1. ערעור זה עניינו פגימה הקשורה עם מחלה נפשית (סכיזופרניה פאראנואידית - Schizophrenia Paranoid Type Chronic). 2. בתאריך 18/09/95, פנה המערער לקצין-התגמולים להכיר בו כ"נכה", לפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום), ה'תשי"ט - 1959 [נוסח משולב], וזאת בגין הפגימה האמורה לעיל. 3. בתאריך 12/05/96, הודיע קצין-התגמולים למערער, כי לאחר עיון בתביעתו ובהסתמכו על תוצאות הבדיקות ועל חוות-הדעת הרפואית, מיום 16/04/96, הגיע לכלל מסקנה, כי לא קיים "קשר סיבתי" בין הפגימה הנדונה, לבין תנאי שירותו הצבאי, כמשמעות ביטוי זה בסעיף 1 לחוק הנכים. 4. בתאריך 04/06/96, הוגש ערעור זה על החלטתו דלעיל של קצין-התגמולים. 5. חוות-הדעת הרפואית מיום 16/04/96, הנזכרת בסעיף 3 של פסק-דין זה ושעליה הסתמך קצין-התגמולים בדחותו את תביעת המערער - היא חוות-הדעת הרפואית של ד"ר אלי קריצ'מן, מומחה לפסיכיאטריה (מש/ 2). 6. בתאריך 14/01/97, הגיש לנו ב"כ המערער חוות-דעת רפואית של מומחה רפואי מטעמו, דהיינו, ד"ר עמר בונה, מומחה בפסיכיאטריה, מיום 10/12/96 (מע/ 1). 7. בתאריך 21/05/97, הגיש לנו ב"כ המשיב חוות-דעת רפואית נוספת של ד"ר אלי קריצמן, שבאה כתגובה לחוות-הדעת הרפואית של ד"ר עמר בונה (מש/ 3). 8. בתאריך 04/09/2000, הוחל בשמיעת ההוכחות. בישיבה זו הגיש לנו ב"כ המשיב את תיקו-הרפואי של המערער, שנתקבל וסומן כמוצג מש/ 1, וכן נחקר המערער, שתי-וערב, ע"י ב"כ המשיב בעיקר על האמור בתצהירו מיום 02/10/95 (מוצג מע/ 2), וזאת לאחר ששוכנענו כי הוא כשיר להעיד בפנינו. 9. עובדות המקרה הן כדלקמן: - א. המערער יליד שנת 1970, שעלה לארץ מאתיופיה, בגפו, בגיל 13. הוריו התגרשו, נשארו בסודאן והוא נפגש עמם בארץ כעבור 3-4 חודשים. עד לגיוסו לצה"ל למד בפנימייה ואין אירועים ראויים לציון. ב. בתאריך 21/10/90 גוייס, לשירות חובה בצה"ל. ג. בעת גיוסו נקבע לו פרופיל-רפואי: - 64 (וזאת בשל בעייה רפואית הקשורה עם טמירות אשכים - קריפטואורכיציזם דו-צדדי). ד. שירת בחיל-האוויר, בתפקיד של מכונאי גנרטורים, בדרגת סמל ואף היה מועמד לקורס-קצינים. ה. הגם שלאורך השירות הצליח להתמודד עם הבעייה האורולוגית ולמלא את המטלות שהוטלו עליו על הצד הטוב ביותר, הרי שבתהליך המיון לקורס-הקצינים, נתגלה לו, כי בנוסף לפגם האסטטי הקשור עם הטמירות באשכים קיימת לכך גם משמעות מכריעה לגבי אי-יכולתו להוליד וכי עליו לעבור ניתוח-תיקון, בהקדם. ו. בתצהיר מיום 02/10/95 שעשה המערער בפני בא-כוחו, נאמר: - "... לפני המיון לקורס-קצינים, הודיע לי רופא היחידה שאני צריך לעבור ניתוח מסובך באשכים, אשר עשוי למנוע ממני בעתיד להביא ילדים, לפיכך, נכנסתי למשבר נפשי וביטלתי את השתתפותי בקורס-הקצינים. הדבר גרם לי למשבר-נפשי, היות וכל עולמי חרב עליי, גם מבחינת תפקודי בעתיד וגם מבחינת המשך הקריירה הצבאית שלי". ז. בעדותו בפנינו מאשר המערער (עמ' 27 בפרוטוקול בית-המשפט), כי הוא חשב שהניתוח לא יצליח וזה מאוד הלחיץ אותו וכן חשש גם מניתוח במקום כה רגיש. ח. באחד הימים, בחודש מרץ-אפריל 