פיטורי עובד בשל מעילה בכספים

1. לפנינו 3 תביעות לחיוב הנתבעים בסכומים הבאים: א) תביעת דוד יאיר (עב 1243/01) מנתבעים 1, 3 ו-4: (1) שכר עבודה לחודש 6/00 8,143 ₪ (2) פיצויי פיטורים 71,715 ₪ (3) פיצויים בגין הפרת הסכם עבודה 45,000 ₪ תביעת דוד יאיר מנתבעת 2: - פיצויי פיטורים בסכום של 68,742 ₪ זאת בגין יחסי עבודה שהתקיימו בין הצדדים מ- 6/88 עד לפיטוריו ב- 1/7/00. ב) תביעת חנה יאיר (עב 1244/01) מנתבעת 1: (1) שכר לחודש 6/00 8,137 ₪ (2) פיצויי פיטורים 28,191 ₪ תביעת חנה יאיר מנתבעת 2: - פיצויי פיטורים בסכום של 25,224 ₪ זאת בגין יחסי עבודה שהתקיימו בין הצדדים מ- 10/95 עד 6/00. ג) תביעת אורי יאיר (עב 1299/01) מנתבעת 1: (1) שכר עבודה לחודש 6/00 3,216 ₪ (2) פיצויי פיטורים 14,877 ₪ תביעת אורי יאיר מנתבעת 2: - פיצויי פיטורים בסכום של 13,328 ₪ זאת בגין יחסי עבודה שהתקיימו בין הצדדים מ- 9/95 עד 6/00. 2. בכתב ההגנה הוכחשו טענות התובעים, נטען כדלקמן: מעולם לא התקיימו בין הנתבעים 3 ו-4 לבין התובעים יחסי עובד-מעביד. תביעת התובעים מגלה טפח ומכסה טפחיים. התובע ורעייתו היו הבעלים של חב' אגם-פלסט בע"מ (להלן: "אגם") אשר נקלעה לקשיים כספיים. התובע, אשר ביקש להתחמק מנושיו השונים, הקים חברה חדשה בשליטת הנתבעת מס' 2 העונה לשם יאיר פלסט בע"מ (להלן: "יאיר פלסט") אשר באמצעותה ביקש להמשיך את ניהול עסקיו, יאיר פלסט הוקמה ביום 21/8/1995. משנכשלה גם דרכה העסקית של יאיר פלסט, בקש התובע למכור את פעילותה העסקית של יאיר פלסט ואת כל נכסיה לנתבעת מס' 3. (מפנה להסכם רכישת המניות המסומן א' - צורף להגנה). במהלך חודש ינואר 2000 הועברה פעילות חב' יאירפלסט לחב' דנפלסט בע"מ, בשליטת הנתבעים 3 ו-4. נתבעת מס' 2 נוסדה רק ביום 21/8/95 וממילא ברור כי התובע לא עבד אצל הנתבעת מס' 2 החל משתנ 1988. פיטורי התובע נעשו עקב מעילה באמון ובכספים שמעל התובע בכספי הנתבעות 1 ו-2, ובנסיבות אלו אינו זכאי לפיצויי פיטורים. שכרו האחרון של התובע קוזז כדין מחובות התובע לנתבעות 1 ו- 2. לחילופין, התובע זכאי לפיצויי פיטורים רק החל מיום 29/11/98, המועד בו הפסיק להיות בעל החברה והעביר את השליטה בה לידי הנתבעים 3 ו-4. לחילופי חילופין, התובע זכאי לפיצויי פיטורים רק החל מיום 21/8/95 הלא הוא מועד הווסדה של נתבעת 1 והמועד בו החל את עיסוקו בה. הנתבעים יוסיפו ויטענו כי הינם זכאים לקזז את חובות התובע מכל חוב אשר יפסק לתשלום, אם בכלל. אף אם יקבע בית הדין זכאות כלשהי לפיצויי פיטורים, כנגד מי מן הנתבעים, הרי שבית הדין יתבקש שלא לפסוק פיצויי הלנה כלשהם נוכח המחלוקת המהותית בין הצדדים שהינה מחלוקת כנה ובתום לב. כן נטען כי התובע העלים מבית הדין את העמוד האחרון לטיוטת ההסכם בין