הכרה בבקע מפשעתי כתאונת עבודה 1. תביעתו של התובע לתשלום דמי פגיעה בגין בקע מפשעתי, מיום 2.3.2001, נדחתה על ידי פקיד תביעות נפגעי עבודה, בנימוק כי הופעת הבקע לא באה כתוצאה ממאמץ לא רגיל, וכי הרמת מכשירי עבודתו אינם בגדר מאמץ לא רגיל בעבודתו. 2. בכתב התביעה טען התובע, בין השאר, כי הנו צורף עצמאי, כי עבודתו השגרתית הינה עבודה ללא מאמץ פיזי, והיא כוללת מגע עם לקוחות, הדרכת עובדים ובדיקת המוצרים בבית המלאכה הזעיר לצורפות שבו הוא שותף. עוד הוסיף התובע וטען כי עבודת הצורפות היא עבודה עדינה וכי כלי העבודה בהם משתמש הצורף (צבתות זעירות וכיו"ב) הינם זעירים ומשקלם אינו עולה על 300 גרם. עוד טען התובע כי התאונה ארעה עקב ובעטיו של מאמץ לא רגיל ולא שגרתי, כאשר הרים באופן יוצא מן הכלל מכשירים כבדים והסיטם ממקום ולמקום, ואגב כך הופיעו כאבים שאילצו אותו תוך פרק הזמן הקבוע בחוק הביטוח הלאומי לפנות לטיפול רפואי. 3. בכתב התביעה הכחיש הנתבע את הרקע העובדתי והנסיבתי של האירוע התאונתי הנטען, וטען כי לא ארעה לתובע תאונת עבודה כמשמעותה בסעיף 84 לחוק הביטוח הלאומי, כן שלל הנתבע קיומו של קשר סיבתי בין מחלתו של התובע לבין עבודתו, וטען כי מחלת התובע הופיעה על רקע מצבו הבריאותי הקונסטיטוציונלי. 4. בקדם המשפט נוסחה הפלוגתא הבאה: "האם התמלאו סעיף 84 לחוק הביטוח הלאומי?" והתיק הועבר להוכחות בפני מותב. 5. בדיון ההוכחות (שהתקיים בפני ב-8/2/2004) העיד התובע והוגשו המסמכים הבאים: 5.1 הודעת התובע לחוקר המל"ל (נ/1). 5.2 הודעה על פגיעה בעבודה (נ/2). 5.3 רישום ביקור רפואי (נ/3). 5.4 תשובת היועץ הכירורגי מיום 7/3/2001 (נ/5). 5.5 סכום טיפול במחלקה לרפואה דחופה בבית חולים איכילוב (נ/6). 5.6 פסק הדין בתיק נב/58-0 (נ/7). 6. המסגרת המשפטית 6.1 סעיף 84 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה-1995 (להלן-החוק) מצמצם את המושג "תאונת עבודה" עת מדובר בבקע מפשעתי וקובע מספר תנאים מיוחדים נוספים לעניין הכרה בבקע מפשעתי כתאונת עבודה: "אין רואים בקע מפשעתי תוצאה מפגיעה בעבודה אלא אם כן - (1) הופעת הבקע באה תוך כדי העבודה כתוצאה ממאמץ לא רגיל או עקב פגיעה במישרין באיזור קיר הבטן. (2) עקב הופעת הבקע הפסיק המבוטח את עבודתו וקיבל טיפול רפואי תוך 72 שעות מהופעת הבקע. (3) הודעה על התקף כאבים עקב הבקע נמסרה למל"ל או למעביד תוך 72 שעות מעופעתם... ואולם המוסד רשאי, לפי שיקול דעתו, לראות בבקע תוצאה מפגיעה בעבודה אף אם לא נמסרה הודעה כאמור". הוראה זו המתייחסת לבקע מפשעתי, יתכן והיא מושתתת על ההנחה הרפואית כי שבר מפשעתי הוא תופעה קונסטיטוציונית מובהקת ורק מאמץ שהמבוטח לא היה מורגל בו, עלול לגרום או לתרום להתהוותו או להחמרתו(דב"ע נב/148-0 עבד אל מג'יד מוגרבי נ' המל"ל עבודה ארצי כרך א (1) 118, דברי כבוד השופטת פורת בעמ' 5 לפסק הדין). 