האוניברסיטה טענה, כי פיצויי הפיטורים הולנו בגלל טעות כנה, ולכן יש לבטל או להפחית את פיצוי ההלנה. הטעות, לגרסת האוניברסיטה, נבעה מכך, שבדקו אפשרות להמשיך להעסיק את העובד באוניברסיטה, ולכן העובד לא דרש לקבל את פיצויי הפיטורים, ולמעשה הסכים לעיכוב תשלומם. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא הלנת פיצויים בגלל טעות כנה: .1ההליך .1לפנינו ערעור וערעור שכנגד על פסק-דינו של בית-הדין האזורי בירושלים (אב-בית-הדין - השופט גוטמן; נציגי ציבור - ה"ה והב וקרמר; תב"ע מג/179-3) אשר דחה את תביעת המערער למלוא פיצוי הלנת פיצויי פיטורים ראה תביעת המשיבה להחזרת פיצוי הלנת פיצויי פיטורים ששולם לו על-ידה, וחייב את המשיבה לשלם את אגרת המשפט בגין התביעה. .2העובדות הצריכות לעניין, כעולה מחומר הראיות ומפסק-דינו של בית-הדין האזורי, הן: א) המערער (להלן - העובד) עבד אצל המשיבה (להלן - האוניברסיטה) משנת 1972עד למועד פיטוריו, 31.3.1982; ב) האוניברסיטה שילמה לעובד ביום 25.3.1983(כשנה לאחר הפיטורים) סך 493, 80שקלים פיצויי פיטורים. ב- 20.4.1982שילמה האוניברסיטה 075, 121שקלים פיצוי הלנת פיצויי פיטורים, וב- 25.5.1983עוד 098, 25שקלים פיצוי הלנה. .3כתב התביעה הוגש ביום .24.3.1983 .4לטענת העובד, פיצוי הלנת פיצויי פיטורים, לפי סעיף 20(ב) לחוק הגנת השכר, תשי"ח- 1958(להלן - החוק) הוא הפרשי הצמדה וריבית על הפיצויים, בתוספת % 15לחודש מהפיצויים ומההפרשים, ואילו האוניברסיטה טענה, כי פיצוי ההלנה הוא הפרשי הצמדה וריבית בתוספת של % 15בלבד מהפיצויים וההפרשים. .5האוניברסיטה טענה, כי פיצויי הפיטורים הולנו בגלל טעות כנה, ולכן יש לבטל או להפחית את פיצוי ההלנה. הטעות, לגרסת האוניברסיטה, נבעה מכך, שבדקו אפשרות להמשיך להעסיק את העובד באוניברסיטה, ולכן העובד לא דרש לקבל את פיצויי הפיטורים, ולמעשה הסכים לעיכוב תשלומם. פיצוי ההלנה, לגרסת האוניברסיטה, שולם לעובד עקב טעות משפטית, ולכן תבעה האוניברסיטה בתביעה שכנגד את החזרתו. העובד טען כי לא היתה טעות כנה באי-התשלום במועד, וכי דרש מספר פעמים לשלם לו את הפיצויים, ולכן הוא זכאי לפיצוי הלנה מלא. בפני בית-הדין האזורי היו מספר מסמכים המתייחסים לנושא, בחלקם מכתבי העובד עצמו. מאותם מסמכים אנו למדים, כי העובד קיבל בתקופת לימודיו גם מילגה בתוקף היותו דוקטורנט בפקולטה לרפואה של האוניברסיטה, וכי המשיך לקבל אותה מילגה גם לאחר שחדל להיות עובד ולקבל משכורת. במכתבו של העובד מיום 23.4.1982לדיקן בית הספר לרפואה (נ/2) כותב העובד: "אני מבקש את עזרתך בניסיון למצוא מימון (משכורת) לתקופה של 20 חודשים". במכתבו מיום 12.5.1982אל פרופסור אור-נוי מן המחלקה לאנטומיה באותו בית ספר (נ/3) כתב העובד: "בשלב זה אני מעדיף אם לא תצליח להשיג עבורי מימון לתקופת הביניים, על אף מאמציך - להמשיך לעבוד מספר חודשים ללא משכורת כלל. אני מקווה שבאוקטובר תאושר לי מילגה מקרן שיינברון והשלמה למשכורת קיום". רק ב- 8.2.1983שלח העובד מכתב לסמנכ"ל לכוח אדם