ביצוע צו הריסה לפני הפקעה

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ביצוע צו הריסה לפני הפקעה: .1הבקשה לפני בקשה לדחיית התובענה שבת.א. 57/95, שהוגשה על ידי המשיב מס' 1(להלן - "המשיב"), על הסף. .2השתלשלות העניינים שהובילה להגשת הבקשה א. המשיב הגיש לבית משפט זה תובענה שבה עתר למתן פסק דין הצהרתי שלפיו - "(...) הנתבעים מנועים מלבצע את צו ההריסה המינהלי וזאת עד להפקעת הקטע הרלוונטי בחלקה 4 בגוש 20315ו/או עד לשלב שבו הנתבעים יוכלו להתחיל בסלילת הכביש (...)". ב. בכתב תביעתו טען המשיב כי הוא הבעלים של חלקה 4בגוש 20315(להלן "החלקה") וכי לפני כ- 19שנים בנה על החלקה בית בן קומה אחת לצורך מגורי בני משפחתו (סעיפים 1ו- 2לכתב התביעה). הערת בית המשפט: עיון בנסח הרישום של החלקה, שצורף לבקשה שלפני, מלמד כי המשיב אינו נמנה על הבעלים הרשומים של החלקה. ג. המשיב טען בתביעתו כי "לפני יותר משנתיים" החל בבניית דירה נוספת ליד הבית הנ"ל, כדי להעמידה לרשות אחד מבניו אשר אמור לשאת אישה (להלן - "הבניה החדשה"). לטענת המשיב החליטו המבקשת והמשיבה מס' 3לסלול כביש העובר דרך החלקה וכי "דרך זו עוברת באמצע הבניה החדשה, ומביאה לנישול התובע מביתו ומאדמתו ופוגעת בו הן כלכלית והן נפשית". ד. המשיב הוסיף וטען בתביעתו כי בחודש אוגוסט 1992הוצא צו הריסה מינהלי כנגד הבניה החדשה (להלן - "צו ההריסה הראשון"). בקשות שהגיש המשיב לביטול צו ההריסה או לעיכוב ביצועו, נדחו על ידי בית משפט השלום בחיפה. ה. המשיב טען בתביעתו כי למן קבלת צו ההריסה המינהלי, הפסיק את כל עבודות הבניה והוא אף אינו מתכוון "להמשיך בעבודות הבניה כל עוד לא קיבל היתר בניה כדין". ו. בעקבות דחיית בקשותיו של המשיב לביטול צו ההריסה, פנה והגיש בקשה לשינוי תוכנית מיתאר מס' 336/18ולפי התוכנית המוצעת ניתן להסיט את תואי הדרך מס' 812צפונית לחלקת התובע, מבלי שייגרם נזק לחלקת התובע או לחלקות הסמוכות. לטענת המשיב, הודיע מינהל מקרקעי ישראל כי הוא מסכים להזזת הכביש כמוצע על ידי המשיב. ברם הסכמה זו מותנית "בכך שהעיריה תתחייב לתשלום בעבור שינוי היעוד ממגורים ב' לדרך ומוסדות ציבור. זאת, בהנחה כי גם הריסת הבית כפי שמופיע בתוכנית ענ/ 129המאושרת כרוכה בפיצויים ליזם. במידה והעיריה לא תתחייב, לא נוכל להסכים לתוכנית ולפגיעה בחלקינו". אך, טען המשיב בתביעתו, המבקשת דורשת כי המשיב יתחייב בפיצויי הניזוקים או הנפגעים אם יהיו כאלה, "וזאת במקום לקיים את חובתה כלפי תושבי העיר, ובמיוחד כלפי התובע". ז. בסופו של דבר דנה ועדת המשנה לתוכניות, בקשות וחלוקות של הועדה המחוזית לתכנון ולבניה מחוז חיפה, בבקשת התיקון שהוגשה על ידי המשיב והחליטה כי - "מאחר ולא מולאו תנאי