ביטול צו ניהול נכס

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ביטול צו ניהול נכס: .1 בקשה לביטול צו ניהול שניתן בביהמ"ש המחוזי בירושלים בתיק עז' 1674/88ביום 10.11.88, בהתאם לסעיף 6(א) לחוק האפוטרופוס הכללי תשל"ח - 1978, לגבי נכס בגודל של דונם אחד, הנקרא "חכורת אל צאברה" ("חצר הצבר", להלן - הנכס), הנמצא בסמיכות ל"חצר גליציה" ברובע המוסלמי שבעיר העתיקה בירושלים. המבקשים טוענים כי צו הניהול לגבי הנכס ניתן ללא חקירה ודרישה וכי הנכס מעולם לא היה עזוב, וכי נציגי המשיב ידעו שאין הנכס עזוב "בשום אופן וצורה שהיא". חצר גליציה נמצאת הניהולו של המשיב אשר השכיר אותה לעמותת "עטרה ליושנה". הבנין שבחצר גליציה הוא בנין בן שתי קומות והכניסה המקורית אליו היא מאחורי "חצר הצבר", כך שמלכתחילה היו הכניסות לבנין שבחצר גליציה ולנכס בו מדובר, מכיוונים שונים. אנשי "עטרה ליושנה" פרצו חלון בקומה השניה שבבנין גליציה, על מנת שיוכלו לעבור דרכו לגגות השווקים של העיר העתיקה ובכך לקצר את דרכם לרובע היהודי. ביום 26.2.89, במוצאי שבת, סללו אנשי עמותת "עטרה ליושנה" דרך עשויה בטון מהפתח הזה אל הגגות דרך הנכס. המבקשים פנו לבימ"ש השלום לשם קבלת צו מניעה זמני. בסופו של דבר הוחלט שמאחר שכבר הוחל בסלילה, ואי השלמתה עלולה לגרום נזק לעוברים ושבים, תושלם הסלילה מבלי לפגוע בזכויות מי מהמעורבים. המשך הדיון בבימ"ש השלום מעוכב עד להחלטה בתיק זה. .2במסגרת הדיון בבקשת צו המניעה הנ"ל, הציג ב"כ המשיב צו ניהול שהוצא ע"י ביהמ"ש המחוזי בירושלים ביום 15.11.88בתיק עזבונות 1674/88, המסמיך את המשיב לנהל את הנכס. בבקשה שלפניי טוענים המבקשים שעד להצגת הצו באותו הדיון, לא ידעו על הוצאתו. לטענתם, הצו הוצא בסתר על מנת לאפשר לעמותת "עטרה ליושנה" להשתלט על הנכס תוך העלמת עובדות מבית המשפט. בקשת המבקשים היא לבטל את צו הניהול או לתת את ניהול הנכס למבקשים. ב"כ המשיב טוענת כי צו הניהול הוצא מכיוון שהיה יסוד להניח כי הנכס "עזוב", כהגדרת המונח בסעיף 1לחוק האפוטרופוס הכללי, תשי"ח- 1978(להלן - "החוק"). .3 המבקשים טוענים שהנכס הוקדש בזמנו לווקף המוסלמי, הנקרא בשם "ווקף הסכרה אלמושרפה" (ווקף כיפת הסלע הקדושה), הנמצא בגוש 18על פי מפת וילסון. לטענתם, החכירה הוקדשה מקדמת דנא, ומנהל הווקף המוסלמי בירושלים החכיר 19.5מתוך 24חלקים מהנכס מקדמת דנא, לעבדלרחים אפנדי נוסייבה ואחיו, שהם סביהם של המבקשים. המבקשים צרפו צילום של ספר טורקי משנת 1885לספירה הגריגוריאנית, המציין כי הנכס הוא של עבדלרחים אפנדי, בשיעור 19.5מתוך 48חלקים (ניתן הסבר שחלק זהה בגודלו היה שייך כנראה לאחיו של זה). ב"כ המשיב ראתה מסמך זה במקורו במשרדי הווקף המוסלמי בירושלים. שטר ההקדש (הווקפיה) המקדיש את הנכס לא הובא במקור. לטענת ב"כ המבקשים מצוי המקור בבית הדין השרעי. המבקשים מצרפים צוואות