.1בת"א 1218/00הגיש מר X (להלן: התובע) בקשה לאישור פסק-בוררות שניתן על-ידי הבורר ש' אבני (להלן: הבורר), ביום 5.9.00(להלן: פסקהבוררות). הבקשה הוגשה ב- .10.09.00אישורי המצאה של הבקשה, צורפו להודעה שנשלחה לתיק בית המשפט ונתקבלה ביום .2.10.00 גב' שרה X (להלן: גב' X) הגישה בקשה לביטול פסק הבוררות, ביום 27.9.00, במסגרת ת"א .1315/00 הצדדים האחרים (להלן: הנתבעים) לא התייצבו, על אף ההמצאה כדין. לגביהם הגיש התובע בקשה למתן פסק-דין, בצירוף טיוטת פסיקתה, במסגרת תיק בש"א 16953/00, וכן ביקש להטיל עיקול על חלקו של נתבע מס' 1בדירה הרשומה גם על שמו. .2בפסק-הבוררות נפסקו סכומים לזכותו של התובע, שבהם צריכים לשאת הנתבעים וגב' X בשיעורים שונים. טענת גב' X היא, שלא ניתן היה לתת את פסק-הבוררות כנגדה, בהעדר הסכם בוררות תקף בין התובע לבינה, הבורר בנתנו את הפסק גם כנגדה, פעל בחוסר סמכות, וההליך התקיים באופן שלא ניתנה לה הזדמנות לטעון טענותיה או להביא ראיותיה. הנתבעים 1ו- 3קיבלו עותק מפסק הבוררות (ראה מכתבו של הבורר נושא תאריך 10.10.00נספח בר/ 3לכתב התשובה של התובע), וכן קיבלו עותק מכתב התביעה לאישור פסק-הבוררות (ראה אישורי המצאה שצורפו לתביעה בת"א 1218/00, כנספחים להודעתו של עו"ד ברטוב, הנושאת חותמת נתקבל - 2.10.00). בנסיבות אלה, בהעדר בקשה לביטול הפסק וכן בהעדר כל תגובה לתיק, לאחר המצאת עותק הבקשה לאישור הפסק, יש לאשר את פסק הבוררות בהתייחס לנתבעים 1ו- 3, לרבות אישור העיקולים, כמבוקש. השאלה שבמחלוקת מצומצמת ומתייחסת להחלתו של פסק-הבוררות גם על הגב' בן עמי. הרקע העובדתי: .3ב- 3.2.1994נחתם הסכם בין הנתבע מס' 1לבין התובע (להלן: ההסכם), אשר כלל סעיף בוררות - סעיף 10, בזו הלשון: "במידה ויתגלו חילוקי דיעות בין הצדדים יובא העניין להכרעת בורר שיקבע ע"י יו"ר ועד לשכת עורך (צ"ל: עורכי) הדין בחיפה ופסיקתו תהיה סופית ולא ניתנת לערעור.". במהלך חודש יוני 94', הגיש התובע בקשה להטלת עיקולים זמניים כנגד הנתבעים וכנגד הגב' X, בפני הבורר. כבר באותו שלב הועלתה טענה מקדמית לפיה התביעה כנגד הגב' X חורגת מסמכותו של הבורר והוגשה בקשה למחוק אותה מרשימת הנתבעים. טענות גב' X היו, שהיא איננה צד להסכם הבוררות, ואף לא נתנה הסכמה מאוחרת לצירופה להליך הבוררות. ביום 6.7.94ניתנה החלטה על ידי הבורר, אשר הורה למחוק את שמה של גב' בן עמי מרשימת הנתבעים והמשיבים שבפניו. ראוי להביא לעניין זה את נוסחו של סעיף 2.5של אותה החלטה. "... מעורבותה של שרה (גב' X) בחברה ובמגעים עם בר (התובע) עמוקה, הינה בעלת שליטה במחצית מניות החברה (לא הוברר לי בשלב זה באם היא גם מנהלת בחברה), דרך חשבון הבנק שלה התנהל חלק מפעילויותיה הכספיות של החברה, מחשבונה הפרטי שולמה לפחות משכורת אחת לבר, נוסחה טיוטת הסכם לייסוד חברה חדשה בשליטת שתי רעיותיהם של בעלי הדין, ושרה חותמת גם על המכתב מב/ 2המתרה בבר שישוב מיד לעבודה. אכן זו מעורבות עמוקה, ושקלתי, חזור ושקול אם יש בכל אלה כדי יצירת התדיינות ישירה בין בר לבין שרה, שבדיעבד יש לראותה כחליפה של בעלה בהסכם. הייתי נוטה לדעה שאכן כך הוא המצב, אילו כלל כתב התביעה עובדות לכאורה המעמידות עילות עצמאיות כלפי שרה. כתב התביעה כפי שנוסח איננו מיחס לשרה כל מעשה או מחדל הקושר אותה להפרת התחייבויות, ובוודאי שאינו קושר אותה, אפילו בדיעבד, להסכם ולסעיף הבוררות שבו. בנסיבות אלה איננה רואה מנוס מלקבוע שהתביעה כנגד שרה היא מחוץ למסגרת סמכותי כבורר ועל כן אני מחליט למחוק את שמה של שרהמרשימת הנתבעים והמשיבים". .4בעקבות ההחלטה למחיקה, בוטל העיקול על חלקה של גב' X בדירת המגורים, לאחר שב"כ התובע נתן, ובדין, הסכמתו לעשות כן (ראה החלטת הבורר מיום 6.7.94עמ' 1). ביום 3.8.94הגישו הנתבעים הנותרים כתב הגנה ותביעה שכנגד (ראה עמ' 7 לפרוטוקול מאותו תאריך, במסגרת ישיבת בוררות מס' 