הועדה המקומית בדבר חתימת כל הבעלים הגובלים לדרך, הוחלט לדחות את התוכנית". ח. בינואר 1994קיבל המשיב צו הריסה מינהלי נוסף (להלן - "צו ההריסה השני"). המשיב הגיש לבית משפט השלום בחיפה בקשה להתליית צו ההריסה ולביטולו אך בקשתו זו נדחתה על ידי בית המשפט בהחלטה מיום .13.7.94 על החלטתו הנ"ל של בית משפט השלום הוגש ערעור לבית משפט זה, ערעור שנדחה על ידי בית המשפט ביום .1.12.94 ט. ביום 15.12.94הגיש המשיב לבית משפט השלום בקשה להתליית ביצוע צו ההריסה המינהלי מהנימוק שמאז הגשת התצהיר חלפו שלושים ימים והצו לא בוצע. ביום שנקבע לדיון בבקשה זו חזר בו המשיב מן הבקשה. י. המשיב הוסיף וטען בתביעתו כי בנוסף לבניה החדשה שבה החל בשנת 1992, ישנם בתים נוספים המצויים בתוואי הכביש המתוכנן, אך בנייתם של בתים אלה הושלמה למרות התוכנית לסלילת הכביש. בניית הבתים האמורה לא הופסקה וגם אם הוצאו צווי הריסה מינהליים נגד בתים אלה "לא בוצעו צווים אלה עד היום הזה וזאת בהוראת ו/או בהסכמת ו/או בעצימת עיניים של הנתבעים ו/או מי מהם". בכך, טען המשיב, מפלים אותו הנתבעים לרעה לעומת בעלי הבתים האחרים. יא. המשיב הוסיף וטען בתביעתו כי עד ליום הגשת התביעה לא דאגה כל רשות מוסמכת להפקיע את חלק החלקה שעליו אמור הכביש המתוכנן לעבור. לפיכך, טען, "אין הם יכולים להתחיל בסלילת הכביש, ולכן הריסת הבניין אינה מחוייבת המציאות בשלב זה". יב. על שום כך הוגשה התובענה שבתיק אזרחי 57/95שבה עתר המשיב לסעד הנזכר לעיל. יג. ביום 11.1.95נעתר בית משפט זה (כב' השופט ד"ר ביין) לבקשת המשיב למתן צו מניעה זמני שבו הורה לנתבעים "להימנע מלבצע את צו ההריסה המינהלי מיום 4.1.94וזאת עד לדיון בתביעה העיקרית" (המר' 184/95). .3טענות המבקשת בבקשה שלפני טענה המבקשת כי דין התובענה להדחות על הסף בשל מעשה בית דין שהיה בכך שערעורו של המשיב לבית משפט זה כנגד דחיית בקשתו להתליית ביצוע צו ההריסה נדחה, לאחר שמיעת שני הצדדים, ביום .1.12.94 עוד טענה המבקשת כי נקיטת ההליך הנוכחי על ידי המשיב הינה (בדומה לענין שנדון בע"א 61/76מרדכי רויטמן נגד בנק המזרחי ואח' פד"י ל"א (1) עמוד 281), בבחינת שימוש לרעה בהליך משפטי שכן הנושא - "(...) (ש)כבר נדון פעמיים והוכרע בו בפסק דין חלוט בערכאת הערעור". המבקשת הוסיפה וטענה כי תיקון מספר 12לחוק התכנון והבנייה תשכ"ה - 1965 "נועד להרחיב את סמכויות רשות התכנון לבלימת התופעה הנפוצה של בנייה ללא התר, בדרך של הוצאת צו הריסה מנהלי בהתמלא התנאים המנויים בו". לטענת המבקשת קבע המחוקק מנגנון המאפשר למי שרואה עצמו נפגע מצו הריסה מנהלי להשיג עליו ומשקבע המחוקק דרך דיונית זו - "(...) אין זה מן הראוי לסטות הימנה בפניה לסעד הצהרתי (...) ובדרך