעה בורידים העמוקים ומשתמש בכדורי "קומדין" לדילול הדם. אין המערער יודע כיצד נגרמה הפגימה, ויכול להיות שהיא כתוצאה מישיבה ממושכת או מקיבוע לא נכון של הגבס. הגם שמשחק כדורגל לא היה במסגרת המשטרתית, פעל המערער על פי הנחיות המשטרה לפיה, יבצעו השוטרים פעילות ספורט בזמנם החופשי. 8. לכתב הערעור לא צורפה כל חוות-דעת רפואית של מומחה רפואי מטעמו של המערער, שיש בה כדי לסתור את האמור בחוות-הדעת הרפואית , עליה סמך קצין-התגמולים, כאמור בסעיף 3 של פסק דין זה בדחותו את תביעת המערער. 9. בהחלטה שניתנה על ידנו ביום 27/1/00, הורינו למערער לדאוג להגיש לנו, בהקדם, חוות-דעת רפואית, כאמור לעיל, וקבענו ערעור זה לדיון, לישיבה ראשונה, ליום 29/10/00. 10. עפ"י בקשת המערער, מיום 12/6/00 הוקדם הדיון ליום 9/7/00. 11. ביום 9/7/00 נפתח הדיון במעמד הצדדים. ב"כ משיב הגיש לנו את תיקו-הרפואי של המערער, שנתקבל וסומן כמוצג מש/1. המערער הצהיר, כי אין בדעתו להגיש חוות-דעת רפואית של מומחה-רפואי מטעמו משום שהוא מסתמך על חוות-הדעת הרפואית דלעיל של פרופ' רפאל ולדן, מיום 29/11/99. לטענתו כל המרכיבים של תנאי-השירות שלו, כשוטר, לא עמדו בפני פרופ' רפאל ולדן שעה שכתב את חוות-דעתו שקבעה, כאמור, שהפגימה אינה קשורה לשירות. עוד הצהיר המערער, כי בדעתו להגיש את הוראות "דף לשוטר" , שבו מפורטים הוראות בדבר שמירת הכושר-הגופני גם בזמנו החופשי; וכן יגיש תצהיר שנעשה על ידו. לבסוף, הצהיר המערער, כי משחק הכדורגל באוקטובר 1994, לא היה במסגרת "יום ספורט" מטעם המשטרה, אלא במסגרת פרטית על מנת לשמור על הכושר-הגופני עפ"י הוראות המשטרה. 12. המשך הדיון נדחה ליום 1/1/01. 13. ואכן בנוסף לתצהיר, שנעשה על ידי המערער ביום 14/7/99 והמצוי בתיקו-הרפואי הגיש לנו המערער תצהיר נוסף, שנעשה על-ידו ביום 12/7/00 (מוצג מע/1). כמו-כן הגיש לנו המערער עותק-צילומי של "דף שוטר", שהוצא ע"י ניצב יאיר יצחקי, ראש אגף כח-אדם במשטרה (מוצג מע/2). בקטע הרלוונטי עליו מסתמך המערער נאמר: - "קח את הכושר הגופני לידיים... משטרת-ישראל רואה בפיתוח הכושר-הגופני חלק מתרבות הארגון ומאבני-היסוד בכשרויות איש המשטרה, המקנה לו יכולת מבצעית ואפשרות לביצוע יעיל יותר של תפקידו. המשטרה רואה בשוטר אחראי לשמירת כושרו-הגופני ולשיפורו בכל עת והיא תעודד את הפעילות בנושא ותתמוך בה. בדיקת הכושר-הגופני תתבצע לשוטרי המיגזר היעודי באמצעות בוחני בר-אור פעמיים בשנה, במסגרת היחידות. הנחיות לביצוע המבחנים תתפרסמנה בהקדם. לתשומת לבכם - פעילות גופנית שיטתית, מחייבת בדיקת רופא" 14. ביום 11/9/00, הגישה לנו ב"כ המשיב כתב-תשובה, שבו הובאו הטענות, כדלקמן: - "א. המערער שהינו שוטר, הגיש תביעה לקצין-התגמולים להכיר במחלת פקקת הרידים בה הוא לוקה, כמחלה אשר נגרמה עקב השירות הצבאי. לטענת המערער, במהלך אוקטובר 1994 שיחק בכדורגל, באופן