ערבות אישית לאספקת סחורה 1. האם היתה זו הנתבעת 1 ("הנתבעת") מי שרכשה את הסחורות, שסופקו על ידי התובעות לחברה בשם שמאב קונסטרוקציה ומתכות בע"מ ("שמאב")? זוהי השאלה העומדת להכרעה בפרשה זו. 2. וכך התעוררה השאלה: התובעות הינן חברות בע"מ העוסקות ביצור ושיווק של מוצרי מתכת ופלדה. הנתבעת רכשה מהתובעות סחורות שונות, במשך מספר שנים (תצהיר הנתבע, ס' 9). הנתבע 2 ("הנתבע"), מנהל ובעל מניות בנתבעת, וכן בעלים של שמאב, חתם על כתב ערבות אישית מתמדת לכל חובותיה של הנתבעת כלפי התובעות (נספח ה' לכתב התביעה). לערבות זאת אין התובע מתכחש (תצהיר, ס' 3; ס' 8). בשלהי שנת 1995 פנה הנתבע, בשם חברת שמאב, אל התובעות וביקש לרכוש סחורות עבור חברה זו. סוג הסחורות שונה מסוג הסחורות שנרכש על ידי הנתבעת, בשל הפעילות השונה של שתי החברות. פניה זו נדונה בפגישה שנערכה במשרדי התובעות. בפגישה זו השתתפו הנתבע ואירית פבישביץ, אשר עבדה כמשווקת של התובעות. אירית פבישביץ בקשה את הנתבע, כתנאי לאספקת סחורות לשמאב, לחתום על ערבות אישית לחובות שמאב (תצהיר פבישביץ, ס' 7). הנתבע סירב. הנתבע ביקש שהתובעות יסכימו למכור לחברת שמאב סחורות מבלי לקבל ערבות אישית שלו. 3. בשלב זה מתפצלות דרכי הצדדים בכל הנוגע לתיאור מהלך הפגישה, והסיכום שהושג בגידרה. נוכח תיאורי הצדדים, לא ניתן אלא להשקיף בפליאה על הפער בין האוזן השומעת של כל אחד מן הצדדים לשיחה לבין הפה המדבר של זולתו, כאילו משהו משתעשע בקרעי מראות וצלילים הנוסקים מתוך אותו מאגר עצמו, הישיבה המשותפת שנערכה בשלהי שנת 95', ועכשיו הם מבקשים לטרוף אלה את אלה. התובעות טוענות כי מנהל האשראי שלהן סרב להיעתר לבקשתו של הנתבע. על כן נאמר לנתבע כי שמאב לא תוכל לרכוש סחורות מהתובעות ללא ערבותו האישית. בעקבות תשובה זו הודיע הנתבע, כי הוא "מוותר על בקשתו וכי, מאותה נקודת זמן ואילך, כל הרכישות יבוצעו על ידי חברת פלד קו (הן עבור עצמה והן עבור חברת שמאב)" (תצהיר פבישביץ, ס' 12). הנתבע טוען ש"גירסת התובעות מהווה עלבון לשכל הישר" (תצהיר, ס' 3). לשיטתו, הסכימו התובעות לספק סחורה לשמאב, אף בלא ערבות מצידו. "ביקשתי - הוא אומר - לספק את הסחורה לשמאב, הסחורה סופקה לשמאב ומעולם לא נתתי כל ערבות לחיובים שיווצרו כתוצאה מאספקת הסחורה לשמאב" (תצהיר, ס' 2). בפועל סופקו סחורות לשמאב. ההזמנות נעשו בחלקן הגדול במסמכים הנושאים את שם שמאב. בחלקן הזניח - על ידי "פלד קו [הנתבעת] (עבור שמאב)". החשבוניות הוצאו "לכבוד פלד קו [הנתבעת]", אם כי צויין על מרביתן כי הסחורה נשלחה אל שמאב. חלק מחשבוניות אלו לא נפרעו, הגם שהסחורה סופקה. סכום החוב מגיע כדי 256,398 ש"ח. שמאב נתונה בהליכי פירוק, ונראה (הגם שהשאלה חורגת מנושא הדיון) שאין ביכולתה לפרוע חיוב זה. עתה ניצים הצדדים על השאלה מי היה רוכש הסחורות, והאם ניתן להחיב את הנתבעת כקונה, ואת הנתבע כערב לחיוביה. 4. על מנת לבחון שאלה זו, יש להסיע את המראות אחורנית, כבמכשיר משוכלל, לשסות את השכר הישר בזכרונות של הצדדים, על מנת להגדיר את תוצאות המגעים ביניהם. הפגישה עצמה לא סוכמה בכתב. דברי הצדדים נושכים אלה את אלה. ניתן להיזקק לכן, גם להתנהגות המאוחרת של הצדדים, עד לשבר שחל ביחסיהם. כידוע, גם התנהגות מאוחרת יכולה להשליך על בחינת אומד דעתם של הצדדים בקשר להסכם שנשתכלל ביניהם (ע"א 158/77 רבינאי נ' מן שקד, פ"ד ל"ג (2) 281, בע' 287). מובן כי לענין זה יש לנקוט משנה זהירות. יש להבחין בין התנהגות שאינה אלא הפרה ובין התנהגות ממנה ניתן ללמוד על אומד דעת הצדדים בעת ההתקשרות, ולא על חרטה מאוחרת, שנעשית באמתלה של העדר