5). ביום 23.8.94הגיש התובע כתב תביעה מתוקן, במסגרתו צורפה גב' X כנתבעת נוספת. כתב התביעה המתוקן, וכן כתב ההגנה לתביעה הנגדית הוגשו על ידי עו"ד ברטוב ביום 23.8.94לבורר, ובמקביל למשרדו של עו"ד סולומונוב. אין חולק שעותק מכתב התביעה המתוקן לא הומצא במקביל ישירות על ידי עו"ד ברטוב, גם לכתובתה של הגב' X. כתב התביעה המתוקן הזכיר במפורש את שמה של גב' שרה X כנתבעת מס' 2 וכן פירט את העילות כנגדה. עוד יש לציין, שהצדדים אינם חולקים, כי הוספת שמה של נתבעת זו, באותו שלב, נעשה ללא בקשה לתיקון כתב התביעה, וממילא גם לא נתבקשה תגובתה של גב' X לצירופה לאותו הליך. הבורר גם לא נדרש באותו שלב להליך הצירוף, וממילא לא ניתנה החלטה המתירה או האוסרת צירופה, כבעל דין נוסף. .5ישיבת בוררות מס' 6התקיימה רק ביום .30.3.95קודם לכן, נתנה החלטה ביום 16.9.94בדבר דחית הבקשה לביטול העיקול הזמני, בקשה שהוגשה על ידי הנתבעים. בסופו של דבר גם ישיבה זו לא התקיימה, בין היתר, בשל אי הופעת עו"ד ברטוב שנבעה מאי ידיעה על המועד שנקבע. ישיבת בוררות מס' 7התקיימה ב .10.4.95באותו מועד העלה מר X בקשה חוזרת לביטול העיקול, כדי שלא למנוע את המשך פעילותה של החברה. בקשה זו נדחתה בהחלטה שניתנה ביום .16.4.95 ביום 21.5.95נמשכו הליכי הבוררות והובאו ראיות, מבלי שהועלתה כל טענה בקשר לכתב התביעה המתוקן. שמיעת הראיות נמשכה גם בישיבת בוררות, שסומנה ישיבה מס' 12, מיום .17.7.95 ראוי להעיר, כבר בשלב זה, שהליך ההוכחות החל רק לאחר הגשת כתב התביעה המתוקן. בישיבת בוררות שסומנה כישיבה מס' 14ביום 5.11.95הופיעה גב' X להעיד. מעדותה עולה, כי היא חתמה על בקשה לביטול סעדים זמניים כאשר זו נתמכת בתצהיר של בעלה. כמו כן, פרטה, כי היא מורה במקצועה, אשר קבלה שכר גם מעבודתה בחברה. גב' X הודתה עוד, שחשבונה הפרטי בבנק איגוד, שרק לה הייתה הסמכות לפעול בו, שימש בשלב מסוים, גם לפעילות החברה. כאשר חשבון החברה נסגר, החלה החברה לעבוד באמצעות החשבון הפרטי שלה בבנק איגוד (בעמ' 1לאותו פרוטוקול). .6ביום 30.3.99הגיעו הצדדים לידי הסכמה דיונית, לפיה כל אחד מהם יכריז אלה עדיי, ויוגשו סיכומים. ביום 23.5.00הודיע עו"ד סולומונוב כי הוא מתפטר מייצוגו של מר X עקב מחלוקות שנפלו ביניהם. בהחלטה שניתנה הבהיר הבורר, כי הליכי הבוררות ימשכו אם לא תתקבל כל הודעה מטעמו של מר X, והבורר יראה בכך הסכמת הצדדים למתן פסק- הבוררות. מר X הודיע כי הוא שוהה בחו"ל, וכי הוא מבקש להמתין עם הגשת הסיכומים. לצורך כך ניתנה אורכה. בסופו של דבר ניתן פסק-הבוררות מבלי שהנתבעים, לרבות גב' X, או מי מהם הגיש סיכומים (ראה סעיף 3של פסק-הבוררות). .7על פי החלטה שניתנה על ידי במהלך הדיון הועברו מסמכי הבוררות לעיון בפני. כמו כן, הוריתי לעו"ד סולומונוב, קודם למתן פסק-דין זה, להמציא עותק מיפוי הכוח החתום על-ידי הגב' X, אשר מכוחו ייצג עו"ד סולומנוב את מרשתו (ראה החלטה מיום 16.5.01כג' באייר, התשס"א). ביום 20.5.01הומצאה הודעה לתיק ביהמ"ש, ממנה עולה, כי אין בידי עורך-הדין או בידי הבורר, או בידי ב"כ התובע עותק מיפוי הכוח. למרות האמור, לא נטען שלעו"ד סולומונוב לא היה יפוי כוח לייצג את הגב' X בפני הבורר. המחלוקת היא לגבי היקפו של יפוי הכוח. פסק-הבוררות: .8בפסק-הבוררות שניתן בהתייחס לזהות בעלי הדין, נפסק, כי לאחר שהוגש כתב תביעה מתוקן, לא הועלתה טענה או התנגדות לצירוף, ולכן משהובאו ראיות הקושרות גם את הגב' X להליך הבוררות, יש לבחון את חלקה בתביעות נגדה. לאחר שהראיות נבחנו, ניתן הפסק-גם כנגדה. להלן יובאו החלקים הרלוונטיים מתוך פסק-הבוררות: בנושא "זהות הצדדים", נפסק בסעיף 4: "זהות בעלי הדין. ביום 6.7.1994ניתנה החלטת בורר על פיה נמחק שמה של שרה (גב' X) מרשימת הנתבעים. לאחר מכן הוגש ביום .23.8.1994כתב תביעה מתוקן ומפורט הכולל את שרה ברשימת הנתבעים ופירוט