תביעה בגין עבודות חשמל בבית בשנת 1995 החל הנתבע לבנות את ביתו, בית פרטי בגבעת זאב. (להלן: "הבית"). הנתבע העסיק אנשי מקצוע שונים בבנית ביתו ובכללם את התובע שביצע עבורו את עבודות החשמל. קרוב משפחה של הנתבע בשם ציון קלימי המליץ בפני הנתבע על התובע כקבלן לביצוע עבודות חשמל. התובע והנתבע נפגשו במשרדו של הנתבע במגרש הרוסים (התובע הוא איש משטרה) ונהלו מו"מ לעניין התמורה בגין עבודת החשמל נשוא התביעה. בסוף אותה פגישה הועברה ע"י התובע הצעת מחיר. לטענת ב"כ התובע רק לאחר חודש ימים ממועד הפגישה ניתנה הסכמת הנתבע להצעת התובע. עם קבלת ההצעה ע"י הנתבע התגבש הסכם מחייב. בדיעבד הסתבר, שמאחר שבין הצדדים לא נערך הסכם בכתב נתגלעה מחלוקת בין הצדדים לגבי התמורה המוסכמת. התובע טוען שהוסכם שיקבל סך 6,000- 6,500 דולר ארה"ב בתוספת מע"מ כחוק עבור 100 נקודותחשמל ואילו ב"כ הנתבע טוען כי הוסכם שבגין כל עבודת החשמל בבית לרבות 100 נקודות החשמל הראשונות ישולמו 6,500 - 6,000 דולר ארה"ב כולל מע"מ. עוד טוען ב"כ התובע שהסכמה זאת מהווה בסיס לחישוב יחסי של כל נקודות החשמל שהתקין התובע בבית. הנתבע טוען לעומתו שלא הוסכם כי הסך הנ"ל יהווה בסיס מחיר לנקודה במכפלה של 100 אלא ההסכם התיחס ל - 100 הנקודות הראשונות בלבד לרבות כל עבודת התשתית הכרוכה בהן ובכלל זה: הכנת הנקודות, לוח החשמל, הארקה וכיו"ב. כל אלה חושבו לטענתו במסגרת הגלובלית של המחיר הנ"ל שסוכם. התובע טוען בכתב תביעתו שהתקין בסך הכל 271 נקודות חשמל וכן ביצע עבודות נוספות ובסה"כ על פי חשבון שערך ושלח לנתבע סך התמורה המגיעה לו בגין עבודתו נכון להגשת תביעתו הנה 19,467.52 דולר ארה"ב שמתוכם נותר הנתבע חייב לו סך 6,532.52 דולר ארה"ב ובשקלים סך 23,238 ₪ נכון ליום הגשת התביעה (26.8.97). על פי כתב התביעה סכום זה מגיע לתובע בהתאם למוסכם או מכללא או על פי עשיית עושר שלא במשפט או כשכר ראוי או מקובל. הנתבע מצדו טוען בכתב הגנתו שהסיכום ביניהם התיחס ל -100 נקודות ראשונות בלבד ולפני הנחה מקובלת והנחה של קרוב משפחה. לטענתו, התובע עכב את עבודות הבניה בכך שלא התיצב לעבודה, ולא סיימה במועד . העבודה החלה בשנת 95 ונמשכה עד מחצית שנת 97 אולם, לא הושלמה על ידי התובע. לגרסת הנתבע בוצעו יותר ממאה נקודות אך לא 271 כנטען על ידי הנתבע. בנוסף טוען הנתבע, שהחשבון הראשון שנשלח לו ע"י התובע היה בסך 18,215 דולר ארה"ב (כולל מ.ע.