חיוב (ע"א 610/85 נוה עם רמת גן נ' אלעזרי, פ"ד מג (4) 312). הפגישה במשרדי התובעות 5. הפגישה במשרדי התובעת, לעניין בקשת הנתבע לרכוש סחורות על ידי שמאב, נוהלה על ידי גב' פבישביץ. זו מדגישה מיד בפתח השיחה את שאלת נחיצותה של הערבות. היא אומרת (פרוטוקול, ע' 10, ש' 7): ש. מה נאמר באותה שיחה? ת. מר קפלן קבע איתי פגישה במשרד. הוא ביקש לפתוח כרטיס לשמאב. הגשתי לו את המסכים [צ"ל: מסמכים]. יש 3 מסמכים שממלאים. המסמך השלישי הוא ערבות אישית והוא אמר שעל זה הוא לא חותם. אמרתי לו שאם הוא לא חותם, אין כרטיס לשמאב. הלכתי לוודא את זה עם אולינקי [מנהל האשראי של התובעות] והוא אמר לי בשום פנים ואופן לא. חזרתי למר קפלן והוא אמר שהוא רוצה להמשיך לקנות בכרטיס של פלד קו [הנתבעת]. ש. תסכימי איתי שבהמשך הדברים, לא היה מצב שבא חזי [הנתבע] ואמר שהוא קונה עבור פלד קו? ת. אחרי זה, זה היה ברור. אני לא זוכרת שהוא אמר שהקונה הוא פלד קו. הוא קיבל חשבוניות על פלד קו. … ש. באותה שיחה, הוא לא אמר לך שהוא רוכש כפלד קו? ת. הוא כן אמר. הוא אמר שהוא רוכש כפלד קו עבור שמאב. 6. דברים אלה נתמכים בדבריו של קובי אולינקי, מנהל האשראי. לדבריו, אף הוא שוחח עם הנתבע באותה הזדמנות. הוא הבהיר לו כי לא תעשה אספקת סחורה לשמאב, ללא ערבות. גם לו נאמר כי הרכישה תעשה על ידי הנתבעת. אומר קובי אולינקי (פרוטקול, ע' 26, ש' 4): ש. מה היה באותה שיחה? ת. ישבתי בחדרי. נקראתי על ידי עירית פבישביץ להשתתף בשיחה שהיא ניהלה עם לקוח [הנתבע]. השיחה, עירית הכירה לי את מר קפלן…היא הציגה בפני את הבעיה. ש. היא נכנסה יחד איתו? ת. היא קראה לי לחדר הישיבות והוא נכח. הצטרפתי לפגישה. עירית הכירה לי את הלקוח, לקוח של פלד קו מס' שנים, התנהלו איתו מס' עסקאות…אמרו לי שהוא נכנס לפעילות נוספת…הוא מבקש לקנות בשם הפעילות הזאת סחורה ומבקש לקבל אשראי. תואר לי שביקשנו ממנו לקבל ערבות אישית והוא סירב. היות ואני מול הלקוח הסברתי לו שאנחנו, ללא ערבות אישית, לא נוכל לספק סחורה ללקוח. אלא [צ"ל:אלה] הנהלים שלנו ואנו מבקשים ערבות אישית ולא, סחורה באשראי לא תינתן. עד כאן השיחה בקשר לזה. הוא אמר שהוא יקנה סחורה בפלד קו. בשלב זה נפרדנו. 7. הנתבע מסכים לעיקר ציוני הדרך. גם הוא עומד על שלב ההתייעצות שנערך בין אירית פבישביץ לבין קובי אולינקי. גם לדבריו, התשובה לפניית הרכש, תשובה שהתקבלה בעקבות אותה התייעצות היתה שלילית, או למצער מותנית במתן ערבות. אומר הנתבע (פרוטוקול, ע' 46, ש' 5): ש. כמה זמן ארכה השיחה הזו? ת. היא יצאה מן החדר ואמרה שהיא צריכה לשאול ולהתייעץ. ש. עם מי היא אמרה שהיא צריכה להתייעץ? ת. היא לא אמרה לי. כשהיא חזרה היא אמרה שאין אפשרות ואז אמרתי שלא נקנה. חזרתי על הנקודה שאני קונה בלי ערבות אישית. יחד עם זאת, הנתבע מדגיש כי הוא עצמו לא שוחח עם קובי אולינקי, ועמדת התובעות נמסרה לו על ידי אירית פבישביץ בלבד. הוא מסביר (שם): ש. אחרי זה נפגשת עם קובי [מנהל האשראי]? ת. לא עם קובי נפגשתי רק כשהיו קשיים לחברה, גם לא דיברתי איתו בטלפון, לא ידעתי מי זה. בחינת דברי הנתבע מגלה חללים ניכרים. הוא עצמו קובע כי נמסר לו באותה פגישה כי "אין אפשרות" למכר ללא ערבות. לדבריו, הוא גם הוא נותר בעמדתו. כיצד אם כן, חל המפנה? מתי הוסכם על דעת התובעות לבצע מכר ללא ערבות? כיצד התרחש שינוי זה בעמדה, בלא פגישה נוספת? האמנם ניתן לקבל את הגרסה כי מאוחר יותר, נשלחה הזמנה של שמאב, ואירית פבישביץ נאותה לכבדה, ללא ערבות? הצגת השאלות אינה רק טכניקה ניסוחית. היא משליכה על מהות גרסתו של הנתבע. גרסה זו רוויה, בכל הנוגע למועד ההסכמה