לפני תביעה לפיצויים על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים התשל"ה-1975 (להלן - "חוק הפיצויים"). אין חולק על קיום החבות, והמחלוקת נסבה על היקף הנזק. (א) רקע עובדתי 1. התובע הינו יליד 1945. הוא נפגע בתאונת דרכים בהיותו הולך רגל ביום 13/4/95 על ידי רכב נהוג בידי נתבעת 1המבוטח על ידי נתבעת 2. 2. בעקבות התאונה נפגע התובע בכל חלקי גופו וסבל במיוחד משברים בשוק השמאלית ובכתף השמאלית. הוא אושפז בבית חולים הדסה למשך 13 ימים ונותח. הוא שוחרר כשהוא ישוב על כסא גלגלים. ביום 9/6/95 בעקבות סיבוכים ברגלו אושפז שוב בבית חולים למשך 21 ימים ובמהלך אשפוז זה נותח. לאחר מכן שהה 28 יום במחלקת השיקום בבית חולים הדסה. לאחר מכן, בין 24/8/95 ל- 17/10/95 שהה לפרקים באשפוז-יום במחלקת השיקום. בין שחרורו הראשוני מבית החולים ועד לאשפוזו הנוסף שהה התובע במלון היאט בחדר המותאם לנכים, ובמסגרת של טיפול סיעודי בשכר, תוך קבלת עזרה גם מבני משפחה. (ב) נכות רפואית בהליך זה מונו שני מומחים רפואיים מטעם בית המשפט לצורך מתן חוות דעת באשר למצבו הרפואי של התובע: ד"ר פלבסקי בתחום האורטופדי וד"ר שגיא בתחום העור. אלה ממצאיהם העיקריים, שאני רואה לנכון לאמצם במלואם: (1) אורטופדיה: עיקרי חוות דעתו הרפואית של ד"ר פלבסקי הם: (1) בגין רגל שמאל (בחוות דעת משלימה) - קבע המומחה % 15 נכות צמיתה לפי סעיף 35(1)ב'- ג' לתקנות המוסד לביטוח לאומי (להלן - "התקנות"), וזאת נוכח "רמז לאי יציבות לטרלית ובעיקר נשאר תהליך אטריטי בברך השמאלית, הגורם לכאבים כרוניים והגבלה תיפקודית מסויימת של הברך". המומחה דיבר באפשרות כי יבוצע בתובע ניתוח להוצאת המסמר וכי הדבר עשוי אז להוריד את נכותו בגין מרכיב זה מ- % 15 ל- % .11 אפשרות כזו גם אם קיימת אינה וודאית בשלב זה, ולכן לא אתייחס אליה כמכרעת לענין כימות שיעור הנכות. (2) בגין כתף שמאלית - קבע המומחה נכות צמיתה בשיעור % 15 לפי סעיף 41(4)(ב) לתקנות, וזאת משקבע כי: "נשאר תהליך של ארטאלגיה כרונית במיוחד בעית מאמצים ובעיקר נשארה הגבלה משמעותית של תנועת אבדוקציה". בסך הכל הוכרה נכות אורטופדית משוקללת בשיעור %.28 (2) עור: ד"ר שגיא בתחום העור קבע נכות משוקללת של % 19 בגין שני מרכיבים: האחד - בגין גרד - פגיעה בעיצבי תחושה ודלקת בעור שוק שמאל; אקזמה כרונית בשיעור % 10 לפי סעיף 80(2) לתקנות. והשני - בגין הצלקות בגוף - % 10נכות צמיתה לפי סעיף 75(1)(ב) לתקנות. לגבי האקזמה הוסיף כי אותה נכות אינה צמיתה ועשויה להשתנות אך אין זה ברור לאיזה כיוון - האם להקלה או להחמרה. המומחה הוסיף כי התובע יזדקק לטיפולים עקב הגרד ודלקת העור והוא עלול להתקשות בתיפקוד במצבים המחמירים גרד - כגון בעת חום והזעה בקיץ, ובעת חשיפה לרוחות ולמקורות חימום בחורף. כן תתכננה הפרעות במהלך השינה עקב גרד טורדני. בסך הכל, הנכות הרפואית המשוקללת בכל התחומים מגיעה ל- %41.68. ב"כ הנתבעת ניסה בחקירה הנגדית לקעקע חלק מממצאיהם של המומחים. כתוצאה מכך, ביקש להפחית באופן ניכר את אחוזי הנכות הרפואיים שנקבעו על ידי המומחים. לאחר שנתתי דעתי לחוות דעתם של המומחים כפי שפורשו בהרחבה בעדותם, לא ראיתי לנכון לסטות מממצאיהם, משאני מוצאת כי הם מושתתים על יסודות מקצועיים איתנים, ולאחר שבחנו בקפידה את מצבו הרפואי של התובע, כל אחד בתחומו, וקבעו את אשר קבעו על בסיס בקיאותם וניסיונם רב-השנים. נכותו הרפואית המשוקללת של התובע היא, אפוא, %41.68. (ג) נכות תפקודית לנכות התפקודית כמה פנים: ההיבט האחד נוגע לשאלה האם ובאיזו מידה משפיעה נכותו הרפואית של הנפגע על יכולתו לתפקד בחיי יומיום ולבצע את הפונקציות הבסיסיות הנדרשות מאדם דרך השגרה. ההיבט