6.2 על פי ההלכה הפסוקה, התנאים שנקבעו בסעיף 84 הם תנאים מצטברים ודי באי קיומו של אחד מהתנאים המצטברים על מנת שבקע מפשעתי לא יוכר כתאונת עבודה. הלכה פסוקה היא, "שהארוע של בקע מפשעתי הוא יחודי בכך, שלמרות שהוא נובע מתאונה שאירעה תוך כדי ועקב עבודתו של המבוטח, אין להכיר באירוע זה כתאונת עבודה, אלא בהתקיים התנאים המצטברים שבסעיף 84. חיזוק לכך שהמחוקק צמצם את המושג "תאונת עבודה" במקרה של בקע מפשעתי, מוצאים אנו אף בלשון החוק, הבאה על דרך השלילה ; אין רואים בקע מפשעתי תוצאה של פגיעה בעבודה "אלא אם".. לאמור: מלכתחילה אין להכיר באירוע של קע מפשעתי כתאונת עבודה, אלא אם הוכחו התנאים המצטברים כנדרש בחוק." (עב"ל אחמד חוסיין נ' המל"ל , עבודה ארצי לג' (19) , 37, בעמ' 3 לפסק הדין, סעיף 8). 6.3 התנאים המצטברים שנקבעו בסעיף 84 לחוק הם כדלקמן:- הבקע נגרם בזמן העבודה ועקב העבודה. הבקע הופיע בזמן העבודה. הבקע הופיע כתוצאה ממאמץ לא רגיל או עקב פגיעה במישרין באזור קיר הבטן. הבקע גרם להפסקת עבודתו של המבוטח. המבוטח קיבל טיפול רפואי תוך 72 שעות מהופעת הבקע. 6.4 וכך נקבע בהלכה הפסוקה לעניין קיומם של התנאים המצטברים לצורך ההכרה בבקע מפשעתי כתאונת עבודה: "חייבים להתקיים כל התנאים שנקבעו בסעיף 84 לחוק...ואפילו נגרם הבקע המפשעתי תוך כדי העבודה ועקב העבודה, אך לא 'הופיע' אותה שעה, אין הוא בגדר תאונת עבודה...כמו כן צריך שהופעת הבקע תגרום להפסקת העבודה של המבוטח...שני התנאים היסודיים שנקבעו בסעיף 84 (2) לחוק הם הפסקת העבודה וקבלת טיפול רפואי עקב הופעת הבקע. שני תנאים אלה קשורים קשר סיבתי ל'הופעת הבקע'. קשר סיבתי שני הוא הקשר שבין 'הופעת הבקע' לבין מאמץ לא רגיל או פגיעה במישרין באזור קיר הבטן. נוסף לכך נדרש קשר מבחינת הזמן, לפיו 'הופעת הבקע באה תוך כדי העבודה". (עב"ל 397/97 אלדד חיות נ' המוסד לביטוח לאומי, עבודה ארצי, כרך לב(3) 139, בעמ' 6 לפסק הדין, סעיף 16-17 והאסמכתאות שם). 6.5 התשובה לשאלה, מהו מאמץ לא רגיל תינתן על פי התשובה לשאלה, האם המאמץ שעשה הנפגע ביום שבו מדובר, היה מאמץ אשר רגיל לעשות בעבודתו, או לא (דב"ע לה' 26-0 המל"ל נ' מרסל טנג'ין פד"ע ו' 382). עוד נקבע בהלכה הפסוקה לעניין מהו "מאמץ לא רגיל", "כי יש להתייחס באופן סובייקטיבי לנפגע עצמו, משום שהבקע מופיע בגופו של אדם מסויים על רקע מצבו או אותו אדם להביא לתופעת הסוטה... כמו כן לצורך הקביעה אם המאמץ הוא רגיל או בלתי רגיל, יש לתת משקל רב לתדירות, לצורך הקביעה אם מאמץ הוא רגיל או בלתי רגיל, (עב"ל 368/97 פנטוביץ לייב דוד נ' המל"ל, עבודה ארצי לב 348). 7. מן הכלל אל הפרט לאחר ששמעתי את עדותו של התובע, עיינתי בכל המסמכים שהוגשו לתיק, בפרוטוקול הדיון ובסיכומי הצדדים, אני קובעת כדלקמן:- 7.1 התובע, יליד 1942, צורף עצמאי במקצועו, הגיש לנתבע ביום 20/5/2001 הודעה על פגיעה בעבודה, בגין שבר מפשעתי שאובחן ביום 4/3/2001 על ידי ד"ר ברון, שאליה פנה לראשונה לקבלת טיפול רפואי. 