המאושרות ע"י ביה"ד השרעי ומתורגמות בידי נוטריון, המעידות כי המבקשים כאן הינם חלק מיורשיו של עבדלרחים אפנדי נוסייבה הרשום כחוכר הנכס. .4 הוכח כי עובר לבקשה להוצאת צו הניהול, נפגש המשיב עם המבקשים או מישהו מטעמם, וכי המסמכים שהללו הציגו בפניו לא שכנעו את המשיב בדבר קיום זכות מספקת בנכס הנכנסת לגדר דרישות סעיף 15(א) לחוק. כל שהוכיחו המשיבים אז, הוא זכות שימוש ב-% 5מהנכס לסלים אפנדי נוסייבה וזכות שימוש דומה ב-% 5לזקי אפנדי נוסייבה. בעקבות זאת, חקר המשיב את הענין והסתבר לו שהנכס עזוב ושבנכס זה ישנם שיחי צבר שבשנים האחרונות הוזנחו ואף פירותיהם לא נקטפו. יש לדחות איפוא מייד את הטענה כי צו הניהול ניתן ללא חקירה ודרישה, וכי נציגי המשיב ידעו שאין הנכס עזוב "בשום אופן וצורה שהיא". ב"כ המשיב למדה מ-בר"ע 7/81האפוטרופוס הכללי נ' עירית חולון, פ"ד לו(1), 484, 481, כי ההנחה היא שחקירת המשיב כגוף ציבורי מוסמך הינה תקינה ויעילה. לפיכך, הנטל הרובץ על המבקשים לסתור את ממצאי חקירתו הינו כבד. וכך נאמר שם: "טיבם וטיבעם של נכסים עזובים, שלא אחת קשה למצוא בעניינם ראיות רגילות ומקובלות להוכחת בעליו של הנכס, והצורך לדאוג לניהולם התקין והיעיל של נכסים אלה על ידי האפוטרופוס הכללי מחייב, כי איתורם של הנכסים וקביעתם ככלולים בעיזבון, שלגביו ניתן צו ניהול על ידי בית המשפט, ייעשה על פי דרכי הבדיקה והחקירה, העומדים לרשותו של האפוטרופוס הכללי, ולפי הנחת דעתו, ומתוך הנחה, כי חקירה זו של גוף ציבורי מוסמך אכן תקינה ויעילה היא". .5 סעיף 1לחוק קובע את ההגדרות הבאות: " .11'נכס עזוב' - נכס שנתקיימו בו אלה: (1) לא נמצא מי שרשאי ומסוגל לנהוג בו מנהג בעלים או לנהלו, או שבעלו אינו ידוע; (2) הנכס נמצא בארץ, ובנכס של אזרח ישראלי, של תושב ישראל, או של תאגיד הרשום בישראל או שהוקם בה - גם נכס שנמצא בחוץ לארץ; 'מעונין' בנכס עזוב - מי שיש לו זכות באותו נכס או זיקה קיימת או צפויה בו, לרבות נושה של אדם כזה. 'צו ניהול' - צו לפי סעיף 6(א). סעיף 6(א) לחוק קובע כי "לפי בקשה של האפוטרופוס הכללי, של המעונין או של היועץ המשפטי לממשלה, רשאי בית המשפט לצוות על האפוטרופוס הכללי לנהל נכס עזוב מסויים או את הנכסים העזובים של פלוני או של עזבונו". במקרה דנן הוצא צו ניהול לפי בקשת היועץ המשפטי לממשלה. סעיף 15(א) לחוק קובע כי: "האפוטרופוס הכללי ינהל נכס עד שיתייצב אדם ויוכיח להנחת דעתו שהוא רשאי לקבלו, או שהוברר לאפוטרופוס הכללי שהנכס חדל להיות נכס עזוב". .6 ע/ת סמיר מוחמד אבו ליל עובד כמנהל מחלקת הנכסים של הווקף המוסלמי. העד הציג כתב מינוי ממנהל הווקף הכללי, והסביר (עמוד 8לפרוטוקול) כי ווקף כיפת הסלע הוא האגף הירושלמי של הווקף המוסלמי. כלומר, העבלות על הנכס היא בידי הווקף המוסלמי, ואילו למשפחת נוסייבה - החכירה בלבד. .7 המבקשים הציגו לבית המשפט