לבצע עסקאות מכר, ללא ערבות, בכתמים עיוורים. ואמנם, בחקירתו הנגדית מנסה הנתבע להשלים חללים אלה. הוא מסביר כי ההתקשרות נעשתה בשיחה טלפונית שנוהלה בינו לבין אירית פבישביץ. ואלה דבריו (פרוטוקול, ע' 46, ש' 16): ש. הלכת לדרכך? ת. כן. אחר כך הייתי בקשר טלפוני עם אירית שהתקשרה אלי מספר פעמים ואני נשארתי בעמדתי שלא אתן ערבות אישית. היא אמרה שאשלח בקשה להזמנה ואמרתי שאני מוכן בתנאי שההזמנה היא לשמאב ללא ערבות אישית ושאם הם רוצים הם יכולים למכור לשמאב ואם לא - לא. שיחה זו מתוארת על ידי הנתבע כמעין קלף ג'ק העולה באורח פלא מאי שם כדי לשנות את המהלך הרגיל של הדברים. אך כיצד יתכן שחלה תפנית כזו בעמדת התובעות? אכן, עמדת הנתבע מתעלמת מן הפרספקטיבה, נכון יותר לומר ההיסטוריה של יחסי הצדדים. במובן זה היא לוקה בתסמונת "הארץ השטוחה", וחסרה את הממדים הנוספים הנחוצים על מנת להסביר כיצד השתכללה ההסכמה לה הוא טוען לאחר שהמשא ומתן נקטע, לשיטתו, כאשר כל אחד מן מהצדדים לו נותר בעמדתו. קיומה של שיחת טלפון אקראית בה הוסכם לספק סחורות ללא ערבות, מעורר קשיים נוספים. בידי התובעות היה מידע מצומצם בלבד על שמאב. לא נפתח לחברה זו כרטיס לקוח. גם אם היו התובעות מוכנות לסגת מדרישתן המוקדמת, יש להניח כי היו מבקשות לקבל פרטים על שמאב. הנתבע עצמו מציין כי הוא לא יידע את התובעות אודות פרטיה של שמאב. הוא אומר (פרוטוקול, ע' 45, ש' 5): ש. אירית הכירה קודם את חב' שמאב או הצגת לה מסמך התאגדות ת. לא זוכר דבר כזה. … ש. איזה מידע היה באותה נקודת זמן לאירית לגבי שמאב? ת. במה היא הולכת לעסוק. בנסיבות אלה, עמדת התובעות מתקבלת יותר על הדעת. בעמדה זו יש הסבר מספק להמשך היחסים בין הצדדים. לעומת זאת, נשענת עמדת הנתבע על ה"אין". הוא סירב לתנאי התובעות. הוא הלך לדרכו. כיצד אם כן חודש המשא ומתן? מתי? איך? החלל בעמדת הנתבע הופך את גרסתו למקוטעת וחסרת שכנוע פנימי. מסקנה זו מתחזקת דווקא על רקע היקף העסקאות הנוגעות לאספקת סחורה לשמאב. מדובר בהיקף גדול של עסקאות. הוא חרג ממערכות היחסים הקודמות שבין הצדדים. אומר קובי אולינקי (פרוטוקול, ע' 32, ש' 9): ש. האם נכון שהיקף המכירות לשמאב/לפלד קו בשנת 96' עלה בהרבה על היקף המכירות שפלד קו קנתה מכם בשנים הקודמות. ת. עובדתית זה נכון. ש. כאשר ממחזור של כמה עשרות אלפים אנו מדברים על מחזור של מיליונים? ת. מיליונים לא, מאות אלפים - 300-400 אלף שקל. ש. קודם העיסקאות היו עד 10,000 ש"ח? ת. אני לא זוכר בדיוק אבל הסדר גודל היה הרבה יותר נמוך. 8. אני ער לכך שיש פערים, בלתי מוסברים, גם בעמדת התובעות. אירית פבישביץ מסבירה שהלכה להתייעץ עם מנהל האשראי, קובי אולינקי, וחזרה עם תשובה שלילית (פרוטוקול, ע' 10, ש' 7). מנהל האשראי, קובי אולינקי, טוען כי הוא נשאל על ידה, אם ניתן לוותר על ערבות אישית, ולאחר מכן הצטרף גם הוא לישיבה (פרוטוקול, ע' 26, ש' 4). הצטרפות זו אינה זכורה לאירית פבישביץ (פרוטוקול, ע' 7, ש' 20). לחולשה זו בעדויות התובעות מצטרפים פגמים נוספים. ככל הנראה לא נמנעו עדי התובעות משיחה אודות מהלך העניינים גם לאחר הגשת התצהירים (פרוטוקול, ע' 8, ש' 2). זהו פגם של ממש, הפוגע בטיב העדויות. זאת ועוד, בעדות קובי אולינקי נתגלו קשיים נוספים הנוגעים לפערים שונים בתיאור מהלך העניינים. כך לדוגמא, כאשר נשאל לגבי הסיכום כי הסחורות ירכשו על ידי הנתבעת והן תסופקנה ישירות לאתרים המבוקשים על ידי הנתבעים (ס' 7 לכתב התשובה) טען כי לא היה שותף לכל הסיכום אלא רק לחלקו אך תשובותיו לעניין זה לא היו סדורות. וכך נאמר (פרוטוקול, ע' 26, ש' 25): ת. …בפגישה