פרטי, ושבר את המיליאולוס החיצון בקרסול רגל ימין. כתוצאה מכך, קובעה רגלו של המערער בגבס במשך חודש וחצי, דבר אשר גרם לטענתו לפקקת הורידים. ב. תביעתו של המערער נדחתה ע"י המשיב בהסתמך על חוות-דעתו של פרופ' ולדן מיום 29/11/99, שלפיה לפיו סובל המערער מפקקת ורידים בעקבות הקיבוע שלאחר השבר הקרסול. ג. המשיב יטען, כי מחלת הבסיס ממנה חלה המערער הינה שבר בקרסול כתוצאה ממשחק כדורגל. מדובר במשחק פרטי אשר לא קשור לשירות הצבאי. אשר על כן, יש לדחות את הערעור מנימוק זה. ד. המשיב יוסיף ויטען, כי הטיפול שניתן למערער לאחר השבר בקרסול ניתן במסגרת רפואית פרטית ולא ע"י רופא צבאי. כמו כן, המערער לא הופנה לרופא כל שהוא ע"י המשיב אלא פנה מיוזמתו לרופא. אשר על כן, האחריות לתוצאות הטיפול הרפואי, הינן על המערער ולא על המשיב. ה. המשיב יוסיף ויטען כי הטיפול שניתן למערער כתוצאה מהשבר בקרסול, היה קיבוע הרגל. אין חולק, שטיפול זה היה טיפול הכרחי ולא היה טיפול רשלני. אשר על כן, האחריות לתוצאות הטיפול הרפואי הינה על המערער ולא על המשיב". 15. ביום 5/10/00 ניתנה ע"י קצין-התגמולים החלטה חדשה, וזאת בהמשך להחלטתו מיום 11/1/00 (ראה: פסקה 3 בפסק דין זה), לאחר שהובהר שההחלטה מיום 11/1/00 לא נוסחה כיאות. נאמר בהחלטה זו, כדלקמן : - "הריני מתכבד להודיעך , כי בהסתמך על חוות-הדעת הרפואית, מיום 29/11/99 וחומר ההוכחות שברשותי הגעתי למסקנה, כי אין קשר בין תנאי-שירותך המשטרתי לבין המחלה והטיפול בה ומשחק הכדורגל, שהינו אירוע פרטי ואינו עקב תנאי-שירותך האמור, כמשמעותו ביטוי זה בסעיף 1 לחוק הנכים". באחת, לטענת המשיב: - א. לא קיים "קשר סיבתי" בין תנאי-שירותו של המערער לבין הפגימה, נשוא הערעור; ב. משחק הכדורגל הינו אירוע פרטי, שאינו נכלל בהגדרת "עקב השירות"; ג. פגיעה בעת משחק כדורגל, בתקופת חופשה, תוכר כפגיעה "עקב השירות" אך ורק אם הוטל עליו, באופן מופרש וע"י מפקדו, לעשות פעולה כלשהי שבמסגרתה הוא נפגע. 16. ביום 1/1/01 הופיעו בפנינו הצדדים וב"כ המשיב ביקשה לאפשר לה הגיש חוות-דעת רפואית נוספת, לעניין טיב הטיפול-הרפואי שהוענק למערער. לטענתה, אם ייקבע שמשחק כדורגל אכן היה במסגרת השירות במשטרה, הרי שהטיפול הרפואי שאותו קיבל המערער, היה טיפול-רפואי טוב ואין המשיב אחראי למצבו של המערער. 17. ביום 14/3/01 הגישה לנו ב"כ המשיב את חוות-הדעת הרפואית הנוספת של פרופ' רפאל ולדן, מיום 24/1/01, וזאת כתגובה לטענות שהועלו ע"י המערער; וביום 26/3/01 הגישה לנו ב"כ המשיב את פקודת-הקבע מס' 08.01.09, שעניינה "חבלות אנשי המשטרה". 18. בדיון מיום 12.7.01 הצהירו הצדדים, כי אין להם מסמכים נוספים להגשה והם מבקשים לקבוע ערעור זה, לשם שמיעת ההוכחות. המערער חזר על הצהרתו, לפיה הוא מסתמך על חוות-הדעת הרפואיות של פרופ' רפאל ולדן, שהוגשו מטעם המשיב, וכי אין בדעתו להגיש חוות-דעת רפואית נגדית, של מומחה-רפואי מטעמו. 