העילות הנטענות גם כלפיה. הנתבעים לא חלקו על צירופה ולא הביעו את כל התנגדות. במהלך הבוררות הובאו ראיות הקושרות לכאורה את שרה אל המסכת הרלבנטית כפי שנראה בהמשך. אשר לזהות יתר בעלי הדין אין ולא היתה מחלוקת". מבחינת תוכן הראיות שהוצגו, ציין הבורר בפסק-הבוררות, בסעיפים 5א ו-ב', כי מחומר הראיות עולה ברורות שגם גב' X הייתה מעורבת בכל הפעילויות שהובאו בתיק זה, וכי נכון היה לצרף את שמה של גב' X כמו גם את שם החברה (נתבעת מס' 3) כצדדים לחוזה, המכיל את סעיף הבוררות. עוד נקבע, שגב' X נתנה, בהסכם עצמו, הסכמה מפורשת, שלה לא התכחשה, להעברת מניות, כאשר היא מחזיקה ב % 50מניות החברה, והתחייבותה הייתה להעביר % 25מהמניות. הבורר הוסיף וקבע, תוך איזכור החלטתו מיום 6.7.94ולאחר הפניה לעדותו של מר X (נתבע מס' 1), שחתימתו על המסמכים ועל הפרוטוקולים (מב/71) הייתה גם בשמה של גב' X ובהסכמתה. עובדות אלה אף אושרו על-ידה בעדותה. על סמך עובדות אלה קבע הבורר: "...מכאן אני בא למסקנה ששרה (גב' X) הינה צד מעורב בסכסוך, וכי כשם שהחוזה נכרת ונחתם על ידי אברהם, כמי שמתחייב הן בשם החברה והן בשם שרה - חזקה על שרה שהיא נתנה הסכמתה להיות צד להסכם. זאת ועוד הנספח יח' שצורף לתצהירו של X (התובע) הינה טיוטה שערך והגיש אברהם (X) לX לשם פרישתו מן החברה ושמה של שרה נזכר בטיוטה כצד להסכם הפרישה (שלא נחתם). בסעיף 34(ד) לתצהירו של אברהם מיום 30.6.94מאזכר אברהם את אשתו שרה בהקשר לתביעתו שכנגד ועותר לבורר החזר התחייבויות אישיות שניתנו על (במוצג ת/23). נראה כי שיקים של החברה שהופקדו בחשבונה הפרטי של שרה הסתכמו בסכום של 281, 58.252ש"ח. זו תביעתה של שרה והדבר מעיד שאברהם ראה בה צד לבוררות. לשון אחרת: מחשבונה הפרטי של שרה גם נמשכו המחאותיה לספקים ונושים של החברה ואין לך מעורבות אישית עמוקה מזו... ". בהסתמך על ממצאים וקביעות אלה קבע הבורר, כי הצדדים לבוררות הם גם גב' X (ראה סעיף 5ג של פסק-הבוררות), ובהמשך נקבעו סעדים אופרטיביים גם כנגדה. טענות בעלי הדין והגדרת המחלוקת .9לטענת עו"ד סולומונוב, מרשתו, הגב' X, לא הייתה צד להסכם הבוררות, ולכן כדי שלבורר תהיה סמכות לדון בהליך הבוררות גם כנגדה, חובה הייתה עליו, לצורך קניית סמכות כזו לנקוט בהליך מתאים, ומשלא עשה כן, וגם לא ניתנה לה הזכות להביא טענותיה, אין לראות את פסק-הבוררות כחל גם עליה. לטענת עו"ד ברטוב עולה מנוסח הסכם הבוררות, כי גם הנתבעת הייתה צד לו, ואין צורך בחתימתה לצורך כך, ודי במסמכים האחרים ובמעורבות האחרת של גב' X כדי לראותה כצד להסכם הבוררות. בנוסף מודגש כי עדותה נשמעה בפני הבורר, וכי כל ניהול העסקים היה בידיעתה, בין מלכתחילה ובין בדיעבד. השאלה שיש להכריע בה אם פסק-הבוררות יכול שיעמוד גם כנגד גב' X. דיון ומסקנות: .10נקודת המוצא להליך בפני צריכה להיות החלטת הבורר מיום 6.7.94בה הורה על מחיקתה של התביעה המקורית כנגד גב' X, במיוחד תוך הפנייה לנימוקים שהיו בבסיס החלטת הבורר, והנפקות המשפטית של הגשת כתב תביעה מתוקן, בו נכללה גב' X הן בשמה המפורש, כבעל דין נוסף, במקום המיועד לשמות בעלי הדין, והן בתביעה גופה, תוך ייחוס עילות עצמאיות גם כנגדה. יחד עם זאת, יש גם לדון בשאלת היותה צד להסכם הבוררות. אתייחס לנושאים שפורטו בסדר שונה. צד להסכם הבוררות: .11"הסכם בוררות" בסעיף 1לחוק הבוררות מוגדר כ"הסכם בכתב למסור לבוררות סכסוך שנתגלע בין צדדים להסכם...". מאחר שגב' X לא רשומה כצד להסכם, השאלה הראשונה היא, אם ניתן לכלול בתוך ההסכם גם את הפרוטוקולים הנוספים עליהם חתמה גב' X, ואם התשובה שלילית, יש לבחון את השאלה, אם למרות זאת היא יכולה להיחשב "צד להסכם" (פרופ' אוטולנגי, בוררות דין ונוהל (מהדורה שלישית מורחבת), שם עמ' 51-39, להלן: אוטולנגי/בוררות). לדעתי, יש לראות את הגב' X, כ"צד להסכם" הבוררות, הן מפני שהמסמכים הנוספים עליהם