א. רקע וכתבי טענות 1. עניינו של פסק הדין הוא תביעה שהגישו התובעים בגין תאונת דרכים שאירעה להם ביום 21/5/00 בשעות הערב המוקדמות, עת נהג התובע מס' 1 (להלן: "התובע") ברכבו כשרעייתו - התובעת מס' 2 (להלן: "התובעת") ישובה לצידו (להלן: "התאונה"). 1.1 הרכב בוטח ע"י הנתבעות עפ"י פקודת ביטוח כלי רכב מנועי [נוסח חדש] תש"ל - 1970 ועפ"י חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה - 1975 (להלן: "החוק"). 1.2 התאונה ארעה ברח' העבודה באשדוד, כאשר התנגשה מכונית התובעים במשאית שנסעה לפניהם ועצרה עצירת פתע. 2. בהתאם לנטען בכתב התביעה, נחבל גופם של התובעים בתוך חלל המכונית והם ספגו מכות חזקות בראש ובעמ"ש הצווארי, הגבי והמותני. 2.1 התובע קיבל גם מכה חזקה בשוקית ובקרסול רגל ימין. 3. עוד נטען בכתב התביעה - לגבי התובע - כי לאחר התאונה הוא שב לביתו בתקווה שהזמן והמנוחה יעשו את שלהם והכאבים יחלפו, אלא שהכאבים התגברו ועל כן פנה התובע, למחרת היום, לביה"ח "קפלן" לשם קבלת טיפול רפואי ראשוני, בדיקות אורתופדיות ונוירולוגיות. 4. בתום הטיפול שוחרר התובע לביתו עם הוראות למנוחה והמשך טיפול ומעקב במסגרת קופ"ח. 4.1 בעטיו של טיפול זה, ביצע התובע בדיקות נוספות וכן צילום C.T. לעמ"ש צווארי ואובחן כי הוא סובל מבלט דיסק בחוליות 6-5C הגורם ללחץ וכן בלטי דיסק בחוליות 4-3L, 5-4L ו- S1-L5. 4.2 התובע טופל גם בטיפולים פיזיותרפיים. 5. בנוסף, לטענת התובע, הוא סובל ויסבול בעתיד מכאבי ראש, כאבים והגבלות תנועה בעמ"ש הגבי, צווארי ומותני וכן בקרסול ימין המקרין לרגל ימין כולה, הוא מוגבל בחייו הפרטיים ובעבודתו, מתקשה בפעולות פיזיות, פחתו הנאותיו מהחיים וכן פחת כושר עבודתו. 6. עובר לתאונה, כך נטען בכתב התביעה, היה התובע צעיר בן 29, בריא בגופו ובנפשו, אשר תפקד ללא סייג, עבד כפועל בניין והשתכר כ- 3,000 ₪ בתלוש שכר ועוד 2,000 ₪ מעבודות פרטיות. 6.1 לטענתו, נאלץ להעדר למשך חודש ימים מעבודתו; 6.2 נאלץ להוציא כספים על רכישת תרופות, נסיעות לבדיקות. 6.3 נגרם לו הפסד שכר ועקב נכותו התפקודית הגבוהה, לטענתו, מהרפואית, ויגרמו לו הפסדי שכר גם בעתיד. 7. בהתאם לנטען בכתב התביעה, לגבי התובעת, גם היא שוחררה לביתה לאחר שנבדקה, עם הוראות למנוחה ומעקב וביקורת בקופ"ח. 7.1 התובעת סבלה ותסבול מסחרחורות, כאבים והגבלות תנועה; 7.2 עובר לתאונה היתה בת 28, בריאה בגופה ובנפשה ועבדה ותפקדה ללא בעיות; 7.3 נאלצה להוציא כספים בגין נסיעות. 7.4 בעת התאונה, היתה בחופשת לידה אולם עובר לת"ד, עבדה כפקידה בבנק. 8. לטענת הנתבעות, בהתאם לנטען בכתב הגנתן, לתובעים לא נגרמו פגיעות בתאונה ובאם נגרמו, הן אינן כתוצאה מהתאונה. וכן לגבי התובע, המדובר בתאונת עבודה. 