19. ביום 30.9.01 הוחל בשמיעת ההוכחות והמערער נחקר ע"י ב"כ המשיב, שתי-וערב, על האמור בתצהיריו מיום 14/7/99 ומיום 12.7.00. המערער גם השיב לשאלות חבר הוועדה, ד"ר ל.ווינוגרד. בתום דברי העדות הנ"ל, הצהיר המערער, כי אין בדעתו להגיש חוות-דעת רפואית גם לעניין רשלנות-הטיפול, ולגבי טיב-הטיפול-הרפואי, שהוענק לו. 20. בשלב זה הצהירו הצדדים, כי אין להם עדים נוספים וביקשו להגיש את סיכומי-טיעוניהם, בכתב. ניתנה החלטה בדבר הגשת הסיכומים והודע, כי פסק הדין יישלח לצדדים והם פטורים מהופעה לשמיעתו. סיכומי המערער הוגשו לנו ביום 12.11.01 וסיכומי ב"כ המשיב הוגשו לנו (לאחר הארכה) ביום 28.1.02. 21. הרקע האישי: על סמך דברי העדות של המערער,על סמך האמור בתיקו הרפואי (מוצג מש/1) ועל סמך יתר החומר שהוגש לנו, אנו קובעים את העובדות כדלהלן: - א. נולד ביום 11.7.60; ב. בתאריך 15.5.78 גוייס, לשירות חובה, בצה"ל; ג. בעת גיוסו נקבע לו פרופיל-רפואי: - 97; ד. שירת כלוחם ב"גולני" בתפקיד של סמל מחלקה; ה. בתאריך 14/5/81, בתום שלוש שנות שירות, שוחרר מצה"ל בדרגת: - סמ"ר; ו. בתאריך 1.9.81 התגייס לשירות במשטרה, והוא משרת במשטרה בדרגת: רב-פקד; ז. תחילה שירת בתפקיד לוחם במג"ב ימ"מ; ח. בתאריך 21.3.82 שימש בתפקיד מפקד סיור, בגיזרת הישובים במשטרת אופקים; ט. בתקופה שבין 29/7/84 עד ל-16/10/84 הוכשר כקצין אג"מ (מג"ב); י. בתקופה שבין 28/10/84 ועד ל-6/12/84 הוכשר כקצין השלמה חילית; יא. בתאריך 1.1.85 הוצב למג"ב ירושלים בתפקיד של מפקד מחלקה; יב. בשנים 1989/90 השתתף בקורס קצינים; יג. בתאריך 25.10.92 ועד לתאריך 26.2.93 השתתף בקורס קצינים מתקדם; יד. עד לשנת 1995 שימש כמפקד יחידת ההוצאה לפועל במרחב הדרום. 22. תביעתו הקודמת של המערער: התביעה הקודמת של המערער שימשה נושא פסק-הדין שניתן על ידנו ביום 10.8.97 (בתיק ע.נ 150/96), ערעור שהוגש ע"י קצין-התגמולים לבית המשפט המחוזי, בבאר-שבע (בתיק ע.א 1187/97, מיום 26/5/98), ערעור שהוגש ע"י קצין-התגמולים לבית-המשפט העליון (בתיק רע"א מס' 4391/98, מיום 18/4/99) והחלטה של כב' הנשיא א.ברק בה דחה בקשה לדיון נוסף (בתיק דנ"א 2861/99, מיום 27.5.99). 23. לאמור לעיל יש עוד להוסיף את העובדות הבאות: - בתאריך 13/8/92 הופנה המערער לבית-החולים לשם בירור כלי-הדם עקב סתימת ורידים וכן לבדיקת C.T. (טומוגרפיה ממוחשבת) ; אושפז בבית-החולים ע"ש "סורוקה", בבאר-שבע, מיום 30.8.92 ועד ליום 24/9/92; מששוחרר מבית-החולים נקבע, כי יש לשחררו מפעילות גופנית במשך 3 חודשים הגם שיכול הוא ליטול חלק בלימודים עיוניים. 24. בתאריך 1.11.92, פנה לקצין-התגמולים בתביעה להכיר בו כ"נכה", לפי חוק הנכים וזאת בגין הפגימה הקשורה למחלת הטרמוזיס, שנתגלתה ביום 12.8.92, וכן עקב כאבי-ראש וקושיי נשימה. 