זו לנסות ולחייב את הרשות הציבורית המוסמכת שלא למלא את חובתה הציבורית ושלא להשתמש בסמכויותיה החוקיות לפי שיקול דעתה". המבקשת טענה כי הדיון בענייננו "אינו יותר מאשר דיון אזרחי בתביעה למתן הצהרה למניעת ביצועו של צו הריסה מנהלי". זאת ועוד, המבקשת הדגישה כי פנייתו של המשיב להליך האזרחי הנוכחי- "(...) לא היתה במקביל לפנייתו להתליית הצו על פי סעיף 238לחוק התכנון והבניה תשכ"ה - 1965(...) היינו, כאשר הנושא טרם התלבן ונדון, אלא לאחר שהמשיב מיצה כבר את כל זכויותיו עד תום במסגרת ההליך הספציפי שקבע המחוקק לכך על פי סעיף 238(א) לחוק". התוצאה מכל האמור לעיל, טענה המבקשת, היא שהמשך הדיונים בבית המשפט גרם וגורם לנזק מתמשך ולהפרת התחייבות חוזית של העיריה לתושביה שזכו בהגרלה ורכשו מגרשים ממינהל מקרקעי ישראל. המשך הדיון והצו הזמני שניתן במסגרתו, כאמור לעיל, טוענת המבקשת, מנעו ומונעים מן העיריה לקיים את התחייבויותיה החוזיות כלפי התושבים וכלפי הקבלנים שזכו במכרזים לביצוע העבודות. הוצאת צו ההריסה המנהלי לא באה רק לצורך אכיפת החוק והשמירה על עקרונות המינהל התקין, אלא גם למניעת נזק מתמשך לתושבים שרכשו מגרשים כדין ובתום לב. המבקשת הוסיפה וטענה כי - "בנוסף לכל האמור לעיל הרי לאחר הפקעת החלק הרלוונטי מהחלקה ושנועד לסלילת כביש ולהפיכתו לקניינה ורכושה של המבקשת הפך גם המבנה המוקם עליו לרכושה וקניינה של העיריה ואין לשמוע מפיו של המבקש (הכוונה כנראה למבקש בהליך העיקרי, המשיב בבקשה שלפני. ע.ג.) כל טענה בדבר פגיעה בזכויות הקנייניות, כי אין לו יותר זכויות קנייניות בקרקע עליה מוקם המבנה, ותרופתו היחידה בנסיבות הענין היא פנייה בדרישה לקבלת פיצויים על פי חוק התכנון והבניה תשכ"ה - 1965". עוד טענה המבקשת כי המשיב נהג בחוסר ניקיון כפיים בכך שנטל את החוק לידיו ובנה ללא היתר בניה כדין מבנה בתוואי של דרך מאושרת וכי הצעתו להסיט את תוואי הכביש נדונה בפורום המתאים ונדחתה. בסוף טענותיה של המבקשת ציין בא כוחו המלומד, עו"ד מוסטפא קבלאוי, כי המשיבים 3- 2תומכים בבקשה. .4טענות המשיב א. המשיב, באמצעות בא כוחו המלומד, עו"ד זכי כמאל, חזר בסיכומי טענותיו על השתלשלות הענינים כפי שהובאה לעיל. ב. בסיכומי טענותיו שבכתב, שב בא כוחו המלומד של המשיב, עו"ד זכי כמאל, וטען, למרות האמור בנסח הרישום שצורף לבקשה שלפני, כי - "המשיב הינו הבעלים והמחזיק בחלקת אדמה הידועה כחלקה 4בגוש 20315מאדמות אום אל פחם". המשיב לא הגיש תצהיר נגדי לטעון ולהוכיח עובדות שונות מן העובדות העולות מנסח הרישום האמור. לפיכך, לא היה מקום לטעון כאמור. ג. עו"ד כמאל הוסיף וטען כי מן הדין לדחות את הטענה בדבר מעשה בית דין משום שאין מדובר באותם צדדים והעילה