הצדדים לפיה נקבע במפורשות בכתב ידו של התובע כי - "ההסכם בתוקף לאחר חתימת כל הצדדים" (מפנה לנספח ב' להגנה). הגורם אשר הכשיל את ביצוע העיסקה היה התובע. התובע עצמו סירב לחתום על ההסכם עד לאחר חתימת קאט-פלאסט. אין כל ספק כי ההסכם הנ"ל לא יצא לפועל. הנתבעים יטענו כי הרכב נשוא התובענה נרכש במקורו כחלק מתנאי העבודה של התובע בהתאם להסכם מיום 29/11/98 (מסומן "ג" להגנה). מיד עם הפסקת עבודתו בחברה, פנתה החברה, אל התובע, ודרשה ממנו כי ישיב את הרכב לידי החברה לאלתר. (מפנה לעותק הדרישה - המסומנת "ד" להגנה). לכן לתובע אין כל זכות ברכב. כמו כן הוכחשו טענות תובעים 2, 3 מהטעמים שפורטו בכתבי הגנה. הנתבעים יטענו כי הינם זכאים לקזז את חובותיו של התובע לנתבעים, כמפורט בהגנה גם ללא קשר ליחסי עובד-מעביד בין הצדדים; - גניבת ציוד מן הנתבעים בשווי של 50,000 $. - מכירה ללא אישור וללא בטחונות לחברת מ.מ.ה בסך של כ- 85,000 ₪. - גניבת מכשירי פלאפון מן החברות. - הכשלת עיסקת קאט-פלאסט - נזק מוערך של 360,000 $. - תשלומי משכורות לאשתו ולבנו של התובע, לאחר שבדיעבד הסתבר כי כלל לא התייצבו לעבודתם בחברה. - גניבת ומעילת כספים מן החברות, ללא אישור בסכומים שטרם התגבשו. כן הוגשה תביעה שכנגד בסכום של 33,000 ₪ בגין שימוש ברכב החברה שלא הוחזר, תביעה שהוכחשה בכתב ההגנה שכנגד. 3. להלן העובדות הנוגעות לענין: א) התובעים דוד וחנה יאיר יסדו בחודש 6/88 את חברת אגם פלסט בע"מ, אשר עסקה ביצור מוצרי פלסטיק בהזרקה וניפוח באיזור התעשיה טבריה (להלן: "חב' אגם"). ב) מניות חב' אגם הוחזקו על ידי התובעים דוד וחנה יאיר. ג) לגרסת התובע דוד יאיר (להלן: "התובע"), הוא נהל את חב' אגם מאז הקמתה. ד) לגרסת התובע ביום 31/8/93 נשרף מפעל חב' אגם כתוצאה מדליקה שאירעה במפעלה של חברת אף. אר. בע"מ, שהיה שכן לחב' אגם. בשנת 1995 התמוטטה חב' אף. אר. בע"מ שהיתה לקוח גדול של חב' אגם ועקב כך נקלעה חב' אגם לקשיים כלכליים קשים. לאחר השריפה קבלה חב' אגם כפיצוי מחברת אף. אר מכונות חדשות שסופקו והותקנו ע"י חב' אף. אר. זאת במקום פיצוי כספי. כן ציין התובע כי לאחר התמוטטות חברת אף. אר. התברר לו כי המכונות היו משועבדות לבנק אשר מימן לחב' אף. אר. את רכישתן, ולאחר ההתמוטטות בקש לממש השיעבוד. ה) לגרסת התובע על מנת להמשיך את קיומה של חב' אגם איתר חברה שתרכוש את המכונות עבורו מהכונס, ואילו הוא ישלם לה את מחירן בתשלומים. חברה זו (R.B.O) התנתה את העסקה בכך שיקים חברה חדשה שתתחייב כלפיה, מאחר והיא חששה שחברת אגם תיחשף לסיכונים פיננסיים בעקבות התמוטטות אף. אר. בעקבות דרישה זו הקים התובע את חברת יאיר פלסט בע"מ ב- 21/8/95 (נתבעת 2), וחברה זו המשיכה את פעילותה של חב' אגם, באותו אתר ממש, תוך