8.1 בישיבת קדם המשפט הראשונה, חזרו בהן הנתבעות מטענתן הנ"ל, שהמדובר בתאונת עבודה. 9. עוד טענו הנתבעות, כי התובע לא סבל מכאבים והגבלות תנועה ושב לתפקוד רגיל במהירות. 9.1 התובע לא נזקק לטיפולים כתוצאה מהתאונה; 9.2 הפגיעה בקרסול הימני של התובע נובעת מפגיעה מאוחרת לתאונה, אשר אירעה ביום 2/2/01; 9.3 הנזקים הנטענים הינם מופרזים והתובע לא עשה להקטנת נזקיו. 10. בנוסף טענו הנתבעות, כי התובעת נפגעה באורח קל ביותר ומצב בריאותה תקין. היא לא נזקקה לטיפולים ולא סבלה מכאבים והגבלות תנועה. 10.1 הנזקים הנטענים על ידה מופרזים ואינם נובעים מהתאונה והתובעת כלל לא עשתה להקטנת נזקיה, באם קיימים. 11. לבדיקת התובע מונה מומחה אורתופדי מטעם בית המשפט, הפרופ' מ. ליברגל (להלן: "המומחה הרפואי"), אשר קבע כי לתובע לא נותרה נכות צמיתה בגין התאונה, אלא נכויות זמניות שונות לתקופה שמיום התאונה ועד ליום 30/6/01. 12. על אף שהצדדים הגישו תחשיבי נזק וביהמ"ש נתן להם הצעה לפשרה, לא הצליחו הצדדים להתפשר והתיק נקבע להוכחות. 13. מטעם התובעים העידו הם לעצמם וכן הוזמן המומחה הרפואי לעדות; מטעם הנתבעות לא היו עדים. התובע ב. הנכות הרפואית 1. כמפורט לעיל קבע המומחה הרפואי, כי לתובע לא נותרה כל נכות בגין התאונה וקבע אך ורק נכויות זמניות שונות. 2. בשל הקביעה הנ"ל של המומחה הרפואי, הוא זומן לחקירה נגדית על פי בקשת ב"כ התובעים. 3. לטענת ב"כ התובעים, שגה המומחה בקביעתו ועל כן, אין לקבל את חוות דעתו ויש לקבוע כי קיים קשר סיבתי בין הסימפטומים בצוואר לבין התאונה. 4. לטענתו, התובע התלונן עוד בחדר המיון על כאבים בצוואר וסימפטומים המתאימים למנגנון "צליפת השוט" ואף המומחה העיד על כך. 4.1 עובדת קיומן של שתי תלונות על כאבי צוואר מעובר לת"ד, ללא המשך טיפול וללא פנייה לאורתופד - אין בה ולא כלום ואין מדובר בבעיה מתמשכת. 5. עוד טוען ב"כ התובעים, כי המומחה הרפואי שלל את הקשר הסיבתי מכוח העובדה שהתובע שיחק כדורגל כחצי שנה לאחר התאונה וכן, כי ישנו מיעוט בתיעוד רפואי משך זמן של 4 חודשים מיום התאונה. 6. אולם, לטענת ב"כ התובעים, כשנשאל המומחה כיצד הוא יכול לדעת שהספזם הצווארי אינו תוצאה של התאונה הוא ענה: "אני באמת לא יכול לדעת" (עמ' 3 לסיכומי התובעים). 6.1 על כן, סובר ב"כ התובע, שהמומחה אינו החלטי בשאלת הקשר הסיבתי. 7. בנוסף, טוען ב"כ התובעים, כי המומחה הסכים בחקירתו לעובדה שהתובע התלונן על הכאבים בצווארו, עוד בחדר המיון וכן כי סביר הדבר שבפציעות מסוג צליפת השוט הכאבים המשמעותיים מופיעים מאוחר יותר. 7.1 למומחה לא היה הסבר משכנע - לטענתו - לתיעוד הרב שהוצג לו בגין טיפולים שעבר ועובר התובע כתוצאה מהפגיעה בעמ"ש הצווארי. 