של האוניברסיטה, ובו ביקש את תשלום הפיצויים. במכתבו טען, כי פנה לממונה על כך בפקולטה לרפואה מספר פעמים קודם לכן. .6בית-הדין האזורי פסק, כי פיצוי הלנת פיצויי פיטורים מכוח סעיף 20לחוק הוא הפרשי הצמדה וריבית בתוספת % 15בלבד על הסכום הכולל (ולא % 15לחודש). אין חולק, כי בחישוב פיצוי ההלנה שערך בית-הדין האזורי נפלה טעות סופר, והחישוב שבית-הדין התכוון אליו הוא: פיצויי פיטורים לפי חישובי העובד 215, 99שקלים הפרשי הצמדה וריבית לפי חישובי העובד 913, 139שקלים תוספת % 15מהפיצויים וההפרשים 869, 35שקלים .7בית-הדין האזורי קיבל את טענת האוניברסיטה, על-פיה לא שולמו פיצויי הפיטורים במועד מחמת טעות כנה, והפחית את פיצוי ההלנה לסך של 852, 91שקלים. האוניברסיטה שילמה לעובד (סעיף 2(ב) לעיל) סכום גבוה יותר משהגיע לו לפי פסק-דינו של בית-הדין האזורי, ולכן נדחתה תביעתו. .8בית-הדין האזורי דתה את התביעה שכנגד של האוניברסיטה להחזרת פיצוי הלנת פיצויי פיטורים בנימוק, שהאוניברסיטה לא הראתה בסיכומיה מהו הסכום שתבעה, וסיימה את סיכומיה לעניין זה בשפה רפה, ומכך הסיק בית-הדין האזורי כי זנחה את תביעתה. .9טענותיו של העובד בערעור לעניין שיעור פיצוי הלנת פיצויי פיטורים היו: א) מלשון סעיף 20(ב) לחוק עולה, שיש להוסיף % 15בעד כל חודש על החוב וההפרשים; ב) אם יתקבל פירושו של בית-הדין האזורי, על-פיו ייווספו % 15בלבד על מלוא הסכום, יהיה בכך עידוד להמשך הלנת פיצויי הפיטורים; ג) מתוך השוואת פיצוי הלנת פיצויי פיטורים לפיצוי הלנת שכר (סעיף 17 לחוק) לומדים, שהדרך המקובלת על המחוקק היא קביעת פיצוי הלנה הגדל עם המשך ההלנה. הפרשי ההצמדה שומרים רק על ערכו הריאלי של הסכום, אך אין בהם "פיצוי" על עצם ההלנה. לעניין הטעות הכנה טען העובד, כי האוניברסיטה לא הוכיחה, כי הסכום לא שולם מחמת טעות כנת, ולא היה מקום לקבוע כי היתה טעות שכזאת. .10טענותיה של האוניברסיטה בערעור לעניין שיעור פיצוי הלנת פיצויי פיטורים הן: א) מלשון סעיף 20(ב) לחוק משתמע, שפיצוי ההלנה הוא הפרשי הצמדה וריבית בתוספת % 15בלבד מסכום פיצויי הפיטורים וההפרשים; ב) גם כאשר התוספת היא בשיעור של % 15בלבד, בלי שים לב לאורך ההלנה יש בכך הרתעה מהמשך ההלנה, כי סכום התוספת גדל, מאחר שהיא משתלמת גם על הפרשי ההצמדה והריבית; ג) מתוך השוואה לפיצוי הלנה על חוב לקופת גמל (סעיף 19א (ב) (2) לחוק) לומדים, שעל המחוקק מקובלת גם הדרך של פיצוי הלנה שאינו גדל עם המשך ההלנה מעבר להפרשי הצמדה וריבית. לעניין הטעות הכנה טענה באת-כוח האוניברסיטה, כי היתה כזו ומחומר הראיות, לרבות מכתביו של העובד עצמו (ראה סעיף 5לעיל), יכלה האוניברסיטה להבין, כי הוא מעוניין בהמשך שירותו וביקש כי יימצא מקור לתשלום משכורתו, ואכן חיפשה האוניברסיטה דרך להמשיך ולשלם לו משכורת. .11האוניברסיטה הוסיפה וטענה, כי העובד, בסיכומיו, נקב בסכום נמוך יותר כסכום פיצויי הפיטורים המגיע לו, וזה הסכום הנכון, ומכאן, כי בפועל קיבל פיצוי הלנה הגבוה מזה שחושב על-ידי בית-הדין