האחר נוגע לשאלה מהי השפעת הנכות הרפואית על כושר ההשתכרות של הנפגע. אין בהכרח קורלציה ישירה ומיידית בין הנכות הרפואית לנכות התיפקודית במובנה הכולל, ובין היבטיה השונים של הנכות התיפקודית בינם לבין עצמם: התיפקוד היומיומי מצד אחד וכושר ההשתכרות מן הצד האחר (ע"א 3049/93 סימה ג'רוגיסיאן נ. המגן, תקדין עליון כרך 95(2), 1995, עמוד 175). נבחן תחילה את היבט הפגיעה בכושר ההשתכרות. כושר השתכרות: הפגיעה האפשרית בכושר ההשתכרות של הנפגע קשורה קשר ישיר במשלח ידו על מאפייניו. עובר לתאונה, היה התובע עובד במשרה מלאה במשרד המסחר והתעשיה בתפקיד של ממונה על תקציבי סחר חוץ. עיקר עבודתו היא, אפוא, פקידותית. בנוסף לכך, שימש התובע במשך שנים רבות, לפני ואחרי התאונה, חבר ועד עובדים. תפקידו המקצועי במשרד הוא להכין תקציבים לנציגויות של המשרד ברחבי העולם, והוא ממונה על 6עובדים. התפקיד הפקידותי ככזה אינו כרוך במוביליות מיוחדת, והוא מרוכז בעיקרו במתן יעוץ, הכוונה והדרכה לצוות העובדים הכפוף לתובע. ד"ר פלבסקי העיד בפירוט (עמוד 38) על ההשפעה התיפקודית של הפגיעה האורטופדית בתובע. הוא הסביר, בין היתר, כי לגבי הברך השמאלית מצד אחד הושג חיבור מלא ויציב של השבר, אך מצד שני, הסימנים של כאבים תוך-פרקיים התגברו. הם נעשו חמורים יותר והסימנים האוביקטיביים הם בהגבלת טווח "תנועת הברך הן ליישור והן לכיפוף, ובעיקר בהיווצרות מדרגה במשטח הפרקי של הטרביה - דבר אשר גורם לכאבים כרוניים" (עמוד 40-39). הוא התרשם, בעיקרו של דבר, כי תלונות התובע הן סבירות ולא מוגזמות, והנכות הרפואית שקבע, לדבריו, היא מינימלית. יחד עם זאת, באשר לתיפקודו בעבודה, הוא אומר (עמוד 43): "ברצוני לאשר את העובדה כי בהיותו פקיד, אז למעשה המוגבלות הזאת בפעולה אופיינית לעבודות משרדיות היא מינימלית...". הוא נשאל מפורשות לעמדתו באשר לנכות התיפקודית של התובע בנתונים שהוא יליד 1945 ומועסק בתפקיד פקידותי במשרד ממשלתי, ועל כך השיב (עמוד 6-45): "בסך הכל לפי חוות הדעת שלי הסופית, האיש נמצא בנכות של 28 אחוז. הנכות הזו נראית לי נכונה כלפי פעולות ספורט. נראה לי שבחיי יום יום היא פחותה ובעבודתו בתור פקיד היא בהרבה פחותה... המוגבלות התיפקודית-מקצועית בתחום התעסוקה שלו היא מחצית מהנכות הרפואית, כלומר הייתי מגדיר זאת כ- 14 אחוז... ש. בתחומים אחרים של החיים - ספורט, טיולים, מאמץ פיסי - היא זהה לנכות הרפואית? ת. כן". הנה כי כן, ד"ר פלבסקי מעריך את הפגיעה בכושר ההשתכרות של התובע על רקע משלח ידו, בשיעור של כ- % 14 ואת הפגיעה הכללית בתיפקודו ביחס לעיסוקים המחייבים מאמץ פיסי מיוחד - כשיעור הנכות האורטופדית הרפואית, קרי: %.28 ואשר להשפעת היבט העור על כושר ההשתכרות: ד"ר שגיא הבהיר שאין מדובר בצלקות שהן בגדר פגיעה אסתטית בלבד, אלא הן מכאיבות ומגרדות והתפתחה אגזמה כרונית; אמנם המומחה השאיר בצריך עיון את השאלה האם האגזמה היא צמיתה או עשויה לחלוף ושלא כד"ר פלבסקי, הוא לא נשאל שאלה ישירה לגבי ההיבט התיפקודי של מצב העור. אולם ניתן ממכלול תיאור הדברים להסיק כי למצב העור ובמיוחד למציאות הגרד והאגזמה ישנה השלכה מסוימת על כושר העבודה של התובע. אם להתחשב בעובדה כי עשויה להיות הטבה - אף כי אין לדעת זאת בבטחון, ועלולה גם להיות החמרה - אני מעריכה את ההשפעה של היבט העור על כושר ההשתכרות של התובע בשיעור של %6, אשר בהצטרפו לנכות התיפקודית האורטופדית (בהקשר לכושר ההשתכרות), מעמיד את השיעור הכולל לענין זה על %20, שהוא בערך כמחצית מהנכות הרפואית של התובע. אני ערה לטיעוני הצדדים אשר ביקשו כל אחד מכיוונו לסטות מהערכות המומחים ככל שהן משתמעות לנושא התיפקודי. התובע ביקש להכיר בנכותו