7.2 לטעמו של ב"כ התובעים, אין הסבר אחר להוצאת כספים רבים לטיפולים רפואיים בצירוף התיעוד הרפואי הנלווה, אלא שקיימת פגיעה כאמור. 8. עוד טוען ב"כ התובע, כי מסקנות המומחה הרפואי בחוות דעתו - סותרות אחת את השניה, שכן המומחה שולל את הקשר הסיבתי בין הסימפטומים לתאונה, אולם מאידך הוא מעניק לתובע נכויות זמניות בגין התאונה לתקופה העולה על שנה. 8.1 היות ותלונות התובע התמקדו בפגיעה בצוואר, ברי כי הנכות הזמנית שנקבעה בגין אותן תלונות נובעת מהתאונה. 8.2 התיעוד הרפואי הרב הנמצא בתיק מוכיח, כי לא ניתן לומר שהתובע לא נפגע בצורה זו או אחרת. 9. יתרה מכך - טוען ב"כ התובע - המומחה לא הסביר על בסיס איזו תקנה הוא קבע לתובע 0% נכות. 9.1 לטעמו, לתובע שינויים ניווניים המשפיעים בצורה קלה על כושר הפעולה ועל כן, בהתאם להוראת תקנה 35(1)(ב) לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז - 1956 (להלן: "תקנות נכות"), ניתן וצריך היה לקבוע לתובע נכות של 10%. 10. סבורני, כי לא ניתן לקבל את טענותיו של ב"כ התובע. 11. עיון בחוו"ד המומחה הרפואי מראה, כי התובע נבדק על ידי המומחה בבדיקה פיזית, אשר תוצאותיה לגבי תנועות הגוף - תקינות וכי לא נמצאה כל נכות גופנית. 11.1 עוד מציין המומחה הרפואי, כי התעוד שנמצא בתיק וקשור לתאונה, אינו מתאים לחבלה בעוצמה חמורה לעמוד השדרה. 12. גם בחקירתו הנגדית לא חזר בו המומחה הרפואי מקביעתו זו. 13. בעמ' 5 לפרוטוקול, ש': 20- 26 אמר המומחה הרפואי: "הקביעה וההתייחסות של מסקנות חוות דעתי, אינה רק התאמה של הממצאים לתקנות המל"ל, אלא נסיון להתייחס גם לעניין הרפואי וגם לעניין הנסיבתיות וציינתי, שעפ"י החומר שעמד בפני עפ"י ממצאי הבדיקה, עפ"י התמונות סביב התאונה, משך הזמן שחלף מהתאונה עד הופעות הסימפטומים בגב, העבר הרפואי שתיעד בעיות בגב, בגב העליון, בעת משחק כדורגל, משחק אחרי התאונה - כל אלה עמדו בפני בזמן שכתבתי את הדיון ועל כן הגעתי למסקנה אותה כתבתי בחוות דעתי". 14. כאמור, מציין המומחה הרפואי, כי אירע אירוע נוסף מאז התאונה, שבו נאמר, כי התובע נפל במשחק כדורגל כמחצית השנה לאחר התאונה ומאז הוא מתלונן על כאבים בצורת דקירות בכפות הידיים ובבדיקה נמצא ספזם שרירי מינימלי בצוואר. 14.1 בחקירתו הנגדית הצהיר התובע, כי אכן נפגע ביום 8/9/00 כתוצאה ממשחק כדורגל, ובעקבותיה פנה לטיפול רפואי (להלן: "האירוע" ו/או "הפגיעה בכדורגל"). 