האזורי, ועליו להחזיר את ההפרש. .12טענותיה של האוניברסיטה לעניין הערעור שכנגד הן: א) האוניברסיטה לא זנחה את התביעה שכנגד, לא בראיות ולא בסיכומים; ב) משנדחתה תביעת העובד, היה על בית-הדין לחייבו בהוצאות משפט ובתשלום האגרה. .2פסק-דין .1השאלה העיקרית המתעוררת בהליך זה הינה פירושו של סעיף 20(ב) לחוק הגנת השכר, תשי"ח-.1958 סעיף זה במקורו נחקק בחוק הגנת השכר (תיקון מס' 12), תשל"ז- 1977(ס"ח תשל"ז, ע' 102), וזה היה לשונו: "לפיצויי הפיטורים שלא שילם מעביד תוך שישים יום מהמועד לתשלומם ייווסף בעד כל חודש, החל מאותו המועד, פיצוי הלנה בשיעור של חמישה אחוזים מסכום פיצויי הפיטורים שלא שולם, בהפחתת סכום של חוב שחב העובד למעביד או של סכום שהמעביד חייב או זכאי לנכותו מפיצויי הפיטורים; פיצוי הלנת כאמור יהיה לכל דבר, פרט לעניין סעיף קטן זה, חלק מפיצויי הפיטורים". אותו סעיף לחוק תוקן בחוק הגנת השכר (תיקון מס' 14), התשמ"א-1981, (ס"ח תשמ"א, ע' 156). וזה לשון התיקון: "בסעיף 20(ב) לחוק העיקרי, במקום 'בשיעור של חמישה אחוזים מסכום פיצויי הפיטורים שלא שולם' יבוא 'בסכום הפרשי הצמדה וריבית כהגדרתם בחוק פסיקת ריבית והצמדה, התשכ"א-1961, המתווספים לפצויי הפיטורים בצירוף תוספת של חמישה-עשר אחוזים מסכום הפיצויים וההפרשים כאמור'". נוסחו של הסעיף המתוקן, כפי שעלינו לפרשו כיום, הוא: "לפיצויי הפיטורים שלא שילם מעביד תור שישים יום מהמועד לתשלומם ייווסף בעד כל חודש, התל מאותו המועד, פיצוי הלנה בסכום הפרשי הצמדה וריבית כהגדרתם בחוק פסיקת ריבית והצמדה, התשכ"א-1961, המתווספים לפיצויי הפיטורים בצירוף תוספת של חמישה-עשר אחוזים מסכום הפיצויים וההפרשים כאמור, בהפחתת סכום של...". .2עינינו הרואות - הסעיף במקורו קבע פיצוי הלנה הגדל מדי חודש בחודשו, בשיעור קבוע, וזאת בדומה לפיצוי הלנת שכר שנקבע עוד בחוק במקורו, בשנת תשי"ח- .1958למותר לציין, כי פיצוי זה - שעה שנקבע - היה גבוה בהרבה משיעור עליית המדד, ועיקר מטרתו היתה להביא מעביד מלעכב תשלומם של פיצויי הפיטורים. עיון בחוק המתקן מראה, כי העיקרון שהיה מונח ביסוד הסעיף המקורי, דהיינו פיצוי התלוי באורך זמן ההלנה, לא השתנה. המלים "בעד כל חודש" שנקבעו בסעיף במקורו לא הושמטו בתיקון, ורק שיטת החישוב של הפיצוי שונתה, והיא הועמדה על הפרשי הצמדה וריבית, בצירוף אחוז קבוע בעד כל חודש. הנחת היסוד היא, על-פי דיני הפרשנות המקובלים, כי אין מלים מיותרות בסעיפי החוק, ובית-משפט, ובית-הדין לעבודה בכלל זה, לא יתעלם ממלים מפורשות בחוק, כל עוד ניתן לפרש את החוק בצורה המביאה בחשבון אותן מלים, ואין הפירוש עומד בניגוד למטרתו של המחוקק. הפירוש אותו נתן בית-הדין האזורי לסעיף המתוקן שבחוק מתעלם מהמלים "בעד כל חודש", מאחר ומן ההגדרה למונח "הפרשי הצמדה וריבית" בחוק פסיקת ריבית והצמדה, התשכ"א- 1961(להלן - חוק פסיקת ריבית והצמדה) ברור, שהפרשי ההצמדה והריבית הם תוצאה ישירה של אורך הזמן שבו עוכב תשלום. .3מטרתו של המחוקק היתה, כאמור, להניא מעבידים