שהיא משתמשת במכונות של אגם ומייצרת עבור הלקוחות שהיו לקוחותיה של אגם וגם עבור לקוחות חדשים. ו) לגרסת התובע חב' אגם המשיכה בפעילות בהיקף נמוך. עובדי אגם הועברו לנתבעת 2. לבסוף נותרו כעובדי חב' אגם רק התובע ומנהלת החשבונות, וגם הם הועברו לבסוף לנתבעת 2. ז) בנובמבר 1998 מכרו התובע ורעייתו את כל המניות של נתבעת 2 לנתבעת 3. (ראה נספח א' לנ/4). ח) לגרסת התובע עם המכירה שונתה הגדרת תפקידו במפעל ממנהל לסדרן. בהתאם להוראות ההסכם הנ"ל בין הצדדים התחייב דוד יאיר כי: - "יאיר דוד ימשיך לנהל את החברה ויתרום את כל הידע שברשותו לקידום עסקי החברה;". ט) לגרסת נתבע 4 בתחילת שנת 2000 החליט לשלב את פעילותה העסקית של נתבעת 2 בחברה אחרת המצויה בשליטתו ועובדיה של נתבעת 2 הועברו להיות מועסקים על ידי נתבעת 1. י) לגרסת נתבע 4 משנוכח לראות כי אין תוחלת כלכלית לפעילות העסקית הנ"ל החליט למכור את הפעילות העסקית והמוניטין של נתבעים 1 ו-2 ולחסל את מעורבות נתבעת 3 בפעילות העסקית של החברות הנ"ל. יא) ביום 3/4/00 נחתם זכרון דברים בין נתבעות 1 ו- 2 לבין חברה בשם קאט-פלסטיקס בע"מ (להלן: "קאט"), לפיו קאט רוכשת את הפעילות, הציוד והמוניטין של יאיר פלסט ודנפלסט תמורת סך של 360,000 $. (ראה נספח ב' לנ/4). לאחר חתימת ההסכם הנ"ל, הודע לתובע על השינויים העומדים לחול. (ראה נספח ב' 1 לנ/4). יב) לגרסת נתבע 4, התובע הבין שעם העסקה הנ"ל תקופת העסקתו בנתבעת 1 מגיעה לידי סיום, הבהיר כי הוא לא יתן לעסקה לצאת מן הכח אל הפועל. (ראה סעיף 13 לנ/4). יג) למרות האמור לעיל ולגרסת נתבע 4 בסיועו, נערך זכרון דברים להעסקת התובע בנתבעת 1 עם רכישתה ע"י קאט פלסט (ראה נספח ג' לנ/4). (טיוטה עליה אין החתימות של הצדדים). יד) במהלך חודש 6/00 הוחל בהעברה פיזית של הציוד והמלאי לידי קאט. הודעה מתאימה נמסרה גם ללקוחות השונים של דנפלסט. (ראה נספח ד' לנ/4)? טו) ביום 15/6/00 קבלו התובעים מכתב פיטורים החל מ- 1/7 (ראה נספח א' לת/1). טז) לנתבע 4 טענות רבות כלפי התובע שמטרתן חבלה בעסקה עם קאט פלסט על מנת להעסיקו (לענין זה ראה סעיפים 18 - 26 לנ/4 והנספחים לסעיפים אלה). יז) ביום 17/6/00 שלח חשב נתבעת 1 לתובע מכתב שעליו להימנע מלבצע כל פעולה בספרי הנתבעת, כן להחזיר המכונית שהועמדה לרשותו (ראה ת/6). יח) ביום 30/8/00 נמסר לתובע מכתב מנתבע 4 לפיו ישולמו לתובע דמי תיווך בגין שוכר שימצא (ראה ת/4). יט) ליאיר אורי נתן אישור מעביד לקבלת מענק מהמל"ל לעבודה נדרשת (ראה ת/3). כ) לתובעת יאיר חנה הוצא טופס 106 ע"י נתבעת 1 (ראה ת/2). 4. העידו בפנינו התובע, רו"ח טננבאום, רו"ח מנשה סחייק וכן נתבע 4 אשר נחקרו חקירה נגדית, כמו כן הוגשו מסמכים שונים בצירוף לתצהירים ובלעדיהם. 