קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא הכרה בתאונת עבודה של ספורטאי: ההליך 1. בבית-הדין האזורי בתל-אביב (אב-בית-הדין - השופטת ליפס; נציגי הציבור - ה"ה דן ושיין; תב"ע לח/1132-0) התבררה תובענה של המערערת נגד המוסד לביטוח לאומי (להלן - המוסד) בעתירה לתצהיר, כי תאונה שארעה לתובעת (להלן הספורטאית) ביום 28.11.1977 (להלן - התאונה) היתה "תאונת עבודה" לעניין חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשכ"ח- 1968 (להלן החוק), מאחר והיא ארעה עקב ותוך כדי עבודתה אצל מעבידתה - "התאחדות לספורט בישראל" (להלן - "ההתאחדות לספורט"). "ההתאחדות לספורט" צורפה להליך, כ"צד ג'", לפי בקשת המוסד לביטוח לאומי. בית-הדין האזורי דחה את התביעה ומכאן ערעורה של הספורטאית לבית-דין זה. 2. העובדות הצריכות לערעור, כפי שבען בית-הדין האזורי וכעולה מחומר הראיות, הן: א) הספורטאית הינה מורה לחינוך גופני בשירות משרד החינוך והתרבות - בית-ספר "עלומים" שברמת-השרון; ב) הספורטאית פעלה בתחום הספורט מאז שנת 1969 ובשנת 1970 היתה לחברה באגודת "הפועל" (להלן - "הפועל"); ג) "הפועל" הינה חברה ב"התאחדות לספורט"; ד) בסעיף 3 שלהלן מובאים הסעיפים הרלבנטיים שבתקנון של "ההתאחדות לספורט"; ה) הספורטאית היתה "רשומה" ב"התאחדות לספורט", מכוח חברותה ב"הפועל"; ו) מבין הספורטאים הרשומים ב"התאחדות לספורט", הרכיבה ההתאחדות נבחרת נשים למשחקי אליפות בינלאומית בכדור-יד, והספורטאית התובעת ביניהן; ז) משהורכבה הנבחרת, פנתה "ההתאחדות לספורט" למעבידתה של הספורטאית - משרד החינוך והתרבות - בבקשה או בהמלצה שלספורטאית תינתן חופשה ללא תשלום, על מנת לאפשר השתתפות בתחרות בינלאומית, והחופשה ניתנה; ח) "ההתאחדות לספורט" נשאה בהוצאות הנסיעה לחו"ל לשם אימונים של חברי הנבחרת והמלווים, וכן בהוצאות השהיה שם; ט) באימונים ובזמן השהיה בחוץ-לארץ היו חברות הנבחרת חייבות לסור למשמעת המאמן ומנהל הנבחרת; י) ה"התאחדות לספורט" דאגה לביטוחן של חברות הנבחרת בפני תאונות וניתן להן טיפול רפואי על-ידי רופא הנבחרת; יא) "ההתאחדות שילמה לתובעת סכום מסוים עבור תקופת המשחקים בחו"ל, אך מבלי להתייחס לשם שכונה בו אותו תשלום אין לנו ספק כי הוא לא היה שכר עבודה, באשר לא שולם עבור ביצוע עבודה, אלא שולם לכיסוי הוצאותיה של התובעת בגין הפסד ימי עבודה במשרתה הרגילה. הראיה לכך היא, שלחברות הנבחרת האחרות, שלא הפסידו ימי עבודה, לא שולם כל תשלום והרי לא ייתכן, בנסיבות הללו, כי חברת נבחרת אחת תקבל שכר והשניה לא"; יב) "מטרתה של התובעת (הספורטאית) ומטרתה של ההתאחדות בהתקשרות (זו) שביניהן היתה להשיג הישגים ספורטיביים ומשום כך בלבד שיחקה לקראת האליפות". בקשר לכך מובאים בפסק-הדין שבערעור דברי הספורטאית בעדותה: "המטרה של הנסיעה היתה השתתפות בתחרות לאליפות העולם בכדור-יד. האתגר היה להשיג מקום טוב באותה תחרות. אני הצטרפתי לנבחרת כדי לתרום את חלקי במשימה, היינו להופיע בשם המדינה ולהשיג הישגים ספורטיביים"; יג) עת עשתה הספורטאית באימונים בחוץ-לארץ ארעה התאונה. 