סיכמתי שלא תהיה מכירה לשמאב באשראי. יתר הסיכום לאנעשה בנוכחותי. … ש. האם גב' פבישביץ ידעה אותך לגבי הנושא הזה? ת. לא. ש. מפנה לתשובה שנתת בתצהיר מיום 21.1.98, ס' 12 - לפני רגע אמרת שלא יודעת בעניין ולא נתת את הסכמתך. ת. הסיכום היה ברור. בפועל סוכם שמי שקונה זה פלד קו. הלקוח הוא פלד קו. זה מה שמסוכם. ש. לפני רגע אמרת שהגב' פבישביץ לא יידעה אותם בסיכום שלה עם מר קפלן ולא קיבלה ממך ההסכמה ובס' 12 לתצהירך כתוב אחרת. ת. אני לא אומר אחרת. אני אומר שאירית סיכמה עם הלקוח שמי שקונה הוא קלד קו ועל זה היא ידעה אותי… … ש. האם נכון שבתשובות לשאלון לא סייגת את התשובה בכל מה שנוגע לסיכום שנכשה בס' 7 לכתב התשובה ואילו עכשיו אתה טוען שלא דווחו לך על כל המרכיבים של אותו סיכום אלא רק על חלקם? ת. זה נכון. כך גם בחקירתו לגבי מספר השיחות עם הנתבע, עלו אי אילו דיוקים. וכך התנהלה חקירתו בעניין זה (פרוטוקול, ע' 28, ש' 12): ש. לא היו לך עוד שיחות שלא יספקו סחורות לשמאב אלא עם ערבות אישית? ת. זו השיחה היחידה שהתקיימה בינינו. ש. מפנה לע' 9 לתצהיר העדות הראשית שלך. אתה מדבר על מספר שיחות. ת. אני לא מבין למה זה סותר. ש. לפני רגע אמרת שהיתה רק שיחה אחת ובתצהיר אמרת מספר שיחות. ת. מה שאני זוכר זאת שיחה אחת. ההתבטאות בתצהיר היא בלשון רבים אבל זאת טעות. אני זוכר שיחה אחת ועל זה אני מעיד. הנתבעים, בדרך הטבע, בקשו להאחז בחלקי זכרונות אלה, ובפגמי עדות אלה, ולהעלותם פרט אחר פרט, אפילו את הפרטים הקטנים ביותר, שבהם הם נעזרו כבזכוכית מגדלת כדי להכניע את העמדה הסרבנית של התובעות. אין ספק, כי בטריטוריה אליה נכנסו התובעות, דברים הראויים להזכר השתכחו בקלות יתר. עם זאת, יש לזכור כי לעיתים, פתלתלות הן דרכי הזכרון. קשה לדעת מדוע פרט אחד נזכר, ואיזו חשיבות היתה לו באותה עת. טעויות, עיוותים ואפילו אבסורדים קיימים בכל סוג של עדויות ואפילו אצל מי שלא נאלצו למסור עדות. ניתוח מכלול העדויות, גם בהתחשב בפגמי העדות של התובעות, מלמד כי יש להעדיף את עדות אירית פבישביץ, ואת גרסת התובעות. התנהגות הצדדים, בזמן אמת, להבדיל מטיעונים מאוחרים, מלמדת כי עמדת התובעות היא מוצקה ואמינה, ואילו דברי הנתבע הם סתורים וחסרי ממשות. זו היתה גם התרשמותי בעת מסירת העדות. התנהגות זו של הצדדים תידון עתה. ביצוע העסקות 9. ההזמנות השונות שהוצאו לצורך קבלת הסחורה, הוצאו ברובן על ידי שמאב (ת6/). עם זאת, הנתבעים אינם מקפידים על שמירת קו הפרדה מוחלט בין שמאב לבין הנתבעת. על ההזמנות לא מופיעה חותמת של חברה כלשהי. חלק מן ההזמנות מופיע על נייר המכתבים של הנתבעת, פלד קו (ת6/, ע' 8). הנתבע ניסה להסביר כי השימוש בנייר המכתבים נבע מהעובדה שהפעילות בשמאב היתה בחיתוליה. הביטוי הפורמלי המלא טרם בא לידי בשלות. הוא אומר (פרוטוקול, ע' 42 ש' 20): ש. מדוע כתבת על דף של פלד קו? ת. זה המשרד שאני עבדתי בו. ש. המשרד שעבדת, ניהלת מדם גם את פלד קו וגם את שמאב? ת. כן. בהתחלה לא היה משרד באופקים והכל נעשה באותו משרד. ש. ולא היתה לך ניירת של שמאב? ת. לא היה לוגו ודפים מודפסים. אך האם כך נוהג, ביום 18.12.95, מי שאך לפני ימים ספורים נכח בפגישה שהסתיימה, לדבריו, בלא כלום, עקב התעקשות התובעות על מתן ערבות? האם לא היה הנתבע מקפיד להדגיש כי ההזמנה היא של שמאב? עיון בטופס ההזמנה של הנתבע מחזק דווקא את גרסת התובעות. הינה, תקופה קצרה לאחר הפגישה שנערכה בשלהי 95', שולח הנתבע הזמנה על גבי נייר של פלד קו, הנתבעת. ביצוע ההזמנה בדרך זו, מלמד כי באותה שיחה סוכם כי ההזמנות יבוצעו על כרטיס הנתבעת. אכן, על גבי טופס ההזמנה מופיעה התיבה "עבור שמאב". אך בכך אין כלום. הסיכום באותה שיחה נגע בדיוק באפשרות זו. רכישה עבור שמאב - על ידי הנתבעת. 