מ) בלבד ורק מאוחר יותר נשלח חשבון נוסף בסך 19,467.52 דולר כולל מע"מ . הנתבע אף הגיש תביעה שכנגד בה הוא טוען שבוצעו ע"י הנתבע שכנגד רק 215 נקודות ושערכן של כל הנקודות איננו זהה אלא משתנה בהתאם לאופיה של כל נקודה ונקודה. לטענתו על פי מחירון דקל (שגם לגביו נהוג לקבל הנחה) מגיע חיובו לסך 9,528 דולר ארה"ב בלבד ולפיכך זכאי הוא להחזר סך 3,407 דולר ששולמו ביתר וכן זכאי הוא לתשלום בגין נזקים ישירים שגרם לו התובע בסך 3,023 ₪ בגין נקודות קצה שלא סופקו וזאת בנוסף להנחה המגיעה לו לטעמו בסך 23% (8,243.5 ₪) ובסה"כ תובע התובע שכנגד מהנתבע שכנגד סך 25,519.5 ₪ . ביום 8.1.99 פורטו על ידי ביהמ"ש הפלוגתאות המוסכמות בתיק זה תוך הדגשה שלא יותר טיעון ו/או הבאת ראיות אלא לענין הפלוגתאות הנ"ל בלבד: 1.1 מהם פרטי ההסכם שבין הצדדים? 1.2 מהי התמורה לפרטיה שנקבעה בין הצדדים? 1.3 האם התובע בצע את העבודות נשוא ההסכם ואם לא, מהי הנפקות לכך? 1.4 מהם התשלומים אשר שולמו ע"י הנתבע לתובע ע"ח העבודות? 1.5 מהם פרטי העבודות אשר בוצעו על ידי התובע? 1.6 האם התובע גרם לנתבע נזקים כלשהם, מהם, ומהו שיעור הנזקים? 1.7 האם הצדדים הסכימו על הנחה כלשהי שתינתן לנתבע ומהי ההנחה, אם הסכימו? ביום 8.6.00 פסל כבוד השופט מילנוב את עצמו מלדון בתיק והתיק הועבר אליי. ביום 27.9.00 מונה מר עוזי מור כמומחה מוסכם ע"י הצדדים (להלן: "המומחה") והמומחה ביצע ספירה של נקודות החשמל שהותקנו ע"י התובע בבית. אין מחלוקת שחברת החשמל נתנה לתובע אישור איכלוס ב - 3.11.96. כמו כן, אין מחלוקת שהתובע שילם לנתבע סה"כ 12,935 דולר ארה"ב. על רקע האמור אדון בפלוגתאות עפ"י סדרן. 1.1. מהם פרטי ההסכם שבין הצדדים? כפי שציינתי, המחלוקת בין ב"כ הצדדים הנה האם הסכום שהוסכם בין הצדדים ( 6,500 -6,000 דולר ארה"ב) מתיחס רק למכלול תשתית החשמל ול- 100 הנקודות הראשונות כטענת ב"כ הנתבע או שכטענת ב"כ התובע מהווה סכום זה, מטבע הדברים, גם בסיס לחישוב יתרת הנקודות. בנוסף, האם הסך הנ"ל כולל מע"מ כטענת ב"כ הנתבע ("הסכום כולל הכל") או שיש להוסיף לו מע"מ כטענת ב"כ התובע. כאמור, מלאכתו של בית המשפט אינה קלה כלל בנסיבות המקרה שלפנינו שכן בהעדר הסכם בכתב כל צד מנסה להבנות "מהעמימות" שנוצרה בעניין "התמורה המוסכמת" בעניין לביסוס גרסתו הוא. ראשית, אבחן אם ההסכם בין הצדדים חל גם על נקודות החשמל מעבר ל - 100 הראשונות אם לאו. מהעדויות עולה שהצדדים אכן נפגשו, כאמור, במשרדו של התובע וניהלו מו"מ ביניהם ביחס לבצוע עבודות החשמל בבית. אין ספק שהנתבע ,גם עפ"י דבריו, לא התכוון להכניס מספר קבלני חשמל לביצוע עבודות החשמל בבית הן לאור מהות העבודה והן לאור היקפה. לפיכך, ברור שהמו"מ שהתנהל בין הצדדים התייחס למלוא היקף עבודות החשמל בבית ולא ל- 100 נקודות בלבד. יחד