5. לענין תקופת העבודה המזכה בזכויות א) כפי שעולה מפרק העובדות התובע ורעייתו היו מנהלים ובעלי מניות בחב' אגם ונתבעת 2, עד למועד מכירתה לנתבעת 3 ב- 11/98. ב) בהתאם להלכה הפסוקה, נקודת המוצא היא שביחסים בין חברה ובין מנהליה ו/או בעלי מניותיה אין יחסי עובד ומעביד והטוען אחרת עליו נטל הראיה (ראה נה-02/203 אפרים עזריאל נגד המל"ל ואיזכורי פסיקה שם). כמו כן ראה המבחנים לקביעת "מנהל" כ"עובד" בדיון נז-02/182 המל"ל נגד גרוסקופף (19/4/99). ג) בעניינינו הנטל המוטל על התובע ורעייתו לא הורם בנסיבות הענין, לפחות עד מועד מכירת נתבעת 1 לנתבעת 3, דהיינו עד 11/98. ד) לא קבלנו כל פרטים על עסוקם של התובעים כ"בעלי עסק" או כ"עובדים", האם הסדר העבודה היה אמיתי או פיקטיבי, וכן פרטים לגבי שכרם, דהיינו מה המאפיינים של התשלומים שקיבלו התובעים ואם ניתן להגדירם כשכר. לפיכך גם אין לקחת תקופה זאת כחלק מהתקופה המזכה בזכויות. ה) בנוסף, לא ניתן ללמוד מתצהיר התובע, העובדות והראיות שהוצגו בפנינו על רציפות פעילות של חב' אגם ונתבעת 2 מאז הקמת חב' אגם ב- 6/88, זאת מהטעם העולה מתצהירו של התובע. לפי גרסת התובע בתצהירו חב' אגם נקלעה לקשיים כלכליים עקב השריפה שפרצה עד לחידוש פעילותה עם רכישת המכונות מחב' R.B.O.. אם אכן מפעל התובע נשרף, כאמור, הרי הפעילות במפעל עד להפעלתו מחדש נפסקה, ובכלל זה עבודת העובדים. באשר לפרק הזמן עד להפעלתו מחדש של המפעל לא קבלנו כל פרטים, כאשר הנטל לענין זה מוטל על התובעים. לענין זה היינו מצפים לקבל פרטים שיש בהם לחזק הגרסה לענין רציפות בעבודה כגון; שמות עובדים, תלושי משכורת לאורך כל התקופה, פרטים על פעילות המאפיינת יחסי עובד ומעביד וכד', והמסייעת לטענת התובעים לרציפות בעבודה. ו) המסקנה מכל האמור לעיל שלענין התקופה המעניקה זכויות יש להתייחס למועד 29/11/98, שהוא המועד בו נרכשה נתבעת 2 ע"י נתבעת 3, (ראה נספח א' לנ/4), זאת עד לפיטורי התובעים לפי מכתבי הפיטורים מיום 15/6/00, כאשר מועד סיום היחסים ב- 1/7/00. (ראה נספח א' לת/1). ז) באשר לתקופה החל מ- 29/11/98 יש להעדיף גרסת התובעים כפי שהובאה בסיכומי ב"כ התובעים, על פני האמור בסיכומי ב"כ הנתבעת, העדרם של כרטיסי עבודה אינו מעיד על אי נוכחות בעבודה. בנוסף, לצורך הענין יש חשיבות לטפסי 106 שהוצאו לעובדים, בהם פורטו חודשי עבודה ושכר (ראה נספח ב' לת/1, וכן אישור המעביד לעבודה נדרשת - ראה ת/3). בנוסף, הוצא לכל אחד מהנ"ל מכתב פיטורים, אין מוצאים מכתבי פיטורים ללא מועסקים, דהיינו אם אין בין הצדדים יחסי עובד ומעביד. 