10. זאת ועוד, הנתבע אינו חדל מדרך זו גם בשלבים מאוחרים יותר. בהזמנות שנערכו על ידיו על דפים חלקים, שאינם נושאים "לוגו" של חברה כלשהי הוא מציין "ש.מ.א.ב (פלד קו [הנתבעת])". הזמנות אלה נערכות במהלך בחודשים מרץ ומאי של שנת 96' (ת6/, ע' 2, ע' 4; מקור ת24/). מדוע נזקק הנתבע לציון "פלד קו", היא הנתבעת, ליד שמה של שמאב. כיצד הוא נוקט בדרך זו, כאשר הוא ער לדרישה המוקדמת של התובעות. הנתבע אינו יכול להשיב על שאלות אלה. הוא מעדיף להעבירן למחלקת השאלות הבלתי פתורות. ואלה הם דבריו, בעת שמוצגת בפניו ההזמנה מיום 16.3.96 (פרוטוקול, ע' 44, ש' 3): ש. מפנה למסמך מיום 16.3.96. כתוב שמאב ובסוגריים פלד-קו בעוד שלגבי מסמך ההצעה בבקשה להצעת מחיר, הסברת שזה נייר המכתבים שהיה ברשותך וכאן אתה כותב בכתב ידך את השם פלד קו. מדוע כתבת את השם פלד קו? ת. אין לי תשובה לשאלה זו, אינני יודע. נדמה לי שזה המסמך היחיד. מיד לאחר מכן מציין הנתבע כי אין הוא משוכנע אם תוספת זו נעשתה בכתב ידו. ואולם עיון במסמך המקור (ת24/). מלמד כי פקפוק זה של הנתבע אינו במקומו. כך או כך, הנתבע מסכים כי תוספת כזו קיימת, בכתב ידו שלו, על גבי הזמנה נוספת מיום 26.5.96. גם ביחס לתוספת זו אין לנתבע הסבר. הוא אומר (פרוטוקול, ע' 48, ש' 10): ש. אני מציע לך שבחודש מאי הוצאת הזמנה נוספת עליה כתוב שמאב - פלד קו. מדובר בהזמנה מ 26.5.96. מדוע כתבת פלד קו אם התרעת בפני אירית כפי שאמרת? ת. אין לי תשובה, כל שאר ההזמנות הוצאו ע"ש שמאב. העדר ההסבר הוא תמוה. אין מדובר במהלך רגיל או טבעי. אך אין מדובר בתמיהה בלבד. מדובר בסתירה של ממש הממוטטת את גירסת הנתבע מיסודה. התברר כי בתגובה על ההזמנות מוציאות הנתבעות חשבוניות. כל החשבוניות מופנות לנתבעת. בעניין זה, אין יוצאים מן הכלל. החשבוניות, זו אחר זו, נשלחות "לכבוד פלד קו בע"מ", כאשר מצויין על חלקן הארי כי הציוד "נשלח אל ש. מ. א. ב" (ת7/). דפוס פעולה זה של התובעות עולה בקנה אחד עם תיאורן שלהן את הפגישה משלהי שנת 95'. מתברר כי דרך עבודה זו של התובעות מציקה לנתבע. הוא פונה לרואה החשבון שלו, על מנת לברר אם ניתן יהיה לקזז את המע"מ. אומר הנתבע (פרוטוקול, ע' 50, ש' 8): ש. למה היית צריך להתייעץ עם רואה החשבון שלך? ת. כי בחשבונית לא היה כתוב לכב' שמאב. ש. מי העיר לך על כך? ת. ראיתי זאת בעצמי. ש. מה נראה לך לא תקין? ת. שיש פער בין מה שמצויין על החשבונית לבין זהות הקונה. ניתן לעשות אתנחתא בשלב זה. הנתבעים ניסו לטעון בסכומיהם כי העובדה שהחשבונית נשלחה "לכבוד פלד קו" אינה מלמדת כי היא הקונה של הסחורה. טענה זו אינה מבוססת. חשבונית נשלחת אל הקונה. אנו רואים כי גם הנתבע הבין דברים אלה לאשורם בעת שקיבל את החשבוניות. 11. זאת ועוד, דרך משלוח זו לימדה את הנתבע כיצד הבינו התובעות את מהות ההתקשרות בין הצדדים. על כן, נוצר אצלו קושי. מה עושה הנתבע? לדבריו הוא פונה אל אירית פבישביץ ומתריע בפניה על הפער בין הכתוב בחשבונית לבין זהות הקונה. אומר הנתבע (פרוטוקול, ע' 47, ש' 23): ש. באותה נקודת זמן, כשהגיעו החשבוניות שלחת מכתב לאיסכור והתרעת שהחשבוניות לא נשלחות ע"ש שמאב? ת. התרעתי בעל פה בפני אירית מס' פעמים. כבר בפעם הראשונה התרעתי. את תשובתה של אירית לא קיבלתי עד היום. אירית פבישביץ אינה נשאלת על כך דבר, למרות חקירת המפורטת. אך לא כאן נעוץ הכשל בעמדת הנתבע. מקורו הוא בסתירה הבולטת בין טיעוניו המעוכשווים לבין התנהגותו "בזמן אמת". אם אכן הנתבע סבר