25. קצין-התגמולים דחה את תביעת המערער מיום 1.11.92, והמערער פנה לקצין-התגמולים בבקשה ל"דיון נוסף". בתאריך 19.9.96 דחה קצין-התגמולים את בקשת המערער לדיון נוסף והערעור שנדון על ידנו בתיק ע.נ 150/96, הינו,כאמור, על החלטתו זו של קצין-התגמולים. 26. חרף הטיעונים המשפטיים ההכרעה בערעור זה היא עובדתית בעיקרה. כפי שנאמר לעיל, עוד בתאריך 1/11/92 פנה המערער לקצין התגמולים בתביעה הקשורה עם כאבים, בין היתר, גם ברגל ימין. המערער מציין, כי במהלך אישפוזו בבית החולים ע"ש "סורוקה", בבאר-שבע, בתקופה שמיום 30.8.92 ועד ליום 24/9/92 אובחנה אצלו דלקת, בין היתר, ברגליים. במצב דברים זה הועבר המערער מתפקידו והלכה למעשה, הוטל עליו תפקיד-מינהלי, כמפקד יחידת ההוצאה לפועל, ואכן המערער גם טען, לכתחילה, ששירתו קשור עם תנאי-ישיבה ממושכת. 27. נראה,איפוא, כי המערער סבל ממחלת הפקקת לפחות שנתיים לפני אותו אירוע של משחק כדורגל שהתקיים רק בחודש אוקטובר 1994. 28. אין מקרה זה דומה למקרה שנדון על ידינו בערעור ע.נ 28/95 (נחום בוגדרי נ' קצין-התגמולים , פסק הדין מיום 11/10/99), שבו קבענו שכאשר חייל (ומוטטיס-מוטנדיס: "שוטר") מקבל טיפול רפואי, בתקופת השירות הצבאי (המשטרתי) שלו, המבחן האמיתי אינו אם הטיפול-הרפואי הוא "לטובתו" או "לטובת הצבא" (המשטרה). מסתמא, כל טיפול-רפואי הוא תמיד לטובת החולה, או לפחות, מתכוונים לטובתו. ברם, כאשר אדם זכאי, בתקופת השירות לטיפול-רפואי, בגין פגימה זו או אחרת (תהא: מולדת או נרכשת), יש בטיפול-הרפואי הזה, כשלעצמו, כדי לעשות את הטיפול ל-"אירוע צבאי" ("עקב השירות"). 29. בית-המשפט המחוזי בבאר-שבע דן בערעור שהוגש ע"י קצין-התגמולים (ע.א 1285/95) וביום 4.5.00 דחה בית-המשפט לערעורים את הערעור (בפסק דין שניתן ע"י כב' השופטת השירות רויטל יפה - כ"ץ בהסכמת חבריה להרכב), בקובעו, שבתקופת השירות היה המערער זכאי לטיפול-רפואי בגין כל פגימה גם אם אינה קשורה בשירות. 30. לא הוגש ערעור על פסק-הדין דלעיל, ובכך הפך פסק-הדין הנ"ל של בית המשפט המחוזי, לפסק-דין חלוט. 31. הטענה היסודית בעניינו של תיק הערעור בע.נ 25/95 (נחום בוגדרי), ושלה נתנו משקל, היתה, כי המערער נאלץ לעבור את הניתוח לצרכי הצבא ומטעמים של מדיניות המשפטית, יש להכיר בו כ"נכה", לפי חוק הנכים, בגין הפגימה האמורה בעקבות הניתוח. 32. שונים לחלוטין הם פני-הדברים במקרה הנוכחי. 33. בעדותו בפנינו מודה המערער, כי נפגע פגיעה קודמת, כי בשנת 1992. למרות מוגבלותו של המערער מעיד הוא , כי לא היה צריך לקבל אישור-רפואי לעסוק בפעילות-גופנית ולשחק כדורגל. ומוסיף ואומר הוא, כי מיום הניתוח בשנת 1992 ועד 1994, הרגשתי שהבראתי ושמרתי באופן פרטי על כושר-גופני, ללא התייעצות עם הרופא-המשטרתי. בנושא של "בוחני בר-אור", הרופא אסר עלי לבצע את הבדיקות ואת המבחנים, שהם הם בוחני כושר-גופני מטעם המשטרה, כי הוא ידע שאני עדיין לא כשיר. סוגיית משחקי הכדורגל לא נדון עם הרופא-המשטרתי, כי אני לא אמרתי לו שאני משחק כדורגל. 