שנדונה בשני ההליכים אינה אותה עילה. לדבריו - "(...) ההליך שננקט בבית משפט השלום, היינו ביטול צו ההריסה המינהלי, הינו הליך שהוגש במסגרת חוק התכנון והבנייה, הטענות במסגרת הליך זה הן מוגבלות ביותר וחלקן נטענו על ידי המשיב אך נדחו על ידי בתי המשפט, ברם, כיום המשיב מעלה טענות עובדתיות חדשות שלא היה מוסמך ולא היה יכול להעלותן בהליך שנקט בבית משפט השלום. טענותיו של המשיב נטענו בסעיפים (...) ובין היתר כללו טענות אלה פגיעה בזכויותיו הקנייניות, אפליה, שקילת שיקולים זרים שאינם מתחום התכנון והבנייה, וכן חוסר שיוויון. בנסיבות אלה אין מקום לטיעון בדבר מעשה בית דין". ד. בא כח המשיב הוסיף וטען בסיכומיו כי אם המשיב אכן יוכיח את כל טענותיו, היינו, כי הנתבעים הפלו אותו לרעה, שקלו שיקולים זרים וכו' - " .19(...) כי אז בית המשפט יתן את הסעד הנתבע היינו, להצהיר כי אין הנתבעים רשאים לבצע את צו ההריסה המינהלי. .20ההליכים בפני בית המשפט הנכבד דומים להליכים בפני בית המשפט העליון בשבתו כבית דין גבוה לצדק וזאת בטרם הועברה הסמכות לדון בנושאי תכנון ובניה לבית המשפט המחוזי". ה. בסיכומי טענותיו שינה בא כח המשיב את טון הדברים ביחס ל"אי הפקעת החלקה" (בכתב התביעה נטען, כזכור, כי עד ליום הגשת התביעה לא דאגה כל רשות מוסמכת להפקיע את החלק מן החלקה שעליו אמור הכביש המתוכנן לעבור. על שום כך, נטען, "אין הם יכולים להתחיל בסלילת הכביש, ולכן הריסת הבניין אינה מחוייבת המציאות בשלב זה"). עתה טען בא כח המשיב לאמור: "יצויין כי המשיב לא קיבל כל הודעה בדבר הפקעת המקרקעין ולא ידוע לו על כך כלל ועיקר ואף לא זכה לפיצויים כלשהם". ו. עוד טען המשיב כי אם יוכחו בבית המשפט כל טענותיו כאמור לעיל, כי אז יתן לו בית המשפט את הסעד המבוקש, היינו, סעד הצהרתי כי הנתבעים אינם רשאים לבצע את צו ההריסה המינהלי. ז. בא כוחו המלומד של המשיב טען עוד כי בית משפט זה - "(...) מוסמך להעניק את הסעד לנתבע וזאת במסגרת סמכותו השיעורית כפי שנקבעה בסעיף 40לחוק בתי המשפט (נוסח משולב) התשמ"ד - 1984, המשיב תבע פסק דין הצהרתי ובית משפט נכבד זה מוסמך לתיתו". ח. עו"ד כמאל הוסיף עוד וטען כי אין לומר בנסיבות הענין כי הנזק שנגרם למבקשת גדול יותר מזה שיגרם למשיב אם תביעתו תדחה על הסף, והבית שבנה בזיעת אפו יהרס כליל, שכן נזק זה אין לו תקנה. לטענת עו"ד כמאל המשיב גם לא קיבל כל הודעה בדבר הפקעת המקרקעין "ולא ידוע לו על כך כלל ועיקר ואף לא זכה לפיצויים כלשהם". .5דיון א. אכן גם אני, כבא כוחו המלומד של המשיב, סבור כי אין מקום לטענה בדבר מעשה בית דין. הצדדים להליך הפלילי אינם אותם צדדים להליך שלפני ומאליו מובן כי בנסיבות אלה אין מקום לטענה בדבר מעשה בית