חתמה, יש לראותם כחלק מההסכם הקובע, והן מפני שעל-פי תוכנו של ההסכם, יש לראותה - כמו גם את הנתבעת מס' 3(להלן: החברה), כ"צד נוסף" המצטרף לאותו הסכם (ראה אוטולנגי/בוררות, שם בעמ' 49). יתר על כן, בנסיבות העניין - ושלא על בסיס הלכת השיתוף, ושלא מכוח יחסי הנישואין שבין בני הזוג, כפי שביקש ב"כ התובע לטעון (ראה סעיפים 6ו- 7לכתב התשובה של התובע) - אלא מכוח המערכת העסקית שבה נוהלה החברה על-ידי כל אחד מבני הזוג X, כולל הגב' X, ניתן היה לראות את מר X כשלוח שלה, שחתם על ההסכם גם בשמה. חתימתו של מר X על ההסכם, שבו נכלל גם סעיף הבוררות, היתה בהקשר לרכישת מניות בשיעור של % 25מתוך % 50ממניותיו של מר X, ואין חולק שגב' X הייתה בעלת מניות בחברה בשיעור של %50, ונתנה הסכמתה בהסכם להעברה זו (ראה סעיף 6של ההסכם). בנוסף נערכו באותו מועד (3.2.94) המסמכים מב/ 61ומב/71, שהן החלטות של החברה להחזיר לתובע את סכום השקעותיו. על מסמכים אלה נמצאת גם חתימתה גם הגב' X והיא אישרה בעדותה, כי חתימה זו היא על דעתה ובאישורה. .12הבורר למעשה הגיע למסקנה דומה, תוך הסתמכות על ע"א 30/88, 40(דוד כהן ואח' נ' פרנקל, פ"ד מד(1) 119). באותו מקרה התגלע סכסוך בין בעלי מניות בשתי חברות. על הסכם בוררות שנחתם חתמו שם המערער והמשיבים ואלה הסמיכו את הבורר להכריע בכל הסכסוכים, התביעות והדרישות שבין הצדדים. בפסק הבוררות חייב הבורר את המערער, שהיה צד לבוררות לשלם לאחר - צד ג', בשם אלפשה - פיצוי מסוים. הטענה של המערער, מי שחויב לשאת בחוב, הייתה שאלפשה לא היה כלל צד לבוררות. ביהמ"ש (כבוד השופט ש' לוין) קבע שם: "כי בסיטואציה מעין זו כאשר קיימת זהות אינטרסים ברורה בין הצדדים המתדיינים בבוררות לבין אלפשה, וכאשר המערער עצמו טען במהלך הבוררות טענות שהיו לו נגד אלפשה". הרי שיש לראות בסכסוך זה כחלק מהבוררות, זאת מאחר שיריעת המחלוקת היא רחבה ביותר, וחלה גם לגבי היחסים שבין הצד לבוררות לצד ג', ואין הבדל אם אלפשה הייתה צד פורמלי לבוררות אם לאו. יש לשים לב לשוני המהותי בין פס"ד הנ"ל לענייננו. שם הצד שחויב לשאת בחיוב הכספי, ושלגביו לא הייתה מחלוקת שהוא אכן צד לבוררות, הוא שהעלה את הטענה כנגד "הזוכה" בדין. המחלוקת שם התמקדה בשאלה אם אלפשה, שהיה למעשה צד ג' הנו חלק מהבוררות באופן המחייב את הצד המפסיד שהיה צד לבוררות, לשלם כספים לאותו צד "זר". על כך ניתנה תשובה חיובית, ולגבי נושא זה נאמר, כאמור, שאין דבר המונע בעד הצדדים לבוררות למסור לבורר את הסמכות לקבוע את חבותו של אחד מהם כלפי צד שלישי, ובנושא כגון זה, די בכך שהצד האחר רשאי לממש את ההתחייבות לטובת הצד השלישי כלפי יריבו, ואין צורך להחליט בשאלה אם הצד השלישי קנה לעצמו זכות עצמאית משלו, בגדר סעיף 34לחוק החוזים. תוך השוואה לאמור לעיל, המשיך בית המשפט בע"א 30/88 וקבע שבאותו מקרה בגדר חזית המריבה שבין אלפשה לבין המערער, הייתה גם זהות אינטרסים וייצוג כך שניתן היה לראות את אלפשה כחלופה של המשיבים לעניין זה. גם אם יש הבדל בין הלכת אלפשה לעניינו, ניתן לקבל את המימצא שנקבע על- ידי הבורר לפיו, מעורבותה של הגב' X בעסקי החברה ובפעילותה היו בממדים שהיה בהם להצביע על היותה "צד להסכם", גם אם פורמלית לא נרשם שמה. לאור האמור לעיל, כאמור, מסקנתי היא, כי היה מקום לקבוע כי הגב' X היא צד להסכם הבוררות, הגם שחתימתה אינה מתנוססת על ההסכם עצמו, וכך יש גם להבין את החלטת הבורר. אשר על כן, טענת גב' X, בדבר קיומה של עילת ביטול לפי סעיף 24(1) לחוק הבוררות - העדר הסכם בוררות - נדחית. מחיקת התביעה כנגד הגב' X: .13כאמור, נקבע בהחלטת הבורר, כי שמה של גב' X, ימחק מרשימת הנתבעים, למרות שנקבע שמעורבותה בחברה ובמגעים עם המעורבים הייתה עמוקה ועניינית, גם באמצעות חשבונה הפרטי, וזאת בעיקר מן הטעם שכתב התביעה לא פירט עילות עצמאיות גם כנגדה. נסיבות אלה, מלכתחילה, חייבו, לדעתי, מתן