עם זאת, מאחר שלא היה ידוע בשלב המו"מ וההסכמה שבאה בעקבותיו מה יהיה מספר נקודות החשמל שיותקנו על ידי התובע בבית אולם, מאידך היה ברור שמספר זה יעלה על 100 נקודות חשמל על כל מרכיביהם נהלו הצדדים את המו"מ על בסיס שווי ביצוע 100 נקודות חשמל כנקודת מוצא לחישוב סך כל הנקודות שיותקנו ומתוך כוונה שהתמורה שתסוכם תחייב באופן יחסי את הצדדים לגבי כל העבודה בבית ולא רק לעניין 100 נקודות החשמל הראשונות. בסופה של אותה פגישה ניתנה הצעת התובע ברוח זו לנתבע. הנתבע, כאמור, לא מיהר להשיב להצעה והוא קיבל את ההצעה רק לאחר שביצע בדיקה מקיפה משלו. משניתנה לנתבע האפשרות לבחון את ההצעה בצורה יסודית תוך קבלת הצעות מחיר נוספות הרי שמשבחר לא לעשות זאת אין לו אלא להלין על עצמו. יש גם להניח שבדיקת ההצעה על ידי הנתבע נבחנה גם לאור תוכניות הבנין הספציפיות שעפ"י הידוע כללו הרבה יותר מ - 100 נקודות חשמל . לפיכך, אפילו גילה הנתבע מאוחר יותר שעשה מקח טעות אין זו עילה לבטול הסכם שכבר התגבש שכן זוהי טענת חוסר כדאיות העסקה ודינה להידחות. (ראה סעיף 14(ד) לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973). משהובהר שהצדדים התכוונו להגיע להסכם מלא ביניהם לגבי כל עבודות החשמל שיבוצעו בבית ומשהיה ברור לנתבע בעת שקבל את הצעת התובע שמספר נקודות החשמל בבית עולה במידה ניכרת על 100 נקודות ברור שכוונת הצדדים היתה להחיל את ההסכם ביניהם לא רק על 100 נקודות החשמל הראשונות אלא על מלוא היקף עבודות החשמל בבית. (ראה ע"א 4628/93 מ"י נ.אפרופים פד"י מט' (1) עמ' 265, 312 וכן ע"א 3978/99 אוליצקי נריה ואח' נ. מנורה פד"י נה' (2) עמ' 565, 573). אדגיש, שאין זה סביר שהנתבע אשר היה לו אינטרס להגיע לסיכום לגבי התמורה בגין כלל העבודה ישאיר את נושא התמורה פתוח בגין יתרת הנקודות. פרשנות כזאת מנוגדת לתכלית ההסכם שכן היא מגבירה את עמימותו ואת יכולת יישומו המעשי. לגרסת הנתבע, הצדדים לא סכמו את שוויה של כל נקודה מעבר ל - 100 הנקודות הראשונות והוא אף לא היה מודע כלל בעת כריתת ההסכם לכך שקיים מחירון דקל ו/או כל מחירון אחר. בנסיבות אלה, בהיעדר מודעות (בעת כריתת ההסכם) לקיומו של מחירון כלשהו אין לומר שהצדדים הסכימו שחישוב הנקודות ייעשה על בסיס מחירון דקל כפי שטוען הנתבע היום. בנוסף, משלא הוכח מהן אותן נקודות חשמל ראשונות שהותקנו וכן מהן הנקודות האחרות שהותקנו מאוחר יותר אין כל אפשרות לבצוע חישוב דיפרנציאלי לגבי כל נקודה ונקודה. בית המשפט איננו מוכן , איפוא, לקבל את גרסת הנתבע לפיה החישוב של כל נקודה נוספת (על ה- 100 ) לא סוכם (ראה עמ' 