7.2 התובע נחקר ביום 30.8.2001 על ידי חוקר הנתבע ביום באשר להתרחשות האירוע. בהודעתו לחוקר נרשם מפיו של התובע כדלקמן:- "אני באתי באותו יום שישי לעבודה, באתי הייתי לבד הזזתי את המכשיר מכונה של העבודה, וכאבים אותו דבר כמו של פעם שעברה כמו שלפני עשר שנים כאבים מצד ימין מתחת לבטן באזור הבקע" (עמ' 1 שורה 2-5 נ/1). ובהמשך לשאלת החוקר: "ספר איזו פעולה בדיוק עשית שהרגשת הכאב במפשעה ימין?" ענה התובע:- "רציתי להרים אותו ולשים אותו על השולחן ולא הצלחתי...וככה נשארתי פה בעבודה להירגע ואחר כך הלכתי הביתה ויום ראשון הלכתי לרופאה ד"ר ברון...". ועל שאלת החוקר, "על איזו מכונה מדובר? מה משקלה מידותיו? " ענה התובע: "זו מכונה סיכות טרומת. זו מכונה שמלטשת סיכות שוקלת כמעט 80 ק"ג". (עמ' להודעה, שורות 8-15). 7.3 בעדותו הראשית בפני העיד התובע באשר להתרחשות האירוע כדלקמן:- ".. אחר כך באתי להזיז קצת את המכונה שקוראים לה טרומל, ומתי שניסיתי להרים אותה, היה לי כאבים בצד ימין, הכאבים היו נוראים, הלכתי ושכבתי על הרצפה כשעה וחצי, יצאה לי בלוטה, ונכנס השותף שלי ומצא אותי ככה צהוב, אמר לי מה קרה, סיפרתי לו את מה שקרה..." (עמ' 2 לפרוטוקול חקירתו של התובע, שורה 4). אך בחקירתו הנגדית משנשאל התובע: "אז למה באותו יום לא עזר לך השותף" וענה: "השותף לא היה, הוא היה בסידורים". יצויין כי גם בחקירתו בפני חוקר הנתבע לא הוזכרה העובדה כי שותפו נכנס לאחר ששכב על הרצפה, אלא להיפך, התובע ציין כי "השותף לא הגיע כי לקח שישי שבת חופש". (עמ' 4 שורה 17, 18). 7.4 בהפניה ליעוץ רפואי-כירורגיה של ד"ר ברון מיום 4.3.2001 צויין: "לפני 6 שנים - תקין שבר מפשעתי מימין שוב חזרה של השבר אחרי שהרים כבד בעבודה". (נ/4). בהפניית היועץ הכירורגי לחדר המיון מיום 7.3.2001 צויין: "בקע מפשעתי חוזר תוקן לפני מספר שנים מצד ימין עתה-כאבים לאחר הרמת משא כבד" (נ/5). ב"סיכום טיפול במחלקה לרפואה דחופה"במרכז הרפואי ע"ש סוראסקי מיום 7.3.2001 צויין כדלקמן:- "כאבים באזור מפשעה מימין מזה 4 ימים אך היום הרים משהו כבד ואז יצאה... הבקע ונשלח למיון בחשד לבקע כלוא" (נ/6). 7.5 בכתב התביעה נטען כי התובע "הרים באופן יוצא מן הכלל מכשירים כבדים והסיטם ממקום למקום ואגב כך הופיעו כאבים שאילצוהו תוך פרק הזמן הקבוע בחוק לפנות לטיפול רפואי". בעדותו הראשית בהתייחס לתיאור האירוע ונסיבותיו העיד התובע כי:- "עבודתי היא עבודת צורפות זהב. וכמובן יש לנו כמה מכונות ויש לנו שולחנות, וכאשר אנו עובדים חלק מהאבק של הזהב מתפזר לכל בית המלאכה. ופעם בשנה בערך, מנקים את המקום טוב טוב, מזיזים את כל המכונות, בשביל לקחת את האבק הזה לייצק אותו ולהוציא