מקורות ותרגומים של תשלום דמי חכירה לווקף. כמו כן, הציגו צוואות וצווי ירושה של ביה"ד השרעי, מהם מצטיירת, לדבריהם, התמונה הבאה: עבדלרחים אפנדי נוסייבה הוא הרשום כחוכר בפנקסי הווקף. יורשיו הינם סלים, זאכי וחאפז. סלים נפטר והניח 3בנים, אחד מהם כאלד, אביו של המבקש מס' .1 זאכי נפטר והניח אחריו את אנוואר ואת מבקש מס' .2אנוואר הוריש בצוואה את זכויותיו לאשתו, נוזהה, שהסמיכה את בנה, המבקש מס' 3, לטפל בענין. חאפז נפטר והניח אחריו את מבקש מס' .4 ב"כ המשיב צודקת בטענתה כי המבקשים לא הציגו בכך תמונה מלאה. לעבדלרחים אפנדי נוסייבה היו יורשים נוספים לבד מסלים, זאכי וחאפז. והם - איברהים, פאטמה, גוסון, רפקה מניפה, והנד נהאד פארוק שאהנדה, כמפורט בצווי הירושה. ואולם, העובדה שרוב הנכס הוא "עזוב" אינה מונעת שחרור אותו חלק של הנכס שבעליו ידועים. .8 טוענת ב"כ המשיב, כי זכותם של המבקשים מתמצית בזכות שימוש ב-% 5מהנכס בלבד, וזאת על פי מסמכים (ת/1) שהוצגו לה בעבר. ת/ 1הוא תרגום של הרישום בספרי המקרקעין התורכיים הידועים בשם דפתר חקאני והנוגע לחאקורת אל סברה. הרישום הוא מלפני כמאה שנים (17.7.1913). ואולם, לאחר שביקרה במשרדי הווקף המוסלמי בירושלים, וכנובע מעדותו של עד התביעה סמיר מוחמד אבו ליל, מסתבר שישנם מסמכים המעידים כי לפחות 19/48חלקים שייכים למשפחת נוסייבה, בירושה מעבדלרחים נסייבה, בין היתר למבקשים דכאן (דפתר חקאני העותמני מאזכר קושאנים טורקיים שחלקם אותר כיום). ב"כ המשיב טוענת שאין להסתמך על מסמכים אלה מכמה טעמים. הראשון, מכיוון שהווקף המוסלמי איננו ישות משפטית מוכרת. השני, מכיוון שצווי הירושה ניתנו ע"י בית דין שרעי שאינו מוסמך לכך. אדון בטענות אלה אחת לאחת. מן המפורסמות שאינן צריכות ראיה, שהווקף המוסלמי הוא בעלים של נכסים שונים בארץ, ובייחוד בירושלים. העובדה כשלעצמה שלא הובאו מסמכים וראיות להוכחת כשרותם המשפטית אינה גורעת מענין זה. יתכן אף להזקק לדוקטרינה של "תאגיד למעשה" ללא צורך בהוכחת רישום או קיום יישות משפטית. כך, למשל, הוחלה דוקטרינה זו על הפטריארכיה היוונית האורתודוקסית ב-ע"א 272/81הפטריארכיה עירית רמלה, פ"ד לו(3) .670בענין ההוא אף נאמר, שעצם ההכרה בפטריארכיה כגוף שיכול להיות בעל נכסים, מספקת. לענין צווי הירושה יצויין, שסעיף 155(א) לחוק הירושה, תשכ"ה-1965, מקנה לבתי דין דתיים סמכות לתת צו ירושה וצו קיום צוואה כאשר היתה באותה העת סמכות לבית דין זה לשפוט בענייני המעמד האישי של המוריש, וניתנה הסכמה של כל הנוגעים בדבר על פי חוק. ב"כ המשיב הסתפקה בטענה סתמית לפיה "בית הדין השרעי במזרח ירושלים, אינו מוסמך, בכל הכבוד, ליתן צווי ירושה התקפים בישראל ועל המבקשים לבקש צווי ירושה עפ"י החוק בישראל". מטענה זו לא ברור מדוע בית הדין אינו מוסמך, מה גם שחלק מצווי קיום הצוואה הנוגעים לענייננו ניתנו לפי קום המדינה. .9 