3. להלן הסעיפים הרלבנטיים שבתקנון "ההתאחדות לספורט": "מטרות ההתאחדות: א) פיתוח ענפי ספורט השונים בישראל על יסוד החובבנות; ב) ארגון תחרויות לאומיות ובינלאומיות בענפי הספורט השונים ופיקוח עליהן; ג) טיפוח ספורטאי הייצוג של מדינת ישראל וארגון פעילותם... חברי ההתאחדות חברי ההתאחדות לספורט בישראל הינם מ- 3 סוגים: א) חברים - אגודות ספורט של חובבים, המונות לפחות 10 ספורטאים פעילים הרשומים ב'התאחדות לספורט בישראל', אשר מטרתם היא העיסוק הספורטיבי...קבלת חברים להתאחדות ח) אגודת ספורט יכולה להתקבל בהתאחדות אך ורק אם יש לה לפחות 10 ספורטאים פעילים הרשומים כחברים בהתאחדות לספורט בישראל... רישום ספורטאים להתאחדות ה) ההנהלה רשאית לשתף בתחרויות הנערכות על-ידי ההתאחדות ספורטאים אורחים (תיירות וכו') אשר אינם ספורטאים הרשומים בהתאחדות. העברת ספורטאים מאגודה לאגודה א) העברת ספורטאי מאגודה לאגודה תהא חוקית אם האגודה בה הוא רשום תשחרר אותו כחוק על גבי טופס שחרור והאגודה החדשה אשר אליה ברצונו להצטרף תמלא כחוק טופס הרשמה... חובבנות א) תתקבלנה כחברות בהתאחדות אך ורק אגודות אשר ספורטאיהן הם חובבים ב) חובבן הינו כל ספורטאי העוסק בספורט מתוך חיבה לספורט ללא שכר או תשלום כלשהו; ג) כל ספורטאי העוסק תמורת תשלום כספי או תמורת הענקה שוות כסף ייחשב כמקצוען ולא יוכל להיות חבר באגודות המסונפות להתאחדות; ד) הנהלת ההתאחדות מוסמכת להחליט על הוראות ותקנון בכל הקשור לחובבנות בענפים המאוגדים במסגרת ההתאחדות לספורט". 4. ביסוד תביעתה של הספורטאית היתה הטענה, כי בחודשים נובמבר ודצמבר 1977, "עבדה (הספורטאית) אצל ההתאחדות לספורט בישראל" והתאונה ארעה תוך כדי ועקב עבודתה אצל מעבידתה. 5. כנגד טענת הספורטאית, טען המוסד לביטוח לאומי, כי היחסים שבין הספורטאית לבין "ההתאחדות לספורט" לא היו יחסי עובד-מעביד ועל כן לא ארעה התאונה תוך כדי עבודה ועקב עבודה "אצל מעבידתה" של הספורטאית. 6. בכתב ההגנה שהוגש על ידי "ההתאחדות לספורט" (שצורפה כ"'צד שלישי" להליך) טענו, כי הספורטאית - "מעולם לא היתה עובדת" של "ההתאחדות לספורט", וכי הספורטאית - "עסקה במסגרת הצד השלישי (ההתאחדות) בפעילות ספורטיבית חובבנית ובמסגרת הפעילות הספורטיבית הנ"ל השתתפה באימונים של נבחרת ישראל בכדור-יד". 7. בפסק-הדין נשוא הערעור, אשר דחה את התובענה, נאמר בין השאר: "רצון משותף להשיג הישגים ספורטיביים במסגרת התקנון הנ"ל אינו יוצר קשר של חוזה עבודה בין הצדדים, באשר אין בו יסוד היסודות של חוזה עבודה, היינו חובת צד לבצע עבודה וחובת הצד השני לשלם תמורתה. השווה האמור לעיל עם ההלכה בדב"ע לח/20-3". 