גמלאות זקנה ושאירים מיוחדת

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא גמלאות זקנה ושאירים מיוחדת: .Iההליך .1בבית-הדין האזורי בתל-אביב-יפו (השופט מורל-דן יחיד; תב"ע מא/466-0) התבררה תביעתה של המשיבה נגד המוסד לביטוח לאומי - המערער (להלן - המוסד) ל"גמלת זקנה ושאירים מיוחדת" על-פי ההסכם בין הסוכנות היהודית ובין המוסד, מיום 5.7.1978, בדבר גמלאות זקנה ושאירים מיוחדות (להלן - ההסכם). בית-הדין האזורי קיבל את התביעה ומכאן ערעור המוסד לבית-דין זה. .2העובדות הצריכות לערעור, ואשר לא היו שנויות במחלוקת בין הצדדים, הן: א) בעלה המנוח של המשיבה הגיע לישראל מטהרן, ביום 3.12.1979, בעקבות מהפכת חומייני, יחד עם המשיבה. לבני הזוג חמישה ילדים, מהם ארבעה עלו ארצה מטהרן בשנת 1979והבת החמישית עלתה ארצה בשנת 1980; ב) מעמדם של בני הזוג עם הגיעם ארצה, לעניין חוק הכניסה לישראל, תשי"ב- 1952(להלן - חוק הכניסה לישראל), נקבע כ"תושבים ארעים". בעבר ערכו בני הזוג מספר ביקורים בארץ במעמד של "תיירים"; ג) בעלה המנוח של המשיבה לא היה מבוטח לפי פרק ב' לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשכ"ח- 1568(להלן - חוק הביטוח הלאומי) בשל גילו ביום עלייתו (השאלה, אם היה "תושב", לעניין חוק הביטוח הלאומי, לא התעוררה); ד) עם הגיעה ארצה היתה המשפחה בטיפולה של הסוכנות היהודית, כעולה ממכתב מאת הסוכנות היהודית מיום 7.11.1982, המובא בסעיף 3, פסקה א', להלן; ה) ביום 29.3.1980נפטר בעלה המנוח של המשיבה (להלן - האלמנה); ו) לאחר פטירת המנוח הגישה האלמנה תביעת למוסד לגמלת זקנה ושאירים מיוחדת על-פי ההסכם (ההוראות בהסכם, הצריכות לענייננו, מובאות בסעיף 3, פסקה ב', להלן); ז) ביום 14.7.1980קיבלה האלמנה "תעודת עולה"; ח) ביום 28.8.1980דחה המוסד את תביעת האלמנה בנימוק, ש"מאחר ובעלך ז"ל לא היה תושב קבע בעת פטירתו אינך זכאית לקצבת שאירים מיוחדת". .3א) מכתב העובדת הסוציאלית מטעם הסוכנות היהודית: "א. העולים הנ"ל עלו ארצה ב- 3.12.1979כתושבים ארעים. הם היו זכאים לכל הזכויות להם זכאים עולים: עזרה בתחום דיור, סיוע כספי להתארגנות ראשונית ועזרה בתחום התעסוקה (במידה והנושא אקטואלי); ב. המשפחה פנתה אלינו לממש זכויותיה בפעם הראשונה ב-12.12.1979; ג. מבחינת מהות הקשר והטיפול: המשפחה היתה בתחילת בואה ארצה בקשר עם מטפלת משרד הקליטה וקיבלה סיוע בציוד ביתי (חפצים ראשונים כמיטה, מזנון, שמיכה וכלי בית). סיוע כספי להתארגנות ראשונית בגובה 000, 17ל"י והשתתפות בשכר דירה, אותה מקבלת המשפחה עד היום (הזכאות להשתתפות בשכר דירה היא ל- 5שנים); עם פטירת ראש המשפחה, מר רחים ז"ל פנתה גברת אקדאס לטיפולה של עובדת סוציאלית באגפנו. הטיפול התרכז במתן ייעוץ והכוונה, בעזרה בביטוח בריאות והפניה לסעד משפטי, כשנדחתה בקשתה לקצבת שאירים בביטוח לאומי. יש לציין שהנ"ל לא קיבלה כל תמיכת קיום אצלנו; ד. המנוח ז"ל ואשתו תבדל"א, זכאים לדיור ככל משפחת עולים, זכאות השמורה לעולים 5שנים. המשפחה לא קיבלה דיור מהעדר פתרונות מעשיים שיענו לציפיותיה לדירה בחולון - בת-ים; ה. המשפחה היתה זכאית וקיבלה השתתפות בשכר דירה מיום העליה וגם כיום