התיפקודית בשיעור % 45העולה אף על הנכות הרפואית המשוקללת ואילו ב"כ הנתבעת ביקש להמעיט גם מקביעות המומחה פלבסקי שהושמעו במפורש בעדותו בסוגיה זו. אין לקבל גישות אלה וראוי לבסס את הממצא בנושא זה על נתונים ישירים העולים מן הראיות. קביעה של % 20נכות תיפקודית לצורך כושר השתכרות מעוגנת בנתוני הראיות כפי שהובאו. (ד) חישוב הנזק: (1) הפסד שכר בעבר: בעקבות התאונה, נעדר התובע מעבודתו למשך 10וחצי חודשים בהיעדרות מלאה ו-5 חודשים בעבודה חלקית, וכל אלה על פי תעודות מחלה. אינני מקבלת את טענת ב"כ הנתבעת כי יש להסתייג מאישורי אי הכושר של הרופאים כפי שהוצגו. התובע ניצל בתקופת היעדרו 370ימי מחלה שעמדו לרשותו ובמהלך תקופה זו קיבל משכורת אשר לא תתבקש החזרתה על-ידי ידי המעסיק (ראה ת/1). התובע אינו דורש, אפוא, פיצוי על שכר לתקופת היעדרו. עם זאת, הוא מבקש פיצוי בגין המרכיבים הבאים: (2) שעות נוספות, אשל ונסיעות: טוען התובע כי לפני התאונה ולאורך שנים, היה מקבל תוספת לשכרו החודשי בגין 40שעות נוספות לחודש בממוצע, כמו גם מרכיב אשל ונסיעות. על פי הטענה, מאז התאונה ועד למועד הסיכומים לא יכול היה התובע לעבוד שעות נוספות עקב מוגבלותו הפיסית נוכח פגיעתו בתאונה, כפי שהיה מסוגל לעשות, ובפועל עשה גם קודם לכך. על השעות הנוספות, האשל והוצאות הנסיעות מבקש התובע פיצוי ממועד התאונה ועד יום פסק הדין. העיד מר עזרא כהן, ממונה על משאבי אנוש במשרד המסחר והתעשיה, כי מאז התאונה, התובע לא מבצע את מכסת השעות לה הוא זכאי, כאשר מכסה זו עומדת על 40שעות (עמוד 2). העד אומר מפורשות כי לא קיים במשרד מושג הקרוי "שעות נוספות גלובליות" ותשלום עבור שעות נוספות מתייחס לביצוע עבודה נוספת בפועל (עמוד 4). עיון בתלושי המשכורת של התובע (ת/3) מצביע על כך שמיוני 95' פסקו תשלומים בגין שעות נוספות, ולא חזרו להשתלם לאחר התאונה. ב"כ הנתבעת ביקש לחלוק על עצם הזכות לפיצוי בגין שעות נוספות בטענה כי מדובר בתוספת גלובלית, אוטומטית לשכר שאינה למעשה, מותנית בעבודה בפועל, וכי למצער לא הוכח ההיפך מכך. הוא הביא כדוגמא את העובדה כי בחודש התאונה - אפריל 95', שבו עבד התובע רק חלקית, עדיין קיבל שעות נוספות אף שעבד רק 13ימים. אינני מקבלת עמדה זו של הנתבעת. ראשית, הובאה עדותו של מר עזרא כהן אשר אמר מפורשות כי אין מדובר במרכיב שכר גלובלי. שנית, תלושי המשכורת שלאחר התאונה (למעט חודש אפריל ומאי 95' שביחס אליהם ככל הנראה ההתחשבנות טרם עודכנה) אינם כוללים מרכיב שעות נוספות, לרבות עבור תקופת העדרותו של התובע מעבודתו בשל פגיעתו. אילו היה מדובר בתשלום גלובלי יש להניח כי גם בגין תקופה זו היה מתווסף תשלום גלובלי בגין השעות הנוספות, אולם לא כך נעשה בפועל. אני קובעת, איפוא, כי מדובר בתוספת הניתנת תמורת עבודה נוספת בפועל, וכי התובע לא ביצע עבודה נוספת זו לאחר התאונה, וכמובן בעת היעדרו מן העבודה. שאלה אחרת היא האם בתקופה שלאחר חזרתו לעבודה של התובע יש להכיר במלוא ההפסד של השעות הנוספות בהתחשב בהיקף הפגיעה בכושר עבודתו עקב התאונה. התובע העיד (עמוד 9-28) כי מאז שחזר לעבודה התיפקוד שלו השתנה: "בלילות קשה לי לישון בשל הגירודים והכאבים, כך שאני מתקשה לקום בבוקר ואני מגיע לעבודה בשעה 00: 09או 09: 30או 10: .00בעבודה עצמה אני נעזר מאוד בסימה בעיקר בה, וגם בממונה שלי, ברפי, במה שקשור לריצות מחוץ לעיר... עבודתי מתרכזת בעיקר בהרבה יעוץ. אני מיעץ לעובדים שלי מה עושים ואיך... מאז התאונה אני מסיים את העבודה ב- 15:16-00:00, לפעמים פחות, השתדלתי למלא את המכסה של שעותי הרגילות... מאז אחרי התאונה לא עשיתי אף פעם שעות נוספות... כי אני מגיע מאוחר מאוד ולא מתאפשר לי להישאר שם