14.2 לשאלת ב"כ התובע, כיצד הוא יכול לדעת אם הספזם הוא תוצאה של התאונה או של אותו אירוע, ענה המומחה הרפואי, כי הוא באמת לא יכול לדעת אבל הוא למד זאת מכך שהתובע חזר לשחק. 14.3 עוד טען, כי קיימת קורלציה בין כאבי הידיים של התובע, לפגיעת הצוואר והסיבה שהתובע נשלח לחדר מיון בעקבות הארוע של משחק הכדורגל הנ"ל, היא האפשרות שבאירוע זה נגרמו חבלה או טלטול לצוואר שלא ניתנים לשלילה ומהווים סיבה לסימפטומים. 15. עוד טען המומחה, כי עם פער זמנים יחסית גדול בין התאונה לבין הופעת הסימפטומים, קשה לו לקבוע קשר סיבתי לתאונה ובעיקר כאשר "הנפגע" - התובע חזר לפעילות הכוללת משחק (כדורגל) וזאת על אף ובכפוף לכך, שבתחילת חקירתו הנגדית אמר שלא תמיד הסימפטומים מופיעים מיד; 15.1 פער של מספר חודשים - טען המומחה - הוא קצת מעבר לשגרה. 15.2 לעניין זה הצהיר התובע בחקירתו הנגדית, כי הוא המתין תקופה מסויימת לפני שפנה לטיפול, היות וחשב שהכאבים יחלפו. בכל הזמן הזה הוא סבל מכאבים אולם הוא אינו זוכר אם הפניה לרופא היתה לפני או אחרי הפגיעה בכדורגל. 16. לשאלה נוספת של ביהמ"ש, השיב המומחה הרפואי, כי קשה לו לקשר את הכאבים לתאונה על אף שהתאונה לא הותירה נכות צמיתה. 17. יתרה מזאת, עיון בחומר הרפואי המצורף לכתב התביעה ולתיק המוצגים של התובע מראה, כי בביקור בחדר המיון יממה לאחר התאונה, התלונן התובע על כאבי גב וחבלה בקרסול, אולם אין כל עדות לתלונה על כאבים בעמ"ש הצווארי ואכן תלונות כאמור החלו ביום 11.9.00 כשהתיעוד הרפואי האמור מתאריך זה, מצביע על טראומה שארעה ביום 8/9/00. 18. על אף שבתיעוד הנ"ל צויין כי המדובר בתאונת דרכים מיום 8/9/00, נראה כי אין מחלוקת שלא מדובר בתאונת דרכים אלא אירוע כתוצאה מפעילות ספורטיבית של התובע במשחק הכדורגל. 18.1 נראה גם, שכוונת המומחה הרפואי בציינו אירוע מיום 9/9/00 הינה לאירוע הנ"ל. 19. מכל האמור לעיל ולאחר עיון בחוות דעתו ובחקירתו של המומחה הרפואי, נחה דעתי, כי אין כל טעות במסקנות המומחה כפי שהן עולות מחוות דעתו. 20. לפיכך, הנני מאשר ומאמץ את קביעתו של המומחה הרפואי מטעם ביהמ"ש, כי לא נותרה לתובע כל נכות בגין התאונה. ג. הפסד כושר ההשתכרות לעתיד 1. טוען ב"כ התובע, בענין ראש נזק זה, כי גם אם ייקבע שלתובע לא נותרה כל נכות, מוסמך ביהמ"ש לפסוק פיצוי מקום בו לא נקבעה כל נכות אולם ביהמ"ש מתרשם, כי הפגיעה של התובע מגבילה ועלולה לפגוע בכושרו להשתכר. 2. לטעמו, התובע במצבו לא יוכל לעבוד בעבודה פיזית בבניין ובנוסף, העסק המשפחתי בו עבד התובע, קרס, בין היתר, בשל פגיעתו של התובע בתאונה. 2.1 על כן, מעמיד ב"כ התובע את הפיצוי הנתבע בראש נזק זה, על 100,000 ₪. 