מקבלת הגברת אקדאס רחים השתתפות המשרד בתשלומי שכר דירה"; ב) הוראות ההסכם: "הגדרות .2בהסכם זה 'עולה', 'שאירים', 'אלמנה', כמשעותם בתוספת א' להסכם זה. הזכאים לגמלת שאירים מיוחדת. .4נפטר עולה או זכאי לגמלת זקנה מיוחדת יהיו שאיריו זכאים לגמלת שאירים מיוחדת, ובלבד שאינם זכאים לגמלת זקנה מיוחדת ושהכנסתם האחרת אינה עולה על ההכנסה המותרת. תוספת א' להסכם - עולה - גבר או אשה לא נשואה או אשה החיה בנפרד מבעלה - שחוק השבות חל עליו והוא תושב ישראל שאינו מבוטח לפי פרק ב' לחוק בגלל גילו ביום עלייתו". .4עיקר הטענות, שהעלתה בבית-הדין האזורי הפרקליטה מטעם לשכת הסיוע המשפטי, שייצגה את האלמנה, היו: א) בעלה המנוח של האלמנה היה תושב קבע בישראל בעת שנפטר:ו"המנוח עזב את ארץ מוצאו ללא כוונה לשוב אליה. כאשר עזב את ארץ מגוריו הקודמת לא היה לו מושב קבוע עד שעלה ארצה. ניתוק קשר עם טהרן היה ניתוק מוחלט וסופי"; ב) "המנוח ואשתו התובעת היו זכאים לכל הזכויות להן זכאים עולים...". .5עיקר טענות בא-כוח המוסד בבית-הדין האזורי היו: א) "ביום פטירת המנוח לא היו המנוח ואשתו (האלמנה) בגדר 'עולים'" כמשמעותו בהסכם. בעת פטירתו היה המנוח "תושב ארעי". המלים "תושב ישראל" בהגדרת "עולה" שבהסכם, משמעותן "תושב קבע" ולא "תושב ארעי"; ב) "ההיגיון שביסוד קצבת שאירים מיוחדת על-פי ההסכם הוא, כי שאיריו של אדם, אשר הביע רצונו להיות אזרח ותושב ישראל והגיש בקשה לאשרת עולה, יהיו זכאים לקצבת שאירים כאילו היה המנוח תושב הארץ מבוטח בלא צורך בהוכחת תקופת אכשרה. אין להרחיב, אפוא, את המושג 'תושב ארעי' ולהפכו לעולה"; ג) לצורך פירוש הדיבור "תושב ישראל" למד הפרקליט מחוק הכניסה לישראל. .6בית-הדין האזורי קיבל כאמור את התביעה והצהיר, כי "המנוח היה 'עולה' בעת פטירתו, והתובעת היא 'אלמנה', כמשמעותם בהסכם". בדחותו את הטענה מטעם המוסד, כי יש להבחין בין תושב ארעי לתושב קבע, אמר בית-הדין: "אילו רצו בעלי ההסכם לקבוע ש'עולה' הוא 'תושב קבע'- יכלו לכתוב זאת במפורש בהגדרה, כשם שעשה זאת המחוקק בפרק ו' 1לחוק (ביטוח אבטלה) בסעיף 127א" (הכוונה לחוק הביטוח הלאומי). .7בערעור לבית-דין זה חזרה הפרקליטה שייצגה את המוסד לביטוח לאומי על טענותיה בבית-הדין האזורי והוסיפה, כי ניתן ללמוד על האבחנה בין תושב ארעי לתושב קבע גם מחוק הביטוח הלאומי, סעיף 127א(2), מחוק שיפוט בתי-דין רבניים (נישואין וגירושין), תשי"ג-1953, ופסיקת בית-המשפט העליון הקשורה לאותו חוק, לפיה "תושב" משמעותו "תושב קבע", דהיינו מי שכוונתו להשתקע בארץ נלמדת ממעשיו, וכן מחוק שירות ביטחון, תשי"ט- 1959[נוסח משולב] - סעיף 1, ומחוק מרשם האוכלוסין, תשכ"ה-.1965 .8הפרקליטה מטעם הלשכה לסיוע משפטי, שייצגה את האלמנה, חזרה בערעור על טענותיה בבית-הדין האזורי והדגישה: א) המנוח ואשתו באו כתושבים ארעים "מסיבה פורמלית" כלשהי, אך כוונתם היתה להשתקע בארץ, וכוונה זו מצאה את ביטויה בחומר הראיות שהובא בפני בית-הדין האזורי; ב) במיוחד צריכה לשקול, לצורך פירוש הדיבור "עולה" בהסכם שבין הסוכנות היהודית לבין המוסד, כיצד התייחסה הסוכנות אל המנוח ואשתו; ג) אין בהסכם אבחנה בין "תושב קבע" ל"תושב ארעי" ויש