את הזהב שיש בתוכו. וכך אני באותו יום, הייתי לבד, רציתי לנקות את בית המלאכה ולהוציא את כל האבק שיש, וכמובן הזזתי את המכונות וכל הדברים, ואחר כך באתי להזיז קצת את המכונה שקוראים לה טרומל..." (עמ' 1 לפרוטוקול עדותו של התובע, שורות 12-15, עמ' 2 שורות 1-2) יצויין בהקשר זה כי נושא "עבודות הניקיון" עלה לראשונה בעדותו הראשית של התובע, והוא לא נזכר כלל לא בהודעתו של התובע לחוקר הנתבע ולא בכתב התביעה. בחקירתו הנגדית לשאלת ב"כ הנתבע: "אם אני זוכרת נכון אמרת שמזיזים גם מכונות אחרות" ענה התובע: "כן, את השולחנות, יש רק שולחנות וכן את מכשיר הטרומל. כל הדברים האחרים אינם בעלי משקל משמעותי". ובהמשך לשאלת ב"כ הנתבע: "אין עוד מכונות ששוקלות משקל רב?" ענה התובע בשלילה. (עמ' 3 לפרוטוקול עדותו של התובע, שורות 8-12 7.6 לגבי מכונת הטרומל העיד התובע כי: "זו מכונה שמנקה את התכשיטים אחרי היציקה. ואחר כך עובדים על השלייף ועל הכל עד שגומרים את התכשיטים. המשקל של המכשיר אני חושב 50,60 קילו". (עמ' 2 לפרוטוקול עדותו של התובע, שורות 24-26). 7.7 בהתייחס לעבודות הנקיון או "איסוף אבק הזהב", העיד התובע כי היא נעשית מדי שנה או ששה חודשים בערך, ואז מזיזים את שולחנות העבודה ואת מכשיר הטרומל, וכי בשנים הקודמות שותפו עזר לו בעבודה זו, אולם באותו יום "השותף לא היה, הוא היה בסידורים". (עמ' 3 לפרוטוקול עדותו של התובע, שורה 26). משנשאל התובע מדוע בחר לעשות את "עבודת הניקיון" דווקא ביום שהשותף לא יכול היה לעזור לו, ענה התובע:- "אני אישית מעדיף אם יום אין עבודה, והפועלים לא באו, ובאמת לא באו באותו יום לעבודה, באו בשעה 12 בצהרים באותו יום, אם זה היה יום שישי הם לא באו בכלל, אבל אני חושב שזה היה יום שישי, אני חושב שזה היה יום חמישי, והם באו בשעה 12 בצהרים". (עמ' 4 לפרוטוקול עדותו של התובע, שורות 10-13). ובהמשך לשאלת ב"כ הנתבע: "אתה לא זוכר באיזה יום קרתה לך התאונה?" ענה התובע: "האמת אני לא זוכר, עבר הרבה זמן, שלוש שנים אני לא יכול להיזכר". ולשאלת ב"כ הנתבע: "לגבי הטיפול הרפואי, אתה הלכת מיד אחרי האירוע באותו יום?" ענה התובע: "הלכתי לפי החוק, לפני 72 שעות הייתי אצל הרופא, ואני מסביר מדוע: יכול להיות שבאותו יום, הרופאה לא מקבלת, וכך הלכתי למוחרת, וזהו ומשם היא שלחה אותי לכירורג, והכירורג שלח אותי לבית החולים דחוף דחוף, ומבית החולים אחר כך עשו לי בדיקה וכו'". ולשאלת ב"כ הנתבע: "אתה לא זוכר אם הלכת באותו יום לרופאה או למחרת, או אחרי יומיים?" ענה התובע: "היום בגיל 62, עברו לי הרבה אירועים שהם לא המקום בשביל לספר פה, ויכול להיות ששכחתי". ולשאלת ב"כ הנתבע: "איך אתה זוכר שזה היה בתוך 72 השעות?" ענה התובע: "משום שחיפשתי את הניירות וקראתי אותם, מה אומר החוק, ומה הוא לא אומר". (עמ' 5 לפרוטוקול עדותו של התובע, שורות 14-26). לשאלת ב"כ הנתבע מתי ערך את הבדיקה ענה התובע "אתמול בלילה" ולשאלת ב"כ הנתבע מה העלתה הבדיקה, ענה התובע: "לא מצאתי מתי הייתי בדיוק, אבל יש רישום אצל הרופאה מתי הייתי אצלה, וגם במסמכים הרפואיים שלי...