הוראה בדבר תיקון כתב התביעה, ולא מחיקתה. הגם שלבורר יש סמכות להורות על סילוק התביעה על הסף, כפי שעשה במקרה זה, הרי שראוי היה יותר להרשות את תיקון תביעה, במיוחד לאחר שהבורר הסיק, לפחות לכאורה, כי הייתה "הסכמה" גם של גב' X להתדיין, בכל סכסוך הקשור להסכם, אותו הסכם שהבורר סבר שוב ,לפחות לכאורה, שגב' X הינה צד לו (ראה אוטולנגי/בוררות עמ' 268סעיף 283). לאור קביעותיו של הבורר, ברור היה ,שהתובע יחזור ויגיש תביעה מתוקנת נגד גב' X. תוצאה כזו הייתה הגיונית ומתבקשת בעקבות החלטת הבורר. מכאן, שהיה מקום להתיר תיקון התביעה כדי לברר אם אכן קיימות עילות עצמאיות כנגד גב' X, ואם אכן נתנה הסכמתה לכך, כפי שעלה לכאורה מן הראיות שהובאו בפני הבורר. ואולם, משלא עשה כן, ומשהוגש כתב תביעה מתוקן, אשר נתקבל על-ידי הבורר ועל-ידי הנתבעים, לרבות על-ידי הגב' X, באמצעות עו"ד סולומונוב, יש לקבוע, שרשאי היה הבורר לנקוט בדרך זו, גם ללא הגשת בקשה לתיקון כתב התביעה, מאחר שלא היה כפוף לדין המהותי. נפקות המצאת כתב התביעה המתוקן ואופן קיומו של הליך הבוררות לאחר הגשתו: .14סעיף הבוררות המצוי בהסכם שנחתם בין הצדדים, אינו מחיל את הדין המהותי על הבוררות. ממילא חלה במקרה כזה התוספת לחוק הבוררות הפוטרת את הבורר מכפיפותו לדין (פסקה י"ד לתוספת). למרות האמור, אין חולק כי ישנן הוראות וחוקים שונים שהבורר כפוף להם, שהרי אם הבורר יפסוק בניגוד להם, תהיה עילה לביטול הפסק, כמו, אי המצאת כתב התביעה המתוקן לגב' X, ואי מתן הזדמנות נאותה להביא טענותיה בפני הבורר. השאלה הנוספת היא, מהי הנפקות של הגשת כתב התביעה המתוקן והמצאתו לגב' X, באמצעות כתובת משרדו של עו"ד סולומונוב. .15כתב התביעה המתוקן, וכן כתב ההגנה לתביעה הנגדית הוגשו על ידי עו"ד ברטוב ביום 23.8.94לבורר, ובמקביל למשרדו של עו"ד ע' סולומונוב. כתב תביעה זה הזכיר במפורשות את גב' שרה X כנתבעת מס' 2, וכן פירט את העילות כנגדה. יש לציין שמתחילת הדיון היו כל הנתבעים - מר X, הגב' X והחברה מיוצגים על-ידי עו"ד סולומונוב. השאלה היא, מצד אחד, למהותו של יפוי-הכוח שניתן לו על-ידי הגב' X, ומצד שני, למהותו של הליך המחיקה, אם יש בו, לכשלעצמו, סיום ההליך, שלמטרתו ניתן ייפוי הכוח. לשון אחר, אם הסתיים ייצוגה של גב' X על ידי עו"ד סולומונוב עם מתן ההחלטה של הבורר בדבר מחיקתה מכתב התביעה המקורי. שאלה נוספת שיכול שתישאל היא, גם אם תינתן תשובה לפיה לא ייצג עוד עו"ד סולומנוב את הגב' X, בעת הגשת כתב התביעה המתוקן היא, אם משרדו של עו"ד סולומונוב יכול היה לשמש כתובת למסירת כתבי בי-דין. יפוי-הכוח - שליחות ומהותה: .16כאמור, ייצג עו"ד סולומונוב את כל הנתבעים כולל הגב' X. מהותו של יפוי-כוח, שהוא יוצר שליחות בין הלקוח לעורך דינו הנבחר. בהתאם לתקנה 472לתקנות סדר הדין האזרחי, אין עו"ד רשאי לייצג בעל דין, אלא אם הגיש לביהמ"ש ייפוי כוח מטעמו של בעל הדין. מכאן שאין חולק, כי ניתנה הרשאה גם על ידי גב' X לעו"ד סולומונוב לייצגה בהליך הבוררות. יפוי הכוח על פי לשונו לא הוצג, גם לאחר שניתנה החלטה המורה לעשות כן (ראה החלטה מיום 16.5.01). הודע לביהמ"ש שיפוי הכוח אינו בנמצא. על אף שכאמור, לא נטען שהיצוג נעשה ללא יפוי כוח. הנחת היסוד היא שאכן היה לעו"ד סולומונוב יפוי כוח לייצג את מרשתו, ובהעדר יפוי כוח שהוצג לתיק, יש לבחון אם אכן יפוי הכוח האמור היה מצומצם ולצורך ההליך המקדמי בלבד. יפוי כוח הניתן לעורך דין הוא יצירת שליחות כמשמעותה בסעיף 1(א) לחוק השליחות, תשכ"ה- 1965(להלן: חוק השליחות) והיקפה נקבע בסעיף 5(א) של החוק. יפוי כוח לנהל הליך בפני בוררות כבר מצויה בגדר הרחבת סמכותו של עורך-דין, שככלל, בהעדר הוראה מפורשת, איננו מוסמך להתפשר או לוותר (ראה זוסמן, בעריכת ש' לוין, סדרי הדין האזרחי (מהדורה שביעית) עמ' 219, סעיף 174, להלן: זוסמן/סדרי