מלהלין פיצויי פיטורים. אם תטול את גורם הזמן מהתוספת של 15אחוזים, יצא המעביד נשכר, מאחר והפרשי הצמדה וריבית, מכוח חוק פסיקת ריבית והצמדה, באים לשמור על ערכו הריאלי של החוב ואין בהם, כשלעצמם, כל מרכיב של "פיצוי". אם נקבל את פירושו של בית-הדין האזורי לסעיף 20(ב) לחוק, פירוש הנתמך עלידי האוניברסיטה, תהא התוצאה, כי כעבור שלושה חודשים להלנה ישתווה פיצוי ההלנה על-פי הסעיף המתוקן לזה שהיה קודם לתיקון (% 5לחודש), ואחרי אותו מועד יפחת משמעותית מחודש לחודש. פירוש זה ירוקן לחלוטין מתוכן את אלמנט ה"פיצוי", ויסכל את מטרת המחוקק. .4לתוצאה דומה נגיע, אם ננסה לגזור גזירה שווה מסעיף 19א (ב) (2) לחוק, הדן בפיצוי הלנה על סכום שמעביד חייב במישרין לקופת גמל. הסעיף, ערב תיקונו (תיקון שנעשה בד בבד עם תיקון סעיף 20(ב)) קבע, כי הפיצוי יהיה % 4לחודש, וחלק של חודש יראו כחודש מלא", ובעקבות התיקון נקבע, כי הפיצוי יהיה "הפרשי הצמדה וריבית כהגדרתם בחוק פסיקת ריבית והצמדה, התשכ"א-1961, המתווספים לחוב בצירוף תוספת של עשרה אחוזים מהחוב וההפרשים כאמור". במלים אחרות, מתיקונו של סעיף 19א (ב) (2) למדים, כי אלמנט הזמן הושמט במודע ממרכיב הפיצוי הקבוע באחוזים. שינוי החוק בו-זמנית, לגבי אותם שני סעיפים, שעה שבאחד מהם הושארו המלים "בעד כל חודש" ובשני הושמטו, מלמד, כי למחוקק היתה מטרה שונה לגבי צופן חישוב הפיצוי בשני המקרים. .5המסקנה מן האמור היא, כי פירושו הנכון של סעיף 20(ב) לחוק הוא, שאת חמישה-עשר האחוזים יש להוסיף על סכום החוב בצירוף הפרשי הצמדה וריבית בגין כל חודש שבו נמשכה ההלנה. .6אשר ל"טעות כנה" באיחור בתשלום פיצויי הפיטורים - בית-הדין האזורי קבע בפסק-דינו, כי הוא מקבל את טענת האוניברסיטה לעניין זה והעמיד את סכום פיצוי ההלנה "לסך כולל של 852, 91שקלים, סכום שהתובע (העובד) קיבל מאת הנתבעת (האוניברסיטה) והוא כלול...". בית-הדין האזורי לא נימק בפסק-דינו, מה הביאו למסקנתו כי אכן היתה טעות כנה, וכן על-פי איזה חישוב הגיע לסכום שפסק כפיצוי הלנה. שקלנו, אם להחזיר את הדיון בסוגיה לבית-הדין האזורי, והגענו למסקנה, כי נוכל על-פי חומר הראיות ליתן פסק-דין ספי. .7מפסק-דינו של בית-הדין האזורי אנו למדים, כי בית-הדין קיבל את גרסתה העובדתית של האוניברסיטה, כי אחרת אי-אפשר להבין את אמירתו, שהוא מקבל את טענת האוניברסיטה לעניין הטעות הכנה. מן הסתם הסתמך בית-הדין אף על מכתבי העובד עצמו (סעיף 5להליך), והעדיף את עדותו של העד לוי, אשר העיד מטעם האוניברסיטה, על-פיה נמשכו המאמצים לסדר לעובד מקור מימון למשכורת, תוך הבנה, כי אם אכן יושג ההסדר - לא ישולמו פיצויי פיטורים. .8אין זה דרכו של בית-דין זה להתערב בקביעות העובדתיות של בית-הדין האזורי בכל הנוגע לסוגיה, אם היתה טעות כנה באי-תשלום פיצויי הפיטורים במועד אם לאו. עיון בחומר הראיות, לרבות מכתביו של העובד כאמור, תומך בגרסת האוניברסיטה ולא נתערב בקביעה העובדתית, מאחר ובית-הדין האזורי רשאי היה, כל יסוד חומר הראיות, להגיע לתוצאה