6. לענין הזכויות המגיעות א) תביעת חנה יאיר - בהתאם לתקופה המעניקה זכויות זכאית הנ"ל לפיצויי פיטורים בסכום של 8,902 ₪ לפי משכורת קובעת של 5,935 ₪ (הנתון נלקח מטופס 106 לשנת 1998 שצורף לת/1). ב) תביעת אורי יאיר - בהתאם לתקופה המעניקה זכויות זכאי הנ"ל לפיצויי פיטורים בסכום של 4,822 ₪ לפי משכורת קובעת של 3,215 ₪ (הנתון נלקח מטופס 106 לשנת 1998 שצורף לת/1). ב) תביעת דוד יאיר - (1) בהתאם לתקופה המעניקה זכויות זכאי הנ"ל לפיצויי פיטורים בסכום של 8,902 ₪ לפי משכורת קובעת של 5,935 ₪. (2) שכר עבודה שלא שולם בסכום של 8,143 ₪, בו מודה ב"כ הנתבעת. 7. לענין התביעה לפיצויים על הפרת הסכם עבודה דין התביעה לסעד הנ"ל להידחות מהטעמים הבאים: (א) כעולה מהעובדות, לגרסת מר מגידס בפנינו, פעילות נתבעים 1 + 2 נמכרה לחב' קאט פלסט. (ראה גם נספח ב 1 לנ/4). (ב) בשלב זה וללא כל קשר לטענות מר מגידס לענין הכשלת העסקה עם קאט פלסט, אין כל ספק שמזכרון הדברים (נספח ג' לנ/4) עולה שהתובע היה אמור לעבוד עבור קאט פלסט. (ג) בהתייחס לאמור לעיל, חתימת קאט פלסט היתה הכרחית למימוש ההסכם עם התובע, זאת נעדרת מהמסמך, והתובע מודה בכך (ראה עמ' 6 מספר שורות לפני ההחלטה "אני נשאל היום אם קאטפלסט חתמו", לפי תשובתו "אני משיב לא חתמו". (ד) נוסיף, שההערה במסמך "1" לנספח ג' הנ"ל, לפיה נדרשת חתימת הצדדים למתן תוקף להסכם יש בה טעם ממין הענין. 8. לענין התביעה שכנגד דין התביעה שכנגד להידחות מהטעם שלא הוכחה ובטענות מר מגידס בתצהירו אין די בנסיבות הענין, זאת גם באשר להסכם החדש שנכרת עם קאט פלסט המורה על סכום פחות, בהעדר עדות מטעם חב' קאט פלסט שתעשיר אותנו באותן ידיעות לסיבת ההפרש, כך גם ביחס לשאר הסעיפים לגביהם טוענים הנתבעים לקיזוז. בנוסף יש טעם בטענת התובע, כי עם מי שמטילים בו טענות שליליות אין מנהלים עסקים, והרי מר מגידס הסתייע בתובע לחיפוש שוכר (ראה ת/4). לענין המכונית, עולה מסכומי ב"כ הנתבעת כי הצדדים הגיעו להסכם פשרה, לפיה, התובע ימשוך תביעתו בבית הדין בענין הרכב, אך מאידך לא היתה התחייבות מצד הנתבעים לבטל התביעה שכנגד. לכך נשיב, שהעובדה שלא היתה התחייבות כאמור, אין די בה כדי להעניק סעד לנתבעים, מה גם ובסופו של דבר המכונית נותרה בחזקת התובע. 9. לענין התביעה נגד נתבעים 3 ו- 4 דין התביעה נגד נתבעים אלה להידחות, בין הצדדים לא התקיימו יחסי עובד ומעביד והתובע מודה בכך (ראה עמ' 7 באמצע). 10. לפיכך יש לחייב הנתבעות 1 - 2 לשלם לתובעים הסכומים המפורטים בסעיף 6 דלעיל. הסכומים הנ"ל ישולמו בתוספת הצמדה וריבית מ- 1/7/00 ועד התשלום המלא בפועל. בנסיבות הענין אין מקום לפיצויי הלנה לנוכח המחלוקת בין הצדדים עליה פרושה הגנת סעיף 18 לחוק הגנת השכר. כן ישלמו נתבעות 1 ו-2 הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 2,500 ₪ בתוספת מע"מ, שישאו הצמדה וריבית החל מהיום ועד התשלום המלא בפועל. פיטוריםשלילת פיצויי פיטורים (חשד לגניבה)