הדין האזרחי). ניתן היה איפוא לצאת מתוך הנחה, בהעדר ראיה אחרת, וראיה סותרת לא הוצגה, כי יפוי הכוח הפרטי שניתן לעו"ד סולומונוב מטעמה של גב' X היה ליצגה בהליך הבוררות, ולא רק בטענות המקדמיות של הסרת העיקול בשל העדר יריבות. מי שמבקש לטעון אחרת, עליו נטל הראיה, וגב' X לא עמדה בנטל זה. מכאן, שההנחה הייתה שעו"ד סולומונוב ימשיך לייצגה עד לסיום הליך הבוררות, אלא אם כן, ניתנה הודעה מוקדמת על הפסקת השליחות, ברירה הנתונה בידי השולח, בהעדר מעורבות של זכות צד ג'. .17שליחות יכול שתהיה על בסיס יחסים אישיים בין השולח לשלוח, ויכול שתושתת על נושא השליחות. מתוך שתי גישות אפשריות אלה לקיומו של קשר השליחות קשר אישי בין שולח לשלוח, על-פי המשפט המקובל האנגלי, לעומת החתירה להגשמת המטרה כיסוד השליחות, על-פי הגישה הקונטיננטלית - עומדת בבסיס הסדרו של חוק השליחות, המגמה העיונית הראשונה (ראה א' ברק, חוק השליחות (תשנ"ו-1996) כרך שני, עמ 195-194, להלן: ברק/חוק השליחות). ואולם, גם לפי גישה זו, לפיה מסתיימת השליחות אם אחד הצדדים מבקש להפסיקה, הרי שכאשר מעורב צד ג', אשר אינו יודע על סיום השליחות, ביטול השליחות על-ידי השולח צריך להיות מובא לידיעתו של הצד האחר ובא-כוחו, אלא אם כן, הוגבלה השליחות מלכתחילה רק לעניין המקדמי של העלאת הטענות המקדמיות, ואפשרות כזו לא הוכחה בפני. יתר על כן, גם מהותה של שליחות מוגבלת כזו, שהיא על דרך החריג, צריכה הייתה להיות מובאת לידיעתו של התובע ובא כוחו. למרות שביסוד סעיף 14לחוק השליחות, מסתיימת השליחות על-פי רצון אחד הצדדים, הרי שעל-פי סעיף 15(ב) לחוק השליחות במקום שצד ג' אינו יודע על סיום השליחות, זכאי הוא לראותה כנמשכת (שם, ברק, בעמ' 1200סעיף 882), ועל-פי הסיפא של ס"ק (ב) אם השלוח ידע על סיומה של השליחות אזי הברירה בידו של צד ג', לראות את השלוח כבעל דברו או לתבוע ממנו את נזקו. לעניין זה מוגדרת "ידיעה" (סעיף 18לחוק השליחות), "כיודע דבר אם היה עליו כאדם סביר לדעתו או שקיבל עליו הודעה בדרך הרגילה". .18סיום שליחות פירושה שאין עוד לשלוח היכולת לעשות בשם השולח או במקומו פעולה משפטית כלפי צד שלישי. סיום השליחות פירושה פקיעת כוח הייצוג. ואולם הכלל הוא, שלעומת בעל דין הרשאי להעביר את עורך דינו, בכל עת, מן ההרשאה, בין אם מינה אחר ובין אם לאו, וגם אז עליו למסור הודעה לבית המשפט בו תלוי ועומד הליך נגדו עם העתק לבעלי הדין האחרים - אין עורך דין יכול להסתלק מן ההרשאה, אלא אם קיבל את רשותו של בית המשפט, שלפניו תלוי ועומד העניין (ראה זוסמן, סדרי הדין האזרחי, שם עמ' 223). אותו כלל צריך שיחול גם בפני הבורר ואולי אף בחומרת יתר, שכן בהיות יפוי כוח לנהל בוררות יש משום הרחבת סמכותו של עורך הדין. .19במהלך ניהול הבוררות, כאשר עלתה האפשרות שמר X אינו מבקש עוד להיות מיוצג על-ידי עו"ד סולומנוב או כאשר האחרון ביקש שלא להמשיך לייצגו, הובאו הדברים לידיעת הבורר ולידיעת הצד האחר (ראה למשל פרוטוקול הישיבה מס' 16). לא כך נהגו הצדדים לאחר הגשת כתב התביעה המתוקן. במהלך ניהול הבוררות היה ברור שעו"ד סולומונוב מייצג את "הנתבעים" בלשון רבים. בפרוטוקול הבוררות מיום 5.11.95, בעמ' 3, אמר עו"ד סולומונוב, בעקבות הערות שהושמעו על ידי עו"ד ברטוב, ושיש להניח שלא היו במקומן: "... אני קם והולך. אני יותר לא אייצג את הנתבעים בתיק זה". לא נאמר דבר וחצי דבר כי הוא איננו מייצג את גב' X, למרות שהיה כתב תביעה מתוקן. יחד עם זאת, למען הדיוק, צריך לשים לב שגם ללא גב' X היו יותר מנתבע אחד בתיק, ודווקא עו"ד ברטוב בהתייחס לגב' X מדבר על "עדה שהוזמנה באמצעות ביהמ"ש", ולא על בעל דין. למרות זאת, החובה להודיע על הגבלת יפויי הכוח מלכתחילה, כמו גם על שינוי הייצוג או על הפסקתו, מוטלת הייתה על עורך-הדין סולומונוב. בנסיבות אלה, מתחייבת המסקנה, שבהעדר הודעה על הפסקת