8. בערעור טען פרקליטה של הספורטאית, כי - א) בין "ההתאחדות לספורט" לבין הספורטאית היו יחסי עובד-מעביד; ב) קיים היה קשר חוזי בין השניים, וזה לא מכוח תקנון ההתאחדות, אלא "על-ידי התנהגות"; ג) לפעולות "ההתאחדות לספורט" "אופי כלכלי": לכיסוי הוצאות מוכרים כרטיסים ומקיימים פרסומת; ד) לספורטאית שולם שכר עבודה; ה) יש לאבחן את העומד לדיון מפסק-הדין בעניין "הפועל" - מורדוכוביץ, [1], באשר שם התקיימו יחסים שבין חבר אגודה לאגודה. פסק-דין 1. על שתי שאלות יש להשיב בערעור זה, והן: א) אם קיימים היו יחסים חוזיים בין "ההתאחדות לספורט" לבין הספורטאית, באשר אין "יחסים חוזיים" - אין יחסי עובד-מעביד; ב) אם קיימים היו יחסים חוזיים בין השניים - היו יחסים אלה יחסי עובד-מעביד. 2. בטרם תינתן תשובה לשאלות יש לגבש מספר עובדות, והן: א) הקשר שבין הספורטאית לבין "התאחדות לספורט" היה מכוח חברותה ב"הפועל" ולמעשה פועל יוצא מאותה חברות (סעיף 2, פסקה ה', שבחלק י לעיל); ב) הספורטאית לא היתה ולא יכלה להיות חברה ב"התאחדות לספורט", כך שלא קם כל קשר חוזי בין השניים, על בסיס תקנון ה"התאחדות לספורט"; ג) "הרישום" כספורטאי (סעיף 5א' לתקנון) צמוד, בראש ובראשונה, לפעולות האגודות החברות בהתאחדות, ומשמש (כנראה) מאגר להרכבת "נבחרות", אך אין למצוא בתקנון, ישירות, להבדיל מבעקיפין באמצעות האגודות החברות - זכויות של הרשום ביחסים עם "ההתאחדות", להוציא, אף זה כנראה בעקיפין, ענייני מעבר מאגודה לאגודה ו"הסגר"; ד) ביסוד קיומה של "ההתאחדות" - עיקרון "החובבנות", עת עשיה בספורט תמורת כסף או שווה כסף מביא את הספורטאי לכך שהוא "נחשב כמקצוען", אשר פסול לחברות לאגודה המסונפת - כל זה בכפוף לתקנון אשר "ההתאחדות" מוסמכת להחליט עליו, אך לא הוגש כל תקנון כזה אשר מוציא את הספורטאית מגדר הכלל; ה) המטרה המוצהרת, מפי הספורטאית בעדותה, היתה להתקדם בהישגיה הספורטיביים ו"לתרום חלק במשימה, היינו להופיע בשם המדינה ולהשיג הישגים ספורטיביים"; "ההתאחדות לספורט" נשאה בהוצאות הנסיעה לחו"ל, ושילמה סכום אחיד לספורטאית, מאחר ויצאה לחופשה ללא תשלום על מנת להשתתף באימונים (תשלום זהה שולם גם לאחרות, להוציא סטודנטיות וחיילות). 3. בענייננו, "יחסים חוזיים" - קרי "חוזה". השאלה על כן היא, אם "נכרת חוזה בין השניים, כמתחייב מחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג- 1973 (להלן - חוק החוזים), על כך שההתקשרות בין השניים היתה מתוך הסכמה הדדית אין חולקים. כן אין מקום לחלוק על כך, שלמעשה פעלו לביצוע המוסכם. השאלה היא, אם אותה "הסכמה" הביאה לחוזה. 4. עד שנחקק חוק החוזים התשובה לשאלה היתה הן פשוטה והן לא קשה. בין שהולכים בעקבות המשפט המקובל (571K.b 2(1919) balfour v. Balfour) , ובין שמאמצים את עמדתו של פרופסור וויליסטון מארה"ב - ברור שלא כל המוסכם בין שניים, אף אם יש בכך "הבטחות" הדדיות מביא ל"חוזה". להעלאת המוסכם לדרגת "חוזה" דרושה כוונה ליצור "יחסים שבמשפט (legal relations), והשאר ידוע ( 95, . 