3. לטענת ב"כ הנתבעות, אין לפסוק כל פיצוי בגין ראש נזק זה, היות ולתובע לא נקבעה נכות פיסית וממילא אין לו נכות תפקודית וכי ההלכה קובעת שפיצוי בגין הפסד כושר ההשתכרות, מקום בו לא נקבעה נכות, יינתן רק במקרים חריגים ונדירים, אשר המקרה דנן אינו נמנה עימם. 4. הכלל הוא, שמקום בו נשאר אדם מוגבל בכושר השתכרותו, מוצא הדבר ביטוי בדרגת נכות כלשהי. באם לא נקבעה דרגת נכות - אזי לא נפגע כושר ההשתכרות. 5. היוצא מן הכלל הוא מקרה חריג, נבדל ונדיר שבו, למרות שלא נותרה נכות כלשהי, תיתכן אפשרות שנותרה הגבלה מסויימת בכושר ההשתכרות (ע"א 473/88 - מיכל צנעני (קטינה), נ' מנחם צנעני ואח', תק-על 90(3), 642). 6. לצורך קביעת פיצוי כאמור, בהעדרה של נכות, על ביהמ"ש להשתכנע כי הנפגע עלול להתקל בקשיים בביצוע עבודתו בעתיד (ע"א 8388/99 הסנה ואח' נ' מימי בן-ארי, תק-על 2002(2), 1760). 7. לאחר ששמעתי את עדותו של התובע, עיינתי ובחנתי את מכלול הראיות והנסיבות העולות בעניין דנן, לרבות חווה"ד של המומחה הרפואי, נחה דעתי, כי אין לפסוק לתובע פיצוי בגין ראש הנזק של הפסד כושר ההשתכרות לעתיד. 8. נחה דעתי, כי מכלול הראיות בתיק אינו מעלה כל חשש פן ייתקל הוא בעתיד בקושי כלשהו בעבודתו כתוצאה מן התאונה. 9. בסיכומיו, מיקד ב"כ התובע את הטיעון בפגיעה בעמ"ש הצווארי, אשר לגביה סבר, שהמומחה הרפואי טעה בקביעתו שהיא אינה נובעת מן התאונה ולטעמו, יש בפגיעה זו כדי לקבוע לתובע נכות בשיעור של 10%. 10. משנקבע כי אין לסטות מחווה"ד של המומחה הרפואי ומסקנותיו אומצו, ממילא נקבע כי אין קשר סיבתי בין הפגיעה בעמ"ש הצווארי לבין התאונה. ועל כן, לא מתעורר כל חשש שהתובע ייתקל בקשיים כאמור, לפחות בכל הנובע מהתאונה. ד. הפסד שכר לעבר 1. בהתאם לאמור בכתב התביעה עבד התובע בעת קרות התאונה כפועל בניין והשתכר כ- 5,000 ₪, כאשר סך של 2,000 ₪ מתוכם מגיע מעבודות פרטיות אשר אינן מוצאות ביטוי בתלושי השכר. 2. בחקירתו הנגדית העיד התובע, כי נעדר מעבודתו לאחר התאונה למשך 7 חודשים, אולם לא רק כתוצאה ישירה של התאונה אלא גם מכיוון שמצב התעסוקה בענף בו הוא עובד בתקופה זו, היה חלש ולא היתה עבודה. 3. עוד העיד התובע, כי הוא אינו זוכר האם עבד בין החודשים ינואר עד מאי בשנת 2000, הקודמים ליום קרות התאונה, אולם בסיכומיו אישר כי לא היתה לו כל הכנסה מעבודות בניין בתקופה זו. 4. לטענת ב"כ התובע, לא ניתן לטעון כי לתובע לא נגרמה פגיעה בשכר בעקבות התאונה וייתכן כי אילמלא התאונה היה התובע משיג עבודה וסיכוי זה הוא בר פיצוי. 4.1 כמו כן, לתובע ניתנה תעודת אי כושר למשך חודש והמומחה הרפואי קבע לו נכויות זמניות שונות למשך שנה מיום התאונה. 5. לטענת ב"כ הנתבעות, התובע לא הוכיח כל הפסד שכר, העדרות בפועל מעבודתו או כל נתון אחר בקשר לעבודתו מעובר לתאונה ולאחריה. 