45 לעדות הנתבע מיום 23.2.03), ויש לקובעו באופן פרטני. עוד עולה מהעדויות שהסכם ברוח ההסכם הנ"ל, המחיל עצמו באופן יחסי על שאר נקודות החשמל בבית, הנו הסכם מקובל בין קבלן חשמל למזמין ואין בעובדה שיתכנו הסכמים אחרים בין ספק ללקוח כדי לשלול קיומו של הסכם זה. (ראה עדות עד הנתבע מר צחי דקל מיום 11.9.03 עמ' 34). הנני קובע, איפוא, שהצדדים הסכימו ביניהם שהתובע ישלם לנתבע סך 6,500 - 6,000 דולר ארה"ב בגין כל 100 נקודות חשמל ושהתמורה לגבי שאר הנקודות שיותקנו תחושב באופן יחסי לסכום זה. תמורה זאת כוללת בתוכה תשתית מלאה בגין אותן נקודות חשמל כולל לוחות, פיוזים חמר וכיו"ב. 1.2 מהי התמורה לפרטיה שנקבעה בין הצדדים משהגיעו הצדדים להסכמה שבגין כל 100 נקודות חשמל שיותקנו בבית ע"י התובע ישלם הנתבע לתובע סך 6,500 -6,000 דולר, הנני קובע שהתמורה אותה סכמו הצדדים לכל 100 נקודות כולל תשתית הנה על דרך המיצוע סך: 6,250 דולר ארה"ב, תוך חישוב יחסי מותאם לסך כל הנקודות המותקנות. נשאלת השאלה אם סכום זה כולל מע"מ אם לאו. התובע טוען שיש להוסיף לתמורה זאת מע"מ שכן יש להוסיף מס ערך מוסף לכל סכום מוסכם. הנתבע טוען לעומתו שסוכם שסכום זה "כולל הכל" ובכלל זה מע"מ. בעניין זה הנני מעדיף את גרסת הנתבע על גרסת התובע ולפיכך,הנני מאמין לנתבע שאכן סוכם שהסך הנ"ל כולל הכל ובכלל זה מע"מ. מבלי לפגוע באמור, מסקנתי זאת נתמכת גם בעובדה שהצדדים התכוונו להגיע ככל האפשר לסיכום סופי ביניהם מה גם שסיכום זה מתישב יותר עם הסכומים שהיו מקובלים במשק באותה עת ואין זה סביר שהנתבע היה מסכים לחריגה כה בוטה מהמקובל. העובדה שמחירון דקל איננו כולל מע"מ ושבצוע עבודה בדרך כלל כרוך בתשלום מע"מ איננה שוללת קיומו של הסכם ספציפי בין הצדדים בענין זה. לפיכך, ומשסיכמו הצדדים, כאמור, שהסכום כולל מע"מ יש לכבד ההסכם ביניהם, גם בנקודה זאת. 1.3. האם התובע ביצע את העבודות נשוא ההסכם ואם לא מהי הנפקות לכך? מחמר הראיות עולה שהתובע עבד בבית הנתבע בעצמו ו/או ביחד עם עובדיו החל משנת 1995 ועד שנת 1997. כמו כן, הוכח שלמרות שבחודש נובמבר 1996 ניתן ע"י חברת החשמל אישור איכלוס, המשיך התובע לתת שרות לנתבע גם לאחר מכן. העובדה שהתובע קיבל אישור לעבודתו מחברת החשמל מוכיחה שהתובע בצע את עבודתו כיאות ועל פי המוסכם בין הצדדים מה גם שלא הובאה כל חוות דעת מטעם הנתבע שהתובע לא השלים את עבודתו, ו/או לא ביצע את עבודתו כיאות. הנתבע אמנם טוען שנאלץ לשלם לחשמלאי נוסף בשם אילוז סך 2574 ₪ כדי להשלים את העבודה אולם, ביהמ"ש סבור שאין בחשבונית זו מיום 10.9.97 כשלעצמה (מוצג נ/7) כדי