94th ed., pp 7,cheshire and fifoot, law of contract). גם אם מאמצים את דעתו של פרופסור וויליסטון, המובאת בספר הנ"ל, דרושה כוונה ליצור חוזה ואין בהתחייבות חברתית, מן ההכרח, כדי להביא לחוזה. לדעתו, "המבחן לכוונה חוזית הוא אובייקטיבי ולא סובייקטיבי. הקובע הוא לא מה שהיה בדעתם של הצדדים, אלא מה המסקנות שהיו מסיקים בני אדם סבירים מדברי הצדדים ומהתנהגותם". 5. חוק החוזים הגיע לאותה תוצאה בדרך משלו, וביטול תורת "התמורה" לא הפכה כל המוסכם בין שניים - ל"חוזה". סעיף 2 שבחוק שומר על הכלל, והוא עושה כן בקבעו, כי דרושה "גמירת דעת... להתקשר בחוזה" והרי מעצם ההפניה ל"חוזה" עולה "הכוונה" להתקשרות בעלת נפקות משפטית. 6. מכאן, שבעצם ההתקשרות בין ה"התאחדות לספורט" לבין הספורטאית, במטרה כפי שהוגדרה על-ידי הספורטאית עצמה (סעיף 2, פסקה יב, שבחלק י לעיל) אין דבר מעבר לפעילות מקובלת במסגרת חברתית-ספורטיבית ואין בכך כדי ליצור חוזה. מסקנה אחרת היתה מביאה לכך, שכל פעילות חברתית - בין בספורט, בין באמנות או בספרות ובין בבידור, היו מאבדות את אופיין וטעמן. בכדי שלהסכמה לפעול כאמור יהיה אופי חוזי, צריך שיהיה ביטוי לכוונה להביא את היחסים לדרגת חוזה. הוצאות נסיעה לחו"ל על מנת להתחיל באימונים ושיפוי (כנראה חלקי בלבד) על הפסד שכר עבודה אינם מספיקים לכך. על המספיק בנסיבות מיוחדות עמד כבר בית-הדין בפסק-הדין בעניין "הפועל" - מורדוכוביץ, [1]. 7. התשובה לשאלה הראשונה היא פרי פרשנות של דיני החוזים הכלליים על כן טוב שגם נידרש לשאלה השניה ונשיב עליה. תשובה לשאלה השניה - אם היחסים החוזיים היו יחסי עובד-מעביד - מחייבת לצאת מהנחה, שאכן היחסים היו חוזיים, ואכן נצא מהנחה זאת; ונעשה כך, רק כדי להתייחס לספציפי - יחסי עובד-מעביד. 8. המאבחן חוזה עבודה מחוזים אחרים הוא, לענייננו, בנשוא ההתקשרות; נשוא ההתקשרות היא "עבודה" - עבודתו של אדם, כשלעצמה. זהו גם אחד מסימני ההיכר לאבחנה בין משפט העבודה לבין תחומי משפט אחרים. מכאן גם ההגדרה של "חוזה עבודה" או "יחסי עובד-מעביד" האומרת, כי אלה הם "יחסים חוזיים" שבהם "נשוא ההתקשרות היא עבודתו של האחד כנגד שכרו של השני" (דב"ע לו/8-2, בעמ' 475), וכאן באים סימני היכר נוספים למיניהם להבחין בין חוזה עבודה לחוזים אחרים, שאף בהם מדובר בביצוע עבודה. במקביל גם השימוש במושג "עבודה" בהגדרת "משפט העבודה". 9. נשאלת השאלה, אותו מושג - "עבודה" - מה פירושו? למושג "עבודה" פירושים רבים, הכל לפי התחום והדיסציפלינה שבהם מדובר. אין המשמעות זהה בפיסיקה, בפילוסופיה, בדת, באמנות, בכלכלה ובמשפט ( ,durand . 3, P. 1traite de droit du travail, t), ענייננו אינו מחייב לרדת לאבחנות משניות הדרושות לסיווג ולאבחנה בין "שכיר" ו"עצמאי". לענייננו די במושג המשותף הן לאלה והן לאלה, ולהשאיר את המייחד הספציפי למקרים המחייבים תשובה לספציפי כגון "עבודה" שיש עמה "סובאורדינציה" ועבודה שאין עמה מאפיין זה. לענייננו די שנאמר, כי "עבודה" בהקשר ל"חוזה עבודה" ובהקשר למשפט עבודה, היא "כל פעולה של אדם אשר מבחינה כלכלית רואים אותה כעבודה. יחד עם זאת, אין להבין 'כלכלית', במובן הצר במשמעות של רווח כלכלי. די בכל פעילות המשרתת ערכים של הזולת. מה הם אותם צרכים אינו משנה. ... ההדגשה של הגורם הכלכלי באה לקבוע גבול בין עבודה לבין משחק וספורט. פעילות ספורטיבית של החובבן אינה עבודה במשמעות משפט העבודה; אותה פעילות, עת ב'מקצוען' מדובר, יכולה להוות עבודה, ולא כל שכן פעילות של מורה לספורט" lehrbuch- , hueck, nipperdey 36,. 