אבחון אי ספיקת כליות רשלנות רפואית

רק לקראת גיוס התובע לצה"ל, עם עריכת בדיקות מתאימות - נתגלה העדר הכליה השמאלית, ובד בבד נתגלה כי התובע סובל מאי-ספיקת כליות חלקית מתקדמת בכליה הבודדת שיש לו מלידה. בכתב התביעה נטען כי כתוצאה מהטיפול והאבחון הכושל - נגרם לתובע נזק לצמיתות, וכי נזק זה נגרם עקב רשלנותם או הפר חובות שבחוק של המדינה וקופ"ח ועובדיהם; ##להלן פסק דין בנושא אבחון אי ספיקת כליות רשלנות רפואית:## 1. משיב 1 (להלן - התובע), הגיש לבית משפט השלום בירושלים תביעת נזקי גוף בגין רשלנות רפואית נגד המבקשת - (להלן - המדינה), ונגד קופת חולים של ההסתדרות הכללית (להלן - קופ"ח). 2. התובע טען בכתב התביעה שהוגש ביום 7.2.94 כי נולד ביום 24.3.69 עם כליה אחת בגופו. 3. בגיל 7 חודשים לערך חלה התובע בחום גבוה ואושפז בבית החולים תל-השומר השייך למדינה (להלן - ביה"ח). לאחר שחרורו מביה"ח - הוזמן למעקב במרפאת ביה"ח. בכתב התביעה לא נאמר כמה פעמים היה התובע במעקב במרפאת בית החולים, וניתן להבין כי היה פעם אחת במעקב בבית החולים. 4. כן נטען בכתב התביעה כי - א. במשך השנים המשיך התובע לסבול מהתקפי חום גבוה, למעלה מ 400 C, כאשר כל התקף נמשך 4-5 ימים. בכל התקף כזה פנתה אם התובע לרופאי קופ"ח, לרוב במסגרת ביקורי בית. ב. על אף התקפי החום התכופים - מעולם לא הופנה התובע ע"י המדינה וקופ"ח לבדיקה מעמיקה בדבר הסיבה להתרחשות ההתקפים. נמסר לתובע ולהוריו כי מדובר בשפעת, אודם בגרון וכד', והומלץ על טיפול בתרופות מסוג סולפה ורספרים. ג. בגיל 10 ש' הופנה התובע למרפאה אנדוקרינית בבית החולים בלינסון, ושם היה במעקב במשך כ5.5- ש'. 4. רק לקראת גיוס התובע לצה"ל, עם עריכת בדיקות מתאימות - נתגלה העדר הכליה השמאלית, ובד בבד נתגלה כי התובע סובל מאי-ספיקת כליות חלקית מתקדמת בכליה הבודדת שיש לו מלידה. 5. בכתב התביעה נטען כי כתוצאה מהטיפול והאבחון הכושל - נגרם לתובע נזק לצמיתות, וכי נזק זה נגרם עקב רשלנותם או הפר חובות שבחוק של המדינה וקופ"ח ועובדיהם; כי הנתבעים לא נקטו זהירות סבירה, ולעומת זאת נקטו בשיטות טיפול מיושנות ולא נכונות, ולא השכילו לקיים ביקורות, בדיקות, טיפולים והצלבת מידע מתאימים ובמועד; לא נהגו עפ"י אמות המידה הרפואיות והמקצועיות המקובלות, לא ערכו לתובע בדיקות הדמייה נכונות לחיפוש אחר מקור החום והזיהום, לא הוציאו מסקנות נכונות מן הסימפטומים שנתגלו אצל התובע, ונהגו כפי ששום רופא סביר לא היה נוהג. 6. לכתב התביעה צורפה חוות דעתו של פרופ' פופוביצר, מנהל שרותי נפרולוגיה ויתר לחץ דם בבית החולים הדסה בירושלים, מיום 31.8.93, בה הוא כותב: "אני מעלה את האפשרות של קשר סיבתי בין חוסר האבחון והטיפול הנכון בגלי החום במרוצת השנים לבין מצבו הנוכחי של החולה ... עם אבחנה משוערת של נזק כליתי על רקע של זיהומים חוזרים ושימוש בתרופות העלולות לגרום נזק לכליות". (ההדגשות לא במקור). 7 א. בישיבת קדם המשפט שהתקיימה ביום 12.12.94 הצהיר ב"כ התובע: "אנו מייחסים לנתבעת 2 (המדינה - ר.