6. הפסד שכר לעבר הינו מרכיב המחייב הוכחה מדוייקת, מכוח היותו בגדר "נזק מיוחד", ועל כן אין די בהערכה ערטילאית אשר לא נתמכת בראיות ממשיות כדי לקבוע פיצוי בגינו. 7. התובע לא הציג כל אסמכתא אשר יכולה להעיד בכהוא זה על הפסד שכר ואף הטענה כי אימלמלא התאונה היה סיכוי שיוכל למצוא עבודה אין בה ממש, שכן התובע לא הביא אפילו הוכחה לכאורה על קיום סיכוי שכזה אשר לא יצא לפועל עקב פגיעתו בתאונה: 8. לאור האמור לעיל, סבורני כי התובע לא הוכיח הפסדי שכר והוא אינו זכאי לפיצוי בגין ראש נזק זה. ה. הוצאות רפואיות, נסיעה, עזרת הזולת ונלוות לעבר ולעתיד 1. לטענת ב"כ התובע בסיכומיו, ההלכה היא שדי בכך שהתובע יצביע על קיומו של נזק בעבר ועל אפשרות קיומו בעתיד כדי לזכותו בפיצוי מתאים אשר ישנה אפשרות להעריכו באופן גלובאלי מתוך העדויות. 2. לטעמו, הצביע התובע בתצהירו ובחקירתו הנגדית על ההוצאות הרבות שנגרמו לו בעטייה של התאונה, לרבות תשלום לרופאים מקצועיים, השתתפות ברכישת תרופות ובביצוע בדיקות וכן תשלומים בגין רפואה משלימה וטיפול לייזר. 3. לטענתו, עובר לתאונה, התובע לא נזקק לטיפולים ולאחריה הוא אינו יכול בלעדיהם ועל כן עולה המסקנה, שלא ייתכן שהתובע שילם מכספו שלא לצורך. 4. לגבי העתיד, טוען ב"כ התובע, שכשם שהתובע נאלץ להוציא כספים רבים עד היום, כך הוא צפוי להוציא כספים בעתיד לצורך טיפולים. 5. עוד לטענתו, נטל ההוכחה לעניין היכולת לקבל את הטיפולים והאביזרים הרפואיים מקופ"ח - מוטל על הנתבעות אשר מטעמים השמורים עימן נמנעו מלעשות כן. 6. לטענת ב"כ הנתבעות, התובע אינו זכאי לכל פיצוי בגין ראשי הנזק דנן. 6.1 אין כל אסמכתא להוצאות נסיעה ובלאו הכי התובע לא הוגבל בניידותו; 6.2 אין כל קשר סיבתי בין הקבלות על הטיפולים הרפואיים שעבר התובע - לבין התאונה; 6.3 התובע ביצע טיפולים על דעת עצמו וללא הפנייה של רופא; 6.4 הקבלות הינן מתאריכים מאוחרים לתאונה בשנה וחצי, כאשר בתקופת ביניים זו נפגע התובע פעמיים נוספות ללא שום קשר לתאונה, אולם בסמוך לאחר התאונה, אין כל קבלות על טיפולים. 6.5 התובע לא הוכיח כי אכן היה מוגבל והזדקק לעזרת הזולת וכן כלל לא הוכיח את שווי העזרה הנטענת. 7. כמפורט לעיל, נזק מיוחד יש להוכיח "ברחל בתך הקטנה", באמצעות קבלות או אסמכתאות אחרות. אולם יחד עם זאת לביהמ"ש ניתנה הסמכות לאמוד את ההוצאות שבגדר "נזק מיוחד", מקום שהוכח קיומו של נזק אך אין אפשרות לחשבו באופן קוהרנטי. 8. לעניין הוצאות רפואיות נקבע לא אחת, כי גם בהעדר הוכחה רפואית על צורך בטיפול שלא על ידי רופא, נקודת המוצא היא שהנפגע זכאי לקבל כל טיפול של מומחה לעניין מסויים, אף אם מומחה זה אינו רופא מוסמך ובלבד שיהיה סיכוי מתקבל על הדעת שבכך ייטב מצבו. 8.1 סיכוי זה נבחן בעין סובייקטיבית ועליו להיות מעוגן, לכל הפחות, באיזושהי אינדיקציה רפואית, סבירות ונחיצות. 