35th ed., p7, ,des arbeits rechts המובא מצוי גם בפסק-הדין בעניין "הפועל" - מורדוכוביץ. 10. את המובא מפי המלומדים בסעיף הקודם רואים אנו לטוב לאמץ, כי מתיישב הוא עם שיטתנו במשפט העבודה. וכך מגיעים, אפוא, לתשובה לשאלה השניה: לפעילותה של הספורטאית - פעילות באימונים במסגרת הנבחרת - לא היתה כל מטרה או משמעות כלכלית. היא פעלה כחובבנית. על כך לומדים במקרה העומד לדיון לא רק מהכתוב, אלא גם מעדות הספורטאית עצמה על מטרת פעילותה הספורטיבית - אימונים במסגרת הנבחרת (סעיף 2, פסקה י"ב, שבחלק י לעיל). ואם יטען הטוען, ואכן כך טענו (סעיף 8, פסקה 3, שבחלק י לעיל), כי "ההתאחדות" שילמה לספורטאית ונשאה בהוצאות נסיעה - ייאמר, שלא לכיסוי הוצאות ולא לתשלום שיש בו "מניעת הפסד כיס", מלא ואולי רק חלקי בלבד, מתכוונים עת בשכר עבודה ובסיפוק מטרה כלכלית מדובר. יצוין, כי אף לא טענו במפורש שהספורטאית, העובדת כמורה להתעמלות בשירות המדינה - משרד החינוך והתרבות, היא "מקצוענית" על כל המשתמע מכך לעניין יחסיה עם המעבידה - המדינה. 11. נותר להתייחס לשתי טענות שהעלה פרקליטה של המערערת. הטענה האחת היתה ש"ההתאחדות לספורט" מכרה כרטיסים לתחרויות ואף דאגה לפרסומת כדי להרבות הכנסות (סעיף 8, פסקה ג', שבחלק י לעיל). באלה ביקש, כנראה, הטוען להוכיח, כי פעילותה של הספורטאית היתה בגדר "עבודה" במשמעות הכלכלית-משפטית. דא עקא: לענייננו אין מייחסים משקל לכלל הפעילות של פלוני שבו מבקשים לראות "מעביד", אלא לעבודתו של מי שבו מבקשים לראות "עובד". כפי שבמובאה לעיל רואים את פעולת המורה להתעמלות כ"עבודה" ואותו כעובד, אך אין רואים כך את הספורטאי החובבן, כן בעניינו יראו בפעולת הקופאי, מנהל החשבונות ויתר אנשי "המנגנון" - "עבודה" ובכל אחד מהם "עובד", אך לא יראו כך את הספורטאי החובבן. הטענה השניה היתה, כי יש לאבחן את העומד לדיון, ממהלכה בעניין "הפועל" מורדוכוביץ", וזאת משום ששם מדובר ביחסים בין אגודה לספורט וחבר האגודה, בעוד שבענייננו לא התקיימו יחסי חבר תאגיד ותאגיד בין "ההתאחדות לספורט" והספורטאית. היא הנותנת לקל וחומר - שם היה קשר חוזי ועל אף זאת הגיעו למסקנה שיחסי עובד-מעביד לא התקיימו, כאן אף לא התקיים כלל קשר חוזי, אם כי הפעילות היתה אותה פעילות - ספורט למען הספורט. 12. התוצאה היא, שבין מהתשובה לשאלה הראשונה ובין מהתשובה לשניה, או הן מזאת והן מזאת עולה, כי דין הערעור להידחות. 13. בנסיבות המקרה, אין בית-הדין רואה לנכון ליתן צו להוצאות משפט.דיני ספורטהכרה בתאונת עבודהתאונת עבודה