א.) רשלנות רק ביחס לאשפוז של התובע באוקטובר 1969". ב. בישיבת קדם המשפט ביום 30.1.97 חזר ב"כ התובע והודיע כי התביעה נגד המדינה היא בשל תקופת אשפוז התובע בביה"ח. 8. ביום 25.10.95 נתן בית המשפט קמא החלטה כי על התובע להגיש חוות דעת (של רופא ילדים - כפי שביקש). חוות דעת כזאת לא ניתנה, בטענה כי התובע התקשה למצוא מישהו שיתן חוות דעת. (ישיבה מיום 30.1.97). בישיבה מיום 30.1.97 שוב הורה בית המשפט לתובע להגיש חוות דעת משלימה לענין אחוזי הנכות כתוצאה מההתרשלות, אם היתה כזו - אך חוות דעת כזו לא הוגשה עד היום. 9. ביום 4.2.97 הגישה המדינה לבית המשפט קמא בקשה למחוק את התביעה בתיק נגדה מחוסר מעש, מחוסר עילת תביעה ומחמת היות התביעה קנטרנית וטורדנית, וזאת לאחר שגם במהלך השנים טענה המדינה כי אין עילת תביעה תקפה נגדה, ובישיבת בית המשפט ביום 5.5.97 - חזרה על טענה זו. 10. א. ביום 16.5.97 דחה בית המשפט קמא את הבקשה. ב. בית המשפט קמא קבע כי העדר עילת תביעה הוא פגם המתגלה על פני כתב התביעה עצמו, מקריאת המסמך, וללא חקירה ודרישה בעובדות. ג. כן קבע בית המשפט קמא שכתב התביעה מגלה עילה נגד המדינה, משום שהתובע טופל בידי המדינה וקופ"ח ונטען כי הטיפול היה רשלני, וטענת המדינה היא טענה הנוגעת ליכולת התובע להוכיח את תביעתו. טענה כזאת אינה ממין הטעמים המצדיקים מחיקת התביעה. (להלן - ההחלטה). 11. בקשה זו הינה למתן רשות ערעור על ההחלטה. 12. החלטתי לדון בבקשה כבערעור גופו לאחר שעיינתי בחומר שהוגש לי ושמעתי את כל הצדדים. 13. כתב התביעה מייחס למדינה רשלנות אך ורק בשל העובדה שהתובע אושפז בביה"ח בגיל 7 חודשים עם חום, ולא נתגלה באותו אשפוז שהוא בעל כליה אחת בלבד. 14. לכתב התביעה לא צורפה תעודת השחרור של התובע מבית החולים, ואין לדעת מכתב התביעה מה היתה האבחנה באשפוז, אלו טיפולים קיבל התובע בבית החולים ואלו בדיקות נערכו לו, כמה זמן היה מאושפז, ובאיזה מצב שוחרר. 15. בכתב ההגנה של המדינה נטען בסעיף 4 כי ביום 15.10.69 התקבל התובע לאשפוז בביה"ח עם סיפור של חום בשלושת הימים לפני קבלתו וחוסר עלייה במשקל בחודשיים האחרונים. בבדקיה הגופנית לא נמצאה הסיבה לחום ולחוסר עלייה במשקל פרט ל- MATERNAL INADEQUACY . בבדיקות מעבדתיות שנערכו לתובע במהלך האשפוז היה פעם אחת ממצא חיובי של E. COLI בתרבית השתן (ללא ממצא דלקת בבדיקת השתן), אולם ממצא זה לא הופיע בשתי תרביות חוזרות, וממצא של טרנסאמינזה גבוהה במקצת שבבדיקת ביקורת חזר לנורמה. התובע שוחרר מביה"ח ביום 24.10.69. התובע הוזמן לביקור במרפאה ביום 4.11.69, ובאותה ביקורת צוין כי "התינוק מתפתח באיטיות עם הרבה יציאות ועלייה איטית במשקל". 16. לא יכול להיות ספק כי כל טענות התובע על כך שהיו לו התקפי חום במהלך השנים, וחוות דעת פרופ' פופוביצר על אפשרות של קיום קשר סיבתי בין חוסר האבחון והטיפול הנכון בגלי החום במרוצת השנים, לבין מצבו הנוכחי של התובע - אינם יכולים לחול על אותו אשפוז יחיד שהתובע אושפז בביה"ח בהיותו בן 7 חודשים. 17. מאחר שתעודת השחרור של התובע מביה"ח לא צורפה לכתב התביעה ואף לא לכתב ההגנה, ואף תיקו של התובע בביה"ח טרם הוגש לבית המשפט - לא ניתן לדעת בשלב זה אלו בדיקות בוצעו בתובע, אלו אבחנות אובחנו, ואלו טיפולים ניתנו לו בביה"ח או בתקופת המעקב. 