כי החשבוניות אינן תקינות משום "שיש פער בין מה שמצוין על החשבונית לבין זהות הקונה" (פרוטקול, ע' 50, ש' 13), ואם פנה הנתבע אל אירית פבישביץ והתריע בפניה "בעל פה מספר פעמים. כבר בפעם הראשונה התרעתי" (פרוטוקול, ע' 47, ש' 23), כיצד זה שולח הנתבע הזמנה נוספת תוך ציון שמה של פלד קו, הנתבעת, ליד שם שמאב? כדאי לעיין שוב בתשובתו (פרוטוקול, ע' 48, ש' 10): ש. אני מציע לך שבחודש מאי הוצאת הזמנה נוספת עליה כתוב שמאב - פלד קו. מדובר בהזמנה מ 26.5.96. מדוע כתבת פלד קו אם התרעת בפני אירית כפי שאמרת? ת. אין לי תשובה, כל שאר ההזמנות הוצאו ע"ש שמאב. חלל זה אינו ניתן להסבר בכשל זכרון עכשווי. הוא אינו בגדר חולשה נקודתית בגרסה. הוא מחזק באופן מוחשי את דברי אירית פבישביץ, ומלמד על דרך ההילוך של הנתבע. אירית פבישביץ אומרת כי סוכם ששמאב תקנה "בכרטיס של פלד קו [הנתבעת]" (פרוטוקול, ע' 9, ש' 2). היא אכן שולחת חשבוניות בהתאם לכך. הנתבע טוען כי לא היו דברים מעולם, אך טורח להוציא הזמנה כבר בחודש דצמבר על נייר המכתבים של הנתבע. הוא טוען כי אין שחר לגרסה זו, אך מוסיף בכתב ידו, על פני שתי הזמנות את שם הנתבעת ליד השם שמאב. הוא טוען כי הפער בין שם הקונה בחשבונית לבין זהותו הממשית של הקונה הפריע לו, והוא התריע על כך, אך למרות זאת הוא שולח הזמנות בכיוון ההפוך לאותן התרעות, כלומר הזמנות הנושאות את שם פלד קו, הנתבעת. אכן, גרסתו של הנתבע, וחוסר יכולתו לתת הסבר להתנהגותו נותרו תלויים, והתעבו כמו אדי רדיאטור שנגעו לפתע בקור וחשפו את העובדה שלביטויי הנתבע יש תחתית כפולה: אמירה לפיה שמאב היא הלקוח, והתנהגות הפוכה. נכון, לא כל ההזמנות הן מסוג זה. הנתבעים חזרו והדגישו נקודה זו. אך יש לזכור מהו המספר הכולל של ההזמנות שהוגשו כחומר ראיות. שלוש מתוכן נקשרו על ידי הנתבעים עצמם אל הנתבעת. 5 הזמנות אחרות נושאות את שם שמאב בלבד. אך אין בכך כדי לפגוע בגרסת התובעות. יש לזכור כי התובעות, על פי הסיכום, ידעו כי הסחורה נועדה לשמאב. הן ידעו כי היא הגוף המעוניין. אך הסיכום היה "שהוא [הנתבע] רוצה להמשיך ולקנות בכרטיס של פלד קו" (פרוטוקול, ע' 10, ש' 11). יודגש כי כל מהלכיהן של התובעות מתיישבים עם דברים אלה. התובעות שולחות חשבוניות אל הנתבעת, פלד קו. הן גם מנהלות את החשבונות על כרטיס הנתבעת. אין בידיהן כרטיס של שמאב שאינה מופיעה במאגר הלקוחות במחשב (פרוטוקול, ע' 5, ש' 11). יתר על כן, על גבי ההזמנות המגיעות מאת שמאב, ללא הקישור לנתבעת, מוסיפים עובדי התובעות את הציון "פלד קו". כך הוא הדבר על גבי ההזמנה מיום 18.7.96. הזמנה זו נעשית על נייר המכתבים של שמאב. אין בה איזכור לנתבעת. אך עובדי התובעות מוסיפים: "הזמנה לפלד קו. בהעברות זה מיועד לשמאב" (ת6/, ע' 6). כך נוהגות התובעות גם ביחס להזמנה אחרת, מיום 16.4.96 (ת6/, ע' 1). תוספות אלה נעשו בזמן ההזמנות עצמן. הן לא נועדו לצורך התאמת הגרסה להתרחשות מאוחרת. התנהגות התובעות ועובדיהן היא מיד לאחר הפגישה בשלהי שנת 95', שאכן סוכם בה כי רכישות שמאב יעשו על ידי הנתבעת. מכאן הציון הנוסף של התובעות על גבי הזמנות שמאב. מכאן גם הציון שמוסיף הנתבע "שמאב (פלד קו)" בחלק מן ההזמנות. זאת ועוד, גם תעודות המשלוח מופנות כולן, ללא יוצא מן הכלל אל הנתבעת. בתעודות אלה צויינה הנתבעת בתורף המצוי ליד "שם הלקוח" (ת15/). אמנם, תעודות אלה נמסרות לנהג המוביל את המשלוח. אין בידי התובעות הוכחה ישירה לכך שהן נתקבלו אצל הנתבע. אך היעלה על הדעת כי הנתבע מעולם לא עיין בתעודות המשלוח, המציינות את כמות הסחורה המובלת בכל פעם? יתר על כן, גם תעודות אלה מלמדות על הלך המחשבה של התובעות. בזמן אמת, לא היום לאחר התרחשות השבר, התובעות מזהות את הלקוח עם הנתבעת. אין זאת, אלא שהוצאת התעודות בדרך זו מלמדת גם היא שבאותה פגישה סוכם כי הלקוח יהיה הנתבעת. 