להוכיח שהחשמלאי אילוז ביצע עבור הנתבע את אותן עבודות שהתובע התחייב בהסכם לבצען שכן כידוע כבר ביום 3.11.96 ניתן אישור חברת החשמל לעבודות שבוצעו וחלוף כשנה מאז מתן האישור שולל בנסיבות העניין אפשרות זאת. בנוסף, עפ"י עדות התובע באותה תקופה הוא כבר גר ברמת הגולן וסביר להניח שהנתבע אשר נזקק לביצוע עבודות חשמל נוספות פנה לצורך בצוען לחשמלאי אחר וזאת ללא כל קשר להסכם שבין התובע לנתבע. לפיכך, הנני קובע שהתובע ביצע את כל העבודות שסוכם על בצוען ושהתשלום בסך 2574 ₪ ששילם הנתבע לחשמלאי אילוז אינו קשור להסכם זה. מסקנה זאת מתישבת גם עם טענתו של הנתבע שמתוך 248 הנקודות שנספרו ע"י המומחה 21 מהן בוצעו על ידי חשמלאי אחר ולא על ידי התובע . טענה זאת נלקחה בחשבון, כפי שנראה להלן בפרק המתיחס לפלוגתא 1.5 שכן, הנתבע איננו יכול מחד לצמצם את מספר הנקודות שנספרו בטענה ששלם עליהן ומאידך לבקש תשלום נוסף בגין חשבונית ששולמה לחשמלאי אחר. 1.4 מהם התשלומים אשר שולמו ע"י הנתבע לתובע ע"ח העבודות? הנתבע המציא לבית המשפט ריכוז של התשלומים ופירוטם על פי מועדיהם: תשלום ראשון מיום 7.7.95 ותשלום אחרון מיום 2.7.97 (נ/4). סך כל התשלומים על פי המסמך מגיע ל: 12,935 דולר ארה"ב. התובע מצדו מודה שקבל מהנתבע את הסכום הנ"ל (סעיף 33 לתצהירו). לפיכך, הנני קובע שהנתבע שלם לתובע סך 12,935 דולר ארה"ב בתשלומים הנקובים במסמך נ/4. 1.5. מהם פרטי העבודות אשר בוצעו ע"י התובע בכתב התביעה טוען התובע שביצע את כל עבודות החשמל עליהם הוסכם ובסך הכל התקין 271 נקודות חשמל מסוגים שונים בבית הלקוח כולל לוח חשמל, פחת, הזנות חשמליות, תקשורת טלפון וכבלים. לגירסתו, המחיר שסוכם הוא פונקציה של עבודתו הייחודית השונה בדרך ביצועה מעבודות קבלנים אחרים , מה גם שלטענתו נתן לנתבע לוח חשמל מיוחד שעלותו גבוהה יותר מלוח הפלסטיק המקובל. עיקר המחלוקת בין הצדדים ממוקדת במספר נקודות חשמל שהותקנו בפועל בבית: התובע טוען שהתקין בבית 271 נקודות חשמל ואילו הנתבע טוען שהותקנו הרבה פחות. בנסיבות אלה, מונה כאמור, החשמלאי המוסמך מר עוזי מור כמומחה מוסכם (להלן: "המומחה"). על המומחה הוטל לספור את כל נקודות החשמל ולתאר אותן מבחינת מיקומן, ומבחינת היקפן, כל זאת בנוכחות הצדדים. ביום 15.5.01 הוגשה לבית המשפט חוות דעת המומחה לפיה נספרו על ידו סה"כ 271 נקודות. (להלן "חוות הדעת הראשונה"). ביום 4.9.02 נתבקש המומחה ע"י הצדדים לבצע ספירה נוספת לאור מחלוקות שהתעוררו לגבי אופן הספירה הראשונה ותוצאותיה. בחודש אוקטובר 2002 ביצע המומחה ספירה נוספת ובה נספרו 248 נקודות ומתוכן 21 שסופקו