הרבה שעות וזה מעייף ומאמץ אותי". גב' עדית עדיקא, עובדת משרד מסחר ותעשיה, העידה כי לפני התאונה היה התובע איש ועד פעיל ביותר, וחל שינוי מהותי בהתנהגותו מאז וביכולת פעולתו. הוא נמנע מנסיעות מחוץ לעיר כפי שנהג לעשות פעם. כך גם העידה גב' סימה כהן, העובדת ביחידתו של התובע. לאחר שיקול, אני מחליטה כדלקמן: יש להבחין לצורך פיצוי בגין אובדן שעות נוספות בין שתי תקופות: תקופה ראשונה - מהתאונה ועד לחזרה מלאה של התובע לעבודה. בגין תקופה זו יש לפצותו על מלוא אובדן מכסת השעות הנוספות לחודש בשיעור של 40 שעות. תקופה שניה - ממועד חזרתו לעבודה מלאה ועד מועד פסק הדין יקבל התובע פיצוי על אובדן מחצית ממכסת השעות הנוספות החודשית המגיעה לו, הווי אומר - 20 שעות חודשיות. הערכה זו מתבססת על היקף פגיעתו והגריעה התפקודית מכושר השתכרותו. התשלום יחושב על פי ממוצע התשלום החודשי נטו בגין שעות נוספות העולה מתלושי השכר (ת/3) מינואר 94' ועד אפריל 95'. הסכום שיתקבל יוצמד ב- % 80למדד יוקר המחיה מ- 8/94ועד מועד פסק הדין. (3) אשר לתשלומי אשל והוצאות נסיעות - דרישה זו יש לדחות, מאחר שמדובר בכיסוי הוצאות בפועל שלא הוצאו למעשה. (4) קידום בדרגה ובדרגת רכב נטען על-ידי התובע כי בעקבות התאונה לא קודם בדרגה על אף שזמן ההמתנה הנדרש לכך חלף - שנתיים ימים - ואלמלא התאונה סביר להניח שהיה מתקדם. העיד עזרא כהן, הממונה על משאבי אנוש במשרד (עמוד 2-1) כי לכל עובד יש משרה בתקן ומתח דרגות לצורך קידום. לפני התאונה היה לתובע מסלול קידום כמו לכל עובד בהתאם ל"פרק הזמן המינימלי" הנדרש. העיד מר תום שובר (עמוד 7-6) כי התובע קיבל את דרגתו האחרונה באוקטובר 95' (דרגה 20מינהלי) והגורמים הממונים לא המליצו לגביו על תוספת דרגה מעבר לכך, וגם לא על שינוי מתח- תקן. יש לציין כי הממונים על התובע שאמורים היו להאיר ישירות את שאלת אי התקדמותו בדרגה, לא הוזמנו למתן עדות, כך שהשיקולים הישירים הנוגעים להיעדר המלצות הקידום לגביו לא נפרשו בפנינו. יתכן שהתובע מייחס באופן טבעי את עובדת אי קידומו לתוצאות התאונה, אולם אפשר ואין הכרח בדבר, ועשוי להיות כי שיקולים אחרים - בין אישיים ובין כלל-מערכתיים קשורים בדבר, ואותם לא נדע. אולי לא למותר לציין כי הדרגה האחרונה (20) ניתנה לתובע לאחר התאונה באוקטובר 95', והדבר מעלה שאלה האם אמנם היתה לתאונה ככזו השפעה על שיקולי הקידום בדרגה או שמא היו אלה שיקולים אחרים. מכל מקום, לא אוכל להתבסס על הנתון האובייקטיבי בדבר אי קידומו של התובע כשהוא עומד לעצמו ולהסיק ממנו בהכרח קיומו של קשר סיבתי ישיר לתאונה. יתר על כן, לא הובאו גם כל נתונים ביחס להפרשים הכספיים בין דרגה לדרגה באופן שניתן היה לחשב את ההפסד אילו הוכח שהוא רלבנטי. מהעדר הוכחה ברורה בדבר קשר סיבתי זה, אני דוחה את התביעה בגין פריט זה. הוא הדין לגבי קידום בדרגת רכב. העד תום שובר העיד (עמוד 7) כי לתובע יש כיום דרגת רכב ג' - שירות וכי לבעלי דרגה 20מינהלי כזו של התובע יש - לחלקם דרגת רכב שירות ד' ולחלקם דרגה ג'. כדי לעלות לדרגה ד' יש לקבל המלצה והיא מתבססת בין היתר, על ותק בשירות ועל רמת המשרה. הוא אומר כי הדבר תלוי ב"המלצת ממונה, דרגות וותק" (עמוד 8). גם במקרה זה לא שמענו מפיהם של הממונים התייחסות לשיקוליהם שלא להמליץ על התובע להעלאת דרגת רכב השירות, ולא ניתן, על פניו, לזקוף את אי העלאתו בדרגת רכב בהכרח לענין התאונה. לא הובאו גם נתונים כספיים רלבנטיים הנוגעים להפרשי הדרגות. אני דוחה, אפוא, את התביעה בגין שני מרכיבי נזק אלה. (5) פיצוי בגין אובדן ימי מחלה: אין חולק כי עקב התאונה ניצל התובע 370ימי מחלה שבעבורם קיבל שכר. יחד עם זאת, ימים אלה נוכו ממצבור ימי