1993, ניסה לקיים יחסי-מין עם חברה, שבמהלכם הופיעו כאבים באשכים, והוא פנה לרופא צבאי. ט. נקבע תור לניתוח תוך שהמערער שרוי במתח וחרדות. י. לאחר מספר דחיות, אושפז בבית-החולים "רמב"ם" חיפה, ובתאריך 19/05/93, במסגרת צבאית, עבר את הניתוח הנדרש, שבו בוצע תיקון בצד אחד בלבד. יא. לאחר מספר ימי חופשה חזר לשירות. יב. גם לנפי הניתוח השני היה במצב של מתח וחרדה ואף אושפז במחלקה הפסיכיאטרית. יג. בסופו של דבר עבר גם את הניתוח השני והתקווה היא שהוא גם יצליח להביא ילדים לעולם. יד. בתאריך 23/09/93, בתום תקופת השירות הצבאי, שוחרר מצה"ל. טו. לאחר השחרור החל לעבוד במפעל באשקלון, אז החלה ירידה במצבו הנפשי וכ- 6 חודשים לאחר השיחרור מצה"ל אושפז, למשך תקופה של כ- 3 חודשים, במחלקה הפסיכיאטרית בבית-החולים "ברזילי", באשקלון. טז. בחודש יולי 1995 חלה החמרה נוספת והוא ואושפז בבית-החולים הפסיכיאטרי "איתנים", ירושלים. 10. במהלך עדותו של המערער, הועלתה גם הטענה כי מפאת מצב אשכיו של המערער הוא הושם ללעג וקלס ע"י חבריו שהיו צוחקים ולועגים לו. 11. ב"כ המשיב הגיש לנו חוות-דעת רפואית נוספת של ד"ר א. קריצמן, מיום 26/11/2000 (מוצג מש/ 4), שיש בה התייחסות לדברים הנ"ל של המערער. ד"ר א. קריצמן מגיע לכלל מסקנה, כי טענותיו של המערער בדבר התנכלויות, מצד החיילים בבסיס שבו שרת, הן ביטוי למחלתו (מחשבות שווא) ולא הגורם לה. 12. בתאריך 23/04/2001 העידו בפנינו הרופאים-המומחים של ב"כ שני הצדדים. ד"ר עומר בונה, נחקר נגדית, ע"י ב"כ המשיב, על האמור בחוות-דעתו הרפואית מיום 10/12/96 (מוצג מע/ 1), בחקירה חוזרת קצרה ע"י ב"כ המערער וחברי הוועדה לא הציגו כל שאלה לעד זה. לאחר מכן, נחקר, ארוכות, ד"ר אלי קריצמן, שתי-וערב, ע"י ב"כ המערער, על האמור ב- 3 חוות-הדעת הרפואיות שהוגשו על-ידו (מוצגים מש/ 2, מש/ 3 ו- מש/ 4). לא היתה חקירה-חוזרת ע"י ב"כ המשיב ובמהלך חקירתו השיב העד לשאלת חבר-הוועדה, פרופ' א. להמן. 13. בגמר חקירת הרופאים, הצהירו ב"כ הצדדים, שאין להם עדים נוספים וביקשו להגיש את סיכומי-טיעוניהם, בכתב. 14. ניתנה החלטה בדבר הגשת סיכומים ונקבע, כי פסק-הדין יישלח לב"כ הצדדים והם פטורים מהופעה לשמיעתו. 15. הצדדים מסכימים, כי המערער סובל מסכיזופרניה-פרנואידית, וכי מחלה זו יכולה להתפרץ עקב גורם לחץ חיצוני-סביבתי (Trigger) המעורר את התפרצות המחלה. 16. ב"כ המערער מעלה גם את הטענה לפיה הושם המערער ללעג מצג חבריו ליחידה; אנו דוחים טענה זו, מכמה וכמה טעמים: - א. המערער אינו מזכיר זאת ב"טופס התביעה להכרת זכות" (מסמך 1 בתיק הרפואי מש/ 1), שהוגש על-ידו לקצין-התגמולים, ביום 18/09/95. ב. גם בתצהיר המערער (מוצג מע/ 2, מסמך 38 בתיק-הרפואי מש/ 1), שעשה המערער ביום 02/10/95, בפני בא-כוחו, אין אף מילה בקשר לכך. ג. אין כל התייחסות לכך ב"הודעה על שיחרור ממתקן אישפוז", בתל-השומר, מיום 19/04/93 (מסמכים 12-17 בתיק-הרפואי מש /1). ד. אין כל התייחסות לכך ב"סיכום המחלה", בבית-החולים "רמב"ם", בחיפה, שם אושפז מיום 22/06/93 ועד ליום 08/08/93 (מסמך 19 בתיק-הרפואי מש/ 1). ה. אין כל התייחסות לכל ב"סיכום המחלה", במרכז לבריאות הנפש "איתנים", ירושלים, שם אושפז מיום 10/07/95 ועד ליום 02/08/95 (מסמכים 21-23 בתיק- הרפואי מש/ 1). ו. אין כל התייחסות לכך ב"סיכום המחלה", בבית-החולים "ברזילי", באשקלון, שם אושפז מיום 07/09/95 ועד ליום 09/09/95 (מסמכים 37-38 בתיקו-רפואי מש/ 1). ז. המערער לא מסר על כך לד"ר אלי קריצמן, בעת שהוא נבדק על-ידו ביום 26/03/96 (חוות-הדעת הרפואית של ד"ר א. קריצמן, מיום 16/04/96 - מוצג מש/ 2), הקובע, כי "השירות הצבאי עצמו - היה ללא דופי וללא תנאי-לחץ מיוחדים". "לא היו לאורך שירותו הצבאי תנאי לחץ מיוחדים". "היה מקובל חברתית ומוערך ע"י מפקדיו". ח. הפגיעה מהסביבה, מופיעה לראשונה רק בסעיפים 4 ו- 5 בכתב-הערעור, שהוגש, כאמור, ביום 04/06/96, שם נרשם: - "4. במהלך שירותו הצבאי, סבל המערער מהצקות, חוזרות ונישנות, מצג החיילים ביחידה, מהן השתמע, כי הם מטילים ספק בגבריותו. וכנודע להם, כי הינו מועמד לקורס קצינים, הגבירו הצקותיהם ולעגם כלפי המערער. 5. הודעתו של רופא-היחידה על הסיבוך הכרוך בניתוח זה, שמשמעותו לגבי המערער היתה, כי אין מוצא ופתרון לבעייתו, ולפיכך יימשכו ההצקות והלעג מצד חבריו, וייעצר קידומו הצבאי והאישי, גרמה למערער למשבר נפשי והוא הרגיש כי כל עולמו חרב עליו וכי אולי יש אמת בדברי חבריו". ט. המומחה-הרפואי של המערער, ד"ר עמר בונה, מציין בחוות-דעתו הרפואית מיום 10/12/96 (מוצג מע/ 1), מפי המערער, כי הוא היה נתון ללעג מצד החיילים בבסיס בו שירת עקב הבעייה באשכים; וכי לדעתו, הלעג מהסביבה והפחד שחווה גרמו לערעור בבטחונו העצמי והיוו "טריגר" להתפרצות המשבר. עוד מציין ד"ר ע. בונה, כי המערער מעורר רושם אמין ולכן מקבל הוא, כפשוטם, את טענותיו בדבר ההצקות והלעג שהיה נתון להם מצד החיילים ביחידה. י. בתגובה לחוות-הדעת הרפואית הנ"ל, הוגשה לנו, ביום 21/05/97, תגובתו של ד"ר א. קריצמן בחוות-דעת רפואית נוספת (מוצג מש/ 3) שבה מדגיש ד"ר א. קריצמן, כי ד"ר ע. בונה מתעלם מסיכומי-המחלה (ראה: פסקאות ה'-ג' בסעיף זה), מתצהיר המערער - (פסקא ו') ומהעובדה שהמערער סובל, עקב מחלתו, ממחשבות-שווא של יחס ורדיפה ונוטה להאשים את הסביבה. יא. הגם שד"ר ע. בונה מציין במע/1, שוב מפי המערער, "התגברות בהצקות של חבריו ליחידה", הרי שבד-בבד עם כך כותב הוא, שאין הוא, כפסיכיאטר, יכול לענות לשאלה, האם מהלך העניינים, כפי שמתאר המערער אכן תואם את העובדות. יב. כאמור בסעיף 11 של פסק-דין זה, נתבקש ד"ר א. קריצמן להגיב לדברי המערער, בעדותו בפנינו, ולשם כך העביר לו ב"כ המשיב את פרוטוקול הדיון. בעקבות כך הוגשה לנו חוות-דעת רפואית נוספת של ד"ר א. קריצמן, מיום 26/11/2000 (מוצג מש/ 4), שבה הוא מגיע לכלל מסקנה, כי טענותיו של המערער בדבר התנכלויות מצד החיילים בבסיס שבו שירת הן ביטוי למחלתו (מחשבות-שווא) ולא הגורם לה. בהקשר זה נעיר, שתפקידנו הוא להעריך את דברי עדותם של העדים ולקבוע את מהימנותם ולעניין זה לא רק מפי הרופאים אנו חיים. 17. מכל