אני לא יכול לזכור אם היה באותו יום הלכתי לרופא או למחרת". ולשאלת ב"כ הנתבע: "לפני כמה דקות העדת שאתה לא זוכר מתי הלכת לרופאה, אבל אתה זוכר שזה היה תוך 72 שעות מהארוע, איך אתה זוכר שזה היה תוך 72 שעות, אבל אתה לא זוכר באיזה יום בשבוע זה היה?" ענה התובע: "מרוב הכאבים, וחוסר אונים, שלא יכולתי לעשות בשבילי שום דבר, הייתי מחכה אולי עד שהרופאה תגיע, אם לא הלכתי באותו יום, אז הלכתי למחרת, משום שהרופאה כנראה לא קיבלה באותו יום." (עמ' 5 לפרוטוקול עדותו של התובע, שורות 1-13). בהמשך חקירתו הנגדית לא זכר התובע מה אמר לחוקר הנתבע, אולם אישר כי מה שאמר לו אמת "מלבד אולי דברים שלא זכרתי" ובחקירתו החוזרת אישר התובע כי החוקר לא הקריא לו את הודעתו, לשאלה איך רמת הקריאה שלו בעברית, ענה התובע גרועה מאד. 7.8 כאמור, על מנת שיוכר בקע מפשעתי כתאונת עבודה, על התובע לעמוד בתנאים שנקבעו בסעיף 84 לחוק כדלקמן:- הבקע הופיע תוך כדי עבודה. כתוצאה ממאמץ לא רגיל או עקב פגיעה בקיר הבטן. המבוטח הפסיק את עבודתו וקיבל טיפול רפואי תוך 72 שעות. על פי ההלכה הפסוקה יסוד "הפתאומיות" חיוני לקיומו של אירוע תאונתי, כלומר אירוע שניתן לאתרו מבחינת הזמן והמקום בו התרחש "אם הפגימה באה בדרך הדרגתית ואם היא תוצאה של התפתחות איטית - מדובר במחלה; מאידך אם לפגימה מקור ומועד שיאפשר לאתרם הרי זו תאונה" (דב"ע לה/ 26-0 המל"ל נ' מרסל טנג'ו, פד"כ ו 382) לאור כל האמור בסעיף זה לעיל, וכמתחייב מההלכה הפסוקה, משלא יכול התובע להצביע על מועד ויום ספציפי בו אירע האירוע הנטען, הרי שלא הוכח כלל קיומו של אירוע תאונתי ביום 2.3.2001, ודי בכך כדי לדחות את התביעה. עוד אציין כי גרסתו של התובע, כפי שפורטה לעיל, לא הייתה נטולת "בקיעים או סדקים", כפי שטוען התובע בסיכומיו, לא מדובר בסתירות בלבד, אלא בגרסאות שונות - שאינן מתיישבות האחת עם השניה, למשל, בשאלת נוכחותו של השותף במועד האירוע הנטען, וכן לגבי פרק הזמן שעבר ממועד הופעת הבקע ועד לקבלת הטיפול הרפואי. מעבר לטענתו של התובע כי " הלך לפי החוק, ולפני 72 שעות היה אצל הרופא", לא שוכנעתי מהראיות שהובאו בפני כי התובע עמד בתנאי זה. כן יצויין כי, כאמור, גירסתו של התובע לגבי "עבודות הנקיון" ו"איסוף הזהב" הועלתה לראשונה רק בעדותו הראשית, והתובע לא טרח להביא כל ראייה שתתמוך בגירסתו זו. 8. סוף דבר 8.1 לאור כל האמור לעיל אני קובעת כי התובע לא עמד בנטל ההוכחה, הנדרש על פי סעיף 84 לחוק הביטוח הלאומי, להכרה בבקע מפשעתי כפגיעה בעבודה. 8.2 התביעה נדחית. 8.3 אין צו להוצאות .הכרה בתאונת עבודהבקע מפשעתיתאונת עבודה