המחלה שעמדו לרשותו בעבודתו. התובע מבקש פיצוי על אובדן זה, בדרך של הכפלת שכרו החודשי המעודכן ב- 15 חודשים בהם נעדר באופן מלא או חלקי מעבודתו. מקובל במצבים מעין אלה להתחשב בעובדה כי נוצלו ימי מחלה של הנפגע אף כי באותה תקופה קיבל שכר ממקום עבודה. הרציונל הוא זה, כפי שפורט בענין ע"א 587/89 רוזנשטיין נ. כהן (סביר, כרך מג 4): "במקרה כזה הנזק האפשרי שנגרם או עלול להיגרם למערער יכול להתבטא בשניים: ראשית, שבעתיד, כשיחלה, לא ייזקפו לו ימי מחלה ולא יקבל משכורתו בגין אותם ימי מחלה; שנית, אם על פי יחסי העבודה בינו לבין מעבידו הוא זכאי בעת פרישתו מהעבודה לפיצוי בגין ימי המחלה שלא ניצל, הרי הניצול של ימי המחלה יקטין את הפיצוי. לגבי האפשרות הראשונה בדרך כלל כשבא בית המשפט להחליט אם נגרם הפסד מסוג זה בשל היעדר ימי מחלה שנוצלו עקב פגיעה בתאונה - התובע ממשיך לעבוד במקום עבודתו ואין לדעת לבטח אם בעתיד הוא עלול להיקלע ל"מחסור" בימי מחלה אם לאו". בענייננו, עולה מת/ 1כי לאחר ניצול 370ימי המחלה עקב התאונה, נותרו לתובע נכון ליום 311 27/5/97 ימי מחלה. כן הובהר כי בכל שנה זוכה התובע ב- 30 ימי מחלה נוספים שניתנים לצבירה מלאה עד לפרישה. כך נאמר באישור ת/ 1כי עבור תקופת ההעדרות מהמשרד מסיבת מחלה לא ידרוש המשרד החזר כספי. מנתונים אלה עולה כי גם לאחר ניצול ימי המחלה עקב התאונה עדיין עומדים לזכות התובע ימי מחלה צבורים רבים. אין לדעת אם בעתיד יזדקק לכל ימי המחלה הנותרים ואף מעבר לכך, באופן העלול להשאירו ביתרת ימי מחלתו בלא שכר לאותה תקופה. כן לא הובהר באורח חד משמעי האם התובע אמור לקבל פדיון ימי המחלה העומדים לזכותו בעת פרישתו, כך שניצול ימי המחלה עקב התאונה עשוי להקטין את סכום הפדיון עם הפרישה. אנו מצויים, אפוא, בתחום שיש בו אי בהירות לגבי העתיד שקשה לכמתה. לאור זאת, אין מקום לחישוב מתמטי, אלא להערכה גלובלית אשר תתבסס על השיקולים האמורים לעיל. בנסיבות הענין, אני קובעת כי ישולם לתובע סכום גלובלי בשיעור 000, 70 ש"ח נכון להיום כפיצוי על אובדן ימי המחלה שעמדו לזכותו עקב התאונה. (6) אובדן השתכרות לעתיד: התובע ביקש לפצותו על אובדן השתכרות לעתיד בשיעור של נכותו התיפקודית אשר על פי הערכתו יש להעמידה על %45, ובאופן ששיעור זה ייגזר ממשכורתו נטו לפני התאונה וייחושב בהיוון מתאים עד לפרישתו מעבודתו בגיל 65. גישה זו אינה נראית לי. הפגיעה בכושר עבודתו של התובע הוערכה על ידי על בסיס % .20זהו המדד לאובדן פוטנציאל כושר ההשתכרות שלו. מצד אחד, רמת הכנסתו של התובע לא ירדה, למעט אובדן חלקי של כושר לעבוד שעות נוספות שבגינו יש לתת פיצוי גם לעתיד. כן לא נמצא קשר וודאי בין אי קידום התובע בדרגה לבין התאונה. מצד שני, אין בטחון וודאות מלאים כי התובע בהכרח ישאר עד סוף שנות עבודתו במקום עבודתו הנוכחי והיה אם ייאלץ למצוא עבודה אחרת, עלולה נכותו ואובדן כושר השתכרותו לפגוע ברמת הכנסתו העתידית. מבחינה זו, אירע לגביו הפסד פוטנציאלי של השתכרות שבגינו ראוי הוא לפיצוי אף מעבר להפסדיו בגין השעות הנוספות. לאור זאת, אני מחליטה כי לגבי העתיד יחושב הפסדו של התובע בדרך הבאה: ממוצע הכנסתו החודשי לפני התאונה העומד על 900, 5 ש"ח נטו ישוערך בהצמדה של % 80 (כמקובל לגבי שכירים) מאפריל 1995 ועד ליום פסק הדין. מסכום חודשי משוערך זה יחושבו % 20 (כשיעור אובדן כושר ההשתכרות) בהיוון מתאים מיום פסק הדין ועד הגיע התובע לגיל .65 פיצוי זה ממילא כולל בתוכו באופן מובנה גם את כיסוי ההפסד בגין מחצית משיעור השעות הנוספות אותן הפסיד התובע עקב פגיעתו בתאונה. (7) קרן השתלמות לעובדי מדינה: התובע עותר לפיצוי על הפסד שנגרם לו לטענתו במרכיב קרן ההשתלמות