הייצוג, המשיכה הגב' X להיות מיוצגת על-ידי עו"ד סולומנוב גם לאחר הגשת כתב התביעה המתוקן. מהותו של הליך המחיקה - מבחינת המשך תוקפו של ייפוי הכוח .20השאלה הנוספת היא, אם אין במתן ההחלטה בדבר מחיקתה של גב' X מכתב התביעה המקורי, משום סיום השליחות. נראה לי, כי יש להשיב על כך בשלילה, במיוחד לאור נימוקי ההחלטה שניתנה על-ידי הבורר. כפי שהבהרתי, על-פי תוכנה של ההחלטה היה ברור כי הגב' X היא בגדר "צד להסכם הבוררות", ויש לתקן את כתב התביעה באופן שיפורטו בו העילות העצמאיות כחלות גם כנגדה. המחיקה במהותה היתה לצורך תיקון התביעה. אולם מעבר לכך, הליך המחיקה, אינו מסיים את ההתדיינות בין הצדדים. תקנה 527מרשה לתובע שכתב התביעה שלו נמחק, לחזור ולהגיש תביעתו. בהנחה שיפוי הכוח שניתן היה לצורך ניהולו של הליך הבוררות, הרי הליך זה לא הסתיים, אלא לכל היותר עוכב, עם מתן ההחלטה בדבר מחיקה, ובהעדר הודעה על הפסקת היצוג, המשיך זה להתקיים, גם לאחר הגשת כתב התביעה המתוקן. המצאה למורשה לקבלת כתבי בי-דין: .21מעבר לאמור, וגם בהנחה שעו"ד סולומונוב הפסיק לייצג את הגב' X, עם מתן החלטת הבורר, ואין זו דעתי, הרי לא הייתה מניעה שגם לאחר שחדל עורך הדין מלייצג את לקוחו, ימשיך לשמש מורשה לקבלת כתבי בי-דין. תקנה 477לתקנות סדר הדין האזרחי, אינה דורשת שעורך הדין יהא רשאי להגן על מרשו ולייצגו, ודי בכך שמונה לצורך קבלת כתבי בי-דין, כאשר החזקה היא שהמורשה יעביר את הכתב למרשו, והאחרון ידאג לייצוגו (שם, זוסמן, עמ' 234סעיף 189(3)). הנחה זו מתקיימת במקרה זה, גם לאור השתיקה בעת קבלת מסמכי כתב התביעה המתוקן, וכן לאור העובדה שעותק מהזמנתה של גב' X להופיע להעיד בבוררות, נמסרה גם לעו"ד סולומונוב (ראה פרוטוקול ישיבת הבוררות מס' 14מיום 5.11.95בעמ' 3באמצע העמוד). אני ערה לעובדה שמפרוטוקול זה, ניתן להסיק גם מסקנה אחרת, שהרי, אם אכן הייתה העדה מיוצגת על-ידי עו"ד סולמונוב, מדוע היה צורך בהמצאת הזמנה באמצעות בית המשפט. תשובתי היא, שממהלך הבוררות עולה, כי הגב' X לא התייצבה לדיונים. כמו כן, לא עלה שיתוף פעולה בין עורכי הדין אשר היה בו לקדם את הליך הבוררות שנמשך כשש שנים. בנסיבות אלה, כאשר בעל דין אחד מבקש להזמין את בעל הדין האחר, מוטב להוציא הזמנה באמצעות מזכירות בית המשפט. בנסיבות אלה, העובדה שגב' בן-עמי הוזמנה להעיד באמצעות בית המשפט, אינה יכולה לתמוך בגירסתה בפניי. .22מכל הטעמים שפורטו לעיל, מסקנתי היא, כי הייתה המצאה כדין של כתב התביעה המתוקן, בין אם המשיכה להיות מיוצגת על-ידי עו"ד סולומנוב - וזו דעתי, ובין אם משרדו שימש רק כתובת להמצאתו לגב' X. בנסיבות אלה יש גם לדחות את הטענה, כי הבורר חרג מסמכותו, ועילת ביטול זו (סעיף 24(3) לחוק הבוררות), נדחית. השאלה הנוספת היא, אם קמה לה עילת ביטול בשל העובדה שלא ניתנה לה הזדנות נאותה להשמיע טיעוניה. הזדמנות נאותה להשמיע טיעונים: .23למעשה גם טענה זו, צריכה הייתה להידחות. מכך שהליך הבוררות החל בשנת 94' ונמשך קרוב לשש שנים, כאשר הליך שמיעת הראיות החל ונמשך לאחר הגשת כתב התביעה המתוקן, ועדותה של גב' X מובאת בפני הבורר במלואה, מתבקשת המסקנה, כי ההזדמנות להביא טיעוניה בפני הבורר ניתנה לה, במיוחד כאשר מסמכי כתבי התביעה המתוקנת הומצאו לעו"ד סולומונוב גם עבורה ואלה לא הוחזרו לתיק ביהמ"ש. ואולם, אין להתעלם מן העובדה, כי לא הוגש כתב הגנה מטעמה, לאחר הגשת כתב התביעה המתוקן, ולא נבחנה השאלה באיזו מידה יש בכתב ההגנה שהוגש - עוד קודם להגשת כתב התביעה המתוקן - כדי לממש את זכותה של גב' X להתגונן מפני התביעה המתוקנת, באופן שתשמר זכותה להציג ראיות נוספות מטעמה. גם בהנחה שעו"ד סולומונוב המשיך לייצג את הגב' X, והגם שלא הייתה כל התנגדות בעקבות הגשת כתב התביעה המתוקן, וזו הנחתי, ולכן, כל הראיות שהוצגו בתיק אין צורך להורות על שמיעתם מחדש, נראה כי הייתה זו