34. עולה איפוא, כי חרף נתונים, אשר עשויים להחמיר את מצבו, בחר המערער לשחק כדורגל להנאותו האישית תוך התעלמות מהסיכונים הכרוכים במשחק זה וניתן להניח, כי השבר שנגרם בקרסולו הינו תוצאה ישירה מסיכון שנטל על עצמו. 35. טענת המערער, שבה הוא קושר את משחק הכדורגל לפעילות גופנית, ההכרחית לשם שמירת כושרו, אינה מתקבלת על דעתנו ואנו דוחים אותה בכל מכל, ומה עוד שהמדובר ב"גירסה מאוחרת". 36. לשאלת טיב הטיפול-הרפואי: למעלה מן הצריך לעניין זה, נוסיף ונאמר, כי לאחר שהמערער שבר את קרסולו בעת משחק-הכדורגל, קובע השבר בגבס. לאחר הקיבוע, היה המערער נתון בפרק זמן-מה במצב של חוסר תנועתיות. לא מדובר כאן בקיבוע שלא היה מוצדק או לא היה נחוץ. אין בפנינו כל טענה כי הקיבוע בוצע בניגוד לכללי האמנות-הרפואה. 37. כאמור, בתאריך 17/7/95 עבר המערער בדיקה מעבדת כלי-דם בבית החולים "שערי צדק" בירושלים. בבדיקה זו נמצאה אי-ספיקת ורידית בגף תחתון, שמקורה בוורידים העמוקים, עם שאריות-דם (שאריות תרי-מבוס). בצד שמאל נמצאה אי-ספיקה קלה בווריד הפורמלי, ללא אי ספיקה בווריד הפופליטאלי ובמערכת השטחית. 38. בבדיקתו של המערער ע"י פרופ' רפאל ולדן, בתאריך 29/11/99, נמצא וריד דליית קטן בקידמת שוק- ימין עם פגימציה אופיינית של אי-ספיקה וורידית כרונית לכל אורך החלק הפנימי של השוק. 39. לדעתו של פרופ' ר. ולדן, סבל המערער מפקקת-הוורידים העמוקים בגף-התחתון ימין, בעקבות הקיבוע, לאחר השבר בקרסול, נותרה תסמונת פוסט-פליבית בשל פגיעת הפקקת במסתמנים הוורידים. הקיבוע בגבס היה הכרחי כתוצאה מהשבר בקרסול וכי בנסיבות של חוסר-תנועתיות קיימת נטייה להיווצרות פקקת של הוורידים העמוקים. מיד עם הסרת הגבס נעשתה האבחנה ולמערער ניתן הטיפול המקובל בנוגדי-הקרישה ולאור זאת לא היתה כל רשלנות-רפואית בטיפול במערער. 40. לא הובאה בפנינו כל חוות-דעת רפואית, מטעם המערער, לעניין רשלנות-רפואית לגבי הטיפול שקיבל, ואנו דוחים כל טענה משתמעת בקשר לכך. 41. אנו מחליטים לדחות ערעור זה. 42. המערער ישלם למשיב הוצאות משפט ושכר-טירחת עו"ד בסכום כולל . - 2,500 ₪. הסכום הנ"ל יהא צמוד למדד וישא רבית חוקית מיום מתן פסק-הדין ועד ליום התשלום בפועל. 43. למערער קנויה זכות לערער על פסק-דין זה כקבוע בסעיף 34 לחוק הנכים. 44. מזכירות בית המשפט: - א. תשלח לצדדים הנוגעים - עותק מפסק-דין זה, לאחר שבישיבה מיום 30.9.01 קיבלו פטור מהופעה לשמיעתו. ב. תשלח לקצין-התגמולים, ישירות, עותק מפסק-דין זה. ג. תחזיר לב"כ המשיב - את התיק-הרפואי של המערער (מוצג מש/1). ניתן היום י"ד באלול, תשס"ב (22 באוגוסט 2002) בהעדר הצדדים. יעקב גנן, שופט (דימ.) ד"ר ל. ווינוגרד י. פישר אב בית-הדין חבר חברכדורגלדיני ספורטצבאחיילים