לעובדי המדינה. על פי הטענה, מופרש מידי חודש סכום לקרן השתלמות המנוכה הן מהעובד והן מהמעביד כנגזרת מגובה ההשתכרות. על פי הטענה, מאחר שההפרשות הן באחוזים מהשכר, ומאחר שהשכר, על פי הטענה, קטן בשליש, ממילא חל קיטון בהפרשות והסכום שיעמוד לזכות התובע עם תום התקופה יקטן עקב התאונה, ועל כך יש לפצות. לא אוכל להכיר בתביעה זו. לא הובאו הוכחות כלשהן באשר למרכיב תביעה זה מעבר לתלושי המשכורת מהם משתקפת הורדה של סכום חודשי משכר העובד, לקרן השתלמות. ראינו כי שכרו היסודי של התובע לא קטן עקב התאונה, ואילו לגבי שעות נוספות שתשלום בגינם נפסק - אין אינדיקציה כי הן נלקחות בחשבון מלכתחילה לענין חישוב אחוז ההפרשה לקרן. ממילא, לא הוכח כנדרש הפסד בענין זה. (8) הפרשות לקופת גמל: טוען התובע כי נגרם לו הפסד בכך שהפרשות לקופת גמל קטנו עקב הקיטון בשכרו לאור התאונה. לצורך כך הוצג הסכם קיבוצי בין המעסיקים במגזר הציבורי לבין ההסתדרות, ופרט להצגה זו לא הובאו כל הוכחות לפיהן, בפועל, מופרשים תשלומים לקופת גמל, מה שיעורם, ובאיזו מידה חל בפועל ההסכם הקיבוצי על התובע. עיון בתלושי המשכורת של התובע לא חושף, על פניו, הפרשות כאלה. למותר לומר כי התובע לא הזמין לעדות שום גורם שיכול היה למסור פרטים קונקרטיים כלשהם על היבט זה של הענין. לאור זאת, אני דוחה את התביעה בפריט זה, מחוסר הוכחה. (9) הפסד פנסיה: התובע עותר לפיצוי בגין הפסדי פנסיה בטענה כי שכרו קטן בשליש, ועם פרישתו תחושב, על כן, הפנסיה על בסיס שכר מוקטן. לא נראית לי גם תביעה זו. ראינו כי שכרו היסודי של התובע לא השתנה עקב התאונה, ומה שנפגע הוא מרכיב השעות הנוספות. הפנסיה לה זכאי התובע הינה פנסיה תקציבית המחושבת משכר יסוד - משולב, בלא התחשבות בשעות הנוספות, ומכל מקום לא הוכח אחרת. הפיצוי בגין אובדן כושר ההשתכרות לעתיד ניתן לתובע בעיקרו בגין אובדן פוטנציאל ההשתכרות למקרה שהתובע יצטרך להשתלב במקום עבודה חדש. הוא אינו משקף אובדן השתכרות במובן של פגיעה ברמת השכר היסודי העשוי להשפיע על תשלומי הפנסיה. בנסיבות אלה, לא ניתן לומר כי התאונה הביאה לקיטון בתשלומי הפנסיה העתידיים. אי לכך, התביעה בפריט זה נדחית. (10) החזר הוצאות: התובע הגיש סדרת קבלות על הוצאות שנגרמו לו בתחומים שונים (ת/8). הרי הפירוט: (11) נסיעות לטיפולים: סכומי הקבלות שהוגשו מגיע ל- 253, 2 ש"ח ליום התאונה. נטען כי לאור מצבו הקשה של התובע הוא נזקק להסעות לצרכי טיפולים רפואיים. אכן הוגשו קבלות רבות של הסעות, בחלקם בתקופה הסמוכה לאחר התאונה. מכל מקום, מדובר בתקופה שהתובע עדיין היה במצב של מוגבלות ניכרת, ולא יכול היה לנהוג בעצמו, אף כי את הרכב האוטומטי רכש כבר בנובמבר 95'. בנסיבות אלה, אני מחליטה להכיר בסכום גלובלי של הוצאות בגין נסיעות בסך 500, 1 ש"ח נכון למועד פסק הדין. (12) שכירת טלפון בבית החולים: התובע היה מאושפז תקופה ארוכה בבית החולים ושכר מכשיר טלפון שישמשו ליצירת קשר עם בני משפחתו. מתבקשת הכרה בהוצאה של 638 ש"ח. בנסיבות הענין אני מכירה בהוצאה זו, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום ההוצאה ועד לתשלום. (13) הוצאות רפואיות: התובע הגיש קבלות על הוצאות רפואיות שסכומן, עלפי חישוב ב"כ התובע, הגיע במרץ 98' לסך משוערך של 891, 7 ש"ח. בנסיבות הענין, ובהתחשב ברמת פגיעתו של התובע ובטיפולים והאשפוזים שעבר, אני מכירה בהוצאה זו, בצירוף הפרשי ריבית והצמדה כחוק ממרץ 98' ועד התשלום. (14) החזר הוצאות למסגרת סיעודית במלון היאט: הובאו ראיות לכך שכאשר שוחרר התובע לראשונה מאישפוזו בבית החולים לא חזר לביתו במעגלי יבנה בירושלים אלא הועבר על ידי בני משפחתו לחדר-נכים במלון היאט ובו שהה בתקופה