טענתה האחרונה של ב"כ המבקש היא, כי כל זכותם של המבקשים, כגרסתם, הינה חכירה. כלומר - אכילת הפירות. ומאחר שהמבקש 4הודה בעדותו (בעמ' 3לפרוטוקול מיום 1.12.92) כי מזה ארבע שנים אין הם אוספים את הפירות, הרי שנטשו את הנכס וויתרו על זכותם לחכירה. אין בידי לקבל אף טענה זו, שכן, המבקשים שילמו ומשלמים דמי חכירה לווקף, כפי שהוכח על ידי מסמכים. .10ואולם, אין בכך פתרון סופי לבעיה, היות שלא הוברר מהו חלקם המדוייק של המבקשים בחכורת אל צאברה. קיימים יורשים נוספים, והמבקשים מודים בכך בעמודים 14, 17לסיכומיהם. כאמור, חלקו של עבדלרחים אפנדי נסייבה בנכס היה 19.5מתוך 48חלקים. על פי צו הירושה מבית הדין השרעי, יורשיו של זה היו אשתו חדיג'ה וילדיו חאפז, סלימה, אמנה, סלים, מחמד, זאכי, גמילה, אמינה, זהרה, מחמוד באדר ונוזהה. כאמור לעיל, הצגת התמונה כאילו סלים, זאכי וחאפז הם יורשיו היחידים של עבדלרחים אפנדי נוסייבה היא מוטעית. מצו הירושה לא ברור אופן חלוקת הירושה בין היורשים ומה מנתו של כל אחד מהם בירושה. על פי צו הירושה של סלים, כאלד אינו יורשו היחיד. קיימים יורשים אחרים והם: עומר, עלי, אברהים, פאטמה, עצון, רבקה וצאצאיהם של אלו שנמנו כאן ונפטרו טרם מות סלים. גם כאן לא ברורה מידת החלוקה בין היורשים. המבקש 1אינו יורשו היחידי של כאלד, שכן כאלד הניח גם את אשתו שאהנדה ולא ברורה חלוקת הירושה ביניהם. המבקש 2ואנוואר אינם יורשיו היחידים של זאכי, בנו של עבדלרחים אפנדי נוסייבה. עפ"י צו הירושה של זאכי יורשים אותו אשתו פטימה וילדיו הנוספים חאזם, חסן, מחמוד, השאם, אחמד והבנות זכיה, זבא, סמאח והאלה. בצו הירושה נאמר שעפ"י הדין השרעי האשה תקבל 18חלקים, כל בן 14חלקים וכל בת 7חלקים. ולענין אדמות מירי - 11חלקים לאשה ולכל צאצא 3חלקים. אך היות שאיננו יודעים את חלקו של זאכי בנכס ולא הוכח אם מדובר באדמת מירי או בירושה מסוג אחר, לא ניתן לקבוע את חלקו של המבקש 2בנכס. אנוואר הוריש את כל רכושו לאשתו נוזהה שהמבקש 3מטפל בעניינה. אך, כאמור, אין אפשרות לברר את חלקו של אנוואר בנכס. המבקש 4אינו יורשו היחיד של חאפז. קיימים יורשים נוספים אשתו שהנדה וילדיו ג'אלב, עארף, עבדלרחים וחדיג'ה. החלוקה ביניהם על פי צו הירושה הינה חלק אחד לכל אחת מהנשים ושני חלקים לכל אחד מהגברים (סה"כ 8חלקים). לפי הדין השרעי האזרחי, לאשה 4חלקים ולכל צאצא 3חלקים (סה"כ 16חלקים). כפי שנאמר לעיל, גם במקרה זה לא ניתן לברר מה חלקו של המבקש 4בנכס. המסקנה היא כי הנכס הוא בחלקו הארי עזוב וכי למבקשים חלק קטן בנכס אך לא ניתן לברר על סמך החומר שהם הציגו בביהמ"ש זה מה גודל חלקם. אם נניח שחלקם של כל היורשים ב"עץ" המשפחתי המפורט לעיל הינו זהה, הרי שכל חלקם של המבקשים מסתכם בכמאית (0.01) מהנכס. לפיכך, אני דוחה את הבקשה ומחייב את המבקשים בהוצאות הבקשה ושכ"ט עו"ד בסך 5000ש"ח.צווים