לקרוא את ההסכם כפשוטו. .Iiפסק-הדין .1בית-הדין האזורי קבע את זכאותה של האלמנה לגמלה מכוח ההסכם, באשר ראה בבעלה המנוח "עולה" כמשמעות הדיבור לעניין ההסכם. .2על מנת שיתקיים במאן דהוא כל הנדרש בהסכם להיותו של אדם "עולה" צריך שיתמלאו שלושה תנאים: א) שחוק השבות, תש"י-1950, יחול על אותו אדם; ב) שאותו אדם יהיה "תושב ישראל"; ג) שאותו אדם "אינו מבוטח לפי פרק ב' לחוק (חוק הביטוח הלאומי) בגלל גילו ביום עלייתו". אין חולקים על כך, שהתנאי הראשון והתנאי השלישי התקיימו במנוח. השאלה היא, אם התקיים התנאי השני. ענייננו אינו מחייב לפסוק בשאלה, אם הדיבור "תושב", שבהגדרת "עולה", מכוון למי שנכנס לישראל על-פי אשרת כניסה מכוח סעיף 2(א) (3) לחוק הכניסה לישראל ("ישיבת ארעי") או למי שנכנס לישראל על-פי אשרת כניסה מכוח סעיף 2(א) (4) לחוק האמור ("ישיבת קבע"). .3מתוך הזיקה הקיימת בין חוק הביטוח הלאומי לבין ההסכם מותר לפרש את הדיבור "תושב" תוך זיקה לפירוש שניתן לאותו דיבור לעניין חוק הביטוח הלאומי. לעניין חוק הביטוח הלאומי ניתנה לדיבר תושב משמעות הקשורה במצב עובדתי, המעיד על היות ישראל ביתו של התושב, ולא על היות ישראל מקום ישיבת ארעי - עת הכל תלוי בעובדות. .4ממה נלמד לענייננו על הקשר, על הזיקה, בין ישראל לבין המנוח ומשפחתו. על אלה נלמד בראש ובראשונה מן העובדות הבאות: א) המשפחה פנתה לסוכנות היהודית כמשפחת עולים תשעה ימים אחרי בואה ארצה, ובלשון המכתב (המובא בסעיף 3, פסקה א, שבחלק iלעיל), "המשפחה פנתה אלינו (לסוכנות) לממש זכויותיה..."; ב) הסוכנות קבעה שהמשפחה "היתה זכאית לכל הזכויות להם זכאים עולים". משני אלה כבר לומדים, שהמשפחה לא רק שראתה את עצמה כתושבת ישראל, אלא שגם הסוכנות היהודית התייחסה אליה כאל "עולים", והרי אין להניח שיראו במי שנכנס לישראל - "עולה" ובו-זמנית גם, למעשה, תושב ארעי. הוא הדין מההיבט השני - הנכנס לישראל. מי שנכנס לישראל בנסיבות שבהן נכנסו המנוח ומשפחתו (ניתוק מלא ולא זמני ממקום מושבם הקודם, מבלי לקבוע מקום מושב כלשהו פרט לזה שבישראל) אין לומר שהוא ראה בישראל את מקום מושבו הארעי. .5נוסיף לאמור את העובדה, שסמוך אחרי פטירתו של המנוח ניתנה לאלמנה תעודת עולה והוכרה זכאותה "לדיור ככל משפחת עולים". משהכל בא, כאמור, ללא שינוי בנסיבות, לא בנתונים המשמשים הוכחה לכוונה לישב קבע בישראל ולא בנתונים המזכים אדם לזכויות מהיותו "עולה", אפשר וצריך לומר, שסופו של דבר מעיד על תחילתו. רק השתלשלות אומללה של אירועים, ובעיקר מותו של המנוח כשלושה חודשים אחרי העליה, מנעה את השלמת הנתונים, שבשל העדרם טענו שהמנוח לא היה תושב. .6כאמור בסעיף 2לעיל, אין ענייננו מחייב קביעה כוללנית, שגם מי שבא בתור תושב ארעי הוא "תושב" לעניין ההסכם או לעניין חוק הביטוח הלאומי. אשר שוקל משקל רב לעניין פסק-דין זה הוא העובדה, שמדובר במימוש זכויות מכוח הסכם, שהסוכנות היהודית היא לא רק צד לו, אלא גם "המשלם", והסוכנות הכירה במנוח ובמשפחתו כ"עולים", וכאמור אין להניח שהסוכנות הכירה במשפחה כמשפחת עולים, אם ראתה אותה כ"עולים ארעיים" - מושג שיש בו סתירה. .7התוצאה היא, שדין הערעור להידחות. אין צו להוצאות.קצבת זקנה