9. באופן אובייקטיבי, ניתן לומר, כי אכן התובע צירף קבלות ואסמכתאות על טיפולים רפואיים שעבר ועליהם שילם ממיטב כספו. 10. יחד עם זאת, בנסיבות הנ"ל, לא ניתן לקשר את כל האסמכתאות והצורך בטיפולים - לתאונה, במיוחד בהתחשב בעובדה כי למעט קבלות על תשלום בגין תרופות מסמוך לקרות התאונה - כל הטיפולים הרפואיים, הן הכירופרקטיקה והן הדיקור הסיני והפיזיותרפיה מתחילים לפחות כ- 6 חודשים לאחר התאונה וחודשיים לאחר שנפגע התובע במשחק הכדורגל. 11. בנוסף, יש בעובדה, שהתובע פנה לטיפולים במכון פיזיותרפיה פרטי, על סמך המלצתה של הפיזיותרפיסטית מקופ"ח בלבד - על פי טענתו - וללא שבדק את זכאותו לטיפולים דומים באמצעות קופ"ח ובצירוף העובדה שלא הובאה כל עדות לתמיכה בטענתו הנ"ל - כדי לעורר ספק. 12. יחד עם זאת, יש ליתן משקל כלשהו גם לעובדה שלתובע, עפ"י חווה"ד של המומחה הרפואי, נקבעו דרגות של נכות זמנית שונות, לתקופה של כשנה וחודש, אשר לבטח מצדיקות טיפולים להקלה בכאב ולצרכים אחרים. 12.1 מאידך, לא מצאתי סיבה כלשהי שבגינה יזדקק התובע להוצאות רפואיות בעתיד. 13. על כן אני פוסק לתובע, בגין ההוצאות הרפואיות השונות, באופן גלובאלי, פיצוי בסך של 2,500 ₪. 14. לעניין עזרת הזולת, מלבד טענתו של התובע בתצהירו על הצורך בעזרת הזולת, לא הובאה כל אסמכתא בדבר קבלת עזרה בפועל, כמותה ועלותה ועל כן אין לפסוק לתובע פיצוי בגינה הן לעבר והן לעתיד. 15. לגבי הוצאות נסיעות, לא נטען דבר בסיכומים, למעט כלילתם במסגרת הוצאות שונות, וממילא לא צורפה לתמיכה כל אסמכתא. ו. כאב וסבל 1. לטענת ב"כ התובע, גם בהעדרה של נכות צמיתה, יש לפסוק לתובע פיצוי מקסימלי מכוח תקנה 2(ב) לתקנות הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (חישוב פיצויים בשל נזק שאינו נזק ממון), התשל"ו - 1976 (להלן: "התקנות"), בהתחשב בכך שהיה חשד לשבר בקרסול והטיפולים והבדיקות הרבות שנאלץ התובע לעבור. 2. לטענת ב"כ הנתבעות, לנוכח העדר נכות לצמיתות וכן שהתובע עבר בדיקה קצרה ללא צורך באישפוז, אין מקום לפסוק פיצוי מלא. 3. אכן, מוסמך ביהמ"ש עפ"י תקנה 2ב' לתקנות לפסוק פיצוי בגין כאב וסבל גם מבלי שנקבעה נכות כלשהי וזאת עד לסכום שמגיע היום לסך של 16,673 ₪. 3.1 בין יתר הנסיבות שניתן לקחת בחשבון, כלולות גם כאבו וסבלו של התובע, ההשפעות על אושרו והנאות החיים, גילו ומכלול גורמים היכולים להשפיע על המרקם הנפשי והפיזי של הנפגע. 4. בנסיבותיו של התובע כפי שהן פורטו לעיל, סבורני, כי אין לפסוק את הסכום המקסימלי שהתקנות מאפשרות. 