18. התובע טען בתביעתו כי לא בוצעו בו בדיקות הדמייה, אך לא ידוע בשלב זה אם ב1969- ניתן היה לבצע בדיקות הדמייה, אם לאו. 19. בשלב התחלתי זה עדיין לא ניתן לקבוע אם הבדיקות שבוצעו בתובע בביה"ח והטיפולים שניתנו לו - היו סבירים וכמקובל באותה עת - אם לאו. 20. בשלב זה גם אין עדיין בסיס להנחה כי אילו נתגלה בביה"ח החסר בכליה ב1969- - ניתן היה לטפל בתובע אחרת ממה שטופל בפועל - הן בביה"ח והן בשנים שלאחר מכן, וכי קיים קשר כלשהו בין מצבו היום לבין אי-גלוי החסר בכליה ב1969-. 21. לענין זה יצוין כי אף חוות הדעת היחידה שצורפה לתביעה - אינה קושרת את אי-גלוי החסר בכליה ב1969- - למצבו של התובע היום. חוות הדעת זהירה מאד ורק מעלה אפשרות של קשר סיבתי בין חוסר האבחון והטיפול הנכון בגלי החום במרוצת השנים - לבין מצבו הנוכחי, וקובעת אבחנה משוערת של נזק כלייתי על רקע זיהומים חוזרים ונשנים ושמוש בתרופות העלולות לגרום נזק לכליות. חוות הדעת של פרופ' פופוביצר אינה קובעת מה ניתן היה לעשות אילו נתגלה החסר בכלייה ב1969- (או בכל עת לאחר מכן) - ואף אינה קובעת כי התרופות שניתנו לתובע - לא היו התרופות הרפואיות, או שהיה בהן כדי לגרום לו נזק. 22. טענת התובע כי אינו יכול להשיג חוות דעת נוספת של רופא ילדים משום שאין מי שמוכן לתתה לו - אף היא אומרת דרשני. "קשר השתיקה" בין רופאים כבר חלף מזמן, ובתי המשפט הולכים ומתמלאים בתביעות בגין רשלנות רפואית, ובכולן ניתנות חוות דעת רפואיות מטעם התובעים כנגד טיפול רופאים ובתי חולים באותם תובעים. חוסר האפשרות של התובע להשיג חוות דעת שתתמוך בטענותיו מצביעה, איפוא, יותר על האפשרות שטענות התובע אינן מקובלות על הקהיליה הרפואית, מאשר על חשש הרופאים ליתן חוות דעת נגד עמיתיהם במקרה הנוכחי. 23. מכל מקום, בשלב זה, בו טרם הוחל בהבאת ראיות על דרכי האבחון והטיפול בשנת 1969 במקרים כגון זה - לא ניתן לקבוע חד-משמעית כי כתב התביעה אינו מגלה כל עילה לתביעה נגד ביה"ח בו היה התובע מאושפז ב1969-. 24. עם זאת, אני מציעה לתובע לחזור ולשקול אם הוא אכן זקוק למדינה כנתבעת בתיק זה, נוכח העובדה שהקשר היחיד בינו לבין המדינה התקיים באשפוזו בביה"ח באוקטובר 1969 ובבדיקת ביקורת אחת לאחר מכן, ומאז ועד לגילוי החסר בכליה היה בטיפול קבוע ושוטף של קופ"ח - שאף היא נתבעת בתיק זה, ואם בכלל יצליח להוכיח את תביעתו - יהיה לו ממי להפרע. 25. הערעור נדחה. 26. מאחר שבנסיבות הענין נראה לי כי סיכוייו של התובע לזכות בתביעה כנגד המדינה - נמוכים ביותר; ואף אם יצליח להוכיח תביעתו - האחריות העקרית תיפול על קופ"ח שטיפלה בו במהלך 18 שנה ולא גילתה את החסר בכליה - אני קובעת כי כל צד ישא בהוצאותיו. 27. אילו היתה בפני בקשה להורות לתובע להמציא ערובה כספית הולמת להוצאות המדינה במשפט עצמו - הייתי נענית לכך. אולם מאחר שעתירה כזאת אינה מונחת בפני, ואף לא היתה מונחת בפני בית המשפט קמא - איני רואה לנכון להורות במסגרת עתירה זו למחיקת התביעה - על הפקדת כסף מזומן או ערבות בנקאית כערובה להבטחת הוצאות המדינה במשפט עצמו. עם זאת, אין מניעה כי המדינה תגיש עתירה בנושא זה לבית משפט השלום כדי להבטיח את תשלום הוצאותיה אם התביעה כנגדה תדחה לאחר שמיעת הראיות. רפואהתביעות רשלנות רפואיתרשלנותרשלנות רפואית (באבחון)