מחובתו של הבורר לברר אם אכן התקיימו כללי הצדק הטבעי, מבחינת מתן הזדמנות לגב' X, להוסיף ולהביא ראיות נוספות, מעבר לאלה שהוצגו במהלך הבוררות. אבהיר, העדויות והראיות שהוצגו, לא נעשו במעמד צד אחד. העדים והראיות הוצגו בהיותה מיוצגת על-ידי עו"ד סולומונוב, והוא רשאי היה לחוקרם גם לגבי עילות התביעה כלפיה, ואולם, ככל שמדובר במתן הזדמנות להביא עדים מטעמה, נראה לי שעל דרך הזהירות, יש להיעתר לבקשה זו. בנסיבות אלה ובהסתמך על עילה זו, יש בדעתי להורות לבורר להשלים את שמיעת הבוררות, ככל שזו מתייחסת לגב' X. תשמר הזכות לגב' X להגיש כתב הגנה מטעמה בפני הבורר תוך 21ימים ממועד מתן פסק-דין זה. הדיון בפני הבורר בנושא השלמת הראיות יסתיים תוך שלושה חודשים מהיום. הפגרה תמנה במניין הימים. התוצאה: 24(א) במערכת היחסים בין התובע לבין הנתבעים 1ו- 3, ובהסתמך על הבקשה בתיק בש"א 16953/00 אני מורה כמפורט להלן: (1) הבקשה לאישור פסק-בוררות שניתן על ידי הבורר עו"ד ש' אבני, מיום 5.9.00, בהעדר הצדדים, הוגשה בת"א 1218/00, ביום .10.9.00 (2) ההזמנה לדיון ולמתן תשובה הומצאו לנתבעים אלה ביום .12.9.00 בהעדר בקשה לביטולו של פסק-הבוררות יש להיעתר לבקשה. (3) אשר על כן, בהתאם לסעיף 23לחוק הבוררות, תשכ"ח-1968, ניתן בזה פסק-דין המאשר את פסק-הבוררות הנ"ל, באופן המורה: א. לנתבע מס' 1מר אברהם X ת"ז X , לשלם לתובע מר זאב בר X ת"ז X הסכומים הבאים: סך של 000, 150ש"ח נכון ליום 1.7.94(סעיף 6(ו) לפסק-הבוררות). סך של 000, 50ש"ח נכון ליום 1.7.94(סעיף 8(ז) לפסק-הבוררות). וכן סכום נוסף של 000, 20ש"ח בצירוף מע"מ, נכון למועד מתן פסק- הבוררות 5.9.00(סעיף 11של פסק-הבוררות). ב. לנתבעת מס' 3אלום סחלב בע"מ ח"פ 511591091, לשלם לתובע את הסכומים הבאים: סך של 384ש"ח נכון ליום 26.6.94(סעיף 7(ב) לפסק-הבוררות). סך של 317, 1ש"ח נכון ליום 26.6.94(סעיף 7(ג) לפסק-הבוררות). סך של 500, 14ש"ח נכון ליום 20.4.94(סעיף 7(ד) לפסק-הבוררות). סך של 500, 7ש"ח נכון ליום 1.7.94(סעיף 7(ה) לפסק-הבוררות). ג. לנתבעים 1ו- 3, ביחד ולחוד, לשלם לתובע סך של 416, 28ש"ח בצירוף מע"מ, וכן סכום של 365, 18ש"ח בצירוף מע"מ, נכון למועד מתן פסק-הבוררות - .5.9.00 ד. אני מחייבת את הנתבעים 1ו- 3, ביחד ולחוד לשלם לתובע הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד, בגין הליך זה בסך 500, 3ש"ח בצירוף מע"מ, נכון למועד מתן פסק-דין זה. ה. הסכומים הנ"ל יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק, מן המועד הנקוב ליד כל אחד מן הסכומים ועד לתשלומו בפועל. (4) לבקשת התובע ניתן בזה צו המטיל עיקול על כל זכויותיו של הנתבע מס' 1בדירה ברח' וייצמן 73נהריה, הידועה כחלקה 282בגוש 18172, בגין הסכומים הנקובים בסעיף .23א .3א ו- .3ג הנ"ל. אני מורה לרשם המקרקעין לרשום בפנקס המקרקעין את העיקול הנ"ל. 24(ב) במערכת היחסים שבין התובע לנתבעת מס' 2, שרה X ת"ז X , אני מורה כמפורט להלן: (1) עילות ביטול פסק הבוררות בהתבסס על סעיפים 24(1) ו- 24(3) לחוק הבוררות, נדחות. (2) עילת הביטול לפי סעיף 24(4) לחוק הבוררות מתקבלת, בכפוף למפורט להלן: א. על הבורר להשלים את שמיעת הבוררות, ככל שזו מתייחסת לגב' X. ב. שמורה הזכות לגב' X להגיש כתב הגנה מטעמה לכתב התביעה המתוקן, בפני הבורר, וזאת תוך 21ימים ממועד מתן פסק- דין זה. ג. לא יוגש כתב הגנה תוך המועד הנ"ל בפני הבורר, ובהעדר החלטה אחרת, יהיה רשאי התובע לחזור ולבקש את אישורו של פסק-הבורר גם ככל שהוא מתייחס לנתבעת זו. ד. יוגש כתב הגנה, יתקיים דיון בפני הבורר בנושא השלמת הראיות, ויסתיים בדרך של מתן פסק-דין משלים, תוך שלושה חודשים מהיום. עם מתן פסק-הדין המשלים, רשאי כל אחד מהצדדים להגיש הליך לאישורו כפסק-בוררות. (3) לאור התוצאה אליה הגעתי, אין צו להוצאות בשלב זה בין הצדדים הנ"ל.יישוב סכסוכיםבורר