דין. ב. למרות האמור לעיל, סבורני כי יש לקבל את הבקשה ולדחות את התביעה על הסף. אכן, אני מודע לכך שעל בית המשפט להשתמש בסמכותו לדחות תביעה על הסף בזהירות ובקפידה ורק אם וכאשר השתכנע כי אין לתובענה גם שמץ של סיכוי להצליח. אני סבור כי המקרה שלפני הינו אכן כזה. ג. חוששני כי השימוש שעשה המשיב בהליכי בית המשפט במקרה זה שיבש, הלכה למעשה, את עבודת רשויות התכנון והבנייה ועיכב את המשך עבודות הבנייה והפיתוח של בתיהם של כ- 24משפחות צעירות ומנע מן המבקשת מלקיים את התחייבויותיה כלפיהם (ראה התצהיר התומך בבקשה). וכל זאת, כאשר אין כל סיכוי לכך שהמשיב יזכה בתביעתו. לאחרונה ניתן על ידי כבוד המשנה לנשיא שלמה לוין פסק דין בענין רע"א 4358/95בנק הפועלים בע"מ נגד אליעזר וינברג ואח' (טרם פורסם) (פסק דין מיום 16.8.95). בפסק דין זה דן בית המשפט, בין היתר, בשאלת מוסר התשלומים הירוד הרווח בציבור ואמר, בהקשר זה, כדלקמן: "מי שמבקש להתחקות אחרי הסיבות למוסר התשלומים הירוד הרווח בציבור אינו יכול להתעלם מחלקם של בתי המשפט בביצור התופעה האמורה על ידי "סחבת" של תיקים ומשיכת דיונים ללא סוף. די בכך שנתבע ישכור לעצמו פרקליט מיומן, הבקיא בשבילי הדיון, אשר יחזור ויגיש חדשות לבקרים בקשות חוזרות ונישנות לבית המשפט על מנת שביצוע חיוביו יושהה ללא סוף; ואם התעייף הפרקליט ו"נכשל" בתפקידו, אפילו חלף זמן רב מה"כשלון", אפשר להחליף את הפרקליט ולהתחיל בפרשה מראשיתה". אני סבור כי הדברים שנאמרו על ידי כבוד המשנה לנשיא כמצוטט לעיל, יפים ומתאימים, בכל הכבוד הראוי, בשינויים המחוייבים, גם לענין שלפנינו, כאשר במקום "מוסר תשלומים" ו"ביצוע חיובים" יש לקרוא "מכת הבניה ללא היתר" ו"אי ביצוע צוי הריסה". ד. אין ספק שכוונת המחוקק בסעיף 238א' לחוק התכנון והבנייה תשכ"ה - 1965(להלן - "החוק") היתה לפשט וליעל את הליכי אכיפת החוק בכך שנתן בידי הרשות המוסמכת כלי מהיר להשגת התוצאה הרצויה של המלחמה בנגע הבנייה הבלתי חוקית. אני מסכים, בכל הכבוד הראוי, לדברים שנאמרו על ידי בית משפט זה (כבוד הנשיא פרידמן והשופטים סלוצקי ולינדנשטראוס, כתואריהם אז) בע.פ. 152/91אחוזת גד בע"מ נגד מדינת ישראל, "פסקים", תשנ"ג כרך ב' עמוד 69, בעמוד 71לאמור: " .3סעיף 238א' לחוק הנ"ל, שהוסף לחוק בתשמ"א (חוק התכנון והבנייה (תיקון מספר 12), תשמ"א - 1980נועד להרחיב את סמכויות רשות התכנון לבלימת התופעה הנפוצה של בניה ללא היתר, בדרך של הוצאת צו הריסה מינהלי בהתמלא התנאים המנויים בו. סעיף קטן (ז) הקנה למי שרואה עצמו נפגע מצו זה, את הרשות לבקש מבית משפט את ביטולו וערעור על הכרעת בית המשפט שדחתה את בקשתו (...)". זאת ועוד, סעיף קטן (ח) לסעיף 238א' הגביל את סמכות התערבותו