מקום, על רקע עובדתי זה, בו דוחים אנו את הטענה לפיה הושם המערער ללעג מצד חבריו, ויש לבחון אם הוכח ה"קשר הסיבתי" הדרוש בין השירות הצבאי לבין מחלתו של המערער (סכיזופרניה פאראנואידית - Schizophrenia Paranoid Type Chronic). בעניין זה ההלכה היא, כי דרגת השיכנוע המוטלת על המערער היא להראות שקיומו של ה"קשר הסיבתי" מתקבל מאוד על הדעת (רע"א 187/83 - רדושיצקי נ. קצין-התגמולים, פ"ד ל"ז (4) עמ' 361 בעמ' 364). על המערער להוכיח מצבי מתח וחרדה הקשורים בשירות הצבאי. כל זאת, בתנאי שלא התגלו סימני מחלה לפני השירות (ע"א 472/98 - קצין-התגמולים נ. אברג'יל, פ"ד ל"ז (2), עמ' 785). 18. במצב דברים זה, עלינו להכריע בשאלה: האם התשתית הראייתית מבססת את ה"קשר הסיבתי" הדרוש בין תנאי השירות הצבאי של המערער לבין התפרצות מחלת הנפש שממנה הוא סובל? 19. מניתוח הראיות עולה, כי כבר עם גיוסו של המערער לצה"ל הוא גוייס עם בעייה רפואית הקשורה עם טמירות אשכים - קריפטואורכיציזם דו-צדדי, והפרופיל-הרפואי שלו נקבע בהתאם לכך (פרופיל-רפואי: - 64). הבעייה הרפואית הנ"ל מתבטאת בכך שהאשכים אינם נמצאים בשק-האשכים, אלא במיקום מסויים לאורך מסלול הנדידה של האשכים, במהלך ההתפתחות האמבריונלית (עוברי). במקרהו של המערער נמצאו שני האשכים במפשעה, אטרופיים, שק-האשכים במקרה זה מדולדל ומצומק. מן הבחינה התיפקודית, טמירות האשכים מביאה, במרבית המקרים, לפגיעה בפוריות עד כדי אי-יכולת להוליד ומהווה סיכון להתפתחויות ממאירות מכאן הצורך בניתוח בהקדם. אנו סבורים, כי לבעייה רפואית זו אין לה ולא כלום עם השירות הצבאי. 20. ה"אירוע החריג" (Trigger) קשור עם המידע שנמסר למערער, כי לבעייה האורולוגית הנ"ל קיימת גם משמעות מכריעה לגבי אי-היכולת להוליד וכי עליו לעבור ניתוח-תיקון, בהקדם. די היה בכך כדי להביא לערעור בטחונו העצמי של המערער. המערער אשר גדל והגיע לארץ מתרבות שמרנית המייחסת חשיבות רבה ביותר לנושא גבריות ופוריות, נתוודע למצבו זה ומידע זה הוא שהיווה מקור לחץ שתרם להתפתחות ולהתבטאות המחלה הנפשית שממנה הוא סובל כיום. הגם שהמערער היה ער לקיומה של הבעייה באשכיו, הרי שלא היה מודע למשמעות הדבר מבחינת הפגיעה בפוריות, והצורך בניתוח דחוף עוד הגביר את פחדיו וחרדותיו מפני ניתוח במקום כה רגיש. 21. תחושותיו של המערער הן בעקבות מצבים יוצרי דאגה, פחד ומתח שצפויים היו לו גם בחיים האזרחיים, הן שגרמו להתפרצות מחלתו ואין בינן "קשר סיבתי" לשירות הצבאי. 22. הערעור נדחה והחלטתו של קצין-התגמולים מיום 12/05/96 נשארת בעינה. 23. בנסיבות המקרה אין צו להוצאות משפט ולשכר-טרחת עו"ד. 24. מזכירות בית-המשפט:- א. תשלח לב"כ הצדדים - עותק מפסק-דין זה, לאחר שבישיבה מיום 23/04/2001, קיבלו פטור מהופעה לשמיעתו. ב. תמציא לקצין-התגמולים, ישירות, עותק מפסק-דין זה. ג. תחזיר לב"כ המשיב את תיקו-הרפואי של המערער (מוצג מש/ 1). ניתן היום י"ג בכסלו, תשס"ב (28 בנובמבר 2001) בהעדר ב"כ הצדדים. יעקב גנן, שופט (דימ.) פרופ' א. להמן מר ל. פלד אב בית-הדין חבר חברצבאקצין התגמולים