על ידי אחרים (ראה התייחסות לכך בסיפא של פלוגתא 1.3). ואכן הצדדים הסכימו שעפ"י ספירת המומחה (השניה) ישנן 227 נקודות (עמ' 48 לפרוטוקול מיום 23.2.04) אולם, הם סייגו זאת כדלהלן: ב"כ הנתבע (עו"ד שניידשר) גורס שספירה זאת כוללת גם מחלפים ומצלבים שהמומחה ספר כנקודה עצמאית בעוד שהיה צריך להתיחס אליהם במסגרת תוספת מחיר בלבד, מה גם שלטענתו בספירה הראשונה נכללו נקודות שהתובע כלל לא ביצע. עו"ד פודים, ב"כ התובע, טען לעומתו שאמנם הספירה השניה כללה 227 נקודות בלבד אולם לגרסתו המומחה הודה בבית המשפט שהספירה השניה לא כללה שני איזורים. לעניין זה יצויין שהמומחה לא נחקר כלל על תנ/1 (הספירה השניה) למרות שהצדדים יכולים היו לחוקרו עת נוכח בבית המשפט ביום 20.2.03, לפיכך, לא ברור מהיכן שואב ב"כ התובע את גרסתו לפיה המומחה מודה שהוא לא כלל 2 איזורים בספירה השניה. בסיכומיו בכתב טוען ב"כ התובע שהמומחה השמיט מהספירה השניה 3 איזורים: חדר מדרגות - 8 נקודות , חדר כביסה - 9 נקודות, קומת הורים וחדר מדרגות המוביל לקומת ההורים - 41 נקודות. לאור המחלוקת שהתעוררה ביצע ביהמ"ש השוואה בין שתי ספירות המומחה ומהשוואה זאת עולה שאכן המומחה השמיט ללא סיבה נראית לעין מהספירה השניה סך 32 נקודות (8 בחדר המדרגות, 9 בחדר כביסה ו - 15 חדר הורים + אמבטיה). לפיכך, הנני קובע שהתובע התקין בבית הנתבע 259 נקודות. 1.6 האם התובע גרם לנתבע נזקים כלשהם, מהם ומהו שעור הנזקים? בתביעתו שכנגד טוען הנתבע שהתובע (הנתבע שכנגד) גרם נזקים ישירים לאגנים ולמחיצת הגבס בסך: 2004 ₪. בתצהיר העדות הראשית מצהיר הנתבע שסכום זה מורכב מ- 1,404 ₪ עבור החלפת אגנית שנסדקה ע"י התובע ומסך 600 ₪ נזק ללוחות הגבס. הנתבע שכנגד מכחיש לעומתו בתצהירו שהנזק נגרם על ידו אולם הוא מודה שהסכים לשלם סך 250 ₪ (סעיף 46 לתצהירו). משלא טרח התובע שכנגד(מר פורטוגל) להמציא לביהמ"ש קבלות לנזקים הנ"ל למרות שהעיד שיש בידיו קבלות כאלה ומשזנח התובע שכנגד את תביעתו בגין נזקים אלה בסכומים בכתב (שכן לא אזכרם כלל בסכומיו אלה) מן הדין היה לדחות את תביעתו זאת. יחד עם זאת מאחר והנתבע שכנגד (התובע) הסכים בתצהירו לשלם לתובע שכנגד סך 250 ₪ על פי ערכם נכון לבצוע העבודה, הנני מחייב את הנתבע שכנגד לשלם לתובע שכנגד (הנתבע) סך 250 ₪ כאמור לעיל. 1.7 האם הצדדים הסכימו על הנחה כלשהי שתינתן לנתבע למרות שבכתב התביעה שכנגד תובע מר פורטוגל 23% הנחה מסך התמורה הצהיר מר פורטוגל בתצהיר עדותו הראשית שמר קלימי הבטיח לו הנחה יפה והוא ציפה להנחה בסך 10%-20% כהנחה מקובלת וקיווה להנחה אף מעבר לכך. (סעיף 36 