של בית המשפט באומרו - "לא יבטל ולא יתלה בית המשפט צו הריסה מינהלי אלא אם הוכח לו שהבניה שבגללה ניתן הצו בוצעה כדין או שביצוע הצו אינו דרוש לשם מניעת עובדה מוגמרת". הנה כי כן, אין מנוס מן המסקנה כי התיקון האמור לחוק נוסח כפי שנוסח בכוונת מכוון להגביל את סמכותו של בית המשפט, מן הצד האחד, ולייעל ולפשט את הליכי אכיפת החוק, מן הצד השני. ה. אני סבור שצודק בא כוחה המלומדת של המבקשת באומרו כי ההליך שננקט כאן פועל, הלכה למעשה, כערעור נוסף על ההליכים שנקבעו בחוק לענין צו ההריסה המינהלי. למותר לציין כי לא זו היתה כוונת המחוקק ואין מקום ליתן יד לכך שהמבקש, בדרך שבה פעל, יביא לתוצאה שנגרמה בפועל. ו. אכן, המשיב (התובע) טען בתביעתו טענות בדבר חוסר שיוויון בין היחס שלו הוא זוכה מצד המבקשת, לבין היחס שלו זוכים אחרים שבתיהם נמצאים בתווי הכביש. ברם, אינני סבור שיש בטענות אלה כדי לזכות את המשיב בסעד הצהרתי כמבוקש בתובענה. זאת, לאור האמור לעיל על מהותו של צו ההריסה המינהלי ועל הדרך שבה התכוון המחוקק להפעילו. ז. זאת ועוד; כזכור, עתר המשיב לסעד הצהרתי לפיו - "(...) הנתבעים מנועים מלבצע את צו ההריסה המינהלי וזאת עד להפקעת הקטע הרלוונטי בחלקה 4בגוש 20315ו/או עד לשלב שבו הנתבעים יוכלו להתחיל בסלילת הכביש (...)". דא עקא, שכפי שצויין קודם לכן (ראה סעיף 2(ב) לפסק הדין) המשיב אינו רשום כלל כבעלים של הקרקע, ודבר נוסף, ההפקעה כבר נעשתה והיא רשומה בפנקס המקרקעין (ראה נסח הרישום שצורף לבקשה; ראה את הנספחים לכתב ההגנה שהוגש על ידי המבקשת. בנסיבות אלה, לא ברור על שום מה יש צורך בכך שתובענה זו תמשיך להתקיים. ח. שבתי ובחנתי את כתב התביעה פעם ועוד פעם. אין לי אלא לומר שגם אם תוכחנה כל העובדות שנטענו בכתב התביעה, לא יוכל המבקש לזכות בתביעתו. בנסיבות אלה אחד דינה של התביעה - להדחות. .6סוף דבר א. לאור כל האמור לעיל אני דוחה את התביעה על הסף ככל שהיא מתייחסת למבקשת, הנתבעת מס' .3 רק משום שהבקשה הוגשה על ידי המבקשת בלבד, אני סבור כי איני רשאי להורות על דחיית התובענה גם ביחס לנתבעים הנוספים. ב. הואיל והתביעה נדחית, ממילא בטל גם צו המניעה הזמני שניתן ביום 11.1.95במסגרת המרצה .184/95 המשיב מספר 1(התובע) ישלם למבקשת הוצאות משפט ושכ"ט בסך כולל של -.000, 5ש"ח בתוספת מע"מ כחוק ובתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום מלא בפועל. בנסיבות הענין יש לראות גם את המרצה 1173/96כגמורה. המזכירות תשלח העתק מפסק דין זה לעו"ד קבלאוי ב"כ המבקשת ותודיעו את תוצאת פסה"ד. פיסקה 6מפסק דין זה הושמעה בפומבי בנוכחות עו"ד באסם כמאל ב"כ המשיב מס' 1ובהעדר הופעה מטעם ב"כ המבקשת.הריסת מבנהקרקעותצו הריסהצוויםהפקעה