הראשונה מ- 29/4/95 ועד .2/6/95 בתקופת שחרורו הראשונה נזקק התובע ללא ספק למסגרת סיעודית מלאה. הוא היה רתוק לכסא גלגלים ולא יכל היה לדאוג לסיפוק צרכיו בעצמו. אשר למצבו האישי התובע היה נתון אותה עת במצב של פירוד מאשתו, ובקשר עם חברה שעימה טרם קשר את גורלו דרך קבע, ונראה כי לא נמצא עבורו בית שם יוכל להשתכן במצבו הקשה ולזכות בעזרה הסיעודית המתאימה. בנסיבות אלה, הפתרון שנמצא עבורו הוא חדר נכים במלון היאט שם שהה במשך התקופה הראשונה עד שהחל בשיקום. במלון הייאט היה התובע כשלושה וחצי חודשים, להוציא שלושה שבועות בתוך תקופה זו, בהם היה מאושפז שוב בבית החולים עקב זיהום ברגל. כאשר עזב את מלון היאט, עבר התובע להתגורר בבית חברתו בשכונת גילה (עדות תובע עמוד 5- 24 לפרוטוקול וכן עדות אחיו דני, עמוד 21 ואילך). עבור מלוא תקופת השהות במלון היאט (כולל שלושת השבועות של האשפוז), שילם התובע סך של 330, 9 דולר. הסכום כולל לינה, טלפונים וארוחות (ת/ 5 ועדותו של יעקב מנחם, עמוד 9). ביסודו של דבר, אני מקבלת את התביעה להחזר הוצאות שהותו של התובע בחדר הנכים במלון היאט בהתחשב במצבו המיוחד. פגיעתו של התובע היתה קשה וגם עם צאתו מבית החולים לא היה מסוגל לדאוג לצרכיו. הוא היה שרוי במצב אישי קשה במיוחד אותה עת, אשר, הוסיף למצוקתו. נראה כי לביתו לא יכול היה לחזור על שום הנתק מאשתו, ואילו בביתה של אישה עימה היה בקשר אותה עת לא יכול היה להשתכן במצבו הקשה אשר הצריך עזרה ותשומת-לב מתמידים. בנסיבות אלה התחייב פתרון אשר יתן לתובע את המסגרת הסיעודית לה נזקק. הפתרון במלון היאט נמצא מתאים, ובהוצאה הבסיסית הכרוכה בכך יש להכיר. יחד עם זאת, יש לנכות מהסכום הכולל שהוצא את המרכיבים הבאים: (1) תשלום עבור שלושת השבועות שבהם אושפז התובע בבית חולים, ואשר בזמנם לא נזקק לחדר. (2) הוצאות מזון וטלפונים שהתובע היה מוציא בלאו הכי גם בלא התאונה - בסכום מוערך של 65 ש"ח לכל יום שהייה במלון. יש לחשב את הסכום נטו בדולרים לאחר הניכויים האמורים, להעריכו בשקלים נכון ליום 18/7/95 (שהוא תאריך התשלום האחרון) ולהוסיף הפרשי ריבית והצמדה מאותו תאריך ועד פסק הדין. (15) עזרה סיעודית: בעת שהותו של התובע במלון היאט, נזקק לעזרה סיעודית בשכר במשך מרבית שעות היום (עדותו, עמוד 24). את העזרה הסיעודית בשכר קיבל מחברה לאספקת כח אדם סיעודי - גולדמן, ואין מחלוקת בדבר נחיצות עזרה זו במלוא השיעור בה ניתנה. התשלומים המפורטים במוצג ת/ 9 הם: 12/5/95- 444.60 ש"ח. 10/7/95- 327.24, 6 ש"ח. 10/7/95- 797.47 ש"ח. יש להוסיף ריבית והצמדה מיום ההוצאה ועד פסק הדין. (16) עזרת קרובי משפחה: התובע טוען כי ניתנה לו עזרת בני משפחה לאורך תקופת אישפוזו ושיקומו אשר חורגת באופן ניכר מעזרה שגרתית הניתנת על ידי בני משפחה. התובע העיד כי ילדיו סעדו אותו בבית החולים ולעיתים נשארו לישון איתו בלילה ואחיו היו מגיעים בכל יום. אחיו דני היה פעיל במיוחד במציאת הסידור לתקופה הראשונה במלון הייאט. גם למלון היו מגיעים הילדים בחופשותיהם מהצבא, ונשארים מידי פעם ללון עמו. יש לפסוק פיצוי בגין עזרת בני משפחה, אולם ברקע הדברים יש לזכור כי לתובע ניתנה עזרה סיעודית מלאה בשכר גם בהיותו במלון היאט, שלא לומר כי בעת היותו בבית החולים היה הדבר כך, ולכן עזרת בני משפחה ניתנה כתוספת ולא הוטלה על שכמם באופן מלא כפי שהיה בוודאי מתרחש אילו היה התובע חוזר לביתו מיד עם שחרורו מבית החולים. בנסיבות אלה, אני פוסקת פיצוי בסכום גלובלי בשיעור של 000, 5 ש"ח נכון להיום לענין עזרת בני משפחה. (17) כאב וסבל: יש לשלם פיצוי בגין כאב וסבל על פי אמות המידה הבאות: (1) אחוזי נכות בשיעור %41.68. (2) ימי אשפוז - 62 