לתצהיר מר פורטוגל). התובע שכנגד העיד, איפוא, שלמרות שסוכם שתינתן הנחה גובהה לא הוגדר ולא נקבע בצורה מפורשת על ידי הצדדים. בית המשפט סבור שבנסיבות אלה אין בציפיותיו של התובע שכנגד ככל שיהיו כדי להוות תחליף להסכמה בפועל ולפיכך הוא לא הצליח להוכיח שבפועל סוכם בין הצדדים גובה ההנחה. הנתבע שכנגד (מר קלימי) הודה מצדו שהציע לתובע שכנגד (תצהיר עדותו הראשית ת/3) הנחה בסך 3 דולר לנקודה (סעיף 49 לתצהירו) ובסך הכל 941 דולר (ס' 41 לתצהיר) אם כי הדגיש כי בהמשך חזר בו מההנחה שנתן ובהבדל מהחשבון הראשון ששלח לנתבע שכנגד בסך 18,215 דולר הוא שלח לו מאוחר יותר חשבון שני בסך 19,467.52 דולר ארה"ב. הנתבע שכנגד אף הודה בעדותו בביהמ"ש שנתן לתובע הנחה בסך 800 דולר (עמ' 22 לעדותו מיום 11.9.03) שהם כ- 10% הנחה בגין הנקודות עצמן שהותקנו להבדיל משווי העבודה הנלווית והחמרים. ברור איפוא, שהצדדים הסכימו ביניהם שהתובע שכנגד יהא זכאי להנחה על העבודה. הנני סבור שהפער בין החשבון הראשון (18,215 דולר) (נספח ד' לתצהיר התובע) לבין החשבון השני מיום 1.8.97 ששלח התובע לנתבע (19,467.52 דולר) מעורר סימני שאלה לגבי אמינותם של חשבונות אלה, ולפיכך אין להתייחס אל חשבונות אלה כחשבונות מחייבים, מה גם שמשהוכח שההסכם בין הצדדים התיחס ל-6,250 דולר לכל 100 נקודות, מאבדים חשבונות אלה בלאו הכי את משמעותם המחייבת שכן הם הוכנו על בסיס פרטני שונה לגמרי . מאחר והתובע הודה שנתן הנחה בסך: 10% משווי הנקודות שהתקין (בהבדל מעבודת התשתית והחמרים) ומאחר שבסופו של יום בית המשפט הגיע למסקנה שההסכם בין הצדדים הנו גלובלי לפי שווי של 62.5 דולר ארה"ב לנקודה כולל מע"מ (מבלי לעשות הבחנה בין כל נקודה לתשתית הנלווית), הנני קובע שגם ההנחה הנה גלובלית על כל סכום התמורה, ולפיכך, התובע זכאי על פי ההסכם בין הצדדים להנחה בשעור 10% . הנחה זאת הנה הנחה מקובלת וסבירה והיא נמצאת על הרף התחתון בהתחשב בעובדה שמדובר בקרוב משפחה. תשלום בגין אביזרי גוויס התובע טוען שמאחר שהוסכם בין הצדדים שהתמורה מחושבת על בסיס אביזרים בסטנדרט משרד השיכון מגיע לו החזר בגין אביזרי גוויס שסיפק לנתבע. לאחר עיון במכלול העדויות ובחומר שהונח בפני הגעתי למסקנה שהתובע לא עמד בנטל להוכיח את שווי האביזרים שהוא תובע מה גם שמבלי לפגוע באמור הנני נותן אמון מלא בנקודה זו בעדות הנתבע לפיה ברוב המקרים שילם בעצמו ישירות לחנות את מחיר האביזרים מאחר שהוא הלך לקנותם יחד עם התובע תוך שהוא נהנה מההנחה המגיעה לתובע כחשמלאי מוסמך (עדות הנתבע בעמ' 57 לפרוטוקול מיום 23.2.04). התובע אף לא הצליח להוכיח