בית המשפט קיבל את הערעור והורה על החזרת עניינו של המערער לוועדה הרפואית העליונה - בהרכב חדש. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא החזרת הדיון לועדה רפואי בהרכב חדש: 1. ביום 1.9.96 ניתנה החלטת הוועדה הרפואית העליונה בדבר נכות המערער. (להלן - הוועדה הראשונה). 2. המערער ערער על אותה החלטה לבית משפט זה בע"א 1387/86 והערעור נשמע בפני כב' השופט ע. חבש. (להלן - הערעור הראשון). 3. טענת המערער באותו ערעור הייתה כי הוועדה הראשונה התחשבה בעובדה שהמערער נשלח לניתוח לתיקון הרצועה הצולבת בברך ימין שלו, וקבעה כי "הרצועות הצולבות והצדדיות תקינות", אולם בפועל עבר המערער ניתוח בעצם ה- TIBIA לשחרור לחץ על ברך ימין, אך באותו ניתוח לא בוצע תיקון הקרע של הרצועה הצולבת. הערעור הראשון היה, איפוא, בגין התעלמות הוועדה הראשונה מהעדר תיקון הקרע של הרצועה הצולבת, טענה משפטית - שבגינה ניתן לערער על החלטת הועדה בפני בית המשפט. 4. באותו ערעור הגיעו הצדדים להסכמה שהדיון יוחזר לוועדה הרפואית העליונה בהרכב אחר שידון בערעור על החלטת הוועדה הרפואית מיום 28.2.96. כן הוסכם בין הצדדים שפרטיכל הוועדה הרפואית מיום 6.6.96, הערות יו"ר הוועדות הרפואיות, ופרטיכל הוועדה הרפואית העליונה מיום 1.9.96 - לא יובאו בפני הוועדה הרפואית העליונה החדשה, אליה יוחזר הדיון. 5. בית המשפט של הערעור הראשון נתן ביום 18.2.97 תוקף של פסק דין להסכמות האמורות, החזיר את עניינו של המערער לוועדה הרפואית העליונה בהרכב אחר, וחייב את המשיב בשכ"ט עו"ד בסך 2,000 ש"ח + מע"מ וריבית חוקית. 6. עניינו של המערער חזר לוועדה הרפואית העליונה בהרכב אחר, (להלן - הוועדה השנייה), וזו דנה בעניינו ביום 16.7.97 בנוכחות עו"ד פרלמן - ב"כ המערער, אשר טען בפני הוועדה השנייה כי יש לתת ביטוי לקרע של המיניסקוס, וכן טען כי הוועדות הקודמות ציינו את הצלקת שנותרה ברגלו של המערער, אך לא נתנו אחוזי נכות בגין הצלקת המכאיבה, ועל כן מגיעים למערער אחוזי נכות נוספים בגין שני אלה. 7. מאחר שבישיבת הוועדה השנייה לא היה בידי הוועדה ובידי ב"כ המערער הנספח לחוות דעתו ד"ר הנדל (מומחה מטעם המערער), דחתה הוועדה את החלטתה עד לאחר הגשת הנספח, וביום 16.2.98 קבלה החלטה לדחות את ערעור המערער על החלטת הוועדה הרפואית, בנמקה שאינה מסכימה לדעת ד"ר הנדל מיום 30.1.96 ובהשלמות מטעמו מיום 12.2.97. הוועדה השנייה קבעה כי היא מצאה ממצאים שונים מהנאמר בחוות דעת ד"ר הנדל. לדעת הוועדה השניה - "הצלקת אינה מכערת" והיא "לא מצאה סימנים לאי-יציבות הברך". היא מצאה "שינויים ניווניים קלים במשטח הפרקי החיצוני של הטיביה וקלים מאד במשטח הפיקה מימין". כן הוסיפה הוועדה כי לדעתה "אין נכות בגין הצלקת ובענין זה חלוקה הוועדה עם ד"ר הנדל". כן ציינה הוועדה כי היא חולקת על ד"ר הנדל "בכל הקשור לאי יציבות הברך". 8. למרבה הצער לא התייחסה הוועדה כלל לשאלה אם הצלקת מכאיבה, ואף לא לשאלת הקרע ברצועה הצולבת בברך ימין - כאשר אלו היו השאלות הבסיסיות שבגינן הוחזר עניינו של המערער לוועדה השנייה. 9. המערער אינו מערער בפני בית משפט זה על העובדה שהוועדה השנייה (כמו גם הוועדה הראשונה) - העדיפה את דעתה על דעת ד"ר הנדל מטעמו, אלא על העובדה שהוועדות כלל לא התייחסו לשתי הנקודות הנ"ל, לאמור - לקיום או אי קיום אחוזי נכות בגין הקרע ברצועה הצולבת בברך ימין, ולקיום או אי קיום כאבים מהצלקת, המזכים או לא מזכים באחוזי נכות נוספים. 10. נראה לי כי ערעור זה בדין יסודו, והערעור הוא בנקודה משפטית ולא על מחלוקת עובדתית, שכן על הוועדה השנייה היה להתייחס ב"רחל בתך הקטנה" (לחיוב או לשלילה) לשני הנושאים הספציפיים שהובאו בפניה, אולם היא לא עשתה כן. 11. אי לזאת אני מקבלת את הערעור ומורה על החזרת עניינו של המערער לוועדה הרפואית העליונה - בהרכב חדש. 12. בפני ההרכב החדש תובא העובדה כי למערער נקבעו 20% נכות בגין "השפעה בינונית על כושר הפעולה כתוצאה משינויים ניווניים על רקע ניתוח בברך ימין", וההרכב החדש יתבקש לחוות דעתו אם מגיעים למערער אחוזים נוספים בגין הקרע ברצועה הצולבת בברך ימין ובשל הצלקת שהוא טוען לכאבים בגינה - הא ותו לא. אם התשובה תהיה חיובית - סביר כי התחולה תהיה רטרואקטיבית, וההרכב החדש יקבע את מועד תחילת האחוזים הנוספים של הנכות, בהתחשב במועד התהוות הנכות הנוספת ובכל ההליכים עד כה. 13. המשיב ישלם למערער את הוצאות הערעור ושכר טרחת עורך דין בסך 3,000 ש"ח + מע"מ. הסכום ישא ריבית והצמדה כדין מהיום ועד יום התשלום בפועל. רפואהדיוןהרכב ועדה רפואיתרכב חדש