12. סכומם של דברים: התנהגות התובעות לאחר הפגישה בשלהי שנת 95' היא עקבית, ויש לה הגיון פנימי. התובעות מקבלות הזמנות עליהן רשום שמאב או שמאב (פלד קו). הן מציינות על גבי ההזמנות כי מדובר בנתבעת. הן שולחות תעודות משלוח בהן מזוהה הנתבעת כלקוח. הן מוציאות חשבוניות על שם הנתבעת. האמנם מהלכים אלה נעשו לצורך הליך משפטי, שאיש טרם יכול היה לדעת עליו? התשובה השלילית ברורה. מהלכים אלה מתיישבים עם הטענה כי סוכם שהקניה תהיה על כרטיס הנתבעת. לעומת זאת, התנהגות הנתבעים בזמן אמת חותרת תחת הטיעונים המעוכשווים שלהם. טיעוני הנתבעים על רקע התנהגותם הם במקרה הטוב בבחינת סברות כרס. הנתבע טוען כי אין סכום לפיו הרכישות יהיו על שם הנתבעת, אך שולח הזמנה כבר בחודש דצמבר 95' על נייר המכתבים שלה. הנתבע מוטרד מן החשבוניות בגלל ציון שם הנתבעת עליהן. הוא מתריע, כביכול בעל פה, אך לא בכתב, ובאותה עת ממש, הוא שולח הזמנות תחת הציון "שמאב (פלד קו)" וכאשר הוא נשאל על כך הוא משיב "אין לי תשובה". לא נותר אלא להתייחס לטיעונים נוספים של הנתבעים, אשר אין בהם כדי לשנות את התוצאה. עוללות 13. הנתבעים טוענים כי כמעט כל זיהוי של העסקה מצביע לכיוון ההפרדה בין שמאב לבין הנתבעים. הם מצביעים על המשתנים הבאים: ההזמנות הן של שמאב, מקום אספקת הסחורה היא שמאב, דרך האספקה היא של משיכה ולא של דחיפה (כלומר הלקוח נוטל את הסחורה מן המפעל) וסוג הסחורה השונה לו נזקק שמאב לעומת הנתבעת. אכן משתנים אלה מצביעים על הבדל בין רכישות הנתבעת לבין רכישות שמאב. אך אין בהבדלים אלה ממש. הסיכום שהושג בין הצדדים התייחס לדברים אלה. התובעות לא היו תחת הרושם כי הסחורה נרכשת עבור הנתבעת. התובעות סכמו כי הרכישה תעשה על ידי הנתבעת עבור שמאב. מכאן, שהשוני במשתנים לא יכול היה ללמד על זהות הקונה. זהות זו הוכרעה כזהות של הנתבעת, למרות שהסחורה סופקה לשמאב. וכך אומרת אירית פבישיביץ (פרוטוקול, ע', ש' ): להשלים 14. הנתבעים מנסים לטעון כי טכניקה לפיה הרוכשת היא חברה אחת, ומקבלת האספקה היא חברה אחרת אינה מתקבלת על הדעת. בפועל חומר הראיות מלמד כי אין זו טכניקה יוצאת דופן. וכך העידה אורלי דדון, עובדת במחלקת השיווק של התובעות (פרוטוקול, ע' 5, ש' 1): ש. האם את יכולה לציין מקרים שלקוחות אחרים שהזמינו סחורה לאספקה לגופים אחרים? ת. כן. לדוגמא משהו משבוע שעבר, פינקלייר, ההובלה היתה למ.ב. פינקלייר נמצא בראשון לציון ומ.ב נמצא לידינו והוא זה שמרכיב אעושה את המוצר הסופי. בהחלט יכול להיות שהלקוח [צ"ל: הסחורה] תועבר למשל לקבלן משנה שלו. ש. האם יש לך מקרה שיש לקוח שמזמין לחברה אחרת, לא כאשר זה נעשה בדחיפה אלא במשיכה? ת. גם במשיכה על ידי לקוח אחר זה יכול להיות. למשל יגאלי שהזמין חומר עבור מפיצי צינומטל ואלה משכו את החומר. זה בא בהסכמה של הלקוח והמשווק. עוד טענו הנתבעים כי מה ההגיון העומד מאחורי רכישה בכרטיס הנתבעת, אם הנתבע מסרב ליתן ערבות. לשיטתם, הואיל ונתן ערבות לנתבעת, יכול היה באותו אופן לתת ערבות לשמאב. על טפח מהיגיון הנתבע ניתן ללמוד מתוך עדותו. הוא אומר (ע' 45, ש' 13): ש. ואז היא ענתה לך שאם אתה רוצה לקנות בשם שמאב תצטרך לתת ערבות אישית בחתימתך? ת. נכון. תשובתי היתה שלילית שאני לא נותן לאף חברה ערבות אישית. ש. אתה רוצה לתקן את התשובה? ת. אמרתי שאני לא נותן ערבות אישית לשמאב. הנתבע אם כן לא חפץ לתת ערבות לשמאב. הוא לא