ששילם את ההפרש המגיע לנתבע בין מחיר לפי סטנדרט משרד השכון לבין מחיר אביזרי גוויס, ולא הוכיח שבחשבונותיו טרח לקזז את שווי האביזרים לפי סטנדרט משרד השכון בעוד שבאותם חשבונות חייב את התובע בתשלום מלא על אביזרי גוויס. יחד עם זאת, משהודה הנתבע בעדותו שהיו מקרים שקלימי רכש לבד אביזרים "שלא הייתי ביחד ושלם עליהם מכיסו, ועל זה כמובן מגיע לו החזר תשלום" (עמ' 57 לעדות מר פורטוגל) ואף הודה בעדותו בגובה סכום אביזרי הגוויס: "... מר קלימי רכש מכספו, ועל דברים האלה אין חולק מגיע לו הכסף, 13 אביזרי תאורת גדר, 3 מנורות סימון חרום בתוך הבית (ללא תאורת חרום) פלורסנט + תאורת חרום בממ"ד , צנור הכנה שהוא שם בגדר לצורך תורת חוץ (רק צנור) ומשקוף ברזל כל זה יוצא לפי חישובי 604 דולר כולל מע"מ", התובע זכאי , איפוא, לקבל מהנתבע את הסכום בו הודה הנתבע שהוא חייב כאמור לעיל. הנני קובע, איפוא, שהנתבע שילם בד"כ ישירות לחנויות עבור אביזרי הגוויס תוך שהוא נהנה בהזדמנות זאת מהנחת התובע כקבלן חשמל ולפיכך, באותם מקרים בהם לא רכש ישירות מהחנות יחד עם התובע את אביזרי הגוויס על הנתבע להשיב לתובע את תמורתם ומשהודה הנתבע בכך שגובה סכום האביזרים שהתובע קנה עבורו לבד הנו 604 דולר בצרוף מע"מ, הנני מחייב את הנתבע לשלם סכום זה לתובע. אוסיף שטענת התובע לפיה סכום זה שולם על ידו לנתבע בתוך הסכום (12,935 דולר) ששילם לו שכן הוא סבר שסכום זה מגלם בתוכו את מלוא החוב דינה להדחות, שכן משקבעתי שהנתבע חייב בתשלום עבור הנקודות על בסיס ההסכם הגלובלי שבין הצדדים בוצע החישוב בהתאם. מטעם זה אין גם מקום לזכות את התובע בסך: 3,027 ₪ בגין חיוב כפול של נקודות הקצה שכן חשובי בית המשפט מנטרלים, למעשה, כל חיוב כפול כזה. סוף דבר הנני מחייב את הנתבע (התובע שכנגד) לשלם לתובע (הנתבע שכנגד) את הסכומים הבאים: תשלום בגין 259 נקודות על בסיס 62.5 דולר - 16,187.50 $ ארה"ב.ב תשלום בגין אביזרי גוויס - - 604 $ 16,791.50 $ בניכוי הנחה בסך 10% 1,618 $ 15,173.50 $ - .12,935 $ סה"כ לתשלום: 2,238.50 $ סכום זה ישולם בש"ח בהצמדה לשער היציג של הדולר על פי ערכו ביום 1.8.97 וישא ריבית חוקית מיום 1.8.97 (יום הוצאת החשבון השני) ועד לתשלום בפועל. מתוך סכום זה ינוכה סך 250 ₪ המגיעים לנתבע בגין נזקי האגנית והגבס בתוספת הצמדה וריבית מיום 10.10.95. בנוסף, ובהתחשב במכלול נסיבותיו של תיק זה ישלם הנתבע לתובע שכ"ט בסך 1,500 ₪ בצרוף מע"מ. כמו כן, לאור תוצאות פסה"ד ישיב הנתבע לתובע את מחצית האגרה ששילם בתוספת הצמדה וריבית החל מיום תשלומה ועד ליום השבתה בפועל על ידי הנתבע.חשמל