4.1 לאור זאת, הנני פוסק לתובע פיצוי בגין כאב וסבל בסך של 4,168 ₪. קיזוז 1. טוענת ב"כ הנתבעות בסיכומיה, כי לאור הוראות הדין והעובדה שלתובע לא נקבעה כל נכות - יש לקזז מסכום הפיצויים שנפסק לו את שכ"ט המומחה הרפואי בשיעור של 3,500 ₪, ששולם ע"י הנתבעות כמימון ביניים. 2. אכן, הוראת תקנה 7ב' לתקנות הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (מומחים) התשמ"ז - 1986, מורה, שהתובע יפקיד את שכ"ט המומחה, אם כי בהימצאותם של נימוקים מיוחדים ניתן להשית את ההוצאות על הנתבעות. 3. בנסיבות דנן, כאשר המומחה הרפואי שמונה לא קבע נכות ואף שלל את הקשר הסיבתי, שבין הפגיעה הנטענת בעמ"ש הצווארי לבין התאונה, בין היתר, נוכח אירוע נוסף ונפרד במהלך משחק כדורגל שבו נפגע התובע - סבורני, כי אין להשית את מלוא שכ"ט המומחה הרפואי על הנתבעות. 3.1 מאידך, הבאתי בחשבון את האינדקציות למינוי המומחה, עפ"י החומר שהיה מצוי בתיק בעת מתן ההחלטה על המינוי. 4. על כן, יש לקזז מסכום הפיצוי שנפסק לתובע, כמפורט להלן את הסך של 1,750 ₪. התובעת 1. כמפורט לעיל, היתה התובעת ישובה לצידו של התובע בעת התאונה. 2. יממה לאחר התאונה, פנתה לטיפול בחדר מיון ולאחר בדיקות ראשוניות, שוחררה לביתה למנוחה. 3. שלושה ימים לאחר הביקור בחדר המיון, פנתה לרופאה המטפל בקופ"ח וקיבלה מרשם לכדורי IBUPRUFEN למשך 6 ימים, לצורך הקלה בכאב. 4. מלבד האמור לעיל, אין בתביעתה דבר. 5. בסיכומיו, טוען ב"כ התובעת, כי לא נגרמו לה הפסדי שכר היות והיתה בחופשת לידה. 5.1 את העדר התיעוד הרפואי, על אף שלטענתו סבלה התובעת מכאבים משך תקופה ! תולה ב"כ התובעת בהימנעות מפנייה לרופאים נוכח מצב נפשי מדוכדך מאוד ששהתה בו התובעת בעקבות לידה מאולצת של תאומים שנפטרו. 6. אכן, המקרה אותו חוותה התובעת הינו טראומטי וקשה מנשוא וצר לביהמ"ש על הדבר. 7. יחד עם זאת, אין לראות במצבה הנפשי הנ"ל כסיבה מספקת להימנעות מפניה לטיפול רפואי, באם אכן קיימים כאבים או פגיעות בעקבות התאונה. 8. מנקודת הבחנה זו, נראה כי לתובעת לא נגרם שום נזק המצדיק את תביעתה ונראה, כי אילמלא הימצאותה בחופשת לידה, היתה ממשיכה באורח חיים רגיל לאחר התאונה. 9. אולם, משהעמידה ב"כ הנתבעות את הפיצוי לתובעת על סך של 500 ₪, זהו הסכום שהנני פוסק כפיצוי לתובעת. סוף דבר 1. לאור כל האמור לעיל, הנני מחייב את הנתבעות לשלם לתובעים, ביחד ולחוד, את הסכומים כדלהלן: 1.1 לתובע: הוצאות רפואיות ונלוות לעבר - 2,500 ₪. כאב וסבל - 4,168 ₪ 1.1.1 מסכום זה ייפחת הסך של 1,750 ₪, כמפורט לעיל. 1.2 לתובעת: כאב וסבל - 500 ₪. 2. בנוסף, תשלמנה הנתבעות לתובעים שכ"ט עו"ד בצירוף מע"מ כדין וכן תשאנה ביתרת תשלום האגרה בתיק. כדורגלדיני ספורטתאונת דרכים