כפי שפסק. השאלה, אם היתה קיימת "טעות כנה", היא לעיתים שאלה מעורבת של עובדה ושל חוק. בשאלה שבחוק רשאים אנו להתערב, אם נגיע למסקנה, כי יצאה טעות תחת ידו של בית-הדין האזורי. אין מקום להתערבותנו במקרה זה; העובד המשיך להיות קשור לאוניברסיטה, קיבל מילגה שאפשרה לו, ולו חלקית, להמשיך בעבודת הדוקטורט, ונעשו מאמצים מצד הפקולטה לרפואה על מנת לאפשר לעובד קבלת משכורת. מן הסתם הניחו הצדדים, כי אם יסתייע הדבר, ויוחל מחדש בתשלום משכורת לעובד, יראו את התקופה בה לא קיבל משכורת כחופשה ללא תשלום, שעה שתתעורר שאלת תשלום פיצויי פיטורים לכשינותקו סופית יחסי עובד-מעביד. .9בנסיבות כפי שתוארו בסעיף 5להליך ובסעיפים 7ו- 8של פסק-הדין, היה בהחלט מקום להפחית את פיצוי ההלנה, עקב טעות כנה. שעה שהפחית בית-הדין האזורי את פיצוי ההלנה, והעמידו על הסכום שננקב (סעיף 7להליך) עמדה לנגד עיניו פסיקתו הוא, על-פיה יש להוסיף לחוב בצירוף הפרשי ההצמדה והריבית - % 15בלבד. משהגענו למסקנה, כי לחוב בצירוף הפרשי ההצמדה והריבית יש להוסיף % 15עבור כל חודש של הלנה, יש אף לתקן את פסיקתו של בית-הדין האזורי בסוגיית הפיצוי המופחת. בבואנו להפחית את פיצוי ההלנה, נפחיתו, כדרכו של בית-דין זה, באחוז כולל. בעת קביעת אחוז ההפחתה, עלינו להימנע מלגרום לתוצאה, על-פיה הפיצוי המופחת יקטן מהפרשי ההצמדה והריבית, השומרים על ערכו הריאלי של החוב. אשר על כן אנו קובעים, כי יש להפחית % 25מפיצוי הלנת פיצויי הפיטורים המלא המגיע לעובד. .10טענה האוניברסיטה, כי הבסיס לחישוב פיצויי הפיטורים, שנקבע על-ידי בית-הדין האזורי הוא זה בו נקב העובד בכתב תביעתו, בעוד שהבסיס הנכון לחישוב צריך להיות זה שנקב העובד בסיכומיו. עיון בכתב התביעה המתוקן מראה, כי התובע נקב בו סכום של 215.10, 99שקל כחוב פיצויי הפיטורים, בעוד בסיכומיו בכתב (בע' 11) נקב בסכום של 314.90, 84שקל, וברור מפני הדברים שלא נפלה "טעות סופר" באותם סכומים. אשר על כן, יתוקן אף פסק-הדין בנקודה זו, וקרן חוב פיצויי הפיטורים תועמד על הסך של 314.90, 84שקלים - הוא הסכום שבו נקב העובד בסיכומיו. .11לאור התוצאה אליה הגענו, פטורים אנו מלדון בערעור שכנגד, מאחר שהסכום אותו שילמה האוניברסיטה לעובד נמוך מזה שעליה לשלם מכוח פסק-דין זה, ובנסיבות אלה מן הדין שהאוניברסיטה תישא באגרת המשפט. .12התוצאה היא איפוא כדלקמן: לפיצויי הפיטורים - 314.90, 84שקלים - ייווסף % 75מפיצוי הלנת פיצויי הפיטורים, כמשמו בסעיף 20(ב) לחוק הגנת השכר, המחושבים לתקופה מיום 31.3.1982ועד ליום .25.3.1983 מהסכום שיתקבל ינוכה סך של 666, 226שקלים, שהוא סך כל הסכומים ששולמו על-ידי האוניברסיטה (סעיף 2(ב) להליך) וההפרש ישא הפרשי הצמדה בין המדד שפורסם בחודש יוני 1983לבין המדד שיפורסם לפני יום התשלום בפועל, בצירוף ריבית של % 4לשנה מיום 1.6.1983עד יום התשלום בפועל. האוניברסיטה תשלם לעובד, שלא היה מיוצג, תוצאותיו בסך של 000, 3שקל, וכן תחזיר לו את אגרת הערעור ששולמה על-ידו.פיצוייםהלנת פיצויי פיטורים