נתן ערבות כזו. אך נוכח צרכי שמאב ועמדת התובעות הוא היה נכון לקנות על כרטיס הנתבעת, ואולי סבר כי בהמשך תשתנה התמונה ויתאפשר לו לרכוש על ידי שמאב. משאלת לב זו לא היתה חלק מן המציאות. הנתבע ידע היטב מיהו הקונה המחוייב. הוא למד על כך מן החשבוניות. הוא יכול היה ללמוד על כך מתעודות המשלוח. הוא ידע על כך בתוקף פניותיו שלו בשם שמאב ופלד קו. 15. טענה נוספת בפיהם של הנתבעים היא לעניין גובה הריבית הנדרשת. לטענתם, אין מקום לחייב בריבית המצויינת על תעודות המשלוח ועל חוזה ההתקשרות שכן אלו לא נחתמו מעולם על ידי הנתבעת או על ידי אורגן מוסמך מטעמה. טענה זו לא נטענה בתצהיר הנתבע ומכאן שאין מקום להתייחס אליה. עם זאת, טענה זו, אף אם היתה נטענת בתצהיר, לאו טענה היא. שיעור ריבית הפיגורים נקבע מפורשות בסעיף 17 לחוזה ההתקשרות שכותרתו "תנאי מכירה כלליים". הטענה כאילו מסמך זה אינו חתום אינה מספקת והנתבעים לא הביאו כל ראיה כי תנאי מכירה אלו אינם מחייבים אותם וכי נקבעו בין הצדדים תנאים אחרים לאלו הקבועים באותו מסמך. 16. בפי הנתבעים טענה נוספת. לשיטתם, העובדה שלאחר שלא שולמה התמורה בגין הסחורה, פתחו התובעות בהליכים משפטיים כנגד שמאב ולא כנגד הנתבעת, מלמדת כי הרוכשת האמיתית היא שמאב ולא הנתבעת. טענה זו אין לקבל. קובי אולינקי הסביר בעדותו (פרוטוקול, ע' 32, ש' 21) כי מכיוון ששיקים של שמאב חזרו הם פתחו בהליכים משפטיים כנגד שמאב. אין להיפלא על פעולה זו של התובעות. המחזיק בשיק נהנה מיתרון רב בגביית החוב ולכן אין מקום להסיק כי פתיחת ההליכים נגד שמאב מלמדת על היותה החייבת האמיתית ולא הנתבעת. זאת ועוד: עיון במסמך נ2/ אליו מפנים הנתבעים מלמד כי אין בו כל מסד לחיזוק טענתם כי שמאב היא הרוכשת האמיתית. נהפוך הוא. המסמך מנוסח כך שאין בו כל טענה ששמאב היא הרוכשת, אלא רק כי היא חייבת על בסיס שני שיקים שלא באו לידי פירעון. 17. במציאות אין המלכה הלבנה פוגשת את פו הדב. על כן אין לקבל תיזה לפיה האמונה בבלתי אפשרי יכולה להתרחש יחד עם הרצון לנצל את כל האפשרויות. זה היה חפצו של הנתבע, אך הוא לא עלה בידו. בדיקת הראיות מלמדת כי יש לקבל את עמדת הנתבעות. אמנם אין מסמך אחד הממצה את ההסכמה. אין ראיה אחת בודדת עליה נשען המבנה כולו. אך משקלן המצטבר של הראיות, כמו גם התרשומתי מדברי העדים, מוביל למסקנה זו. דומה הדבר לילד שבהשקיפו על מצעד של חטיבת צבא ישאל לאחר שיראו לו את הגדודים, הסוללות ואת הפלוגות, מתי כבר תופיע סוף סוף החטיבה. הוא מדמה בנפשו כי החטיבה מקבילה במעמדה ליחידות אשר כבר ראה. טעותו של הילד תובהר לו, כאשר ינתן ההסבר שבשעה שהשקיף על מצעד הגדודים, הסוללות, והפלוגות, השקיף מניה וביה על החטיבה. שכן המצעד לא היה רק צעידה בסך של גדודים סוללות ופלוגות וחטיבה, הוא כלל צעידה בסך של גדודים, סוללות, ופלוגות של החטיבה. החיפוש אחר קטגוריה הוא שני דברים: האחד איזמל צורני חמור ככל האפשר שיפריד בין דברים שאינם שייכים לאותו הסוג והאחר התאמה של הקריטריון לבחינה העומדת על הפרק. מצעדם של תעודות המשלוח, החשובניות, הרישומים על גבי ההזמנות כפי שנעשו על ידי התובעות, כמו גם ההזמנות הבלתי מוסברות של הנתבע, הוא הקובע את התוצאה. הוא מלמד שאז, לא היום, הצדדים ידעו היטב: הנתבעת היא המזמינה. 18. סוף דבר, דין התביעה להתקבל. אני מחייב את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובעות סך של 256,398 ש"ח בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד יום התשלום בפועל. בנוסף ישלמו הנתבעים הוצאות משפט בתוספת שכ"ט עו"ד בסך של 20,000 ש"ח. ערבות אישיתאספקהסחורהערבות