ימים. התובע ביקש לחשב גם 15 ימים בהם היה, לסירוגין, באישפוזי יום במחלקת השיקום. לא אוכל להתחשב בפריט זה בהיעדר הוכחה לגבי טיבם ומישכם של ימי טיפולים אלה, שהרי יש להבחין בין אשפוז יום במשמעות שבה אדם מתאשפז בפועל ליום טיפולים מלא ומשתחרר לביתו רק לשנת-לילה, שאותו ניתן לראות כ"אשפוז" כפשוטו, לבין אשפוז יום שמשמעו מתן טיפולים קצרים לשעה קלה או למספר שעות, הדומים בטיבם לטיפולים הניתנים במרפאות-חוץ של בית חולים, שאין להכיר בהם כ"ימי אשפוז". במקרה זה לא הובאו הוכחות לגבי טיבם של אשפוזי היום ולפיכך לא אכלול אותם במנין ימי האשפוז המוכרים לצורך הערכת הפיצוי בגין כאב וסבל. (18) עזרה וסיעוד בעתיד: התובע מבקש פיצוי עבור עזרה וסיעוד בעתיד לצורך ביצוע עבודות בית. התובע מתגורר מאז יצא מבית מלון היאט עם בת זוגו בגילה, ומעדותו הוא אף מסייע לה ככל הניתן במשק הבית כדי להקל מעליה את המעמסה. יש לציין כי הקשר בין בני הזוג קיבל אופי שכנראה אינו ארעי, בין היתר, נוכח העובדה כי התובע תרם את חלקו בכספים שקיבל מפירוק השיתוף בדירה עם אשתו לצורך רכישת הדירה בה הוא מתגורר עם בת זוגו ויש לו בדירה זו זכויות בשיעור % 50 ובתנאי משכנתא בשיעור של 000, 30 דולר. הרושם המתקבל הוא, אפוא, כי התובע מצוי במערכת משפחתית שיש לה סממנים של קבע וצרכיו היומיומיים באים על סיפוקם במסגרת זו. לא הובאה הוכחה לכך שנוכח מצבו זקוק התובע לסיוע בענין משק בית כיום, ואין אינדיקציה שיזדקק לכך גם בעתיד, בהיותו משולב במערכת משפחתית שיש בה תמיכה הדדית. יש לזכור כי בתחום האורטופדי קבע ד"ר פלבסקי הפרעה תיפקודית בשיעור % 14 ובשיעור כזה שהוגדר על ידו כמינימלי - לא נראה כי מוצדק לפסוק פיצוי בגין עזרה וסיעוד לעתיד בחישוב אקטוארי כלשהו. עם זאת, כדי לקדם פני אפשרות עתידית של היזקקות אשר קשה לצפותה מראש, אפסוק סכום גלובלי בפריט זה בשיעור 000, 7 ש"ח נכון ליום פסק הדין. (19) ניידות: התובע עותר לפיצוי בגין הגבלה בניידות. הוא החליף את רכבו שהיה רכב הילוכים רגיל ורכש רכב עם תיבת הילוכים אוטומטית. נתבקש פיצוי בהיקף של 4נסיעות במונית בשבוע לכל תוחלת חייו. לא הובאו הוכחות מספקות להוכחת מרכיב זה, והמומחים לא נשאלו על כך. לא הוכח כי נדרשה מבחינה רפואית החלפת מכונית רגילה במכונית אוטומטית, ואם כך, מה ההפרש הכספי הנובע מהחלפה כזו. העמדת חלופה בדרך של פיצוי בגין נסיעות במונית - כאשר אלה אינן מבוצעות בפועל נוכח העובדה כי התובע נוהג ברכב פרטי, אינה נשמעת סבירה. לאור זאת, אני דוחה את התביעה בגין פריט זה. (20) תשלומים תכופים: לתובע שולמו תשלומים תכופים במועדים הבאים: 15/7/95- 000, 20 ש"ח. 7/8/95- 000, 10 ש"ח. 11/12/95- 000, 14 ש"ח. יש לנכות תשלומים אלה, לאחר שערוך מתאים, מסכום הפיצוי שייפסק. אם כלול בהם שכר טרחת עורך-דין, כי אז יש לנכותם מסכום פסק הדין לפני הוספת שכר טרחה ומע"מ לסכום פסק הדין. באם לא כלול בהם שכר טרחה, יש לנכותם רק לאחר הוספת שכר טרחה ומע"מ לסכום פסק הדין. לסיכום, זו הפסיקתא: הנתבעים ישלמו לתובע פיצויים בשיעורים הבאים: 1) אובדן שעות נוספות בעבר - כאמור בפרק ד(2). 2) אובדן ימי מחלה - כאמור בפרק ד(5). 3) אובדן השתכרות לעתיד - כאמור בפרק ד(6). 4) החזר הוצאות - כאמור בפרק ד(11) עד (14). 5) עזרה סיעודית בשכר - כאמור בפרק ד(15). 6) עזרת קרובי משפחה - כאמור בפרק ד(16). 7) כאב וסבל - כאמור בפרק ד(17). 8) עזרה לעתיד - כאמור בפרק ד(18). 9) התשלומים התכופים ינוכו כאמור בפרק ד(20). 10) לסכום פסק הדין יתווספו הוצאות משפט וכן שכר-טרחת עו"ד בשיעור % 13+ מע"מ. 11) פסק הדין ישא הפרשי ריבית והצמדה כחוק מהיום ועד התשלום. נכותתאונת דרכיםאחוזי נכות